פורום אוצר החכמה

מפורסם חידושו ההלכתי של הגאון מליובאויטש בענין החוצה את קו התאריך בימי הספירה, ועי"ז דילג מיום א' ליום ג', שהוא סופר ביום ג' את ספירת יום ב', כיון שאצלו זהו היום הבא לאחר יום א', וממילא לא יחול שבועות אצלו אלא במוצאי יו"ט. וכן אם חזר על יום א', באופן שחצה את קו התאריך כנגד כיוון החמה, אינו חוזר על ספירתו הקודמת כשאר אנשי המקום ההוא אלא סופר יום נוסף ועי"ז מקדים את חג השבועות לערבו של יום.
הגאון הנ"ל הורה כך להלכה ולמעשה.

והנה, רבינו יונה בסנהדרין י"ב כתב שהטעם שאין מעברין את חודש אייר הוא משום דא"כ יהיה יותר מחמישים יום עד עצרת, והוא פלא, הלא שבועות לא תלי כלל בתאריך אלא בספירת חמישים ולמה לא יהיה השבועות בו' אייר שני. וחזינן דס"ל לרבינו יונה דמהות העיבור היא לחזור ולשוב על החודש הראשון, וממילא אין זה נחשב לימים אחרים אלא לאותם ימים החוזרים על עצמם, וממילא בר"ח אייר ב' עליו לומר היום יום ט"ו בעומר, כשם שאמר בר"ח אייר א'.

אכן כל זה אפשר עד שבאנו לחידושו של הליובאויטשער, אבל לדבריו שאפילו עובר קו התאריך שחוזר ממש על אותו יום, אפ"ה עליו להתקדם בספירתו, א"כ כ"ש שבחודש העיבור יצטרכו הכל להמשיך בספירתם עד שיבואו לחמישים בו' אייר ב', וכנ"ל, וצ"ע.

מסתמא בספרי חב"ד וקבציהם הביאו כבר את דברי רבינו יונה הללו, אלא שלא רכשתי את חבילת חב"ד וממילא לא אוכל להשתמש בזה. אם אי מי מהחברים ימצא מו"מ בראיה זו אשמח לדעת.

הנה, רבינו יונה בסנהדרין י"ב כתב שהטעם שאין מעברין את חודש אייר הוא משום דא"כ יהיה יותר מחמישים יום עד עצרת, והוא פלא, הלא שבועות לא תלי כלל בתאריך אלא בספירת חמישים ולמה לא יהיה השבועות בו' אייר שני. וחזינן דס"ל לרבינו יונה דמהות העיבור היא לחזור ולשוב על החודש הראשון, וממילא אין זה נחשב לימים אחרים אלא לאותם ימים החוזרים על עצמם, וממילא בר"ח אייר ב' עליו לומר היום יום ט"ו בעומר, כשם שאמר בר"ח אייר א'.

אף כי דברי רבינו יונה צריכים ביאור ההסבר הזה שחוזרים הימים מוזר וכי בנזיר וספירת שבעה נקיים ויולדת חוזרים הימים בחודש העיבור?

וגם דברי האדמו"ר מליובאביטש שהבאת מוזרים, כי אין הדבר תלוי בספירת כל אחד ואחד אלא בכלל ישראל.


ויותר מזה יש לומר שמה שהתורה אמרה ששבועות הוא בתום ספירת חמישים יום, היינו בסוף חמישים יום אבל לא בסוף ספירתם בפועל. וזה גם התשובה הפשוטה למה ששאלו כאן שאם אין ספירת העומר בזמה"ז אין שבועות ולכן אינו כן.

ולפי זה אפשר ליישב קצת את דברי הרבינו יונה בדרך דומה למה שאמרת שהיינו שימי העיבור אינם נחשבים ימים נוספים להיספר במקום שהתורה רצתה לקבוע זמן ולא מניין ימים בפועל ונאמר שזה עניין הימים לעניין חג השבועות, ולפי זה אע"פ שברור שלו היה אייר מעובר לא היו חוזרים וסופרים שוב את הימים, אבל מ"מ שבועות לא היה יכול להיות כי אם בתום חמישים יום בלא ימי העיבור, כמובן שגם ההסבר הזה מבוסס על הנחה החולקת על חידוש האדמו"ר מליובאביטש.

