פורום אוצר החכמה

ואמנם אפשר להוסיף פה סנסן נחמד, צא וחשוב האדן עולה כמנין ס', כי הוא 'איש אלוקים קדוש הוא' רבי שמעון שבו כלולים כל הס' רבוא נשמת ישראל והוא הנהר היוצא מעדן להשקות את צאן מרעיתו בני ישראל, זאת ועוד ביחוד, שזה 'מצות העליה' שבו קאמר הזוהר הק' הנ"ל מאן פני וכו' דא רבי שמעון הרי בו גופא מרומז על עיצומו של יום, כיון שנאמר בכתוב שלוש פעמים וגו' ב'חג' המצות 'חג' השבועות 'חג' הסוכות, צא וחשוב ג' פעמים 'חג' [שלש פעמים בשנה] עולה לא פחות ולא יותר ל"ג, והוא לרמז על זה היום הקודש ל"ג בעמר שאפשר לקיים 'שלש פעמים בשנה' וגו' 'מאן פני אדן וכו' דא רבי שמעון 'ודאי בדרא דא'.

עקביה כתב:יישר כח על המאמר!

בעמ' י' עוסק המאמר בדברי זוהר (שמות לח.): "וכתוב (שמות לד) יראה כל זכורך את פני האדון יי', מאן פני האדון יי' דא רשב"י". וכותב המחבר: והנה היו מן 'הרבנים' אשר נתקשו בהבנת דברי הזוהר הללו וכו'

אני מניח שהמרכאות העוטרות את תיבת 'הרבנים' באו להביע זלזול באותם רבנים.
חושבני שיש למחות על כך. מי שצווח ככרוכיא על ציטוט זה מהזוהר היה היעב"ץ בספרו' מטפחת ספרים'. הוא כותב שודאי זו תוספת מאוחרת ממי שאינו בר סמכא, ועוד כותב שהמינים עתידים להיתלות בזוהר זה [וחכם עדיף מנביא! נזדמן לי פעם לדבר עם איזה משיחיסט על טיב אמונתו ברבו, ומיד שלף זוהר זה...].

בסך הכל כמדומני שקושיית היעב"ץ טובה מהתירוצים עליה. יישובו של החיד"א קשה לענ"ד. מה בין זה ובין 'את ה' אלוקיך תירא, לרבות ת"ח'? לא נאמר שם שת"ח הם ה' אלוקיך, אלא שהמילה 'את' באה לרבות שגם מהם צריך לירא כעין שצריך לירא מה'. ומה שכתב הרב מקאמארנא איני יודע מה יש בו כדי ליישב, בירושלמי (עירובין ה א) אמרו:
שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. והחילוק ברור כשמש.

עקביה כתב:יישר כח על המאמר!

בעמ' י' עוסק המאמר בדברי זוהר (שמות לח.): "וכתוב (שמות לד) יראה כל זכורך את פני האדון יי', מאן פני האדון יי' דא רשב"י". וכותב המחבר: והנה היו מן 'הרבנים' אשר נתקשו בהבנת דברי הזוהר הללו וכו'

אני מניח שהמרכאות העוטרות את תיבת 'הרבנים' באו להביע זלזול באותם רבנים.
חושבני שיש למחות על כך. מי שצווח ככרוכיא על ציטוט זה מהזוהר היה היעב"ץ בספרו' מטפחת ספרים'. הוא כותב שודאי זו תוספת מאוחרת ממי שאינו בר סמכא, ועוד כותב שהמינים עתידים להיתלות בזוהר זה [וחכם עדיף מנביא! נזדמן לי פעם לדבר עם איזה משיחיסט על טיב אמונתו ברבו, ומיד שלף זוהר זה...].

בסך הכל כמדומני שקושיית היעב"ץ טובה מהתירוצים עליה. יישובו של החיד"א קשה לענ"ד. מה בין זה ובין 'את ה' אלוקיך תירא, לרבות ת"ח'? לא נאמר שם שת"ח הם ה' אלוקיך, אלא שהמילה 'את' באה לרבות שגם מהם צריך לירא כעין שצריך לירא מה'. ומה שכתב הרב מקאמארנא איני יודע מה יש בו כדי ליישב, בירושלמי (עירובין ה א) אמרו:
שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. והחילוק ברור כשמש.

גימפעל כתב:וידוע גם שהיעב"ץ בהגהותיו על הזהר, לא מחק ולא הגיה קטע זה, אלא הסבירו.

