לומד_בישיבה כתב:הרב מיללער מה שכתב כבודו לחלק בין רוחב הסוכה שאין זה דין בעצם הסוכה יש להקשות על זה שהרי גם גובה עשרה פסולה משום דירה סרוחה וכפי שכתב כאן ברע"ב - כך שגם זה אינו דין בעצם הדפנות והסוכה.
ומה שכתב כבודו שהתנא מזכירו בהמשך. יתכן שהצדק עם כבודו.
ארזי ביתר כתב:לענין קושיית פותח האשכול, זכורני שאחד הראשונים מסביר, שמשום שיש בנושא זה ג' שיטות, העדיף התנא לא לכתוב זאת במשנתנו.
ביקורת תהיה כתב:'לפי שאין בייתוסין מודים שחיבוט ערבה דוחה את השבת' - נתינת טעם היא למה ששנה ברישא שערבה דוחה את השבת, וכלומר: מה טעם ערבה דוחה את השבת? לפי שאין הבייתוסין מודים בה שהיא מן התורה (ובדין הוא שתדחה את השבת), לפיכך אמרו חכמים שתדחה את השבת, כדי להוציא מלבם.
עושה חדשות כתב:ב....
על שיטת רבה דלא שלטא בה עינא, ובדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא בה עינא, יל"ע מהו שיעור הדפנות הצריך להגיע לסכך, האם כל הכשר הסוכה, או רק ז"ט כפול ב' דפנות ושלישית טפח, ולמ"ד דסוכה בעיא ד' דפנות האם נצרך כל השיעור, וכו'. (ובקורה של מבוי שדנו הראש' דמהני מחיצות מגיעות לקורה, הא איכא רק ב' מחיצות).
נוטר הכרמים כתב:ושאינה גבוהה עשרה טפחים.
פירש הריטב"א: דלא חשיב סכך בשאין תחתיו י' טפחים. ומבואר דזה הוי ג"כ פסלות בסכך ולא רק בדפנות. אמנם לשון הרא"ה הוא: דבפחות מכן לא הויא מחיצה. וראה לשון רש"י לקמן (כב, ב ד"ה ולא תחתונה) שאין מחיצה בפחות מעשרה.
ויש לדון מה הכרחו של הריטב"א לפרש כן, שהרי אין לומר דכולהו פסולי דמתני' מיירי בפסולי הסכך, דודאי חסרון ג' דפנות זה לא חסרון בסכך...
נוטר הכרמים כתב:ג, א
בתוד"ה כי עביד. והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה וכו', מ"מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא שייך למימר שהגשמים סימן קללה. וי"ל וכו' מ"מ בסככה שעיקר הסוכה ע"ש הסכך לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי.
מתירוץ התוס' נשמע דאמנם סוכה כזו שאין הגשמים יורדים לתוכה פסולה מדאורייתא, משום דה"ל דירת קבע, ורק מה"ט הוא דחשיב ירידת הגשמים סימן קללה בחג. וכן משמעות לשון הטור סי' תרלא בשיטת ר"ת דפסולה מדאורייתא אף בדיעבד.
אמנם יעויין לשון רש"י לקמן (ח, ב ד"ה אר"ח), ובמרדכי (סי' תשלב) כתב דמתוך פירוש רש"י משמע שמגינה מן הגשמים כשרה, ור"ת פירש שעשאה לצל ולא מעובה להגן מן הגשמים שזו פסולה וכו', ויעו"ש שהוכיח כן מהא דגשמים הוו סימן קללה בחג, וכדברי התוס' בשמעתין.
ונראה לבאר פלוגתת רש"י והתוס' בזה דאזלי לתרווייהו בעיקר דינא דדירת עראי בשמעתין, דהנה בתוס' מבואר בהדיא דאמנם דינא הוא דבעינן דירת עראי, אלא דבדפנות משמע ליה קרא דאתא לשיעורא וכו' ולא מצריכינן שיהא עראי בחפצא אלא סוכה שאפשר לעשות עראי, וזה לענין הדפנות, אבל בסכך בעינן שיהיה עראי ממש . ומעתה י"ל דבאופן שאין זה עראי אלא מגינה מן הגשמים הסוכה פסולה.
