פורום אוצר החכמה

ידוע מה שכתב האר"י הק' והובא בפוסקים דבעשיית חלקה יש בה משום קיום מצוות עשה של לא תקיפו פאת ראשכם.
ואת אחי אנכי מבקש, האם כדי לקיים מצוות חלקה צריך לספר את הילד אפס אפס, שהרי אם אספר אותו מספר גדול אין זה נחשב כלל שהנחתי לו פאות. (כאשר בעצם השארתי לו שערות בכל הראש)

ולא מצאתי מי שעמד בזה.

לכאורה עצם הזהירות בשעת גזיזת השערות שלא להשחית את הפיאות, יש בו משום קיום הלאו של "לא תקיפו".

רב חיים הבעיה היא שאצלינו הליטאים נשמרים מלהוריד את כל השער שראש, ומשתדלים לצערי להיראות כבן תורה יפה כידוע לך, ואם כן, אין כאן כלל לא תקיפו, שהרי אני שומר גם על מקום הפאות, וגם על כל שערות ראשו של הילד החמוד.

בעלזער, יש כאן טעות, לא ראיתי המקורות בפנים, אבל ההבנה הפשוטה היא שאין המצוה בעשיית החלקה דוקא, אלא כל פעם שמסתפרים במשך החיים ונמנעים מלספר כחוקות העכו"ם הרי מקיימים בזה הציווי שלא להקיף! אין כאן מצוה בקו"ע כלל אלא עצם זה שמזדמן לידיו להתעסק בתספורת ונמנע מהאיסור, נמצא מקיים בזה ציווי ה' יתברך, וזה פשוט בכל קיום 'מצוות ל"ת', וממילא אין ענין כלל למספר 0 או 000 או 3 וברור שאין רצונו יתברך בכיעור האדם, ואיני בא לדון בזה עם אותם שיש להם דעה אחרת בענין ונוהגים ע"פ רבותיהם, אבל כפי שידוע לי יש ראיות רבות מחז"ל (וגם מפסוקים מפורשים, עי' לענין גילוח הלויים), שקרחת 0 זה מגונה!
כמובן אני איתך נגד מגדלי בלורית ומניחי 'פוני' אבל לא נראה לי שלזה נועד האשכול.

מצוי היום הרבה אצל אחינו החסידים שעושים אפס על כל הראש ובשביל הפיאות משאירים עיגול מסביב לאוזן שלא נוגעים, אך למען האמת מקום הפאה הוא בקו ישר מהמקום שנכנס בצדדי המצח עד מאחורי האוזן, ויש בזה כמה דעות, בכל אופן מי שעושה אפס ולא נזהר בזה הרי עבר על דאורייתא'ס, ואם כך, מוטב שיעשה מס' 2 ובמקום הפיאות כמובן ישאיר יותר.
ולגוף הטענה שבכדי לא לעבור על לא תקיפו כדאי לספר את כל הראש, אין לזה מקום לכאו', ואין לטענה זו שחר, וכמו שכתב שחר שליט"א בטוטו"ד.

בעלזער כתב:רב חיים הבעיה היא שאצלינו הליטאים נשמרים מלהוריד את כל השער שראש, ומשתדלים לצערי להיראות כבן תורה יפה כידוע לך, ואם כן, אין כאן כלל לא תקיפו, שהרי אני שומר גם על מקום הפאות, וגם על כל שערות ראשו של הילד החמוד.

איך באמת עושים הליטאים חלקע? מנחים פייאות ממש?

איני מבין ב"הלכות" חלקה, אבל מבחינה לשונית, חלקה אינה מלה עברית, ומקורה עד כמה שידוע לי מן הערבית, ומשמעותה גילוח מוחלט!
אם כן מי שלא עושה אפס אפס, לא עושה חלקה. נקודה. הוא יכול לעשות משהו במקום חלקה.

לא הבנתי את הנדון, וכפי שהעירו לעיל.
אנחנו מניחים פאות ממש (ומשתדלים גם לא לנגוע בהם אח"כ- כמנהג אשכנז, וכפי שהעיד הגרע"א), אבל לא מגלחים את כל שערות הראש כי מה הקשר בין הדברים?