אוצר החכמה כתב:לא הבנתי את הקושי. גם הזוהר לא התכוון אלא לרבות מאת או מהמילה אדון, וכדרך כל הלימודים של חז"ל שכל מילה מרבה משהו. ואילו היה כתוב ייראה כל זכורך את פני ה' היינו אומרים הקב"ה בלבד עתה שנוספה המילה אדון באה לרבות גם אדון אחר ומאן נינהו רשב"י.
(במידה מסויימת יש כאן הרבה פחות מאשר את ה"א תירא כי יראה אין מקום ליראת אדם במקום יראת ה' וזה היה הקושי של שמעון העמסוני דווקא בזה, אבל לעניין ליראות וודאי שאפשר לרבות צורך להקביל פני רבו.)

(אגב המינים אני לא יודע מה היה קורה אם לא היו מערערים על המימרא הזאת האם אז היה מביא לך את הראייה)

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ביכורים פרק ג
וה' בהיכל קדשו הא ר' יצחק בר לעזר בכנישתא מדרתא דקיסרין.

עלי תמר ביכורים פרק ג הלכה ג
וה' בהיכל קדשו הא רבי יצחק בן אלעזר בכנישתא מרדתא דקסרין. נראה לבאר, שוודאי אלו שנתנו כסף נתמנו בהיכלי בתי כנסיות של עשירים הדיוטים בעלי תרבות יונית ולא היו זקוקים לת"ח אלא לנואמים בקיאין בלשון, שכידוע היו בתכנ"ס היכלות כאלו שאפילו ק"ש קראו ביונית ולא ידעו לקרות בתורה, כמ"ש בסוטה פ"ז ה"א ובמגילה פ"ד ה"ג ובתוספתא שם. ועליהם הוא אומר וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות כמ"ש בשקלים סוף פ"ה. והיו הדיוטים עשירים אלו זקוקים להיכלות ולא לסתם בתי כנסיות ובתי מדרשות שרבניהם היו חכמי תורה ובחרו להם היכלות עם רבנים הדיוטים שנתמנו בכסף לשם משרה טובה ולפיכך אמר להם המתורגמן אם ביהכנ"ס היכל אתם דורשים הא ריב"א בכנשתא מרדתא דקסרין שהוא היכל ה' בהיכל קדשו שם, ששם השכינה שורה והוא מקדש מעט. ושו"ר בפירוש רא"ף שפירש עד"ז, וה' בהיכל קדשו, תורת ה' הוא בהיכל קודש של ביהכנ"ס בכנישתא מרדתא דקיסרין והוא ריב"א ולו נאה להתמנות. אבל רש"ס פירש וה' בהיכל קדשו, כלומר ת"ח עובד ה'. וכזה פירש היפ"מ, וה' בהיכל קדשו כי הצדיקים נקראים על שמו של הקדוש ברוך הוא כמ"ש בב"ב וכו' ובעקבותם הלך הגרי"ע ז"ל בגה"ש, וכתב דוגמת זה בספר הזהר יראה פני זכורך את פני האדון ה', דא רשב"י, ולחנם תמהו על הזהר כי גם בירושלמי כאן הוא ממש כזה ע"כ. וקשה לומר כן. וגם בזהר יתכן לפרש, יראה כל זכורך את פני האדון ה' דא רשב"י שהשכינה שורה עליו והסובבים אותו הם במקום שכינה ומקיימים יראה כל זכורך את פני האדון ה' כי במקום שרשב"י שם השכינה שם.

עקביה כתב:

גימפעל כתב:וידוע גם שהיעב"ץ בהגהותיו על הזהר, לא מחק ולא הגיה קטע זה, אלא הסבירו.

מה הוא מסביר? במטפחת ספרים הוא דווקא כן מגיה, ומוסיף את המילה 'את' [פני האדון ה'], וכותב שמה'את' מרבים את רשב"י. ואף אחרי הגהה זו הוא ממשיך להסס, ולהעדיף את מחיקת הקטע מספר הזוהר.

עקביה כתב:

גימפעל כתב:וידוע גם שהיעב"ץ בהגהותיו על הזהר, לא מחק ולא הגיה קטע זה, אלא הסבירו.

מה הוא מסביר? במטפחת ספרים הוא דווקא כן מגיה, ומוסיף את המילה 'את' [פני האדון ה'], וכותב שמה'את' מרבים את רשב"י. ואף אחרי הגהה זו הוא ממשיך להסס, ולהעדיף את מחיקת הקטע מספר הזוהר.

