הדרן על מסכת יומא

[בן החבורה]

לקראת סיום מסכת יומא אציע לרבני וחברי הפורום להעלות כאן "הדרנים" מעניינים על המסכת.

[מיללער]

מחר יהיה האות הזה

[מיללער]

ברשות וכו'

מזל טוב! חמרא וחיי לפום רבנן ותלמידיהן, לומדי הדף היומי שזכו לסיים את מסכת יומא, ויום טוב היה עושה בצאתו בשלום מן הקודש, נכנסנו בשלום ויצאנו בשלום, יה"ר שנזכה כולנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, להתחיל ולסיים מסכתות וספרים אחרים, מתוך עושר ואושר, בריות גופא נהורא מעליא, יפיש חייכון ויסגי יומיכון, אמן!

"תני תנא קמיה דרב נחמן הרואה קרי ביוה"כ עונותיו מחולין לו והתניא עונותיו סדורין מאי סדורין סדורין לימחל תנא דבי רבי ישמעאל הרואה קרי ביוה"כ ידאג כל השנה כולה ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא אמר רב נחמן בר יצחק תדע שכל העולם כולו רעב והוא שבע כי אתא רב דימי אמר מפיש חיי סגי ומסגי:

הדרן עלך יום הכפורים וסליקא לה מסכת יומא

שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול ר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו אמרו לו אם כן אין לדבר סוף"

השייכות שיש מסיומא דיומא להתחלתה בולט, שלמרות שאנו רואים שיכול להיות שמי שאירע לו טומאה ביוה"כ שזה סימן טוב לו שעוונותיו מחולין, אין הדבר כן אם הכה"ג ח"ו יארע לו פסול ששם הוא סימן רע לו ולשולחיו, וזה אחד מעשרה נסים שנעשו לאבותינו בבית מקדשינו שיבנה במהרה, וכל ענין הפרישה של שבעת ימים קודם יוה"כ ומניעת מיני מאכלים ושינה בעיוה"כ היה לצורך זה שח"ו לא יארע בו פסול.
וכן בהענין של "ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא" קשור לתחילת המס' שהכה"ג שנכנס לפני ולפנים ואם לא היה ראוי לכך לא יצא משם בשלום, ואם יצא משם בשלום מובטח לו שעבודתו נתקבלה לפני המקום ועוונותיו ועוונות כל בית ישראל מחולין לו, שהכה"ג היה בו ענין כללות כלל ישראל ויום הקודש יש בו כללות של כל השנה כולה, ודו"ק.
השבעת ימים שמפרישין כה"ג מכוונים נגד שנותיו של אדם שבעים שנה, שבהם מכינים להיום הגדול והנורא ליכנס לפני ולפנים, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, תורה ומע"ט הם כתריס בפני הפורעניות, לימוד התורה בקדושה ביראת שמים ובפרישות הוא ההכנה הנכונה, ווי ליה למאן דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד, לכן מסתיימת המס' בעניני התשובה וחילוקי כפרה, ושב ורפא לו, אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם, כמו שמזין על הכה"ג כל השבעת ימים ומטהרין אותו מלמטה, הבא לטהר מסעיין אותו מלמעלה.

יה"ר שנזכה בקרוב לראות בשמחתן ובטהרתן של ישראל, וזרקתי עליכם מים טהורים, בביאת בן דוד גואלנו בב"א.

דעתן עלך מס' סוכה, וסוכה תהי' לצל יומם למחסה ולמסתור מזרם וממטר, לימוד מס' סוכה מסוגל לחסות בצל כנפי השכינה ולהיסתר מזרמי ופגעי היצר, הרחמן יקום לנו במהרה את סוכת דוד הנופלת.

הצלחה

[בן החבורה]

יישר כחך הרב מיללער.

מי עוד מביא?

[בברכה המשולשת]

אצלנו דחו את הסיום מסיבות טכניות, אז בעז"ה מחר אביא את ההדרן.

[יגדיל תורה ויאדיר]

מזל טוב!! מזל טוב!!

יהי רצון שיבנה בית המקדש ונזכה למראה כהן היוצא מבית קודש הקדשים.