הדבר פשוט ואינו צריך לפנים שבשעת החלאקה מקיימים מצוות לא תקיפו פאת ראשו, ומטעם זה מותר לעשות תגלחת בל"ג בעומר בין פסח לעצרת למרות שאסור לעשות כן לדעת כמה פוסקים כידוע, וכן מותר לעשות חחלאקה בחוה"מ וכפי המבואר בשערי תשובה בהלכות חוהמ"מ ועיין בעבודה"ק מורה באצבע סי"ד שהמסתפר מקיים מצות לא תקיפו פאת ראשכם וכן הוא בכתבי האר"י ז"ל ובליקוט תורה מהאר"י ז"ל פר' קדושים. וראה בכף החיים סימן רל"ב אות ט"ו שיכווין המתגלח לקיים לא תקיפו פאת ראשכם והם שתי מצוות וכו'.
ואני שואל איך אני מקיים מצוות לא תקיפו "מצוות תגלחת" כאשר איני מגלח את כל ראשו, ומשתדל להניח לו פוני וכו' וכו' וכמו שאיני מקיים מצוות לא תגנוב כאשר אני מונה מעות ה"ה איני מקיים כל מצווה כאשר אני מחזיק מספריים ליד הילד.
והדבר פשוט עד למאוד שמצוות לא תקיפו שייך רק אם אני מגלח את כל שערות ראשו ומניח לו פייאות וזהו הנקרא "חלאקה".
ואפשר שלא ירדתם לסוף דעתי.
אני שואל ומבקש אנא מכם, האם בשעה שאני משאיר לו לילד שערות גדולות בכל הראש כמו פוני וכו' אם גם אז אני מקיים מצוות לא תקיפו פאת ראשכם.
על פניו נראה שהצדק עמי אלא א"כ מישהו יוכיח לי אחרת.
איני מבקש להפוך את כולם לחסידים וגם אצלנו מניחים קצת פוני וכו' אך התעוררתי לחשוב שאפשר שאיני מקיים בזה מצוות לא תקיפו, ולא מצאתי מי שעמד בזה.

ובטעם שנקרא חלאקה מובא בספרים שהוא מלשון הכתוב ואנכי איש חלק וכ"כ בספר טעמי המנהגים, אם כי שנכון הדבר שיש אומרים שהוא לשון תספורת בלשון ערבית וראה בספר כתר שם טוב גאנין עמוד תקצ"א שכ' והחג הזה נקרא בלשון ערבי "חאלאק".

לכאורה דבר זה במחלוקת תנאים היא שנויה. דהנה יעויין בכלאים כשיש פחות מרובע לבית סאה דאיכא מחלוקת חכמים ור' יוסי םא צריך לשרש את כולו או לא. ור' יוסי ס"ל שצריך לשרש את כולו דאל"ה אמרינן דניחא ליה בקיומו וחכמים לא ס"ל הכי. מבואר שלדברי ר' יוסי אם השאיר ממנו קצת, מבואר שניחא ליה בזה, מכיון שהיה יכול ליטול את כולו ורבנן פליגי. וא"כ ה"ה בשער הראש מכיון שהשאיר פיאות הראש, אע"ג דהשאיר נמי שאר שערות הראש, אמרינן דניחא ליה במה שהשאיר, אבל חכמים לא ס"ל הכי. והרבה יש לדון בזה, ומ"מ אני לך.

בעלזער כתב:אני שואל ומבקש אנא מכם, האם בשעה שאני משאיר לו לילד שערות גדולות בכל הראש כמו פוני וכו' אם גם אז אני מקיים מצוות לא תקיפו פאת ראשכם.
על פניו נראה שהצדק עמי אלא א"כ מישהו יוכיח לי אחרת

אין מה להוכיח כאן, האם אתה מתווכח על 'מקום הפאות' שע"פ ההלכה? הלא יש לזה גדרים ברורים, מעל האוזן מתחיל בקצה המצח וכו', גם אם תשאיר קוקו מאחור או מקדימה או פוני וכל מה שלא יהיה אין זה נוגע באיסור דאורייתא של הקפה שהכוונה לגלח 'מקום הפאות', אתה רוצה לצעוק בכח שפוני זה מיותר, אני איתך, אבל אין זה נוגע לאיסור הקפה כלל וכלל!
כעיקרון כל מי שאינו מסתפר, ג"כ מקיים הלאו, שאינו עובר עליו, אך אם כדי ליחשב כמקיים בקו"ע הרי שצריך מעשה, וא"כ כל פעם שמעביר איזה תגלחת על ראשו ולא מגלח מה שאסור שפיר קיים הענין, וא"צ ליגע בכל שערה ושערה, (ויל"ע אם גזר רק שערה אחת מכל ראשו אם קיים הענין, וצ"ע), ואטו אם הניח שערה אחת שלא נכנסה במכונה או המספריים וכי נימא שלא קיים הענין??? איני חושד אותך בהבנה כזו, וא"כ מה לי הניח שערה אחת או 'פוני', העיקר שהתעסק בגילוח ונזהר מלגלח מה שאסור!