בבד קדש (הר' פוברסקי, מועדים עמ' קעג והזכירו גם בח"ג עמ' ב ועה"ת פ' אמור עמ' צא) מבאר שיטת רבינו יונה, שסובר ששבועות צריך להיות ביום מ"ת ו' סיון.

אוצר החכמה כתב:וגם דברי האדמו"ר מליובאביטש שהבאת מוזרים, כי אין הדבר תלוי בספירת כל אחד ואחד אלא בכלל ישראל.

הייה פעם מנהג באיזה קהילות בישראל, שכאשר מקשים על דברי גדול כותבים "צ"ע", "נפלאו בעיני", "לא זכיתי להבין" וכד'.

http://www.otzar.org/crops/27724262271127463.html

אגב הרוצה לעיין יראה בספר זה את סברות האדמו"ר מליובאביטש בעניין קו התאריך.

אוצר החכמה כתב:וגם דברי האדמו"ר מליובאביטש שהבאת מוזרים, כי אין הדבר תלוי בספירת כל אחד ואחד אלא בכלל ישראל.

הא מנ"ל? ועוד בפשיטות! והתורה אמרה "וספרתם לכם". ושאני משבת שמקדשא וקיימא. ואתה יצרת גדר שלישי: כלל ישראל. אם כוונתך בי"ד, אמור. מהו כלל ישראל - לא זכיתי להבין.

אני כתבתי את הדברים, ע"פ מה שכתב אברהם, אח"כ ראיתי במגדל אור שהבאתי ובעוד מקומות , את דברי האדמ"ר מלובאוויטש בעצמו, וראיתי שאכן עשה מזה חקירה אם הוא דין ספירה בכל אחד ואחד, עיין במה שהבאתי.
ואם אני לא טועה הוא באמת לא אמר את זה על קביעת השבועות שלזה אני התייחסתי, אבל איני בטוח בכך.
מ"מ ע"ז כתבתי כי חג השבועות אינו תלוי בספירה הפרטית של האדם, וגם לא בבי"ד (שאין כאן דין שיספרו הב"ד) , אלא בכללות הספירה. (ומן הסברא הייתי אומר שאפילו אף אחד מישראל לא ספר גם כן יהיה שבועות)

אע"פ שגם לעיקר הדבר, היינו על ספירת העומר עצמה, אפשר להתווכח עם ההנחה הזאת מטענה אחרת לגמרי. כי אפילו אם היא ספירה של כל אחד, אם עבר את קו התאריך, הרי לא נשלם היום שספר כי מעתה הוא ביום הקודם וא"כ לא יכול לספור שהרי לא נשלם יומו.

שאלה אחרת לגמרי היא מי שעבר את קו התאריך ומדלג יום אחד עקב כך מה דינו וזה יש להסתפק הן בעבר בלילה והן בעבר ביום הן לאומרים שאפשר לספור ביום והן לאומרים שא"א ולכל צד יש לדון.

אברהם כתב:והנה, רבינו יונה בסנהדרין י"ב כתב שהטעם שאין מעברין את חודש אייר הוא משום דא"כ יהיה יותר מחמישים יום עד עצרת, והוא פלא, הלא שבועות לא תלי כלל בתאריך אלא בספירת חמישים ולמה לא יהיה השבועות בו' אייר שני. וחזינן דס"ל לרבינו יונה דמהות העיבור היא לחזור ולשוב על החודש הראשון, וממילא אין זה נחשב לימים אחרים אלא לאותם ימים החוזרים על עצמם, וממילא בר"ח אייר ב' עליו לומר היום יום ט"ו בעומר, כשם שאמר בר"ח אייר א'.

