מסכת סוכה - הערות וביאורים פנינים ומרגליות

[לומד_בישיבה]

ב.

במשנה: ושחמתה מרובה מצלתה פסולה. יש לעיין מדוע לא קתני במשנה גם ושאינה רחבה שבעה טפחים (או כדעת רבי ושאינה רחבה ארבעה אמות).
פלא עצום שהמפרשים לא עמדו על כך.

[יאיר]

יש בזה גם דיעה שלישית של ב"ה - פחות משבעה טפחים - מחזקת [רק] ראשו ורובו (ללא שולחנו).
בכל אופן הוזכר בברייתא בג' ע"א.

[לומד_בישיבה]

ועדיין לא ענית לי רב יאיר על עיקר הקושיא. מדוע בחר התנא למנות את גובהה, כמות הדפנות וכו'. ובחר להתעלם מרחבה, כמה צריכה להיות ברוחב כדי שתיחשב לסוכה.

[מיללער]

אני מנחש לתרץ - מבלי לעיין בספרים - שכיון להלכה נקטינן ששיעור גודל הסוכה הוא ז' טפחים - משום שפסקינן כדברי בית שמאי להלן פרק ב' משנה ז' שמי שהיה ראשו ורובו בתוך הסוכה ושלחנו בתוך הבית לא יצא יד"ח משום גזירה שמא ימשך, וממילא שסוכה שהוא קטנה מז' טפחים אינה מחזקת ראשו ורובו שושלחונו.

נמצא, שאין שיעור ברוחב הסוכה, רק יש דין שצריך לישב בסוכה ראשו ורובו ושלחנו, וזו שנינו במשנה דלהלן ודו"ק.

משא"כ לדברי רבי ששיעור רוחב ואורך הסוכה הוא ד' אמות, אז הוא דין בהסוכה ולא בישיבת סוכה (ויש לעיין אם צריך ד' על ד' או ב' על ח' טוב ג"כ לדברי רבי)

-
אחרי כתבי ראיתי שבהגמ' להלן דף ג' ע"א אמרי' מפורש שהמשנה דלהלן חסורי מיחסרא ופליגי ב"ש וב"ה בפירוש אם סוכה שהוא קטנה מז' טפחים כשירה או פוסלה ופסקינן כב"ש - וממילא אין מקום לקושית מע"כ שהמשנה כן כתבה הדין של שיעור הסוכה ברוחב - אא"כ הקושיא היתה למה חיכה המשנה עד פרק ב' ולא כללה בין שאר הפסולים שנחשבים בהמשנה הראשונה, וע"ז יש לתרץ כמו שכתבתי

[לומד_בישיבה]

הרב מיללער מה שכתב כבודו לחלק בין רוחב הסוכה שאין זה דין בעצם הסוכה יש להקשות על זה שהרי גם גובה עשרה פסולה משום דירה סרוחה וכפי שכתב כאן ברע"ב - כך שגם זה אינו דין בעצם הדפנות והסוכה.
ומה שכתב כבודו שהתנא מזכירו בהמשך. יתכן שהצדק עם כבודו.

[מיללער]

דירה סרוחה הוא דין בהסוכה למה לא? משא"כ רוחב הסוכה זה דין ב"ישיבת הסוכה"

[יגדיל תורה ויאדיר]

הרב מיללער מה שכתב כבודו לחלק בין רוחב הסוכה שאין זה דין בעצם הסוכה יש להקשות על זה שהרי גם גובה עשרה פסולה משום דירה סרוחה וכפי שכתב כאן ברע"ב - כך שגם זה אינו דין בעצם הדפנות והסוכה.
ומה שכתב כבודו שהתנא מזכירו בהמשך. יתכן שהצדק עם כבודו.

גם לולי דין דירה סרוחה, הסוכה פסולה בפחות מי' טפחים, כדמבואר בדף ה' ובאחרונים שם, משום שאין לה מחיצות, וא"כ הרב מיללער צודק שכל שיעורי המשנה הם שיעור בסוכה משא"כ רוחב הוא דין בישיבת סוכה.

[מיללער]

בלמדינו היום דף ג' ראיתי דאין הדבר פשוט כ"כ, שיש מחלוקת בין הראשונים אם פסקינן כב"ש בין בסוכה גדולה ובין בסוכה קטנה.
התוס' והרא"ש פסקו שהלכה כב"ש רק בסוכה קטנה שאינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו שפסולה אבל מי שישב בסוכה גדולה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית יצא יד"ח כדברי ב"ה ולא גזרינן שמא ימשך. ולפי דבריהם צריכים לומר שדין של ז' טפחים הוא שיעור בהסוכה ולא דין בישיבת סוכה כמ"ש לעיל, וכן משמע מפורש בדברי הרא"ש, והדרה קושיא לדוכתין.

רק הרי"ף ס"ל שטעם אחד לשניהם משום שמא ימשך ובשניהם פסקינן כב"ש, ולפי"ד הרי"ף בוודאי הוא דין דרבנן במצות ישיבת סוכה.

[נרו יאיר]

אגב, לשון הגמ' ג. "ב"ש היא ולא תזוז מינה"..

כלומר, [להטעם שמא ימשך] ע"י שתקפיד שיהיה ז' טפחים כולל שולחנו טפח, לא תזוז מהסוכה לבית...[ ע"י שתימשך אחר שולחנך..]

[ארזי ביתר]

לענין קושיית פותח האשכול, זכורני שאחד הראשונים מסביר, שמשום שיש בנושא זה ג' שיטות, העדיף התנא לא לכתוב זאת במשנתנו.

[תנא קמא]

הערוך לנר דף י: מסביר ששיעור רוחב הסוכה אינו דין הנלמד מפסוק אלא סברא בעלמא שאדם יוכל להיכנס.

[לומד_בישיבה]

כבודו הבין מדברי הערוך לנר שזה התירוץ או שהערוך לנר מקשה ומתרץ כי עד כמה שזכור לי ראיתי את הערוך לנר ואינו שואל קושיא זו.
כמו כן יש להקשות על פירוש הרע"ב שכתב שפחות מעשרה נפסלת מדין דירה סרוחה וכיון שכך גם זה נוכל ללמוד מסברא.
עד יש לעיין ונניח כדבריך עדיין יש לנו למילף שמספיק רוחב שבעה בצמצום ממש וכפי שמאריך שם הערוך לנר.

[יאיר]

לענין קושיית פותח האשכול, זכורני שאחד הראשונים מסביר, שמשום שיש בנושא זה ג' שיטות, העדיף התנא לא לכתוב זאת במשנתנו.

אכן חשבתי ע"כ כשהגבתי כאן
viewtopic.php?f=29&t=16880#p159818
אך התלבטתי אם לכתוב או לרמוז.

[שקלאוו]

והלא בייתוסין אינם מודים אלא בתורה שבכתב כפרש"י עה"ד, וחיבוט ערבה לכו"ע אינו אסור מהתורה אלא הוא מגזירת חכמים שמא יטלנו בידו וכו' ויעבירנו א"ע ברשות הרבים. וגוף המעשה מעיד שלא חשו לאיסור מוקצה כשכבשו את הערבות תחת אבנים!

ועוד תימה מצדוקי אחד שניסך ע"ג רגליו (מח:), ומשם נראה שהיה רצונם לבטל בקום ועשה המצוות שלא נראו להם.
אם כן, אף כאן לא היו מודים במצוות ערבה כלל ורצו לבטלה, רק שלא היה ביכולתם לבטל בימים אחרים, ורק בשבת יכלו לכבוש תחת אבנים שאסורים בטלטול לפרושים, ואין זה קשור לשמירת שבת שלהם אלא של הפרושים.
א"כ מאי פירוש "אין מודין שחיבוט ערבה דוחה את השבת"?

[ביקורת תהיה]

'לפי שאין בייתוסין מודים שחיבוט ערבה דוחה את השבת' - נתינת טעם היא למה ששנה ברישא שערבה דוחה את השבת, וכלומר: מה טעם ערבה דוחה את השבת? לפי שאין הבייתוסין מודים בה שהיא מן התורה (ובדין הוא שתדחה את השבת), לפיכך אמרו חכמים שתדחה את השבת, כדי להוציא מלבם.

[שקלאוו]

'לפי שאין בייתוסין מודים שחיבוט ערבה דוחה את השבת' - נתינת טעם היא למה ששנה ברישא שערבה דוחה את השבת, וכלומר: מה טעם ערבה דוחה את השבת? לפי שאין הבייתוסין מודים בה שהיא מן התורה (ובדין הוא שתדחה את השבת), לפיכך אמרו חכמים שתדחה את השבת, כדי להוציא מלבם.

