ביאור מעשה רב ששת ששפך ציר של דגים על ראש אמתו (שבת קה, ב)

[אלדר בריל]

ולכא' יל"ע על זה, שהרי מדובר על אחד מגדולי האמוראים, "ראשונים כמלאכים", והמעשה מובא בגמרא כמעשה נכון (ונחשב לתיקון בשבת, "למירמא אימתא אנשי ביתיה"), והרי קיי"ל שצריך להתייחס יפה לעבדו ושפחתו, כמבואר ברמב"ם סוף הל' עבדים, עיי"ש היטב, ושפיכת ציר דגים על הראש נשמע כבזיון גדול מאד.
ונקדים דברי רבינו פרחיה כאן, שמדובר באמתו הכנענית.
ושם נראה שסובר בהבנת המעשה שר"ש עשה כך כדי להטיל אימה על אנשי ביתו, אבל נראה שיותר פשוט להבין שהוא כדי להטיל אימה עליה, יתכן בגלל מעשים לא ראויים שעשתה. וז"ל ספר "בירת מגדול עוז" ליעב"ץ, ערך עבדים סי' לא: "אבל בדברים לא יוסר עבד, כי אם בשבט לגו כסילים, רב אשי שפיך מוניני ארישא דאמתיה".
כל מעשה צריך להיות נמדד לפי הדור והתקופה. וכעין טפיחת שכם בזמננו, שגם אם חזקה מתפרשת כמעשה ידידות, וכיו"ב. לפ"ז גם השפיכה הנ"ל יתכן שבזמנם לא היתה כ"כ ביזוי כמו שנראה לנו היום.
על מעשים לא ראויים של העבד מותר לכא' להכותו, וי"א בסנהדרין שצערא דגופא חמור לאדם מבזיון, וא"כ המיר את המכה בבזיון.
בנדה דף מז, א מבואר ששמואל דורש "לעולם בהם תעבודו – לעבודה נתתים ולא לבושה", אבל האמוראים האחרים שם חולקים עליו, כולל רב ששת, וסוברים שמותר לבזות ולבייש את העבד (מסתמא: לצורך, ולא סתם).
מסתבר שלא שפך עליה כמות גדולה של ציר, אלא רק מעט וסמלי, כדי לייראה.

[שמואל דוד]

גם יש איסור ביזוי אוכל ובל תשחית לכאורה.
ועיין ספר ברכת השם (פארהאנד) ובחשוקי חמד עמ"ס ברכות כתב שאפשר שהיה שיורי כוסות... עיין שם

[מה שנכון נכון]

על בל תשחית ראה סמ"ג סוף ל"ת רכט מה שלמד ממעשה זה. [אם מדובר על ציר לבד יתכן שבלא"ה לק"מ].

[אבןטובה]

נדה מז. לעולם בהם תעבודו לעבודה נתתים ולא לבושה

[יבנה]

ואיך תסביר את זה
נחמיה פרק יג פסוק כה
וָאָרִ֤יב עִמָּם֙ וָאֲקַֽלְלֵ֔ם וָאַכֶּ֥ה מֵהֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים וָֽאֶמְרְטֵ֑ם
ועי' חו"מ תכ"א י"ג ברמ"א
הגה: וכן מי שהוא תחת רשותו, ורואה בו שהוא עושה דבר עבירה, רשאי להכותו ולייסרו כדי להפרישו מאיסור, ואין צריך להביאו לבית דין (ת"ה סי' י"ח /רי"ח/).
וע"ע ים של שלמה ב"ק פ"ג סי' ט'.

[אבןטובה]

זהו' מח' הקצות והנתיבות סי' ג אי צריך ב"ד לכפיה למצוה או כאו"א יכול לכוף את חבירו למצוה

[יבנה]

זהו' מח' הקצות והנתיבות סי' ג אי צריך ב"ד לכפיה למצוה או כאו"א יכול לכוף את חבירו למצוה

עי' במשובב לנתיבות שמבואר שמודה לענין אפרושי מאיסורא, ונחלקו רק לענין מצות עשה.