אבל שיטת רש"י דבאמת לא איתמר הלכתא דדירת עראי כלל, ונראה לבאר לפי שיטתו בכללות ענין דירת עראי, דהנה רש"י בד"ה עד עשרים כתב דעד כ' אמה שפיר דמי דיש בכלל קבע עראי והרי עשה כתורה, ועל כרחך לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם שיעור לתת לך שיעור בגובהה שתהא יכולה לעמוד ע"י יתידות עראי.
ונראה לבאר כונת דבריו, לפי מש"כ בד"ה שבעת ימים, וז"ל: סוכה של שבעה ותו לא דהיינו עראי ודייה במחיצות קלות. וצ"ב בלשונו, דלכאורה אין הדגש על כך שדייה במחיצות קלות, אלא שבמחיצות קבועות ה"ל דירת קבע ולא עראי.
אכן נראה דלרש"י מושג דירת עראי היינו דירה לשבעה ימים, וגם באופן שישנן מחיצות קבועות של ברזל אין זה מפקיע מזה שם דירת עראי, כיון שזה ראוי גם לדיורין של שבעה ימים ותו לא, וזה מש"כ רש"י דיש בכלל קבע עראי, ודווקא כאשר הסוכה למעלה מכ' זה מוגדר כדירת קבע ולא כעראי, משום שגובה כזה הוא גובה של קבע ולא של עראי, וזה כונת התורה לתת שיעור לדירה, ולא להגדיר את הדירה אם היא של עראי או קבע, ודוק היטב.
ולדברי רש"י את"ש ברווחא לישנא דגמ': כי עביד ליה דירת קבע נמי נפיק, דבאמת מצד המציאות זה מוגדר כקבע, ומ"מ נפיק כי יש בכלל קבע עראי.
ומעתה מבואר היטב דאליבא דרש"י אף סכך כזה שהוא מגין מן הגשמים אין בו חסרון דירת קבע, שאינו אלא דין שיעור דלמעלה מכ' בעלמא
.השוחט כתב:
ג:
ה. ומן המעקה. נ.ב. חו"מ סי' תכ"ז סעי' ג' וכיון דאין ראוי לתשמיש קבוע אין משתמשים כ"כ בגגו ולא חייבה התורה.
מיללער כתב:תודה רבה - בלמדי היום נתקשיתי על הפטור במעקה בבית שאין בו ד' על ד', דאה"נ שאין עליו שם בית, אבל למה אין זה בכלל לא תשום דמים בביתך, ולפי הנ"ל ניחא
מיללער כתב:.השוחט כתב:ג:
ה. ומן המעקה. נ.ב. חו"מ סי' תכ"ז סעי' ג' וכיון דאין ראוי לתשמיש קבוע אין משתמשים כ"כ בגגו ולא חייבה התורה.
תודה רבה - בלמדי היום נתקשיתי על הפטור במעקה בבית שאין בו ד' על ד', דאה"נ שאין עליו שם בית, אבל למה אין זה בכלל לא תשום דמים בביתך, ולפי הנ"ל ניחא
ארון הקודש כתב:ב.
בנוגע לגמ' בדף ב' ע"א וברש"י דלכך נקט 'פסולה' כי ישנם במשנה זו כמה הלכות ולעולם ישנה לתלמידו בדרך קצרה.
קצת לא הבנתי מה שייך לשון קצרה כאשר מדובר בכמה הלכות שונות. הסברא נותנת שבהלכה אחת צריך לומר בלשון קצרה ולא להאריך במילים, אבל כאן לכאורה מדובר בשלשה הלכות נפרדות וכל הלכה צריכה את ה'תקנה' שלה
באמונתו כתב:עושה חדשות כתב:ב....