איך זה מוציא מליבן של בייתוסין שעשו החכמים חיזוק לדבריהם, הרי לבייתוסין אין איסור לטלטל ערבה בשבת ולדידם זה מעשה כחוה"מ?
ואולי טעם, שלא ימשכו מקצת העם הפרושין (המודים בגזירות חכמים) אחר דעת הבייתוסין בנושא הערבה בלבד? ועדיין הלשון עצמו קשה.

[גבאי האוצר]

הקפצה

[בקרו טלה]

למען לא להשאיר הגליון חלק לרגל התחלת לימוד מסכת סוכה בדף היומי

[אהרן תאומים]

לתחילת מסכת סוכה ולכבוד יום ההילולא של רש"י הקדוש כ"ט תמוז , הביאור החדש המשולב שערכתי בס"ד , יה"ר שאוכל להמשיך במשימה הזו לתועלת הלומדים, אשמח בהערות והארות לאימיל המצורף בסוף הקובץ, וכן מה דעתכם על שני צורות העיצוב, ותודות לידידינו מכאן בן מיכאל על העימוד העיצה והתושיה

הוספתי קובץ מאחורי הביאור

[באמונתו]

ב, א
/משנה/. סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה - פסולה... גמרא... מנא הני מילי? אמר רבה: דאמר קרא למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל... רבי זירא אמר: מהכא וסכה תהיה לצל יומם מחרב, עד עשרים אמה - אדם יושב בצל סוכה, למעלה מעשרים אמה - אין אדם יושב בצל סוכה, אלא בצל דפנות. אמר ליה אביי: אלא מעתה, העושה סוכתו בעשתרות קרנים, הכי נמי דלא הוי סוכה? - אמר ליה: התם, דל עשתרות קרנים - איכא צל סוכה, הכא דל דפנות - ליכא צל סוכה...
רש"י: עשתרות קרנים - שני הרים גדולים, והשפלה ביניהם, ומתוך גובה ההרים, אין חמה זורחת שם בשפלה.

הדוגמא של אביי מ"עשתרות קרניים" אומרת דרשני, שהרי אותו מקום אינו מוזכר בשום מקום אחר בש"ס, ומוצא מקורו היחידי הוא בפרשת לך לך: וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה בָּ֣א כְדָרְלָעֹ֗מֶר וְהַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ - וַיַּכּ֤וּ אֶת־רְפָאִים֙ בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת קַרְנַ֔יִם...
מעתה, וכי אין נמצא שום מקום, מוכר יותר, של שפלה וגיא בין הרים גדולים, מלבד "עשתרות קרניים"?!
יש ליישב שהוא ע"ד הגמרא יומא פ, ב: כי אתשיל - בעוג מלך הבשן אתשיל...

אמנם לענ"ד הדבר ברור, מפני שהכול מתחיל בקרא: לְמַעַן֘ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ - כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל - בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם...
מעכשיו, הרי מסתבר שעשתרות קרניים אמנם משמש אחד מן המקומות שבהם ישבו בני ישראל בסוכות כשיצאו ממצרים!! טרם בואם לארץ ישראל:
בפרשת דברים: אַחֲרֵ֣י הַכֹּת֗וֹ אֵ֚ת סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּ֑וֹן וְאֵ֗ת ע֚וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁר־יוֹשֵׁ֥ב בְּעַשְׁתָּרֹ֖ת בְּאֶדְרֶֽעִי... רש"י: אשר יושב בעשתרות – המלך קשה והמדינה קשה. עשתרות – הוא לשון צוקין וקושי, כמו: עשתרות קרנים. ועשתרות זהו עשתרות קרנים, שהיו שם רפאים שהכה אמרפל, שנאמר: ויכו את רפאים בעשתרות קרנים. ועוג נמלט מהם, הוא שנאמר: ויבא הפליט, ואומר: עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים. [עשתרות – שני הרים זה אצל זה, ושיני ההר בולטין בראשן בגובה, כמין קרנים. - ביאור זה מופיע בכ"י לייפציג 1 כתוספת מפי רש"י(!) ("ר' ת'.")]...
מסתבר מאוד, כי רש"י הוסיף ביאור זה אחרי פירושו בסוכה, והלא אף כאן לשונו הנ"ל: עשתרות קרנים - שני הרים גדולים, והשפלה ביניהם...
לכן נקט אביי: אלא מעתה, העושה סוכתו בעשתרות קרנים, הכי נמי דלא הוי סוכה?... "עשתרות קרניים" דווקא, מפני שהוא באמת אחד המקומות אשר בהם ישבו בני ישראל בסוכות כאשר יצאו ממצרים.

[.השוחט]

הערות הגרל"ש למסכת סוכה
העתקתי מגליון הגמרא של אאמו"ר זצ"ל

ב.
א. ברש"י ד"ה ושחמתה. המועט בטל ברוב. נ.ב. עיין ר"ן וקהילות יעקב סי' א'.

ב:

ב. כולהו כרבה לא אמרי ההוא ידיעה לדורות היא. עיין מחלוקת הפוסקים כמאן ההלכה, ורוב הפוסקים נקטו דהלכה כרבא וכל סוכה למעלה מכ' פסולה, וא"כ "למען יידעו דורותיכם" ההיא ידיעה לדורות. ועיין ב"ח סי' תרכ"ה דצריך לכוון בזמן ישיבת הסוכה הטעם המכוון במצוה, והיינו מעיקר המצוה. ואפשר להבין על פי זה הא דבפרשת אמור נזכרו כל המועדות ולא נאמר בהם יציאת מצרים כי אם במצות סוכה, והיינו משום דהוא חלק ממצות הסוכה.
ג. בשלמא דר' יאשיה פליגא וכו'. נ.ב. היינו מחלוקתם בדברי רב. [דומני שכונתו דלא בהכרח שר' יאשיה פליג לדינא, אלא ג' התלמידים של רב היה בידם שרב אמר חד מילתא בהאי דינא דלמעלה מעשרים דרבנן מודו ביה, ופליגי מה אמר רב].
ד. בהכשר סוכה קמיפלגי. נ.ב. היינו דתרווייהו מודים שרב אמר שמחלוקת דוקא בסוכה קטנה, אלא נחלקו בשיעור הכשר סוכה. ריטב"א.
ה. מדרבנן הוא דמחייב. בגליון הש"ס מסיים וצע"ג. נ.ב. עיין קהילות יעקב שמיישב בטוב טעם. ובעיקר אם אמו חייבת בחינוך, עיין משנה ברורה סי' שמ"ג ס"ק ב' דאיכא פלוגתא בזה.
ו. תוד"ה וכיון. קורה טפח לא שליט בה עינא כמו בסוכה דרחבה טובא. נ.ב. ומשמע דאם היתה הקורה ז' טפחים או ד' אמות היתה כשרה למעלה מכ' אף אם דופן אחד בלבד מגיע לסכך (לכצ"ל 'לקורה'), וא"כ בסוכה סגי שדופן אחד מגיע לסכך, אמנם בריט"א (לכצ"ל בריטב"א) חולק.

ג.

א. מי שהיה ראשו ורובו וכו' ב"ש פוסלין. נ.ב. והשתא סבירא לן ד"פוסלין" את קיום מצות ישיבה כזו.
ב. רד"ה ורבי יהודה. "ולא" כזקופין. נ.ב. "אלא".
ג. תוד"ה לא נצרכה. רחבה שבעה טפחים. לדעת הב"ח כפשוטו שאע"פ שאין בה כדי לרבע זע"ז אבל כיון שהיא ארוכה כשרה ובזה המג"א חולק. ולענין קרן משוך מתוך הסוכה שאין בה זע"ז עיין משנה ברורה סי' תרל"ד ובחזו"א שם.
ד. תוד"ה דאמר לך. בההיא הלכה כב"ה. אבל הרי"ף והרמב"ם פסקו כב"ש בתרווייהו. מיהו נראה דדוקא אכילה בסוכה לא יצא שמא ימשך אחר שולחנו שבתוך הבית, אבל לישן בסוכה ושולחנו בתוך הבית מותר לכתחילה, דהא יתירה מזאת מסיק הביאור-הלכה דאפילו באוכל בידיו בלא שולחן כעני יצא, ודוקא אם יתיב אפומא דמטללתא ושולחנו בתוך הבית ואוכל מן השולחן הוא דלא יצא.
אמנם דעת הר"ן דבסוכה גדולה הלכה כב"ה, והא דפסקינן הכא כב"ש היינו רק בסוכה קטנה ופסולה מדאורייתא.
ומצוי סוכה במרפסת ובהמשך הסוכה בית מקורה וצריך ליזהר שיהא השולחן בסוכה, כדעת הרי"ף והרמב"ם והשו"ע. ואם מקצת השולחן בסוכה עיין משנה ברורה שמתיר עכ"פ כשרוב השולחן בסוכה.

