פורום אוצר החכמה

דף היומי שבת פ' דברים (שבת קמא) נוטל אדם את בנו והאבן בידו ... ובגמ' אמרי דבי רבי ינאי בתינוק שיש לו געגועין על אביו.
אעתיק לשון הגאון היעב"ץ בספרו הנפלא 'אם לבינה' אשר יצא לאור עולם לפני כמה חדשים מכת"י , ושם דורש כל ה'את'ין שבתורה ואעתיק לשונו מלה במלה (אשר בנוסף שנאמר דבריו בביאור מקרא שבפרשתינו, יש גם בדבריו חיזוק גדול גם לימי בין המצרים).
ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' א' כאשר ישא איש [b]את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד בואכם עד המקום הזה.[/b] [א לא]
כעין ששנינו נוטל אדם את בנו והאבן בידו, שדרך האב לישא את הבן [עם] הדבר שאוחז בידו לשעשוע, כך הוא הרמז ב'את' זה כלומר אע"פ שכבר הרגזתם אותו, והיה בידכם עון העגל שהוא ודאי אבן נגוף ומעוסה (אולי צ"ל ומאוסה) אעפ"כ לא השליך אתכם ולא נלאה במשא כאב החומל על בנו ילד שעשועים שיש לו עליו געגועים ואינו משגיח בכל מעשי ידיו התעתועים.
והא שאמר בכל הדרך, אע"פ שכבר נסו אותו בעשר נסיונות, (ו)סבל וחשבם למעשה נערות וילדות, שכך קורא אותו בספר ירמיה ילד שעשועים, וימי נעורים בירמיה והושע ויחזקאל, והילדות והשחרות הבל נחשבים לתינוק שאין בו דעת וכמו שאמר להלן ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו' לפיכך מחל כל העשר פעמים עד שעברו גבול ההסעדה. עכ"ל (תיבה האחרונה לא הבנתי).

יש בזה ללמד שגם אנחנו אם נתנהג כבן שיש לו געגועין על אביו ומשתוקק לחזור לחיקו ימחול לנו השי"ת ויקח אותנו על חיקו לזכות לנחמת ציון וירושלים ב"ב

אליהו חיים כתב:א. אע"פ שכבר הרגזתם אותו, והיה בידכם עון העגל, שהוא ודאי אבן נגוף ומעוסה.
ב. אעפ"כ לא השליך אתכם, ולא נלאה במשא, כאב החומל על בנו ילד שעשועים שיש לו עליו געגועים ואינו משגיח בכל מעשי ידיו התעתועים.

א. צ"ל אבן נגף ומעמסה.
ב. הכוונה שיש לו לאב געגועים על בנו.

ביקורת תהיה כתב:

אליהו חיים כתב:א. אע"פ שכבר הרגזתם אותו, והיה בידכם עון העגל, שהוא ודאי אבן נגוף ומעוסה.
ב. אעפ"כ לא השליך אתכם, ולא נלאה במשא, כאב החומל על בנו ילד שעשועים שיש לו עליו געגועים ואינו משגיח בכל מעשי ידיו התעתועים.

א. צ"ל אבן נגף ומעמסה.
ב. הכוונה שיש לו לאב געגועים על בנו.

א. תודה על הארת התיקון, האם זה לשון פסוק ומה תרגומו?
ב. לא נראה כ"כ שינקוט לשון הגמ' באוקימתא למשנה זו ושם מתפרש געגועי הבן על אביו ושכאן הכוונה תהא מהאב על הבן, אלא נראה דהאב חומל על בן מחמת געגועי הבן אליו.

'אֶבֶן נֶגֶף' – ישעיה ח, יד.
'אֶבֶן מַעֲמָסָה' – זכריה יב, ג.
בֵּן אֶחָד יֶשׁ לִי בִּכְרַכֵּי הַיָּם וְיֶשׁ לִי גִּעֲגוּעִים עָלָיו. (פרק אחד דיני ממונות)
'כִּזְכּוֹר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם' - כְּאָדָם שֶׁיֶּשׁ לוֹ גַּעְגּוּעִין עַל בְּנוֹ. (פרק ארבע מיתות)