אני עובר כעת פעם נוספת על הענין, ומוצא שביאור זה בדעת הר' יונה כלל לא אפשרי.
קודם כל, הכותב סתם טעה כאן, טעות הניתנת לתיקון, אם מעברים את אייר יש ב' ימים ר"ח סיון לא אייר.
אבל בעיקר הדבר, כיצד יתכן לומר שבחודש מעובר סופרים פעמיים בב' ימי ר"ח אותו דבר. הרי במציאות ניסן הוא אכן בן ל' יום, ובכל זאת בב' ימי ר"ח אייר סופרים בכל יום ספירה אחרת ולא חוזרים על אותה ספירה, וזה מעשים שבכל שנה, וגם רבינו יונה ספר כך.
אין לנו אלא לבאר את דברי הר"י כביאור הבד קדש שהבאתי, ותו לא מידי.

שגגה יצאה מתחת ידך, אם תעיין ברבינו יונה בפנים תראה שהוא דן למה עושים את חודש העיבור באדר (אדר א ואדר ב) ולא באייר (אייר א ואייר ב), ולא למה אין מעברים את אייר לעשותו ל יום כמו שחשבת.

הנה הקטע http://www.otzar.org/crops/104290401835764489.html

אכן לא ראיתי דברי הר"י בפנים, והטעתה אותי לשונו של הכותב "לעבר את אייר" בעוד שהנכון "לעבר את השנה באייר", אם כי לו הייתי דק במה שכתב "אייר השני" הייתי מבין כוונתו.
עכ"פ, מדוע שיהיה בזה חילוק בין עיבור החודש לעיבור השנה, ואם עיבור חודש אייר לא גורם לספירה של יום נוסף, כך עיבור השנה באייר לא יגרום לספירת חודש נוספת.

זה לא דומה רק משותף בשם עיבור,
וההסבר הוא שכאן העיבור אין בו בכלל עניין הכפלה אלא שיש חדשים שיש בהם שלושים יום ויש שיש בהם כט אבל אין כאן יום המוכפל, משא"כ החדשים שהוא הכפלת חודש אדר.

וההוכחה לעניין היא שהנולד בשנה רגילה באדר יש דיון באיזה משני האדרים בשנה מעוברת יהיה גדול (או יארצייט וכדומה)
ואין דיון במי שנולד בר"ח טבת בשנה חסרה היינו ב א בטבת שיהיה גדול בשנה אחרת בל כסלו, וכן הנולד בל כסלו, בשנה שאין ל אינו נעשה גדול עד א בטבת.

ההבדל הזה הוא לכו"ע גם ללא דברי רבנו יונה.

אוצר החכמה כתב:וההוכחה לעניין היא שהנולד בשנה רגילה באדר יש דיון באיזה משני האדרים בשנה מעוברת יהיה גדול (או יארצייט וכדומה)
ואין דיון במי שנולד בר"ח טבת בשנה חסרה היינו ב א בטבת שיהיה גדול בשנה אחרת בל כסלו, וכן הנולד בל כסלו, בשנה שאין ל אינו נעשה גדול עד א בטבת.

הפעם דוקא אתה טועה, ודוקא יש על שני הדברים דיונים, ראה באריכות בבירור הלכה להרב זילבר סי' נה עמ' קלא שלהמשנ"ב מי שנולד בר"ח (כסלו או טבת) בשנה בה החודש שלפניו (חשון או כסליו) חסר, והבר מצוה שלו בשנה בה החודש שלפניו מלא אזי הבר מצוה שלו בל' לחודש הקודם ויש חולקים (א"ר בשם המג"א). גם המקרה השני מי שנולד בל' ובשנת הבר מצוה החודש בן כט יום, מבואר שם בעמ' קכט והלאה שיש חולקים בזה.
עכ"פ, אולי אתה דוקא כן צודק בעיקרון, כי שני המקרים לא דומים לשנה מעוברת, והמקרה הדומה הוא, מי שנולד ביום האחרון לחודש שהיה כט בחודש חסר. ובשנת הבר-מצוה יש ל' יום איש אינו אומר שהבר מצוה יהיה ביום האחרון לחדש שהוא ל'.
לעצם הענין, נראה שכל ישר עיון יודה שהפשט בר"י, כדברי הבד קדש.

עכ"פ אם תעיין שם בדברי הרב זילבר תראה שמסביר שם שהסברא הפשוטה לגבי ר"ח היא כפי שכתבתי שאין כאן וודאי יום כפול, ובאמת דן להסביר את הטעם.

