מסכת בכורות - הערות והארות פנינים ומרגליות

[עזריאל ברגר]

מו .
רש"י ד"ה פשע בינוקי. מלקה אותן ומתים: בקבלה. בלא נדר:
ובגיטין ובמכות פירש שמכה אותן חובטן יותר מדאי, וקצת תימה על דבריו כאן כי איך החזירו בחשש פיקוח נפש,
ותלמיד חכם אחד הציע שצ"ל כך פשע בינוקי. מלקה אותן : ומתים בקבלה. בלא נדר:
אשמח לשמוע מהת"ח שכאן או ממי שסיפק בידו לראות כתב יד

viewtopic.php?f=17&t=15359
ממליץ להמשיך את הדיון שם.

[באמונתו]

חיבור מופלא על תוספות למסכת בכורות, כולו דרך פשט, לאחד מתלמידי החכמים, מן הצנועים שבדור, מצ"ב.

[מיללער]

לד.

דתניא מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יתן בו מום, מנין שלא יביא דבילה ובצק ויניחנה על האוזן כדי שיבא הכלב ויאכלנה ת"ל כל מום, אחד מום ואחד כל מום.

הברייתא איתא גם במנחות נו: ושם יש תוספות בהברייתא וז"ל: מנין שלא יגרום לו ע"י אחרים שלא יניח בצק או דבילה ע"ג האוזן כדי שיבא הכלב וכו' . ועי' בביצה דף כז: לשון הברייתא מניין שלא יגרום לו ע"י דבר אחר שלא יביא בצק וכו'

ובאיזהו מקומן שם במנחות הביא שבנתיבות הקודש נסתפק אם עשה שליח להטיל מום דבכ"מ פטור המשלח משום שאין שליח לדב"ע אבל כאן דהתורה ריבתה דאף גרמא אסור אולי כאן עבר גם ע"י שליחות לכה"פ כגרמא כמו במניח דבילה על האוזן שיבוא הכלב.

ואולי זה באמת מה שניתוספה שם במנחות בהברייתא 'שלא יגרום ע"י אחרים' דהיינו בשליחות, ויהא זה תלוי בהגירסאות הנ"ל אחרים/דבר אחר.

ועי' במרחשת ח"א סימן מו סעיף ד' סק"א

[מיללער]

ב.

במשנה הלוקח עובר חמורו של גוי וכו' והמשתתף וכו' פטור מן הבכורה

בתוד"ה והמשתתף דן לגבי בהמה של שותפות ישראל שחייב בבכורה והביא מת"כ שלמדו כן מדכתיב בכורות בקרכם וצאנכם בל' רבים

והנה בחולין דף קלו. מביא הגמרא ברייתא דנחלקו בדבר זה, לת"ק בהמת השותפות חייב בבכורה ור' אלעאי פוטרה וקאמרי' עלה מ"ט דר' אלעאי דכתיב בקרך וצאנך והא כתיב בקרכם וצאנכם דכולהו ישראל עיי"ש

ולכאורה כל זה נוגע לבכור בהמה טהורה, אבל הכא קיימינן בבכור בהמה טמאה ולענין פדיון פטר חמור, האם יש בהמשך המסכתא לימוד וילפותא להשוות בין החיובים שהפוטר בבמהמה טהורה פטור גם בבהמה טמאה?

[אליהו חיים]

ב.

במשנה הלוקח עובר חמורו של גוי וכו' והמשתתף וכו' פטור מן הבכורה

בתוד"ה והמשתתף דן לגבי בהמה של שותפות ישראל שחייב בבכורה והביא מת"כ שלמדו כן מדכתיב בכורות בקרכם וצאנכם בל' רבים

והנה בחולין דף קלו. מביא הגמרא ברייתא דנחלקו בדבר זה, לת"ק בהמת השותפות חייב בבכורה ור' אלעאי פוטרה וקאמרי' עלה מ"ט דר' אלעאי דכתיב בקרך וצאנך והא כתיב בקרכם וצאנכם דכולהו ישראל עיי"ש

ולכאורה כל זה נוגע לבכור בהמה טהורה, אבל הכא קיימינן בבכור בהמה טמאה ולענין פדיון פטר חמור, האם יש בהמשך המסכתא לימוד וילפותא להשוות בין החיובים שהפוטר בבמהמה טהורה פטור גם בבהמה טמאה?