אוצר החכמה כתב:לא הבנתי את הקושי. גם הזוהר לא התכוון אלא לרבות מאת או מהמילה אדון, וכדרך כל הלימודים של חז"ל שכל מילה מרבה משהו. ואילו היה כתוב ייראה כל זכורך את פני ה' היינו אומרים הקב"ה בלבד עתה שנוספה המילה אדון באה לרבות גם אדון אחר ומאן נינהו רשב"י.
(במידה מסויימת יש כאן הרבה פחות מאשר את ה"א תירא כי יראה אין מקום ליראת אדם במקום יראת ה' וזה היה הקושי של שמעון העמסוני דווקא בזה, אבל לעניין ליראות וודאי שאפשר לרבות צורך להקביל פני רבו.)

(אגב המינים אני לא יודע מה היה קורה אם לא היו מערערים על המימרא הזאת האם אז היה מביא לך את הראייה)

לא הבנתי מה לא הבנת. הלא הזוהר אומר בפירוש "מאן פני האדון יי' דא רשב"י". לא שמרבים זאת מ-את, ולא מ-האדון. אלא 'האדון ה'' זה רשב"י.

מה הכוונה 'יראת אדם במקום יראת ה''?

את הסוגריים האחרונות לא הבנתי.

אור היוקד כתב:'לבעל העקביה' כל האתקפתא שלא במקומה, מי שזכה לדרוך במפתונה של 'פינמיות התורה' יודע ומבין כל דברי הזוהר הללו וכפי שמבואר בכל סיפה"ק, וראה היטב בדברי הזוהר חי 'שהיום יום הילולא דיליה' (שם) מה שצווח ככרוכיה שח"ו מלהגיה, והדברים כך ניתנו מסיני.

אוצר החכמה כתב:ברור שכוונת הזהר לרבות. (מהאת או ממילה אחרת אולי) , ואפילו אם לדעתך יש מקום להסתפק תסביר כך, או תקבל את ההגהה שהרי הזהר כידוע ספר שאינו מוגה כ"כ, ולא יהיה קשה לך שום דבר. לא חייבים להתעקש להתקיף את הזהר (ולדקדק בלשון דא והא רק בשביל זה).


בעניין היראה. יראה יש לה תכונה מסויימת שיראה מאד מאחד סותרת את היראה מאחרים. ומי שאומר שהוא אינו ירא אלא מהקב"ה בדרך כלל מתכוון לומר שכיוון שהוא מתיירא מהקב"ה אינו מתיירא מאחרים. כי היראה מהקב"ה היא משום שבידו הכל ויש בזה איזה שהוא פן של סתירה ליראת אדם. ולכן שמעון העמסוני התקשה דווקא בזה. אבל להגיד שצריך להקביל גם פני רבו חוץ מראייה במקדש הוא דין שאין בו שום קושי.

הסבר לסוגרים. אתה טענת שהזהר הזה המינים משתמשים בו, ועל זה כתבתי שאולי אם היה היעב"ץ כותב שאין בזהר הזה שום תמיהה וכמו שביארתי לא היו המינים חושבים שאפשר להשתמש בו למה שכתבת.

עקביה כתב:למען האמת תוספת 'את' לא מאד עוזרת, כי מלשון הזוהר לא נראה שכוונתו לרבות (אמנם אינני בקי בלשונות הזוהר, ואם ידוע לך או למישהו מחכמי הפורום, שיש בזוהר דברים כאלה, אנא יעמידני על טעותי). והיעב"ץ הלא מסתייג גם מתיקון זה.

אנא הוצא אותי מהתמונה והכנס במקומי את רבי יעקב עמדין.

לגבי הנקודה הנוספת, אם ידועה התייחסות מלפני היעב"ץ לשורה זו בזוהר, יש מכך ראיה, אך אם אינה ידועה, אין כל ראיה לכאן או לכאן. אפשר שסיבות שונות גרמו להם לא להתייחס לכך.

ד. מעניין מאד שהן היעב"ץ והן המשיבים על דבריו, שהיו כולם מופלגים בידיעת הזוהר, בעיון ובבקיאות, לא ידעו את ההקשר בו נאמרו דברי הזהר.

אוצר החכמה כתב:

ד. מעניין מאד שהן היעב"ץ והן המשיבים על דבריו, שהיו כולם מופלגים בידיעת הזוהר, בעיון ובבקיאות, לא ידעו את ההקשר בו נאמרו דברי הזהר.