ג:

ה. ומן המעקה. נ.ב. חו"מ סי' תכ"ז סעי' ג' וכיון דאין ראוי לתשמיש קבוע אין משתמשים כ"כ בגגו ולא חייבה התורה.
ו. דלא גרע מחצר שבמבוי. נ.ב. היינו דתשמיש הבית הקטן לא גרע מתשמיש החצר.
ז. רד"ה דלא גרע מחצר. והאי נמי סילק הקיפו וקירויו כמי שאינו, נמצא שיתוף עומד באויר החצר. נ.ב. עיין באור הלכה שס"ו סעי' ג' לענין חדר קטן בתוך בית גדול.

[נוטר הכרמים]

ושאינה גבוהה עשרה טפחים.

פירש הריטב"א: דלא חשיב סכך בשאין תחתיו י' טפחים. ומבואר דזה הוי ג"כ פסלות בסכך ולא רק בדפנות. אמנם לשון הרא"ה הוא: דבפחות מכן לא הויא מחיצה. וראה לשון רש"י לקמן (כב, ב ד"ה ולא תחתונה) שאין מחיצה בפחות מעשרה.

ויש לדון מה הכרחו של הריטב"א לפרש כן, שהרי אין לומר דכולהו פסולי דמתני' מיירי בפסולי הסכך, דודאי חסרון ג' דפנות זה לא חסרון בסכך.

ולכאורה יש גם נפ"מ להלכה בין שני הטעמים, באופן שהדפנות גבוהות י' טפחים, ומ"מ אין חלל י' טפחים בתוך הסוכה משום דעובי הסכך מגרע, דלטעמא דמחיצה שפיר דמי, אבל לפי הריטב"א בעי חלל תחתיו י' טפחים, דהסכך צריך להיות גבוה י' טפחים, ופשוט.

ועוד נראה כן בלשון המאירי שכתב להדיא, וז"ל: ר"ל חלל שבה וכו' שכל חלל שאין בו י' טפחים גובה אינו ראוי לכלום. ואמנם יש לדון במקור דין זה שאם אין חלל י' טפחים אינו ראוי לכלום. והרע"ב כאן פירש דדירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה, ועי' תוי"ט.

ובאמת פי' זה אינו במשמע בפשט הגמ' לקמן (ד, א) דנראה דבעינן לטעמא דדירה סרוחה רק בגוונא דאיכא שיעור י' טפחים אלא דהוצין יורדין לתוכה. ובמאירי בהמשך דבריו מבואר שהעתיק ילפותא דגמ' לקמן (ה, ב) מארון, ובגמ' שם מבואר דזה מיתוקם לר"מ, אבל לר' יהודה הלכתא גמירי לה.

ומעתה נראה דבאמת הריטב"א והמאירי פירשו מתני' כר"מ דסתם מתני' ר"מ היא, ואי ילפינן מארון, זהו באמת דין בחלל שתחת הסכך, ואילו הרא"ה פירש המשנה כדעת ר' יהודה דזה מהלכה למשה מסיני, וזהו דין של מחיצין שאין מחיצה פחותה מעשרה, ודוק.

[נוטר הכרמים]

ג, א

בתוד"ה כי עביד. והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה וכו', מ"מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא שייך למימר שהגשמים סימן קללה. וי"ל וכו' מ"מ בסככה שעיקר הסוכה ע"ש הסכך לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי.

מתירוץ התוס' נשמע דאמנם סוכה כזו שאין הגשמים יורדים לתוכה פסולה מדאורייתא, משום דה"ל דירת קבע, ורק מה"ט הוא דחשיב ירידת הגשמים סימן קללה בחג. וכן משמעות לשון הטור סי' תרלא בשיטת ר"ת דפסולה מדאורייתא אף בדיעבד.

אמנם יעויין לשון רש"י לקמן (ח, ב ד"ה אר"ח), ובמרדכי (סי' תשלב) כתב דמתוך פירוש רש"י משמע שמגינה מן הגשמים כשרה, ור"ת פירש שעשאה לצל ולא מעובה להגן מן הגשמים שזו פסולה וכו', ויעו"ש שהוכיח כן מהא דגשמים הוו סימן קללה בחג, וכדברי התוס' בשמעתין.

ונראה לבאר פלוגתת רש"י והתוס' בזה דאזלי לתרווייהו בעיקר דינא דדירת עראי בשמעתין, דהנה בתוס' מבואר בהדיא דאמנם דינא הוא דבעינן דירת עראי, אלא דבדפנות משמע ליה קרא דאתא לשיעורא וכו' ולא מצריכינן שיהא עראי בחפצא אלא סוכה שאפשר לעשות עראי, וזה לענין הדפנות, אבל בסכך בעינן שיהיה עראי ממש . ומעתה י"ל דבאופן שאין זה עראי אלא מגינה מן הגשמים הסוכה פסולה.

אבל שיטת רש"י דבאמת לא איתמר הלכתא דדירת עראי כלל, ונראה לבאר לפי שיטתו בכללות ענין דירת עראי, דהנה רש"י בד"ה עד עשרים כתב דעד כ' אמה שפיר דמי דיש בכלל קבע עראי והרי עשה כתורה, ועל כרחך לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם שיעור לתת לך שיעור בגובהה שתהא יכולה לעמוד ע"י יתידות עראי.

ונראה לבאר כונת דבריו, לפי מש"כ בד"ה שבעת ימים, וז"ל: סוכה של שבעה ותו לא דהיינו עראי ודייה במחיצות קלות. וצ"ב בלשונו, דלכאורה אין הדגש על כך שדייה במחיצות קלות, אלא שבמחיצות קבועות ה"ל דירת קבע ולא עראי.

אכן נראה דלרש"י מושג דירת עראי היינו דירה לשבעה ימים, וגם באופן שישנן מחיצות קבועות של ברזל אין זה מפקיע מזה שם דירת עראי, כיון שזה ראוי גם לדיורין של שבעה ימים ותו לא, וזה מש"כ רש"י דיש בכלל קבע עראי, ודווקא כאשר הסוכה למעלה מכ' זה מוגדר כדירת קבע ולא כעראי, משום שגובה כזה הוא גובה של קבע ולא של עראי, וזה כונת התורה לתת שיעור לדירה, ולא להגדיר את הדירה אם היא של עראי או קבע, ודוק היטב.

ולדברי רש"י את"ש ברווחא לישנא דגמ': כי עביד ליה דירת קבע נמי נפיק, דבאמת מצד המציאות זה מוגדר כקבע, ומ"מ נפיק כי יש בכלל קבע עראי.

ומעתה מבואר היטב דאליבא דרש"י אף סכך כזה שהוא מגין מן הגשמים אין בו חסרון דירת קבע, שאינו אלא דין שיעור דלמעלה מכ' בעלמא

[עושה חדשות]

ב.

על שיטת רב זירא, דלמעלה מכ' אמה אדם יושב בצל דפנות וכו', ראה כאן.

על שיטת רבה דלא שלטא בה עינא, ובדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא בה עינא, יל"ע מהו שיעור הדפנות הצריך להגיע לסכך, האם כל הכשר הסוכה, או רק ז"ט כפול ב' דפנות ושלישית טפח, ולמ"ד דסוכה בעיא ד' דפנות האם נצרך כל השיעור, וכו'. (ובקורה של מבוי שדנו הראש' דמהני מחיצות מגיעות לקורה, הא איכא רק ב' מחיצות).

[באמונתו]

ב....
על שיטת רבה דלא שלטא בה עינא, ובדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא בה עינא, יל"ע מהו שיעור הדפנות הצריך להגיע לסכך, האם כל הכשר הסוכה, או רק ז"ט כפול ב' דפנות ושלישית טפח, ולמ"ד דסוכה בעיא ד' דפנות האם נצרך כל השיעור, וכו'. (ובקורה של מבוי שדנו הראש' דמהני מחיצות מגיעות לקורה, הא איכא רק ב' מחיצות).

סוכה שמקצתה גבוהה למעלה מכ' אמה, ומקצתה אין גבוהה למעלה מכ' האמה, הלא מסתמא תלוי הוא בשיעור סוכה, וה"נ דכוותה. הכלל, שכל שדפנות מגיעות לסכך, כאין גבוהה למעלה מכ' אמה היא.

[באמונתו]

ב.
על שיטת רב זירא, דלמעלה מכ' אמה אדם יושב בצל דפנות וכו', ראה כאן.

