עדיות פ"א מ"ג: שאדם חייב לומר בלשון רבו

[עושה חדשות]

רע"ב עדויות פ"א מ"ג -
שחייב אדם לומר בלשון רבו - כלומר, הין אינו לשון משנה אלא לשון תורה, אלא כך שמע מרבותיו שמעיה ואבטליון. ורמב"ם קבל מאביו ז"ל שמפני שהיו שמעיה ואבטליון גרי צדק לא היו יכולין להוציא מפיהן מלת הין, והיו אומרים אין במקום הין, כדרך בני אדם עד היום שאינם יכולים לחתוך באותיות [אחה"ע], והיה הלל גם הוא אומר אין, כמו שהיו רבותיו שמעיה ואבטליון גרי צדק אומרים
העתקתי את הרע"ב כי לשונו קלה יותר, אפשר לראות את זה גם ברמב"ם עצמו.

לכאו' זה נראה דבר תמוה לחקות את ליקויי הדיבור של הרב, וכמו שהתלמיד יבטא שי"ן שמאלית במקום ימנית וכד',
וגם מה הענין בזה כ"כ, הרי לא מדובר על סגנון הדברים או אפילו המנגינה, כי אם כשל טכני בחיתוך האותיות.

מן הסתם כבר עמדו בזה וביארו היטב, ישמח ליבי גם אני.

[בקרו טלה]

עי' בחידושי מהרי"ח ובגר''א

[צעיר_התלמידים]

מעמ' 40 בקובץ ואילך

[מיללער]

לי הדל קשה, אם הלל אמר בלשון רבותיו שמעיה ואבטליון שמלא הין שאובים פוסל את המקוה, ואף אמר ממש בלשונם 'מלא אין/הין' איך העידו שני גרדיים משער האשפות משום שמעיה ואבטליון דג' לוגין מים שאובים פוסלין את המקוה וקיימו חכמים את דבריהם, האם נאמר שהלל טעה במה ששמע מרבותיו?

ובתפאר"י (עדיות א, ג אות כה) כתב שהחכמים שקיימו את דבריהם הם שמאי והלל עצמם (וכדברי המשנה לקמן מ"ד) ומשמע שהלל בעצמו חזר מדבריו במה ששמע מרבותיו ואף אמר 'בלשונם' אתמהה. ומדברי המלאכת שלמה משמע שהלל ושמאי קבלו את הדין להלכה שג' לוגין פוסלין, אבל לא שחזרו והודו שכן הורו שמעיה ואבטליון וצ"ע.

[HaimL]

[quote="עושה חדשות"][/quote]

אפשר אולי לבאר, דכתיב באש ישרפו אותו ואתהן, ופירשו חז"ל הן בלשון יווני אחת. וכידוע שהברת איין, אונו וכדומה היא באל"ף

וגם בארמית אין הוא הן בלשון הקודש. ונראה שע"כ הודיע הלל דאין קפידא בדבר, ולשונם של רבותיו חפה ומנוקה מכל שגיאה.

[רציני]

לי הדל קשה, אם הלל אמר בלשון רבותיו שמעיה ואבטליון שמלא הין שאובים פוסל את המקוה, ואף אמר ממש בלשונם 'מלא אין/הין' איך העידו שני גרדיים משער האשפות משום שמעיה ואבטליון דג' לוגין מים שאובים פוסלין את המקוה וקיימו חכמים את דבריהם, האם נאמר שהלל טעה במה ששמע מרבותיו?

ובתפאר"י (עדיות א, ג אות כה) כתב שהחכמים שקיימו את דבריהם הם שמאי והלל עצמם (וכדברי המשנה לקמן מ"ד) ומשמע שהלל בעצמו חזר מדבריו במה ששמע מרבותיו ואף אמר 'בלשונם' אתמהה. ומדברי המלאכת שלמה משמע שהלל ושמאי קבלו את הדין להלכה שג' לוגין פוסלין, אבל לא שחזרו והודו שכן הורו שמעיה ואבטליון וצ"ע.

בחסדי דוד על התוספתא עדויות א ב תירץ שהבינו מדברי הגרדיים ששמעיה ואבטליון חזרו בהם ודברי הגרדיים הם משנה אחרונה. ועוד עיין בדורות הראשונים (ח"א, כרך ג, עמוד 95) . ובקול סופר (על המשנה). ובאוצר משניות (עדויות פ"א משנה ג. ובמהדורה שבאוצר הדפים שם חתוכים). ופדה את אברהם (ח"א עמוד כט). תולדות עם עולם (חלק ג, עמוד תא).