ונראה שהטעם הוא כך ולא ראיתי מספיק בעיון אם לזה כוונתו, שהנה הנולד ב א, בחודש כזה שלפניו תמיד יש רק כט ימים, יושלמו היג שנים בכט, וה א הוא הויום אחד וא"כ לפי דעתם כשנולד ב א, הרי בשנת הלידה שלו היה כט היום האחרון שבו נשלם הי"ג שנים, וא"כ כשמגיע כט לחודש עם מלאת לו יג שנים, כבר נשלם היג שנים שלו, ומה אכפת לנו שהתווסף עוד יום אחד בחודש הזה, הלא כבר נשלמו לו יג שנים, וא"כ כשמתחיל היום הבא הווה יג שנים ויום אחד מצד מקצת היום, ולא איכפת לנו איזה תאריך זה.

והחולקים טוענים שהשלמת השנה אינה תלויה בכט אלא בהגעת א, שהיינו שכיוון שנולד בא', רק ברגע שיסתיים היום האחרון שלפני א', אז מושלם היג שנים, וכשיתחיל הא' יהיה יג ויום אחד.

עכ"פ ברור לשנינו שבזה אין מי שמסתפק שהיום הזה נמנה כיום ולא הווה כחזרת יום קודם, שהרי כל ישראל סופרים בחנוכה שמונה ימים הן בחודש חסר והן ביתר. רק הדיון שלך היה אם יש מכאן ראייה נגד הפירוש הנ"ל ברבינו יונה. ולפי"ז אינו מאותו עניין.

וצודקת הדוגמה שנתת לזה ממי בנולד בכט.

אין ספק שאתה צודק שהפירוש של הבד קודש הוא הפירוש הפשוט ברבינו יונה,

ואדרבה לפי הפירוש שהביא אברהם אם אין הימים נספרים למה טוען רבינו יונה שיש כאן יותר מחמישים יום, הלא חזרנו על אותם ימים ואין לספרם.

אדג כתב:

אוצר החכמה כתב:וגם דברי האדמו"ר מליובאביטש שהבאת מוזרים, כי אין הדבר תלוי בספירת כל אחד ואחד אלא בכלל ישראל.

הא מנ"ל?

נראה שזו כוונת החינוך (מצוה שו): "ויש שאמרו שמי ששכח ולא מנה יום אחד, שאין יכול למנות עוד באותה שנה, לפי שכולן מצוה אחת היא, ומכיון ששכח מהן יום אחד הרי כל החשבון בטל ממנו. ולא הודו מורינו שבדורינו לסברא זו, אלא מי ששכח יום אחד יאמר אמש היו כך בלא ברכה, ומונה האחרים עם כל ישראל."

ונראה לבאר דבריו שיש לחקור האם מצות ספה"ע היא ציון היום או ספירה מצטברת (- כלומר ציון הימים שספר), והחינוך כתב דאפי' את"ל שהוא ספירה מצטברת, מ"מ אזלי' בתר ספירת כלל ישראל. (סברות אלו שמעתי מהג"ר אשר ז. וייס שליט"א, שלא בביאור ד' החינוך הנ"ל).

="אדג"]

אוצר החכמה כתב:וגם דברי האדמו"ר מליובאביטש שהבאת מוזרים, כי אין הדבר תלוי בספירת כל אחד ואחד אלא בכלל ישראל.

הא מנ"ל? ועוד בפשיטות! והתורה אמרה "וספרתם לכם". ושאני משבת שמקדשא וקיימא. ואתה יצרת גדר שלישי: כלל ישראל. אם כוונתך בי"ד, אמור. מהו כלל ישראל - לא זכיתי להבין.[/quote]


הא מנ"ל?

הרי אנו מדברים על חג השבועות וודאי שגם מי שלא ספר עושה שבועות באותו יום, וכן קטן שהגדיל (שאע"פ שדנו על ספירת העומר) וגר שנתגייר, איש לא מעלה בדעתו שאין אצלם שבועות.

הן אמת שגם מי שלא ספר מחוייב בחג השבועות, אבל טעם הדבר הוא מכיון שמ"מ עברו חמישים יום מאז תחילת הספירה, הנה אף שלא קיים מצוותו, אי"ז משנה המציאות.
משא"כ בחוצה את קו התאריך המציאות היא שעברו חמישים יום (עליו) מאז שהחלה ספירת העומר רק למחרת חג השבועות, או יום קודם לכן.

