מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות והארות במסכת יומא

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
אליהו חיים
הודעות: 960
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ג' מאי 04, 2021 9:43 am

פי האתון כתב:
אליהו חיים כתב:
פי האתון כתב:
פי האתון כתב:יש לעיין איך נמשכו אחרי קוה"ק, וכי מותר לאדם מישראל לדרוך שם, הרי זה מקום הכהנים?

אני רוצה להוסיף, דבמסכת כלים פרק א איתא: עשר קדושות הן וכו'
משנה ח: עזרת הכהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה לתנופה:
משנה ט: בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם וכו' (ויש לעיין אם נמשכו גם בין האולם ולמזבח...).


viewtopic.php?f=7&t=93&p=705823#p705795

יש"כ גדול על ההפניה - אמנם לא גילית שם מה כתוב 'בהגהה בדף נ"ה'...

viewtopic.php?f=7&t=93&p=705823#p705811

פי האתון
הודעות: 695
הצטרף: ה' יוני 25, 2015 12:27 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי פי האתון » ג' מאי 04, 2021 9:51 am

יש"כ.
ולגבי בין האולם ולמזבח, ראיתי בתוס' ר"י הלבן כאן - וז"ל: "ונמשכין וכו' הכא משמע שברגל היו ישראל נכנסין חוץ מאחת עשרה אמה שלהן לי"א של עזרת כהנים והיו נכנסין לי"א אמות שאחורי בית הכפרת חלל שבין המזבח לכותל עזרה עד שהיו מגיעין לאולם ושוב דרך חלל שבין אולם לכותל עזרה עד שהיו מגיעין לי"א דאחורי ביהכ"פ אבל בחלל שבין האולם ולמזבח ודאי לא היו נכנסין דהא אפי' כהנים בעלי מומין ופרועי ראש לא היו נכנסין לשם כדתנן בתחילת טהרות בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומין נכנסים לשם".

אליהו חיים
הודעות: 960
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ג' מאי 04, 2021 10:09 am

פי האתון כתב:יש"כ.
ולגבי בין האולם ולמזבח, ראיתי בתוס' ר"י הלבן כאן - וז"ל: "ונמשכין וכו' הכא משמע שברגל היו ישראל נכנסין חוץ מאחת עשרה אמה שלהן לי"א של עזרת כהנים והיו נכנסין לי"א אמות שאחורי בית הכפרת חלל שבין המזבח לכותל עזרה עד שהיו מגיעין לאולם ושוב דרך חלל שבין אולם לכותל עזרה עד שהיו מגיעין לי"א דאחורי ביהכ"פ אבל בחלל שבין האולם ולמזבח ודאי לא היו נכנסין דהא אפי' כהנים בעלי מומין ופרועי ראש לא היו נכנסין לשם כדתנן בתחילת טהרות בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומין נכנסים לשם".

לא הבנתי בלשון רש"י למה משמיט י"א אמה של עזרת כהנים והרי אם מותר בי"א אמה שמאחורי הכפורת ודאי מותר בי"א אמות אלו [וכן במאירי], ובאמת בתוס' ר"י הלבן כתב להדיא גם י"א אמות אלו.

לייטנר
הודעות: 5599
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: פייס - מלשון פיוס?

הודעהעל ידי לייטנר » ג' מאי 04, 2021 6:33 pm

ביקורת תהיה כתב:
לייטנר כתב:'פיס' הוא מארמית.
ששאבה אותו מן היוונית.

זו, מנין לך?
באמונתו כתב:
לייטנר כתב:ומה אמרת בזה?

הרי שראשונים (מאירי) ואחרונים (תוי"ט) מפרשים פייס שלנו מלשון התפייסות, והינו מופיע אף בתרגום "ארמי" של אסתר.

וכתבו זאת כלשון נופל על לשון או כפילולוגיה ובלשנות?

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: פייס - מלשון פיוס?

