מסכת בבא בתרא - הערות והארות

[שמואל דוד]

עיין מהרש״א בח״א

[תלמיד חברים]

דף כד.
אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלייה דמקרבא וכו' דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה ואמר רבא ש"מ מדרבי חייא תלת שמע מינה רוב וקרוב הלך אחר הרוב ושמע מינה רובא דאורייתא וכו'.
צ"ב בראיית אביי, אולי דווקא כאן אמרו חכמים שטמאה מצד ספיקא דאורייתא לחומרא [וכמ"ש 'ספיקו טמא שחזקתו מן המקור', והיינו שהיה לחכמים ספק בזה], אך מניין שבכל מקום [גם לקולא, וכן גם בממונא] הולכים אחר הרוב ולא אחר הקרוב.
ואמנם ע"ד רבי חייא אין קשה זאת, כי מצד ספיקא דאורייתא לחומרא לא היו שורפין עליו את התרומה ולא היו מחייבים על ביאת מקדש. וכמ"ש רש"י: חייבין עליו על ביאת מקדש. דלא מספקינן לה כמביא חולין לעזרה דודאי דם נדה הוא: ושורפין עליו תרומה. ולא אמרי' ספק הוא ותולין לא אוכלין ולא שורפין. עכ"ל.

[עזריאל ברגר]

די ברור לחז"ל שרוב וקרוב - אחד מהם עדיף, ולא נלך ביניהם לפי כללי הספקות.

[תלמיד חברים]

לא הבנתי, אם הולכים אחר קרוב יצא כאן קולא, ולכן הלכו חכמים אחר הרוב להחמיר בספק של תורה.
ודאי שאחד מהם עדיף, אך כיון שאנו מסופקים מה עדיף, י"ל שכאן העדיפו להחמיר דאזלי' בתר רוב.

[עזריאל ברגר]

לא הבנתי, אם הולכים אחר קרוב יצא כאן קולא, ולכן הלכו חכמים אחר הרוב להחמיר בספק של תורה.
ודאי שאחד מהם עדיף, אך כיון שאנו מסופקים מה עדיף, י"ל שכאן העדיפו להחמיר דאזלי' בתר רוב.

ארחיב מעט:
כאשר יש "רוב" ויש "קרוב", אפשר להכריע בג' אופנים:
א. תמיד הולכים אחר הרוב.
ב. תמיד הולכים אחר הקרוב.
ג. מתייחסים אליהם כאל ספק שקול ובדאורייתא נחמיר ובדרבנן נקל וכו'.
לחכמי הגמרא היה פשוט שלא נכון לפסוק כמו האופן הג', אלא או שתמיד הולכים אחר הרוב, או תמיד אחר הקרוב.

[תלמיד חברים]

דף כד.
אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלייה דמקרבא וכו' דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה ואמר רבא ש"מ מדרבי חייא תלת שמע מינה רוב וקרוב הלך אחר הרוב ושמע מינה רובא דאורייתא וכו'.
צ"ב בראיית אביי, אולי דווקא כאן אמרו חכמים שטמאה מצד ספיקא דאורייתא לחומרא [וכמ"ש 'ספיקו טמא שחזקתו מן המקור', והיינו שהיה לחכמים ספק בזה], אך מניין שבכל מקום [גם לקולא, וכן גם בממונא] הולכים אחר הרוב ולא אחר הקרוב.
ואמנם ע"ד רבי חייא אין קשה זאת, כי מצד ספיקא דאורייתא לחומרא לא היו שורפין עליו את התרומה ולא היו מחייבים על ביאת מקדש. וכמ"ש רש"י: חייבין עליו על ביאת מקדש. דלא מספקינן לה כמביא חולין לעזרה דודאי דם נדה הוא: ושורפין עליו תרומה. ולא אמרי' ספק הוא ותולין לא אוכלין ולא שורפין. עכ"ל.

