שמואל שלומוביץ כתב:כפי שידוע והתברר היטב, הפיוטים בארמית אינם עומדים בפני עצמם אלא יסודם רשות ופתיחה למתרגם כשמתחיל לתרגם את קריאת התורה.
ומעטעם זה היה ה'אקדמות' נאמר אחר פסוק ראשון של קריאת התורה, כיון ששם מתחיל לתרגם, וקודם לתרגומו נוטל רשות ומרחיב בפיוט ושבח.
ובדומה לזה גם שאר הפיוטים.
ולכן הסיבה שהפיוטים בארמית היא בסיבת היותם נאמרים בשפת התרגום.
ואם נמצא פיוטים שאינם קשורים לתרגום התורה וההפטרה, ואף הםנאמרים בלשון ארמית נוכל לדון אם יש כאן איזה ענין להשתמש בארמית דווקא. אבלל ככל שהפיוטים הם מיוסדים לסדרי התרגום, אין צורך לחקור אחר טעם השימוש בארמית דווקא.
יש להזכיר שבאופן חריג גם אחר שהתבטלה תקנת התרגום באשכנז, עדיין המשיכו לתרגם פרשיות נבחרות, וביחוד פרשת עשרת הדברות שהאריכו בו מאד בתרגום פיוטי ודרשני לכבוד הקריאה היחודית של חג השבועות ומרכזיותה.
בטח יבואו היודעים ויציינו למאמרים שהתפרסמו בענין.
יעויין למשל: י' תא-שמע, 'על הפירוש לפיוטים הארמיים שבמחזור ויטרי', קרית ספר, נז (תשמ"ב), עמ' 708-701