פורום אוצר החכמה

בבא קמא נג, א

רבה אמר הכא במאי עסקינן במתהפך דנפל אאפיה ואתהפיך ונפל אגביה דהבלא דאהני ביה אהני ביה.
ופרש"י: דאהני ביה. הבלא שנכנס בו בתחילת נפילתו והועילה בו להמית היא המיתתו.

הנה לשון רש"י שלפנינו מגומגם כאשר יראה המעיין.
אך באו"ז איתא: דאהני ביה הבלא שנכנס בו בתחילת נפילתו והיא המיתתו.

ועדיין אין דברי רש"י מתיישבים היטב בלשון הגמרא דהבלא דאהני ביה אהני ביה. ויתכן שגי' רש"י בתלמוד הי': דאהני ביה הבלא. מבלי ההוספה שלפנינו: אהני ביה, (ותיבת הבלא היא חלק מד"ה). וע"ז פירש"י שנכנס בו כו'. וא"ש.

יומא ב, א

בד"ה כלי גללים. צפיעי בקר מפרש להו במנחות כו'. וצ"ע דלא מפרש התם מידי.

ובתוס' ר"י הלבן כתב כלי גללים דצפיעי בקר משמע במס' מנחות כו'. ובודאי כעין זה צ"ל גם ברש"י.

ופירושו כמש"כ בתוס' ר"י הלבן דכיון דבעי התם פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי כו' הוה לי' ככלי גללים "משמע דכלי גללים קרי לדבר הנעשה מן הרעי שלבהמה".

וכן הוכיחו ממנחות, בתוס' (מנחות שם) ובר"ש השלם (ריש פ"י דכלים) ובתוס' הרא"ש (שבת טז:) ובתוס' ר"י הזקן (שבת שם), ובשו"ת תשב"ץ (ח"א סי' קכא). ולהוציא מהפירוש דהם כלי שיש.

מאמרו של ר' יעקב שפיגל

י. אברהם כתב:בבא קמא נג, א

רבה אמר הכא במאי עסקינן במתהפך דנפל אאפיה ואתהפיך ונפל אגביה דהבלא דאהני ביה אהני ביה.
ופרש"י: דאהני ביה. הבלא שנכנס בו בתחילת נפילתו והועילה בו להמית היא המיתתו.

הנה לשון רש"י שלפנינו מגומגם כאשר יראה המעיין.
אך באו"ז איתא: דאהני ביה הבלא שנכנס בו בתחילת נפילתו והיא המיתתו.

ועדיין אין דברי רש"י מתיישבים היטב בלשון הגמרא דהבלא דאהני ביה אהני ביה. ויתכן שגי' רש"י בתלמוד הי': דאהני ביה הבלא. מבלי ההוספה שלפנינו: אהני ביה, (ותיבת הבלא היא חלק מד"ה). וע"ז פירש"י שנכנס בו כו'. וא"ש.

אני בעניותי לא הבנתי מה מגומגם ברש"י. להיפך לשון רש"י כמו שהוא לפנינו מתיישב היטב עם לשון הגמרא.

ואני לא מבין את המהלך שלך. אתה משנה את רש"י ואז אתה שואל הרי זה לא מתיישב עם הגמרא (שמתאימה לגירסה הקיימת של רש"י) והתירוץ הוא שרש"י (בגירסתך) גרס אחרת בגמרא?

אחר שרש"י כתב והועילה בו להמית, מה זה מוסיף בביאור, 'היא המיתתו'?

ואם מפני ל' הגמ' דאהני בי' אהני בי', הוה לי' למימר, הבלא כו' והועילה בו להמית, היא הועילה, ולמה מכפיל בדבריו ענין המיתה.

ובלאו הכי הו"ל לרש"י למינקט בד"ה, דהבלא דאהני ביה.

אני לא מבין. למה רש"י צריך להתנסח בדיוק בלשון שאתה רוצה.

בגמרא יש כאן כפילות והיא צריכה ביאור שהיו יכולים לומר דהבלא דמעיקרא אהני ביה והגמרא נקטה הבלא דאהני ביה (כלומר שהועיל בו כפירש"י), אהני ביה (מה אהני? אהני להמיתו!) וזה מה שפירש רש"י בדיוק.
לבאר את כוונת הגמרא זה כבר עניין אחר.