אני באמצע לברר את הסוגיא להיכן שהרב תוכן הפנה אותי
ובכל אופן הרב שחר.
אם הצלחתי להבין אותך, הרי גם ברגע זה אני מקיים מצוות לא תקיפו, כאשר איני גוזר לי את הפיאות, או אפשר שצריך דווקא להחזיק במספרים, כדי לקיים מצוות לא תקיפו.
לשיטתך למה לי לעשות תגלחת בל"ג בעומר ולטלטל את הילד, מספיק שאני מחליט וקובע בלבי שלא אחתוך לו את הפיאות, וגם אם אשאיר אותו כנזיר או כייפי דיינו.

לא תקיפו הוא לאו ולא עשה.

ולענין השני רש"י דברים פרק יד פסוק א "לא תתגודדו - לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין, לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראוין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים". וכ"ש תלמידי חכמים.

אליהוא כתב:לא תקיפו הוא לאו ולא עשה.

ולענין השני רש"י דברים פרק יד פסוק א "לא תתגודדו - לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין, לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראוין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים". וכ"ש תלמידי חכמים.

ייש"כ על דברי רש"י.
ולענין דלא תקיפו הוא לאו, ברור, אבל הכוונה היא שבעצם הימנעות מהלאו מקיים מצוה, וזה קיים לכאו' בכל ל"ת, והוא פשוט ומוכח בש"ס בכמה דוכתי, ולעניינינו לא בדקתי במה שציין בלזער הנ"ל, אבל כבר יש מקורות קודמים יותר לזה, וכפי שמצאתי מפורש במדרשים, עי' דברים רבה פ' כי תצא ו' ג', "אם הלכת לגלח, המצות מלוות אותך שנא' לא תקיפו פאת ראשכם..." עיי"ש כל הענין, והכוונה ברורה.
וכעי"ז גם בתנחומא פ' שלח סי' טו :
"זרע להם הקדוש ברוך הוא את התורה ואת המצות לישראל כדי להנחילם חיי העוה"ב, ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל, יצא לחרוש שנא' (דברים כב) לא תחרוש בשור ובחמור, לזרוע לא תזרע כרמך כלאים (שם /דברים כ"ב/), וכו' וכו', מגלח שער ראש לא תקיפו פאת ראשכם".
הרי מפורש שהמגלח ונזהר כדת מקיים ציווי ה' שלא לגלח מה שאסור!
ומכאן לדברי בעלזער:

בעלזער כתב:אם הצלחתי להבין אותך, הרי גם ברגע זה אני מקיים מצוות לא תקיפו, כאשר איני גוזר לי את הפיאות, או אפשר שצריך דווקא להחזיק במספרים, כדי לקיים מצוות לא תקיפו.
לשיטתך למה לי לעשות תגלחת בל"ג בעומר ולטלטל את הילד, מספיק שאני מחליט וקובע בלבי שלא אחתוך לו את הפיאות, וגם אם אשאיר אותו כנזיר או כייפי דיינו.

לבטח לא הבנת אותי, ואולי ע"פ דברי המדרש האמור יובן, המשמעות היא שלפחות כאשר מגלח בפועל, ונזהר, מקיים הענין, ופשוט כביעתא בכותחא שגם אם לא גילח כל שערו לגמרי מקיים הדבר, וכנ"ל. אדם שעומד עם מספריים וכו' מה עניינו לכאן, ואולי אם חישב לגלח כדת ולא גילח מחמת אונס וכדו' הוי בכלל מחשבה טובה, ומעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, ולשיטתך אלו שלא מגלחים הכל אולי יכוונו כך ויעלה להם שפיר כאילו גילחו כדת...

קשה לומר שיש להוכיח ממש"כ הר' תוכן, לדמויי מילתא למילתא בכה"ג, זו דרך רחוקה יותר מליסוע למירון

אליהוא כתב:לא תקיפו הוא לאו ולא עשה.

הלכות חל המועד סימן תקל"א בבאר היטב ס"ק ז' מותר להשהות שמחת התגלחת שעושין לקטן עד המועד. ומגלחין על ידי ספר ישראל.
ובשערי תשובה שם ס"ק ז
עיין באר היטב. ועיין בגן המלך שכתב וזה לשונו.
ומותר להשהות שמחת התגלחת שעושין לקטן כדי להגדיל השמחה במועד. ומצוה נמי איכא בכך וכו'. עי"ש.

להעיר מדברי התוספות מו"ק ט"ז ע"א שגילוח בקרחת אין לך ניוול גדול מזה.

