פורום אוצר החכמה

נהר שלום כתב:ו:
רש"י ד"ה הותרה היה בציבור. למה כשרק הכהן גדול טמא יש היתר טומאה בציבור, הרי יש את הסגן שתקנו תחתיו?

אליהו חיים כתב:סגן במקום הכה"ג עצמו הוא [לכל הפחות] כעין כהן מבית אב אחר במקום בית אב של היום דלמ"ד הותרה לא מהדרינן אבית אב אחר כמבואר בסוגיא.

נהר שלום כתב:

אליהו חיים כתב:סגן במקום הכה"ג עצמו הוא [לכל הפחות] כעין כהן מבית אב אחר במקום בית אב של היום דלמ"ד הותרה לא מהדרינן אבית אב אחר כמבואר בסוגיא.

אני הבנתי ששם בוודאי מדובר כשרוב הכהנים או הציבור טמאים אחרת אין היתר בציבור

מיללער כתב:

נהר שלום כתב:

אליהו חיים כתב:סגן במקום הכה"ג עצמו הוא [לכל הפחות] כעין כהן מבית אב אחר במקום בית אב של היום דלמ"ד הותרה לא מהדרינן אבית אב אחר כמבואר בסוגיא.

אני הבנתי ששם בוודאי מדובר כשרוב הכהנים או הציבור טמאים אחרת אין היתר בציבור

הדין של 'רוב' לגבי טומאה הותרה בציבור נאמרה במקור רק לגבי קרבן פסח, ששם נוצר המצב של ואין 'ציבור' נידחין רק אם לכה"פ רוב ישראל טמאין. אבל לגבי שאר קרבנות ציבור להקריב בטומאת כהנים לא מצינו שהותרה רק במצב שרובן כהנים טמאין, ואדרבא בזה אנו דנין בגמרא דילן שלמ"ד טומאה 'הותרה' בציבור מקריבין בטומאה כשכל בית אב טמאין אע"פ שרובן של הכהנים טהורין לחד לישנא, ולאידך לישנא אף אם באותו בית אב יש כהנים טהורין לא מהדרינן אטהורין, והוא הדין בכה"ג ביוהכ"פ אם הותרה בציבור לא מהדרינן אסגן.

אולם יש משמעות בלשון הרמב"ם שאף בכל קרבנות הציבור הותרה הטומאה רק במקום שרוב הכהנים טמאים, וקשה מסוגיא דילן, ובמקו"א על הפורום האריכו בזה.
viewtopic.php?p=624101#p624101

נהר שלום כתב:

אליהו חיים כתב:ביוה"כ רק הכהן גדול מקריב ואם הוא לא יקריב קרבנות היום, יתבטל הקרבה לגמרי [אם לא שהסגן יעמוד תחתיו] וכיון דכל קרבנות היום הם בגדר קרבנות ציבור והותר או נדחה טומאה הנצרך להקרבה, ולכן לקרבנות אלו דשאר הכהנים כזרים נחשבים, פשוט דשם טומאת 'מקריבים' שהותר או נדחה בציבור היינו אך ורק בכה"ג, ואף כאן אפילו דמיירי בימי הפרישה הרי רק הוא ממונה לכה"ג ע"י מינוי בכל גדרי מינוי לכך ולא כהן אחר והקרבה תלוי רק בו [ואף סגנו שמתקינין במקומו אם יארע בו פסול הוי לכל הפחות כבית אב אחר וכנ"ל].

נכון אבל אם יש כהן גדול וסגן שכשרים לעבוד ורק הכה"ג טמא לכל הפחות הוי כמחצה טמאים ומחצה טהורין

נהר שלום כתב:ז.
ת"ש על מה הציץ מרצה וכו'. צ"ב מה הראייה, דיש לומר דאיירי בטומאה אחרת שאינה טומאת מת ואין נדחת בציבור

מיללער כתב:

נהר שלום כתב:ז.
ת"ש על מה הציץ מרצה וכו'. צ"ב מה הראייה, דיש לומר דאיירי בטומאה אחרת שאינה טומאת מת ואין נדחת בציבור

בטומאת הבשר, הדם או האימורין אין חילוק באיזה טומאה נטמאו לגבי הדין של טומאה הותרה או ריצוי הציץ, רק בטומאת הגוף (של המקריבין) הותרה רק טומאת מת ולא טומאה היוצא מגופו.

נהר שלום כתב:

אליהו חיים כתב:

מיללער כתב:בטומאת הבשר, הדם או האימורין אין חילוק באיזה טומאה נטמאו לגבי הדין של טומאה הותרה או ריצוי הציץ, רק בטומאת הגוף (של המקריבין) הותרה רק טומאת מת ולא טומאה היוצא מגופו.

