פורום אוצר החכמה

ביקורת תהיה כתב:

שמואל דוד כתב:לפי זה מדוע סומא מותר באשתו, הרי חיישינן דלמא משקר.

בהשבת אבידה – מנין לו למוצא שהדורש דובר אמת? שמא משקר הוא?
סומא וכן כל בן אדם בלילה - יודע בנפשו שאמת נכון הדבר: הקול קול אשתו.

תלמד שוב ותבין, ותעיין במעדני יו"ט בפירוט את שאילת ש"ד, וכן מה שכתבת בהמשך לא קשור, ששניים אחד כנגד השני בינהם יורד הטעם של עריות ומתאזן עם הצורך עדיין של טביעות עינא דקלא, וכאמור תקרא שוב את הגמרא ורש"י

שמואל דוד כתב:צה:

רב הוה קאזיל לבי רב חנן חתניה חזי מברא דקאתי לאפיה אמר מברא קאתי לאפי יומא טבא לגו כו׳

לכאורה ק״ק שבסוף נתברר שלא היה יו״ט כ״כ, אם לא שנאמר שגם נישואין של בת ת״ח לע״ה הוי יו״ט. וצ״ע.

שלא נכשל באיסור

אהרן תאומים כתב:שנים, אחד כנגד השני, ביניהם יורד הטעם של עריות ומתאזן עם הצורך עדיין של טביעות עינא דקלא.

שותא דמר לא ידענא.

בברכה המשולשת כתב:

שמואל דוד כתב:צה:
רב הוה קאזיל לבי רב חנן חתניה חזי מברא דקאתי לאפיה אמר מברא קאתי לאפי יומא טבא לגו כו׳
לכאורה ק״ק שבסוף נתברר שלא היה יו״ט כ״כ, אם לא שנאמר שגם נישואין של בת ת״ח לע״ה הוי יו״ט. וצ״ע.

שלא נכשל באיסור

איזה איסור? וע״ע בספר תורת מאיר ברש״י. ולפי דבריו מיושב.

איסור דבשר שנתעלם לשיטתו (לפי מה שהבינה הגמ' בדעת רב)

צו:

רש"י ד"ה בחלבו - שלא נטל חלב הכליות

יל"ע מדוע נקט רש"י כליות דוקא. ועיין לקמו צז.

חלב הכליות הוא השמן ביותר ועל כן נקט אותו לדוגמא האיסור מפני שמפעפע, וכנאמר בפסוק (דברים לב יד)חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר וברש"י "כליות חטה" - חטים שמנים כחלב כליות וגסין ככוליא,
ועוד מה שציינת להמשך הגמרא וזה מפני החידוש שכל הגדי בחלב הכוליא אסור כולו, משא"כ כוליא בפני עצמה אין החלב מתפשט כלפי פנים ויש לעיין

יישר כח.
ובשיחת חולין כתב שרש״י נקט חלב הכליות משום שהם הכי רחוקים מראשו. עייו תוספות.

אהרן תאומים כתב:חלב הכליות הוא השמן ביותר.

חלמא טבא חזית. לא היה ולא נברא.
והכתוב בשירת האזינו בא לתאר את גודלם ואת שומנם של גרעיני החטה:
גודלם כגודל הכליות ('עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתְּהֵא כִּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת שֶׁל שׁוֹר הַגָּדוֹל'),
ושומנם כחלב הסובב את הכליות.

שמואל דוד כתב:בשיחת חולין כתב שרש״י נקט חלב הכליות משום שהם הכי רחוקים מראשו.

ובפשטות, דיבר רש"י בהווה, וצולין גדי בכליותיו, ואין צולין אותו בקרביו.

ביקורת תהיה כתב:

שמואל דוד כתב:בשיחת חולין כתב שרש״י נקט חלב הכליות משום שהם הכי רחוקים מראשו.

ובפשטות, דיבר רש"י בהווה, וצולין גדי בכליותיו, ואין צולין אותו בקרביו.

יישר כח. וכ״כ בעקבי יעקב.

צח.

רש״י ד״ה רבנן - תלמידים

צ״ע מנ״ל שהיו תלמידים? ומה כוונתו בזה?

