פורום אוצר החכמה

בע"ה

שמעתי - לפי השיטה הנפוצה שספירת העומר כיום מדרבנן, לכאורה אמור להיות איסור בל תוסיף באמירה "לקיים מצוות עשה כמו שכתוב בתורה...". בפרט לפי הרמב"ם שהגדיר שצריך לומר על מצוות דרבנן שהן מדרבנן וכך אין בהן בל תוסיף, וכאן אנחנו עושים בידיים הפוך!
האם אחד הפוסקים התייחס לנושא? האם למישהו כאן יש סברה בעניין?

הרע"י היה מזהיר על זה אין סוף פעמים. ועוררו ע"ז עוד.
ומאידך יש שיישבו המנהג שלשון מצות עשה סתמא יכול להתפרש גם על מצוה דרבנן. [אמנם הלשון אח"כ כמו שכתוב בתורה].

תודה!

הגרש"ז זצ"ל:

גם לפני קידוש בשבת אומרים הנני וכו' לקיים מצות עשה למרות שזה רק דרבנן וזכור לי שבעל השפע חיים ז"ל עסק בזה הרבה.
--
עתה שמתי לב שהוזכר הדברי יציב בספר שהובא לעיל.
אך מה שכותב שם שאין צריך לכוון לתנאי שאם זה דאורייתא מצוות עשה ואם זה דרבנן הרי זה מצווה דרבנן וכו' איני בטוח שזה מועיל וראה בארוכה אצל תפילין דר"ת ורש"י ובביאור הלכה.
וכבר דנו בזה בנוגע לתכלת בציצית לעשות תנאי שלא יהא בל תוסיף והובא בזמנו מרבי משה שטרנבוך שליט"א שזה לא יועיל וראייתו מתפילין שם.
והדברים ידועים.

לומד_בישיבה כתב:גם לפני קידוש בשבת אומרים הנני וכו' לקיים מצות עשה למרות שזה רק דרבנן וזכור לי שבעל השפע חיים ז"ל עסק בזה הרבה.

יש לחלק שקידוש דאורייתא גם אם על היין הוא דרבנן.

יש גם חלוק בין מצוה שהיא מדאוריתא, אלא שכבר קוימה, למצוה שכל עיקרה בזה"ז מדרבנן, ובזה באמירתו הוא כמוסיף מצוה חדשה.

---
דברי הרשז"א בהליכות שלמה כבר הובאו בהודעתי לעיל.

מה שנכון נכון כתב:יש גם חלוק בין מצוה שהיא מדאוריתא, אלא שכבר קוימה, למצוה שכל עיקרה בזה"ז מדרבנן, ובזה באמירתו הוא כמוסיף מצוה חדשה.

לזה נתכוונתי, שכלפי קידוש היום ליכא בל תוסיף כמו כל מי שקורא פעמים קר"ש [וידוע דברי התו' לגבי תקיעת שופר בראש השנה כח ב], ואה"נ על היין אינו מצוות עשה.

רצונך לומר שאם אחד אומר קידוש עשרים פעם הריהו בכל פעם מקיים שוב מצוות עשה, והלוא חידוש גדול הוא, לא כן?!

בפשטות את החידוש הזה אומרים תוספות.
וכבר דברנו ע"ז כאן שזה לכאורה נגד מה שאומרים בשם הגר"ח על אתרוג. ואפשר גם ללמוד בתוספות אחרת.

לגבי הסופר כמה פעמים ספירת העומר מאריך בזה במו"ז זכור לי שהוא מוכיח בדעת הגר"א שכל פעם שסופר מקיים מצוה נוספת עיין שם כל העניין.

לומד_בישיבה כתב:רצונך לומר שאם אחד אומר קידוש עשרים פעם הריהו בכל פעם מקיים שוב מצוות עשה, והלוא חידוש גדול הוא, לא כן?!

