שמואל דוד כתב:גם דחייתו השנית, מלבד כי רש"י אינו מרמז חלוקות שתיים, אך כולהו בחדא מחתא מחתינהו, הלא לשון היו לפניו "מצוות הרבה" ו"יצא ידי כולן" משמע טפי משתי מצוות!
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=27418
באמונתו כתב:מיללער כתב:באמונתו כתב:מיללער כתב:מי שנשבע שלא יהנה מאתרוג זה אם יאכל ככר זה
ונטל את האתרוג לצאת ידי חובת נטילת לולב ואח"כ אכל הככר ונמצא שלמפרע היתה האתרוג אסור עליו בהנאה - האם יצא ידי חובת נטילת לולב כיון שבשעת מעשה עדיין לא אכל את התנאי?
או כלך לדרך זו - נשבע שלא יהנה מאתרוג אם יאכל ככר זה 'היום' ונטל את האתרוג, ועבר היום ולא אכל את הככר, האם יצא ידי חובתו בהאתרוג? כי י"ל שכל היום רכיבא איסורא להנות מהאתרוג מחשש שמא יאכל את הככר ונמצא שאינה בגדר 'לכם'.
לענ"ד, מן האפשר, שבשתי האופנים יצא ידי חובתו, מפני שאפילו בנשבע שלא ייהנה מאתרוג זה, ללא שום תנאי, הלא איסור שבועה חל על הגברא בלבד, ואין האתרוג גופו בגלל שבועתו בגדר איסור הנאה, ויכול ליטול אותו, מאחר שמצוות לאו ליהנות ניתנו, ויצא ידי חובתו, מפני שהאתרוג גופו הוא לא איסור הנאה, וכנ"ל.
חדא - תהי' השאלה בנדר
ועוד - אם נאסר להנות מהאתרוג מאיזה סיבה שהוא אף אם אינו בגדר איסור הנאה, מכ"מ הרי אין בה דין ממון והיתר אכילה, והאיך זה מיקרי לכם?
מה יהי' הדין לדוגמא אם יהי' צו מהממשלה על איזה סוג אתרוג שאסור להחזיקה בבית, לעשות בה סחורה, להשתמש בה ולאוכלה - אפשר לצאת בה יד"ח?
הנה לענ"ד, "צו ממשלה" הנ"ל, לא יפסול לאתרוג, לפי שבכל צו ממשלה, יש "שוק שחור", שם מפולפל מחירו פי כמה וכמה.
א. הדעת נותנת, כי כשם שלוקה על ההנאה למפרע, כך נגוז ערכו למפרע.מיללער כתב:א. האם יצא ידי חובת נטילה כיון שבשעת מעשה עדיין לא אכל את התנאי?
ב. כל היום רכיבא איסורא עליה להנות מהאתרוג מחשש שמא יאכל את הככר.
מיללער כתב:באמונתו כתב:מיללער כתב:חדא - תהי' השאלה בנדר
ועוד - אם נאסר להנות מהאתרוג מאיזה סיבה שהוא אף אם אינו בגדר איסור הנאה, מכ"מ הרי אין בה דין ממון והיתר אכילה, והאיך זה מיקרי לכם?
מה יהי' הדין לדוגמא אם יהי' צו מהממשלה על איזה סוג אתרוג שאסור להחזיקה בבית, לעשות בה סחורה, להשתמש בה ולאוכלה - אפשר לצאת בה יד"ח?
הנה לענ"ד, "צו ממשלה" הנ"ל, לא יפסול לאתרוג, לפי שבכל צו ממשלה, יש "שוק שחור", שם מפולפל מחירו פי כמה וכמה.
ואם אין שוק שחור?
באמונתו כתב:ערוך לנר: ברש"י ד"ה מצות הרבה. לישב בסוכה להניח תפילין. אין להביא ראי' מזה שדעת רש"י דמניחין תפילין בחה"מ, די"ל דרש"י נקט כן למשל, אי ס"ל תנא דברייתא כמ"ד שבת ויום טוב זמן תפילין הוא, או די"ל דב' חלוקות הם, שרש"י נקט למשל מצות שרגילין לבא ביחד, כגון לטול לולב לישב בסוכה, או להניח תפילין להתעטף בציצית:אבל לענ"ד ובמחילת כבודו, דבריו דחוקים. לשון רש"י הוא: מצות הרבה - ליטול לולב, לישב בסוכה, להניח תפילין, להתעטף בציצית. על המצות - ויצא ידי כולן.לדחייתו הראשונה, נמצא שרש"י מביא משל נגד ההלכה והדין.
