יוסף חיים אוהב ציון כתב:במפרשי הש"ס לא עמדו בזה?
לבי במערב כתב:כבר לא נותר לה מה לבקש...
ותו, הא פשו לה הני גזייתא.
צ"ל 'קיב:' (בסופו).
מיללער כתב:קט.
תניא אמרו עליו על ר"ע מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בביהמ"ד, חוץ מערבי פסחים וערב יוהכ"פ. בערבי פסחים בשביל תינוקות כדי שלא ישנו וערב יוהכ"פ כדי שיאכילו את בניהם.
מה הפירוש שבערב יוהכ"פ היה אומר הגיע עת לעמוד בביהמ"ד 'כדי שיאכילו את בניהם'? רש"י והרשב"ם לא פירשו דבר, ובפשטות היינו משום המצוה לאכול בתשיעי, אבל הלשון יאכילו את 'בניהם' אינה מדויק לפי"ז.
והנה בתוס' נחלק על פי' הרשב"ם בענין ערבי פסחים, שהרשב"ם פי' דהיינו ערב פסח ביום, היו האבות מפסיקין ממשנותיהם כדי שיישנו התינוקות ביום להיות ער בלילה, ותוס' הקשו דאטו לא יוכלו הבנים לישן בלי אביהם, אלא הפירוש הוא ערבי פסחים בלילי יו"ט ימהרו לילך הביתה ולא ישבו ללמוד כדי שיקדמו הסעודה ולא ישנו הקטנים.
ולכאורה מה יענו התוס' על ערב יוהכ"פ דבפשטות הכוונה על ערב יוהכ"פ ביום וא"כ לא יהי' הברייתא בסגנון אחד, דערבי פסחים היינו בלילה וערב יוהכ"פ ביום.
ובאמת, במס' סוכה כח. נאמרו הדברים על רבי אליעזר שמעולם לא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערבי יום הכיפורים - ושם לא נמצא ההוספה של טעם הדבר 'כדי שיאכילו התינוקות' ורש"י פי' שם בד"ה ועיוהכ"פ. שצריך לאכול מבעוד יום. דהיינו שהיה מזרז את רבנן דבי מדרשא ביום לילך הביתה לאכול בערב יוהכ"פ משום אכילה בתשיעי, ובוודאי שהמדובר הוא ביום ולא בלילי יוהכ"פ, ואם כן הוא הדין בערבי פסחים מיירי מבעוד יום וכמו שפירש הרשב"ם (וע"ע שם בסוכה ברש"י שפי' על ערבי פסחים משום עשיית פסחים שגם כן הוא ביום).
אולם אולי בכאן שנאמרה טעם אחר שהוא 'כדי שיאכילו התינוקות' יכולים לפרש דמיירי בלילה, כיון שמחנכין את הקטנים לתענית לשעות, ממהרין את האבות בלילה לילך ולהאכיל את התינוקות שלא יתענו ביותר מדי - וא"כ לא קשה על התוס' כנ"ל.
ומצאתי שלכאורה מפורש כן בתוספתא דיומא פ"ד ה"ב, דאיתא שם: תינוקות סמוך לפירקן מחנכין אותן בפני שנה ובפני שתים בשביל שיהיו רגילין במצוות, רבי עקיבא היה מפטיר מבית המדרש 'בשביל תינוקות שיאכילום אבותיהם' מעשה בשמאי הזקן שלא רצה להאכיל את בנו וגזרו עליו חכמים והאכילוהו בידו. ע"כ, ומשמע מהמשך לשון הברייתא שמאכילין את התינוקות היינו לאחר שהתענו לשעות וכדו' וכנ"ל
לבי במערב כתב:לשון אחרון עיקר (גם כתבו כן בכמה ספרים), ובמילא - כבר הותיר לה בעצמו רווחא פורתא.
נוטר הכרמים כתב:
ועי' במרומי שדה וב'דף על הדף' בשם האדר"ת.
מצוי הוא כאן.מיללער כתב:אין לי הדף על הדף . .
לבי במערב כתב:מצוי הוא כאן.מיללער כתב:אין לי הדף על הדף . .
בחיפוש באוצה"ח מצאתי את הכתוב ב'חלקת יהושע' (ברסלר) על־אתר (ס"ע תתטו).שמואל דוד כתב:אשמח במקור
פלתי כתב:שמואל דוד כתב:פסחים עח:
רד״ה לא מעכבא - כפרה בדיעבד. איזה כפרה יש בפסח?
