ומה שיסד ר"א הקליר בגשם דשמיני עצרת כר"א דאמר בתשרי נברא העולם ובשל פסח יסד כר' יהושע, אומר ר"ת דאלו ואלו דברי אלהים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן. ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין (עירובין דף יח. ושם) גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד.
הלשון "לא נברא עד ניסן" קשה לי מאד.
מה שייך "סדר זמנים" לומר עליו "מתשרי עד" ניסן - לפני שהיתה בריאה.
לפני הבריאה הנידון הוא באיזה אופן לברוא, כך או כך. ומתאים לזה הלשון שהביא התוספות מעירובין: "ולבסוף לא נברא אלא", וכך הול"ל גם כאן: "עלה במחשבה לבראתו בתשרי ולבסוף לא נברא אלא בניסן", וכיו"ב.
אבל מה שייך לומר "לא נברא עד ניסן", הרי לבסוף לא נברא בתשרי אלא בניסן. ולא היה שם משך זמן מתשרי עד ניסן.
ארחיב מעט:
הפשטות מה הכוונה נברא בתשרי / נברא בניסן היינו מה היה מצב גרמי השמים בזמן הבריאה, האם מעמדם זה ביחס לזה בזמן הבריאה היה כמו שהוא בתשרי או כמו שהוא בניסן. ומתחילה עלה במחשבה לברוא במצב של תשרי, ונברא בפועל במצב של ניסן. אבל איך נאמר שכבר היה "תשרי" ועדיין לא נברא "עד ניסן". הרי עדיין לא היה סדר זמנים ומצב השמים עד הבריאה בפועל.
וגם לפי עומק המושגים של דין ורחמים וכיו"ב, שעלה במחשבה לבראתו בדין ונברא בפועל בשיתוף הרחמים [כברש"י הראשון בתורה], עדיין הנעשה בפועל בזמן הבריאה היה אחד: נברא באופן שנברא. ולא שמתחילה כבר נברא באיזה אופן - ומשם היה סדר זמנים עד שנברא באופן אחר.
ומשמע מלשון התוספות שבריאה במחשבה כבר היינו בריאה. ישנו כבר העולם, הוא נמצא במחשבה. ובמחשבה הוא נמצא [נברא] במצב של תשרי, ומשם ישנו סדר זמנים באותו עולם שבמחשבה, וכשהגיע ניסן של אותו עולם שבמחשבה - נברא העולם גם בפועל הגשמי.
וכך יש לומר גם ביחס לדין ורחמים, ובפרט לפי לשון רש"י והמדויק בפסוקים שם [אלקים, הויה אלקים], שנשארה בריאה במידת הדין, אלא ששיתף בה מידת הרחמים. א"כ העולם שבמחשבה הוא עומד במידת הדין [נברא בתשרי], והעולם הנמשך מהעולם שבמחשבה להיות עולם נברא בפועל - הוא עומד רק בשיתוף מידת הרחמים. וזהו "לא נברא עד" ניסן.
יודע אני שיש דברים בגו דברי התוס' הללו. וכוונתי להראות בס"ד פתח לדברי העומק בעצם דיוק לשון התוספות.