כך היא אכן הפי' הפשוט של הגי' שלפנינו, שרש"י בא לפרש את הגמ' כך: הבלא שנכנס בו בתחילת נפילתו והועילה בו להמיתו, היא הועילה בו להמיתו.

אך הקושי הוא למה צריך רש"י להכפיל דבריו, הרי את ההמשך (היינו פי' אהני ביה), יבין כל לומד לבדו. וכי כך דרכו, סתם לדקלם את דברי הגמ' כביאורי זמנינו? ולבאר את הכפילות הוא ענין אחר?

והבוחר יבחר.

ב"ק נו:
לא צריכא דקמו לה באפה. פירש"י שלא משכוה אלא עמדו בפניה לכל צד שלא תלך אנה ואנה אלא לקָמָה לאכול.
וצ"ע מש"כ אלא לקמה לאכול, דהא הכא מיירי בהוציאוה לגוזלה, ורב מתנה הוא דמיירי במעמיד על קמה לאכול.

ובמראה אש נדחק דצ"ל דקם לה באפה, ודיבור זה צ"ל אחר הדיבור של מעמיד. ובזכר יהודה נדחק לפרש שעמדו בפניה מכל צד כדי לגוזלה, והי' בזה סבה לאכול. ובפני יהושע (תוס' ד"ה וליסטים) פי' דר"ל דלא איירי שהוציאוה לגוזלה אלא ע"מ שתאכל הקמה גרידא, ועי' מהר"ם שיף.

והנה באו"ז ליתא לתיבת לאכול, ואם כך הוא הנוסח הנכון ברש"י אתי שפיר היטב. וצריך לנקד הקו"ף בפתח אלא לקַמָה, פירוש, לפניה.

[גם לפי' הפנ"י ע"כ צריך לפרש המציאות, א) שעמדו בפני' כדי שתלך לפני' ותצא מהדִיר, ב) שאח"כ עמדו בפני' כדי שתלך לקמה. וא"כ תמוה שדילג רש"י ולא פי' רק את הענין השני].

סוגיית הגמ' שם שהגזלן חייב בתשלומי נזק של שן ורגל של הצאן.

אפרש את שיחתי,
סוגיית הגמ' היא על המשנה שהוציאוה ליסטים ליסטים חייבין, וע"ז מקשה הגמ' פשיטא שאם גזלוה היינו שקנו בקניין משיכה של גזילה הוי שלהם, ופשיטא שחייבים, וע"ז הת' שקמו לה באפה, והיינו שלא משכוה אלא כיוונו אותה לקמה בלא לזכות בה ואינה שלהם ולכן חייבים בתשלומי נזקה, ומייתי סייעתא מרב מתנה אמר רב.

אה"נ כן פי' במהר"ם שיף ובפנ"י לפי הגי' שלפנינו.
אך אם נוסח האו"ז הוא גירסתו ברש"י (ולא ט"ס), ניתן לפרש ברש"י כמו שפי' המהר"ם שיף בדעת תוס', דהגמ' מתרץ דאיקרי משיכה בכך.

תיקונים והערות בפירש"י בבא מציעא דף ה - דף ט
רובו ככולו מכתבי יד

מה פתאום להעדיף גירסאות אחרות מהנוסח שהשי"ת כיוון שהתקבל ובו לומדים כולם? אמנם אם יש קושיה מסוימת יש מקום לבדוק אם גירסה אחרת עדיפה ולהציע זאת, כמו כן להביא באופן מלוקט "רק" מה שנראה למלקט ופעם מכתב יד זה ופעם מאחר, הוא דבר פסול ומכאן קצרה הדרך עד להגהה מסברא כמו שיש מקומות בודדים מתוך הדוגמאות של 4 הדפים שהבאת, יש אכן מקום להצגת כל שינויי הגרסאות של "כל" כתבי היד והדפוסים המוקדמים, כעין זה קיים כבר במאגר הספריה למחקר תלמודי על הגמרא עצמה, ומקום הניחו להתגדר ולעשות עבודה כעין זו על רש"י ותוס

דעת כבודו כבר ידוע ממקום אחר בפורום...