לא אמרתי כן קרחת לא קרחת, לא זה הנידון כאן.
הנידון הוא, בהנחה שיש סוג מצווה של קיום הלאו של לא תקיפו וכפי שמשמע מדברי הפוסקים והאר"י הקדוש, איך עושים את הפאות ואיך מקיימים את הלאו בקום ועשה, בפועל.
האם צריך לגלח את שערות הראש כדי שייחשב הדבר לעשיית פאות, או אפשר שברגע שאני משייר לו פאות מתוך החלטה וקבלת הלאו של לא תקיפו הריני מקיים בזה מצוות עשיית הפיאות.
ואולי כדברי הרב שחר שכל המתעסק בתספורת ומניח פאות מקיים את הלאו של לא תקיפו.
ואפשר כדברי הרב אליהוא שאין דבר כזה לעשות פאות ואפשר שהחסידים המציאו את המנהג.

החסידים המציאו את המנהג של הנחת הפאות?? כך סובר אליהוא???

מה רע בכך ללכת כמין נזיר או כייפי עם שער מגודל, יש בזה בעייה של בלורית אך מהו העניין הזה של עשיית פאות גם כל מי שלא נוגע בשערות ראשו במשך כל ימי חייו לצדיק גמור ייחשב.
האם יש עניין לעשות משהו בכסף כדי שיתאפשר לי לקיים את לא תגנוב.
ומאי הבדל יש בין לא תגנוב לבין לא תקיפו.

בעלזער כתב:ומאי הבדל יש בין לא תגנוב לבין לא תקיפו.

לפי דברי המדרשים הנ"ל אני בכלל לא בטוח שההבדל גדול, רק שלגבי גניבה אינני יודע מה ההיכי תמצי שיזדמן כה"ג, אבל למשל מוזכר במדרש שם "אם לבשת כלים חדשים, המצות מלוות אותך, שנאמר לא תלבש שעטנז", היינו שגם בבגד ללא כלאים מקיים הענין, ומשמע שעכ"פ ברכישת הבגד, וזה הכוונה 'כלים חדשים', היינו שכאשר קנה, דקדק לקנות בענין שלא יהא בהם כלאים (וכהיום היינו שמוסרים למעבדה למשל, או למי שסומך על המוכר אם נאמן הוא), ומשמע שלא בכל לבישה ולבישה, אלא בפעולה הראשית המתייחסת לגוף הדבר, ומעתה יל"ע היכי משכח"ל בגניבה, האם כל פעם שקונים דבר בחנות ומשלמים ולא גונבים? וצ"ע, אבל הא נוכחת לדעת שאינו רק בלא תקיפו אלא גם בשעטנז וכו' וכו'.

זה מתחיל לשעשע, אך מה אעשה שבאמת איני יודע פשט בזה, מהו הדבר הזה לקיים בקום ועשה את הלאו של לא תקיפו, מדוע נחשב הפיאות למצווה הראשונה שעושים לילדים, ומדוע לא מצוות לא תלבש שעטנז, כאשר איני מלביש לילדים מלבושי שעטנז.

בעלזער כתב:זה מתחיל לשעשע, אך מה אעשה שבאמת איני יודע פשט בזה, מהו הדבר הזה לקיים בקום ועשה את הלאו של לא תקיפו, מדוע נחשב הפיאות למצווה הראשונה שעושים לילדים, ומדוע לא מצוות לא תלבש שעטנז, כאשר איני מלביש לילדים מלבושי שעטנז.

יש הבדל פשוט, וזה משעשע, כי 'תורתך שעשועי': גבי איסור הקפה, קיי"ל "אחד המקיף ואחד הניקף", וזה יתכן הכוונה שמקיימים מצוה זו בקטן (ראשונה חוץ ממילה), היינו בגוף הקטן, מצד 'אחד הניקף', למרות שלמעשה אינו בר עונשין לגבי זה, אבל 'הענין' מתקיים בו, ואילו גבי שעטנז ושאר איסורים אין דבר כזה כלפי השני, רק בקטן שייך ענין של 'ספייה', או לפני עיור בגדול, ולכן גבי שעטנז למשל כשאתה קונה ומדקדק שלא יהא שעטנז יש ענין זה כלפי עצמך ולא כלפי מי שלובש.
כתבת: "כאשר איני מלביש לילדים מלבושי שעטנז", וצריך לדייק כמו שכתבתי לעיל, שהענין כאשר אתה קונה או מקבל וכו', העיקר דואג שלא יכנס האיסור לשימוש ברשותך, אבל לא מסתבר שבכל לבישה ולבישה יש אותו ענין.