נראה דהרי"ט אלגזי בסוף דיבור הראשון [אות ז''] בדפוסים החדשים שבסוף הש"ס עוז והדר מפלפל בזה קצת מדיבור המתחיל וראיתי להרב בצלאל כ"י וכו' [עד הדיבור החדש (א) [א]].

[HaimL]

ולכאורה כל זה נוגע לבכור בהמה טהורה, אבל הכא קיימינן בבכור בהמה טמאה ולענין פדיון פטר חמור, האם יש בהמשך המסכתא לימוד וילפותא להשוות בין החיובים שהפוטר בבמהמה טהורה פטור גם בבהמה טמאה?

בדרך אפשר, למה לא נאמר דה"ל דבר הלמד מעניינו, דפט"ח כתיב בעניינא דבכור בהמה טהורה, ואם יש פסוק ללמד על שותפות דחייב בבהמה טהורה, ה"נ פט"ח דכתיב בהאי עניינא

[מיללער]

האם יש בהמשך המסכתא לימוד וילפותא להשוות בין החיובים שהפוטר בבמהמה טהורה פטור גם בבהמה טמאה?

בדף ה: מבאר להדיא דילפינן מהדדי, לרבנן ילפינן בכור בהמה טמאה מבכור בהמה טהורה ולריה"ג ילפינן במה מצינו בכור בהמה טמאה מבכור בהמה טמאה עיי"ש.

ואגב, בפי' רבינו גרשום שם מבאר המחלוקת אי עדיף למילף בק"ו או במה מצינו עיי"ש.

[אליהו חיים]

האם יש בהמשך המסכתא לימוד וילפותא להשוות בין החיובים שהפוטר בבמהמה טהורה פטור גם בבהמה טמאה?

בדף ה: מבאר להדיא דילפינן מהדדי, לרבנן ילפינן בכור בהמה טמאה מבכור בהמה טהורה ולריה"ג ילפינן במה מצינו בכור בהמה טמאה מבכור בהמה טמאה עיי"ש.
ואגב, בפי' רבינו גרשום שם מבאר המחלוקת אי עדיף למילף בק"ו או במה מצינו עיי"ש.

צריך לתקן לרבנן ילפינן בכור בהמה טהורה מבכור בהמה טמאה ולריה"ג וכו' בכור בהמה טמאה מבכור בהמה טהורה.
אך שם הלימוד לגבי המינים דלא חל קדושה על הבכור אם זה לא מין מוחלט ילפינן זה מזה בק"ו או ממה מצינו, אבל ללמוד שתהא פטור ע"י שותפות גוי מזה לזה בלי שיהא ילפותא לכל אחד בפנ"ע [וכשאלתכם] י"ל דשותופת פוטר רק בבהמה טמאה מנתינה לכהן או רק בבהמה טהורה מלהיות קרבן. [ועי' בתוס' ד"ה והא דגם משמע דהוי פטור מסויים לענין נדמה ורק לענין זה ילפינן אהדדי],

[מיללער]

האם יש בהמשך המסכתא לימוד וילפותא להשוות בין החיובים שהפוטר בבמהמה טהורה פטור גם בבהמה טמאה?

בדף ה: מבאר להדיא דילפינן מהדדי, לרבנן ילפינן בכור בהמה טמאה מבכור בהמה טהורה ולריה"ג ילפינן במה מצינו בכור בהמה טמאה מבכור בהמה טמאה עיי"ש.
ואגב, בפי' רבינו גרשום שם מבאר המחלוקת אי עדיף למילף בק"ו או במה מצינו עיי"ש.