[בברכה המשולשת]

תוכן (לא מילולי) של ראשי הפרקים ההדרן שאמרתי כעת בס"ד:
סוף המסכת עוסקת במי שנטמא שלא ברצונו בקרי ולמרות שבד"כ אין זה דבר טוב הרי שבמקרה זה יש בזה צד חיובי ובכך הדבר קשור לתחילת המסכת שמפרישים את הכה"ג כדי שלא יטמא.

חטא וטומאה משולים זה לזה ולכן ביוה"כ נזהרים מטומאה במיוחד אלא שכמו שיש טומאה שיוצאת לטוב בסוף המסכת כן מצאנו בדברי ר"ל שזדונות נהפכות לזכויות. אולם, אסור לאדם לחטוא ע"מ לזכות בזכויות הנ"ל כי עלינו לעשות ציווי ה' ולעבדו על-פי מצוותיו ותורותיו ולא על-פי שכלנו האנושי ורצונותינו.

בביהמ"ק יש מעלה עליונה יותר מכל המציאות והוא מופרש מן הרע, ולכן רוב המסכת עוסקת בעבודת יוהכ"פ ונאמר במסכת שכשהיה חטא אז היתה ירידה גדולה בביהמ"ק וזה השפיע גם על פרטי עבודת יוהכ"פ, ולכן יכול היה להיחרב כי כבר ייטלה קדושתו הפנימית והחרבתו ע"י הגויים היתה בבחינת קמחא טחינא כדאיתא בנפה"ח.

מכאן הקישור למסכת סוכה שהרי הסוכה היא צל השכינה ובבחינה זו היא כביהמ"ק ולכן יוהכ"פ הוא הכנה לסוכות ומסכת יומא מכינה למסכת סוכה שגם יש בה הרבה ענייני ביהמ"ק. ושתי אלו מכינות למסכת ר"ה שמעלת ר"ה גבוהה מכל כי אנחנו ממליכים את הקב"ה (ומה שבסדר הזמנים זה הפוך אכמ"ל) ולכן סדר כך רבינו הקדוש את המשניות
ושנזכה לעבודת כה"ג ביוהכ"פ הבא עלינו לטובה

[לומד_בישיבה]

יתכן שיש לקשר את מסכת סוכה ליומא ולפרשת השבוע - שהרי תיכף אחר יום הכפורים נצטוו על המשכן וביום ט"ו לחודש החלו במלאכת המשכן ומצוות הסוכה מכוון למלאכת המשכן וכפי שהאריך בזה הגר"א ז"ל.

[.השוחט]

הועבר מהערות על יומא לכאן.

להתחיל מחדש

הרמב"ן כתב באגרתו כשתקום מן הספר תחשוב מה למדת, כלומר מה אתה יכול לקחת אתך מהלימוד למעשה. וקל וחומר בסיימנו מסכתא יש להתבונן מה ניתן לקחת איזה מסר מהמסכת. ננסה להתבונן מה ניתן ללמוד מהמסכת שלנו העוסקת בענייני יום הכיפורים.

ידוע שכל מועדי ישראל, מלבד ראש השנה, יסודם במאורעות שאירעו לעם ישראל בשנה הראשונה לצאתם מארץ מצרים. ראש השנה הוא מועד טבעי שנקבע בראש השנה, אבל פסח וסוכות נקבעו על אירועי יציאת מצרים ועצרת על מתן תורה. וביארו חז"ל שגם יום כיפור קשור למאורע מסויים אע"פ שלא נתפרש להדיא בתורה.

לאחר חטא העגל, עלה משה למרום פעם שניה ושלישית להעתיר בעד עם ישראל, ונסתיימו מ' ימים האחרונים בעשירי בתשרי ואז מחל הקב"ה לישראל את אותו עוון, ואמר שיום זה ייקבע ליום מחילה וסליחה לדורות.