הדבר פשוט שאינך מקיים את הלאו כל עוד אין אתה מכניס עצמך במצב של ניסיון, שאתה מסוגל לגנוב ואינך גונב, שאתה מסוגל ללבוש שעטנז ואינך לובש, שאתה מסוגל לעבור על לא תקיפו ואינך גוזז את הפיאות, אך כשאתה מקפיד שבכל הראש ישארו פיאות ואינך מסוגל כלל להתגלח באופן כזה שתעבור על לא תקיפו אין זה נחשב לקיום מצוות לא תעשה לא תקיפו בקום ועשה.
וממילא אלו שמקפידים על פוני ושערות גדולות ולא יתכן שיבואו כלל לידי לא תקיפו אין הם מקיימים לא תקיפו בקום ועשה.
ומה שפשוט אצל כולם, את כל מי ששאלתי, אתה רב שחר חייב לומר ההיפך מזה, זה המצב.
אכבד אותך להיות המגיב האחרון לעת עתה, עד שאבדוק את הסוגיא יותר לעומק.

לכאורה שורש הענין במתני' מכות דף כג ע"א-ב:
ר"ש אומר ממקומו הוא למד שנאמר ונכרתו הנפשות העושות וגו' ואומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה.
ובפיה"מ להרמב"ם: ואמרו כל היושב ולא עבר עבירה הוא רוצה לומר שאפשר לו לעשותה ואין מונעו מעשותה בשום פנים זולתי שמירת מצות התורה כגון יוסף הצדיק וכיוצא בו.
ועי' הסוגיא בקידושין לט ע"ב-מ ע"א:
ורמינהי ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. אמר ליה התם כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה כי הא דרבי חנינא בר פפי וכו'.

בעלזער כתב:הדבר פשוט שאינך מקיים את הלאו כל עוד אין אתה מכניס עצמך במצב של ניסיון, שאתה מסוגל לגנוב ואינך גונב, שאתה מסוגל ללבוש שעטנז ואינך לובש, שאתה מסוגל לעבור על לא תקיפו ואינך גוזז את הפיאות, אך כשאתה מקפיד שבכל הראש ישארו פיאות ואינך מסוגל כלל להתגלח באופן כזה שתעבור על לא תקיפו אין זה נחשב לקיום מצוות לא תעשה לא תקיפו בקום ועשה.
וממילא אלו שמקפידים על פוני ושערות גדולות ולא יתכן שיבואו כלל לידי לא תקיפו אין הם מקיימים לא תקיפו בקום ועשה.

אתה מסיט את הענין למונחים של 'נסיון', וכפי שהביא כרם, בהחלט זה מקור יפה, אבל דומני שיש חילוק מהותי, כשמדברים על 'נסיון' נכנסים לקטגוריא של 'לפום צערא אגרא', והיינו לפי גודל הנסיון כך גודל השכר, אבל לדעתי נראה פשוט שדברי המדרש הנ"ל הם גם ללא 'נסיון', ואעפ"כ יש מקום לשכר, דהיינו גם כשאינו בא בקושי, וכי תעלה על דעתך שכל השכר הוא רק אם היה מתחשק לו לגלח מה שאסור ונמנע מכך? האם כך יתפרשו דברי המדרשים הנ"ל??? דוקא במקום שהיה רוצה לעשות אחרת? לי לא נראה כך.

ייש"כ כרם.

לדבריך שחר, אם יש למישהו אלרגיה לחומרי שעטנז ואין באפשרותו ללבוש שעטנז גם עליו אתה דורש 'אם לבשת כלים חדשים, המצות מלוות אותך'.
לא נראה לי.

שחר כתב:וכי תעלה על דעתך שכל השכר הוא רק אם היה מתחשק לו לגלח מה שאסור ונמנע מכך? האם כך יתפרשו דברי המדרשים הנ"ל??? דוקא במקום שהיה רוצה לעשות אחרת?

חלילה, לא אמרתי שכוונת המדרש הוא דווקא כשרצה לעשות אחרת, אמרתי, שצריך להיות מסוגל ללבוש שעטנז ולחרוש בכלאים, והוא הדין בלא תקיפו, כאשר מישהו מקפיד על כך להסתפר רק מספר עשרים לדוגמא, ואינו מסוגל לעשות לעצמו תגלחת כי זה מכער אותו, מדוע יקבל שכר על כך, אם הניח מספר עשרים גם במקום הפאות.

בעלזער כתב: והוא הדין בלא תקיפו, כאשר מישהו מקפיד על כך להסתפר רק מספר עשרים לדוגמא, ואינו מסוגל לעשות לעצמו תגלחת כי זה מכער אותו, מדוע יקבל שכר על כך, אם הניח מספר עשרים גם במקום הפאות.

