פורום אוצר החכמה

א) סנהדרין מג:
תנו רבנן נא אין נא אלא לשון בקשה
וברש"י שים נא כבוד - נא בקשה. עכ"ל
ויש להעיר, חדא, מדוע הוסיף על לשון הגמרא,
ועוד מה כוונתו בזה?

ב) מד.
עכן מושך בערלתו היה כו'
ועיין רש"י שהאריך בביאור מושך בערלתו עיין שם
ויש לעיין מדוע לא פירש כלום על הגמרא לעיל לח: אדם הראשון מושך בערלתו היה. וצ"ב.

רש"י ד"ה הראוי לשריפה כסף וזהב ובגדים עכ"ל
ועיין ספר יהושע פרק ז פסוק כד "וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עָכָן בֶּן-זֶרַח וְאֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הָאַדֶּרֶת וְאֶת-לְשׁוֹן הַזָּהָב" כו'
ויש לעיין מדוע רש"י שינה מסדר הפסוק.
אולם עיין פסוק כא "וָאֵרֶא בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד"
וצ"ע בכל זה.

שמואל דוד כתב:רש"י ד"ה הראוי לשריפה כסף וזהב ובגדים עכ"ל
ועיין ספר יהושע פרק ז פסוק כד "וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עָכָן בֶּן-זֶרַח וְאֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הָאַדֶּרֶת וְאֶת-לְשׁוֹן הַזָּהָב" כו'
ויש לעיין מדוע רש"י שינה מסדר הפסוק.
אולם עיין פסוק כא "וָאֵרֶא בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד"
וצ"ע בכל זה.

שינוי הסדר בין פסוק כ"א לכ"ד עי' כלי יקר.

ייש״כ גדול

אבל הסדר ברש״י שונה משני הפסוקים.

שמואל דוד כתב:ייש״כ גדול

אבל הסדר ברש״י שונה משני הפסוקים.

כמדומני שזהו שגרא דלישנא לומר "כסף וזהב ובגדים", וכלשון הפסוק מלכים ב ז,ח.

מו.
אמר ראב"י שמעתי שבית דין מכין ועונשין כו'(מכין מלקות ועונשין עונש של מיתה - רש"י) מעשה באחד שרכב על הסוס בשבת וסקלוהו, ושוב מעשה באחד שבא על אשתו תחת התאנה והלקוהו.
לכאורה ק"ק מדוע קתני המעשה שסקלוהו קודם המעשה שהלקוהו. זו ואין צ"ל זו קתני?
ובאמת עיין רמב"ם פכ"ד סנהדרין הלכה ד שהביא המעשה באחד שהטיח אשתו ואח"כ המעשה באחד שרכב על הסוס
ועיין שם שכתב תחת האילן וצ"ע מדוע שינה מלשון הגמרא תאנה.
וכבר כתבנו בזה..
viewtopic.php?t=30873

מח:
רש"י ד"ה אסור להניח בו מעות - דהזמנה מילתא היא וקשיא לרבא

יש לעיין מדוע כאן דוקא כתב רש"י וקשיא לרבא ולא כתב כן לעיל בסוגיין וגם לא כתב אף פעם וקשיא לאביי

וחשבתי לומר דהנה בתחילה הביא הגמרא ראיות כנגד רבא ואח"כ הביא הגמרא ראיות כנגד אביי וחוזר הגמרא עכשיו והקשה על רבא ולכן צריך רש"י לפרש שהראיה כנגד רבא ולא כנגד אביי

אולם ק"ק מדוע לא הביא הגמרא ראיה זו לעיל תוך הראיות כנגד רבא וצע"ק

רש"י סנהדרין מט:

ובורית - עשב הוא "ומעביר כתמין" וקורין ליה אירבנ"ו שבונריי"א

לכאורה קשה, שהרי כולם מעבירים כתמים ומדוע כתב רש"י כן אצל בורית דוקא וצ"ע

סנהדרין נג.
א"ל רבי זירא לאביי שאר הנסקלין דלא כתיב בהו סקילה דגמרי מאוב וידעוני במאי גמרי במות יומתו גמרי או בדמיהם בם גמרי כו'
וברש"י ד"ה שאר הנסקלין - דלאו עבודת כוכבים ונערה המאורסה וחלול שבת ואוב וידעוני ומגדף דהנך כתיבי בהו סקילה וכולהו שאר הנסקלין לא כתיבא בהו סקילה בהדיא וגמרינן להו לקמן בגזירה שוה דאוב וידעוני.