הודעהעל ידי באמונתו » ג' מאי 04, 2021 7:05 pm

לא זה ולא זה! הרי כתבו זאת כפי שרש"י הקדוש מפרש תיבות שבתורה, והרע"ב מפרש מילות שבמשנה, וכדרך כל המפרשים רבותינו ז"ל בדיוק!! אשר מיום מעמד הר סיני עד עצם היום הזה.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' מאי 04, 2021 10:09 pm

אותי מאוד תפס הרעיון של הפיוס שבפייס, שיתפתי בכולל (כמה שחוזרים על הדף היומי), וכולם התפעלו מזה.

הוספתי על כך, כמדומני שהפיוס אינו רק הפתרון שמעניק הגורל מן שמיא, אלא עצם ההסכמה לגורל,
כאן מונחת ההתפייסות הגדולה ביותר. נכון, מגיע לי, ואני ראוי, אבל יש כאן עוד מישהו.
יסודה ושרשה של כל התפייסות באשר היא, להבין שיש כאן עוד צד, גם אם אתה כשלעצמך צודק לחלוטין.

לייטנר
הודעות: 5599
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: פייס - מלשון פיוס?

הודעהעל ידי לייטנר » ג' מאי 04, 2021 10:18 pm

באמונתו כתב:
לייטנר כתב:
ביקורת תהיה כתב:
לייטנר כתב:'פיס' הוא מארמית.
ששאבה אותו מן היוונית.

זו, מנין לך?
באמונתו כתב:
לייטנר כתב:ומה אמרת בזה?

הרי שראשונים (מאירי) ואחרונים (תוי"ט) מפרשים פייס שלנו מלשון התפייסות, והינו מופיע אף בתרגום "ארמי" של אסתר.

וכתבו זאת כלשון נופל על לשון או כפילולוגיה ובלשנות?

לא זה ולא זה! הרי כתבו זאת כפי שרש"י הקדוש מפרש תיבות שבתורה, והרע"ב מפרש מילות שבמשנה, וכדרך כל המפרשים רבותינו ז"ל בדיוק!! אשר מיום מעמד הר סיני עד עצם היום הזה.

יישאר נא מר באמונתו

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' מאי 04, 2021 10:47 pm

נוטר הכרמים כתב:אותי מאוד תפס הרעיון של הפיוס שבפייס, שיתפתי בכולל (כמה שחוזרים על הדף היומי), וכולם התפעלו מזה.

הוספתי על כך, כמדומני שהפיוס אינו רק הפתרון שמעניק הגורל מן שמיא, אלא עצם ההסכמה לגורל,
כאן מונחת ההתפייסות הגדולה ביותר. נכון, מגיע לי, ואני ראוי, אבל יש כאן עוד מישהו.
יסודה ושרשה של כל התפייסות באשר היא, להבין שיש כאן עוד צד, גם אם אתה כשלעצמך צודק לחלוטין.

נכונו דבריך! במשנתנו בפרט, בולט עניין הזה: מעשה שהיו שנים שוין ורצין ועולין בכבש, ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו. וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה - התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס.

עוד דבר מעניין. הגמרא בסוף עניין הזה: ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש - אינו תלמיד חכם... והאמר רבא: כל המעביר על מדותיו - מעבירין לו על כל פשעיו! - דמפייסו ליה ומפייס, נדמה לכאורה לא שייך למשנה, ורק דרך גלגול מעניין לעניין הגיע לזה.
אך כעת מסתבר שבכוונת מכֻוון נקבעה פה, וכפי שכבר ידוע חכמה העמוקה, הטמונה ומושקעת מידי רבותינו ז"ל, מסדרי ש"ס ועורכיו, בעיצוב כל שמועה וסוגיה (לבד כמובן התוכן הדברים בעצמם, בהלכות ובאגדות): "דמפייסו ליה ומפייס", מלשון הפַיִס ועניינו ממש! אם נכונו דברינו, הרי שכבר בגמרא עצמה וסדר סמיכותיה ועיצוב עריכתה, נרמזה הזיקה הלשונית והעניינית שבין הפַיִס והפיוס.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ד' מאי 05, 2021 1:04 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: פייס - מלשון פיוס?