לכאורה נמצאו ברש"י שני פירושים שונים ברבי זירא:
אלא בצל דפנות - שהצללין מגיעין זה לזה מתוך גובהן של דפנות, ואין צריך סכך, ולקמן מוקי פלוגתייהו לר' זירא בשאין בה אלא ארבע על ארבע, דקים להו לרבנן דבהאי שיעורא ליכא צל סכך אלא צל של דפנות... דל דפנות ליכא צל סוכה - שחמה באה מתחתיה, נמצא שמה בטל.
ללשונו הראשון, הרי הצל קיים אף בסכך למעלה מכ' אמה, אלא ש"אין צריך" לצל סכך, בגלל שיש צל דפנות. אבל בביאורו השני אומר "דל דפנות, ליכא צל סוכה, שחמה באה מתחתיה"... המשמעות שבטל צל סכך כליל, לא רק ש"אין צריך סכך".
כעת, אם ננקוט לעיקר כלשונו בתחילה, ודבריו האחרונים אינם אלא בתירוץ קושיית אביי מעשתרות קרניים, שוב "אין צריך" לכל אותם חשבונות רבים מעניין חמה וצל, מפני שבסוכה הסגורה עם דפנות, ודאי שצילתה מרובה לעולם, בלי הבדל בין השעות והארצות כלל, כל השאלה היא זאת, אי יושב בצל סוכה או יושב בצל דפנות!

[באמונתו]

ושאינה גבוהה עשרה טפחים.
פירש הריטב"א: דלא חשיב סכך בשאין תחתיו י' טפחים. ומבואר דזה הוי ג"כ פסלות בסכך ולא רק בדפנות. אמנם לשון הרא"ה הוא: דבפחות מכן לא הויא מחיצה. וראה לשון רש"י לקמן (כב, ב ד"ה ולא תחתונה) שאין מחיצה בפחות מעשרה.
ויש לדון מה הכרחו של הריטב"א לפרש כן, שהרי אין לומר דכולהו פסולי דמתני' מיירי בפסולי הסכך, דודאי חסרון ג' דפנות זה לא חסרון בסכך...

לענ"ד, החידוש בזה הינו דווקא ברא"ה, המקשר ותולה הכשר סוכה ושיעוריו, בגדרי מחיצות של שבת ועירובין!
הריטב"א ממאן לקבל שיטה הזו, וגם רש"י לקמן, לא בסוכה עוסק.

[באמונתו]

ג, א
בתוד"ה כי עביד. והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה וכו', מ"מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא שייך למימר שהגשמים סימן קללה. וי"ל וכו' מ"מ בסככה שעיקר הסוכה ע"ש הסכך לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי.
מתירוץ התוס' נשמע דאמנם סוכה כזו שאין הגשמים יורדים לתוכה פסולה מדאורייתא, משום דה"ל דירת קבע, ורק מה"ט הוא דחשיב ירידת הגשמים סימן קללה בחג. וכן משמעות לשון הטור סי' תרלא בשיטת ר"ת דפסולה מדאורייתא אף בדיעבד.
אמנם יעויין לשון רש"י לקמן (ח, ב ד"ה אר"ח), ובמרדכי (סי' תשלב) כתב דמתוך פירוש רש"י משמע שמגינה מן הגשמים כשרה, ור"ת פירש שעשאה לצל ולא מעובה להגן מן הגשמים שזו פסולה וכו', ויעו"ש שהוכיח כן מהא דגשמים הוו סימן קללה בחג, וכדברי התוס' בשמעתין.
ונראה לבאר פלוגתת רש"י והתוס' בזה דאזלי לתרווייהו בעיקר דינא דדירת עראי בשמעתין, דהנה בתוס' מבואר בהדיא דאמנם דינא הוא דבעינן דירת עראי, אלא דבדפנות משמע ליה קרא דאתא לשיעורא וכו' ולא מצריכינן שיהא עראי בחפצא אלא סוכה שאפשר לעשות עראי, וזה לענין הדפנות, אבל בסכך בעינן שיהיה עראי ממש . ומעתה י"ל דבאופן שאין זה עראי אלא מגינה מן הגשמים הסוכה פסולה.
אבל שיטת רש"י דבאמת לא איתמר הלכתא דדירת עראי כלל, ונראה לבאר לפי שיטתו בכללות ענין דירת עראי, דהנה רש"י בד"ה עד עשרים כתב דעד כ' אמה שפיר דמי דיש בכלל קבע עראי והרי עשה כתורה, ועל כרחך לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם שיעור לתת לך שיעור בגובהה שתהא יכולה לעמוד ע"י יתידות עראי.
ונראה לבאר כונת דבריו, לפי מש"כ בד"ה שבעת ימים, וז"ל: סוכה של שבעה ותו לא דהיינו עראי ודייה במחיצות קלות. וצ"ב בלשונו, דלכאורה אין הדגש על כך שדייה במחיצות קלות, אלא שבמחיצות קבועות ה"ל דירת קבע ולא עראי.
אכן נראה דלרש"י מושג דירת עראי היינו דירה לשבעה ימים, וגם באופן שישנן מחיצות קבועות של ברזל אין זה מפקיע מזה שם דירת עראי, כיון שזה ראוי גם לדיורין של שבעה ימים ותו לא, וזה מש"כ רש"י דיש בכלל קבע עראי, ודווקא כאשר הסוכה למעלה מכ' זה מוגדר כדירת קבע ולא כעראי, משום שגובה כזה הוא גובה של קבע ולא של עראי, וזה כונת התורה לתת שיעור לדירה, ולא להגדיר את הדירה אם היא של עראי או קבע, ודוק היטב.
ולדברי רש"י את"ש ברווחא לישנא דגמ': כי עביד ליה דירת קבע נמי נפיק, דבאמת מצד המציאות זה מוגדר כקבע, ומ"מ נפיק כי יש בכלל קבע עראי.
ומעתה מבואר היטב דאליבא דרש"י אף סכך כזה שהוא מגין מן הגשמים אין בו חסרון דירת קבע, שאינו אלא דין שיעור דלמעלה מכ' בעלמא

לענ"ד, "יש בכלל קבע עראי", ר"ל ע"ד "יש בכלל מאתיים מנה", וגם למעלה מכ' אמה, ודאי "יש בכלל קבע עראי", אשר באמת אין חילוק כלל בין למעלה מכ' לבין המחיצות של ברזל, כי שתיהם דירת קבע בהחלט, אף בכלל שתיהם דירת ארעי, שלא קיים מציאות של קבע בלא ארעי כלול בו, רק הכול עניין לדרכי ילפותא בלבד:
"על כרחך לא הקפידה תורה על העראי, אלא לשם שיעור, לתת לך שיעור בגובהה, שתהא יכולה לעמוד, על ידי יתידות עראי". ר"ל שלא הקפידה התורה על עראי כלל, אלא באה ללמד ולהורות שיעור, שעראי משמש סימן לדבר בעלמא! בעוד מחיצות של ברזל, אינם נוגעים לשום שיעור.

[מיללער]

ג:

ה. ומן המעקה. נ.ב. חו"מ סי' תכ"ז סעי' ג' וכיון דאין ראוי לתשמיש קבוע אין משתמשים כ"כ בגגו ולא חייבה התורה.

תודה רבה - בלמדי היום נתקשיתי על הפטור במעקה בבית שאין בו ד' על ד', דאה"נ שאין עליו שם בית, אבל למה אין זה בכלל לא תשום דמים בביתך, ולפי הנ"ל ניחא

[אליהו חיים]

תודה רבה - בלמדי היום נתקשיתי על הפטור במעקה בבית שאין בו ד' על ד', דאה"נ שאין עליו שם בית, אבל למה אין זה בכלל לא תשום דמים בביתך, ולפי הנ"ל ניחא

וצ"ל כן גם לענין פטור מעקה בגג בית המדרש ובית הכנסת דממועט בספרי משום שאינה עשויה לדירה (וכן איתא בחולין קל"ו א' בלי הזכרת הטעם) אף דיושבים בבית המדרש כל היום אבל אין משתמשים בגגו [וקצ"ע הלשון שאינה עשויה לדירה], ועי' בספרי לגרסתנו דגג ההיכל חייב וכבר תמהו הספרי דבי רב והמלבי"ם מאי שנא מגג בית המדרש וביהכ"נ.

[ארון הקודש]

ב.
בנוגע לגמ' בדף ב' ע"א וברש"י דלכך נקט 'פסולה' כי ישנם במשנה זו כמה הלכות ולעולם ישנה לתלמידו בדרך קצרה.

קצת לא הבנתי מה שייך לשון קצרה כאשר מדובר בכמה הלכות שונות. הסברא נותנת שבהלכה אחת צריך לומר בלשון קצרה ולא להאריך במילים, אבל כאן לכאורה מדובר בשלשה הלכות נפרדות וכל הלכה צריכה את ה'תקנה' שלה

[באמונתו]

ג:
ה. ומן המעקה. נ.ב. חו"מ סי' תכ"ז סעי' ג' וכיון דאין ראוי לתשמיש קבוע אין משתמשים כ"כ בגגו ולא חייבה התורה.