ביקורת תהיה כתב:

אהרן תאומים כתב:חלב הכליות הוא השמן ביותר.

חלמא טבא חזית. לא היה ולא נברא.
והכתוב בשירת האזינו בא לתאר את גודלם ואת שומנם של גרעיני החטה:
גודלם כגודל הכליות ('עֲתִידָה חִטָּה שֶׁתְּהֵא כִּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת שֶׁל שׁוֹר הַגָּדוֹל'),
ושומנם כחלב הסובב את הכליות.

תלמד שוב ותבין, ותעיין ברש"י שמנים כחלב כליות וגסין ככוליא, כשרוצים לשבח אומרים את השמן ביותר
רמב"ם הלכות מאכלות האסורות פרק ז הלכה ה כמו שאתה אומר חלב הארץ וחלב כליות חטה שהוא טובם.
שוב מצאתי תוספת נאה שחיטים אלו גם מוזכרים במסכתינו (קיט:) חטי דשמעון בן שטח. כשתי כליות של שור הגדול במס' תענית.(רש"י)
עוד מצאתי בטבעו של חלב זה שעל הכליות שבהתחממות קלה נימוח ומחלחל במסכתינו (ח:) כי תריצי נמי. כשהן מונחים על הדף כדרכן החלב למעלה הא בלעי כפלי גופייהו מחלב הדבוק בהן: קרמא. קרום טיל''א: מפסיק. בין חלב לבשר והוא אותו קרום שאנו נוטלין מן הכסלים שקורין פלאנק''ש ועב וחזק הוא לכך אסור שחלב נבלע בו אבל אין נבלע כל כך שיהא זב לבשר שתחתיו:
וכן הובא בלבוש אין מניחים את הכסלים על הבשר בעוד שהחלב עליהם מפני שנימוח

שמואל דוד כתב:צח.
רש״י ד״ה רבנן - תלמידים. צ״ע מנ״ל שהיו תלמידים? ומה כוונתו בזה?

כלשון רבנן בכה"ג בכ"ד

אשמח בדוגמאות

שמואל דוד כתב:אשמח בדוגמאות

ברכות ו ע"א רש"י מאני דרבנן דבלו. בגדי התלמידים
ברכות כח ע"א רש"י כי חלפי רבנן. תלמידים היוצאים מבית ר' נתן:
שבת לג ע"א רש"י דאנסי ליה רבנן בעידניה. התלמידים הקבועים להם עת
שבת קיט ע"א רש"י עבידנא יומא טבא לרבנן. לתלמידים ראש ישיבה היה:
שבת קכט ע"ב רש"י יומא דמפגרי ביה רבנן. שהיו התלמידים מתעצלין מלבא בבית המדרש
ועוד
אבל הערתך במקומה עומדת שהלשון א"ל רבנן לרב אשי, יש עוד כמוהו ( שבת קלט ע"ב, יבמות כה ע"ב, קידושין כא ע"א, בבא קמא קיז ע"א, בבא מציעא עה ע"ב, סנהדרין מג ע"א,) ורש"י אינו מפרש כלום אלא כאן שזה הפעם האחרונה בש"ס ואולי מפני זה, או מפני ההמשך (שרב אשי אומר לבנו) אמר ליה אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן ובכדי שלא נטעה, פרשו

יישר כח גדול. וע״ע בספר משחת אהרן (פרץ)
http://hb.borisute.com/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=137
ובספר אור החמה (קרוזר)
http://hb.borisute.com/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=492

שמואל דוד כתב:יישר כח.
ובשיחת חולין כתב שרש״י נקט חלב הכליות משום שהם הכי רחוקים מראשו. עייו תוספות.

שוב דנתי בביהמ"ד בדברים ונשאלה השאילה האם יתכן וגדי שנצלה עם קרבו וחלב שעליו ולא עם הכליות וחלבן האם הדין שונה?

לכאורה רש״י נקט דוגמא בעלמא.

שמואל דוד כתב:צח.
רש״י ד״ה רבנן - תלמידים צ״ע מנ״ל שהיו תלמידים? ומה כוונתו בזה?