ויש לעיין מדוע נקט רש"י עבירות אלו דוקא, וגם צ"ע מדוע כתב בסדר זה והול"ל כסידרא דמתניתין להלן בסמוך
" אלו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת האב ועל הכלה ועל הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה והמגדף והעובד עבודת כוכבים והנותן מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני והמחלל את השבת והמקלל אביו ואמו והבא על נערה המאורסה והמסית והמדיח והמכשף ובן סורר ומורה"
ועיין יד רמה שבאמת כתב כסידרא דמתניתין וצ"ע בזה
ואגב עיין תוספות יו"ט שהאריך לבאר מדוע נקט המשנה סדר זה. עיין שם.

סנהדרין נה, ב
בברייתא בגמרא נזכר עניין יבום על ידי קטן ומבואר שקטן בן תשע שבא על אשת אחיו שמת ללא בנים שזקוקה ליבום או חליצה, קנאה להחשב אשתו ועתה היא זקוקה לגט ממנו. ומכל מקום אין הקטן יכול לתת לה גט עד שיגדיל. ומבאר רש"י ד"ה ואינו נותן גט עד שיגדיל: "שהרי על ידי קידושי אחיו גדול נאסרה וגירושין של זה אינן חשובין להפקיע קידושי אחיו דקטן הוא ואינו בן דעת".
רש"י מתקשה למה הקטן לא יכול לגרש את האשה כמו שקידש אותה, ומיישב שהקידושין של הקטן אינם נחשבים קידושין שלו אלא השלמה של קידושי אחיו ולכן אין בכח גט שלו בתור קטן להפקיע קידושי אחיו גדול. ויש כאן חידוש נפלא בדברי רש"י שהוא נפקא מינה גדולה להבנת גדרי יבום, שהייבום מוגדר כהמשך לקידושי האח, ואין הביאה יוצרת קידושין חדשים, אלא על ידי ביאת היבם מקבל היבם את קידושי אחיו באשתו וקנאם לעצמו. זכור לי שיש עוד מקום ברש"י שמשתמע ממנו גדר זה אך איני זוכר מקומו [אמנם עצם שאלת רש" צ"ב מהיכי תיתי שהקטן יהיה יכול לגרש, אפילו אם היה נחשב לקידושין דידיה מכח גזרת הכתוב, הרי אין גזרת הכתוב שתאפשר לו לגרש, ואיך יבואו גירושי קטן ויפקיעו קידושין שחלו מן התורה וי"ל].

ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה

סנהדרין נט:

לחברי הפורום הא לכם דבר נאה מר' העשיל לסנהדרין נט:

סנהדרין נו.

רש"י ד"ה גמ' שם בשם - כגון יכה פלוני את פלוני או יקלל שם פלוני את שם פלוני

ויש לעיין מה החילוק בין "יכה" ל"יקלל" ומה כוונת רש"י בזה.
וגם יש להעיר מדוע כתב רש"י "שם" פלוני אצל יקלל ולא כתב כן לעיל אצל יכה וצ"ע.

לכבוד חברי הפורום,

סנהדרין נז.

א) ועל הגזל בן נח נהרג והתניא על הגזל גנב וגזל וכן יפת תואר וכן כיוצא בהן כותי בכותי וכותי בישראל אסור וישראל בכותי מותר ואם איתא ניתני חייב משום דקבעי למיתני סיפא ישראל בכותי מותר תנא רישא אסור והא "כל היכא דאית ליה חיובא מיתנא קתני" דקתני "רישא" על שפיכות דמים כותי בכותי וכותי בישראל חייב ישראל בכותי פטור התם היכי ליתני ליתני אסור ומותר והתניא כותי ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין

לכאורה הלשון כל היכא אינו מדוקדק וצ"ע

ב) כיוצא בו בגזל מאי היא אמר רב אחא בר יעקב לא נצרכה אלא לפועל בכרם פועל בכרם אימת אי בשעת גמר מלאכה התירא הוא אי לאו בשעת גמר מלאכה גזל מעליא הוא אלא אמר רב פפא לא נצרכה אלא לפחות משוה פרוטה אי הכי כותי בישראל אסור הא בר מחילה הוא נהי דבתר הכי מחיל ליה צערא בשעתיה מי לית ליה כותי בכותי כיוצא בהן כיון דלאו בני מחילה נינהו גזל מעליא הוא