שוב: לשון כל הפוסקים (הרמב"ם, הטושו"ע ושועה"ר) שחג השבועות הוא מיום החמישים לספה"ע.

(גר שנתגייר הוא אכן שאלה, ואיני יודע מה אדון בו).

פשוט שמצות ספירה הוא לספור היום כפי מה שהוא ולא לחדש היום. עברת קו התאריך באופן אישי אינו משנה מציאותו של היום.

מילים סתומות שנו כאן. מצוה ליישב..

עמקן כתב:פשוט שמצות ספירה הוא לספור היום כפי מה שהוא ולא לחדש היום. עברת קו התאריך באופן אישי אינו משנה מציאותו של היום.

זה מה שאני מנסה להסביר: כיון שבפועל עבר על אותו אדם חמישים יום רק בז' סיון - אז הוא חג השבועות דידיה. ובלא קשר לספירתו.

כמדומה שעמקן בא להקשות והנה נמצא מתרץ..
אכן מילין סתימין..

כוונתי שבכל יום המצוה לספור אותו יום, דהיינו ביום ראשון לספור יום אחד, ביום ב' שני ימים וכן הלאה. אם אחד עובר קו התאריך ביום א' ועכשיו נמצא במקום שהוא יום ג' מה שהוא הפסיד יום ב' אינו משנה המציאות שעכשיו הוא יום ג' והמצוה לספור שלשה ימים [אם הוא לא הפסיד לגמרי מחמת תמימות]. אין סברא לומר דכיון שהספיד יום ב' מחמת קו התאריך שיספור עשכיו שני ימים כשבאמת הוי יום ג'. מה שחז"ל דרשו ספירה לכל אחד ואחד היינו שמצוה על כל אחד לספור שלא כיובל שהוא מצוה על ב"ד, לא שהמציאות של היום תלוי בספירתו באופן פרטי ושאם הוא הפסיד יום ב' אפשר להפוך יום ג' ליום ב'.

עמקן כתב:כוונתי שבכל יום המצוה לספור אותו יום, דהיינו ביום ראשון לספור יום אחד, ביום ב' שני ימים וכן הלה. אם אחד עובר קו התאריך ביום א' ועכשיו נמצא במקום שהוא יום ג' מה שהוא הפסיד יום ב' אינו משנה המציאות שעכשיו הוא יום ג' והמצוה לספור שלשה ימים [אם הוא לא הפסיד לגמרי מחמת תמימות]. אין סברא לומר דכיון שהספיד יום ב' מחמת קו התאריך שיספור עשכיו שני ימים כשבאמת הוי יום ג'. מה שחז"ל דרשו ספירה לכל אחד ואחד היינו שמצוה על כל אחד לספור שלא כיובל שהוא מצוה על ב"ד, לא שהמציאות של היום תלוי בספירתו באופן פרטי ושאם הוא הפסיד יום ב' אפשר להפוך יום ג' ליום ב'.

הא מנ"ל?

לדעתי על האומר להיפך להביא ראיה.

שאלה שנשאלה השבוע במוסף שבת קודש בעיתון יתד נאמן כשאחד נמצא בקצה היבשה במזרח ששם לדעת החזו"א מתחיל היום וכשיכנס לים הרי נמצא יום קודם וא"כ כשדילג יום אחד בספירה ונזכר יכול לכנס לים ואז חוזר יום קודם ויכול לספור את הספירה של אתמול ע"כ השאלה שהופיע בעיתון
ואני הקטן שואל דהנה שלא כדעת הבה"ג שסופר גם כשדילג שכל יום מצוה בפני עצמו כשספר יום עשרים ועכשיו חזר ליום אתמול וסופר תשעה עשרה האם יתכן שיספור יום עשרים לפני תשעה עשרה
דלדעת הבה" פשוט שאי אפשר לספור עשרים לפני תשעה עשרה דהכל מצוה אחת וצריך לספור על הסדר אך אם כל יום הוא מצוה בפני עצמה אכ כשספר עשרים קיים מצוה וכי משום שעבר קו התאריך נתבטלה המצוה

למען הדיוק, שאלה זו אינה קשורה לדעת החזו"א. כי בכל אופן יש קו-תאריך, וניתן "להרויח" יום ולחזור אל יום האתמול. אלא שלפי החזו"א השאלה היא אקטואלית, כי כשעובר מן היבשה אל הים, הרי חצה את גבול קו התאריך.