עכשיו הבנתי סוף סוף למה כתר"ה מתכוון.
אבל איני מבין את הסברא- איפה נאמר שהפאות צריכות להיות ארוכות יותר משאר השערות?

ברשותך, אעשה קצת סדר בדברים, כאשר לא מצאתי דיני חלאקה וזה אומר בכה וזה אומר בכה, וגם כשפתחתי את האשכול באתי כשואל ותמה ולא מתוך ידיעה.

תחילה אמרתי, שעניין עשיית הפיאות הוא מנהג יהודי ואין בה כל מצווה, וכל מטרתו לחנך את הילד שאסור להשחית את מקום הפיאות.
שוב מצאתי בכמה פוסקים שכתבו שעשיית הפיאות יש בה משום מצוות לא תקיפו, ועיין בספר חנוך ישראל פ"ח או"ק ו' בטעם המקפידים שלא להקדים התגלחת, משום דסבירא להו דהמגלח עצמו ואינו מגלח פיאותיו מקיים מצווה בזה, ויש קפידא שהקטן לא יעשה שום מצווה קודם הג' שנים.

והשתוממתי לדעת מדוע נחשב הדבר למצווה.

ואם משום דברי הגמ' במסכת מכות שהביא הרב כרם ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצווה, הרי אוקמוה במס' קידושין דהיינו דווקא כשבא דבר עבירה לידו וניצל הימנה.

והדבר פשוט שלא כל החורש בשדה מקיים מצוות לא תחרוש בשור וחמור, ולא כל האוכל בשר מקיים בזה לא תבשל גדי בחלב אמו, וגם לא כל המשלם במכולת מקיים בזה מצוות לא תגנוב, והוא הדין לא כל העושה לעצמו תסרוקת מקיים בזה מצוות לא תקיפו, ומה שכתב ידידי הרב שחר להביא מן המדרשים לדעתי אינם שייכים לכאן.

וכאשר חיפשתי עוד, מצאתי בספר דובב שפתי ישנים דף ס"ה ע"א שכתב, שמעתי ממורי האריז"ל, כאשר אדם מסתפר ומניח פאת ראשו צריך שיאמר פסוק זה, לא תקיפו פאת ראשכם, ומוכיח הוא בזה שאינו עושה הדבר כמצוות אנשים מלומדה, אלא מחמת ציווי השם וכו'. עיי"ש.
והיו לפלא בעיני.
הייתכן כדבר הזה שאם אשלם במכולת ואומר פסוק לא תגנוב אקיים מצוות לא תגנוב. אתמהה.

ועל כן אמרתי בזה בדרך אפשר, שהכוונה בזה. שבזמן האר"י הקדוש היו עושים תגלחת והיו מורידים את כל שערות הראש ולא הניחו אלא פיאות ועל כן נחשב עשיית הפיאות כקיום מצוות לא תקיפו, ואז נחשב לבא עבירה לידו וניצל הימנה.

ואין כל טעם לומר, שאם אני מסתפר שערה אחת או שתיים הריני מקיים בזה מצוות לא תקיפו. רק בגלל זה שאני מכריז שאת הפיאות אני מניח משום לא תקיפו. (והוא אינו אלא כמשקר שהרי אין הוא רוצה לספר יותר מכמה שערות).

ומזה יצא לי לומר שכל המקפיד הקפדה יתירה להניח פוני ותסרוקת יפה לילד שלו כי חושש לכיעורו, אין בעשיית הפייאות והחלאקה שעושה לבנו הקטן כל מצווה. אם כי שייתכן בהחלט שמקיים בזה מצוות חינוך שמלמד את בנו שלא להקיף את שער ראשו. (ויש להם על מה לסמוך). אך אינם מקיימים מצוות החלאקה שעליה דיבר האר"י הקדוש.

ולך הרב בברכה משולשת:
בדוק וראה שלא אמרתי בשום מקום שהפיאות צריך להיות ארוך יותר מכל שערות הראש, כל שאמרתי , שאין כל איסור לעשות תגלחת 00 כאשר התורה צווחת ואומרת לא תקיפו פאת ראשכם, הרי שהקפידה תורה שמקום הפיאות יהיה ארוך קצת ולא ישחיתו את מקום הפיאות, אך בכל שער הראש אין כל בעייה הלכתית לעשות בזה תגלחת 00 ואילו היה אסור לעשות תגלחת 00 בכל הראש משום ניוול וכפי שכתב להביא הרב אליהוא הרי הייתה התורה אוסרת לעשות תגלחת בכל הראש ומדוע אמרה תורה לא תקיפו פאת ראשכם דייקא. והיה לו לרחמנא לכתוב לא תשחיתו שער ראשכם. כעין מה שאמרה תורה אצל לא תתגודדו וכו' וכנ"ל.