וברש"י אי לאו בשעת גמר מלאכה גזל מעליא הוא - וגזל תנא ליה רישא

וצע"ק מדוע לא פירש רש"י כפשוטו שגזל מעליא הוא ואין זה כיוצא בו
וכמו שכתב רש"י בד"ה כותי בכותי כיוצא בו - בתמיהה וגבי כותי בכותי מוציא פחות משוה פרוטה מכלל פרוטה וקרי כיוצא בו בגזל ולא גזל ממש וצ"ע

החותם בכבוד רב,

סנהדרין ע.

אמר רבי זירא תרטימר זה איני יודע מהו אלא מתוך שכפל רב יוסי ביין נמצא כופל אף בבשר ונמצא תרתימר חצי מנה

וברש"י כפל נמי בבשר והוי מנה דקאמר שני תרטימרין.

וצ"ע, דמהיכא תיתי שהשיעור אצל בשר דומה להשיעור של יין.

סנהדרין ע:

אכל בשר לאתויי דבילה קעילית

וברש"י אע"ג דמשכרא לא מחייב כו'

וצ"ע מה ענין בשר אצל שכרות?

סנהדרין עו:
אמר רב יהודה אמר רב המשיא את בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו מיתיבי האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא סמוך לפירקן שאני
ופירש רש"י סמוך לפירקן שאני - דלאו היינו קטן כולי האי דמשום שנה או חצי שנה לא תזנה עליו.

וקשה דהול"ל חצי שנה או שנה וצ"ע.

סנהדרין דף עח: ההוא דכפתיה לחבריה כו'
ופירש"י דכפתיה - קשר ידיו ורגליו על שפת הים.
ויש להעיר מדוע לא פירש כן לעיל אצל כפתו ברעב. ועוד קשה מדוע האריך וכתב קשר ידיו כו' הול"ל כפתיה - קשרו ותו לא מידי וכמו שכתב בחולין טו. עיין שם. וצ"ע בזה.

סנהדרין עח:
ת"ר המכה את חבירו ואמדוהו למיתה כו' וחכמים אומרים אין אומד אחר אומד
ופירש"י אין אומד אחר אומד - לחשב כיוצא מב"ד זכאי ולהפטר אם לאחר מכאן הכביד ומת "אלא בתר מעשה דהשתא אזלינן" דהואיל והכביד ומת חייב המכה מיתה

לא הבנתי כוונת רש"י במש"כ דאזלינן בתר מעשה דהשתא. ולכאורה הול"ל אין אומד אחר אומד ואזלינן בתר אומד ראשון.

ובאמת מצאתי ביד רמה שכ"כ וז"ל וחכ"א אין אומד אחר אומד כלומר אין אומד מוציא מיד אומד לחשבו כיוצא מבית דין זכאי אלא הרי הוא בחזקת אומד ראשון עד שיתרפא לגמרי אבל מת מתוך חליו חייב.

וצ"ע בכוונת רש"י ז"ל. אשמח בביאור בזה.

אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבותיו

ובהגהות הגר"א נרשם קו על תיבת בזכות ונ"ב בשביל.

אשמח בביאור כוונתו

שמואל דוד כתב:אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבותיו

ובהגהות הגר"א נרשם קו על תיבת בזכות ונ"ב בשביל.

אשמח בביאור כוונתו

בפשטות: אותו הפשט בגירסא שונה.

לא מסתבר כלל,
א. לא מצאתי גירסא אחרת בדק"ס
ב. אם אין חילוק בפשט אין טעם להגיה

פב. אמר ר' חייא בר אבויה כתוב על גולגולתו של יהויקים זאת ועוד אחרת זקינו דרבי פרידא אשכח ההוא גולגלתא כו' וכתב רש"י זקינו דר' פרידא הוא ר' חייא בר אבויה והכי אמרינן בחלק (קד.)
והנה לא מצינו בפרק חלק שזקינו דרבי פרידא הוא רב חייא בר אבויה, וכ"ה הרש"ש, ותירץ בדוחק. עיין שם.
ועוד יש להעיר מדוע פעם נקרא בשמו רב חייא בר אבויה ופעם נקרא על שם נכדו רבי פרידא. וצ"ע בכל זה

