קו ירוק כתב:מי אמר שמתה ביום, מתה בלילה, ואז הגיעו נעמי ורות..
קו ירוק כתב:ומניין מתי זרה את הגורן, אף שקציר השעורים אצלו הסתיים, ולכל המאוחר בחצי סיון.
ומי יימר שבזמן בועז גזרו אף על מי שלא היתה עם בעל. תינח עצם האבחנה הרי ילפי' לה מ'ולזרעך אחריך', וודאי גם בועז היה נוהג כן.
קו ירוק כתב:מנישואין ברור שהיה בלילה, שהרי לא חגגו הנישואין ביו"ט שאין מערבין שמחה בשמחה.
קו ירוק כתב:אבל מנישואין ברור שהיה בלילה, שהרי לא חגגו הנישואין ביו"ט שאין מערבין שמחה בשמחה.
.
ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן. אמ"ר שמואל ב"ר סימון: אותו היום - יום קציר העומר הי', ותנן במס' מנחות 'כל העיירות סמוכות לשם מתכנסות כדי שיהיה נקצר בעסק גדול', והלכו אנשי בית לחם להנפת העומר; וכשנקבצו עליהם כל העיירות, אמרו "הזאת נעמי".
ויש אומ': אבצן הי' משיא את בנותיו, שכתוב בו "ושלשים בנות שלח החוצה".
ויש אומר': אשתו של בועז מתה באותו היום, ונכנסו כל העיירות להברותו. ועד שהעם מתעסקין בגמילות חסדים - נכנסה רות עם נעמי; והיתה זו יוצא' וזו נכנסת.
לבי במערב כתב:מדרש 'לקח טוב' - רות א, יט:ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן. אמ"ר שמואל ב"ר סימון: אותו היום - יום קציר העומר הי', ותנן במס' מנחות 'כל העיירות סמוכות לשם מתכנסות כדי שיהיה נקצר בעסק גדול', והלכו אנשי בית לחם להנפת העומר; וכשנקבצו עליהם כל העיירות, אמרו "הזאת נעמי".
ויש אומ': אבצן הי' משיא את בנותיו, שכתוב בו "ושלשים בנות שלח החוצה".
ויש אומר': אשתו של בועז מתה באותו היום, ונכנסו כל העיירות להברותו. ועד שהעם מתעסקין בגמילות חסדים - נכנסה רות עם נעמי; והיתה זו יוצא' וזו נכנסת.
עזריאל ברגר כתב:אולי יש ליישב קצת בדוחק:
א. לא נישואין ממש אלא אירוסין - המותרים בחול המועד ואסורים ביו"ט.
שלא יערב שמחה בשמחה כו'. מכאן נזהרים שלא לעשות שתי חופות ביום אחד וגם מביאין ראייה מיהא דמפקי איסור תערובת שמחה בשמחה מיעקב דאמר ליה ללבן מלא שבוע זאת, ומיהו לא דמי דהתם הב' חופות היו לאדם אחד דיעקב נשא שתיהן וכן הכא הרגל ושמחת החופה שתיהן הם לאדם אחד ולכך שייך בהו איסור ערוב שמחה בשמחה אבל ב' חופות שעושים ב' אנשים לא שייך בו ערוב שמחה וכן היה נוהג רבינו יחיאל לעשות חופת יתום או יתומה עם אחד מבניו ביום אחד אבל משתי אחיות כת' בספר החסידים [צוואת רי"ה אות ל"א\ה] שאין לעשות בשבוע אחת עכ"ל סה"ק
וראוי לדעת מנא להו לרז"ל לחשוד אותם שעברו על שורת הדין והלכו ביו"ט, ואפשר לומר, כי קרא יתירא קא דריש, דהוה סגי דלימא הכי, "ותצא מן המקום אשר היתה שמה, ושתי כלותיה עמה לשוב אל ארץ יהודה", ואנא ידענא דבשובם היו הולכות בדרך, דאי אפשר בלאו הכי. לכן הודיענו שכוונת הכתוב שהזכיר הליכות הדרך, להשמיענו, שאם היות שהליכתם בדרך היתה נמנעת על פי שורת הדין, וראוי שלא ללכת, ועם כל זה הנה "ותלכנה בדרך", ואין זה אלא שנאמר שהלכו ביום טוב, דבשבת שהוא חמור כולי האי לא חשידי, וביום טוב הלכו, שהוא קל, וקילא להו מילתא, ומתוך גנותן למדנו שבחן, כי באוות נפשן לשוב אל ארץ יהודה, נקל בעיניהן ההליכה ביום טוב. וזה שסיים הכתוב "לשוב אל ארץ" וגו'.
חזור אל “בין פסח לעצרת - ספיה"ע, ל"ג בעומר, שבועות”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 80 אורחים