נכון אכן נזכרתי
viewtopic.php?f=7&t=27395&p=577505#p576946

ב"מ טו.
אלא מעתה מתנה דלא כתיב ליה הכי ה"נ דלא טריף שבחא, א"ל אין, וכי יפה כח מתנה ממכר, א"ל אין יפה ויפה.
וברש"י

ונתקשו במהרש"א ומהרש"ל בל' זבנתיה, דהא במתנה עסקינן. במהרש"ל תיקן קבלתיה ובמהרש"א כ' דמתנה כמכר דאי לאו דארצי קמיה לא יהיב לי' מתנה.
בכת"י וטיקן אי' אמאי יהבתא ניהליה, בכת"י בריטיש אי' זבינתיה (ותוקן בין השורות קבילתיה).

ונראה בדרך אפשר לקיים נוסח דידן, שהוא גם גירסת תוס' חכמי אנגליה ברש"י (ע"ש שהק' ותי' כעין תי' מהרש"א)
דפי' אמאי זבינתיה היינו אמאי קניתיה, והרי באמת שוה מקבל מתנה ללוקח דשניהם צריכים לעשות קנין, דמקבל מתנה אינו זוכה מאליו בקרקע אלא צריך לעשות קנין "בא' מן הדרכים שהקונה זוכה בהן במקחו".

י. אברהם כתב:

תיקונים ברש''י פרק שנים אוחזין.pdf

נפלא ביותר!
השאלה הנשאלת היא האם מקור התיקונים הם מהשוואה לכת"י אחד ותו לא, והאם נבדקו גם נוסחאות דפו"ר וכת"י נוספים.

רק בהשוואה ל2 כת"י. בריטיש, וטיקן.
תפסת מועט תפסת

בחלקם קילקולים. אז אולי יותר נכון לכתוב בכותרת שינויי גירסאות ברש"י ע"פ סוגי כתב יד הנבחרים לפי רצון המלקט והבנתו!!!
בכל אופן הצלחה

אהרן תאומים כתב:בחלקם קילקולים. אז אולי יותר נכון לכתוב בכותרת שינויי גירסאות ברש"י ע"פ סוגי כתב יד הנבחרים לפי רצון המלקט והבנתו!!!
בכל אופן הצלחה

אשמח אם בטוב לבך תצביע על הקלקולים למען אוכל להסירם במהרה ולא אוסיף להכשיל את בני ישראל.
עיקר דעתו של כבודו כבר נכתב למעלה ולא נתחדש כלום.

לדוגמא זה :
דף ו
אביי אמר וכו' ויכפור והולך ותוקף בכת"י והלך ותקף
זה קילקול ואינו תיקון עיין בדף ג' ע"א בגמרא

ר' יוחנן לחוד ואביי לחוד.
ע"ע בפרישה ובמלאכת שלמה "והלך ותקף".

י. אברהם כתב:ר' יוחנן לחוד ואביי לחוד.
ע"ע בפרישה ובמלאכת שלמה "והלך ותקף".

לא עיינתי, אולי בלילה אחפש ואעיין, אבל אין צורך לשנות כי מבחינה לשונית ותחבירית זה המשך לתיאור של רש"י את דברי אביי, ומתאר מה שאדם זה יעשה "ויכפור" "והולך" ותוקף

"ויכפור" קאי על זה שנגזל טליתו "והולך ותוקף/והלך ותקף" קאי על החוטף.

לר' יוחנן מתאר מה שכל א' יעשה לאביי מתאר מה שאדם זה עשה.

י. אברהם כתב:"ויכפור" קאי על זה שנגזל טליתו "והולך ותוקף/והלך ותקף" קאי על החוטף.

לר' יוחנן מתאר מה שכל א' יעשה לאביי מתאר מה שאדם זה עשה.