שמואל דוד כתב:סנהדרין עח:
ת"ר המכה את חבירו ואמדוהו למיתה כו' וחכמים אומרים אין אומד אחר אומד
ופירש"י אין אומד אחר אומד - לחשב כיוצא מב"ד זכאי ולהפטר אם לאחר מכאן הכביד ומת "אלא בתר מעשה דהשתא אזלינן" דהואיל והכביד ומת חייב המכה מיתה

לא הבנתי כוונת רש"י במש"כ דאזלינן בתר מעשה דהשתא. ולכאורה הול"ל אין אומד אחר אומד ואזלינן בתר אומד ראשון.

ובאמת מצאתי ביד רמה שכ"כ וז"ל וחכ"א אין אומד אחר אומד כלומר אין אומד מוציא מיד אומד לחשבו כיוצא מבית דין זכאי אלא הרי הוא בחזקת אומד ראשון עד שיתרפא לגמרי אבל מת מתוך חליו חייב.

וצ"ע בכוונת רש"י ז"ל. אשמח בביאור בזה.

לענ"ד נראה שודאי גם רשי מודה שהולכים אחרי האומד הראשון.
אך הטעם שהולכים אחר האומד הראשון (ולא אומרים שהאומד השני קובע) מפני שמסכלים על 'מעשה דהשתא' - שהוא מת. שהוא מוכיח שהאומד הראשון היה הנכון.

שמואל דוד כתב:פב. אמר ר' חייא בר אבויה כתוב על גולגולתו של יהויקים זאת ועוד אחרת זקינו דרבי פרידא אשכח ההוא גולגלתא כו' וכתב רש"י זקינו דר' פרידא הוא ר' חייא בר אבויה והכי אמרינן בחלק (קד.)
והנה לא מצינו בפרק חלק שזקינו דרבי פרידא הוא רב חייא בר אבויה, וכ"ה הרש"ש, ותירץ בדוחק. עיין שם.
ועוד יש להעיר מדוע פעם נקרא בשמו רב חייא בר אבויה ופעם נקרא על שם נכדו רבי פרידא. וצ"ע בכל זה

הערוך לנר כתב שכך הייתה גירסתו של רש"י שם.

החושב כתב:לענ"ד נראה שודאי גם רשי מודה שהולכים אחרי האומד הראשון.
אך הטעם שהולכים אחר האומד הראשון (ולא אומרים שהאומד השני קובע) מפני שמסכלים על 'מעשה דהשתא' - שהוא מת. שהוא מוכיח שהאומד הראשון היה הנכון.

ייש"כ גדול וע"ע בספר ישבב סופר מש"כ בזה

החושב כתב:

שמואל דוד כתב:פב. אמר ר' חייא בר אבויה כתוב על גולגולתו של יהויקים זאת ועוד אחרת זקינו דרבי פרידא אשכח ההוא גולגלתא כו' וכתב רש"י זקינו דר' פרידא הוא ר' חייא בר אבויה והכי אמרינן בחלק (קד.)
והנה לא מצינו בפרק חלק שזקינו דרבי פרידא הוא רב חייא בר אבויה, וכ"ה הרש"ש, ותירץ בדוחק. עיין שם.
ועוד יש להעיר מדוע פעם נקרא בשמו רב חייא בר אבויה ופעם נקרא על שם נכדו רבי פרידא. וצ"ע בכל זה

הערוך לנר כתב שכך הייתה גירסתו של רש"י שם.

ייש"כ ועדיין צע"ק בכל זה

שמואל דוד כתב:

החושב כתב:

שמואל דוד כתב:פב. אמר ר' חייא בר אבויה כתוב על גולגולתו של יהויקים זאת ועוד אחרת זקינו דרבי פרידא אשכח ההוא גולגלתא כו' וכתב רש"י זקינו דר' פרידא הוא ר' חייא בר אבויה והכי אמרינן בחלק (קד.)
והנה לא מצינו בפרק חלק שזקינו דרבי פרידא הוא רב חייא בר אבויה, וכ"ה הרש"ש, ותירץ בדוחק. עיין שם.
ועוד יש להעיר מדוע פעם נקרא בשמו רב חייא בר אבויה ופעם נקרא על שם נכדו רבי פרידא. וצ"ע בכל זה

הערוך לנר כתב שכך הייתה גירסתו של רש"י שם.