על שיטת רבה דלא שלטא בה עינא, ובדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא בה עינא, יל"ע מהו שיעור הדפנות הצריך להגיע לסכך, האם כל הכשר הסוכה, או רק ז"ט כפול ב' דפנות ושלישית טפח, ולמ"ד דסוכה בעיא ד' דפנות האם נצרך כל השיעור, וכו'. (ובקורה של מבוי שדנו הראש' דמהני מחיצות מגיעות לקורה, הא איכא רק ב' מחיצות).
סוכה שמקצתה גבוהה למעלה מכ' אמה, ומקצתה אין גבוהה למעלה מכ' האמה, הלא מסתמא תלוי הוא בשיעור סוכה, וה"נ דכוותה. הכלל, שכל שדפנות מגיעות לסכך, כאין גבוהה למעלה מכ' אמה היא.
באמונתו כתב:מיללער כתב:.השוחט כתב:ג:
ה. ומן המעקה. נ.ב. חו"מ סי' תכ"ז סעי' ג' וכיון דאין ראוי לתשמיש קבוע אין משתמשים כ"כ בגגו ולא חייבה התורה.
תודה רבה - בלמדי היום נתקשיתי על הפטור במעקה בבית שאין בו ד' על ד', דאה"נ שאין עליו שם בית, אבל למה אין זה בכלל לא תשום דמים בביתך, ולפי הנ"ל ניחא
זוהי קושיית רבינו החזו"א זצ"ל ממש, עיין המצורף:
עושה חדשות כתב:באמונתו כתב:עושה חדשות כתב:ב....
על שיטת רבה דלא שלטא בה עינא, ובדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא בה עינא, יל"ע מהו שיעור הדפנות הצריך להגיע לסכך, האם כל הכשר הסוכה, או רק ז"ט כפול ב' דפנות ושלישית טפח, ולמ"ד דסוכה בעיא ד' דפנות האם נצרך כל השיעור, וכו'. (ובקורה של מבוי שדנו הראש' דמהני מחיצות מגיעות לקורה, הא איכא רק ב' מחיצות).
סוכה שמקצתה גבוהה למעלה מכ' אמה, ומקצתה אין גבוהה למעלה מכ' האמה, הלא מסתמא תלוי הוא בשיעור סוכה, וה"נ דכוותה. הכלל, שכל שדפנות מגיעות לסכך, כאין גבוהה למעלה מכ' אמה היא.
ערוך לנר - רש"י ותוס' ור"ן פירשו דדרך דפנות שלטא עינא בהסכך ולכן הקשו מה בין מבוי לסוכה ותרצו אבל הריטב"א כתב בשם מורו דאין הפי' דכיון דהדפנות מגיעות לסכך שלטא בי' עינא טפי אלא הכי פירושו כיון דהסכך מוקף ב' מחיצות כהלכתן ושלישית טפח ודפנות מגיעות לסכך ורואה עצמו מכוסה ועומד אי אפשר שלא ישיב אל לבו לדעת שהוא יושב תחת הסכך ע"ש ולכאורה יש נפקותא בין ב' הטעמים אם רק דופן א' מגיע לסכך דלפי' רש"י ותוס' ור"ן גם בזה יש היכר דדרך הדופן האחד שלטא עינו עד הסכך ורואה אותו אבל לפי' הריטב"א דוקא בעינן שכל הדפנות של הכשר סוכה יגיעו עד הסכך למען יראה עצמו מכוסה ועומד והשתא כיון דקאמר דפנות מגיעות לסכך ולא קאמר דסגי בדופן א' לבד יש קצת ראי' מזה לפי' הריטב"א.
שפת אמת - דפנות מגיעות לסכך אפי' למעלה מכ' כשירה, לשון דפנות משמע דדופן א' מגיע לסכך לא מהני וא"ש לפי' הריטב"א ע"ש, אבל מדברי התוס' שהקשו מקורה ומנ"ח וחילקו בין קורה טפח לסוכה דרחבה טובא משמע דס"ל דלאו דוקא דפנות דה"ה דופן א' סגי.
נוטר הכרמים כתב:...
בגמ', מאי קמ"ל דאמרינן דופן עקומה וכו'.
הנה בביאור ענין דופן עקומה, מצינו בראשונים ב' אנפי. ברש"י ד"ה פחות, וז"ל: ורואין סכך העליון המחובר לדופן הרחוק כאילו הוא מן הדופן עצמו וכו'.