צריך לתקן לרבנן ילפינן בכור בהמה טהורה מבכור בהמה טמאה ולריה"ג וכו' בכור בהמה טמאה מבכור בהמה טהורה.
אך שם הלימוד לגבי המינים דלא חל קדושה על הבכור אם זה לא מין מוחלט ילפינן זה מזה בק"ו או ממה מצינו, אבל ללמוד שתהא פטור ע"י שותפות גוי מזה לזה בלי שיהא ילפותא לכל אחד בפנ"ע [וכשאלתכם] י"ל דשותופת פוטר רק בבהמה טמאה מנתינה לכהן או רק בבהמה טהורה מלהיות קרבן. [ועי' בתוס' ד"ה והא דגם משמע דהוי פטור מסויים לענין נדמה ורק לענין זה ילפינן אהדדי],

להלן בדף ט. ילפינן לריה"ג בכור בהמה טמאה מבהמה טהורה בילדו שני זכרים ויצאו שני ראשים כאחת שחייב ליתן ב' טלאים לכהן, ומשמע ג"כ דילפינן מהדדי.

ואע"פ שיש לחלק בין לימוד של 'חיוב' ללימוד של 'פטור' (שותפות גוי) כדבריכם, מכ"מ משמע מקופיא שכולם נלמדים זה מזה.

[מיללער]

מג.

תוד"ה למה לי וכו' בא"ד: דדרשינן ליה לעיל בפרק על אלו מומין (לז.) מכלל ופרט וכו'

לכאורה מסקנת הגמ' שם הוא דלאו 'מכלל ופרט' ילפינן 'דכל מום רע ריבויא הוא' עיי"ש

ומצאתי בתוס' ב"ק דף סג. בד"ה אלא כל ריבויא. שהקשו כן על הברייתא שם דנקט כלל ופרט ולמסקנת הגמ' הלימוד הוא מכל דריבויא הוא ותירצו שדרשה זו שגורה וכו' ודבריהם דשם עולים גם לתרץ דברי התוס' דכאן

[מיללער]

מה:

במשנה רשב"ג אומר שוטה בבהמה אינה מן המובחר

האם זה מדין מובחר נדריך?

ומה עם ננס או חרש שנמנו שם במשנה, אין בה חסרון של מובחר?

האם רבנן פליגי עליה דרשב"ג וסברי דאין חסרון של מובחר בשוטה?

[מיללער]

בכורות נא:

המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו: מנלן א"ר שמעון בן לקיש אתיא ערך ערך מערכין רב דימי א"ר יונתן (שמות לד, כ) וכל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם ויליף ריקם ריקם מעולת ראייה מה עולת ראייה חייב באחריותו אף פדיון הבן חייב באחריותו.

מדברי הגמרא נראה ברור שחז"ל פירשו את ה'ולא יראו פני ריקם' שבפרשת תשא על מצות פדיון הבן, וכן משמע מתוך פירש"י (ד"ה מה עולת ראייה) שכתב: אבל מלא יראו דבכור לא הוה שמעינן דההוא לאו פנים ממש קאמר דהא לאו בעזרה מייתי לה דלכהן יהיב ליה והוה אמינא בהפרשה סגיא ליה:

רש"י בחומש מפרש דעפ"י פשוטו של מקרא ה'ולא יראו' חוזר למצות ראיית פנים בעזרה בשלש רגלים, אלא שחז"ל (בקידושין) הוסיפו לדרוש גזירה שוה להענקה מפדיון הבן - אבל את דרשת הגמרא כאן בבכורות אינו מביא.

איפה מפרשים עפ"י הפשט 'ולא יראו פני ריקם' על מצוות פדיון הבן? האם יש ראיית פני השכינה בפדיון הבן?