ייש"כ ועדיין צע"ק בכל זה

עי' קובץ מאמרים וענינים שונים ח"ב.

שמואל דוד כתב:פב. אמר ר' חייא בר אבויה כתוב על גולגולתו של יהויקים זאת ועוד אחרת זקינו דרבי פרידא אשכח ההוא גולגלתא כו' וכתב רש"י זקינו דר' פרידא הוא ר' חייא בר אבויה והכי אמרינן בחלק (קד.)
והנה לא מצינו בפרק חלק שזקינו דרבי פרידא הוא רב חייא בר אבויה, וכ"ה הרש"ש, ותירץ בדוחק. עיין שם.

כבר העיר הרב יעב"ץ בהגהותיו לספר יוחסין (יוחסין השלם עמ' 136) על דברי רש"י הנזכרים: "ולא ידעתי היכן מפורש זה בחלק". ולא מצא להם ביאור. ויפה ציין הרב טור תלגא לקובצו של רא"ז מיימון. ויש להוסיף לציין לר' יצחק רחלין, במאסף 'הכרם', שנת תרמ"ח, עמ' 204, שניסה ליישב את דברי רש"י בדוחק.

מי זה רא"ז מיימון?
אפשר לשלוח מש"כ בהכרם?

שמואל דוד כתב:מי זה רא"ז מיימון?
אפשר לשלוח מש"כ בהכרם?

ר' אלכסנדר זיסקינד מיימון, מחבר ספר 'קובץ מאמרים וענינים שונים'. תלמיד חכם בליטא, ונפטר בשנת תרמ"ז.
בהכרם כתב ר"י רחלין כך:

פירש רש"י פרק הנשרפין, ר' חייא בר אבויה זקינו של ר' פרידא, חלק (שם ק"ד ע"א). הריעב"ץ בהוספות ליוחסין העתיק גם כן דברי רש"י אלה, וסיים שם שאיננו יודע היכן מפורש זה בחלק. ובאמת בהשקפה הראשונה אין לפנינו שום יתרון להאמור בחלק על האמור בהנשרפין, ברם כשנעיין בפרק חלק היטב, יש לומר שראייתם היא מהא דאמר שם: מפני מה לא מנו את יהויקים (באותם שאין להם חלק לעולם הבא), משום דר' חייא בר אבויה (שנתכפר על שלא ניתן לקבורה, רש"י), דאמר ר' חייא בר אבויה כתוב על גולגלתו של יהויקים זאת ועוד אחרת. זקינו דר' פרידא אשכח גולגלתא וכו', קברה ולא אקברה וכו', אמר גולגלתו של יהויקים היא וכו'. והנה אחרי שעיקר כוונת הש"ס היא לסיפור של זקינו דר' פרידא, היה לו לאמר מראש: מפני מה וכו', משום דזקינו דר' פרידא, ומדאמר משום דר' חייא בר אבויה, שמע מינה שר' חייא בר אבויה הוא זקינו דר' פרידא, הוא ולא אחר.

ייש"כ גדול.

אבל עדיין צ"ע מדוע פעם נקרא רב חייא בר אבויה ופעם נקרא על שם נכדו רבי פרידא

פב. אמר רבי יוחנן הבא לימלך כו' ולא עוד אלא שאם פירש זמרי והרגו פנחס נהרג עליו
ופירש"י ולא עוד אלא שאם פירש זמרי - מן "האשה" והרגו פנחס כו'
ויש להעיר מדוע סתם רש"י וכתב מן האשה ולא כתב מן כזבי.
ועיין לקמן פ"ב: א"ר יוחנן ששה נסים כו' שהיה לו לזמרי לפרוש ולא פירש כו' ופירש"י שהיה לו לפרוש מן האשה כו' וגם שם צע"ק מדוע כתב האשה ולא כתב כזבי.