תודה רבה - בלמדי היום נתקשיתי על הפטור במעקה בבית שאין בו ד' על ד', דאה"נ שאין עליו שם בית, אבל למה אין זה בכלל לא תשום דמים בביתך, ולפי הנ"ל ניחא

זוהי קושיית רבינו החזו"א זצ"ל ממש, עיין המצורף:

[באמונתו]

ב.
בנוגע לגמ' בדף ב' ע"א וברש"י דלכך נקט 'פסולה' כי ישנם במשנה זו כמה הלכות ולעולם ישנה לתלמידו בדרך קצרה.
קצת לא הבנתי מה שייך לשון קצרה כאשר מדובר בכמה הלכות שונות. הסברא נותנת שבהלכה אחת צריך לומר בלשון קצרה ולא להאריך במילים, אבל כאן לכאורה מדובר בשלשה הלכות נפרדות וכל הלכה צריכה את ה'תקנה' שלה

רש"י פסחים ג, ב: ללמדך שישנה אדם לתלמידו לשון קצרה, לפי שמתקיימת גירסא שלה יותר מן הארוכה.
הלא, אם מצד קיום לימודה וגרסתה היא, אין נ"מ בין הלכה אחת או יותר, שהשיקול לעולם, מה הדרך קלה לגרסה וזיכרון.

[עושה חדשות]

ב....
על שיטת רבה דלא שלטא בה עינא, ובדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא בה עינא, יל"ע מהו שיעור הדפנות הצריך להגיע לסכך, האם כל הכשר הסוכה, או רק ז"ט כפול ב' דפנות ושלישית טפח, ולמ"ד דסוכה בעיא ד' דפנות האם נצרך כל השיעור, וכו'. (ובקורה של מבוי שדנו הראש' דמהני מחיצות מגיעות לקורה, הא איכא רק ב' מחיצות).

סוכה שמקצתה גבוהה למעלה מכ' אמה, ומקצתה אין גבוהה למעלה מכ' האמה, הלא מסתמא תלוי הוא בשיעור סוכה, וה"נ דכוותה. הכלל, שכל שדפנות מגיעות לסכך, כאין גבוהה למעלה מכ' אמה היא.

ערוך לנר - רש"י ותוס' ור"ן פירשו דדרך דפנות שלטא עינא בהסכך ולכן הקשו מה בין מבוי לסוכה ותרצו אבל הריטב"א כתב בשם מורו דאין הפי' דכיון דהדפנות מגיעות לסכך שלטא בי' עינא טפי אלא הכי פירושו כיון דהסכך מוקף ב' מחיצות כהלכתן ושלישית טפח ודפנות מגיעות לסכך ורואה עצמו מכוסה ועומד אי אפשר שלא ישיב אל לבו לדעת שהוא יושב תחת הסכך ע"ש ולכאורה יש נפקותא בין ב' הטעמים אם רק דופן א' מגיע לסכך דלפי' רש"י ותוס' ור"ן גם בזה יש היכר דדרך הדופן האחד שלטא עינו עד הסכך ורואה אותו אבל לפי' הריטב"א דוקא בעינן שכל הדפנות של הכשר סוכה יגיעו עד הסכך למען יראה עצמו מכוסה ועומד והשתא כיון דקאמר דפנות מגיעות לסכך ולא קאמר דסגי בדופן א' לבד יש קצת ראי' מזה לפי' הריטב"א.

שפת אמת - דפנות מגיעות לסכך אפי' למעלה מכ' כשירה, לשון דפנות משמע דדופן א' מגיע לסכך לא מהני וא"ש לפי' הריטב"א ע"ש, אבל מדברי התוס' שהקשו מקורה ומנ"ח וחילקו בין קורה טפח לסוכה דרחבה טובא משמע דס"ל דלאו דוקא דפנות דה"ה דופן א' סגי.

[מיללער]

ג:
ה. ומן המעקה. נ.ב. חו"מ סי' תכ"ז סעי' ג' וכיון דאין ראוי לתשמיש קבוע אין משתמשים כ"כ בגגו ולא חייבה התורה.

תודה רבה - בלמדי היום נתקשיתי על הפטור במעקה בבית שאין בו ד' על ד', דאה"נ שאין עליו שם בית, אבל למה אין זה בכלל לא תשום דמים בביתך, ולפי הנ"ל ניחא

זוהי קושיית רבינו החזו"א זצ"ל ממש, עיין המצורף:

יישר כח גדול - טוב עין הוא יבורך וצדיק באמונתו יחי'

[באמונתו]

ב....
על שיטת רבה דלא שלטא בה עינא, ובדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא בה עינא, יל"ע מהו שיעור הדפנות הצריך להגיע לסכך, האם כל הכשר הסוכה, או רק ז"ט כפול ב' דפנות ושלישית טפח, ולמ"ד דסוכה בעיא ד' דפנות האם נצרך כל השיעור, וכו'. (ובקורה של מבוי שדנו הראש' דמהני מחיצות מגיעות לקורה, הא איכא רק ב' מחיצות).

סוכה שמקצתה גבוהה למעלה מכ' אמה, ומקצתה אין גבוהה למעלה מכ' האמה, הלא מסתמא תלוי הוא בשיעור סוכה, וה"נ דכוותה. הכלל, שכל שדפנות מגיעות לסכך, כאין גבוהה למעלה מכ' אמה היא.

ערוך לנר - רש"י ותוס' ור"ן פירשו דדרך דפנות שלטא עינא בהסכך ולכן הקשו מה בין מבוי לסוכה ותרצו אבל הריטב"א כתב בשם מורו דאין הפי' דכיון דהדפנות מגיעות לסכך שלטא בי' עינא טפי אלא הכי פירושו כיון דהסכך מוקף ב' מחיצות כהלכתן ושלישית טפח ודפנות מגיעות לסכך ורואה עצמו מכוסה ועומד אי אפשר שלא ישיב אל לבו לדעת שהוא יושב תחת הסכך ע"ש ולכאורה יש נפקותא בין ב' הטעמים אם רק דופן א' מגיע לסכך דלפי' רש"י ותוס' ור"ן גם בזה יש היכר דדרך הדופן האחד שלטא עינו עד הסכך ורואה אותו אבל לפי' הריטב"א דוקא בעינן שכל הדפנות של הכשר סוכה יגיעו עד הסכך למען יראה עצמו מכוסה ועומד והשתא כיון דקאמר דפנות מגיעות לסכך ולא קאמר דסגי בדופן א' לבד יש קצת ראי' מזה לפי' הריטב"א.

שפת אמת - דפנות מגיעות לסכך אפי' למעלה מכ' כשירה, לשון דפנות משמע דדופן א' מגיע לסכך לא מהני וא"ש לפי' הריטב"א ע"ש, אבל מדברי התוס' שהקשו מקורה ומנ"ח וחילקו בין קורה טפח לסוכה דרחבה טובא משמע דס"ל דלאו דוקא דפנות דה"ה דופן א' סגי.

יש להעיר בדברי רבותינו ז"ל, לכאורה הא לעולם אפשר שבדופן המגיע לסכך, יש שלטא בה עינא, לעניין הסכך בסמוך לאותו דופן לבדו! ולא לכל משך סכך בסוכתו, וא"כ, גם לרש"י יצטרך כל הדפנות שיגיעו עד הסכך, כי הדופן האחד לא יועיל כ"א לסכך בסמוך לדופן ההוא בלבד.

גם לשון התוספות: וכיון דדפנות מגיעות לסכך מישלט שלטא ביה עינא - ולא דמי לנר חנוכה וקורת מבוי, דלא חשיב היכר למעלה מעשרים, אף על פי שהקורה על גבי כתלים, דהתם קורה טפח לא שליט בה עינא, כמו בסוכה דרחבה טובא. עכ"ל. מתיישב בטוב עפ"י הנ"ל, שאילו שליט בה עינא אף בנר חנוכה ובקורת מבוי, ודאי מספיק שם דופן האחד, מאחר ש"התם קורה טפח", עצם מסוים אחד, דומה הוא לסכך בעל גופים רבים, אשר רק כל הדפנות כאחת, מועילות שישלוט עין על כולו.

ויש שהביאו ראיה מהר"ן לקמן (על הרי"ף): ולפי שטה זו גם כן, על כרחך כשהדפנות מגיעות לסכך עסקינן, אבל אם אין דפנות מגיעות לסכך, ליכא למימר דופן עקומה, וכיון דאמרינן דאם יש משפת איצטבא ולכותל ד"א פסולה, על כרחך לא סבירא לן כרבה דיהיב טעמא משום דלא שלטא ביה עינא ומכשיר כשהדפנות מגיעות לסכך אפילו למעלה מכ' אמה... וזה סיוע לרב אלפסי ז"ל שדחה לדרבה...
הרי אם בדפנות מגיעות לסכך, דפנות דווקא בעינן, ניתן לדחות שלעולם אפשר שקיי"ל כרבה, ושם רק דופן הרחוקה הגיעה לסכך, לכך דופן עקומה נאמר בו, ולפיכך פסול בריחוק ד"א, מפני שדפנות דווקא, מגיעות לסכך בעינן.
רק לענ"ד לאו ראייה היא, שהרי הר"ן לא כתב אלא שזה "סיוע" לרי"ף, ולא ראיה ניצחת, כאשר "סיוע" ברור שיש, שהלא לומר כי מדובר בדופן האחת מגיעה לסכך בלבד, ודאי אוקימתא דחיקא היא.

