פורום אוצר החכמה

מיבדרא בהיכלי תורה שמועתו של מרן הגרא"מ שך זצ"ל בשם הגרא"ז מלצר זצ"ל בשם הנצי"ב בשם הר"ן שחג השבועות יום דין הוא על תורה.
מעודי תמהתי כמו רבים על המשך פרסומה של שמועה זו בשם הר"ן אחר שכל כתבי הר"ן נבדקו ולא נמצא דבר זה באחד מהם, כי אם בשל"ה הקדוש בשם ספר תולעת יעקב להר"מ בן גבאי [מגדולי מקובלי ספרד הקדמונים].
עתה צדה את עיני באחד מבתי המדרש מודעה המצטטת את הדברים, ובשוליה נכתב בשם הגרא"י זלזניק זצ"ל [תלמידו של הגרא"ז] שהסיבה לטעות זו נובעת מכך שבאוצר הספרים של הגרא"ז ספר דרשות הר"ן היה כרוך יחד עם ספר תולעת יעקב הנ"ל ונתחלפו זה בזה.
יתכן שלחכמים דכאן הדברים ידועים מכבר, עכ"פ לדידי ולדכוותי מחודשים הם ומניחים את הדעת [מלבד מסירת שמועה זו בשם הנצי"ב שעדיין אינה מיושבת בכך].

ובספר תולעת יעקב כתוב כך?
מהו המקור לזה? אכן חיפשתיו

חקר כתב:מיבדרא בהיכלי תורה שמועתו של מרן הגרא"מ שך זצ"ל בשם הגרא"ז מלצר זצ"ל בשם הנצי"ב בשם הר"ן שחג השבועות יום דין הוא על תורה.
מעודי תמהתי כמו רבים על המשך פרסומה של שמועה זו בשם הר"ן אחר שכל כתבי הר"ן נבדקו ולא נמצא דבר זה באחד מהם, כי אם בשל"ה הקדוש בשם ספר תולעת יעקב להר"מ בן גבאי [מגדולי מקובלי ספרד הקדמונים].
עתה צדה את עיני באחד מבתי המדרש מודעה המצטטת את הדברים, ובשוליה נכתב בשם הגרא"י זלזניק זצ"ל [תלמידו של הגרא"ז] שהסיבה לטעות זו נובעת מכך שבאוצר הספרים של הגרא"ז ספר דרשות הר"ן היה כרוך יחד עם ספר תולעת יעקב הנ"ל ונתחלפו זה בזה.
יתכן שלחכמים דכאן הדברים ידועים מכבר, עכ"פ לדידי ולדכוותי מחודשים הם ומניחים את הדעת [מלבד מסירת שמועה זו בשם הנצי"ב שעדיין אינה מיושבת בכך].

אם בארון ספריו של ר' איסר זלמן נכרכו שני ספרים יחד, כיצד נכרך לכאן שמו של הנצי"ב?!
עכ"פ בהעמ"ד דברים טז יב מתייחס הנצי"ב למהות החג, וכמובן לא מציין מאום על היותו יום דין על התורה.

הרי כבר הערתי על כך בסוף הודעתי שנקודה זו עדיין אינה מיושבת.

היא שיחתי כתב:ובספר תולעת יעקב כתוב כך?
מהו המקור לזה? אכן חיפשתיו

הנה:

יש בנותן טעם לציין ל...

ספר 'פרקי השנה' (להר"ר צבי יברוב שליט"א) ר"פ נב (עמ' שז-שח) כתב:מרן הגרא"מ שך (שליט"א)[זצ"ל] [היה] רגיל להביא בשם מרן הגרא"ז מלצר זצוק"ל כי נמצא בדברי הר"ן, שיום חג השבועות הוא "יום הדין לתורה". מרן (שליט"א)[זצ"ל] העיר כי לא מצא איה מקום דברי הר"ן, אבל כפי שנראה להלן, יש גם מקורות אחרים לדברים אלו.

