פורום אוצר החכמה

סיפר לי א' שהתפלל בשבת האחרונה בביהכנ"ס (ספרדי), ובדרשת הרב שבין קבלת שבת לערבית, דיבר הרב בדיני ספירת העומר.
הרב הקריא מתוך א' מספרי הגר"ע יוסף דיון בשאלה מה יעשה רב בית כנסת שבו נהוג שהרב מברך בכל יום, אם שכח הרב לספור יום אחד, מה יעשה בשאר הימים.
ובתוך הקטע שם היה סיפור 'מעשה שהיה' כך עם ה'בית הלוי' שביקש מא' המתפללים שיתכוון לצאת ממנו יד"ח בברכה כדי שיוכל לברך ולא יתבייש.

שאלותי:
א. האם מישהו יודע היכן הקטע הנ"ל נמצא? ואם יוכל להעלותו.
ב. האם סיפור כזה על הביה"ל - מוכר? בפר"ש למדנו על מרע"ה "שהודה ולא בוש לומר לא שמעתי".
ג. מה דעת חו"ר הפורום על עצם הפיתרון הנ"ל, האם מי שאינו מחויב בספירה (או מחויב ולא יכול) יכול להוציא אחר בברכה - האם הברכה נגררת אחר הספירה לעניין ערבות? ומאי שנא מבני כרך ובני עיר?

אולי שייך ל"מנא הני מילי".

לא מכיר את הסיפור אבל הבית הלוי (שו"ת סי' לט') ס"ל שאם אחד שכח יום אחד יכול להמשיך לספור בברכה עי"ש טעמו.
לגבי עצם הנידון זה כתוב כבר בהרבה ספרי אחרונים שאפשר להקל בכה"ג שזה ביזיון לרב.
עכשיו מצאתי תשובה מר' אשר וייס וז"ל:
הנה ידוע שפעם אחת קרה כזאת אצל הגאון בעל בית הלוי והגאון התחכם להוציא אחד מבני הקהילה ידי חובתו בברכה כדי שיוכל לומר את הברכה בקול רם, כך הביא הגרצ"פ פרנק במקראי קודש פסח ח"ב סי' ס"ו ובשו"ת הר צבי או"ח ח"ב סימן ע"ה עי"ש.

עיין בשו"ת שבט הלוי ח"ג סימן צ"ו אות א' שדן ממש בשאלה זו, ברב ששכח יום א' וכתב להתיר לו לברך בקול דכיון דיש פוסקים שמקילים בזה משום כבוד התורה וכבוד הציבור יש להקל, והסתמך על המבואר באו"ח סימן צ"ב בביאור הלכה לגבי הנצרך לנקביו דשליח ציבור יכול להקל ולסמוך על שיטת הרי"ף משום כבוד הציבור עי"ש.
ויעויין נא מה שכתוב בספר מדרש פנחס לר"פ מקוריץ אות תשי"א שפעם אחת שכח אחד מימי הספירה ואף שנקט עיקר להלכה דיכול לברך להוציא אחרים ידי חובתן לא עשה כן אלא שמח בטובה הגדולה שזכה לשפלות כזו שהגיע לו, כך נהג והרגיש צדיק נשגב זה.

אור עולם כתב:סיפר לי א' שהתפלל בשבת האחרונה בביהכנ"ס (ספרדי), ובדרשת הרב שבין קבלת שבת לערבית, דיבר הרב בדיני ספירת העומר.
הרב הקריא מתוך א' מספרי הגר"ע יוסף דיון בשאלה מה יעשה רב בית כנסת שבו נהוג שהרב מברך בכל יום, אם שכח הרב לספור יום אחד, מה יעשה בשאר הימים.
ובתוך הקטע שם היה סיפור 'מעשה שהיה' כך עם ה'בית הלוי' שביקש מא' המתפללים שיתכוון לצאת ממנו יד"ח בברכה כדי שיוכל לברך ולא יתבייש.

שאלותי:
א. האם מישהו יודע היכן הקטע הנ"ל נמצא? ואם יוכל להעלותו.
ב. האם סיפור כזה על הביה"ל - מוכר? בפר"ש למדנו על מרע"ה "שהודה ולא בוש לומר לא שמעתי".
ג. מה דעת חו"ר הפורום על עצם הפיתרון הנ"ל, האם מי שאינו מחויב בספירה (או מחויב ולא יכול) יכול להוציא אחר בברכה - האם הברכה נגררת אחר הספירה לעניין ערבות? ומאי שנא מבני כרך ובני עיר?

יביע אומר חלק ח' אורח חיים סימן מו אות ד.

עליך עיננו כתב:לא מכיר את הסיפור אבל הבית הלוי (שו"ת סי' לט') ס"ל שאם אחד שכח יום אחד יכול להמשיך לספור בברכה עי"ש טעמו.
לגבי עצם הנידון זה כתוב כבר בהרבה ספרי אחרונים שאפשר להקל בכה"ג שזה ביזיון לרב.
עכשיו מצאתי תשובה מר' אשר וייס וז"ל:
הנה ידוע שפעם אחת קרה כזאת אצל הגאון בעל בית הלוי והגאון התחכם להוציא אחד מבני הקהילה ידי חובתו בברכה כדי שיוכל לומר את הברכה בקול רם, כך הביא הגרצ"פ פרנק במקראי קודש פסח ח"ב סי' ס"ו ובשו"ת הר צבי או"ח ח"ב סימן ע"ה עי"ש.

