מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

החובה שנעדרת - והמנהג שהפך לחובה כפולה.

הלכות חג בחג, חקרי מנהג, מאמרים לעיון והורדה
יהודהא
הודעות: 1240
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

החובה שנעדרת - והמנהג שהפך לחובה כפולה.

הודעהעל ידי יהודהא » ד' אפריל 24, 2024 4:06 pm

א.
משנה סוכה ,ג יא.

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ ..[בהלל]
לְבָרֵךְ (אַחֲרָיו), יְבָרֵךְ .
הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.

ברטנורה.
לברך אחריו - הכל כמנהג המדינה. אבל ברכת הלל לפניו מצוה היא בכל מקום ואינו תלוי במנהג.

פירוש עיקר תוספות יום טוב.
וטעמא איתא במגילה דף כ"ח כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן כלישנא והוא עבר לפניהם. ואף דהלל תקנת נביאים הוא וא"כ תקשי היכי מברכינן וצונו, תירץ בגמרא מלא תסור, א"נ שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך:

ומה מברכין ? ברכת המצוות ..אשר קדשנו..לגמור את ההלל. ומתקנת מהרם מרוטנברג לברך "לקרוא את ההלל. ..שמא ישכח מילה או אפילו אות ותהיה ברכתו לבטלה ].

ב.
ובהגדה -
לפניו אין מברכין . ואחריו לדעת [רשי רשבם תוספות ..] מברכים שתיים ! (וכן הוא אינו נכלל ברשימת 18 הפעמים בהם יש לומר הלל).

החלוקה היא הגורמת.
לפניו לא, מפני שאמירתו מחולקת לשניים עי" עריכת הסעודה ודבר זה בעצמו הוא משום שהלל זה אינו עדות אלא שירה הנובעת בשל עוצמת הרגשות על אירועי יציאת מצרים והשבח לקל שהביאנו עד הלום,

והוא זה שגורר את כל השינויים של הלל זה לעומת ההלל הרגיל: שנשים חייבות, שנאמר בלילה ובישיבה וללא ברכה,[ כאילו בא לומר לנו שאינה כחובה שנצטווינו עליה, אלא כדבר הבא מעצמו ומתוכו כאשר הוא מקיים את נוסח [וניקוד] הרמבם : שחייב אדם "להראות עצמו..
וכפי שציינו (י,צ,ר) לא מפאת פחיתותה אלא מצד עליונותה !
הבנו. מדוע אין מברכין על ההלל לפניו.

ולאחריו.
במשנה לעיל "מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ" מנהג בלבד!
ולמעשה קיימת מחלוקת עניפה בעניין זה [ להלן] אבל לרשי רשבם ותוס לאחריו חותם בשתי ברכות: ברוך אתה השם..

ג. הלל כפול ארבע.
למעשה יש לנו בתפילות ארבע דברים הנקראים הלל:
הלל שבכל יום =פרקי הללוקה.
הלל המצרי =הרגיל.
הלל הגדול =הודו לה'.
ונשמת כל חי [ברכת השיר לדעה ר יוחנן].

ולאחריהן יש לנו רק שתי ברכות
אחת אחר ההלל שבכל יום ועליו חותמין בישתבח ...חי העולמים,
והשנייה של הלל המצרי שחתימתו יהללוך...ברוך ..מלך מהולל בתשבחות [4 מילים אלו הרי הם ברכת הפתיחה של ההלל שבכל יום, וכאן הם הסיום ?]
ובקיצור אחת של ישתבח , והשנייה של ההלל.

וכאן עולה הבעייה.
פסחים קיז.
מַתְנִי׳ מָזְגוּ לוֹ כּוֹס שְׁלִישִׁי מְבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ. רְבִיעִי גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַלֵּל, וְאוֹמֵר עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר. בֵּין הַכּוֹסוֹת הַלָּלוּ, אִם רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת — יִשְׁתֶּה, בֵּין שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי — לֹא יִשְׁתֶּה.
ובקי״ח א. מַאי ״בִּרְכַּת הַשִּׁיר״? רַב יְהוּדָה אָמַר: ״יְהַלְלוּךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״נִשְׁמַת כָּל חַי״.