ביקורת תהיה כתב:'אֶבֶן נֶגֶף' – ישעיה ח, יד.
'אֶבֶן מַעֲמָסָה' – זכריה יב, ג.
בֵּן אֶחָד יֶשׁ לִי בִּכְרַכֵּי הַיָּם וְיֶשׁ לִי גִּעֲגוּעִים עָלָיו. (פרק אחד דיני ממונות)
'כִּזְכּוֹר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם' - כְּאָדָם שֶׁיֶּשׁ לוֹ גַּעְגּוּעִין עַל בְּנוֹ. (פרק ארבע מיתות)

ייש"כ להארת עינים עם הבקיאות הנפלאה.
וכעת ביתר שאת יש לומר מה שהוספנו כחיזוק היוצא מדברי היעב"ץ דעל ידי שאנחנו נגעגע לאבינו שבשמים להתאבל ולהתבונן על החורבן כן הקב"ה כביכול יגעגע לנו כרחם אב על בנו להחזירנו לציון וירושלים ברחמים.

ב' אב יום אחר היא"צ של אהרן הכהן, למדנו בגמ' קל"ט וראך ושמח בלבו

ו' אב, קמג.- רבי זכריה בן אבקולס (ויעויין בדברי רבי יוסי בתוספתא על הנהגה זו)

בימים האחרונים (שבוע שעבר) בדפים קלח קלט כמה דרשות על עניני חורבן וכד'.

בברכה המשולשת כתב:ו' אב, קמג.- רבי זכריה בן אבקולס (ויעויין בדברי רבי יוסי בתוספתא על הנהגה זו)

תוספתא יז-ד
ב"ה אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין ב"ש אומרים מסלק את הטבלא כולה ומנערה זכריה בן אבקילוס לא היה נוהג לא כדברי ב"ש ולא כדברי ב"ה אלא נוטל ומשליך לאחר המטה אמר רבי יוסי ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקילוס שרפה את ההיכל

שמואל דוד כתב:

בברכה המשולשת כתב:ו' אב, קמג.- רבי זכריה בן אבקולס (ויעויין בדברי רבי יוסי בתוספתא על הנהגה זו)

תוספתא יז-ד
ב"ה אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין ב"ש אומרים מסלק את הטבלא כולה ומנערה זכריה בן אבקילוס לא היה נוהג לא כדברי ב"ש ולא כדברי ב"ה אלא נוטל ומשליך לאחר המטה אמר רבי יוסי ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקילוס שרפה את ההיכל

הקשר בין הדברים כי עכשיו שאין בית המקדש שולחנו של אדם מכפר עליו (מנחות פז) ורמז בהשלכה לאחורי המטה כהשלכת
וְהֵסִיר אֶת־מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה אֶל־מְקוֹם הַדָּשֶׁן: וברש"י והסיר את מוראתו [בנוצתה] - מקום הראי , זה הזפק (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ז , ט). בנוצתה - עם בני מעיה. ו'נוצה' - לשון דבר המאוס , כמו "כי נצו גם נעו" (איכה ד , טו); וזהו שתרגם אונקלוס: "באוכליה" , וזהו מדרשו של אבא יוסי בן חנן , שאמר (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ז , ט): נוטל את הקורקבנין עמה. ורבותינו אמרו (ראה זבחים סה , א): קודר סביב הזפק [בסכין] כעין ארובה , ונוטלו עם הנוצה שעל העור. בעולת בהמה , שאינה אוכלת אלא על אבוס בעליה (ע"פ יש' א , ג) , נאמר "והקרב והכרעים ירחץ [במים וגו'] , והקטיר" (לעיל , יג) , ובעוף , שניזון מן הגזל , נאמר והשליך - את המעים שאכלו את הגזל (ראה ויק"ר ג , ד). אצל המזבח קדמה - במזרחו של כבש (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ז פרק ט , ג). אל מקום הדשן - מקום שנותנין שם תרומת הדשן בכל בקר ודישון מזבח הפנימי והמנורה; וכולם נבלעים שם במקומם (ראה שם).

בשבת קמה הנלמד היום לומדים על שממת הארץ במשך נ"ב שנה אחר חורבן בית ראשון, ונלמד מפסוק שמפטירים בה בת"ב שחרית.

ובדף קמו (הדף של ת"ב) יש הלכה על כך ששוברים את החבית.

גימפעל כתב:בשבת קמה הנלמד היום לומדים על שממת הארץ במשך נ"ב שנה אחר חורבן בית ראשון, ונלמד מפסוק שמפטירים בה בת"ב שחרית.