לכן הדגשתי מבחינה תחבירית ברגע שזה יכפור אז זה הולך ותוקף, ובודאי מדובר לאחר מעשה שאז על הכל אפשר לספר בדרך של "וכפר" זה וזה הלך ותקף, אלא שרש"י נתפס לסגנון הלשון שנקטו "בגמרא" לרבי יוחנן ומתאימו לדברי אביי ללא חלוקות נוספות

גם אם כותבים בקטן זה לא מחזק את דרך התגובה ראוי לכתוב לגופם של דברים ולדוגמא במקום "אינו יודע מה הוא שח" הדברים אינו נכונים הדברים לא מובנים וכד', ולעצם הענין הנה בפירוט דברי רש"י ופירושם לדעתי הנתון בסוגריים
רש"י - אביי אמר. טעמא דמתניתין (שנשבע) לאו כדר' יוחנן (שאומר בדף ג ע"א שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי הוא ) דאי הוה חשיד לן אהולך ותוקף בטלית חבירו - חנם -(ללא שום איזה מו"מ וכדומה ביניהם אלא זו הייתה גניבה) הוה לן חשוד אשבועה (ובכזה מצב של אדם חשוד בגניבה הרי הוא גם חשוד על השבועה) אלא חיישינן שמא (לראובן) מלוה ישנה יש לו עליו - על זה (על שמעון שהטלית הייתה ברשותו) ו(ראובן)מכיר בו(בשמעון) ששכחה (מהלואתו שחייב לראובן כסף) ו(ולכן)יכפור בו, ו(לפיכך ראובן)הולך ותוקף בטליתו ו(אף יסכים להיות)נשבע שיש לו בה דמי חציה, וטלית זו שלו (ואיננו גנב) דהא אפילו גלימא דעל כתפיה שעביד ליה: אי הכי. אמאי רמו עליה שבועה כיון דאי לא הוי עליה לא הוי תפיס בה:

ב"מ קיב

בבא מציעא כא-כב

רש"י שבת פו א
דקאמר רב הונא - דאין משמשין ביום, דכתיב (משלי יט) בוזה דרכיו ימות - דבעי צניעותא שלא יסתכלו.
תלמיד חכם - שהוא צנוע ולא יסתכל - סגי ליה במאפיל בטליתו.

הנה הטעם שלא יסתכל, כתב רש"י נדה טז: ד"ה בוזה 'שמא יראה בה דבר מגונה'. וזה שייך רק עליו, וגם שתלמיד חכם שייך רק בו, ולא בה. וא"כ למה בד"ה הקודם כתב רש"י שלא 'יסתכלו'. וגם לשון הפסוק בוזה דרכיו, קאי רק עליו, ולמה כתב רש"י שלא יסתכלו.
אך בעיון כתב יד פאריז (PARIS BN 324) הגי' ברש"י בשניהם שלא\ולא יסתכל.
(בדקדוקי סופרים לפירש"י עמ"ס שבת מהרב בלוי השתמש בג' כת"י (ומהם וטיקן 138 וכת"י לונדון 5975 - ראה צילום להלן), ולא הבחין בתיקון הנ"ל).

כתב יד פאריז

וכן בכת"י הוטיקן Ms. ebr. 138

וכן בכת"י LON BL Or. 5975

וכן בכת"י סנקט פטרבורג, רוסיה Ms. EVR II A 266/2

מובא ב"השלמות להגהות וציונים" בהוצאת עוז והדר

לדעתי הגהה זו מיותרת אף שנתמכת בכתבי יד כי רש"י כותב בדיבור הזה בתחילתו בלשון רבים דאין משמשין ביום ועל זה מסיים יסתכלו, והוא שבח לכל ישראל שאין משמשים ביום וע"כ ראוי לפרשו בלשון רבים, משא"כ בדיבור השני שהוא על יחידים תלמידי חכמים ראוי לכתוב כולו בלשון יחיד והוא נכון!

אהרן תאומים כתב:לדעתי הגהה זו מיותרת אף שנתמכת בכתבי יד כי רש"י כותב בדיבור הזה בתחילתו בלשון רבים דאין משמשין ביום ועל זה מסיים יסתכלו, והוא שבח לכל ישראל שאין משמשים ביום וע"כ ראוי לפרשו בלשון רבים, משא"כ בדיבור השני שהוא על יחידים תלמידי חכמים ראוי לכתוב כולו בלשון יחיד והוא נכון!