הבית הלוי אינו מתיר להמשיך לספור בברכה רק בסוף כל שבוע

אמר לי השבוע א צאנזע אייניקל
שיש להם בקבלה מהרה"ק הדברי חיים מצאנז זיע"א שמי ששכח לספור יום אחד, יכול להמשיך ולספור בברכה
ואמר שכמדומה לו זה גם מופיע בספר דברי משה להגר"מ הלברשטאם זצ"ל
צריך לבדוק את זה!!!

יוצא פוניבז' כתב:viewtopic.php?f=28&t=33463#p169354

שכויח גדול
היה מבורך

הא לחמא עניא כתב:אמר לי השבוע א צאנזע אייניקל
שיש להם בקבלה מהרה"ק הדברי חיים מצאנז זיע"א שמי ששכח לספור יום אחד, יכול להמשיך ולספור בברכה
ואמר שכמדומה לו זה גם מופיע בספר דברי משה להגר"מ הלברשטאם זצ"ל
צריך לבדוק את זה!!!

גם האדמו"ר מקאמארנא כותב כך שיש להמשיך לספור בברכה אף אם שכח יום אחד

כדכד כתב:גם האדמו"ר מקאמארנא כותב כך שיש להמשיך לספור בברכה אף אם שכח יום אחד

ראה באשכול שהובא לעיל

יוצא פוניבז' כתב:viewtopic.php?f=28&t=33463#p169354

באחת הישיבות הנודעות לתהילה בה מכהן אחד מגדולי המשגיחים שליט"א שמחמת כבוד תורתו אעלים שמו, אירע שלא יכול היה לברך על ספירת העומר [אינני יודע אם מחמת שכחה או מחמת טעות ביום וכדו'], ובכל יום היה קורא לבחור שיוציא אותו בברכה, והיה זה מחזה מבהיל לראות הנהגה שכזו לעיני מאות בחורים. ולאו מילתא זוטרתא היא.

קרית מלך כתב:באחת הישיבות הנודעות לתהילה בה מכהן אחד מגדולי המשגיחים שליט"א שמחמת כבוד תורתו אעלים שמו, אירע שלא יכול היה לברך על ספירת העומר [אינני יודע אם מחמת שכחה או מחמת טעות ביום וכדו'], ובכל יום היה קורא לבחור שיוציא אותו בברכה, והיה זה מחזה מבהיל לראות הנהגה שכזו לעיני מאות בחורים. ולאו מילתא זוטרתא היא.

יש אומרים שאדרבה - זהו כבודו!
אלא שמכיוון שי"א שיש כאן פחיתות כבוד - טוב שאתה מעלים את שמו.

עזריאל ברגר כתב:

קרית מלך כתב:באחת הישיבות הנודעות לתהילה בה מכהן אחד מגדולי המשגיחים שליט"א שמחמת כבוד תורתו אעלים שמו, אירע שלא יכול היה לברך על ספירת העומר [אינני יודע אם מחמת שכחה או מחמת טעות ביום וכדו'], ובכל יום היה קורא לבחור שיוציא אותו בברכה, והיה זה מחזה מבהיל לראות הנהגה שכזו לעיני מאות בחורים. ולאו מילתא זוטרתא היא.

יש אומרים שאדרבה - זהו כבודו!
אלא שמכיוון שי"א שיש כאן פחיתות כבוד - טוב שאתה מעלים את שמו.

הרי הובא לעיל כן על הרה"ק רבי פינחס מקאריץ זיע"א ששש ושמח שהגיע לידו שפלות כזאת, עאכו"כ לבן דורנו, אך כמובן שלמרות כ"ז עדיף להעלים את שמו וכדברי מר. [אם כי הדבר ידוע ומפורסם למאות בחורים שראו זאת בכל ערב במשך רוב ימי הספירה. [וחלקם מחשובי הכותבים בפורום דנן].

ידוע ומפורסם אודות האדמו"ר רבי יואל מסאטמאר זצ"ל, שבאחת השנים שהיה בארה"ב [אחר המלחמה] שכח לספר מפני שהיה אצל רופא, ולא המשך לספר בברכה.

המימרא בשם הדברי חיים, כן היה הגה"צ ר' משה ארי' פריינד אומר בשמו, וכן היה מורה ובא. אמנם לא שמעתי כן משאר נכדי הדברי חיים זצ"ל.

בקובץ דרישה וחקירה לפרשת השבוע פר' אחו"ק
בתחילת עמ' 2 מובא בענין זה.
אעלה את הכל לזיכוי הרבים.

פלוני אלמוני כתב:ידוע ומפורסם אודות האדמו"ר רבי יואל מסאטמאר זצ"ל, שבאחת השנים שהיה בארה"ב [אחר המלחמה] שכח לספר מפני שהיה אצל רופא, ולא המשך לספר בברכה.

המימרא בשם הדברי חיים, כן היה הגה"צ ר' משה ארי' פריינד אומר בשמו, וכן היה מורה ובא. אמנם לא שמעתי כן משאר נכדי הדברי חיים זצ"ל.

הביאו לעיל שגם הגר"מ הלברשטם אמר כן