יְיָ דָּרַשׁ אָרַשׁ חָרַשׁ לְחַנְּכִי
בְּסִימַן טַיִר נוֹטָרִיקוֹן כְּפָתַח 'אָנֹכִי'
תּוֹרָה הִגְבִּיהַּ וְיָשַׁב כְּרֹאשׁ יְשִׁיבַת.
ניסיתי את כוחי בפירוש טורי הפיוט:
1 דרש: פירש. ארש: דיבר. חרש: זמם, וכאן במובן: חשב, רצה. לחנכי: לחנך אותי, את ישראל, בתורה. | 2 בסימן טיר: אולי: בסימן מחוכם ומרומז, כמו: "חכמת טיארין", שהוא ניחוש העתידות על-פי מעוף או צפצוף העופות (ויקרא רבה, לב ב, עמ' תשלז והערה לשו' 3). נוטריקון כפתח 'אנכי': הקב"ה פתח את עשרת הדברות ב'אנכי' (שמות כ ב) כסימן נוטריקון, ל"אנא נפשי כתבית יהבית" או לנוטריקונים אחרים, ראה: פסיקתא רבתי, פיסקא כא, מהדורת מ' איש-שלום, וינה תרמ, דף קה ע"א.
אבל את הטור האחרון אני מתקשה לפרש.
סופו של הטור: "וישב כראש ישיבת" הוא ע"פ פסיקתא דר"כ, יב כד, עמ' 223: "נראה [הקב"ה] בסיני כסופר שהוא מלמד תורה".
אך מה בדבר תחילתו של הטור: "תּוֹרָה הִגְבִּיהַּ"?
האם נתפרש במדרש שהקב"ה כביכול הגביה את התורה?
ואולי יש לפרשו: בזמן נתינת התורה הגביה הקב"ה את הר סיני. והדבר מפורש במדרש ובכמה פיוטים.
מה דעת החכמים?