ועי' רש"י לקמן יז, א ד"ה פסולה, וז"ל, ומכאן אני אומר ומפרש הא דאמרינן שבסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה להכשיר עד ארבע אמות, היינו דחשבינן לסכך כאילו מן הדופן ונעקם ונכפף למעלה ובאוירה ליכא למימר הכי. ואיני מפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך פסול ומגיע לסכך כשר ומוציא את הפסול מן הסוכה דא"כ גם גבי אויר נימא הכי.
וכפירוש זה איתא ברוב הראשונים, עי' ריטב"א בשם תוס' וברא"ש סוף סי' ג ובר"ן.
אולם הריטב"א והר"ן הביאו בשם רש"י בנוסח אחר, דדופן עקומה היינו שרואין כאילו נתקרב הדופן בסופו לאיצטבא, ועי' במ"מ פ"ד הי"ד [בשיטת הרמב"ם] ובערל"נ, ובאמת מצינו כזאת בפי' ר"נ גאון עירובין ד, א...
נוטר הכרמים כתב:ג) והנה בלשון הרמב"ם נראה שכלל בדבריו שתי ההגדרות הנ"ל, דהנה בפ"ד הי"ד כתב: בנה איצטבא באמצעה אם יש משפת איצטבא ולכותל... פחות מד' אמות כשרה, וכאילו המחיצות נוגעות באיצטבה והרי מן האיצטבה ועד הסיכוך פחות מכ' אמה, עכ"ל. נראה מדבריו כפירוש השני שהבאנו המבואר בדברי ר"נ גאון.
לעומת זאת בפרק ה הי"ד כתב וז"ל: כיצד בית שנפחת באמצעו וסיכך על מקום הפחת... פחות מיכן רואין כאילו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל וכשרה ודבר זה הלכה למשה מסיני, עכ"ל. הרי להדיא כפירוש הראשון, וצריך תלמוד.
וביארו בזה, דבאמת הרמב"ם ס"ל דישנן שתי הלכות של דופ"ע שנאמרו כל אחד במקומו, דהנה בנידון סכך למעלה מכ' ואיצטבא הנ"ל הרי אין שום פסלות בגוף הסכך, אלא דהפסול הוא במקום הסכך מחוץ לאיצטבא שהוא למעלה מכ', וכאן לא יועיל מה שנאמר דופ"ע להחשיב שהמחיצה והדופן מתעקם וחלק מהסכך נחשב לדופן, דמ"מ אין כאן סוכה כהלכתה, דאם להכשיר מקום האיצטבא אני בא - אין הדופן הלזו סמוכה לסכך, ואם ביחס לכלל הסוכה - הרי ודאי דמה שאני הופך הסכך הגבוה לדופן אין זה פותר את הבעיה המציאותית שהמחיצה הזו היא למעלה מכ'.
ולכן הרמב"ם הגדיר כאן דין דופ"ע שזה כאילו שהמחיצות נוגעות באיצטבא, כלומר, שאנו מקרבים ומצרפים את הדופן לאיצטבא, ועי"ז מכשירים מקום האיצטבא שיש לו הדפנות סמוכות לסכך כראוי.
ברם, גבי בית שנפחת הפסלות היא בסכך הסמוך למחיצה ובזה אין אני צריך לצירוף המחיצה לסכך, דמ"מ ישנו כאן סכך פסול באמצע ומה יועיל הצירוף, היאך יתבטל אותו הסכך. וע"כ דכאן הוי דין אחר של הפיכת הסכך הפסול לדופן שהסכך נחשב כחלק מגוף הכותל, ודוק. (עי' בספר אבן האזל פ"ד הי"ד)...