גם דחייתו השנית, מלבד כי רש"י אינו מרמז חלוקות שתיים, אך כולהו בחדא מחתא מחתינהו, הלא לשון היו לפניו "מצוות הרבה" ו"יצא ידי כולן" משמע טפי משתי מצוות!
ביקורת תהיה כתב:.מיללער כתב:ב. כל היום רכיבא איסורא עליה להנות מהאתרוג מחשש שמא יאכל את הככר.
ב. אין איסור כזה בעולם כלל.
והלוא דברים קל וחומר: ומה לענין איסור מיתה וממזרוּת אין חוששין שמא לא יתקיים התנאי, לענין איסור לאו לא כל שכן. זאת ועוד, ומה אם במקום שקיום התנאי מחוסר מעשה אין חוששין שמא לא יתקיים התנאי, במקום שקיום התנאי הוא בשב ואל תעשה לא כל שכן.אִם אָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת מֵעַכְשָׁו אוֹ מֵהַיּוֹם עַל תְּנַאי כָּךְ וְכָךְ, אוֹ שֶׁאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת עַל מְנָת כָּךְ וְכָךְ, כְּשֶׁיִּתְקַיֵּם הַתְּנַאי תִּהְיֶה מְגֹרֶשֶׁת מִשְּׁעַת נְתִינַת הַגֵּט לְיָדָהּ. וְיֶשׁ לָהּ לְהִנָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא לֹא יִתְקַיֵּם.
טור תלגא כתב:באמונתו כתב:ערוך לנר: ברש"י ד"ה מצות הרבה. לישב בסוכה להניח תפילין. אין להביא ראי' מזה שדעת רש"י דמניחין תפילין בחה"מ, די"ל דרש"י נקט כן למשל, אי ס"ל תנא דברייתא כמ"ד שבת ויום טוב זמן תפילין הוא, או די"ל דב' חלוקות הם, שרש"י נקט למשל מצות שרגילין לבא ביחד, כגון לטול לולב לישב בסוכה, או להניח תפילין להתעטף בציצית:אבל לענ"ד ובמחילת כבודו, דבריו דחוקים. לשון רש"י הוא: מצות הרבה - ליטול לולב, לישב בסוכה, להניח תפילין, להתעטף בציצית. על המצות - ויצא ידי כולן.לדחייתו הראשונה, נמצא שרש"י מביא משל נגד ההלכה והדין.
גם דחייתו השנית, מלבד כי רש"י אינו מרמז חלוקות שתיים, אך כולהו בחדא מחתא מחתינהו, הלא לשון היו לפניו "מצוות הרבה" ו"יצא ידי כולן" משמע טפי משתי מצוות!
חיפוש באוצר מופיע ישוב להערותיך
א. בשאילות שמואל סי' ג וכן בשו"ת מהרא"ב
סי' כ ד"ה אגב אכתוב וכו' כתבו דסתם בר פלוגתיה דר' יהודה ר"מ וסבירא ליה לר"מ שבת ויו"ט זמן תפילין הוא וא"כ רש"י מפרש אליביה.
ב. בבית דוד סי' יח ד"ה ומה שכתב באות ט' וכו' דב' פעמים מקרי הרבה ובזה מפרש רש"י דידן.
מיללער כתב:ביקורת תהיה כתב:.מיללער כתב:ב. כל היום רכיבא איסורא עליה להנות מהאתרוג מחשש שמא יאכל את הככר.
ב. אין איסור כזה בעולם כלל.
האם לא משמע מהסוגיא בשבועות באכליה לאיסורא והדר אכליה לתנאיה דפטור ממלקות "משום דהוי התראת ספק" שיש לכל הפחות ספק איסור לאכול את הככר שנאסר בשבועה?
לדבריכם למה מתרין אותו בכלל כשבא לאכלו הרי אינו עושה שום איסור בזה.
שמואל דוד כתב:מז.