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' מאי 05, 2021 12:19 am

לייטנר כתב:זו, מנין לך?
מבית־הספר, שם למדנו כי 'פיס' הוא אבן־הפסיפס המוטלת בקלפי ההגרלה ('גורל' בעברית).

לייטנר
הודעות: 5599
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי לייטנר » ד' מאי 05, 2021 12:38 am

יפה

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 05, 2021 4:31 am

כג, א

ומה הן מוציאין אחת או שתים וכו'. השתא שתים מוציאין, אחת מבעיא? אמר רב חסדא: לא קשיא; כאן - בבריא, כאן בחולה. והתניא [בגיליון הפי' בניחותא]: אחת - מוציאין, שתים - אין מוציאין... והיחידין מוציאין שתים, ואין מונין להן אלא אחת...
רש"י: ויחידים - חוֹלין, שאינן יושבין עם שאר בני אדם, אלא שוכבין, או יושבין לבדם.
בהגהות הב"ח: נ"ב, ולי נראה ברור, דיחידים היינו רבנן, כדאיתא בתענית דף י, מאן יחידים רבנן, ורבנן נקראו חולים, כדאית' בנדרי' דף מט, מאן חולים רבנן כו', דאילו לפירושו, והרי כבר אמר אבל בחולה כו':

מסתבר שכיוון הב"ח ז"ל מלה במלה לרבינו חננאל כמעט: יחידים הללו הן רבנן, שנקראו יחידים, ונקראו חולים. יחידים, כדתנן בתעניות, התחילו היחידים להתענות. ואמרינן התם, מאן יחידים, אמר רב הונא, רבנן. [הגהה: נראה דחסר כאן בד' רבינו, וצ"ל ואמרינן (בנדרים מט) רבא אמר, מאן חולים, רבנן], רבא לטעמיה דאמר, כמאן מצלינן האידנא אקצירי ומריעי, כהאי תנא, קצירי קצירי ממש, מריעי רבנן.
גם בגיליון: ערוך בערך יחיד פי' רבנן. היינו מתוך פירוש ר"ח ז"ל, כדרכו. וכ"כ פירוש קדמון.
גם בתשובות הגאונים - הרכבי סימן של: וקמיתא סייעתא ליה לרב חסדא, דקאמ' אין מוציאין שתים אלא יחידים, אחד מהרבה. אבל סתאמא דמילתא להוציא אחת. וקאמרי רבנן דהני יחידים מתענים. ואמרינן עלה התם, התחילו יחידים מתענים, ואמרינן עלה מאן יחידים, אמ' רב הונא רבנן, ותנו רבנן, לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה. וכי הא מילתא, דבר שלשבח הוא, שהמוציא שתים משתבח בזאת, ואין מוציא שתים מאן דמחזק. וקאמרי דהאיי דהמוציא יחיד שתים, כשמצביעין למניין גברי, ואין מונין לו אלא אחת, להודיע כמה יחידים יש באותה סיעה, ולאו משום חולשא, דלא יאכיל לאפוקי חדא. ובהכין מיסתליק ספיקכו, ושפיר דאמי למיקראנון ליחידים חולין, משום דרגילין בתענית תדור [= תדיר], ושמחלין את עצמן על הציבור.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ה' מאי 06, 2021 10:05 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 05, 2021 4:33 am

ואין מונין לו אלא אחת? והתניא: אין מוציאין לא שליש ולא גודל מפני הרמאים, ואם הוציא שליש - מונין לו, גודל - אין מונין לו, ולא עוד [אלא] שלוקה מן הממונה בפקיע! - מאי מונין לו - נמי אחת. מאי פקיע? - אמר רב: מדרא. - מאי מדרא? - אמר רב פפא: מטרקא דטייעי דפסיק רישיה.
אמר אביי: מריש הוה אמינא הא דתנן בן ביבאי ממונה על הפקיע - אמינא פתילתא, כדתנן: מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין, ובהן היו מדליקין. כיון דשמענא להא דתניא: ולא עוד אלא שלוקה מן הממונה בפקיע - אמינא: מאי פקיע - נגדא.