במעמד הר סיני הגיעו בני ישראל לפסגה. הרי היו הם שקועים במצרים במט שערי טומאה, ובמשך מט יום זכו להתקדש ולהיטהר בסילודין עד שהגיעו למעמד הר סיני, בו ראו גילוי שכינה, אתה הראית לדעת, נבקעו כל הרקיעים וראו הכל, וכל העם התנבאו והגיעו לדרגה עליונה של דביקות בבורא יתברך, קיבלו את התורה, וגם בגשמיות נתרפאו כל החולים ונתבטלה מהם גזירת מיתה וחזרו לדרגת אדם הראשון קודם החטא. בקיצור הגיעו לשלימות הכי גדולה האפשרית. לא עבר זמן רב, עד שהמלך במסיבו, עודם חונים באותה החנייה למרגלות ההר בו אירע המעמד הגדול, ונכשלו בעבודה זרה, נרדי נתן ריחו. ניטלו מהם הכתרים שזכו להם על ידי אמירת נעשה ונשמע, כלומר איבדו את כל מעלתם, אני אמרתי אלהים אתם – אכן כאדם תמותון, חזרו לחוליים ולשפלותם וכמעט נגזרה עליהם כליה, לולא משה עבדו עמד בפרץ לפניו וביטל את הגזירה. התרסקות כמעט גמורה רח"ל.

לאחר שמונים יום של תפילה ותחנונים בעשירי בתשרי מחל הקב"ה, וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו, וסלחת לעוונינו ולחטאתינו ונחלתנו, הנה אנכי כורת ברית וגו'. ולא זו בלבד, אלא חזר הקב"ה וקירבם אליו באהבה גמורה וציוום על בניית המשכן, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. חיבור מחודש של אהבה בין הבורא לעמו. כאן נוסד המהלך שאחרי כל נפילה ולו גדולה ככל שתהא, ישנה אפשרות לתקן ממש הכל, למחוק את העבר השלילי ולהתחיל דף חדש מהתחלה.

אמר הקב"ה מהלך זה ימשיך לעולם. בכל שנה ושנה, כעבור שנה של נפילות, חטאים, הזנחה והתרשלות, מגיע יום הכיפורים, חזרו בתשובה, לפני ה' תטהרו, ואני מטהר אתכם. מחיקת חובות וחטאים, התחלה מחודשת ברצון ובקירבה גדולה. זה הקשר העמוק והמהותי בין יום הכיפורים ההיסטורי ליום הכיפורים השנתי.

וכמו בכל המועדים המסר הוא לא רק למועד עצמו, אלא ממנו ניקח לכל יום ויום. המשנה עצמה מכוונת אותנו למסר זה, כשהיא מסיימת את המסכת עם הדרשה המרטיטה של רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם – אביכם שבשמים! שנאמר וזרקתי עליכם וגו', ואומר מקוה ישראל ה' – מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל. הוי אומר כשם שאדם נטמא, אין זה סוף פסוק, טובל הוא במקוה וטומאתו פרחה לה, כך אדם שנטמא בטומאת החטאים, אין זו סיבה להישאר כך. יש דרך תיקון. חזור בתשובה אל ה' יתברך והוא יקבלך תחת כנפיו, והרי אתה כטובל במקוה ונטהר. מקוה ישראל ה'. הקב"ה מטהר את ישראל. זה לא ייחודי ליום כיפור. זה בכל יום ובכל רגע. הקב"ה מוכן ומזומן לרחוץ אותנו מהחטאים, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם. מכל טומאה שתהיה!

יש כאן מסר חשוב שנוגע לפעמים דוקא לאנשים ערכיים. הרב קרליץ (שליט"א) זצ"ל [היה] רגיל להביא מדברי הנביא ביחזקאל שמספר שבני דורו אמרו על עצמם שהם אבודים בגלל החטאים, והנביא אומר להם בדבר ה' החפוץ אחפוץ במות רשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה, והם שבים ואומרים שהם לא מאמינים, והוא נשבע להם כמה פעמים חי ה' וגו'. (אנחנו אומרים חלק מפסוקים אלו בתפילת נעילה). כלומר דוקא מפני גדלותם, הם הבינו מה זה חטא והם לא היו מסוגלים להאמין שניתן לתקן. קיבלנו הכל וזרקנו זאת בידים, מה פתאום תינתן לנו הזדמנות חדשה. והנביא צריך לשכנע ולהישבע כמה פעמים שעד כדי כך גדולים רחמי הבורא יתברך.

