הודעהעל ידי שמואל דוד » ד' מרץ 15, 2017 5:23 pm
פרשת כי תשא לב - ב נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ונותנים כו' ויתפרקו כל העם נזמי הזהב כו'
ומבואר שגם לאנשים נזמי זהב
ועיין ב"שלמא בשלמא" וז"ל כי תשא (לב ב), ויאמר אליהם אהרן, פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם וגו'.
וראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) באתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב מס' 3960) ששאלוהו על מנהג שהיה במארוקו שהיה גברים עם נזמים באזניהם, וענה שמקור המנהג מד' הכתוב פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם, ושכן נהגו לעשות לילדים חביבים בג'רבא. עכ"ל. ופלא על מש"כ מהר"ר אדיר הכהן נר"ו (מח"ס פרח מטה אהרן) באתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב מס' 4269 אות ב) שלא מצינו בתנ"ך נזם באזני איש. ושו"ר שם (מס' 4493) ששאלוהו מקרא דפרקו נזמי הזהב וגו', והשיב מדברי הראב"ע ז"ל שם שכתב "מנהג מצרים היה לשים נזמים באזניהם". והביא ראיה מהנביא (שופטים ח כד) שכתוב "כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם". ואין להביא ראיה מבני ישמעאל לבני ישראל. ע"כ. ושו"ר שכ"כ בפרקי דרבי אליעזר (פרק מה) שהוא מנהג המצרים והערביים. ועי' בביאור הרד"ל (שם אות כג). וע"ע בס' האיש משה ח"ב (עמ' קמג).
ובעיקר המנהג, בס' מלכי רבנן (מע' הי' דנ"ב ע"ב) בערך מו"ה יהודה בן הרב רבי נפתלי, שהיה מקדושי אופראן, ולפני שנשרף הסיר נזם הזהב שהיה באוזנו ונתן בשכר מים ליטול ידיו. ע"ש. וסיפר לי מו"ח הר' אשר זריהן נר"ו (רב ק"ק מדרש לתורה יכב"ץ במיקסיקו) שזכור לו על הדו"מ מהר"ר ברוך ב"ר אברהם טולידאנו ז"ל ממכנאס (מח"ס שאלו לברוך) שהיה לו נזם באזנו. וכן העיד בפנינו בנו הדו"מ מהר"ר פינחס טולידאנו נר"ו (מח"ס ברית שלום ועוד). גם סיפרו לי מילידי טיטואן על זקנים בעירם שהיה להם נזם באזנם. וכן העידו המו"ן נתנאל יפרח נר"ו והמו"ן גדיאל אזואילוס נר"ו על זקניהם שהיה להם במערב הפנימי נזם באוזניהם. גם עי' בסוף המילון של חקיתייא של מר לארידו ז"ל מש"כ בזה. וראיתי בס' זכרונות לבית דוד ח"ד (חלק חליפות ותמורות ווארשא תר"ס עמ' קפד ד"ה הדבר) שכ' שכן היה המנהג בברלין לשים נזם זהב לבן יחיד או בן זקונים.
ולענין נזם באזני איש בזמנינו, עי' למהר"א הכהן נר"ו (שם) שכ' בהתנגדות לנוהג זה. והביא שם גם מש"כ בס' לבוש מלכות (פ"ב הערה יב) שאף שאין בזה איסור לא ילבש, מכוער הדבר מאוד. וכשהערתי למהר"א הכהן נר"ו הנ"ל כנ"ל, השיבני (באתר מס' 5161) וז"ל: לגבי מנהג ג'רבא, כבר העיד ראב"ד ג'רבא מוה"ר הגאון רבי כלפון הכהן זצ"ל בשו"ת שואל ונשאל חלק ח' (חלק יורה דעה סוף סימן רה) שאין זה מנהג כי אם אחד מעיר ושנים ממשפחה, ופקפק בזה משום לא ילבש, וכתב שאולי אפשר לתרץ שאין כוונתם כלל לקישוט רק לסגולה וכדומה וגדולים ודאי שאין להתיר. ע"ש. וכן הוא האמת שמעולם לא ראינו לשום אחד מיוצאי ג'רבא שיש לו עגיל באוזנו. וכן לא מצינו ליוצאי מרוקו מהשומרי תורה ומצוות פה בארץ שילכו עם עגיל באזנם. וכן הגר"ב טולידאנו תמונתו מופיעה בראש ספרו שאלו [כצ"ל] לברוך, ולא רואים שם שום עגיל (אם כי אין בזה כדי להכחיש את העדות משם בנו), וכן ראינו תמונות רבות מחכמי מרוקו בארצותם ואין להם שום עגיל. ועל כל פנים גם אם היה איזה מקום שנהגו לשים בו עגילים גם הגברים, עתה במקומותינו אין כל מנהג כזה (וכך היה המנהג בזמנו ובמקומו של הראב"ע שהעיד שרק לישמעלים יש עגילים באזנם), ורק אצל הנשים או אצל המתדמים להיות כנשים, ודאי שאין להתיר לשים עגילים לגברים ויש בזה כיעור ופרצה נוראה בכרם ישראל. עכ"ד נר"ו. ויש להעיר על מה שכתב בקשר לתמונה, שמנהג מארוקו היה שרק היו שמים נזם באוזן א' בלבד. גם יש להעיר על זה שאינו מקבל מה שהעידו בפני אנשים מהימנים שכן היה מנהג נפוץ במארוקו, וכמו שגם כתב בס' מלכי רבנן וכנ"ל. וכן היה מנהג ברלין, וכנ"ל. וכן נראה מלשון הקינה לת"ב המתחלת 'מר לי מר' (הנד' בס' קול תחינה החדש עמ' רל): 'אחזוני צירים, אטוש עגילי'. גם מש"כ שהוא כיעור ופרצה נוראה, יש להעיר ממ"ש במשלי פנחס (סוף עמוד נה) שמהרב"צ אבא שאול ז"ל (מח"ס אור לציון) בירר שיש מקומות שעושים כן לקישוט בעלמא, ולא לשם פריצות. ע"ש.