לענ"ד יותר מהשאלה היא בדיני ספה"ע, השאלה היא בדיני קו התאריך: החוצה את קו התאריך בעיצומו של יום, האם פירושו שדילג בבת אחת ליום אחר (ואם חצה ממזרח למערב הוי כאילו ישן כ"ד שעות), או שעדיין אותו יום הוא, אלא שחציו של אותו יום הוא יום א' וחציו יום ב'.

והגע עצמך: החוצה את קו התאריך ממזרח למערב, וקרא ק"ש והתפלל קודם שחצה, ולאחר שחצה עדיין לא עבר זמן ק"ש ותפלה, היש מי שיאמר שצריך להתפלל שנית לחובת היום הבא? או כלך לדרך זו: החוצה ממערב למזרח, האם פטור מק"ש ותפלה כל אותו יום כיון שכבר התפלל אתמול?

אלא ודאי שהחוצה את קו התאריך ממזרח למערב לא חשיב שדילג ליום אחר, והחוצה ממערב למזרח לא חשיב שחזר ליום הקודם, אלא עדיין באותו יום הוא עומד, ואותו יום נתחייב בתפלה ובק"ש ככל יום, אלא שחצי היום גדרו יום א' וחציו גדרו יום ב'.

וכיון שכן, הרי גם לענין ספירת העומר יום אחד הוא, ואם ספר אתמול ב' ימים אינו יכול לספור היום אלא ג' ימים, ואם יספור ב' או ד' ספירתו שקר.

בן ראובן כתב:לענ"ד יותר מהשאלה היא בדיני ספה"ע, השאלה היא בדיני קו התאריך: החוצה את קו התאריך בעיצומו של יום, האם פירושו שדילג בבת אחת ליום אחר (ואם חצה ממזרח למערב הוי כאילו ישן כ"ד שעות), או שעדיין אותו יום הוא, אלא שחציו של אותו יום הוא יום א' וחציו יום ב'.

לענין שבת, לית מאן דפליג שמשמר את יום השביעי במקום שאליו הגיע, וכן בשאר המועדים התלויים בקביעות החודש. ולכן יש שאלה מיוחדת בספה"ע (ובמועד חג השבועות התלוי בה) שהיא ספירה לכל אחד ואחד.

סגי נהור כתב:

בן ראובן כתב:לענ"ד יותר מהשאלה היא בדיני ספה"ע, השאלה היא בדיני קו התאריך: החוצה את קו התאריך בעיצומו של יום, האם פירושו שדילג בבת אחת ליום אחר (ואם חצה ממזרח למערב הוי כאילו ישן כ"ד שעות), או שעדיין אותו יום הוא, אלא שחציו של אותו יום הוא יום א' וחציו יום ב'.

לענין שבת, לית מאן דפליג שמשמר את יום השביעי במקום שאליו הגיע, וכן בשאר המועדים התלויים בקביעות החודש. ולכן יש שאלה מיוחדת בספה"ע (ובמועד חג השבועות התלוי בה) שהיא ספירה לכל אחד ואחד.

ומה לענין דיני גדלות וכו', אטו מי שמסתובב עם החמה ולעולם לא שוקעת עליו לא יגדל לעולם ?

גם לענין גדלות מונים לפי ספירת כלל ישראל (-בי"ד), והראיה שהגדלות תלויה בעיבור השנה (כידוע שהנולד בתחלת אדר שני יהיה בר מצוה לפני הנולד בסוף אדר ראשון, אם תהיה שנת הי"ג בשנה פשוטה), ומפורסמים דברי הירושלמי: בת שלש שנים ויום א' ונמלכו בי"ד לעבר את החודש כו'.