הדבר מאד מצוי אצל אנשי מעלה. דוקא אנשים שטחיים אין להם כל בעיה עם זה. אתמול הייתי חוטא והיום אני צדיק, מדוע לא. האיש האיכותי והכנה עם עצמו יש לו נטייה טבעית להישבר ולהתייאש ולהזניח את עצמו במצבו השפל. זה ניסיון מיוחד לאנשים רציניים. היאוש הזה הוא כנראה הגורם המרכזי לנפילות אצל אנשים מוצלחים. ואת זה ניתן לשאוב מהמסכת שלנו. אל תתן לשטן הזה של הייאוש להשאיר אותך על הקרשים. בכל מצב שאתה נמצא, אתה יכול ממש ברגע זה, לזרוק את העצלות הרפיון והנחשלות, לזרוק את הדברים הטמאים שאתה כרגע מכור להם וקשור איתם, לחזור אל הבורא, והוא לא רק יקבל אותך בידו הפשוטה לקבל שבים, אלא הוא ימחוק לך הכל, יטהר אותך, אמש היה זה שנאוי מתועב ומשוקץ והיום הוא אהוב ורצוי ומקובל וידיד, כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה.

בעת סיום מסכת הוא עת רצון. זמן טוב לבקש ולהתפלל ולברך זה את זה. עם ישראל עמוס בתלאות. זקנים וזקנות חלושי כח, זוגות שלא נפקדו עדיין בזש"ק, בנים ובנות מעוכבי זיווג, קשיים בפרנסה, ילדים שלא הולכים בתלם, חולים בגוף או בנפש ועוד ועוד. בדרך כלל אין בית אשר אין בו סעיף אחד מכל אלו ולא פעם כמה סעיפים. יעזור השי"ת לכל עמו ישראל ולנו בתוכם בכל הישועות הנצרכות, ויקויים בנו הכתוב הנזכר, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם. אכי"ר.

וכתב לי על זה ידידי רע"ס;
מה שהבאת בפנים הדרשה של רע"ק על מקוה ישראל ה' היא דרשה נפלאה ביותר, שהרי פשט הכתוב מקוה ישראל ה', הוא לשון תקווה, וכן משמע מהמשך הקרא (ירמיהו יז יג) מקוה ישראל ה' כל עוזביך יבושו.

אמנם נ"ל שרע"ק הסתייע גם מסיפא דקרא "כי עזבו מקור מים חיים את ה'", ומקור מים חיים הוא מקוה טהרה (אפילו לטומאה החמורה שצריך בה דוקא מים חיים), זה הביאו לדרוש גם ברישא "מקוה" לשון מקוה טהרה.

גם יש לפרש "כל עוזביך יבושו" יבושו לשון יתייבשו, לשון יובש וצחיחות, וע"ז יבוא יפה מאד סיום הפסוק "כי עזבו מקור מים חיים את ה'"

וידידי רד"כ כתב לי; שגם ר"ה לר' אליעזר נקבע על ידי בריאת האדם ביום הזה וכמטבע התפילה זה היום
תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון. אלא שמ"מ אין זה על מאורע בייסוד אומתינו הקדושה כשאר המועדים.

[דרומי]

בהמשך לדבריו הנפלאים של 'השוחט' - דברים שנכתבו בעבר על מאמרו של רבי עקיבא שבסיום המסכת עפ"י ליקוטי שיחות (פורסמו בקשר לל"ג בעומר ומכאן הפתיח)

[נוטר הכרמים]

הדרן לסיום מסכת יומא

[א] כבר כתב בשו"ת יהודה יעלה (מהר"י אסאד; או"ח סי' קעח): כוונתו לנעוץ סופה בתחלתה מס' יומא המשנה ולענ"ד נעוץ סופה בתחלתה גם הגמרא עם המשנה תחלת המסכת, שבעת ימים קודם יוה"כ וכו' ומתקינין לו כהן אחר וכו' שמא יארע בו פסול וכו' תני תקנת' לטומאת קרי ביוה"כ שלא יבא לידו וסוף המס' נמי מייתי הש"ס תקנה לקרי תנא דברי"ש הרואה קרי ביוה"כ ידאג כל וכו' ואם עלתה לו שנה וכו'.

וניזיל אף אנו בעקבותיו, ונימא כמה מילי מעלייתא, ויהא רעוא דתתקבל בס"ד.