ובהמשך הוא מציין לכמה מקורות, ובהם לדברי השל"ה בשם התולעת יעקב.

אגב, הוא איננו מזכיר את שם הגאון הנצי"ב זצוק"ל בשמועה זו...

בקונטרס של ר' חנוך זצ"ל משתלשלת שמועה זו בסדר הנ"ל עד הנצי"ב, וכפי הנראה באמת זו תוספת לא מדוייקת שהשתרבבה עם הזמן, על כל פנים מעתה בא הכל על מקומו בשלום.

מה הם המקורות שהרב יברוב מביא?
שמעתי כי זה של"ה

בישורון יב (ניסן תשס"ג) עמ' תרי ואילך, יש מאמר של הג"ר עזריאל אוירבך, יום הדין דעצרת.

היא שיחתי כתב:מה הם המקורות שהרב יברוב מביא?

בעיקר חמדת ימים (ח"ג חג השבועות פ"א), השל"ה בשם תולעת יעקב (הנ"ל), שפת אמת שבועות תרס"א ד"ה המנהג לעסוק, בנין עולם (פט"ז אות ה) בשם צרור החיים הרב החיד"א בכ"ד. בספר פרקי השנה הנ"ל מלקט את הדברים, דן בהם ומסדר אותם בטוב טעם. - מומלץ!

בכמה מספרי החסידות ראיתי באופן דומה בשם הרה"ק ממז'יבוז' זי"ע.

כתב

בכמה מספרי החסידות ראיתי באופן דומה בשם הרה"ק ממז'יבוז' זי"ע.

בס' נועם מגדים פ' ראה כ'

ועל דרך זה פירשנו אמרם ז"ל בעצרת על פירות האילון וכו' פירות הם חידושי דאורייתא, לזה ביום מתן תורה מתעורר בכל שנה אור זה להלוריד אור חדש לעולם, ונידונים בו הצדיקים מי שיחדש כך חידושין ומי כך, זה בכה וזה בכה, אם בגלוי אם בסתר, לפי קדושת כל אחד וכו' וצריך לזה אתעורתא דלתתא לעסוק בתורה ביום זה וכו'

יגאל10 כתב:בכמה מספרי החסידות ראיתי באופן דומה בשם הרה"ק ממז'יבוז' זי"ע.

בכתבי קודש רמ"מ (עמוד ס' אות של"ד )כתב בשם רבי ר' ברוכיל זי"ע שאמר: אני ירא לפני חג השבועות יותר מראש השנה. כי בראש השנה המשפט על פרנסה,
א קולעיטש ארויף א קולעיטש ארפ וכו' אבל בשבועות אמרו חז"ל ועצרת על פירות האילן, ופירש בזוהר הק' (ח"ב קכא ע"א) על נשמות ישראל.

ראיתי מביאים שהבית אהרן מקרלין אמר שאינו יודע על מה עושים עסק לנסוע לראש השנה לרבי, כי בר"ה א בולקע ארוף א בולקע אראפ [לחמניה אחת יותר או לחמניה פחות], אבל בשבועות זה יום הדין על הרוחניות.
כמו"כ ראיתי מביאים שהגרא"מ שך בירך ואיחל בשבועות 'לשנה טובה' (כך מובא בקובץ היכלא שע"י קהילת בני תורה בהר נוף במאמרו של רבי יצחק טרגר ששמע כן מחדב"נ הגרמ"צ ברגמן שליט"א)

מן העניין להביא מקור קדום זה, בספר הרוקח על התורה (מה' קלוגמאנן, ח"ג עמ' קכה), אליו הפנני חכ"א (עם עוד מספר מקורות קדומים דומים):

חקר כתב:הרי כבר הערתי על כך בסוף הודעתי שנקודה זו עדיין אינה מיושבת.

