בגמ', דאמר רבי אלעזר אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן, שנאמר וימנע מרשעים אורם. ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק, שנאמר אמרו צדיק כי טוב. כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח, שנאמר אור צדיקים ישמח.
"כיון שראה... שמח", מי שמח? ריהטת לשון הגמ' דקאי על הקב"ה, דעלה מיירי קרא ד'וירא אלקים את האור כי טוב', וכן מדויק הלשון 'שגנזו לצדיקים', דקאי על הקב"ה.
ובמדרש בראשית רבה (פר' בראשית יב, ו): וכיון שראה אור שהוא גנוז לצדיקים שמח שנאמר ואור צדיקים ישמח.
בלשון המדרש ישנו שינוי קטן, במקום "שגנזו" דמשמע דקאי על הקב"ה, "שגנוז הוא" ומשמע דקאי על האור עצמו. [אף שמפרשי המדרש יפה תואר ונזר הקדש שם לא פירשו כן].
אולם מצינו דברים מפורשים ממש בתנא דבי אליהו (אליהו זוטא פרשה כא):
באורך נראה אור, מהו, אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון [שמש] בו שלשת ימים קודם שנבראו מאורות, ביום הרביעי כיון שנבראו מאורות, שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים, עמד הקדוש ברוך הוא וגנזו, למה גנזו הקדוש ברוך הוא, שעתידין אומות העולם להכעיס לפניו, אמר לא יזכו אותן הרשעים לשמש באור זה, אבל ישתמשו באור חמה ולבנה, [והן עתידין להבטל], אבל אור זה שהוא קיים לעולם ולעולמי עולמים יבואו צדיקים וישמשו בו, שנאמר וירא אלהים כי טוב, [אין טוב אלא צדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג י)], כיון שראה האור שגנזו שמח שמחה גדולה, שנאמר אור צדיקים ישמח, אמר האור לפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע אעפ"י שנמנעתי מישראל כשרים בעולם הזה אין אני מצפה אלא לאורך שאתה מביא [עלי].
מפורש איפוא שהשמחה היא של האור!.
והנה בספר מסילת ישרים פ"א כתב:
ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם כיון שראה הקדוש ברוך הוא אור שגנזו לצדיקים, שמח, שנאמר אור צדיקים ישמח.
הרמח"ל מצטט את לשון הגמ' בשינוי "כיון שראה הקדוש ברוך הוא אור שגנזו לצדיקים, שמח", וכן הוא גם באלשיך תחילת פרשת בהעלותך, ולפי גירסה זו לכאורה המשמעות יותר ברורה שהקב"ה הוא שרואה את האור ושמח, אולם באמת הרעיון של המסילת ישרים מפורש יותר לפי הגירסה והפירוש שהאור הוא זה ששמח, שאזי מתבאר שהאור עצמו שמח על עילויו שהוא מתעלה יותר ע"י שהוא משמש לצדיקים.