יבמות נד: ברש"י "שמא 'חס ושלום' אין זה אביו"

[מיללער]

על דברי הגמ' אחות אם ודאי משא"כ אחות אב פירש"י שאינה ודאי אחות אביו כי שמא "חס ושלום" אין זה אביו.

האם הביטוי 'חס ושלום' מתאים הכא? הלא אינו מדובר באדם מסומן רק על ענין קירבה מאב שאינה רק מחזקה דרוב בעילות הלך אחר הבעל.

[בברכה המשולשת]

אבל זה רומז שאמו זינתה ח"ו

[מיללער]

אבל זה רומז שאמו זינתה ח"ו

אמו של מי? האם בכל פעם שמדובר בש"ס ממעשה עבירה או זנות, או ציור של איסור מוסיף רש"י את הביטוי "חס ושלום"? אתמהה

[בברכה המשולשת]

אמו של מי שמדובר עליו שם, וייתכן שבמקום בו מדובר במישרין על עבירה לא שייך לומר ח"ו כי זה כבר אמור בהדיא וברור שאמרינן בעצמנו ח"ו, אבל כאלן שזה קצת אגב אורחא הוסיף רש"י לכתוב ח"ו על מנת שלא נשכח את חומרת הדבר

[מיללער]

ומה בעצם הפירוש המילולי של 'חס ושלום'?

במס' ב"ק נה. אמר רב אשי חס ושלום פסקה טובה מישראל (לכן לא כתיב טוב בלוחות הראשונות מפני שסופן להשתבר)

[פרנצויז]

ומה בעצם הפירוש המילולי של 'חס ושלום'?

בפרשת מקץ (בראשית מ"ד ז') חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה, אומר ע"ז רש"י:
"חולין הוא לנו, לשון גנאי, ותרגום חס לעבדיך, חס מאת הקב"ה יהי עלינו מעשות זאת, והרבה יש בגמרא חס ושלום".

[אהרן תאומים]

נפלא

[מיללער]

ומה בעצם הפירוש המילולי של 'חס ושלום'?

בפרשת מקץ (בראשית מ"ד ז') חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה, אומר ע"ז רש"י:
"חולין הוא לנו, לשון גנאי, ותרגום חס לעבדיך, חס מאת הקב"ה יהי עלינו מעשות זאת, והרבה יש בגמרא חס ושלום".

תודה רבה

א. נמצא שהתרגום שתירגם מ'חלילה' ל'חס' הוא רק התרגום של הענין ולא תרגום מילולי
ב. חס מאת הקב"ה - ושלום הוא הוספה של חז"ל, כלומר שלום מאת הקב"ה?

[חיים סופר]

אבל זה רומז שאמו זינתה ח"ו

אמו של מי? האם בכל פעם שמדובר בש"ס ממעשה עבירה או זנות, או ציור של איסור מוסיף רש"י את הביטוי "חס ושלום"? אתמהה

כבר נתעורר בזה א' בקובץ וילקט יוסף סימן רז

[אהרן תאומים]

אולי כאן זה לשון נופל על לשון חייס יחוס חס, דאי כתב רחמנא באחות אב שכן יש לה חייס אבל אחות אם אימא לא ואי כתב רחמנא באחות אם שכן ודאית אבל אחות אב אימא לא צריכא וכו' , וכפי שברש"י עה"ת פירש על פסוק זה ויתילדו "ויתילדו על משפחותם" - הביאו ספרי יחוסיהם ועידי חזקת לידתם כל אחד ואחד להתייחס על השבט, המיוחס עד יעקב אבינו ע"ה, וראה ברמב"ן ואה"ח בפסוק זה, ואפשר דזה גם נופל על הלשון הנאמר בגמרא (פסחים נו.) ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד

[שמואל דוד]

עיין וילקט יוסף:

3AA0B475-BCDA-437F-93A0-745329D4CC64.png (60.42 KiB) נצפה 1443 פעמים

[אהרן תאומים]

יש"כ וראה מה שכתבתי כאן https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=62574

ולגבי מה שניסה לפתור הר"ת ח"ו - חולה וזקן, זה אינו כפי שחזינן בכתב יד

חס ושלום כתב יד.png (1009.42 KiB) נצפה 1335 פעמים

[באמונתו]

ברם לענ"ד, עיקר כוונת רש"י כאן, לא רגשית ולא מוסרית, אלא אף מילים אלו - מעצם פירושו הם, להסביר כיצד מן האפשר שאחות אב, באמת אין היא אחות אב, ע"כ רומז דרך קיצור כדרכו, וכותב ומפרש: שמא ח"ו אין זה אביו, ר"ל שייתכן הדבר באם חטאה אמו, וזנתה תחת אביו, ובאופן הזה נמצא שאין זה אביו, וממילא לא אחותו אחות אביו.
וכיו"ב גם לעיל ברש"י - יבמות י, א:

אנס כלתו - ועבר על דת... היתה אמו נשואת אביו, ונשאת לאחיו מאביו ומת - לא תפסי קדושין בה, שהרי אשת אב בכרת, ואמרינן לקמן אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דברי הכל, הלכך כשמת רשע זה, לא נפלה זו לייבום לפני בנה, דלאו אשת אח הואי, ואינה פוטרת צרתה.

