פורום אוצר החכמה

במשנ"ב סק"ג

וכמדומה דבמדינותינו לא נהגי נשי כלל לספור. וכתב בספר שולחן שלמה דעכ"פ לא יברכו דהא בודאי יטעו ביום אחד, וגם ע"פ רוב אינם יודעים פירוש המלות.

והנה משכבר הימים שמעתי בשיעור מאאמו"ר שליט"א שכדי לעמוד על בירור דברי המשנ"ב כאן על אשורן, יש לעיין בדברי ספר שולחן שלמה בפנים, וז"ל, 'דבודאי יטעו יום אחד ולא ידעו הדין', והיינו שאין זה כפי המשמעות הפשוטה במשנ"ב דהחשש הוא שמא ישכחו ולא יספרו יום אחד, ואזי נמצאת ברכתן בכל הלילות לבטלה לפי מה שחוששין לשיטת הבה"ג דכל הספירה מצוה אחת היא, ואם שכח יום אחד ולא ספר שוב אינו מברך, אלא שהחשש הוא שמא יטעו יום אחד במנין הספירה או שישכחו מלספור, ומחמת חוסר ידיעה ימשיכו לספור בברכה, מאחר שלא ידעו הדין.

הדברים ידועים, וכיון דנשים דידן ל"ש ה"ט, אני נוהג להורות שיספרו בברכה.

מנהג אשכנז שנשים סופרות בברכה.

יש להעיר מהרמ"א רצו ס"ח בין לביאור המ"א ובין לביאור הט"ז בו.

כמדומני שמובא בשם הגרשז"א- אמותינו לא ברכו אבל נשותינו כן

בברכה המשולשת כתב:כמדומני שמובא בשם הגרשז"א- אמותינו לא ברכו אבל נשותינו כן

ראה בהליכות שלמה פרק יא הערה 35 שבבית רשז"א לא ספרו הנשים ספירת העומר.

משולש כתב:מנהג אשכנז שנשים סופרות בברכה.

האם זה מתועד בספרות. או מסורת משפחתית בלבד?

דוגמאות:

מקור חיים (בכרך), קיצור הלכות, סי' תפ"ט, סעי' א':
טעם שאין הנדה סופרת בפה וברכה. מ"ש הגה' המרדכי ותו' פ"ו דמנחות דף ס"ה ע"ב, וחזקוני בבהר ומה שנ"ל ושצל"ע.

נוהג כצאן יוסף, עמ' רכה:
ספירת העומר... הנשים והטף שלא היו בבה"כ, סופרין בבתיהם.

שו"ת ר' ידידיה טיאה ווייל, או"ח, סי' ל"ט:
אשה אחת שכחה לספור ספירת העומר בלילה, ולמחרתו אחר שהתפללה ערבית עם הקהל בעוד היום גדול הזכירה עצמה וספרה בלא ברכה, ושאלה אם מותרת לספור אח"כ בשאר לילות בברכה או לא.
תשובה... באשה ודאי הספירה שלה אינה אלא מדרבנן... ולפ"ז... סופרת בשאר לילות בלא ברכה...

יש עוד הרבה מקורות.
גם הגרי"ש, הגרש"ז, הקה"י, ועוד גדולי דורנו מתירים לנשים לספור בברכה.

רציתי רק לציין שבעל 'אילת השחר' מורה לנשים ביום האחרון לספור בברכה, כי אין מה לחשוש שישכחו.
ובאופן כללי קשה לי האם מי ששוכח מפסיד את כל הברכות למפרע?