הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' אפריל 12, 2019 1:01 pm
דרך אמונה - ביאור ההלכה הלכות ביכורים פרק ד הלכה ד
מביא ואינו קורא מפני שהדבר ספק - בב"ב פ"ב א' א"ל רב אחא ברי' דרב אויא לרב אשי מכדי פסוקי נינהו ליקרי א"ל משום דמחזי כשיקרא רב משרשיא ברי' דרב חייא אמר דילמא אתי לאפקועינהו מתרומה ומעשר וכתב בשטמ"ק שם בשם תוס' הרא"ש דהא דקפריך שם פ"א ב' למה קריאה אין מעכבת כיון שאין ראוין לקריאה לא פריך אלא למ"ד משום שמחזי כשיקרא שיש בזה איסור דאורייתא ולכן נקרא שאין ראוי לקריאה אבל למ"ד דלמא אתי לאפקועינהו מתרו"מ כיון שאינו אלא איסורא דרבנן לא מקרי שאין ראוי לקריאה דמדאורייתא מחזי חזי והאיסור דאורייתא שכתב לכאו' הוא מפסוק מדבר שקר תרחק כמש"כ בהגהות ר' ברוך פרנקל ז"ל על הטו"א מגילה כ' ב' [והשיג שם על הטו"א שכ' שהוא רק איסור דרבנן]
וקשה שהרי כתב היראים במצוה רל"ה מדבר שקר תרחק ציונו יוצרנו כו' וצריך לתת לב בזה הענין שיוכל לבא שקרו לידי היזק כו' אבל שקר שאינו בא לידי רעה לא הזהירה תורה עליו דדבר למד מענינו שברשע רע לבריות הכתוב מדבר כו' והא דתניא בכתובות פ"ב אמרו ב"ש לב"ה הרי שהיתה חגרת או סומא היאך יאמר כלה נאה וחסודה והתורה אמרה מדבר שקר תרחק ההיא יש בה רעה לבריות כדברי ב"ש שנראה כגונב דעת הבעל עכ"ל ומבואר דבדבר שאין בו רע לבריות אין בו איסור דאורייתא של שקר.
ועי' מש"כ בביאור על מס' כותים סי' ל' שהבאנו כמה ראיות לדבריו שאין בזה אלא איסור דרבנן מדמצינו בכמה מקומות בגמ' ששינו מפני כל סיבה קלה אלמא שאין בזה איסור דאורייתא וא"כ איזה רעה לבריות יש כאן שיקרא פרשת בכורים ובפרט שאינו קורא אלא מפני הספק ואם אינו בכורים אינו מכוין אלא לקרות פסוקי התורה בעלמא [ולכן קאמר בגמ' רק הלשון מחזי כשיקרא ולא שמשקר ממש].
וי"ל דאמרי' במו"ק כ"ו ב' היוצא בבגד קרוע לפני המת ה"ז גוזל את החיים ואת המתים פירש"י גוזל הכל שמרמה הכל שמראה להן שקרע על המת ומבואר דאם אדם מראה עצמו לפני הבריות כעושה מצות ומעש"ט ומחזיקים אותו עי"ז לצדיק ובאמת הוא שקר שלא עשה המצוה ג"ז נקרא רע לבריות שעי"ז נתחזק בעושה מצות אך אפשר דכאן זה ל"ש כ"כ שהרי באמת ברצונו לעשות המצוה ומספק חייב לעשות כן ואפשר דאין כונת הרא"ש משום מדבר שקר תרחק אלא כשמדבר לפני הקדוש ברוך הוא צריך לדבר באימה וביראה ולא לומר לפניו שקרים והוא בכלל את ה' אלקיך תירא ואפי' דבר שנראה כשקר אין לומר דהוי זלזול במורא שמים וכדאמר בברכות ל"ד א' חברותא כלפי שמיא מי איכא אי לא כיון דעתי' מעיקרא מחינן לי' במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתי' וכתיב אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים וכ"ש כאן שאומר לפני הקדוש ברוך הוא בביהמ"ק הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי וזה שקר שמעולם לא הי' לו קרקע דהוי זלזול בכבוד שמים ועובר על מורא הקדוש ברוך הוא ורשב"ם שכ' דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני י"ל דמודה ג"כ שהוא איסור דאורייתא ולחזק הענין להראות שיש בזה זלזול גדול כתב כן.