מה זה פה גן ילדים? לא מוצא חן בעיניך הפירוש שלי אז לא. גם אני לא בטוח בו כמו שכתבתי. יש לך תשובה וטענה נגד זה תכתוב.

אביר יעקב כתב:מכתב מן הגאון האדיר רבי יעקב חיים סופר שליט"א (בראש ספר בוצינא קדישא) וז"ל:

וכבר ידוע שעל דברי ספר הזהר הקדיש הללו, הרעיש הגאון יעב"ץ ז"ל בספרו מטפחת ספרים, ולכן הגיה בדברי הזהר שצריך לומר [את] פני האדין ה' דא רבי שמעון בר יוחאי, ומתיבת את נפיק, והכוונה על דרך שדרשי בפסחים (כ"ב ב') את ה' אלהיך תירא את לרבות תלמידי חכמים. והביא דבריו בהצרה הגאון חיד"א ז"ל בהגהותיו ניצוצי אורות לזהר שם, ועיין מה שכתב כזה בספר מידות רשב"י (דל"ב ע"א ודקנ"ז ע"א) עש"ב.

ובהגהות ניצוצי זהר (שם אות ל) האריך בזה והראה לנו בקיאותו וכה כתב: הגאון יעב"ץ הגיה מאן את פני האדון ה' שאת לרבות תלמידי חכמים, אולם עיין לקמן (קכ"ד ע"ב) לזמנין תתאין אקרין בשמא דעילאין האדון ה' וכו', ושם (צ' א') מאן דזכי באורייתא זכי בשמא קדישא, ובמסכת בבא בתרא (ע"ה ב') שלשה נקראו על שמו של הקב"ה, ואלי הן צדיקים, משיח, וכו', ובירושלמי ביכורים (פ"ג ה"ג) ובמדרש שמואל (פ"ז ס"ו) נקטו וה' בהיכל קדשו דא רבי יצחק בן אלעזר בכנישתא מרודתא דקסרין, ועיין לקמן בזהר (נ' א' וקס"ג א'), וזהר ה"ג (ע"ט ב'), ועיין רבינו בחיי שמות (ל"ג י) על הפסיק והיה כל מבקש ה', היה הכתוב ראוי לומר כל מבקש משה, אלא מכאן שנקרא משה בשם המיוחד [ועיין ירושלמי עירובין פ"ה ה"א], וכן מצינו שנקרא יעקב בשם אל, שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל וכו', וכן מצינו בשם הצדיק שנקרא בשם המיוחד, הוא שכתוב ותלך לדרוש את ה' וכתיב ויאמר לה ה' וכו', ועיין זהר ח"א (צ"ט ב') בסתרי תורה צדיק אדון וכו' עכ"ל, וקצת קדמו אב"ד טבריה ת"ו, הגאון המובהק רבי יעקב חי זריהן ז"ל בספרו שופריה דיעקב (פרשת משפטים דמ"ח ע"ב) שהשיב על טענת הגאון יעב"ץ ז"ל עש"ב, ועיין בספר מנחת שי ירמיה (כ"ג ו'), ובספר בגדי כהונה (דף רס"ז ודף רס"ח) ואכמ"ל.

ובעניותי תמה אני על עצמי, שרבותינו הגאין יעב"ץ ז"ל והגאון חיד"א ז"ל לא הזכירו תלמוד ערוך, דגברא רבה נקרא ומכונה בתואר ה'י והיא במסכת מועד קטן (ט"ז א'): "אמר רבא מנלן דמשדרין שליחא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא, דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב, ומנלן דמזמנינן לדינא, דכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך, "לקמי גברא רבה" דכתיב לפני ה' את ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן , וגם בהגהות ניצוצי זהר הנ"ל עם שהאריך בזה כנ"ל, לא ציין לההיא דמועד קטן דאייתנא בס"ד. [ומצאתי בספר חרדים (פרק ס"ו אות מ"ב) שכתב: "הצדיקים נקראים פני השכינה, יען אור השכינה מאירה על פניהם" וכו' ע"ש, יעיין בספר איר החמה על ספר הזהר הנ"ל (דל"ח ע"א) ודוק'].

עקביה כתב:

אוצר החכמה כתב:

ד. מעניין מאד שהן היעב"ץ והן המשיבים על דבריו, שהיו כולם מופלגים בידיעת הזוהר, בעיון ובבקיאות, לא ידעו את ההקשר בו נאמרו דברי הזהר.