ולהעיר, שלפי חלק מהמנינים לחורבן הבית - בתשעה באב הזה מתחילה/מסתיימת שנת א'תתקנב לגלותנו הנוכחית.

בשבת קמז שנחמד ביו"ד באב היום ראשון של בין הזמנים הרשמי, למדו על חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת שקיפחו עשרת השבטים מישראל.

אחרי ארי ולא אחרי אשה.
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 40#p299052

בשבת האחרונה של השנה תש"פ אנו לומדים על 'גזירה משום יום טוב אחר השבת' (עירובין לד.)

כאשר אנו מתוודעים ונחשפים לעיוני הלכה אודות השנה תשפ"א בו יחול יו"ט דראש-השנה בדרך זו - יו"ט אחר השבת,

אחר שלא קרה כדבר הזה 11 שנים

יפה, תשפ"א ר"ת תוקעים שופר פעם אחת

דודי צח כתב:בשבת האחרונה של השנה תש"פ אנו לומדים על 'גזירה משום יום טוב אחר השבת' (עירובין לד.)

כאשר אנו מתוודעים ונחשפים לעיוני הלכה אודות השנה תשפ"א בו יחול יו"ט דראש-השנה בדרך זו - יו"ט אחר השבת,

אחר שלא קרה כדבר הזה 11 שנים

יו"ט אחר השבת - היה 5 פעמים במהלך העשור האחרון, בחג השבועות.

עירובין כט
אכל בצל והשכים ומת אין אומרין ממה מת.
לי זה הזכיר את הדיון על כל נפטרי הקורונה....

דף ט"ל- ענייני ר"ה

הראה לי חבר את דברי המשך חכמה לפרשתנו (וירא יט,יב), שמביא מהדף היומי של אתמול:

וידבר אל חתניו כו' לא הלך לדבר עם נשי בניו יעוין רמב"ן משום כמו דאמרו ז"ל נבח בך כלבא עול כלבתא פוק יעוין עירובין דף פ"ו ופשוט.

פרשת תולדות אם כן למה זה אנכי - רש״י - צער העיבור

עירובין ק: צער העיבור

נבואת חגי הנלמד בימים אלו בסוגיית ר' חנינא סגן הכהנים נאמרה היום כ"ד בכסליו.

גימפעל כתב:נבואת חגי הנלמד בימים אלו בסוגיית ר' חנינא סגן הכהנים נאמרה היום כ"ד בכסליו.

עוד מענינא דיומא כ"ד כסלו ערב חנוכה - פסחים יט. כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת שקורין ביומי דחנוכה

ביום רביעי בדף נג נלמד על הצפרדעים מפרשת השבוע

בתחילת פרשת בא מתחילים ללמוד על הקרבת קרבן הפסח.

בדף היומי פסחים סז מובא פסוק מפרשת השבוע בשלח, ויקח משה את עצמות יוסף עמו.

בדף של אתמול פסחים סו היה פסוק מההפטרה של פרשת בשלח עורי דבורה.

יומא ב:

ושב הכהן ובא הכהן

הדף של אתמול סבב סביב פרשת תזו"מ

בתחילת מסכת יומא - קוראים בתורה את פרשת אחרי מות, העוסקת ביום הכיפורים.
סיום מסכת יומא - עתיד להיות בסמיכות לקריאת "ובעשור שבחומש הפקודים" (פרשת פינחס).

יומא ח: ברש״י ואשה אל אחותה לא תקח לצרור (פרשת אחרי)

והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו בכח בנוי בחכמה ובעושר אחרים אומרים מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו ת"ל והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו.
יומא י"ח א' - פרשת השבוע

יומא יט: תוס' ישנים ודברת בם ולא בתפלה.. ועוד יש לפרש כדאמרינן בפ"ק דשבת (יא:) חבירים שהיו עסוקים בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה עכ"ל
ובשבת שם א"ר יוחנן לא שנו אלא כגון ר"ש בן יוחי וחביריו שתורתן אומנתן אבל כגון אנו מפסיקין לק"ש ולתפלה.
העולה דלפי פירוש התו"י סתמא דברייתא הנ"ל נשנית על רשב"י וחביריו, ומדרגתם העצומה בלי שום הפסק בהתמדת לימוד התורה!