באמת מצאתי שהגאון ר"א מישקובסקי זצ"ל, מצ"ב (ועוד מחברי ימינו, מצ"ב), פקפק כבר בחידוש רבותינו הנ"ל מטעם אחר, כאשר גם פשוטו: "דפנות" המגיעות לסכך לשון רבים, אף ברש"י שכתב דרך "דפנות" לשון רבים, אמנם מורה נגד דעתם.

[נוטר הכרמים]

הרב באמונתו,
תשו"ח.

אוסיף להעתיק סיכום שכתבתי לפני כמה שנים על 'דופן עקומה'
הסוגיא העיקרית על הדף.
קצת ארוך, אבל כתוב בקיצור.

================================


בגמ', מאי קמ"ל דאמרינן דופן עקומה וכו'.

הנה בביאור ענין דופן עקומה, מצינו בראשונים ב' אנפי. ברש"י ד"ה פחות, וז"ל: ורואין סכך העליון המחובר לדופן הרחוק כאילו הוא מן הדופן עצמו וכו'.

ועי' רש"י לקמן יז, א ד"ה פסולה, וז"ל, ומכאן אני אומר ומפרש הא דאמרינן שבסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה להכשיר עד ארבע אמות, היינו דחשבינן לסכך כאילו מן הדופן ונעקם ונכפף למעלה ובאוירה ליכא למימר הכי. ואיני מפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך פסול ומגיע לסכך כשר ומוציא את הפסול מן הסוכה דא"כ גם גבי אויר נימא הכי.

וכפירוש זה איתא ברוב הראשונים, עי' ריטב"א בשם תוס' וברא"ש סוף סי' ג ובר"ן.

אולם הריטב"א והר"ן הביאו בשם רש"י בנוסח אחר, דדופן עקומה היינו שרואין כאילו נתקרב הדופן בסופו לאיצטבא, ועי' במ"מ פ"ד הי"ד [בשיטת הרמב"ם] ובערל"נ, ובאמת מצינו כזאת בפי' ר"נ גאון עירובין ד, א.

ב) ונמנה תחילה הנפ"מ שבין אלו שני הפירושים מלבד הקושיא הנ"ל מהא דלא אמרינן דופ"ע באויר.

א] בדין בנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי ע"פ כולה, שיטת רש"י שכל הסוכה כשרה ואף מה שחוץ לאיצטבא, אבל בבנה מן הצד לא נתפרש בדבריו. והרא"ש שם כתב בדעתו, וז"ל: ולא הכשיר רש"י כל הסוכה שהרי אין לה סכך כיון דרואין את הסכך כאילו הוא כותל עקום. ומשמעות דברי הרא"ש דמשום דסבר רש"י דדדופ"ע היינו שנתעקם הסכך ולא רק שנתקרב הדופן לסכך, לכן לא כשר השטח שמחוץ לאיצטבא.

וכן משמע בריטב"א שהביא דברי תוס' וכתב: מעתה כל מה שהוא בתוך ד' אמות אין משתמשין תחתיו וכיון שנידון לדופן וכו'. וכן מבואר ברא"ה, ועי' ב"ח סי' תרלב.

אמנם בתוס' הרא"ש כתב סברא חדשה בשיטת רש"י, דבאיצטבא מן הצד לא מיתכשרא כולה סוכה משום פסל היוצא מן הסוכה, דכיון דאמרינן דופ"ע הרי הדופן מפסקת בין כנגד האיצטבא ובין חוץ לאיצטבא. ומשמע דאפילו אי נימא שהדופן מתקרב לסכך מ"מ מה שחוץ לאיצטבא יפסל משום הפסק הדופן.

ב] כתב הר"ן, וז"ל: ולפי שיטה זו (=שדנין הסכך כדופן) ג"כ ע"כ כשהדפנות מגיעות לסכך עסקינן, אבל אין הדפנות מגיעות לסכך ליכא למימר דופ"ע, ומזה הוכיח דפסקינן דלא כרבה דס"ל דבדפנות מגיעות לסכך כשר אפילו למעלה מעשרים אמה משום דשלטא בה עינא, יעו"ש.

ובענין זה יש לציין ללשון הטור סי' תרלב, דאמרינן דופ"ע אפילו אין הדופן אלא עשרה טפחים והגג גבוה ממנו הרבה שאנו רואין הדופן כאילו עולה עד למעלה, ועי' מש"כ בביאור דבריו בב"י ובב"ח ובחידושי הגהות שם, והשו"ע השמיט לגמרי נידון זה, ובמשנ"ב ס"ק ד העתיק דעות הנו"כ ולא הכריע להלכה.

ג] כתב בפמ"ג סי' תרלז משב"ז ס"ק ד לענין אם הסכך מהצד הויא גזול דאם הסכך נעקם ונעשה דופן, פסול משום דופן גזול, ומשא"כ אם אמרינן שמקרבים את הדופן ונמצא שאותו הסכך אינו בכלל הסוכה.

ג) והנה בלשון הרמב"ם נראה שכלל בדבריו שתי ההגדרות הנ"ל, דהנה בפ"ד הי"ד כתב: בנה איצטבא באמצעה אם יש משפת איצטבא ולכותל... פחות מד' אמות כשרה, וכאילו המחיצות נוגעות באיצטבה והרי מן האיצטבה ועד הסיכוך פחות מכ' אמה, עכ"ל. נראה מדבריו כפירוש השני שהבאנו המבואר בדברי ר"נ גאון.

לעומת זאת בפרק ה הי"ד כתב וז"ל: כיצד בית שנפחת באמצעו וסיכך על מקום הפחת... פחות מיכן רואין כאילו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל וכשרה ודבר זה הלכה למשה מסיני, עכ"ל. הרי להדיא כפירוש הראשון, וצריך תלמוד.

וביארו בזה, דבאמת הרמב"ם ס"ל דישנן שתי הלכות של דופ"ע שנאמרו כל אחד במקומו, דהנה בנידון סכך למעלה מכ' ואיצטבא הנ"ל הרי אין שום פסלות בגוף הסכך, אלא דהפסול הוא במקום הסכך מחוץ לאיצטבא שהוא למעלה מכ', וכאן לא יועיל מה שנאמר דופ"ע להחשיב שהמחיצה והדופן מתעקם וחלק מהסכך נחשב לדופן, דמ"מ אין כאן סוכה כהלכתה, דאם להכשיר מקום האיצטבא אני בא - אין הדופן הלזו סמוכה לסכך, ואם ביחס לכלל הסוכה - הרי ודאי דמה שאני הופך הסכך הגבוה לדופן אין זה פותר את הבעיה המציאותית שהמחיצה הזו היא למעלה מכ'.

ולכן הרמב"ם הגדיר כאן דין דופ"ע שזה כאילו שהמחיצות נוגעות באיצטבא, כלומר, שאנו מקרבים ומצרפים את הדופן לאיצטבא, ועי"ז מכשירים מקום האיצטבא שיש לו הדפנות סמוכות לסכך כראוי.

ברם, גבי בית שנפחת הפסלות היא בסכך הסמוך למחיצה ובזה אין אני צריך לצירוף המחיצה לסכך, דמ"מ ישנו כאן סכך פסול באמצע ומה יועיל הצירוף, היאך יתבטל אותו הסכך. וע"כ דכאן הוי דין אחר של הפיכת הסכך הפסול לדופן שהסכך נחשב כחלק מגוף הכותל, ודוק. (עי' בספר אבן האזל פ"ד הי"ד).

ד) ולפי"ז ביארו באופן נפלא דברי הגמ' בצריכותא מבית שנפחת: מהו דתימא התם הוא דחזיא לדופן אבל הכא דלא חזיא לדופן אימא לא, דצ"ב מה חילוק איכא בטעם שצריך לעקמו, סוף סוף אחר דנאמרה הלכתא דדופ"ע בשני האופנים אית לן דופן מעליא.

אמנם לפי האמור את"ש, דפשיטא לן טפי דופ"ע דבית שנפחת שהוא לעקם הדופן ולהפוך הסכך להמשך הדופן דמ"מ הסכך הוא דופן מעליא, אבל מה יועיל דין זה באיצטבא דסו"ס הדופן הוא למעלה מכ', ולזה קמ"ל דין נוסף של דופ"ע שאני מקרב את הדופן ומצרפו לאיצטבא, ולכן אין לי דופן למעלה מעשרים.

