דברי קדשו של רבינו הלבוש מהו לשון "אפיקומן"

[גאולה בקרוב]

שפתיים יישק.

לבוש (אורח חיים סימן תעח סעיף א):
"וכיון שאפיקומן הוא זכר לפסח הנאכל על השובע, נוהגין שלא לאכול שום דבר אפילו פירות אחר אכילת אפיקומן, כדי שישאר טעם האפיקומן בפיו כמו שנהגו אבותינו באכילת הפסח. וקראוהו אפיקומן על שם המשנה ששנינו [פסחים קיט ע"ב] אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, ומפטירין פירושו ענין פתיחת פה לדיבור, מלשון יפטירו בשפה [תהלים כב, ח], אי נמי לשון נפטר מחבירו, כלומר כשנפטרין מן הסעודה אין מסיימין אותה לומר אפיקומן, ואפיקומן הוא ב' תיבות אפיקו מני, והכי פירושו אין פותחים פיהם אחר אכילת הפסח לומר אפיקו לנו מיני מתיקה כגון פירות לאכול אחריו.

ואפשר לומר שאנו קורין את המצה עצמה אפיקומן סתם על שם שהיא במקום הפירות שדרך לאכול אחר הסעודה בפעם אחר, ואגב חביבות דמצוה שהיא חביבה עלינו כפירות מתוקים אנו קורין אותה אפיקומן, כלומר שאומר לבני ביתו או כל אחד לחבירו אפיקו לנו מיני מתיקה, והוא המצה שמתוקה עלינו מצוותה".

מצת האפיקומן, גם אחרי כל המצות לפני כן, והמרור והכורך והשלחן עורך, היא ה"קינוח סעודה" המתוק לנו!

[גאולה בקרוב]

וכתב ע"ז נפלא גם ב'הליכות שלמה' עמ' שג בהערה, עיי"ש.

ושם מחדש גם חידוש להלכה, לברך ברכת הנהנין על אכילת חרוסת בתוך הסעודה.
[כתבתי "מחדש", בגלל שלצערי עד עכשיו לא שמתי ליבי לכך, אע"פ שנראה מסברא פשוט כדעת הגרשז"א זצ"ל].

[גאולה בקרוב]

מישהו כתב לי ש"לא נהוג לברך".

עניתי לו:
לענ"ד קשה קצת לומר "לא נהוג", אולי פשוט נבע מחוסר תשומת לב.
סך הכל אין מנהג/ מצוה לאכול חרוסת בליל הסדר, אלא רק "הנאה" של ילדים [ואולי גם מקצת מבוגרים...], אז קשה לדבר על מנהג בכהאי גוונא.

[גאולה בקרוב]

העיר לי הערה נכונה ידידי הרב ברכה משולשת שליט"א, שיש כאלו שאוכלים את החרוסת עם מצה, ובאופן כזה אכן א"צ לברך על החרוסת, ראה מ"ב סי' קעז ס"ק ח ושער הציון שם ס"ק יג

[לומד]

וכתב ע"ז נפלא גם ב'הליכות שלמה' עמ' שג בהערה, עיי"ש.

ושם מחדש גם חידוש להלכה, לברך ברכת הנהנין על אכילת חרוסת בתוך הסעודה.
[כתבתי "מחדש", בגלל שלצערי עד עכשיו לא שמתי ליבי לכך, אע"פ שנראה מסברא פשוט כדעת הגרשז"א זצ"ל].

כלומר, בשולחן עורך.

[מיללער]

שפתיים יישק.

לבוש (אורח חיים סימן תעח סעיף א):
"וכיון שאפיקומן הוא זכר לפסח הנאכל על השובע, נוהגין שלא לאכול שום דבר אפילו פירות אחר אכילת אפיקומן, כדי שישאר טעם האפיקומן בפיו כמו שנהגו אבותינו באכילת הפסח. וקראוהו אפיקומן על שם המשנה ששנינו [פסחים קיט ע"ב] אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, ומפטירין פירושו ענין פתיחת פה לדיבור, מלשון יפטירו בשפה [תהלים כב, ח], אי נמי לשון נפטר מחבירו, כלומר כשנפטרין מן הסעודה אין מסיימין אותה לומר אפיקומן, ואפיקומן הוא ב' תיבות אפיקו מני, והכי פירושו אין פותחים פיהם אחר אכילת הפסח לומר אפיקו לנו מיני מתיקה כגון פירות לאכול אחריו.

ואפשר לומר שאנו קורין את המצה עצמה אפיקומן סתם על שם שהיא במקום הפירות שדרך לאכול אחר הסעודה בפעם אחר, ואגב חביבות דמצוה שהיא חביבה עלינו כפירות מתוקים אנו קורין אותה אפיקומן, כלומר שאומר לבני ביתו או כל אחד לחבירו אפיקו לנו מיני מתיקה, והוא המצה שמתוקה עלינו מצוותה".

מצת האפיקומן, גם אחרי כל המצות לפני כן, והמרור והכורך והשלחן עורך, היא ה"קינוח סעודה" המתוק לנו!

האם לזה נתכוין התפאר"י בסוף דבריו כאן?