ושאינה גבוהה עשרה טפחים. מנלן? אתמר, רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו. בכולה סדר מועד, כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעיילי רבי יונתן. ארון תשעה וכפורת טפח - הרי כאן עשרה, וכתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת ותניא, רבי יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה [מעשרה], ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. - ולא ירדה שכינה למטה? והכתיב וירד ה' על הר סיני! למעלה מעשרה טפחים. - והכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים! - למעלה מעשרה טפחים. ולא עלו משה ואליהו למרום? והכתיב ומשה עלה אל האלהים! - למטה מעשרה. - והכתיב ויעל אליהו בסערה השמים! - למטה מעשרה. - והכתיב מאחז פני כסא - פרשז עליו עננו, אמר ר' תנחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו - ועננו עליו!... - מכל מקום מאחז פני כיסא כתיב! - אישתרבובי אישתרבב ליה כסא עד עשרה, ונקט ביה.
בשלמא ארון תשעה - דכתיב ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו. אלא כפורת טפח מנלן? - דתני רבי חנינא: כל הכלים שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן. כפורת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה, מדת קומתה לא נתנה. צא ולמד מפחות שבכלים, שנאמר ועשית לו מסגרת טפח סביב, מה להלן טפח - אף כאן טפח. - ונילף מכלים גופייהו! תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת. ונילף מציץ, דתניא: ציץ דומה כמין טס של זהב, ורחב שתי אצבעות, ומוקף מאזן לאזן, וכתוב עליו שתי שיטין: יו"ד ה"א מלמעלה, וקדש למ"ד מלמטה, ואמר רבי אליעזר ברבי יוסי: אני ראיתיו ברומי, וכתוב עליו קדש לה' בשיטה אחת. - דנין כלי מכלי, ואין דנין כלי מתכשיט. - ונילף מזר, דאמר מר: זר משהו! - דנין כלי מכלי, ואין דנין כלי מהכשר כלי. - אי הכי, מסגרת נמי הכשר כלי הוא! - מסגרתו למטה היתה. - הניחא למאן דאמר מסגרתו למטה היתה, אלא למאן דאמר מסגרתו למעלה היתה, מאי איכא למימר? האי הכשר כלי הוא! אלא: דנין דבר שנתנה בו תורה מדה, מדבר שנתנה בו תורה מדה, ואל יוכיחו ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה כלל.
רב הונא אמר מהכא. על פני הכפרת קדמה - ואין פנים פחות מטפח. - ואימא כאפי דבר יוכני! - תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת. - ואימא כאפי דציפרתא, דזוטר טובא! -
אמר רב אחא בר יעקב: רב הונא פני פני גמר; כתיב הכא אל פני הכפרת, וכתיב התם מאת פני יצחק אביו. - ונילף מפנים של מעלה, דכתיב כראת פני אלהים ותרצני! - תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת. - ונילף מכרוב, דכתיב אל הכפרת יהיו פני הכרבים! -
אמר רב אחא בר יעקב, גמירי: אין פני כרובים פחותין מטפח. ורב הונא נמי מהכא גמיר. ומאי כרוב? אמר רבי אבהו: כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא. אמר ליה אביי: אלא מעתה דכתיב פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם היינו כרוב היינו אדם! - אפי רברבי ואפי זוטרא.
וממאי דחללה עשרה בר מסככה? אימא בהדי סככה! - אלא מבית עולמים גמר, דכתיב והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו, ועשרים רחבו, ושלשים אמה קומתו, וכתיב קומת הכרוב האחד עשר באמה, וכן הכרוב השני. ותניא: מה מצינו בבית עולמים - כרובים בשליש הבית הן עומדין, משכן נמי כרובים בשליש הבית הן עומדין. משכן כמה הוי - עשר אמות, דכתיב עשר אמות ארך הקרש. כמה הוי להו - שיתין פושכי. תלתיה כמה הוי - עשרים פושכי. דל עשרה דארון וכפורת - פשו להו עשרה, וכתיב והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת. קרייה רחמנא סככה למעלה מעשרה. ממאי דגדפינהו עילוי רישייהו קיימי? דלמא להדי רישייהו קיימי! - אמר רב אחא בר יעקב: למעלה כתיב. - ואימא דמידלי טובא! - מי כתיב למעלה למעלה?...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 15 אורחים