סגי נהור כתב:

בן ראובן כתב:לענ"ד יותר מהשאלה היא בדיני ספה"ע, השאלה היא בדיני קו התאריך: החוצה את קו התאריך בעיצומו של יום, האם פירושו שדילג בבת אחת ליום אחר (ואם חצה ממזרח למערב הוי כאילו ישן כ"ד שעות), או שעדיין אותו יום הוא, אלא שחציו של אותו יום הוא יום א' וחציו יום ב'.

לענין שבת, לית מאן דפליג שמשמר את יום השביעי במקום שאליו הגיע, וכן בשאר המועדים התלויים בקביעות החודש.

זה פשוט ואינו תלוי בחקירה דלעיל.

א"כ מה עוד תלוי בחקירה זו מלבד ספירת העומר? קריאת שמע ותפילה אינם שייכים ליום זה או אחר בשבוע, ולכן אין שום נפק"מ אם נשאר באותו היום או עבר ליום הבא.

ודאי נפק"מ. כי אם עבר ליום הבא הוי כאילו ישן כ"ד שעות, ועדיין לא יצא י"ח ק"ש היום.

ע"פ האמור כאן לכאורה העובר את קו התאריך באמצע חול המועד ישמור יום טוב אחרון שבעה ימים אחרי יום טוב ראשון מכיון שהתורה לא קבעה לו תאריך אלא ביום השביעי.

איש_יהודי כתב:ע"פ האמור כאן לכאורה העובר את קו התאריך באמצע חול המועד ישמור יום טוב אחרון שבעה ימים אחרי יום טוב ראשון מכיון שהתורה לא קבעה לו תאריך אלא ביום השביעי.

עד יום האחד ועשרים כתיב, ולכאו' גם כשלא כתוב וכגון סוכות מ"מ בפשטות התאריך של כל יום ויום קובע, ועדיין יש להעיר מחנוכה.

מה שכלל לא ברור בדברי הרבי הוא שאם השקיעה על הגברא קובעת את התחלפות היממות כלפיו אם כן כל מי שילך עם השמש ממזרח למערב לא תתחלף אצלו יממה כלל ויהיה בן יום א' עד סוף ימיו, אלא מאי גם הרבי מודה שהואיל והשמש הקיפה את העולם יממה יש כאן חילוף ימים אוטומטי, וממילא לעולם מי שהיה ביום הראשון במערב הקו ועבר למזרחו לא יתכן שלא עברו עליו קצת יותר מ48 יממות, והרי כאן מ"ט יום ודוק.

איש_יהודי כתב:ע"פ האמור כאן לכאורה העובר את קו התאריך באמצע חול המועד ישמור יום טוב אחרון שבעה ימים אחרי יום טוב ראשון מכיון שהתורה לא קבעה לו תאריך אלא ביום השביעי.

זה לא שייך כלל. דוקא ספה"ע היא ספירה פרטית לכל אחד ואחד.

אחימעץ כתב:וממילא לעולם מי שהיה ביום הראשון במערב הקו ועבר למזרחו לא יתכן שלא עברו עליו קצת יותר מ48 יממות, והרי כאן מ"ט יום ודוק.

לכאורה בעינן תמימות?

וע"ע בחוברת המצורפת כאן - viewtopic.php?f=17&t=25810&hilit#p261260 החל מעמוד 129

דברי יונה הם כך: שאם נוסיף עוד אייר - ע"י שנקבע את חג השבועות בחודש הרביעי [דבל"ז במה נתעבר אייר ולא אדר], הרי זה דבר שא"א דשבועות הוא יום נ' מפסח.

שמעתי מהרב ישעיהו רוטנברג ספק יפה באחד שדלג על היום העשירי וספר אחד עשרה בלי ברכה, אח"כ חזר למקום שעדיים יום עשירי והשלימו, אבל בהגיע יום אחד עשרה לא ספר כי סבר שכבר יצא בכך , והשאלה האם יוכל להמשיך לספור בברכה שהרי לא חסר לו שום יום או שמא כיון שאין זה כסדר, לא נחשב הדבר, איני זוכר מה הוא אמר רק כמדומני משהו מעין-שזה קשור לשאלה מהותית בהבנת המצווה האם כל יום נספר בפני עצמו או שעל גבי חברו