גמירי דמאפר אתו כו׳
לכאורה קשה לומר על הני גדולי עולם שלא ישבו בסוכה משום שהיו באפר. ועיין מנחת יהודה (אפשטיין) שרוצה להגיה ״דמאפריקה אתו״ ע״ש.
ברוך אתה לשמים!באמונתו כתב:יו"ד סימן רלט סעיף טז: של איסור אסור לאכול, שמא ישכח ויאכל של תנאי.
שמואל דוד כתב:מז.
גמירי דמאפר אתו כו׳
לכאורה קשה לומר על הני גדולי עולם שלא ישבו בסוכה משום שהיו באפר...
היתפסות־שוא, לדעתי, בלשון 'גזרה'. צא ולמד מן השימוש הנרחב שעושה הרמב"ם בביטוי זה.באמונתו כתב:המדובר בגזירה ובאיסור גמור מדרבנן, לא ב"הרחקה בעלמא"!
ביקורת תהיה כתב:היתפסות־שוא, לדעתי, בלשון 'גזרה'. צא ולמד מן השימוש הנרחב שעושה הרמב"ם בביטוי זה.באמונתו כתב:המדובר בגזירה ובאיסור גמור מדרבנן, לא ב"הרחקה בעלמא"!
איקטורין כתב:מח.
אין לו מקום להוריד כליו מהו? מדליק בה את הנר. והיינו בסוכה קטנה - דאסור בסוכות כמבואר בדף כט. - וזאת שמא תישרף סוכתו כמבואר שם בתוס'.
[סי' תרלט ס"א מ"ב ס"ק ח']
ועכשיו לא חיישינן שתישרף סוכתו?
איקטורין כתב:מח.
אין לו מקום להוריד כליו מהו? מדליק בה את הנר. והיינו בסוכה קטנה - דאסור בסוכות כמבואר בדף כט. - וזאת שמא תישרף סוכתו כמבואר שם בתוס'.
[סי' תרלט ס"א מ"ב ס"ק ח']
ועכשיו לא חיישינן שתישרף סוכתו?
שקלאוו כתב:והלא בייתוסין אינם מודים אלא בתורה שבכתב כפרש"י עה"ד, וחיבוט ערבה לכו"ע אינו אסור מהתורה אלא הוא מגזירת חכמים שמא יטלנו בידו וכו' ויעבירנו א"ע ברשות הרבים. וגוף המעשה מעיד שלא חשו לאיסור מוקצה כשכבשו את הערבות תחת אבנים!
ועוד תימה מצדוקי אחד שניסך ע"ג רגליו (מח:), ומשם נראה שהיה רצונם לבטל בקום ועשה המצוות שלא נראו להם.
אם כן, אף כאן לא היו מודים במצוות ערבה כלל ורצו לבטלה, רק שלא היה ביכולתם לבטל בימים אחרים, ורק בשבת יכלו לכבוש תחת אבנים שאסורים בטלטול לפרושים, ואין זה קשור לשמירת שבת שלהם אלא של הפרושים.
א"כ מאי פירוש "אין מודין שחיבוט ערבה דוחה את השבת"?
באמונתו כתב:שקלאוו כתב:והלא בייתוסין אינם מודים אלא בתורה שבכתב כפרש"י עה"ד, וחיבוט ערבה לכו"ע אינו אסור מהתורה אלא הוא מגזירת חכמים שמא יטלנו בידו וכו' ויעבירנו א"ע ברשות הרבים. וגוף המעשה מעיד שלא חשו לאיסור מוקצה כשכבשו את הערבות תחת אבנים!
ועוד תימה מצדוקי אחד שניסך ע"ג רגליו (מח:), ומשם נראה שהיה רצונם לבטל בקום ועשה המצוות שלא נראו להם.
אם כן, אף כאן לא היו מודים במצוות ערבה כלל ורצו לבטלה, רק שלא היה ביכולתם לבטל בימים אחרים, ורק בשבת יכלו לכבוש תחת אבנים שאסורים בטלטול לפרושים, ואין זה קשור לשמירת שבת שלהם אלא של הפרושים.
א"כ מאי פירוש "אין מודין שחיבוט ערבה דוחה את השבת"?