וכי רש"י מבקש לקיים מצוות "שם רשעים ירקב" כאן?!
רק דבר זה הינו מכלל עצם פירושו, מאחר שבגמרא שם אמרו: דאי עבר ונסיב! דאי לא קתני... באחותה דהתירא קמיירי, באחותה דאיסורא לא קמיירי.

[אהרן תאומים]

הפשט הפשוט הזה כל אחד הבין ורש"י לא רמז אלא אמר במפורש שמא אין זה אביו, ועדיין "חס ושלום" מיותר יש כאלו בכל הש"ס ולא נכתב "חס ושלום" וכפי שציין ה"וילקט יוסף" (שאגב נשמט שם המילה "אין")

[באמונתו]

רבים מפירושי רש"י שבכל מקום, יכולים להידמות כמובנים מאליהם - והם לא.
בכל הש"ס, רבו האזכורים מפורשים של עוברי עבירה, וא"צ רש"י - המפרש, שיכתוב בהם: ח"ו.
רק כאן, היות ומדובר בסתם "אחות אב" שכתוב בתורה, הרי צריך לפרש שהכא "ברשיעי עסקינן".
הראיתי כבר בס"ד דוגמה נוספת כיו"ב, ג"כ ברש"י - יבמות.

[אהרן תאומים]

הויכוח שלך לכאורה מיותר במקצת, רש"י גם בדוגמא שהבאת דורש הסבר על לשונו הלא שגרתית כי הרי איזכורים של בעלי עבירה כעין אלה נזכרים כל הזמן ורש"י לא משתמש בסופרלטיבים, ולגבי החס ושלום, רש"י לא האריך לפרש המיותר אלא הפשט הנצרך, והלשון חס ושלום מיותר, ובוודאי היה רש"י צריך לפרש ואין בדבריו שום ייתור, אבל אם בקצרנות עסקינן רש"י יכל לומר כך - אחות אם ודאי. קרובתו אבל אחות אב שמא זינתה אמו: קצר וברור יותר, ולא ברמז ובאריכות "שמא חס ושלום אין זה אביו" ואז צריך להסביר שהכוונה שזינתה אמו,
ומה אתה מתכוין להוכיח בכך? שהכוונה כדבריך? אני את דברי כפי שאתה רואה כותב אולי אפשר ואפשר, אבל אתה כותב "ברם לענ"ד", ועל כן נצרך הוכחה לדעתך למה דווקא כאן כתב בנסתר ועוד בלשון חס ושלום, ולא כאן למשל, (יבמות יא) לביתה. לבעלה שמא זינתה שרגלים.. (לא כתב שמא חס ושלום זינתה) (פג)מאין הם. אשתו זינתה: (כנ"ל) , ועוד הרבה וכאמור אין מתרצים קושיה בקושיה נוספת וערבא ערבא צריך, וזה הוא סוף דיונינו מבחינתי בעניין זה ומראש אני מסכים לדבריך שתענה על זה

[באמונתו]

לשיטתי, שם ברש"י יבמות יא, א: נכנסה עמו - המקנא לאשתו ואמר לה אל תסתרי עם איש פלוני. לביתה - לבעלה שמא זינתה שרגלים לדבר, שהרי קינא לה ונסתרה, ואם כהנת היא אסורה בתרומה כדיליף במסכת סוטה (דף כח) נטמאה נטמאה ונטמאה ג' פעמים אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה. ודאי אין סיבה לכתוב: ח"ו, והא להדיא בסוטה עסקינן.
גם אצל "מאַין הם", לא מדובר בחשש: שמא חס ושלום, אלא במוחלט.

[אהרן תאומים]

אחר העיון והחיפוש דברי הרב באומנתו נכונים וצודקים, והדרש ידרש והמוסר ילמד, אכן בכל המקומות שנאמר שמה זינתה ודומיהם, הם או במקרה של קינוי וכדומה או בגוים, ואכן שמא אין זה אביו ללא שום חשש רק מול ודאות אימו, נראה שזה המקום היחיד, ועל כן רש"י כתב בלשון נסתרת חס ושלום, כי זה חשש לכאורה בכל איש ישראל, ובהחלט בחיבור עם הדרש ודברי רש"י על הפסוק ויתילדו, עם פירוש האור החיים הקדוש, אזי רעיון זה וזהירותו של רש"י לא לכתוב בפירוש שמא זינתה אמו, מקבל הארה וטעם.

[באמונתו]

יישר כוח!