בגמ' מגילה דף ל"ב ע"א משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשין הלכות כו' עצרת בעצרת.
ועי' שעה"צ סי' תכ"ט סק"ה שכתב וז"ל, ובאמת מלשון הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת, משמע דהלכות ממש קאמר, מה שאסור ומה שמותר, וכן מוכח בילקוט ריש פרשת ויקהל, עיין שם. וברמב"ם הנ"ל גם כן משמע להדיא, ע"ש.
איך יתפרשו הלכות אלו לגבי חג העצרת שאין בה דינים מיוחדים מלַתא דחג, אטו נימא שאינו נוהג רק בזמן שביהמ"ק קיים שהיה קרב שתי הלחם?