בלשון הגמרא: פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת, והביאו מרביות של ערבה מערב שבת, והניחום בעזרה, והכירו בהן בייתוסין, ונטלום, וכבשום תחת אבנים. למחר הכירו בהן עמי הארץ, ושמטום מתחת האבנים, והביאום הכהנים וזקפום בצידי המזבח.
אף בלשון רש"י: תחת האבנים - ויודעים הם בחכמים, שלא יטלטלו למחר האבנים.
מבואר שמערב שבת כבשום תחת אבנים, לא בשבת!
איקטורין כתב:מח.
אין לו מקום להוריד כליו מהו? מדליק בה את הנר. והיינו בסוכה קטנה - דאסור בסוכות כמבואר בדף כט. - וזאת שמא תישרף סוכתו כמבואר שם בתוס'.
[סי' תרלט ס"א מ"ב ס"ק ח']
ועכשיו לא חיישינן שתישרף סוכתו?
עץ הזית כתב:באמונתו כתב:שקלאוו כתב:והלא בייתוסין אינם מודים אלא בתורה שבכתב כפרש"י עה"ד, וחיבוט ערבה לכו"ע אינו אסור מהתורה אלא הוא מגזירת חכמים שמא יטלנו בידו וכו' ויעבירנו א"ע ברשות הרבים. וגוף המעשה מעיד שלא חשו לאיסור מוקצה כשכבשו את הערבות תחת אבנים!
ועוד תימה מצדוקי אחד שניסך ע"ג רגליו (מח:), ומשם נראה שהיה רצונם לבטל בקום ועשה המצוות שלא נראו להם.
אם כן, אף כאן לא היו מודים במצוות ערבה כלל ורצו לבטלה, רק שלא היה ביכולתם לבטל בימים אחרים, ורק בשבת יכלו לכבוש תחת אבנים שאסורים בטלטול לפרושים, ואין זה קשור לשמירת שבת שלהם אלא של הפרושים.
א"כ מאי פירוש "אין מודין שחיבוט ערבה דוחה את השבת"?
בלשון הגמרא: פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת, והביאו מרביות של ערבה מערב שבת, והניחום בעזרה, והכירו בהן בייתוסין, ונטלום, וכבשום תחת אבנים. למחר הכירו בהן עמי הארץ, ושמטום מתחת האבנים, והביאום הכהנים וזקפום בצידי המזבח.
אף בלשון רש"י: תחת האבנים - ויודעים הם בחכמים, שלא יטלטלו למחר האבנים.
מבואר שמערב שבת כבשום תחת אבנים, לא בשבת!
אין ראיה מלשון זו אם הבייתוסים כבשום בערב שבת או בליל שבת (כי אף מהלילה ליום זה נקרא מחרת, שנאמר "וַיִּשְׁלַח֩ שָׁא֨וּל מַלְאָכִ֜ים אֶל־בֵּ֤ית דָּוִד֙ לְשָׁמְר֔וֹ וְלַהֲמִית֖וֹ בַּבֹּ֑קֶר וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֗ד מִיכַ֤ל אִשְׁתּוֹ֙ לֵאמֹ֔ר אִם־אֵ֨ינְךָ֜ מְמַלֵּ֤ט אֶֽת־נַפְשְׁךָ֙ הַלַּ֔יְלָה מָחָ֖ר אַתָּ֥ה מוּמָֽת:"), אך אתה צודק שמכיון שאין ראיה שזה היה בליל שבת אז הקטע שהדגשת אכן אינו ראיה.
איקטורין כתב:מח.
אין לו מקום להוריד כליו מהו? מדליק בה את הנר. והיינו בסוכה קטנה - דאסור בסוכות כמבואר בדף כט. - וזאת שמא תישרף סוכתו כמבואר שם בתוס'.
[סי' תרלט ס"א מ"ב ס"ק ח']
ועכשיו לא חיישינן שתישרף סוכתו?
מיללער כתב:איקטורין כתב:מח.
אין לו מקום להוריד כליו מהו? מדליק בה את הנר. והיינו בסוכה קטנה - דאסור בסוכות כמבואר בדף כט. - וזאת שמא תישרף סוכתו כמבואר שם בתוס'.
[סי' תרלט ס"א מ"ב ס"ק ח']
ועכשיו לא חיישינן שתישרף סוכתו?