כיוונתם להמנחת ברוך סי' ק"ו (הל' חנוכה) אחרי שהקדים דברי ג' גאונים (שבסמוך) דהא דהוצרך לנס חנוכה והרי מותר להדליק בשמן טמא דק"צ דוחה טומאה הוא משום דנטמא השמן שלא ע"י ט"מ ולא הותר שאר טומאות,
ותמה המנח"ב על הני תלתא סבי קדישי הגאונים המובהק הפר"ח התבו"ש והבית מאיר דאיכא נפק"מ בקרבן ציבור שנטמא בין טומאת מת לשאר טומאות דלענ"ד פשוט דאין שום נפק"מ בזה וכו' עיי"ש כל הקטע, והזכיר ראיה זו בקצרה שם, ובסוף הסימן באריכות יותר 'ונראה להביא ראיה לדברינו מהא דתניא על מה הציץ מרצה וכו' וקשה לשני כגון שנטמא במגע זב ושרץ דטומאה זו לא הותרה בצבור ומכל מקום הציץ מרצה בדיעבדר וכו' אלא ודאי דלבתר דכתיב האי קרא דונשא אהרן תו אמרינן דטומאת קדשים אפילו במגע זב הותרה בציבור עכ"ל הנוגע לכאן.

זה חידוש גדול לומר שטומאת זב הותרה לכתחלה בציבור מפני שהציץ מרצה, וא"כ למה לא יבא קרבן פסח בטומאת זיבה (א"כ בלי לאוכלו)?

מיללער כתב:ח:
ברש"י ד"ה מתוך שנותנין ממון לכהונה. מתוך שכהני בית שני היו עומדין ע"י ממון שנותנין על כהונה גדולה למלכי בית חשמונאי:
לכאורה החשמונאים לא מלכו אלא מאה + שנה בתקופת בית שני, ומנ"ל לרש"י שהממון לכהונה הגדולה היתה קיימת דוקא בזמן מלכות בית חשמונאי?

גיורא בשמי שמיא כתב:יב.
במה מחנכין אותו וכו' אמר אביי לובש שמונה ומהפך בצינורא.
הקשה א' הלומדים, איך התירו מלאכות מעביר ומבשל?

יהודי רגיל כתב:

גיורא בשמי שמיא כתב:יב.
במה מחנכין אותו וכו' אמר אביי לובש שמונה ומהפך בצינורא.
הקשה א' הלומדים, איך התירו מלאכות מבעיר ומבשל?

א. כמדומני שהמלאכות לעבודות הם בגדר 'הותרה' ולא בגדר 'דחויה', וממילא אין שום איסור בזה.
ב. אם זו הדרך היחידה להכשירו לכה"ג - וכמובן שזה לעיכובא לעבודת יוה"כ - הרי זה נצרך לעבודה, ומאי קושיא כלל?

יהודי רגיל כתב:א. כמדומני שהמלאכות לעבודות הם בגדר 'הותרה' ולא בגדר 'דחויה', וממילא אין שום איסור בזה.

אליהו חיים כתב:לכ'' אינו יוצא מן המקדש אבל אינו עובד

מיללער כתב:טז:

בתוד"ה מן השלחנות. בסוה"ד לא היה בהמה נגררת בארץ שגוף הבהמה גדול ומגיע לשלחנות, כדאיתא בב"ר דכשמרכיבים כבשי התמיד על הגמלים היו נגרררים בארץ.

בבראשית רבה (פס"ה - עה"כ ואת עורות גדיי העזים, בראשית כז, טז) ר' הונא בשם ר"י אמר שני תמידים שהיו ישראל מקריבין בחג היו מרכיבין אותן על שני הוגנין (פי' גמלים בחורים) והיו רגליהם שפופות בארץ.

תימה שהתוס' מביאין ראיה ממעשה נסים שאף עפ"י המדרש היתה רק בימי החג.

פולסברג כתב:יג.
צ''ע הלשון 'היה', אלא אסור בגרושה.

הקש׳ רבינו שמשון ז״ל דהא כתיב וישא לו יהוידע נשים ויולד בנים ובנות ותירץ דשמא זו אחר זו נשאן או שמא היה מגרש את אחת מהן ערב יום הכפורים על תנאי כדלקמן וכל זה נראה לו שהוא דוחק

ובהשגות כתוב כאן א"א לא מתחוורא זאת הסברא וכו' וישא לו יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות ע"כ. ואפשר שיהוידע נשא זו אחר מיתת זו או גרושיה או שהיו לו קודם שנתמנה להיות כ"ג ולדעת הר"א ז"ל בכל ערב יו"כ היה מגרש אחת מהן:

נהר שלום כתב:האם רק אני חושב שכל הציורים בתוס' בדף יז אינם נכונים?

י. אברהם כתב:כבר העירו בזה בהגהות וציונים במהד' עוז והדר בשם שיח יצחק והג' רי"א חבר
ובמהד' תשפ"א הובאו ציורים נכונים

נהר שלום כתב:אשמח אם תוכל להעלות מעוז והדר (במהדורה שלפני עדיין בטעות, ומה שהובא בשם רי"א חבר אצלי גם אינו נכון)