ד. אחת - שהן שלוש.
* בלי נשמת.
1. ברכה אחת - יהללוך עם ברכתו הרגילה - מהלל, מלך מהולל.
כך לר עמרם גאון ולרמבם שהלכה כר יהודה. ואין אומרים כלל נשמת.

* עם נשמת.
2. כן מוסיפים נשמת כר יוחנן, ומ"מ לסיום רק ברכה אחת של ישתבח ..חי העולמים. כך לראש והגרא.
3. אחרי הלל יהללוך בלי חתימה, ואחרי נשמת רק את הברכה של יהללוך ..מלך מהולל. ר חיים הכהן, וגם הראש והטור אם כי מסיבות שונות.

ה. שתיים שהן ארבע.
* אחת עם ברכה, והשנייה בלי ברכה.
1. יהללוך אחרי הלל בלי ברכה, ורק אחרי נשמת אומרים ישתבח עם ברכתו.. חי העולמים . כך נוסת ליטא.
2. אחרי הלל כלום, ואחרי נשמת שתי ברכות, ישתבח..בלי ברכתו. ומיד אחריו את יהללוך של ההלל עםברכתו: מלך מהולל. כך ספרד.

* שתיהן עם ברכה.

3. כסדרם, הלל עם חתימתו וברכתו: יהללוך וברוך..מלך מהולל,
וגם נשמת כך, ישתבח ..וחי העולמים. כך לרשי.
4. לרשבם חותמים פעמיים באותה חתימה וברכה עצמה, ברוך ..מלך מהולל בתשבחות, פעם אחרי הלל ושוב אחרי נשמת.

ולשיטות אלו השלישית והרביעית מנהג חתימת ההלל בברכה, הפך לחובה לשתי ברכות.

יהודהא
הודעות: 1240
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: החובה שנעדרת - והמנהג שהפך לחובה כפולה.

הודעהעל ידי יהודהא » ד' אפריל 24, 2024 4:54 pm

להקלה על הבנת ההבדלים לגבי הנל, להלן האפשרויות השונות:

א.
חתימת הללוקה [עם\בלי נשמת].
וּבְכֵן יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה, תְּהִלָה וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל .

ב.
ברכתו.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִפְלָאוֹת, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעוֹלָמִים.

ג.
חתימה של[b] הלל [/b
יְהַלְלוּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ, וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאֶה לְזַמֵּר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל.

ד.
ברכתו.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת.

יהודהא
הודעות: 1240
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: החובה שנעדרת - והמנהג שהפך לחובה כפולה.

הודעהעל ידי יהודהא » ה' אפריל 25, 2024 12:40 am

המשך וצמוד לפרק הקודם-

עשר אפשרויות שונות -
אבל בהדפסות יש רק ...


א.
מגוון האפשרויות לפי "הגדה שלמה" נע עד -חמש לשיטה שיש חמש כוסות.
ועד עשר אפשרויות לפחות, לשיטה שיש רק ארבע כוסות.ומתוך העשר הבאנו רק שבעה בולטים:

חתימה אחת-
1. ג+ד פעם אחת-רצוף, אחרי הלל. רמבם.
2. ג+ד פעם אחת רצוף, אחרי נשמת, ר' חיים הכהן .
3. א+ב פעם אחת- רצוף, אחרי נשמת. ראש גרא.

שתי חתימות.
4. א+ג+ד, רצוף אחרי נשמת.הב"י ונוסח ספרד.
5. ג, אחרי הלל, ואחרי נשמת א+ב . הט"ז ונוסח ליטא.
6. ג+ד אחרי הלל, ועוד פעם (ג+) ד' אחרי נשמת. הרשבם.
7 . ג+ד אחרי הלל, א+ב אחרי נשמת. רשי.[רשבם ותוס באחד הפירושים]

ב. הוה עובדא.
אולם - למעשה בהגדות הנדפסות ישנם שלוש נוסחים בלבד, והם:
א. הגדה ממיץ תקכ"ז - ובתקמ"א כשיטת רש"י. [7].
ב. רוב הגדות אשכנז כשיטת ליטא[5]. ובחלקם מדלגים על ג'.
ג. ככלל הגדות נוסח ספרד כב"י והאר"י [4].


חזור אל “פסח”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 50 אורחים