אינו מפורש בגמרא, מה הדבר בדיוק, אשר גרם לאביי כאן לשנות דעתו בהחלט, בפירוש "על הפקיע". הלא אף אחרי ששמע לברייתא "שלוקה מן הממונה בפקיע", עדיין המשנה לא זזה ממקומה, היינו "מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהן - מהן היו מפקיעין"... גם בירושלמי מפורש ע"ד הוה אמינא של אביי.
אולי יש ליישב בפשטות, שלשון "ממונה על הפקיע" במשנת שקלים, מעין לשון הברייתא "מן הממונה בפקיע" הרבה יותר מאשר דמיון הלשון למשנה "היו מפקיעין". לכן חזר בו אביי.

אך ייתכן להוסיף חידוש בכוונת אביי: מריש הוה אמינא... ממונה על הפקיע - אמינא פתילתא, כדתנן: מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהן, מהן היו מפקיעין, ובהן היו מדליקין. כיון דשמענא להא דתניא: ולא עוד אלא שלוקה מן הממונה בפקיע - אמינא: מאי פקיע - נגדא, שהדיון הוא אף על ביאור "מהן היו מפקיעין" גופו, מהו "מפקיעין".
מריש הו"א... על הפקיע פירושו פתילתא, מפני המשמעות מפרק החליל: מהן היו מפקיעין, ובהן היו מדליקין. רק כיון דשמענא להא דתניא: ולא עוד אלא שלוקה מן הממונה בפקיע - אמינא: מאי פקיע - נגדא, אף במשנת מהן היו מפקיעין!

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 05, 2021 4:20 pm

כג, ב

אמר ריש לקיש: כמחלוקת בהוצאה - כך מחלוקת בהרמה. ורבי יוחנן אמר: מחלוקת בהוצאה, אבל בהרמה - דברי הכל עבודה היא. מאי טעמא דריש לקיש? - אמר לך: אי סלקא דעתך עבודה היא - יש לך עבודה שכשירה בשני כלים? - ורבי יוחנן: גלי רחמנא בכתונת ומכנסים - והוא הדין למצנפת ואבנט.
רש"י: שכשירה בשני כלים - והכא מדו בד ומכנסי בד הוא דכתיב. גלי רחמנא בכתונת ובמכנסים - ולימדך שאינה כשירה בבגדי חול שלו... ובתוספות: יש עבודה שכשרה בשני כלים - אבל איפכא לא תקשי לך, יש לך דבר שאינו עבודה וטעונה בגדי כהונה כלל, דהא לא קשה, דגזירת הכתוב הוא להחמיר, שהרי אין בזה איסור אם לובש בגדי כהונה שלא בעידן עבודה, דמסקינן לקמן בריש פרק בא לו דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן...

גדר "שני כלים", ר"ל כתונת ומכנסיים, במצוות תרומת הדשן לר"ל, צ"ב, שכן הוא חידוש, שלא מצאנו דוגמתו בשום מעשה אחר במקדש. יש לעיין לדוגמא, אם שייך כאן הדין חיסור בגדים, אם ילבש מכנסיים לבדם בלי כתונת (ולהיפך).

אליהו חיים
הודעות: 960
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מאי 05, 2021 6:16 pm

לכ' יש גם להסתפק אם ילבש שלש בגדים מה דינו לר"ל, ואולי יש להסתפק בזה ג' צדדים - א') כשר, דלא גרע מב' - ב') יתור בגדים ופסול (דאף דבלבש ד' בגדים נראה פשוט דכשר ולא הוי יתור וכל שכן דכשר) - ג') מחוסר בגדים ופסול, דלא מצינו ג' בגדים אלא ד' ואם אינו לובש ב' מחוייב בד' והוי מחוסר בגדים.

