מיללער כתב:כא.
בסוגיא דבהמה של שותפות עם עכו"ם שמותר בשחיטה ביו"ט משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה משא"כ בעיסה של שותםות דאפשר לפלוגי בחישה. והקשו בגמ' מנדרים ונדבות שאין קריבין ביו"ט ותירצו דשאני נו"נ דמשלחן גבוה קא זכו.
לפי זה אם נכרי הזמין את ישראל על בהמתו, האם מותר לישראל לשחוט את הבהמה דא"א לכזית בשר בלא שחיטה או דשאני הכא דמשלחן העכו"ם נוטל ובשעת השחיטה הכל שייך לנכרי כמו (להבדיל) בנו"נ?
דף על הדף:
בספר אמרי בינה להגאון ר' מאיר אויערבך זצ"ל (דיני יום טוב סי' ה') מביא שבעל השב יעקב נשאל האם מותר לישראל לשחוט בהמות לגוי ביום טוב בתנאי שבאופן שהשחיטה תהיה כשירה יהא זאת לישראלים, ואם נעשה טריפה נשאר לנכרי. והשב יעקב העלה לאיסור, מטעם שאינו עדיף מנדרים ונדבות שאינן קריבין ביום טוב כמבואר בביצה, מטעם דכהנים משולחן גבוה קא זכו, וה"ה בעלים בשאר בשר הוי כעבד הנוטל פרס מרבו, נמצאת כל השחיטה היא לשם גבוה, כמו"כ שייך לומר הסברא הנ"ל היכן שהישראלים לוקחים מזה רק באופן שהשחיטה כשירה, כיון שבשעת שחיטה עדיין לא זכו בהם הישראלים, נחשבת השחיטה לצורך הגוי.
אבל הנודע ביהודה כתב לחלוק ע"ז, וטעמו דבהיתר אוכל נפש לא נאמרה תנאי שיהא האוכל משל ישראל, אלא שתעשה המלאכה בעיקר לצורך הישראל, ולכן בכה"ג אינו דומה לנדרים ונדבות, שעיקר מטרת ההקרבה היא לצורך גבוה ולכן אסור, משא"כ כאן שעיקר המטרה בשחיטת הישראל ודאי שמותר, והאמרי בינה שם הוכיח מדברי הראשונים שהמנהג היה בצרפת וספרד להתיר שחיטות בהמות אף שבשעת השחיטה עדיין היתה של הגוי, ורק אם נמצא כשירה קנו זאת הישראלים, (וראה שם בארוכה מה שמפלפל בדין הנ"ל).
שו"ת אמרי משה סימן טז
שו"ת להורות נתן חלק טו סימן כט
שו"ת מהרי"ף סימן פח