אני אמרתי בחפזי שכוונת רש"י שודאי שנחלקו עליו ובנחרצות, רק שמדרך כבוד כי היו תלמידיו לא נזכר בלשון נחרצת, וזה בא רש"י להדגיש.

אפשר. יישר כח.

סב:

אמר רב אסי שמונה ספיקות הן חובא חוגא סוגא והרנוגא תושלמי ומרדא כוחילנא ובר נפחא

רש״י חובא וחוגא הרנוגא וסוגא כוחילנא תושלמי עכ״ל

צ״ע בסדר שנקט רש״י. ועוד ק׳ מדוע השמיט מרדא ובר נפחא.
ועיין רש״י סנהדרין קח.

צט:

ההוא דאתא לקמיה דרבי חנינא הוה יתיב רבי יהודה בר זבינא אבבא כי נפק אמר ליה מאי אמר לך אמר ליה שריא ניהליה אמר ליה הדר עייליה לקמיה אמר מאן האי דקא מצער לי זיל אימא ליה למאן דיתיב אבבא אין בגידין בנותן טעם

יש להעיר כמה הערות במעשה הנ"ל.
א) מדוע היה רבי יהודה בר זבינא עומד על בבא של רבי חנינא.
ב) מדוע לא נכנס בעצמו לדבר עם רבי חנינא.
ג) מדוע אמר לההוא גברא ליכנס עוד פעם.
ד) מדוע קרי ליה רבי חנינא לרבי יהודה בר זבינא "למאן דיתיב אבבא"

(אגב, עיין חולין מז. רש"ש)

שמואל דוד כתב:סב:

אמר רב אסי שמונה ספיקות הן חובא חוגא סוגא והרנוגא תושלמי ומרדא כוחילנא ובר נפחא

רש״י חובא וחוגא הרנוגא וסוגא כוחילנא תושלמי עכ״ל

צ״ע בסדר שנקט רש״י. ועוד ק׳ מדוע השמיט מרדא ובר נפחא.
ועיין רש״י סנהדרין קח.

אולי רש"י רצה לסדרם בסימן נוסף לזכרון: חובא - בא, חוגא - גא, הרנוגא - נגא, סוגא - סגא כוחילנא - חנא (חמשה אלו מסתיימים באות א) ותושלמי משלים לשש, ואת השניים הנוספים הזכירה היא דווקא בסיבת ההשמטה מרדא אביי קראו "מרדו" , ובר נפחא השמיטו מפני שמו, כי בהמשך הגמרא במהלך הדברים הנפתח ב"מרדו" וממשיך בשני סוגי תרנגולתא וסימן לדעת הכשר והטמא, וממשיך בשמות עופות ששמם כשם רשעים הם טמאים וכו', וע"כ השמיט את בר נפחא שהוא להיפך שם מעליא כי כך נקרא רב יוחנן רבו של רב אסי (בעל המימרא), (רש"י) טבא מליה דר' יצחק נפחא מדבר נפחא. ר' יוחנן דמקרי בר נפחא בכולא הש''ס כמו (ב''מ דף פה:) מאן עייל בר נפחא נראה למורי דאביו של ר' יוחנן הוי נפחא ולהכי מיקרי בר נפחא ואית דמפרשי בר נפחא על שם יופיו:(סנהדרין צ"ו ע"א)

דפח״ח!

קב:

ת"ש נטל צפור שאין בו כזית ואכלו רבי פוטר ור' אלעזר בר ר"ש מחייב אמר ר' אלעזר בר' שמעון ק"ו על אבר ממנה חייב על כולה לא כל שכן חנקה ואכלה דברי הכל בכזית עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר בחייה לאברים עומדת ומר סבר בחייה לאו לאברים עומדת דכ"ע מיהא לא בעינן כזית

עיין רש"י ורבי אלעזר ברבי שמעון מחייב - דקסבר שלימה אין לך אבר מן החי גדול מזה ובאבר לא בעינא כזית

לכאורה מלשון הק"ו וגם מלשון רש"י מבואר שהסברא הוא שכמה אברים לא גרע מאבר אחד. אולם המשך הגמרא "בחייה לאברים עומדת" מבואר טעם אחר וצ"ע בזה.