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 05, 2021 6:47 pm

אך לכאורה, הדבר מפורש בלשון התוספות כאן הנ"ל: שהרי אין בזה איסור אם לובש בגדי כהונה שלא בעידן עבודה... הספק אפוא הוא אך לחד גיסא, במחוסר בגדים דווקא, מאחר שסוף סוף "גזירת הכתוב הוא להחמיר" בלבישת שני כלים, וכלשון התוספות שהבאנו.
מ"מ, שאלה הזאת, אם שייך ייתור בגדים לר"ל, מצאתי שחקר בה הגאון רש"ז ברוידא ז"ל, לפי הר"ח ורבינו אליקים דווקא, מצ"ב, ע"ש.
קבצים מצורפים
דברות אריאל.pdf
(586.99 KiB) הורד 118 פעמים

אליהו חיים
הודעות: 960
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מאי 05, 2021 9:33 pm

באמונתו כתב:אך לכאורה, הדבר מפורש בלשון התוספות כאן הנ"ל: שהרי אין בזה איסור אם לובש בגדי כהונה שלא בעידן עבודה... הספק אפוא הוא אך לחד גיסא, במחוסר בגדים דווקא, מאחר שסוף סוף "גזירת הכתוב הוא להחמיר" בלבישת שני כלים, וכלשון התוספות שהבאנו.
מ"מ, שאלה הזאת, אם שייך ייתור בגדים לר"ל, מצאתי שחקר בה הגאון רש"ז ברוידא ז"ל, לפי הר"ח ורבינו אליקים דווקא, מצ"ב, ע"ש.

נכון הדבר כמו שכתבתם דלתוס' לא הוי עבודה כלל וכדמוכח גם בסוף התוס' מקושייתם ותירוצם, ולכן ע"כ דהוי כגזה"כ דצריך לבישת ב' בגדים שלא בתורת 'עבודה' ולכן ודאי דכ"ש בלובש ג' וד' דכשר. [ואולי אף במוסיף בגדי כהן גדול או בגדים אחרים כשר]. ובריטב"א כתב בדברי ר"ל 'דאינה עבודה שלימה' אך אין זה שי' תוס' וכמו שכתבת.

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 05, 2021 11:51 pm

כד, א

בעי רבי אבין: תרומת הדשן בכמה? מתרומת מעשר ילפינן לה - או מתרומת מדין ילפינן לה? - תא שמע, דתני רבי חייא: נאמר כאן והרים ונאמר להלן והרים, מה להלן בקומצו - אף כאן בקומצו.
רש"י: מתרומת מעשר ילפינן לה - דהא והרים כתיב, לשון והרמותם ממנו, והויא באומד, אחד מעשרה בדשן המערכה. או מתרומת מדין - דכתיב והרמות מכס לה' וגו' אחד נפש מחמש המאות. תא שמע - דמהרמת קומץ ילפינן לה, לא יפחות מאומד מלא הקומץ, ואם רצה להוסיף - יוסיף, דהא ליכא למימר דווקא קאמר, דהא לא אפשר לפשוט ברמץ גחלים רותחות ידיו לקמוץ.
תוספות: אבל תימה לי, מאי שנא דלא נסתפק אי מוהרים ממנו בקומצו גמרינן, דדמיא ליה טפי מכולהו, דבאידי ואידי כתיב והרים, וי"ל משום דלא מצינו למיגמר לגמרי כי התם שיתרום תרומת הדשן בקומצו פן יכוה כמו שפרש"י, להכי לא הוה ס"ד למילף מיניה, ואפילו הכי פשיט דגמרינן מיניה כיון דדמי ליה דבאידי ואידי והרים כתיב.

באחרונים ישנם תירוצים נוספים, (ראה המעשה רוקח, הלכה למשה, ובשערי זיו), ואולי יש מקום להציע עוד דרך:
לא בכל מקום שכתוב בתורה הלשון הרמה, היא אמנם נקראת "תרומה", ובמעילה טו, ב: מתני'. התרומה, ותרומת מעשר, ותרומת מעשר של דמאי, והחלה, והביכורים - מצטרפין זה עם זה לאסור, ולחייב עליהן את החומש... גמ'. מאי טעמא? כולהו איקרו תרומה; גבי חלה כתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, גבי ביכורים נמי איקרו תרומה דתניא: ותרומת ידך - אלו ביכורים, אבל אינך לא צריכא.
אף בברייתא דמלאכת המשכן פרק א': ר' אומ' עשר תרומות הן; תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, ובכורים, ותרומת נזיר, ותרומת תודה, ותרומת הארץ, ותרומת מדיין, ותרומת שקלים, ותרומת משכן...
לכאורה, הקומץ של מנחה, לא בשם "תרומה" נקרא, אעפ"י שכתוב בלשון הרמה, ולכן ס"ד ללמוד תרומת הדשן מתרומת מעשר או מתרומת מדיָן, הנקראות כולם בשם "תרומה", ולא מקומץ של מנחה, ואע"ג שכמדומה השם "תרומה" הוא לפעמים לשון חכמים ולא לשון התורה, הלא אין ספק כי שם אשר קבעו רז"ל, מורה על מהותה. המסקנה היא מאידך, כי יש גזירה שווה: והרים - והרים, ואין משיבין עליה.