הרב הוגה למה מחקת
האמן לי שגם אני חייכתי בטרם החילותי לחפש מה זה חלאקה, ולשם מה אנו עושים את כל זה.

ועכשיו ברצינות.
זה לאו דווקא קשור לחאלקה יש פה דברים מעניינים, שלא מצאנו בשום מקום לקיים מצוות לא תעשה, וטרם נתקלתי בדבר זה, ודברי הנפש החיים והגמ' במכות וקידושין היו נראים לי כאגדתה ולא משהו למעשה, איך לקיים מצוות לא תגנוב ועוד כהנה.
דווקא נושא מעניין לא כן?

בעלזער כתב:חלילה, לא אמרתי שכוונת המדרש הוא דווקא כשרצה לעשות אחרת, אמרתי, שצריך להיות מסוגל ללבוש שעטנז ולחרוש בכלאים, והוא הדין בלא תקיפו, כאשר מישהו מקפיד על כך להסתפר רק מספר עשרים לדוגמא, ואינו מסוגל לעשות לעצמו תגלחת כי זה מכער אותו, מדוע יקבל שכר על כך, אם הניח מספר עשרים גם במקום הפאות.

אם נרצה לסכם, לכאורה כך: מי שמשאיר בכוונה מספר גבוה מטעמי 'יופי', לא שייך אצלו ענין כלל לא תקיפו מה שמעלה מספריים על ראשו. השאלה תהיה במי שלא משאיר שער גדול קצת מטעם 'ייפוי', אלא בגלל שקרחת יש בו כיעור (למשל לא 'פוני' ולא פטרי'ה ח"ו אלא העיקר לא פחות ממספר 3), לדבריך גם בזה אינו שייך כלל בלא תקיפו, ואני מפקפק בזה, אבל נראה לי שגם אתה תסכים, שאם יש לו כוונה נוספת, דהיינו שאם יעשה מספר נמוך יש לחשוש שיגע במקום האסור, ודאי מקיים בזה הענין דלא תקיפו מה שמספר מספר גבוה יותר למרות שמעורבת כאן גם כוונה של אי כיעור! [שהרי אין הקב"ה חפץ בכיעור, וא"כ אמתי משכח"ל קיום לא תקיפו כדברי המדרשים וכו'] מה דעתך בזה?

ייש"כ הרב שחר, היטבת להגדירו.

כל המניח פאות משום יופי או משום שחושש לכיעור וכדו' אינו מקיים לא תקיפו, יתירה מכך, מלשון האר"י הק' הנ"ל משמע, שגם אם מניח פאות משום מצוות אנשים מלומדה, כלומר, כי זהו התספורת של היהודי ולא נאה לו להסתפר כגוי, גם אז אינו מקיים לא תקיפו, ועל כן הקפיד האר"י הק' לומר לשם מצוות לא תקיפו.
ודבר זה אינו צריך לפנים, שאם מסתפר 3 4 5 וכו' שלא יבוא לידי מכשול שפיר מקיים לא תקיפו, שהרי עושה כפי ההלכה וזהו רצון הבורא באומרו לא תקיפו.

וכבר כתב הרמב"ם שהביא הרב כרם.
ואמרו כל היושב ולא עבר עבירה הוא רוצה לומר שאפשר לו לעשותה ואין מונעו מעשותה בשום פנים זולתי שמירת מצות התורה כגון יוסף הצדיק וכיוצא בו.

ולעניין המדרש, כבר כתבתי שאין זה כוונת המדרש, ואינו שייך לכאן, כוונת המדרש לומר שהתורה שזורה בכל מהלך החיים, החל מן החרישה עבור דרך התגלחת וכלה בבגד וכו', בכל דבר שיעשה האדם עלי חלד יש בהם אזהרות, עשין ול"ת, ואין כוונת המדרש לומר שכל הלובש בגד ללא שעטנז מקיים מצוות לא תלבש שעטנז, וכדו', והוא פשוט.

בעלזער כתב:ואין כוונת המדרש לומר שכל הלובש בגד ללא שעטנז מקיים מצוות לא תלבש שעטנז, וכדו', והוא פשוט.

לפי"ז לא היה צריך המדרש לתאר ולפרט כל המצוות הנ"ל, רק לומר שהמצוות מלוות וכו'. וגם לומר שהמצוה רק מלוה וכו' לדבריך צ"ב במה המצוה 'מלוה' אותי אם אני לא נפגש בה כלל! האם כוונת המדרש רק לומר ש'הרבה להם תורה ומצוות'? לא נראה כך, אלא רצ"ל טפי: שהמצוות נפגשות עמנו בכל מעשה ושלב בחיים, וזה פירט המדרש, וכפי שפרשתי. ושוב, אין הכוונה כמו שאתה חוזר וכותב שבכל לבישה וכו', זה גם אני מסכים וכמו שכתבתי לעיל, אלא היינו כשנפגש ברמה מסויימת אם האפשרות לעשות אחרת, הולך לקנות ומדקדק שלא יהא שעטנז ולא כל לבישה וכנ"ל, ודי בזה.