האחרונים (הב"ח והמג"א בסי' תרל"ט) מבארים שהחשש שתשרף סוכתו אינו גזירה של סכנה או הפסד ממון, אלא פסול וחסרון של תשבו כעין תדורו, שכיון שחושש שמה תשרף סוכתו ינוח את הסוכה ויצא וכדו'
וכן הוא בהדין של מנא מיכלא חוץ למטללתא, אין זה משום כבוד הסוכה אלא שאם יניח כלים מאוסים בתוך הסוכה יתמאס הסוכה עליו ויניחנו ויצא.
ולכן בשמיני עצרת יעשה הדברים האלה בהסוכה, כמו שפוחת בארבעה, יכניס נר או מנא דמיכלא ומבטל ממנה שם סוכה כשרה.
כעי"ז במס' שבת פ' במה מדליקין אין מדליקין בעטרן משום שהוא עף וחיישין שמא ישרף ביתו, כתבו התוס' שאינה גזירה להפסד ממונו אלא גזירה שמא יבא לכבות ודו"ק
אמר המלקט, ואם אין לו מקום להוריד כליו פוחת בה ד' טפחים ופוסלה ובבבל ששמיני שלהם ספק שביעי מדליק בה את הנר ולא יפחתנה ויפסלנה לפי שצריך לישב בה למחר, וזהו כשהוא סוכה קטנה, שכל ז' ימי החג אינו מדליק הנר בתוך הסוכה, דאיכא למיחש שמא תשרף סוכתו, השתא מכניס הנר דלוק בתוכה, שבזה ניכר הדבר שכבר אין לו צורך בה, ולא עבר על בל תוסיף, דאם גדולה היא שכל ז' ימי החג היה הנר דולק בתוכה אין לו תקנה אלא דמעייל בה מאני מיכלא כגון קדרות וקערות שבזה ניכר דלא עבר על בל תוסיף שהרי אסור להניח מאני מיכלא כל ז' ימי החג אפי' בסוכה גדולה.
דרש רבא: מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב - מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל, בת נדיב בתו של אברהם אבינו, שנקרא נדיב, שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם. אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב? אלא: אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים.
בנעלים - בעליית רגלים.
באמונתו כתב:הראיה היא לא ממילת "למחר" בלבד. הגמרא מחלקת מעשה ההוא לשניים: "מערב שבת" ו"למחר". דווקא עניין "הכירו בהן בייתוסין, ונטלום, וכבשום תחת אבנים", מופיע בחלק של "מערב שבת"!
עץ הזית כתב:באמונתו כתב:הראיה היא לא ממילת "למחר" בלבד. הגמרא מחלקת מעשה ההוא לשניים: "מערב שבת" ו"למחר". דווקא עניין "הכירו בהן בייתוסין, ונטלום, וכבשום תחת אבנים", מופיע בחלק של "מערב שבת"!
איני יודע מניין לך שכל מה שכתוב לפני המילה "למחר", מתקשר למילים "מערב שבת".
הגמרא מציינת זמן על הדברים שזמנם קשור להלכה, אבל על מעשי הבייתוסים הגמרא לא מציינת מתי הם היו כי זה לא מעניין אותנו אם הם עשו זאת מבעוד יום או בליל שבת.
כדכד כתב:איני יודע אם זה יעזור
הבייתוסים אינם חולקים על כל מה שחכמים חידשו
אלא רק כשיש סתירה לפי דעתם המוטעית בין מה שחכמים אמרו לבין התורה שבכתב כגון מקום תפלין של ראש וזמן הקרבת העומר
'נְעָלִים' כמו 'נַעֲלִים', מלשון 'מְאֹד נַעֲלֵיתָ'.באמונתו כתב:דרש "בנעלים" לשון "עולים".
'מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ' – כַּד יִשְׂרָאֵל הֲווֹ מְקַיְּמִין 'שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה'.