תמהני היאך לא הזכירו כאן את העובדה שבביתו בירושלים נהנה בעל האבן האזל מספרייתו העשירה של הגר"ח ברלין בן הנצי"ב, כמפורסם, וכנזכר בויקי: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7% ... 7%99%D7%9F

ואם כן שמא שרבוב שמו של הנצי"ב נכנס לשרשרת המקורות על ידי אי מי שפתרון החידה כבר היה בידו, לאמר:
מן הסתם גם הנצי"ב היה אומר כן (אילו אמר...) בשם הר"ן, שאילו היה מוצא מאמר זה בספריית בנו, היה מוצא אותו בספר שעל כריכתו נזכר הר"ן...

ביקוש האמת כתב:אוי כמה זה כואב שהציבור בכללותו חוזר כל שנה שהרב ש"ך וכו' על אף שבר"ן זה לא כתוב, כאילו שלגדולים היה איזה ר"ן בכת"י וד"ל
וכמו שראיתי מפרסמים כל מיני דברים בשם ספרים הקדושים- על אף שאף אחד לא מצא כן בספרים הקדושים.

ובאמת הפליאה על דביקותו של הגראמ"ש שאף אחרי שנים שחיפשו ולא מצאו בר"ן, היה ממשיך לחזור על מה ששמע מהגרא"ז בשם הר"ן.

ובאמת הפליאה היותר גדולה היא על המיחזור שלך של הנושא הנידון באשכול זה, כשהוא מופנה כהשגה על הגראמ"ש עצמו.

ברור שאני מתכוון להשיג על הגראמ"ש עצמו, מה הפלא בזה?

היה ראוי שיאמר אני שמעתי ממורי ורבי דבר זה בשם הר"ן אבל אני לא מצאתיו אלא בתולעת יעקב ובשל"ה. אבל מה הפליאה העצומה?
(וודאי שחשוב לדייק בשמעתתא כרחבא דפומבדיתא אבל מה ההתקפה הגדולה?)

כמד' שהגראמ"ש האמין עד יום מותו שיש כזה ר"ן ויותר אכמ"ל

כאיל תערוג
הסביר רבנו את מה שהביא מרן רשכבה"ג הגרא"מ שך זצ"ל בשם מרן הגרא"ז מלצר בשם הנצי"ב בשם דרשות הר"ן, שבחג השבועות
דנים על התורה. דהכונה ע"פ הר"ן בר"ה טז, א הא דדנים בפסח על התבואה ומאידך דנים כל אדם בר"ה, וז"ל, וניחא לי דשלשה
דברים הללו לכלל העולם נידון בג' פרקים השנויים במשנתינו כיון שאנו רואין שצותה תורה לצבור להביא בזמנים הללו דברים
שמראין עליהם אחד אחד בזמנו אבל בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו א' א' וגוזרין עליו חלקו מדברים הללו. וא"כ הסביר רבנו דכן
בשבועות דנים על התורה כמה חידושי תורה וכמה שפע של תורה יהיה בשנה זו לכל הציבור, ואח"כ בר"ה )בא' תשרי( דנים כל אחד
כמה יקבל מהשפע של תורה. )כ"ת(

[איני מבין היכן יש כאן בדיל מקור לזה שיש דין על תורה, זה שדנים בעצרת זה משנה מפורשת, ואדרבה, הר"ן מצמצם את ענין הדין כדי להתאים זאת עם הדין של ר"ה! [ואגב, זכורני שלפני כמה שנים מקורבו של הגראי"ל, ר"ח מישקובסקי, הסתובב בצהלה ממקום למקום, ואמר בשמו שאין כזה ר"ן! כבר אז לא הבנתי מה כ"כ מרעיש בגילוי ה'טעות' של הגראז"מ והגראמ"ש גם יחד, ומהו ה'חיזוק' שאנו אמורים לשאוב מכך שזה בסך הכל של"ה בשם תולעת יעקב, ולא ראשונים? הגראי"ל שליט"א אמר זאת במסל"ת, ומה המצוה להפיץ זאת בישראל, שח"ו לא ישתבשו הטועים?].