סנהדרין פט.
הכובש את נבואתו וכו' פירש"י הכובש נבואתו שלא אמרה כגון יונה בן אמיתי עכ"ל
ויש להעיר מה כוונתו בזה, ומדוע כתב כן כאן ולא אצל שאר נביאים דמתניתין. וצ"ע

שמואל דוד כתב:סנהדרין פט.
הכובש את נבואתו וכו' פירש"י הכובש נבואתו שלא אמרה כגון יונה בן אמיתי עכ"ל
ויש להעיר מה כוונתו בזה, ומדוע כתב כן כאן ולא אצל שאר נביאים דמתניתין. וצ"ע

כגון יונה - שניסה לכבוש נבואתו, והיה ראוי למות בידי שמים אם לא שריחם עליו ה' וימן דג לבלוע את יונה וכו'.

מה הוסיף רש"י על דברי הגמרא?

כמה הערות ברש"י סנהדרין צא:

וא"ל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי ניתנה באדם משעת פקידה או משעת יצירה א"ל משעת יצירה א"ל אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר ופקודתך שמרה רוחי ואמר ליה אנטונינוס לרבי מאימתי יצה"ר שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה א"ל משעת יצירה א"ל א"כ בועט במעי אמו ויוצא אלא משעת יציאה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר לפתח חטאת רובץ

ופירש"י משעת יצירה - שנקרם כולו בבשר וגידין ועצמות:
פקידה - משעה שהמלאך פוקד הטיפה ומביאה לפני המקום מה תהא עליה כדאמרינן בפרק כל היד במסכת נדה (דף טז:) מיד נזרקה בו נשמה וחיות:
אמר ליה - רבי משעת יצירה:
ואמר לו - אנטונינוס וכי אפשר לחתיכה שתתקיים כו'
משעת יציאה - כשיוצא ממעי אמו או משעת יצירה:
א"ל - רבי משעת יצירה:
אמר לו אנטונינוס א"כ בועט במעי אמו ויוצא - אלא משעת יציאתה

א) מדוע היפך רש"י סדר הגמרא וכתב יצירה קודם פקידה וכן בסמוך כתב יציאה קודם יצירה ובגמרא איפכא.
ב) מדוע האריך כ"כ במי אמר למי - א"ל רבי, אמר לו אנטונינוס, א"ל רבי, אמר לו אנטונינוס. הרי לכאורה דברי הגמרא מבוארים וליכא למיטעי. וגם לא פירש מי אמר למי בגמרא לעיל. וצ"ע בזה.
ג) רד"ה אמר לו אנטונינוס א"כ כו' לכאורה לא הוסיף כלום על הגמרא ורק כתב "יציאתה" במקום יציאה. וצ"ע בכל זה.

ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה אבישי בן צרויה הוה קא חייף רישיה בד' גרבי דמיא חזינהו כתמי דמא איכא דאמרי אתא יונה איטריף קמיה אמר כנסת ישראל ליונה אימתילא שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף שמע מינה דוד מלכא דישראל בצערא שרי

ויש להעיר, בשלמא להאיכא דאמרי מובן איך ידע אבישי שדוד בצערא שרי אבל לפי המאן דאמר שראה כתמי דמא איך ידע שדוד שרוי בצער?

מי איכא מידי דרחמנא פטריה ואנן ניקום וניקטול ליה? ולא? וכו' והא בועל את הכותית? הא אקריוה לרב כהנא בחלמיה (בָּגְדָה וגו' וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר - מלאכי ב, יא) ואדכריה רב לגמריה ( - ובעל בת אל נכר -- זה הבא על הכותית, וכתיב בתריה יכרת ה' וגו')!

כלומר כבר נזכר בקבלה שיש על עוון זה כרת.

וצ"ע עד דלא בא מלאכי מאן אמרה?

[וכמו שהקשו לעיל (כב:) וכאן אי אפשר לתרץ כמו שם (אלא גמרא גמירי לה ואתא מלאכי ואסמכה אקרא) שאינו נכון לומר שתהיה מיתה בידי אדם נאמרת למשה בסיני ולא יהיה בו או רמז מיתה בתורה או חייב מיתה בידי שמים (לשון החי' הר"ן פא:).

עזריאל ברגר כתב:

שמואל דוד כתב:ייש״כ גדול

אבל הסדר ברש״י שונה משני הפסוקים.

כמדומני שזהו שגרא דלישנא לומר "כסף וזהב ובגדים", וכלשון הפסוק מלכים ב ז,ח.

חיי שרה כד נג - כלי כסף וכלי זהב ובגדים. וע"ע פרשת בא יב לה כלי כסף וכלי זהב ושמלות וברש"י ושפתי חכמים שם