מה זה פה גן ילדים? לא מוצא חן בעיניך הפירוש שלי אז לא. גם אני לא בטוח בו כמו שכתבתי. יש לך תשובה וטענה נגד זה תכתוב.

מדוע גן ילדים? אתה טענת נגד דברי היעב"ץ משתיקתם של החכמים שקדמוהו, ואני השבתי על פירושיך באותה מטבע.
ולגופם של דברים, לענ"ד דבריך אינם מתיישבים בלשון: מאן פני האדון ה' דא רשב"י.

עקביה כתב:צביב

חוששני שנתחלף לך 'יֵראה' ב 'יִראה'.

בפסוק נאמר:
שמות פרק לד
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

היינו לא נאמר שעלינו לראות את ה', אלא ליראות לפניו (שהוא, כביכול, יראה אותנו בבית המקדש).

כאשר הזוהר אומר ש'פני האדון ה'' זה רשב"י, אין הכוונה שרשב"י יזכה לראות את פני ה'. המשמעות לכאורה היא שרשב"י הוא ה', ועל יצא היעב"ץ בקול זעקה.

203040 כתב:מאמר נפלא למאד.

מאד מעניין לדעת מה שמבוא בפנים מדברי ה'שם משמואל' להרה"ק רבי שמואל העליר אשר כותב את עדותו וז"ל ומעיד אני באמת כי בילדותי שמעתי פה מרבני קשישאי רבני הספרדים אשר אבותם ראו וספרו להם כי הרב הקדוש רבי חיים בן עט"ר זיע"א היה פעם אחד בהלולא פה עיה"ק צפת ת"ו וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל המקדש ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו וכל הדרך היה גועה כבהמה וצועק היכן אני השפל נכנס למקום אש להבת שלהבת קוב"ה וכל פמליא של מעלה הכא וכל נשמות הצדיקים שמה ובעת הלולא היה שמח שמחה גדולה והוא בעצמו שרף כמה בגדים יקרים לכבוד הרשב"י זיע"א וגם הזקנים מהספרדים פה ידעו ושמעו זה וזכותו יגן עלינו ועל כל ישראל ויחוש לגאלנו במהרה בימינו אכי"ר, עכ"ל.

מעניין לדעת האם העדות הלזו אודות האו"ח הקודש יש עוד בספרים או שהוא מקור היחדי לכך.

עקביה כתב:

גימפעל כתב:וידוע גם שהיעב"ץ בהגהותיו על הזהר, לא מחק ולא הגיה קטע זה, אלא הסבירו.

מה הוא מסביר? במטפחת ספרים הוא דווקא כן מגיה, ומוסיף את המילה 'את' [פני האדון ה'], וכותב שמה'את' מרבים את רשב"י. ואף אחרי הגהה זו הוא ממשיך להסס, ולהעדיף את מחיקת הקטע מספר הזוהר.

אוצר החכמה כתב:לא הבנתי את הקושי. גם הזוהר לא התכוון אלא לרבות מאת או מהמילה אדון, וכדרך כל הלימודים של חז"ל שכל מילה מרבה משהו. ואילו היה כתוב ייראה כל זכורך את פני ה' היינו אומרים הקב"ה בלבד עתה שנוספה המילה אדון באה לרבות גם אדון אחר ומאן נינהו רשב"י.
(במידה מסויימת יש כאן הרבה פחות מאשר את ה"א תירא כי יראה אין מקום ליראת אדם במקום יראת ה' וזה היה הקושי של שמעון העמסוני דווקא בזה, אבל לעניין ליראות וודאי שאפשר לרבות צורך להקביל פני רבו.)

(אגב המינים אני לא יודע מה היה קורה אם לא היו מערערים על המימרא הזאת האם אז היה מביא לך את הראייה)

לא הבנתי מה לא הבנת. הלא הזוהר אומר בפירוש "מאן פני האדון יי' דא רשב"י". לא שמרבים זאת מ-את, ולא מ-האדון. אלא 'האדון ה'' זה רשב"י.

מה הכוונה 'יראת אדם במקום יראת ה''?

את הסוגריים האחרונות לא הבנתי.

מחצד חקלא כתב:גם בלי כל הנ"ל ספר הזוהר יש לו "עולם שלם של מושגים" ו"שפה" ו"קודים" משלו.

מוזר מאוד שמנסים כאן לבאר זוהר כפי שמנסים להסביר איזה מדרש או גמרא.

וע"ז נאמר איזהו חכם המכיר את מקומו. במופלא ממך אל תדרוש.