שטייגעניסט כתב:בלקו"ת לא כתב שהכהנים הם הבעלים, אלא שכבשי עצרת נאכלים לבעלים, ואפשר שישראל הם הבעלים ואינם יכולים לאוכלם כיון שהם ק"ק ולכן אוכלים אותם הכהנים כשלוחי דידן.
אדג כתב:שטייגעניסט כתב:נוסף על כך, מה שייכותם של ישראל לאותם כבשים?
שטייגעניסט כתב:אדג כתב:שטייגעניסט כתב:נוסף על כך, מה שייכותם של ישראל לאותם כבשים?
שהם נקנים מתרומת הלשכה שמימנו ישראל
מתנות כהונה כוללים גם את כל החטאות והאשמות שהכהנים אוכלים אותם בתור עבודה שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ואף הכבשים כך.
אדג כתב:שטייגעניסט כתב:נכון שחטאות ואשמות כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, אך השלמים אינם באים לכפרה (זבחים ו, ב) ואם כן מה תועלת יש לישראל מאכילת הכהן ובמה הכהן הוא שליחו ולמה?
אדג כתב:הנה זה ברור שכבשי עצרת הם לכהנים, וא' מכ"ד מתנות כהונה. אך האם הכהנים הם בגדר בעלים, שנאמר ששייך בהם שינוי בעלים?
לכאו' ראיה ניצחת שאינם בעלים, מהא דאמרינן בזבחים ד, סע"א דלא מצינו שינוי בעלים בציבור.
אבל באמת ראה מש"כ רש"י גבי איל המילואים (פ' תרומה, פרק כט), שהיה גם כן שלמים וקדשי קדשים, וז"ל (שם, כב): "מגיד הכתוב שהמלואים שלמים, שמשימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים, לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה, וזהו משה ששימש במלואים, והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים, כמפורש בענין", ועוד כתב (שם, לג): "ואכלו אתם - אהרן ובניו, לפי שהם בעליהם . . כי קדש הם - קדשי קודשים, ומכאן למדנו אזהרה לזר האוכל קודש קודשים, שנתן המקרא טעם לדבר משום דקדש הם".
וכעי"ז כתב ג"כ האור החיים הקדוש (שם): "ואכלו אותם אשר כופר. פירוש לצד שהם בעליו ולא לצד שהם כהנים, והוא אומרו אשר כופר בהם כי אכילת שלמים לבעלים תפעיל הכפרה".
הרי מצינו ששלמים שהם קדשי קדשים יחשבו הכהנים כבעלים, וא"כ אפשר לחדש שגם שלמי ציבור דכבשי עצרת כהנים הם בעליהם.
אדג כתב:אחר העיון בדברי המשך חכמה נוכחתי לראות שטעות הייתה בידי, ובאמת לא סבר כן, אלא שהכהנים אוכלים מתורת שליחות. אך קשה כמו שכתבתי לקמן שמפורש שהוא מתנה שלהם, ולמה יהיה מתורת שליחות?
מיללער כתב:הכוונה שאם המצוה הוא רק שיהי' נאכל לא נחשב כמצוה שבגופו - אבל לכאורה אם כן לא צריך כאן דין שליחות בכלל שהרי אין כאן פעולה של מצוה אלא בשלילי ודו"ק
מיללער כתב:ואם בכבשי עצרת קיימינן בזכרוני שיש דיון בענין אם נשחטו הכבשים שלא לשמן שהדין שכשרים אלא שלא עלו לשם חובה - מה דינם של הבשר נאכלים רק לזכרי כהונה כמו שלמי ציבור או נאכלים לכל אדם כמו שלמי יחיד.
וכן אם נאבדו הכבשים ונשחטו אחרים תחתיהם ואח"כ נמצאו, מה דינם לגבי אכילת כהנים וכדו' - (אולי זה גמרא מפורשת ואם כן אתכם הסליחה)
מיללער כתב:אדג כתב:אחר העיון בדברי המשך חכמה נוכחתי לראות שטעות הייתה בידי, ובאמת לא סבר כן, אלא שהכהנים אוכלים מתורת שליחות. אך קשה כמו שכתבתי לקמן שמפורש שהוא מתנה שלהם, ולמה יהיה מתורת שליחות?
איך שייך שליחות במידי דאכילה, הרי לא מהני שליחות במצוות שבגופו?
עזריאל ברגר כתב:מצינו שליחות בעבירה דאכילה - המאכיל את ההקדש הוא מעל והאוכלים לא מעלו!
גל של אגוזים כתב:איפה איתא הדין של 'המאכיל את ההקדש'?
עזריאל ברגר כתב:גל של אגוזים כתב:איפה איתא הדין של 'המאכיל את ההקדש'?
שם בתחילת פרק ז לגבי בעה"ב והשליח והאורחים, ובפרט שים לב להלכה ב.
גל של אגוזים כתב:עזריאל ברגר כתב:גל של אגוזים כתב:איפה איתא הדין של 'המאכיל את ההקדש'?
שם בתחילת פרק ז לגבי בעה"ב והשליח והאורחים, ובפרט שים לב להלכה ב.
אדרבה הבאתי הרמב"ם דלא איירי ב'מאכיל' אלא נתנה להם לאכילה
מתעמק כתב:שלמי ציבור באין משל ציבור, ובשרם ניתן לכהנים, כמו בשר האשם, וכן כל דיניו כאשמות.
איל המילואים היה קרבנו של אהרן ובניו למילואים, והן קרבן יחיד[ים], והן היו בעליו.
חזור אל “בין פסח לעצרת - ספיה"ע, ל"ג בעומר, שבועות”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 35 אורחים