[חיס]

בכורות נא:

המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו: מנלן א"ר שמעון בן לקיש אתיא ערך ערך מערכין רב דימי א"ר יונתן (שמות לד, כ) וכל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם ויליף ריקם ריקם מעולת ראייה מה עולת ראייה חייב באחריותו אף פדיון הבן חייב באחריותו.

מדברי הגמרא נראה ברור שחז"ל פירשו את ה'ולא יראו פני ריקם' שבפרשת תשא על מצות פדיון הבן, וכן משמע מתוך פירש"י (ד"ה מה עולת ראייה) שכתב: אבל מלא יראו דבכור לא הוה שמעינן דההוא לאו פנים ממש קאמר דהא לאו בעזרה מייתי לה דלכהן יהיב ליה והוה אמינא בהפרשה סגיא ליה:

רש"י בחומש מפרש דעפ"י פשוטו של מקרא ה'ולא יראו' חוזר למצות ראיית פנים בעזרה בשלש רגלים, אלא שחז"ל (בקידושין) הוסיפו לדרוש גזירה שוה להענקה מפדיון הבן - אבל את דרשת הגמרא כאן בבכורות אינו מביא.

איפה מפרשים עפ"י הפשט 'ולא יראו פני ריקם' על מצוות פדיון הבן? האם יש ראיית פני השכינה בפדיון הבן?

ראה בשפתי כהן בפרשת כי תשא https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=231
שמביא את רבינו בחיי למה סמך וכו' שהבכורות שנפדו מקבלין פני השכינה וזוכין לראות בנין בית המקדש.
רבינו בחיי (שמות לד, כ) דרשו רז"ל למה סמך עלית הרגל לפדיון הבכור לומר לך שהבכורות שנפדו מקבלין פני שכינה וזוכין לראות בנין בהמ"ק הא לא נפדו לא יראו.
מדבריהם אולי הפירוש הפשט לעתיד לבא כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן

[מיללער]

בכורות נא:

המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו: מנלן א"ר שמעון בן לקיש אתיא ערך ערך מערכין רב דימי א"ר יונתן (שמות לד, כ) וכל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם ויליף ריקם ריקם מעולת ראייה מה עולת ראייה חייב באחריותו אף פדיון הבן חייב באחריותו.

מדברי הגמרא נראה ברור שחז"ל פירשו את ה'ולא יראו פני ריקם' שבפרשת תשא על מצות פדיון הבן, וכן משמע מתוך פירש"י (ד"ה מה עולת ראייה) שכתב: אבל מלא יראו דבכור לא הוה שמעינן דההוא לאו פנים ממש קאמר דהא לאו בעזרה מייתי לה דלכהן יהיב ליה והוה אמינא בהפרשה סגיא ליה:

רש"י בחומש מפרש דעפ"י פשוטו של מקרא ה'ולא יראו' חוזר למצות ראיית פנים בעזרה בשלש רגלים, אלא שחז"ל (בקידושין) הוסיפו לדרוש גזירה שוה להענקה מפדיון הבן - אבל את דרשת הגמרא כאן בבכורות אינו מביא.

איפה מפרשים עפ"י הפשט 'ולא יראו פני ריקם' על מצוות פדיון הבן? האם יש ראיית פני השכינה בפדיון הבן?

ראה בשפתי כהן בפרשת כי תשא https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=231
שמביא את רבינו בחיי למה סמך וכו' שהבכורות שנפדו מקבלין פני השכינה וזוכין לראות בנין בית המקדש.
רבינו בחיי (שמות לד, כ) דרשו רז"ל למה סמך עלית הרגל לפדיון הבכור לומר לך שהבכורות שנפדו מקבלין פני שכינה וזוכין לראות בנין בהמ"ק הא לא נפדו לא יראו.
מדבריהם אולי הפירוש הפשט לעתיד לבא כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן

תודה רבה!