נוטר הכרמים כתב:הסתובב בצהלה ממקום למקום

צ"ע מאי אתא לאשמועינן הן כל דבריו של הנ"ל הוא בשמחה יתירה ובזה יישוב להמשך קושיתו.

גם זו לטובה כתב:

אוצר החכמה כתב:היה ראוי שיאמר אני שמעתי ממורי ורבי דבר זה בשם הר"ן אבל אני לא מצאתיו אלא בתולעת יעקב ובשל"ה. אבל מה הפליאה העצומה?
(וודאי שחשוב לדייק בשמעתתא כרחבא דפומבדיתא אבל מה ההתקפה הגדולה?)

כמד' שהגראמ"ש האמין עד יום מותו שיש כזה ר"ן ויותר אכמ"ל

האמין עד יום מותו.. עוד מעט יהפכו אותו לאפיקורס ועובר על אחד מי"ג עיקרי אמונה כי האמין עד יום מותו שיש כזה ר"ן.
אתה לא חושב שהיחס לטעות הזאת שכמוה רבות מאד בפוסקים, שמביאים דבר בשם מישהו ובעצם טעו והוא לאחר, יצא מפרופורציה.

בסידור רבי יעקב קאפיל, מובא כן עפ"י כתבי האר"י. לא מצאתיו עתה, אך ראיתי כמה המציינים לדבריו.

זכורים לי הדברים אך תזכיר לי היכן? (דברי החזוא)

לא ידוע לי על מקור מהימן אלא מפי השמועה.

יש שתי משמעויות למושג "דין על התורה"
תמיד הבנתי משום מה (ע"פ המשגיח ביש"ק) שדנים על התורה שנלמד בשנה
הבעל"ט (התמדה כשרון חשק וכו' וכו') אך מה"תולעת יעקב" נראה שדנים על התורה שלמד בשנה שחלפה
ואולי תרוויהו איתנהו ביה. מכל מקום לא מבורר כל הצורך מהו "דין על התורה".
ואם דנין על התורה מה נשאר למשגיחים בראש השנה?

אגב:

המעיין בשיטת תוד"ה תורה (שבת פט. א) יבין, שחה"ש הוא זמן עת רצון למעלה, והשי"ת מטריד את המקטרג על עם ישראל, כדוגמת הטרדתו בשעת התקיעות בר"ה ויום הקדוש דצום יום הכיפורים.

(מתוך 'היום יום' - ג' סיון)

הרי שדימה את חג השבועות לר"ה, יום הדין. תנא דמסייעא...

בתחילת האשכול מובא שמקור השמועה הנצי"ב מפי הר"ן, אני לא מבין, הנצי"ב שמע את זה מהר"ן? אלא מאי, שראה בספרי הר"ן, אז אם לא נמצא כאן בר"ן מה ערך של שמועה זו, ואולי איכא למימר, שאי"ז דברים המפורשים בר"ן, אלא יש כאן איזה העמקה או דיוק מהר"ן, כך שיקשה עלינו לבדוק את זה.

דרך אגב מישהו העיר לי פעם שיש הרבה אנשים שמרוב לחץ ואימת הדין הם מבטלים מצוה מדאורייתא של ושמחת בחגיך כראוי בבשר ויין ובגדי צבעונין קליות ואגוזים ובשיר ותושבחות לקב"ה על רוב חסדיו.
וצריך לומר שבשבועות מי שאוכל בשר יותר משובח ויין יותר ישן, ככה יפסקו את דינו לטובה כי הוא מראה שהוא שמח באמת עם התורה.

(עוד אמר אותו אחד, שכיון שנפש האדם צריכה את השמחה הזו, בגלל זה אנשים עושים שמחה גדולה ועצומה בלג בעומר כתחליף לשמחת יו"ט של שבועות).