ה) כתב הרא"ש סי' ד, וז"ל: כתב רי"צ גיאות ובלבד שלא תהא איצטבא גבוה מעשרה טפחים דרשות אחרת היא. ולא ידענא אמעא מאי נפ"מ דרשות אחרת היא כיון דאמר דופ"ע מכל צד, הרי איצטבא מוקפת מחיצות ומובדלת משאר הסוכה ודמיא לסוכה העומדת בראש הגג דרשות אחרת היא וכו'.

ובסי' ה לענין עמוד כתב הרא"ש בשם ריצ"ג דאע"פ שעמד העמוד בתוך ד' אמות של דפנות פסולה דכיון שחלק רשות אחרת לעצמה לא מיתכשר אלא במחיצות. וביאר הרא"ש דאזיל לטעמיה בהא דאיצטבא, אבל לפי שיטתו גם בעומד בתוך ד' אמות כשר וע"כ מיירי במופלג מהמחיצות ד' אמות.

והנה בלשון הרא"ש נראה דבאמת דפנות הסוכה כולה הלא המה דפנות האיצטבא ממש מדין דופ"ע ונחשבת למוקפת מחיצות ומובדלת משאר הסוכה, וע"כ ליכא שום נפקותא בין דפנות אלו לדפנות רשות אחרת.

ונראה דזה מתאים עם סברת הרא"ש בדין דופ"ע שהדופן הוא ממש סמוך לסכך עי"ז שהסכך גופו בחלקו נהפך לכמין דופן, ובזה יש סברא לומר שע"י דין דופ"ע אנו הופכים את עצם מציאות הדפנות, והדפנות מצטמצמות כביכול לשטח האיצטבא.

אבל לפי ההבנה השניה הנ"ל שזה שדופן נחשב כדופן לאיצטבא הוא מדין צירוף וקירוב, יש לדון דמה שמצד עצמה האיצטבא היא קובעת רשות לעצמה זה מונע את הצירוף והקירוב של הדופן לאיצטבא, כיון שהרי הקירוב והצירוף אינו מציאותי, וכמו שנתבאר לעיל דלהבנה זו כל הסוכה כשרה, ועי'.

ו) ועוד ביארו לפי"ז הא דאמרינן בגמ': אם יש שם משפת איצטבא ולדופן ד' אמות וכו', מהו דתימא לכל רוח ורוח לא אמרינן. והקשה הריטב"א, דהא בית שנפחת לכל רוח ורוח הוא דנפחת באמצע משמע. ותירץ, וז"ל: וי"ל דה"ק מה"ד דלכל רוח ורוח לא אמרינן במילתא דלא חשיב לדופן דנכשיר בה דופ"ע וכו'.

והדברים צ"ב, דאחר דכבר שמעינן דאמרינן דופ"ע גם במילתא דלא חזי לדופן וגם שמעינן דאמרינן דופ"ע לכל רוח ורוח, א"כ למה כאשר יצטרפו שני הדברים כאחד ס"ד דלא ליתהני ומה בכך.

אמנם לפי מה שנתבאר בדברי הרמב"ם דשני מיני דופ"ע איכא, א"כ מובן דגם אי שמעינן דאמרינן דופ"ע לכל רוח ורוח בדוכתא דחזיא לדופן דאז הסכך נהפך לדופן מכל צד שהוא, עדיין לא שמעינן דגם בדין האחר של דופ"ע דלא חזיא לדופן דזה מהני משום קירוב והצמדת הדופן, אי נימא הכי גם בכל רוח ורוח.

ויש להטעים בזה, שהרי בדופ"ע דחזיא לדופן הופכים את הסכך לדופן במציאות וא"כ אשמועינן שפיר דאמרינן דמכל רוח נחשב שישנן במציאות דפנות, אבל בצירוף הדופן לסכך באופן דהשתא לא חזיא לדופן, הרי לא יתכן לשנות מציאות הדםנות, אלא יסוד הענין הוא שרואין כאילו הדופן סמוך לסכך, ושפיר הוי רבותא טפי ליצור דפנות כאלו מכל הצדדים, ועי' היטב.

[באמונתו]

...
בגמ', מאי קמ"ל דאמרינן דופן עקומה וכו'.

הנה בביאור ענין דופן עקומה, מצינו בראשונים ב' אנפי. ברש"י ד"ה פחות, וז"ל: ורואין סכך העליון המחובר לדופן הרחוק כאילו הוא מן הדופן עצמו וכו'.

ועי' רש"י לקמן יז, א ד"ה פסולה, וז"ל, ומכאן אני אומר ומפרש הא דאמרינן שבסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה להכשיר עד ארבע אמות, היינו דחשבינן לסכך כאילו מן הדופן ונעקם ונכפף למעלה ובאוירה ליכא למימר הכי. ואיני מפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך פסול ומגיע לסכך כשר ומוציא את הפסול מן הסוכה דא"כ גם גבי אויר נימא הכי.

וכפירוש זה איתא ברוב הראשונים, עי' ריטב"א בשם תוס' וברא"ש סוף סי' ג ובר"ן.

אולם הריטב"א והר"ן הביאו בשם רש"י בנוסח אחר, דדופן עקומה היינו שרואין כאילו נתקרב הדופן בסופו לאיצטבא, ועי' במ"מ פ"ד הי"ד [בשיטת הרמב"ם] ובערל"נ, ובאמת מצינו כזאת בפי' ר"נ גאון עירובין ד, א...

מקור קדום לפירוש זה השני, יש גם בפירוש קדום, מיוחס אל בית מדרשו של רש"י, ראה המצורף בשתי מהדורות מכ"י.

[באמונתו]

ג) והנה בלשון הרמב"ם נראה שכלל בדבריו שתי ההגדרות הנ"ל, דהנה בפ"ד הי"ד כתב: בנה איצטבא באמצעה אם יש משפת איצטבא ולכותל... פחות מד' אמות כשרה, וכאילו המחיצות נוגעות באיצטבה והרי מן האיצטבה ועד הסיכוך פחות מכ' אמה, עכ"ל. נראה מדבריו כפירוש השני שהבאנו המבואר בדברי ר"נ גאון.

לעומת זאת בפרק ה הי"ד כתב וז"ל: כיצד בית שנפחת באמצעו וסיכך על מקום הפחת... פחות מיכן רואין כאילו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל וכשרה ודבר זה הלכה למשה מסיני, עכ"ל. הרי להדיא כפירוש הראשון, וצריך תלמוד.

וביארו בזה, דבאמת הרמב"ם ס"ל דישנן שתי הלכות של דופ"ע שנאמרו כל אחד במקומו, דהנה בנידון סכך למעלה מכ' ואיצטבא הנ"ל הרי אין שום פסלות בגוף הסכך, אלא דהפסול הוא במקום הסכך מחוץ לאיצטבא שהוא למעלה מכ', וכאן לא יועיל מה שנאמר דופ"ע להחשיב שהמחיצה והדופן מתעקם וחלק מהסכך נחשב לדופן, דמ"מ אין כאן סוכה כהלכתה, דאם להכשיר מקום האיצטבא אני בא - אין הדופן הלזו סמוכה לסכך, ואם ביחס לכלל הסוכה - הרי ודאי דמה שאני הופך הסכך הגבוה לדופן אין זה פותר את הבעיה המציאותית שהמחיצה הזו היא למעלה מכ'.

ולכן הרמב"ם הגדיר כאן דין דופ"ע שזה כאילו שהמחיצות נוגעות באיצטבא, כלומר, שאנו מקרבים ומצרפים את הדופן לאיצטבא, ועי"ז מכשירים מקום האיצטבא שיש לו הדפנות סמוכות לסכך כראוי.

ברם, גבי בית שנפחת הפסלות היא בסכך הסמוך למחיצה ובזה אין אני צריך לצירוף המחיצה לסכך, דמ"מ ישנו כאן סכך פסול באמצע ומה יועיל הצירוף, היאך יתבטל אותו הסכך. וע"כ דכאן הוי דין אחר של הפיכת הסכך הפסול לדופן שהסכך נחשב כחלק מגוף הכותל, ודוק. (עי' בספר אבן האזל פ"ד הי"ד)...

