התורה לא ניתנה לאברהם אבינו כי תורה אינה אלא חוקת המלך וחייבת להינתן לעם שלם.אע"פ שהקב"ה בחר באברהם ובזרעו עד עולם. הוא לא נתן לו את תורתו, וזאת משום שהתורה, החוקה של המלך, יכולה להינתן רק לעם ולא לבן אדם יחיד או למשפחה. כי כל מהותו של מתן תורה – זה המלכת ה' כמלכו של עם ישראל ובחירת עם ישראל להיות לעם המקודש לה', כמו שבגן עדן המין האנושי היה מקודש לו. וקבלת תורה ע"י העם בתור ספר החוקים של מלכו, ומלך יכול להיות רק על עם, ולא על אדם פרטי[3]. ועיין מכילתא יתרו - מסכתא דבחדש פ"ו:
לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. למה נאמר, לפי שנאמר אנכי ה' א-להיך. משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו, גזור עליהם גזרות. אמר להם לאו, כשיקבלו את מלכותי, אגזור עליהם גזרות, שאם מלכותי לא יקבלו, גזרותי לא יקבלו. כך אמר המקום לישראל, אנכי ה' א-להיך - לא יהיה אלהים אחרים. אמר להם, אני הוא, שקבלתם מלכותי עליכם במצרים, אמרו לו, כן. וכשם שקבלתם מלכותי עליכם, קבלו גזרותי: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. רבי שמעון בן יוחאי אומר, הוא שנאמר להלן +ויקרא יח ב+ אני ה' א-להיכם, אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם בסיני; אמרו לו, הן והן; קבלתם מלכותי, קבלו גזרותי: +שם שם /ויקרא יח/ ג+ כמעשה ארץ מצרים וגו'; הוא שנאמר כאן אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אני הוא, שקבלתם עליכם מלכותי בסיני; אמרו לו, הן הן; קבלתם מלכותי באהבה, קבלו גזרותי.
והמלך במהותו מולך על העם ולא על היחידים. לכן התורה שהיא החוקה של המלך ניתנה רק כשצאצאי אברהם נהיו לעם.
ועיין הרב ניסים גאון בהקדמתו לפירושו לתלמוד:
ואעפ"כ כיון שהגיע מנינו של ישראל לשיעור שנראה בחכמתו של קדושנו לתת להם תורתו ולהשמיעם דברותיו לא מנעם לאומות ולא חשך מהם גם הם תורתן ולא הניח להם פתחון פה וכו'
ועיין גם מכילתא יתרו - מסכתא דבחדש פ"ג:
דבר אחר לעיני כל העם, מלמד שאם היו חסרים עד אחד, אינו כדאי לקבל. רבי יוסי אומר, אפילו יש שם שני אלפים ושני רבבות הם כדי לקבל, שנאמר (במדבר י:לו) ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל.
ופירוש המחלוקת בין סתמא דמכילתא לר' יוסי הוא האם בשביל נתינת התורה צריך שיהיו כל עם ישראל או שמספיק שיהיו רק הלויים\הבכורות. שכן המספר של שני אלפים ושני רבבות אינו אלא מספר של הלויים\הבכורות[4]. וזה מחלוקת במספר מינימלי של העם שראוי להפוך למלכות ה'. ואף שעם ישראל היה עם עוד לפני מתן תורה – אחריה מה שמאחד אותו זה לא המוצא, הזהות, ההיסטוריה או התרבות המשותפים, אלא נאמנות נתינות של מלכות שמים. וכל מהותו של גיור – הוא חזרה על מתן תורה בהר סיני,וקבלת המצוות ע"י המצטרף החדש! עכשיו מה שקובע האם אדם נמנה על עם ישראל – זה קבלת עול המצוות. אמנם הנתינות לא ניתנת לביטול וישראל משומד - ישראל הוא על אף השתמדותו.
וזו כוונת הרס"ג באימרתו המפורסמת (הנבחר באמונות ובדעות מ"ג עמ' קלב במהד' הרב קאפח):
לפי שאומתנו בני ישראל אינה אומה אלא בתורותיה
אנחנו הצבא של ה'! מכילתא דרשב"י יב:יז:
כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מלמד שצבאות מקום (נקראו) צבאות ישראל וצבאות ישראל (נקראו) צבאות מקום
כל מחנה ישראל במדבר זה מחנה ה'! עם המלך באמצע המחנה – בתוך המשכן!
[הערה 3] וגם בגן התורה לא נתנה במלואה לאדם הראשון מאותה סיבה. ואף אם נאמר שהמצוות שניתנו לו חשובות כתורה של עם ישראל. יש לחלק שכן ה' יכול להיות מלך במובן מלא של המילה על זוג בני אדם שהם היחידים בעולם, אך לא יכולה להיות מלכות על אדם אחד או אפילו משפחה גדולה בעולם שמלא באנשים אחרים ובמלכויות אדירות. כי בצורה כזאת זאת תהיה רק "מדינה לכאורה" (micronation בשפה האנגלית).
[הערה 4] כמובן שרבי יוסי לומד את המספר מזה שמיעוט של "רבבות" המוזכרים בתוך הפסוק בספר במדבר הוא שנים דהיינו עשרים אלף. ומיעוט של "אלפי" הוא גם כן שנים דהיינו שני אלפים. וסה"כ - עשרים ושנים אלף.