[ב] רש"י בתחילת המסכת: ומתקינין לו [כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול] - ומזמנין כהן אחר להיות כהן גדול תחתיו, אם יארע בו פסול קרי או שאר טומאה המעכבין מלבוא למקדש. וכ"כ הריטב"א ועוד. ובפסקי רי"ד פירש 'שמא יראה קרי'.

ובמחזור ויטרי (סי' תכח): ופי' הקונטרס קרי או שאר טומאה המעכבתו מלבא במקדש. ואי לאו פי' הקונטרס הוי אמינא מדנקט פסול התם במשנה והכא קרי. אלמא פסול דהתם לאו מקרי קאמר אלא משאר טמאות.

[ג] בשילהי המסכתא: תנא דבי רבי ישמעאל: הרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כולה, ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

וכתב בפרי חדש (סי' תרטו סעיף ב) הכי איתא בסוף פרק בתרא דיומא [פח, א], ומסיים התם, תדע שכל העולם כולו רעב והוא שבע, ופירש רש"י, תדע שהרי כל העולם רעב מתשמיש והוא שבע ולא נתענה בזאת ושלא מדעתו השביעוהו ואף על פי כן עלתה לו שנה, יש לדעת שצדיק גמור הוא, עכ"ל. ותימא דאטו מן שמיא משבעי לצדיק במידי דטומאה וקרי, ובפרק קמא דברכות אמרינן גבי אלישע, דכתיב הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא, מנא ידעה, שלא ראתה קרי על מטתו, יעו"ש.

[ד] וביאר בנשמת אדם (כלל קמה סעיף ב), וז"ל, נ"ל דאין הטעם מפני שמראין לו בזה סימן מן השמים דא"כ איך שייך לומר שהראו לו סימן שהוא צדיק גמור על ידי דבר טומאה שאין למעלה הימנו. וגם אין לומר דבאמת אינו לסימן אלא כיון שעלתה לו שנה אף על פי שלא התענה בעינוי זה מוכח שהוא צדיק גמור, דא"כ למה דוקא ברואה קרי, לימא מי שלא נהג אחד מענויים אלו כגון רחיצה או סיכה ידאג ואם עלתה כו'.

אלא נ"ל דיש ג' מיני קרי, א' הבא לסיבת שבעה דברים הבודקין את הזב כדאיתא במשנה. ב' כשאדם רשע ואינו שב בתשובה שלימה אלא שלפעמים מתקרב עצמו לקדושה אזי המזיקין מטמאין אותו מלמעלה, ג' צדיק גדול כשמתגבר בקדושה אזי המזיקין מתקנאין בו ומטמאין אותו, וזהו הנס של כהן גדול שלא ראה קרי ביום הכיפורים ולזה צריך נס גדול.
[א"ה, יסוד זה ידוע מדברי התוי"ט אבות פ"ה: יש מי שהקשה ולמה יארע לו קרי אחר שהיה מזרזין אותו כל שבעת הימים והוא בטהרה כל היום ההוא וזקני העם כל הלילה לא יחשו מלזרזו. והתשובה כי יצר הטוב ויצר הרע מתקוטטים זה עם זה כשני אויבים. וכשאחד מהן קרוב להיות מנוצח יתחזק על עמדו בראותו כי כלתה אליו הרעה והרבה מן האנשים בעת פטירתן יתחזקו וידברו דברים טובים כאילו הם בריאים. ולזה היה קרוב מאד להיות הכהן בעל קרי. כ"כ במד"ש בשם החסיד ז"ל].

והנה בוודאי מי שראה בדרך הטבע מחמת ז' דברים הנ"ל בזה אין סימן לא לכאן ולא לכאן ובזה לא דברו חכמים, אלא הם איירי מאדם שהיה נזהר מכל ז' דברים הנ"ל ואפ"ה ראה קרי, וע"כ הוא לאחד מב' פנים, או שאין מניחין אותו להתקדש, או מפני שהוא רשע גמור, ולכן ידאג כל השנה שהוא רשע גמור ונטלו בפניו דרכי תשובה ואין מניחין אותו להתקדש, ואם עלתה לו שנה מובטח שהוא בן עולם הבא, דמסתמא הוא צדיק גמור אלא שקנאין פגעו בו.