למאי_נמ? כתב:בישורון יב (ניסן תשס"ג) עמ' תרי ואילך, יש מאמר של הג"ר עזריאל אוירבך, יום הדין דעצרת.

היא שיחתי כתב:מה הם המקורות שהרב יברוב מביא?

בעיקר חמדת ימים (ח"ג חג השבועות פ"א), השל"ה בשם תולעת יעקב (הנ"ל), שפת אמת שבועות תרס"א ד"ה המנהג לעסוק, בנין עולם (פט"ז אות ה) בשם צרור החיים הרב החיד"א בכ"ד. בספר פרקי השנה הנ"ל מלקט את הדברים, דן בהם ומסדר אותם בטוב טעם. - מומלץ!

מתוך ריבוי המראי מקומות שציינת, הקורא המצוי יכול להתבלבל שאכן מוזכר במקורות שם ששבועות הוא יום הדין על התורה. והדבר לא נכון.
הספר חמדת ימים אינו תחת ידי. אבל בספר בנין עולם בשם צרור החיים והרב חיד"א אין רמז ורמיזה לכך ששבועות הוא יום הדין עה"ת, ולהיפך מההתעלמות מזה משמע לא כך.

ותמוה אצלי שיש ישיבות שהמשגיחים נוהגים לדרוש על כך, ויש בחורים רבים שזה מכניס אותם ללחץ מיותר. ולו היה זה נכון, ניחא....

יש לשים לב שהתולעת יעקב מדבר על דין על העולם ולא כל אדם ואדם, אם אכן יש בזה חילוק.

מהרשום עמדי דברים הנוגעים לפרשת השבוע לאור ענין זה ד'יום הדין של תורה'.

א) איתא במגילה (לא, ב): תניא ר"ש בן אלעזר אומר, עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתו"כ קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ר"ה, מ"ט אמר אביי כדי שתכלה השנה וקללותיה, בשלמא שבמ"ת... אלא שבתו"כ אטו עצרת ר"ה היא, אין עצרת נמי ר"ה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן.

והנה ע"ד הפשט שמעתי לפרש בזה, ובהקדם ביאור השייכות בחיבור הפרשיות בהר - בחוקותי, דענין הקללות הוא - אז תרצה הארץ את שבתותיה, וראה רש"י פר' בהר עה"פ (כה,יח): וישבתם על הארץ לבטח, וז"ל: שבעון שמיטה ישראל גולין שנאמר אז תרצה הארץ וגו', וע' שנה של גלות בבל כנגד ע' שמיטות שבטלו היו, וכל פרשת בהר מוסבת על ענין השמיטה כדאיתא בקידושין (כ, א) דאמר ריב"ח בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית וכו' ומפרש והולך כל עניני הפרשה.

ועוד נראה, דהנה פתיחת פר' בחוקותי היא, אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אתם. ולפי דרך הפשט נראה שזה מוסב על האמור כאן בפר' בהר בסוף ענין השמיטה והיובל (שם), ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח. והרמב"ן ביאר דהחוקים שנזכרו בקרא הם דיני השמיטה והיובל, ואילו המשפטים הם דיני חזרת הממכרים והעבדים ביובל והאונאה, וכ"כ בספורנו. ואיתא ברבינו בחיי דהחוקים בפר' בחוקותי היינו השמיטה והיובל שהזכיר בפרשה של מעלה.

ומעתה מבואר דאמנם הברכות והקללות ברובם הוא מענין הקרקע והשפעותיה כמו פירות ותבואה וכיו"ב, והדין בא ע"י הקרקע שהארץ מפייסת את המקום שכעס על שמיטותיה כמבואר ברש"י, ולכן מובן שתקנו קריאת ברכות וקללות שבתו"כ קודם חג העצרת שבו נידונים על הארץ ופירות האילן.