היה לך לציין קושייתך על הגמרא לעיל ס"א ע"ב, שחטו למולין ע"מ שיתכפרו בו ערלים. ולעצם השאלה, ראיתי ברש"י סוטה ו ע"ב דתניא התם "כיפרה [המנחה] ספיקה והלכה לה", ופירש רש"י: האי כפרה לאו כפרת עון הוא ולא הזכרת עון אלא [כפרה] הראויה לה קאמרינן שעשתה מנחה זו בשעת הקטרת קומצה כל מה שיש עליה לעשות שהרי בהכשר קרבה.
אהרן תאומים כתב:קח. ומצפרא זמן פסחא הוא דכולי יומא חזי לפסחא וכו'
HaimL כתב:אהרן תאומים כתב:קח. ומצפרא זמן פסחא הוא דכולי יומא חזי לפסחא וכו'
רב ששת היה בבבל, ומן הסתם, גם אם היה נבנה בית המקדש בו ביום, הרי הוא בדרך רחוקה.
אהרן תאומים כתב:HaimL כתב:אהרן תאומים כתב:קח. ומצפרא זמן פסחא הוא דכולי יומא חזי לפסחא וכו'
רב ששת היה בבבל, ומן הסתם, גם אם היה נבנה בית המקדש בו ביום, הרי הוא בדרך רחוקה.
ובכל אופן לגבי הערתך על דרך רחוקה יש לשאול כבר על ההו"א של הגמרא שהאיסור סמוך למנחה גדולה משום פסח שייך רק להנמצא בירושלים, וזה אינו דהרי לא פלוג לכאורה
אהרן תאומים כתב:פטפוטי אורייתא טבין
HaimL כתב:אהרן תאומים כתב:פטפוטי אורייתא טבין
לא הבנתי. אתה דמיינת איסור, ואני מפטפט?
נו, טוב. ניפרד כלא ידידים.
מיללער כתב:קכא.
רש"י ד"ה משום חשדי כהונה. בא"ד ועוד דשלמים הן ואין לכהן בהן אלא חזה ושוק, וישחטם במזיד לשם חטאת כדי לאוכלם כולם ומשו"ה גזרו טומאה.
עי' מה שהקשה הרשב"ם על פי' זה דשוחט קרבן שלא לשמה אינה פיגול אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. אולם קשה לי, האם הדין כן שאם שחט שלמים לשם חטאת יש לה דיני חטאת והוו קדשי קדשים ונאכל רק לכהנים? לכאורה לא מצינו חטאת באה נדבה וא"כ מאי קרבן חטאת הוא זה בלא חטא?
מיללער כתב:קכא.
רש"י ד"ה משום חשדי כהונה. בא"ד ועוד דשלמים הן ואין לכהן בהן אלא חזה ושוק, וישחטם במזיד לשם חטאת כדי לאוכלם כולם ומשו"ה גזרו טומאה.
עי' מה שהקשה הרשב"ם על פי' זה דשוחט קרבן שלא לשמה אינה פיגול אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה.
אהרן תאומים כתב:לכן אסרו כדי שלא יעשו את הטריק הזה ויאכלו, ופיגול הכוונה לאו דווקא פסול אלא "שינוי" וזה הוא שינוי מכוונת הבעלים שרצו קרבן שלמים
מיללער כתב:היינו שלהלכה אם שינה ושחט שלמים לשם חטאת מטמא את הידים, אע"פ שהזבח כשר? לא מסתבר
אהרן תאומים כתב:מיללער כתב:היינו שלהלכה אם שינה ושחט שלמים לשם חטאת מטמא את הידים, אע"פ שהזבח כשר? לא מסתבר
הרי מה הכוונה שלא עלו לבעלים בזבחים ב.? לי היה נראה בפשטות שלפיכך אין לו חלק בהם, וממילא בפועל הם הפכו אצל המזבח לחטאת
והנה שלהי פסחים הי' ק' לרש"י למה גזרו טומאה על הפיגול משום חשדי כהונה הא במזיד צריכים לשלם משום קנס א"כ תו לא נחשדו שיחשבו במזיד ע"כ פירש"י התם מיירי שלמים לשם חטאת וכיון שעכ"פ הקרבן כשר נהי שלא עלה לבעלים לשם חובה מ"מ הדורון הזה שלהם הוא ואיננו נפסד לגמרי ופטור מלשלם ועיי' במשנה למלך פ"ז מחובל ומזיק ואיכא חשדי כהונה ומשו"ה מטמא ידים.
טור תלגא כתב:.
ועי' חתם סופר יו"ד סי' פ"חוהנה שלהי פסחים הי' ק' לרש"י למה גזרו טומאה על הפיגול משום חשדי כהונה הא במזיד צריכים לשלם משום קנס א"כ תו לא נחשדו שיחשבו במזיד ע"כ פירש"י התם מיירי שלמים לשם חטאת וכיון שעכ"פ הקרבן כשר נהי שלא עלה לבעלים לשם חובה מ"מ הדורון הזה שלהם הוא ואיננו נפסד לגמרי ופטור מלשלם ועיי' במשנה למלך פ"ז מחובל ומזיק ואיכא חשדי כהונה ומשו"ה מטמא ידים.