[ועי' במאמר מרדכי שם].

[ה] ולפי דברי התוי"ט והנשמת אדם מבואר היטב שחששא דקרי הוא החשש היותר גדול לכהן גדול ביום הכיפורים, והוי חשש קרוב יותר משאר טומאות.

[ו] ואמנם מצאתי בפי' ר"י מלוניל שמפרש ענין 'ויו"ט היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום מן הקודש, "שיצא בשלום, שלא אירע בו שום פסול ביום הכפורים, ושלא אירע לו שום מקרה רע לפני לפנים". ומעין זה במאירי.

וראיתי מביאים שכתב בספר עבודה תמה על סדר עבודה להגאון בעל שדה יהושע, ששמעון הצדיק בשנה האחרונה שהוא ידע שמת (יומא לט). לא עשה יום טוב בצאתו מן הקודש שלא יצא בשלום אלא בדאגה.

אכן לפי האמור נראה פשוט שעשה יו"ט על שיצא בשלום בלי פגע, שלא אירע בו שום פסול ביוה"כ, והראיה הגדולה לזה, שהרי בימי בית שני התחלפו הכהנים הגדולים בכל שנה, והיינו משום שלא השלימו שנתן, ולא שמענו מעולם שנמנעו משום כך מלעשות יו"ט בצאתו בשלום מן הקודש.



בקרבן נתנאל (סי' כא ס"ק נ) הוסיף סדר תפילה והודאה למי שעלתה לו שנה:

וראוי לתת שבח והודי' על שניתן לו חיים מן השמים. וזהו לך הנוסח. אז ביום כפור שנת פלוני לפרט קמתי מרעיד ממטתי. ולבי יחיל בקרבי ואימת מות נפלה עלי. יראה ורעד יבא בי ותכסני פלצות. אני אמרתי בדמי ימי אלכה. בשערי שאול פקדתי יתר שנותי. אמרתי לא אראה יה יה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חלד. כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה דלו עיני למרום. ה' עשקה לי ערבני. וקראתי וחננתי אל ה'. מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי: ברוך ה' כי שמע קול תחנוני בו בטח לבי ונעזרתי ויעלוז לבי ומשירי אהודנו אתה חשקת נפשי משחת בלי. כי השלכת אחרי גיוך כל חטאי. אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. מי יתן טהור מטמא לא אחד. ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. והקשיב בקול תפלתי בסדר קדושה חדש ימים. ופד"ה בשלום נפשי. אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט. על אלהים ישעי וכבודי צור עוזי מחסי באלהים. בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם. אלהים מחסה לנו סלה. ויזכני לראות זרע ולהאריך ימים אני וזרעי בטוב ובנעימים. לשבת בבית ה' לאורך ימים ויקוים בי מקרא שכתוב ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם א"ס. ואחר כך יאמר מזמור קט"ז עד גמירא.

והנה בסיסו של נוסח התפילה הינו ההודאה על היציאה משערי מוות לחיים, "על שניתן לו חיים מן השמים", ולפי"ז הקישור של מזמור קט"ז הינו החלק הראשון 'אהבתי כי ישמע ד'... אפפוני חבלי מות... כי חלצת נפשי ממות... אתהלך לפני ד' בארצות החיים.

אולם יתכן שיש כאן רמז נוסף, ע"פ המובא בשם הבעש"ט ותלמידיו עה"פ יקר בעיני ד' המותה לחסידיו דיקר היינו היפוך אותיות של קרי, ובא לרמז שהקרי לחסידיו נהפך ליקר. [עי' בספר צדקת הצדיק אות קב].

[באמונתו]

... וכתב לי על זה ידידי רע"ס;
מה שהבאת בפנים הדרשה של רע"ק על מקוה ישראל ה' היא דרשה נפלאה ביותר, שהרי פשט הכתוב מקוה ישראל ה', הוא לשון תקווה, וכן משמע מהמשך הקרא (ירמיהו יז יג) מקוה ישראל ה' כל עוזביך יבושו...

רבינו רמח"ל מסביר, מצ"ב, ש"תקוותו היא טהרתו", והתקווה עצמה היא סוד התשובה ודרך תפילה, ובה הגאולה והישועה!