אפשר שהדבר מצטרף למה שכתב מהר"ח פלאג'י (חיים לראש מא ע"ב אות י) שבליל הסדר מתקיים דין קידוש במקום סעודה ע"י אמירת ההגדה שהיא עניינו של יום, והכל בכלל קידוש היום (ונפקא מינה שאין להתעכב מספר דקות על עניינים שאינם קשורים ליציאת מצרים שהוא עיצומו של יום). וכך ניתן להסביר את דברי התוספות (פסחים קג ע"ב ד"ה רב אשי), תוספות רא"ש (שם) והמיוחס לריטב"א (שם) שכתבו שההגדה אינה הפסק, אך לא ביארו.

לומד_בישיבה כתב:לגבי הסופר כמה פעמים ספירת העומר מאריך בזה במו"ז זכור לי שהוא מוכיח בדעת הגר"א שכל פעם שסופר מקיים מצוה נוספת עיין שם כל העניין.

עיינתי היום במועדים וזמנים חלק ז' עמוד קע"א בענין זה ושם הוא טוען שכל פעם שהוא מברך פעם נוספת ספירת העומר מקיים מצוות עשה עיין שם. - שבכל פעם לפני הספירה יברך שוב דוק שם היטב.
ואני עומד ומשתומם איך יאמר הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א דברים אלו - שהרי גם אם נאמר שלפי הגר"א כך הם פני הדברים וכפי שהוא טוען אך הרי מכלל מצוה קיומיות לא נפקי ואם כן האיך יברך ויאמר אשר ציוותנו, והרי אינו מחוייב בדבר והוא רק מצוה קיומיות וצע"ג
ומצוה ליישב

לא הבנתי. אתה טוען שר' משה אומר שמי שסופר פעמיים באותו היום יברך פעמים, הרי זה לא יתכן שאמר כך.

כך הוא כותב להדיא מפורש.......
בסימן שציינתי.
אני משתומם...........

הוא לא כותב שיברך בכל פעם שסופר, אלא שמי שספר ולא בירך יכול לספור שוב ולברך כדי לצאת יד"ח הברכה, כיון שגם בספירות הבאות מקיים מצוה. והברכה מועילה לו גם על ספירתו הקודמת, כמו בישיבת סוכה ובלבישת ציצית.
לא הבנתי את דבריו, אך מ"מ זה מה שכותב.

גם אני חשבתי כך להסביר אותו שהברכה על המצווה קיומית יועיל למפרע על המצווה של החובה...
אבל גם זה צריך עיון גדול מאוד.

ואע"פ שיכול להפטר ממנה אבל אם יושב עושה את חיובו, משא"כ כאן שאין שום דין לספור פעמיים רק אם עשה הוא חפצא של מצווה.

פשוט כך – שהרי אם איך נברך על המעשר והרי היה יכול להכניסו דרך הגג וכך על זה הדרך.

מה שנכון נכון כתב:הרע"י היה מזהיר על זה אין סוף פעמים. ועוררו ע"ז עוד.
ומאידך יש שיישבו המנהג שלשון מצות עשה סתמא יכול להתפרש גם על מצוה דרבנן. [אמנם הלשון אח"כ כמו שכתוב בתורה].

שמעתי ג"כ בשם הגרי"ש שאמר שזהו בל תוסיף

איני בטוח שזה בל תוסיף שהרי לאלו שסוברים שהוא מדרבנן אין זה זמנה, ואם אין זה זמנה צריך כוונה, לכוון לעשות מצווה, ולמרות שאומר כן לא כלום היא, יש כאן אולי אומדנא דמוכח למה כוונתו ויש לדון.

צונאמי כתב:

מה שנכון נכון כתב:הרע"י היה מזהיר על זה אין סוף פעמים. ועוררו ע"ז עוד.
ומאידך יש שיישבו המנהג שלשון מצות עשה סתמא יכול להתפרש גם על מצוה דרבנן. [אמנם הלשון אח"כ כמו שכתוב בתורה].

שמעתי ג"כ בשם הגרי"ש שאמר שזהו בל תוסיף

מובא בספר שהבאתי לעיל בשם ישא יוסף לר"י אפרתי.

מהיכא תיתי שיש איסור בל תוסיף בלי מעשה הוספה?

עיין בספר משיב צדק לר' צדוק הכהן אות ע"ד וע"ה בענין מי שטועה וחושב על דרבנן שהוא דאורייתא