נוטר הכרמים כתב:איתא בפתיחתא למדרש אסתר רבה (סי' ג):אמר רשב"י בג' מקומות הקדוש ברוך הוא מזהיר לישראל שלא יחזרו למצרים... בשלשתן כפרו ובשלשתן לקו... והשלישית בימי טרכינוס שחיק עצמות ילדה אשתו בליל תשעה באב והיו כל ישראל אבלים, נשחק הולד בחנוכה אמרו ישראל נדליק או לא נדליק, אמרו נדליק וכל מה דבעי לימטי עלן ימטי, אדליקו, אזלון ואמרון לישנא ביש לאשתו של טרכינוס, אילין יהודאין כד ילידת הוו מתאבלין, וכד מיית ולדא אדליקו בוצינין, שלחה וכתבה לבעלה עד דאת מכבש ברבריין, בא וכבוש אילין יהודאין דמרדו בך, סליק לאילפא וחשב למיתי בעשרה יומין, ואייתיה רוחא בחמשה יומין, אתא ואשכחינון דהוו עסיקין בהדין פסוקא ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר, אמר להון אנא הוא נשרא דחשיבית למיתי בעשרה יומין ואייתיתני רוחא בחמשה יומין, הקיפון לגיונותיו והרגן.
ובדומה לזה במדרש איכה רבה פרשה א ד"ה מה על אלה. וראה במדרש שם (ג, ד): ארי במסתרים זה טרכינוס.
ובסוכה (נא, ב):תניא, רבי יהודה אומר מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים שהיו שם ששים רבוא כיוצאי מצרים ואמרי לה כפלים כיוצאי מצרים... אמר אביי וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן. מאי טעמא איענשו, משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, ואינהו הדור אתו. כי אתא, אשכחינהו דהוו קרו בסיפרא ישא ה' עליך גוי מרחוק. אמר מכדי, ההוא גברא בעי למיתי ספינתא בעשרה יומי, דליה זיקא ואתי ספינתא בחמשא יומי, נפל עלייהו וקטלינהו.
ורבינו הגר"א הגיה בדברי הגמ' טרכינס במקום אלכסנדרוס מוקדן, ובהגהות הרש"ש על המד"ר כתב שטעם הגהתו משום דברי המדרש הנ"ל. ובמראה הפנים לירושלמי (ריש פ"ה דסוכה) כתב, שכן הגירסא הנכונה, כי הבקי בדברי הימים שלהם יודע שאלכסנדרוס מוקדון לא הרשיע כל כך. ושכן ראה בספר קדמון שהנוסחא שלפנינו בבבלי היא טעות סופר. וראה עוד בערוך לנר שם בארוכה ובהגהות מהר"ב רנשבורג ובהגהות מהר"ץ חיות.
ובגיטין (נז, ב):ובהגהות הגריעב"ץ שם: הקול זה אדריינוס. נ"ב ואפשר שצ"ל טרכינוס וכ"ה בירו'.הקול זה אדריינוס קיסר, שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים.
ויש בזה אריכות בספר מאור עינים לר"ע מן האדומים, וכבר שקליה למטרפסיה מרבינו המהר"ל בספר באר הגולה (באר השישי פרק יד).
ביקורת תהיה כתב:'נְעָלִים' כמו 'נַעֲלִים', מלשון 'מְאֹד נַעֲלֵיתָ'.באמונתו כתב:דרש "בנעלים" לשון "עולים".
ומלשון 'תקוני הזהר' משמע כי מתיבת 'פעמיך' משמע:'מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ' – כַּד יִשְׂרָאֵל הֲווֹ מְקַיְּמִין 'שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה'.
דרש רבא מ"ד מה יפו פעמיך בנעלים וכו'. נראה שהוקשה לרבא שאם בא לשבח לכנסת ישראל מכף רגל ועד ראש פעמיך חמוקי ירכיך שררך צוארך עיניך ראשך וכו' מה זה בא לשבח בנעלים לזה דרש כמה נאים רגליהם של ישראל כלומר צא ולמד שכתוב פעמיך ולא אמר רגליך כמו שאמר ירכיך אלא לדרוש על פעמי רגלים דכתיב בהו שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וזהו מה יפו פעמיך שהם ג' פעמים בשנה ויהיה בנעלים מלשון עולים כלומר בזמן שעולים בפעמי הרגלים ומתחזקים בזה להיותם בת נדיב זה אברהם שהתנדב ללכת לעיר בוראו ולעלות לירושלים דכתיב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה שהיה מחקה והולך נגד ירושלים וכן הוא אומר נדיבי עמים שהם הגרים נאספו לעלות באסיפת עם לירושלים:
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 39 אורחים