קב:

רש"י ד"ה אלא אחת - דחד לאו הוא וכיון דבחדא אכילה וחדא התראה וחד לאו הוא חדא הוא דמיחייב "וכן כולן"

צ"ע בכוונת רש"י ז"ל

קג.

רש"י ד"ה לריש לקיש קשיא - דהא "אפילו" לדידיה מתרי קראי נפקי וליחייב תרתי.

לכאורה לשון "אפילו" צ"ע, והול"ל "דהא 'אף' לדידיה" כו'

קב:

חישב לאוכלה מתה כו׳

עי' רבינו גרשום וז"ל ואמר רבא כו' כלומר ר"א ב"ר שמעון דסבר נטל צפור שאין בו כזית בחייה ואכלה חייב חישב לאוכלה מתה דאינו חייב אלא בכזית דנבלה היא ואכלה חיה פחות מכזית פטור דאזלינן בתר מחשבתו דמחשבתו היתה לאוכלה נבלה עכ"ל

לכאורה דבריו תמוהים, הרי אכל אבר מן החי ומה איכפת לן אם כוונתו לאכול נבלה. וצע״ג.

קז:
איבעיא להו: אוכל מחמת מאכיל, צריך נטילת ידים או לא? ת"ש, דרב הונא בר סחורה הוה קאי קמיה דרב המנונא, בלם ליה אומצא ואכיל, אמר ליה: אי לאו דרב המנונא את לא ספינא לך. מאי טעמא, לאו משום דזהיר ולא נגע? לא, דזריז קדים, ומשי ידיה מעיקרא.

משמע דרב המנונא גדול היה מרב הונא שהרי רב הונא קאי קמיה - א"כ איך אמר לו רב הונא "אי לאו דרב המנונא את..."?

קג.

רש״י ד״ה דאמר מר - רבא אמרה בזבחים בפרק חטאת העוף

צ״ע מדוע האריך רש״י ז״ל בלשונו.

ועיין רש״י לז. ד״ה ואמר מר - בזבחים בפרק חטאת העוף. ולא כתב ״רבא אמרה״

בקג. מוזכר בגמרא רבא בתחילת הענין
רבא אמר כגון שתלש ממנה אבר וטרפה בו
בל"ז אין מוזכר שם שמו

אז מה?

דאמר מר משמע קצת יותר דהוא בלשון נוכח ולכן רש"י אומר מי הוא ועוד שהוא מוזכר בתחילת הענין, בדף ל"ז נאמר ואמר מר אינו נוכח

שמואל דוד כתב:לכאורה דבריו תמוהים, הרי אכל אבר מן החי ומה איכפת לן אם כוונתו לאכול נבלה. וצע״ג.

תמיהתך תמוהה, הרי רש"י מסביר: דְּגַלִּי דַעְתֵּהּ דִּבְחַיֶּיהָ לָאו לְאֵבָרִים עוֹמֶדֶת:

לא הבנתי דבריך, אני שואל על רבינו גרשום שמפרש באו״א מרש״י

שמואל דוד כתב:רבינו גרשום מפרש באו״א מרש״י.

מי לחשך? היינו פירוש רבינו גרשום היינו פירוש רש"י!

ביקורת תהיה כתב:

שמואל דוד כתב:רבינו גרשום מפרש באו״א מרש״י.

מי לחשך? היינו פירוש רבינו גרשום היינו פירוש רש"י!

כדאי לעיין ברבינו גרשום עוד הפעם, הוא כותב דכיון שמחשבתו נבילה אנחנו רואים כאילו אכל נבילה....

שמואל דוד כתב:רבינו גרשום כותב, דכיון שמחשבתו נבילה אנחנו רואים כאילו אכל נבילה.

היכן ראית זאת?
הוא אומר, דכיון דמחשבתו היתה לאוכלה נבלה, שוב אין היא עומדת לאיברים בחייה, ואין חייבים על אכילתה משום איבר מן החי.

בא״ד דאינו חייב אלא בכזית ׳דנבלה היא׳ ואכלה חיה פחות מכזית פטור ׳דאזלינן בתר מחשבתו׳ ׳דמחשבתו היתה לאוכלה נבלה׳