עז.

מהרש"א
ואוקמיה בחריקיה כו' עומד לנגדי כ"א יום וגו'. וענין כ"א יום יש לכוין כי הצרה שעל שונאי ישראל הם במספר כ"א יום, כמ"ש מקל שקד אני רואה וגו', שגידולו כ"א יום כשיעור הימים שבין י"ז בתמוז לט"ב

בדף פב שלמדו ביום שישי יש פסוק מהפטרה דברי ירמיהו שהפטירו בשב"ק.

פה ע"א

בדק ומצא עליונים מתים לא יאמר כבר מתו התחתונים מעשה היה ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים

מזכיר את הבנין בפלורידה ה"י

סימנא מילתא שזכינו להתחיל מסכת סוכה בימים אלו, שמצינו שייכות גדולה בין סוכה – ענני כבוד לירושלים בבנינה במהרה בימינו אמן, וכדלהלן בס"ד.

בהגהות חשק שלמה תחילת המסכת: ואפשר שמה שנהגו לומר בחתימת הברכה של השכיבנו בשבת ויו"ט הפורש סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים כמש"כ הטור או"ח בסימן רס"ז בשם הירושלמי [ומיהו בירושלמי לפנינו בברכות פ"ד ה"ד ובמד"ר פ' פנחס ובתנחומא שם לא נמצא שום חילוק בין שבת לחול בזה אלא לעולם צריך לסיים הפורש סכת שלום וכו' וע"ע ברמב"ם בסדר התפלה ובשו"ת המיוחסות להרמב"ן סימן קפ"ח] אולי כוונתם ז"ל בזה על סכה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מעורו של לויתן, ומה שמסיימין ועל ירושלים, נ"ל דמקורו מקרא דישעיה ד' וסכה תהיה לצל יומם וגו' דפירש שם בתרגום יונתן דסכה זו תהיה לצל על ירושלים וז"ל ועל ירושלים תהיה מטלת ענני לאטללא עלה וכו' עכ"ל.

ובתהילים (עו, ג) וַיְהִ֣י בְשָׁלֵ֣ם סֻכּ֑וֹ וּמְע֖וֹנָת֣וֹ בְצִיּֽוֹן.

וביאר אברבנאל בספר משמיע ישועה, וענין סוכו הוא רמז אל ענן כבוד ה' ושכינתו אשר תשוב שמה בזמן הגאולה כי ענן הכבוד יקרא סוכה, וכן אחז"ל (סוכה יא, ב) כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג, מג) שהיו ענני כבוד. ואפשר לפרש ויהי בשלם סוכו שהוא מאמר המשליי, כי הש"י הוא רועה ישראל ולכן באותו דרך המשל אמר שיהיה סוכי בירושלים ומעונתו בהר ציון ששם בית המקדש.

ובמדרש שוחר טוב מזמור מח ובילקוט שמעוני תהילים רמז תשנו: סבו ציון והקיפוה א"ר נחמן מה שהיה הוא שיהיה, כשם שנטל הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים בענני כבוד, כך הוא עושה להם לעתיד, שנאמר מי אלה כעב תעופינה.

סוכה מו ב'
והיה אם שמע תשמע וגו' אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע ד"א אם שמוע בישן תשמע מחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע.
פסוק בפרשת השבוע [כי תבוא]. ובגליון שם שיש גורסים ויאמר אם שמוע תשמע פסוק בפ' בשלח וכן הגירסא בברכות מ'.
ולכ' ניחא לפי הגורסים כך דנקט הגמ' פסוק ראשון שבתורה לדרוש הימנו אבל לפי הגורסים כגרסתנו [ובכת"י הגמ' ב'הכי גרסינן יש ב' גרסאות בזה בין הכת"י] למה לא דורשים מפרשת והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שבפ' עקב (קריאת שמע) וממתינים עד פסוק שבפרשתנו כדי לדרוש הנ"ל [ולא מצאתי לגרוס כן באף גירסא שם] וצ"ע.

דף מ"ז ע"ב
הגמ' כאן בע"ב (בחצי השני של העמוד) עוסקת בדיני ביכורים ומביאה פסוקים מפרשת ביכורים הנמצאת בריש פרשתן פ' כי תבוא.