יש לציין לשון הכסף משנה - הלכות סוכה פרק ד: בנה איצטבה באמצעה וכו'. כתב הרב המגיד, ופירש רבינו שרואין כאילו המחיצות נוגעות באיצטבה, וכן פי' הגאונים ז"ל, ומדבריהם למדנו שהם מכשירים הסוכה ע"י כך, ע"כ.
וכתב כן, לפי שיש מפרשים דדופן עקומה, היינו שרואים כאילו הסכך כולו שמן הדופן עד האיצטבה, הוא הדופן אלא שנתעקם, שכן דרכן של כותלים להתעקם, ולפי דעתם הדבר ברור שאותו שיעור שבין הדופן לאיצטבה אינו כשר, כיון שאנו דנין סכך שעליו כאילו הוא דופן.
וא"ת, הרי דעת רבינו בפרק ה' כדעת אותם המפרשים, שכך כתב שם, רואים כאילו הכותל נעקם, ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל.
ואפשר לומר דשאני לרבינו בין היכא שפסול הסכך מחמת עצמו כי התם, דאז ודאי לא מכשרינן לאכול תחתיו, אלא רואין כאילו הכותל נעקם וכו' להיכא שפסולו מחמת גובהו כי הכא, דכיון דאיכא שיעור הכשר סוכה באיצטבה, ואידך הוי נמי סכך כשר, אף על פי שהוא גבוה עשרים, לא גרע מפסל היוצא מן הסוכה דנדון כסוכה, וזה דוחק, דנימא דשאני פירוש דופן עקומה מהכא להתם, ואם כך היתה כוונת רבינו, הרבה סתם הדברים...
לכך נ"ל שדעת רבינו שלא להכשיר אלא תחת סכך האצטבה...
ומ"ש כאן וכאילו המחיצות נוגעות באיצטבה, לא נתכוון לומר שהמחיצות דוקא נוגעות והסכך כשר, אלא לומר כאילו המחיצות נוגעות לאיצטבה, ואינן מרוחקות, כלומר, דרואין כאילו נעקם הכותל, ויחשב אותו סכך מגוף הכותל, וכמו שביאר בפרק שאחר זה, ואם דעת רבינו כמו שכתבתי, בעינן שיהיו הדפנות מגיעות לסכך, כדי שנאמר רואין כאילו נתעקם הכותל, וכאילו הסכך מן הדופן, שכן דרכן של כותלים להתעקם, אבל אם אין הדפנות מגיעות, ליכא למימר דופן עקומה:

[באמונתו]

ד, ב

ושאינה גבוהה עשרה טפחים. מנלן? אתמר, רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו. בכולה סדר מועד, כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעיילי רבי יונתן. ארון תשעה וכפורת טפח - הרי כאן עשרה, וכתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת ותניא, רבי יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה [מעשרה], ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. - ולא ירדה שכינה למטה? והכתיב וירד ה' על הר סיני! למעלה מעשרה טפחים. - והכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים! - למעלה מעשרה טפחים. ולא עלו משה ואליהו למרום? והכתיב ומשה עלה אל האלהים! - למטה מעשרה. - והכתיב ויעל אליהו בסערה השמים! - למטה מעשרה. - והכתיב מאחז פני כסא - פרשז עליו עננו, אמר ר' תנחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו - ועננו עליו!... - מכל מקום מאחז פני כיסא כתיב! - אישתרבובי אישתרבב ליה כסא עד עשרה, ונקט ביה.
בשלמא ארון תשעה - דכתיב ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו. אלא כפורת טפח מנלן? - דתני רבי חנינא: כל הכלים שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן. כפורת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה, מדת קומתה לא נתנה. צא ולמד מפחות שבכלים, שנאמר ועשית לו מסגרת טפח סביב, מה להלן טפח - אף כאן טפח. - ונילף מכלים גופייהו! תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת. ונילף מציץ, דתניא: ציץ דומה כמין טס של זהב, ורחב שתי אצבעות, ומוקף מאזן לאזן, וכתוב עליו שתי שיטין: יו"ד ה"א מלמעלה, וקדש למ"ד מלמטה, ואמר רבי אליעזר ברבי יוסי: אני ראיתיו ברומי, וכתוב עליו קדש לה' בשיטה אחת. - דנין כלי מכלי, ואין דנין כלי מתכשיט. - ונילף מזר, דאמר מר: זר משהו! - דנין כלי מכלי, ואין דנין כלי מהכשר כלי. - אי הכי, מסגרת נמי הכשר כלי הוא! - מסגרתו למטה היתה. - הניחא למאן דאמר מסגרתו למטה היתה, אלא למאן דאמר מסגרתו למעלה היתה, מאי איכא למימר? האי הכשר כלי הוא! אלא: דנין דבר שנתנה בו תורה מדה, מדבר שנתנה בו תורה מדה, ואל יוכיחו ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה כלל.
רב הונא אמר מהכא. על פני הכפרת קדמה - ואין פנים פחות מטפח. - ואימא כאפי דבר יוכני! - תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת. - ואימא כאפי דציפרתא, דזוטר טובא! -
אמר רב אחא בר יעקב: רב הונא פני פני גמר; כתיב הכא אל פני הכפרת, וכתיב התם מאת פני יצחק אביו. - ונילף מפנים של מעלה, דכתיב כראת פני אלהים ותרצני! - תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת. - ונילף מכרוב, דכתיב אל הכפרת יהיו פני הכרבים! -
אמר רב אחא בר יעקב, גמירי: אין פני כרובים פחותין מטפח. ורב הונא נמי מהכא גמיר. ומאי כרוב? אמר רבי אבהו: כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא. אמר ליה אביי: אלא מעתה דכתיב פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם היינו כרוב היינו אדם! - אפי רברבי ואפי זוטרא.
וממאי דחללה עשרה בר מסככה? אימא בהדי סככה! - אלא מבית עולמים גמר, דכתיב והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו, ועשרים רחבו, ושלשים אמה קומתו, וכתיב קומת הכרוב האחד עשר באמה, וכן הכרוב השני. ותניא: מה מצינו בבית עולמים - כרובים בשליש הבית הן עומדין, משכן נמי כרובים בשליש הבית הן עומדין. משכן כמה הוי - עשר אמות, דכתיב עשר אמות ארך הקרש. כמה הוי להו - שיתין פושכי. תלתיה כמה הוי - עשרים פושכי. דל עשרה דארון וכפורת - פשו להו עשרה, וכתיב והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת. קרייה רחמנא סככה למעלה מעשרה. ממאי דגדפינהו עילוי רישייהו קיימי? דלמא להדי רישייהו קיימי! - אמר רב אחא בר יעקב: למעלה כתיב. - ואימא דמידלי טובא! - מי כתיב למעלה למעלה?...

הנה הסוגיה הזו, זועקת דרשני כולה. הגמרא מבקשת מקור אל דין סוכה הפסולה באינה גבוהה י' טפחים, ועל כך דן ע"פ דף מלא, בעניין המידות של ארון הכפורת והכרובים, ומה עניינם לסוכה, וכי כבר אין נמצא שום מקור אחר בתורה לדרוש משם שיעור י' טפחים?!
בייחוד העניין קשה, אחרי שכבר דחו ראיה הארוכה, המובאת מארון תשעה - וכפורת טפח, בקושיית: ממאי דחללה עשרה בר מסככה? אימא בהדי סככה, ועכשיו הדר מחפשת ראיה חדשה, ושוב חוזרת כמוכרח אל אותו העניין, רק שכיווּן אחר מציע עתה, היינו "מבית עולמים גמר", ואף כאן הראיה היא שוב מכרובים, לא מ"פני הכרובים", אלא מ"כנפיהם".
אין ספק אפוא שדברים בגו!

בפשוטו השטחי, "מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה", ובכן הכרח הוא אשר סוכה, היא מקום ירידת שכינה, לא תהא למטה מי' טפחים!
מסתבר אפוא, שמעיקר סוד הסכך, כעין הכרובים פורשי כנפיים למעלה ה"סוככים" בכנפיהם על הכפורת משמש, סוד א-לוהי עלי אהליהם, לכן גם מביא לשון הכתוב מאחז פני כסא - פרשז עליו עננו, ואמר ר' תנחום, מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו, ועננו עליו, ולק': דתניא: כי בסכות הושבתי את בני ישראל - ענני כבוד היו... ויפרוש עלינו סוכת שלום, ואכן, סוכה היא בשורש אותיות כסא, מכוונת כנגד כסא כבוד ה'.
נמצא אשר בבסיס סוגיה הזו היא קבלת רז"ל, ששיעור סוכה היא בי' טפחים, מצד השראת שכינה, וכן התחיל ב"לא ירדה שכינה למטה מעשרה", וע"כ ידעו בבירור שצריך לבקש מקור ראייתו, דווקא מבית עולמים, משכן, הארון, הכפורת והכרובים בפניהם או בכנפיהם.
ממילא, אריכות כל הגמרא בזה, היא אך בדקדוקי הפרטים, איך להוכיח בדיוק שיעור של עשרה להשראת שכינה מהמקדש.