הרי אע"פ שהקרבן כשר מטמא את הידים.
טור תלגא כתב:בהפלאה שבערכין להגרי"ב האריך בכוונתו שמתירוץ התוס' אינו מוכח שחמירא טומאה דרבנן מאיסורא שראיית התוס' הוא רק מטומאה דאורייתא עיי"ש.
אהרן תאומים כתב:הראה במ"מ לתוספות כאן ד"ה שנאמר וישכם וכו' ע"ש
ושמא באמת הכוונה לוישכם אברהם בבקר הראשון בתורה? הרי גם מדברי רש"י אין מוכח שהכונה על וישכם אברהם בבקר של העקידה, וז"ל נבדוק מצפרא. דאיכא הקדמה לזריזים כדאשכחן גבי מילה ובזריזותיה דאברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר שלא המתין עד הנץ החמה ומכל מקום בלילה לא הקדים:
והנה המלבי"ם על פסוק זה (בראשית יט כז) וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י ה': וישכם אברהם. ספר כי לוט לא היה ראוי להצלה. שאחר שהתמהמה עד זמן שהוחל הנגף היה ראוי שתשיגנו הרעה בדרכו שהלך עד צוער, רק שבעת ההיא השכים אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם להתפלל תפלת שחרית, והיה מתפלל תמיד עם הנץ החמה, ועתה השכים תיכף כעלות שחר, וראה שעלה קיטור הארץ, כי בעת ההיא הוחלה המהפכה, ועז"א:
ובספורנו ובעוד פירשו שהתפלל שם וזה על פי הגמרא בברכות דף ו ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב {בראשית יט-כז} וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר {תהילים קו-ל} ויעמוד פינחס ויפלל
ופרפרת נאה שמעתי היום מהרה"ג רבי יחיאל מאיר כץ שליט"א אב"ד דשיבוי מאנטריאל , נשמר שבודקין לאור הנר ומה האו"א שאור הכוונה ביום וכי שרגא בטיהרא למאי אהני, אלא שהאו"א לבדיקה ביום הכוונה מיד בעלות השחר שעדיין חושך בתוך הבית וצריך לנר לבדיקה ומסיימה עם הנץ שיש אור כשעה וחצי, ואפשר בזה יסוד לכמה זמן בערך מספיק לבדוק את הבית מחמץ
י. אברהם כתב:מיללער כתב:רש"י ד"ה בן בתירא מתיר בסוס. לפי שמלאכתו לרכיבה ונסיוני דידיה ליכא למיגזר בהן דאין בה אלא משום שבות, דאין רוכבין ע"ג בהמה גבי שבות תנן לה במס' ביצה.
קצת צ"ע שרש"י השמיט הטעם בהיתר בן בתירה בסוס משום שמה שהסוס נושא את האדם אין בה משום מלאכת הוצאה דחי נושא את עצמו כמו דאיתא במס' שבת, ונקט השבות של אין רוכבין ע"ג בהמה שזה איסור על האדם הרוכב בה ולא מלשום מלאכת ושביתת בהמה.
ראיתי מציינים לתוס' בע"ז י"ד ע"ב ד"ה ובן בתירא.
"ולא דק דודאי במיוחד לרכיבת אדם אמרינן בפ' המצניע דאפילו רבנן מודו דליכא חיוב חטאת משום דחי נושא את עצמו, ולא פליגי אלא בסוס המיוחד לעופות".
מיללער כתב:תודה רבה
התוס' אינם מקשים אותה הקושיא על רש"י, אבל שם ברש"י נראה שמאחד ב' הענינים איסור השבות של רכיבה ע"ג בהמה (שהוא משום שמא יחתוך זמורה) עם הטעם של חי נושא את עצמו וזה צ"ע כמו שכתבתי, שלכאורה הם ב' ענינים נפרדים, השבות של אין רוכבים הוא על האדם הרוכב (אפי' על בהמה של עכו"ם) וההיתר של חי נושא א"ע הוא על מלאכת הבהמה שאסורה משום שביתת בהמתו (אפי' אם נכרי רוכב עליה).
התוס' רק הקשו שבזה אף רבנן דפליגי עליה דבן בתירא מתירים ולא נחלקו רק בסוס המיוחד לעופות אי גם בעופות אמרי' חי נושא את עצמו. (ועיי"ש בחי' הרעק"א)
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 120 אורחים