מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

כי רק על הלחם לבדו \ ובלבדו - תקויים הכוונה.

הלכות חג בחג. חקרי הלכה ומנהג. מאמרים לעיון והורדה.
יהודהא
הודעות: 1191
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

כי רק על הלחם לבדו \ ובלבדו - תקויים הכוונה.

הודעהעל ידי יהודהא » ה' מאי 25, 2023 12:28 am

הקטע הבא [b]מופיע[/b] בסוף האשכול: "וָואס יוּדְן פַארְמָאגְן, 'אַקְדָּמוּת' מִיט דֶּעם נִגּוּן" .
אבל הוא ראוי להופעה עצמאית ,שכן הוא נושא נפרד מהאשכול שם .

1.
שתי הלחם - מה הבעייה ?
הבעייה שאוכלין חלבי אבל התפריט כולל עוגות בלינצעס תופינין וגלידות חלביות, ולרוב בלי לחם חלבי !
אך כתב הרמא בתרצד:
כן אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר, וצריכין להביא עמהם שני לחם על השלחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לשתי הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים.

ןשם במשנה ברורה: כן אנו צריכין לעשות בשבועות זכר לשתי הלחם שהיו מביאין וע"כ אוכלים מאכלי חלב ואח"כ מאכל בשר, וצריכין להביא עמהם שתי לחמים דאסור לאכול בשר וחלב מלחם אחד ויש בזה זכרון לשתי הלחם:
(טו) ב' לחם וכו' - ולכן נהגו לאפות לחם אחד עם חמאה דאז בודאי יצטרך להביא לחם אחר לאכול עם בשר ..

דהיינו שזה מעין אמצעי לגרום לאדם להביא שני לחמים - אחד לסעודה החלבית ואחד לסעודה הבשרית, כשהמניע הכללי הוא זכר לקרבן שתי הלחם שהובא בשבועות, בזמן שבית המקדש היה קיים.

2.
ההפרדה שמטשטשת .

ותמוה הדבר מאוד שיצטרכו לעשות כן ויש שאף הקילו בדיני בשר וחלב -כדי שיצטרכו לעשות שני לחמים, מי צריך את זה ?
שהרי היה מספיק להנהיג בפשטות שיביאו שני לחמים, כמו בכל שבת, ששמים 'לחם משנה' על השולחן - ללא אמצעי זירוז כלשהם. שכן להלכה נפסק שאף ביום טוב חייבים בלחם משנה:

"...וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת... וחייב לבצוע על שתי כיכרות" (שו"ע או"ח סימן תקכט סעיף א)?
יותר מכך - דבר זה גורם שהלחמים ייאכלו בנפרד ולא בסעודה אחת , ויש בכך לטשטש ולהמעיט בזיכרון לשתי הלחם שבחג !

3.
ההפרדה שנדרשת.

וכתב ש, לורנץ הסבר נפלא ע"כ, על סמך הלכה אחרת - ממרחק תביא לחמה - ביורה דעה ! (צ"ז, א)
"אין לשים עיסה בחלב שמא יבא לאוכלה עם בשר, ואם לש כל הפת אסור אפילו לאכלה לבדה... ואם היה דבר מועט... מותר".מוסיף הרמ"א: "ולכן נוהגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות... כי כל זה נחשב כדבר מועט...".

המגן אברהם בהלכות יום טוב (שם) הביא גם הוא את המנהג (ללא ציטוט מהרמ"א ביו"ד) וביאר טעמו: "ולכן נהגו לאפותו (את הפת שיאכל עם החלב) עם החמאה דאז בודאי יצטרך להביא לחם אחר לאכול עם בשר". ומדגיש שם הנהגות שיש להיזהר לגבי בשר וחלב.
שוב מתגברת התמיהה - מנהג כה מסובך לשם מטרה כה פשוטה: לחם משנה?!

4
. ההפרדה שמחברת

נראה שחלק מהתשובה טמון בשאלה:
אכן, חייבים בלחם משנה בשבועות מדין לחם משנה שנוהג בכל שבת ויום טוב.
דווקא לפיכך, אם היו מנהיגים שלחם זה הוא גם זיכרון לשתי הלחם - לא היה הדבר ניכר ולא היה בכך זיכרון לשתי הלחם. לכן צריכים היו למצוא דרך מיוחדת שתדגיש את יחודן של החלות בשבועות כזיכרון לשתי הלחם - על ידי מנהג המזכיר במיוחד את אופיו של קרבן שתי הלחם.

המשנה הראשונה בפרק שתי הלחם (מנחות צ"ד, ע"א) מתארת את תהליך יצור שתי הלחם:
"שתי הלחם נילושות אחת אחת ונאפות אחת אחת...".
כמו כן, באכילת שתי הלחם מציין הרמב"ם (תמידין ומוספין, פ"ח הי"א):
"וכן שתי החלות נוטל כהן גדול אחת מהן, והשנייה מתחלקת לכל המשמרות...".

רואים אנו שבתהליך הייצור של שתי הלחם, הן בלישה והן באפייה, עוברות שתי הלחם מסלולים נפרדים. גם בחלוקתם לכהנים, נפרדות דרכיהן - חלה אחת לכהן גדול, וחלה אחת לשאר משמרות הכהונה.


5.
הפרדה בשלבים

אפשר שלכן נהגו לאכול את שתי הלחם בסעודות שונות בחג השבועות, אחת בארוחה חלבית ואחת בבשרית, ואף ללושם ולאפותם בנפרד:
פת אחת הנילושה בחמאה נאפת בנפרד - ונאכלת עם מאכלי החלב,
ופת שניה תילוש בנפרד כדי שתוכל להאכל עם מאכלי בשר.

תהליך זה מזכיר במיוחד את קרבן שתי הלחם, ששתי הלחם:
נילושות בנפרד,
ונאפות בנפרד,
ואף נאכלות על ידי אישים שונים.

מקורי יפהפה ומעניין - אמיתה של תורה - אולי.

חזור אל “בין פסח לעצרת - ספיה"ע, ל"ג בעומר, שבועות”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 19 אורחים