שוב נראה שרש"י הרגיש בזה, ולכן כתב 'ספיקו טמא. ספק זה 'טומאה ודאית', 'מדקתני' שחזקתו מן המקור. [וכאן מבאר רש"י באריכות] ומה ספיקא יש כאן וכו''. היינו שאביי לא הביא ראיה מעצם ההלכה שהאשה טמאה, כי על זה אפשר לטעון כנ"ל, שמספק החמירו, אלא אביי מוכיח מ'לשון הברייתא' שנקטו בה 'ספיקו טמא 'שחזקתו' מן המקור', והיינו [כמו שדייק רש"י] שודאי חזקתו בא מן המקור, היינו שאע"פ שאנו מסופקים, הולכים אחר הרוב, שחזקה שבא משם, ולא מן הקרוב.

[טור תלגא]

ב"ב עג.

באשכול על מסכת בכורות הבאתי רשימה של ספרים שנכתבו על אגדת סבי דבי אתונא viewtopic.php?t=45380#p539697
ואמרתי אני בלבי שאעשה כן גם אני באגדת רבה בר בר חנה, וכשהתחלתי לסדרם ראיתי שכבר קדמוני בספר אגדתא דבי רב, ולכן משכתי ידי ממנה שהרי הנם לפניכם https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... =&pgnum=17 ורובם ככולם נמצאים באוצר ובה"ב.

אגדתא דבי רב.png (357.38 KiB) נצפה 184 פעמים

יבואו החברים ויוסיפו עוד.

[עושה חדשות]

נחותי ימא, ספר חדש.

[שמואל דוד]

רשב״ם עב. ד״ה ור"ש אליבא דמאן - מרבותיו שהרי מתלמידי ר"ע היה כדאמרינן (יבמות דף סב: ע"ש) עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם רבי יהודה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי נחמיה כו'

צ״ע רבי נחמיה מאן דכר שמיה? ועוד קשה דפתח הרשב״ם ״מאן מרבותיו״ והמשיך הרשבם לפרש שרבי עקיבא היה רבו אבל אעפ״כ צידד הגמרא לומר שאמר אליבא דרבנן וצ״ב

[טור תלגא]

רשב״ם עב. ד״ה ור"ש אליבא דמאן - מרבותיו שהרי מתלמידי ר"ע היה כדאמרינן (יבמות דף סב: ע"ש) עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם רבי יהודה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי נחמיה כו'

צ״ע רבי נחמיה מאן דכר שמיה?

גם תוספות ביומא מ: כתבו כן

דקבעתיה שמאל כו'. ולא בעי לאוקמא ר"ע כרבי שמעון כיון דר' יהודה ור' נחמיה נמי היו תלמידיו כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (דף סב:) :

ועי' בשיח יצחק שם, ומציין לסנהדרין פו. https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... 26&hilite=
ובהגהות וציונים בש"ס עוז והדר בב"ב כאן מציינים בשם המנחת יהודה לסנהדרין יד. רב אויא מוסיף אף ר' נחמיה

ויש להוסיף דאיתא בבראשית רבה פ' סא

ובסוף העמיד שבעה, רבי מאיר ורבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר ורבי אליעזר בן יעקב. ואית דאמרי רבי יהודה ורבי נחמיה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי ורבי חנינא בן חכינאי ורבי יוחנן הסנדלר.

ועי' תולדות תנאים ואמוראים ערך נחמיה

נחמיה.png (64.6 KiB) נצפה 75 פעמים

[שמואל דוד]

בבא בתרא עד.

א"ל תא אחוי לך בלועי דקרח כו׳ אמר לי אצית מאי שמעת ושמעית דהוו אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין כו׳

עיין בחידושים שבסוף הגמרא מהג״ר גדליה ליפשיץ זצ״ל ק״ל ממ״ש בעירובין י״ט. רשעים אף בפתחו של גהינם אינם חוזרים בתשובה כו׳ ותירץ ש״והן בדאין״ חוזר על מה שאמרו משה אמת ותורתו אמת (ח״ו!)

והנה המעיין בגמרא שם מבואר דדוקא פושעי עכו״ם אינם חוזרים משא״כ פושעי ישראל וא״כ קושיתו מעיקרא ליתא וצ״ע

[טור תלגא]

עי' יפה תלמוד שהקשה כן https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... &pgnum=650