מקור לטעם אכילת מאכלי חלב בשבועות המובא במג"א

[חכם באשי]

כתב מגן אברהם, בטעם אכילת מאכלי חלב בשבועות

חלב - יש הרבה טעמים ומ"כ הטעם דאיתא בזוהר שאותן ז' שבועות היו לישראל שבעה נקיים דוגמת אשה המיטהרת מנדתה וידוע שדם נעכר ונעשה חלב, והיינו מדין לרחמים, ומנהג אבותינו תורה היא.

מיהו אותו 'מצאתי כתוב'?
היכן הזוהר?

תודה רבה למסייעים!

[שבטיישראל]

דברי הזוהר נמצאים בפ' אמור דף צ"ז ע"א
"רבי אבא ורבי חייא הוו אזלי באורחא א"ר חייא כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה, מאי קא מיירי, א"ל הא אוקמוה חברייא אבל ת"ח ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא כאתת' דא כד היא יתבא ביומי דמסאבותא, בתר דאתגזרו עאלו בחולקא קדישא דאקרי ברית כיון דאתאחדו ביה פסק מסאבותא מנייהו כדא אתתא כד פסקו מנה דמי מסאבותא בתר דאתפסקו מנה מה כתיב (ויקרא טו) וספרה לה שבעת ימים, אוף הכא כיון דעאלו בחולקא קדישא פסקא מסאבו מנייהו ואמר קודשא בריך הוא מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא, וספרתם לכם, לכם דייקא כמה דאת אמר וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה, אוף הכא לכם לעצמכם ולמה בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא ולקבלא אורייתיה, התם וספרה לה שבעת ימים הכא שבע שבתות אמאי שבע שבתות בגין למזכי לאתדכאה במיין דההוא נהר דנגיד ונפיק ואקרי מים חיים וההוא נהר שבע שבתות נפקו מניה, ועל דא שבע שבתות ודאי בגין למזכי ביה כמה דאתתא דכיו דילה בליליא לאשתמשא בבעלה כך כתיב וברדת הטל על המחנה לילה, על המחנה כתיב ולא כתיב וברדת הטל לילה אלא על המחנה בגין דיורד מההוא נקודה על אינון יומין דאתקריאו מחנה ומתחברת במלכא קדישא ואימתי נחת האי טלא כד קריבו ישראל לטורא דסיני כדין נחת ההוא טלא בשלימו ואדכי ואתפסקת זוהמתן מנייהו ואתחברו ביה במלכא וכ"י וקבילו אורייתא והא אוקימנא, ובההוא זמנא ודאי כל הנחלים הולכים אל הים לאתדכאה ולאסתחאה וכלא אתקשרו (ס"א אתקדשו) ואתחברו ביה במלכא קדישא"

דברי הזוהר אלו נמצאים במאמרי הזוהר שבתיקון ליל שבועות (בסופו אחר סדר המשניות וקום סדר תרי"ג מצוות)

[בעלזער]

המג״א (סימן תצד ס״ק ו) כתב וז״ל, ומצאתי כתוב הטעם דאיתא בזוה״ק (דף צ״ז ע״ב) שאותן ז׳ שבועות היו ישראל ז׳ נקיים דוגמת אשה המיטהרת מנדתה, וידוע שדם נעכר ונעשה חלב (בכורות ו ע״ב) והיינו מדין לרחמים. וכ״כ בםפר חמדת ימים. ובהגהות מזבח אדמה כתב על דברי המג״א דצ״ע דהלא קיי״ל כרבנן דאבריה מתפרקין, ולא מטעם דדם נעכר ונעשה חלב, וכ״כ להשיג על המג״א בפמ״ג

[הבונה]

למעשה, בפרי עץ חיים שער ספירת העומר פ"א, מבואר בארוכה שז' שבועות הם ז' ימי טוהר, וענין הבירור הוא דם נעכר ונעשה חלב. אך לא נכתב שם בפירוש שלכן אוכלים מאכלי חלב בשבועות, אמנם בקהלת יעקב (מבעל מלא הרועים) ערך אל, מביא בשמו גם זה שלכן אוכלים מאכלי חלב בשבועות.

[במסתרים]

איתא בזהר הנ"ל: ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא כאתתא דא כד היא יתבא ביומי דמסאבותא... כדא אתתא כד פסקו מנה דמי מסאבותא בתר דאתפסקו מנה מה כתיב וספרה לה שבעת ימים... כמה דאתתא דכיו דילה בליליא


האם מבואר למה נמשלו בנ"י לזבה גדולה ולא רק לנדה? ואם איירי בזבה למה אומר "דכיו דילה בליליא"?
[המג"א כותב "המטהרת מנדתה" וע"כ ר"ל מזיבתה. האם השמות מתחלפים בזה בפוסקים כשאינו נוגע לדינא?]