פורום אוצר החכמה

הראבד כתב:תימה רבתי על הרב אורייתא! אשר בכל בית מרן הבי"א נאמן הוא, ואישתמיט מיניה מה שהשריש ויסד רבו ביבי"א ח"ג יו"ד סי כה דכל שעושה מאיזה סיבה וטעם וניכר הדבר אין בזה משום דרכי האמורי ובחוקותיהם לא תלכו, ואף אם אין לזה מקור בחזל [ע"ש אות ד'].
[והדברים נסובים על ענידת סרט שחור ובגדים לאבל]
ומינה לנ"ד.

ואולי שיש לחלק דהכא זה ממש נגד חז"ל לכאו', אכן ממהלך ד' היבי"א נראה שאין לחלק בזה. יעוי"ש היטיב.

עזרה כתב:עליך לקחת בחשבון שהב"י היה מודע למדורות שעושים אצל רשב"י ולא מיחה.

אוצר החכמה כתב:לא כל כך מובן כל הדיון. הלא אין הרוקדים רוקדים עקב המדורה אלא לכבוד הילולה דרשב"י, ואילו לא היתה שם מדורה גם היו רוקדים, רק אגב שהדליקו רוקדים סביבה אבל לכבודו של רשב"י. ונראה שענייין זה הרבה יותר פשוט מסרט שחור דשם כל העניין הוא שכן נהגו הגויים כי אחרת מדוע דווקא סרט, רק יש בזה גם טעם ולא הווה מילתא בלא טעמא. אבל כאן אין שייכות בין סיבת הריקוד של עובדי ע"ז שרוקדים לכבוד האש לבין אלו שרוקדים לכבוד רשב"י רק באופן חיצוני הוא נראה אותו דבר.

אם יש כאלה שרוקדים לכבוד המדורה זה עניין אחר, יש כאלה?

תאור אותנטי על ההדלקה בעיה"ק חברון בזמן שישיבת 'כנסת ישראל' שהתה במקום נשתמר במכתבו של תלמיד הישיבה דאז הגאון רבי דב מעיני זצ"ל לימים רבה של מגדיאל:
…ועכשיו פרשת ההדלקה. להווי ידוע לך, כי יש פה בארץ מנהג של הדלקת בל"ג בעמר. ומה עושים? מדליקים אבוקה וכל בני המושב נקבצים לנגדה ושרים ורוקדים. מקורו של המנהג כנראה בקבלה ואף הוא צביון לגמרי אחר היה לו.
ל"ג בעמר הוא יום הילולא דרבי שמעון בן יוחאי, יום פטירתו. ומובא בזהר שתלמידיו היו באים על קברו ומדליקים נרות לזכר נשמתו והיו מבלים את היום כיומא דפגרא. המקובלים בימי האר"י ז"ל הקדוש חדשו את המנהג ומימיהם נתפשט המנהג על ידי החסידים וכל כת דלהון, ונעשה של כל העם. מאליו מובן איזה פרצוף הוא מקבל כבר עכשיו. והנה בעצם היום הזה מתאספים מכל הארץ, העקר מהחסידים, הספרדים והיהודים הבוכרים על קברו של רשבי בכפר מירון אצל צפת ועושים אבוקה גדולה ומדליקים נרות ושמן כל אשר ידם מגעת. ונוהגים להשליך בגדים שונים אל תוך השרפה, חפצים בעלי ערך גם פתקאות בקשה.
המנהג הזה אף כי רבים כנראה עמדו לנגדו מהגדולים בכל זאת נשאר בתקפו והמון העם מאמין בו ובסגולותיו. לפנים היה זה יום טוב של חסידים ואנשי מעשה, אבל עכשיו קבל אותו הצביון המתואר למעלה, אשר ודאי אין לשמוח בו. מכל קצוי הארץ באים שמה עם ילדים חולים, וקטנים אשר שמה מספרים ראשיהם בראשונה והשיער זורקים באש וכדומה. יוצאים בריקודים ומחולות, בקצרה החגיגה הזאת נערכת ברוב פאר והדר. הדלקות של אבוקות קטנות נעשות בכל הארץ.
גם בחברון עשו אנשי העיר אבוקה אתמול בערב והזמינו את כל הישיבה. ההנהלה בעצמה עם הרב בראש לא נענתה להזמנה כלל, ותאמר שאין היא מודה בה לגמרי, אבל מבני הישיבה באו רבים לראות וגם אני הקטן בתוכם. עלו על הגג אחרי תפלת מעריב וידליקו אבוקה גדולה באמצע וישירו ניגון חסידי. מבלי משים נענו גם בני הישיבה למחול ויצאו רבים במחול סובב סביב האבוקה. זה היה מחזה נהדר אבל מעט פראי, ולא ריח היהדות נדף ממנו. בעיני זה לא מצא חן כלל, אבל בכלל מעניין היה לראות. ובעיקר היה זה חג לילדים אשר הסתובבו בעיר ואבוקות קטנות בידיהם ופניהם מלאים זיו ומפיקים נגה.

'מעביר בנו ובתו באש' (שם יח, י) -- זה היא עבודת המולך. לא ידעתי ולא שמעתי טעם ולא שום צורך עד היום למה היו עושים זה. ויש מי שאמר שמנהג הנוצרים הקדום שעושין בחגתם הידועה בליל תקופת תמוז <מדורות גדולות בשווקים וברחובות>, הוא סעיף נשאר להם מזה השורש, כי הם עושין זה ואינם יודעים לו טעם. ואפשר כי זה המנהג קדום להם, להודיע כי אז החלה התקופה שהיא חמה ויבשה כטבע האש, להודיע שיתנהגו כראוי לה. כי הקדומים, ואם הם היו עושים הטלסמאות ועובדים אותן, היו יותר חכמים מאלה היום, לפי שהם מאמינים בשם נמנע מגונה ובטל וכזב, הנופל מאליו. והם העבירו הדרכים הראשונים והחזיקו ביותר מגונה, כאלו ברחו מן הרמץ אל האש. וכמו כן, יש דברים קדומים קודם אמונת הנוצרים, והם צורות וטלסמאות במקומות ידועים בהרים ובגבעות, אם להגיד עתידות אם לרפואת חלאים ידועים. והיו הולכים לשם העלולים בכל עת, או לעתים מזומנים, שכח הכוכב או הכוכבים עוזר אז לצורה ההיא. וכאשר באו מניחי אמונת הנוצרים, לא יכלו להעתיק ההמון מאלו התועלות הגלויות, רק העתיקום לאמונתם, 'והבמות לא סרו' (מלכים א טו, יד). ובהאריך הזמן היו מיחסים זה לאמונת קדשים ידועים. ובטלו התועלת הקדום ליישון הצורה ההיא, ונשאר להם דמיון חזק בקדשים. ומצד היות אמונתם חזקה בהם, ועוצם בטחונם בם לחוזק פתיותם, נדמה להם שיעשו פלאים. וכתבתי לך את זה שלא תטעה בשמעך ספור נפלאותם.