גם כאן לא מצאתי מה קשר בין עשיית חלקה לעשותו במירון.
אשמח מאוד לקבל תשובה מן החכברים הנכבדים כאן.

"מקור המנהג

המנהג חדש יחסית, והוא מובא לראשונה רק בתחילת תקופת האחרונים.

רבי חיים ויטאל מספר שרבי יונתן שאגיש העיד לו שהאר"י ביום ל"ג בעומר "הוליך את בנו הקטן שם (=למירון) עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה". אולם הוא מסיים בהערה: "אבל איני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אחר כך... וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הנזכר", כלומר הוא מפקפק במשמעות ובסמכות שיש לייחס לסיפור. [1]

יש הסוברים שהמנהג לקחת את הילדים למירון לחלאקה הוא המשכו של המנהג לעלות לקבר שמואל הנביא בנבי סמואל בכ"ח אייר (יום פטירתו של שמואל הנביא), ושם לגלח את ראשם של הקטנים ולתת כסף כנגד משקל השערות לצורך תחזוקת המקום או לעניים. עקב הגבלת השלטונות העות'מאניים (בשנת ש"ל, 1570), העבירו את המנהג צפונה, להר מירון, ושם המשיכו את הטקס על קברו של הרשב"י ובנו בל"ג בעומר [2].

יש הטוענים כי מקורו של מנהג זה ממנהג המוסלמים לעלות לקברי קדושיהם ולגזוז שם את שערות הילדים, ומכאן שמו הערבי, והוא הועתק על ידי יהודי ארץ ישראל בימי הביניים."

לומד_בישיבה כתב:גם כאן לא מצאתי מה קשר בין עשיית חלקה לעשותו במירון.
אשמח מאוד לקבל תשובה מן החכברים הנכבדים כאן.

בעבר אמרתי כך. מדוע עושים חלאקה במירון דווקא ואמרתי בזה כך - ואכתוב בתמצית
שהרי לא תקיפו ניתן לקיים בשתי אופנים. (וכך משמע קצת מהכף החיים בשם האר"י הקדוש). האחד). שהוא נמצא בין הנוצרים ימ"ש ושם כולם מתגלחים גם הפאות וכשהוא בינהם ואינו עושה כמוהם נמצא מקיים מצוות לא תקיפו. והשני). אם עושה חלקה לבנו שאז כולי עלמא רואים שעשה כן לא בשביל תסרוקת אלא בשביל חלקה. ואנן סהדי - ובאמת שגם בזה איני בטוח שעשה כן לשם מצוה שהרי אפשר עושה כן כי לא מתאים לילד ללכת לחדר ללא פאות..

והנה ר"ש סובר בשבת שהולכין אחר המחשבה, (דבר שאינו מתכוון ועוד) ולכן עושים חלקה במירון דוקא, כי רק לר"ש שהולך אחר המחשבה ייקיים את המצווה, (במידה ויעשה את החלקה לשמה) ואם לא ר"ש מניין לנו שעושה כן בשביל לא תקיפו שהרי יתכן שעושה כן משום התספורת, ומשום מצווה אנשים מלומדה, ומשום שלא מתאים להופיע ללא פאות - ועל כן אנו צריכים את רב שמעוןי שהולך אחר המחשבה

כתבתי בחפזי ומזכרון ואקוה שהובנתי.(אולי זה ווערטיל אך אמרתי זאת לפני רבים וטובים ונהנו מזה).

המשך למה שכתבתי לעיל

משנתו
הלוך אחר המחשבה
שיטתו של רבי שמעון בר יוחאי מתבססת על מחשבות האדם ("הלוך אחר המחשבה"), או פנימיות הדבר (היפך החיצוניות, הנראית לעין). לכן הוא פוטר הן בדיני שבת, הן בדיני נזיקין, והן בקרבנותיו מי שאינו מתכוון ודן לכף חובה את השלטונות הרומיים מאחר שגם 'מעשיהם הנאים' נעשו מתוך כוונה פסולה. הוא החשיב את המחשבה והפנימיות כדבר העיקרי בחיי האדם, ורבות מדעותיו, פסיקותיו והוראותיו קשורות עם דרך זו

מתוך ויקיפדיה