ולדעתי אין ספק כי ההגהה צודקת לחלוטין
ובפרט כשהיא נתמכת בכתבי-היד

הרישא - מדברת על הכלל
הסיפא - מדריכה את הפרט!

אין שום טעם וריח לכתוב בסיפא ל' רבים
וזה גופא חוסר צניעות!

אין ענין לקיים דווקא את נוסח המדפיסים - ששגיאותיהם רבו מספור
אדרבא, התבוננו נא וראו טהרת לשונו של רש''י הקדוש!

מדוע רש"י חוזר בד"ה הראשון על לשון הגמרא שמדבר על כלל ישראל שאין משמשין , היה יכול לדבריך לכתוב שאין לשמש ביום ולסיים דבריו ג"כ בלשון יחיד, אלא מחוור שכל הדיבור עולה על הרבים הנתמך בפסוק המדבר אמנם בלשון יחיד וכוונתו על הרבים כלל ישראל שקדושים ואינם מסתכלים ולאו דווקא ת"ח, משא"כ בד"ה השני המדבר רק על ת"ח וברור

רש''י
לא חוזר על לשון הגמ'
אלא שוזר את דברי רב הונא בדבריו (וכדרכו בכל מקום)

וגם כאן מטעה ולוקה נוסח הדפוסים שהציבו ד''ה (נפרד) ''דקאמר רב הונא''
והנכון כבכתה''י (ובעיקר הדווקני):
''דהא אמר רב הונא [ישראל קדושים הן] ואין משמשין [מטותיהן] ביום''

והכל דיבור אחד עם ד''ה ופרכינן
(אלא שהשזירה אילצה את רש''י לשנות מעט מלשון הגמ' ובמקום 'והא' המקורי - לכתוב 'דהא').

וכוונת רש''י בקטע זה לפתוח מקור לדברי רב הונא:
'דכתיב ובוזה וכו' - דבעי צניעותא שלא יסתכל' (וכמבו' בנדה טז:)
ולדידך, האם תתקן דבעו?

ומשום דבעי צניעותא, לא אחזור לפרש את תגובתי הקודמת, והמ''י

ולסיום:
בהגהת הש''ס טרחו גדולי רבותינו לסקל שיבושים משמעותיים וקשים - קרי: אבני נגף
ולרגל המלאכה לא שתו לבם לסלק שגיאות קלות ודברים פחות חשובים - קרי: אבני חצץ

ואם ספרי הראשונים זכו בדור האחרון לההדרה די-טובה
למה יגרע נחלת גדול ורבן של ראשונים - פרשן דתא?

הרי כמעט בכל דף מוצא המעיין והרגיל בכת''י - עשרות שגיאות בנוסח הדפוסים
אשר אמנם גם כתבי היד ברובן לא נמלטו מהן, אולם תשועה ברוב יועץ!

איך נבוז לעושר הרב המורעף עלינו ממעל
מתי נעשה גם אנחנו לביתנו הנצחי - ונחיה ולא נמות
והאדמה - אדמת קדש - לא תשם!

שבע כתב:רש''י
לא חוזר על לשון הגמ'
אלא שוזר את דברי רב הונא בדבריו (וכדרכו בכל מקום)

וגם כאן מטעה ולוקה נוסח הדפוסים שהציבו ד''ה (נפרד) ''דקאמר רב הונא''
והנכון כבכתה''י (ובעיקר הדווקני):
''דהא אמר רב הונא [ישראל קדושים הן] ואין משמשין [מטותיהן] ביום''

והכל דיבור אחד עם ד''ה ופרכינן
(אלא שהשזירה אילצה את רש''י לשנות מעט מלשון הגמ' ובמקום 'והא' המקורי - לכתוב 'דהא').

וכוונת רש''י בקטע זה לפתוח מקור לדברי רב הונא:
'דכתיב ובוזה וכו' - דבעי צניעותא שלא יסתכל' (וכמבו' בנדה טז:)
ולדידך, האם תתקן דבעו?

ומשום דבעי צניעותא, לא אחזור לפרש את תגובתי הקודמת, והמ''י

לא דבעי זה על הפסוק שכתוב "ובוזה" בלשון יחיד, בכל אופן העיקר שהבנת

והטפל - שלא הבנת