[אבןטובה]

יפה
ועי' ת' רדב"ז ח"ג סי' תמז

[עזריאל ברגר]

ואיך תסביר את זה
נחמיה פרק יג פסוק כה
וָאָרִ֤יב עִמָּם֙ וָאֲקַֽלְלֵ֔ם וָאַכֶּ֥ה מֵהֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים וָֽאֶמְרְטֵ֑ם

הרמב"ם מביא את הפסוק הזה בהלכות סנהדרין להוכיח שיש לדיין כוח להעניש גם בעונשים שאינם כתובים בתורה.

[אוצר החכמה]

המקור כמובן מו"ק טז.

[שמואל דוד]

מנחת יהודה (אפשטיין) הרגיש בזה וכתב שרב ששת שהיה סגי נהר לא כיוון לשפוך על ראשה ע״ש.

[אהרן תאומים]

מראה מקום מענין (יומא פ"ז)ר' ירמיה הוה ליה מילתא לר' אבא בהדיה אזל איתיב אדשא דר' אבא בהדי דשדיא אמתיה מיא מטא זרזיפי דמיא ארישא אמר עשאוני כאשפה קרא אנפשיה {תהילים קיג-ז} מאשפות ירים אביון שמע ר' אבא ונפיק לאפיה אמר ליה השתא צריכנא למיפק אדעתך דכתיב לך התרפס ורהב רעיך

[פרנצויז]

ולכא' יל"ע על זה, שהרי מדובר על אחד מגדולי האמוראים, "ראשונים כמלאכים", והמעשה מובא בגמרא כמעשה נכון (ונחשב לתיקון בשבת, "למירמא אימתא אנשי ביתיה"), והרי קיי"ל שצריך להתייחס יפה לעבדו ושפחתו, כמבואר ברמב"ם סוף הל' עבדים, עיי"ש היטב, ושפיכת ציר דגים על הראש נשמע כבזיון גדול מאד.
ונקדים דברי רבינו פרחיה כאן, שמדובר באמתו הכנענית.
ושם נראה שסובר בהבנת המעשה שר"ש עשה כך כדי להטיל אימה על אנשי ביתו, אבל נראה שיותר פשוט להבין שהוא כדי להטיל אימה עליה, יתכן בגלל מעשים לא ראויים שעשתה. וז"ל ספר "בירת מגדול עוז" ליעב"ץ, ערך עבדים סי' לא: "אבל בדברים לא יוסר עבד, כי אם בשבט לגו כסילים, רב אשי שפיך מוניני ארישא דאמתיה".
כל מעשה צריך להיות נמדד לפי הדור והתקופה. וכעין טפיחת שכם בזמננו, שגם אם חזקה מתפרשת כמעשה ידידות, וכיו"ב. לפ"ז גם השפיכה הנ"ל יתכן שבזמנם לא היתה כ"כ ביזוי כמו שנראה לנו היום.
על מעשים לא ראויים של העבד מותר לכא' להכותו, וי"א בסנהדרין שצערא דגופא חמור לאדם מבזיון, וא"כ המיר את המכה בבזיון.
בנדה דף מז, א מבואר ששמואל דורש "לעולם בהם תעבודו – לעבודה נתתים ולא לבושה", אבל האמוראים האחרים שם חולקים עליו, כולל רב ששת, וסוברים שמותר לבזות ולבייש את העבד (מסתמא: לצורך, ולא סתם).
מסתבר שלא שפך עליה כמות גדולה של ציר, אלא רק מעט וסמלי, כדי לייראה.

היות ואנחנו לא מכירים אישית עבד כנעני מתקופת האמוראים, וכ"ש שלא מכירים את הרמת משכל ואת מערכת הרגשות שלהם, קצת מוזר להחליט מה מבייש אותם ומה לא.
הרבה יותר פשוט לומר שאם יש איסור לבזות עבדו או שפחתו הכנעניים, מוכח מכאן שזה לא בייש אותם, אלא רק הפחיד אותם.