ב) אולם שמעתי מאאמו"ר שליט"א לבאר באופ"א ביתר עומק, דכאן מצינו שהברכות והקללות באים על בענין עסק התורה ועמלה, אם בחוקותי תלכו, ופי' בתו"כ שתהיו עמלים בתורה, וכן להיפך ח"ו. ואמנם לא מצינו כן בברכות וקללות דמתן תורה, וצ"ב.

ונראה לפי מה שכתב השל"ה הק' (מסכת שבועות נר מצוה ט) העתקת ספר תולעת יעקב דפירות האילן היינו הנשמות הפורחות מאילנו של הקב"ה, והעולם נידון ביום זה על התורה שנתנה בו שבטלו עצמם ממנה, וראה עוד בספר נועם מגדים בדרוש לשבועות הנד' בסו"פ ראה בארוכה. ובתו"ד שם, דהפירות הם תולדות חידושין דאורייתא שהוא מחדש כמ"ש האלשיך הק' בריש תהילים עה"פ והיה כעץ שתול על פלגי מים, יעו"ש.

ולפי"ז מובן דגם בבחינה זו של הדין על התורה ועמלה, יש בקריאת הברכות והקללות בסמוך לעצרת משום תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.

בכל אופן שבועות הוא "זמן מתן תורתנו". וכנראה כמו שבכל דור ודור "כאילו יצא ממצרים" ככה גם בשבועות יש מתן תורה כל שנה.

בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראיי' ושבועות הי' יכול לחול בה' או בז' סיון ואז אינו "זמן מתן תורתנו" (עיי' שו"ע הרב או"ח סתצ"ד ס"א) האם נאמר שו' סיון הי' מתן תורה של אותה שנה?

מרנא המהר"ל בתפארת מבאר שו' בסיון הוא זמן מתן תורה וז' בסיון הוא זמן קבלת התורה

טריד בגירסיה כתב:

משולש כתב:בכל אופן שבועות הוא "זמן מתן תורתנו". וכנראה כמו שבכל דור ודור "כאילו יצא ממצרים" ככה גם בשבועות יש מתן תורה כל שנה.

בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראיי' ושבועות הי' יכול לחול בה' או בז' סיון ואז אינו "זמן מתן תורתנו" (עיי' שו"ע הרב או"ח סתצ"ד ס"א) האם נאמר שו' סיון הי' מתן תורה של אותה שנה?

אתה שואל על מתקני נוסח התפילה איך תיקנו זמן מתן תורתנו בשעה שלמ"ד התורה ניתנה בז'.

להלכה נפסק שהתורה נתנה בו' ולכן אומרים אז זמן מתן תורתנו. השאלה שלי היא לדבריך שבכל שנה חוזרת קבלת התורה, מה יהי' כשו' סיון אינו חל בעצם יום חג השבועות.

טריד בגירסיה כתב:להלכה נפסק שהתורה נתנה בו' ולכן אומרים אז זמן מתן תורתנו. השאלה שלי היא לדבריך שבכל שנה חוזרת קבלת התורה, מה יהי' כשו' סיון אינו חל בעצם יום חג השבועות.

א. איפה נפסק להלכה דבר כזה וממתי נפסקות הלכות באגדתות.
ב. לכאו' התפילות תוקנו ע"י אנשי כנה"ג שהיו בזמן שקידשו ע"פ הראיה. וא"כ איך היו אומרים זמן מתן תורתנו אז?
ג. בדיוק הפוך, לדבריך קשה הרי יש ב' שיטות ואיך אומרים 'מתן תורתנו' לפי השיטה החולקת? (וכ"ש לקושיא ב' ששאלתי) לדברי מובן מאוד, כי אם בכל שנה חוזרת קבלת התורה, אז התורה קבעה שזה יקרה ביום החמישים לספירה ולא בו' בסיון דווקא. אלא פעם בה' פעם בז'.