הביאור בולט בלשון רש"י, המבדיל בלשונו, וכותב: מ"תרומת" מעשר, מ"תרומת" מדין, מ"הרמת" מנחה, ומאידך, דבר מחודש ישנו ברבינו חננאל: בעי ר' אבין, תרומת הדשן בכמה, מתרומת מעשר ילפינן לה, והוא חלק אחד מעשרה, כדכתיב והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. או מתרומת מדין, כדכתיב אחד אחוז מן החמשים(!). ופשטנא, לא מזה ולא מזה ילפינן, אלא מתרומת המנחה, וזו תרומת קומץ. עכ"ל.
לשונות "תרומת המנחה" ו"תרומת קומץ", לא מצאנו בשום מקום אחר, וברור שר"ח התכוון ליישב עניין הזה, ולדעתו הגדולה, הקומץ ג"כ ייקרא בשם "תרומה", וזה חידוש.

גם לשיטתם, בתחילת תוספות כאן, סברה הופכית: תימה לי, אמאי לא מספקא ליה נמי אי מתרומה גדולה ילפינן לה, ויש לומר משום דבתרומת הדשן כתיב והרים, ובתרומת מעשר נמי כתיב והרמותם, ובתרומת מדין נמי כתיב והרמות מכס, אבל בתרומה גדולה לא כתיב במצות צוויה לשון הרמה, אלא כתיב ראשית דגנך וגו' עד תתן לו, והא דכתיב כתרומת גורן - כן תרימו אותה, תרימו דכתיב, בחלה כתיב... משם לריטב"א. אמנם בתוספות ישנים, ומשם לתוספות רא"ש תירוץ שונה, ובגבורת ארי.

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' מאי 06, 2021 5:01 am

בגמרא: אמר רב: ארבע עבודות זר חייב עליהן מיתה: זריקה, והקטרה, וניסוך המים, וניסוך היין. ולוי אמר: אף תרומת הדשן. וכן תני לוי במתניתיה: אף תרומת הדשן. מאי טעמא דרב - דכתיב ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם, לכל דבר המזבח, ולמבית לפרכת, ועבדתם, עבדת מתנה אתן את כהנתכם, והזר הקרב יומת. עבדת מתנה - ולא עבודת סילוק, ועבדתם - עבודה תמה, ולא עבודה שיש אחריה עבודה. - ולוי: רבי רחמנא לכל דבר המזבח...
רש"י: לכל דבר המזבח - לרבות עבודת סילוק, אם עבודה תמה היא, כגון תרומת הדשן.
תוספות: ולוי רבי רחמנא לכל דבר המזבח - הכא לא הוה מצי למיפרך ומה ראית לרבות עבודת סילוק - ולמעוטי עבודה שאינה תמה, דיש לומר דעבודת סילוק דבר המזבח היא, אבל עבודה שאין תמה אינה במזבח, אבל קשה לי, אם כן ליחייב אסידור מערכה נמי, דהא עבודת מזבח נמי היא, ומה ראית למעט אותה ולרבות עבודת סילוק, אלא יש לומר תרומת הדשן עדיפא שקודמת לכל.
תוספות הרא"ש: וא"ת, אמאי לא מוקי לה לקרא לרבות הוצאת כף ומחתה, ודישון מזבח הפנימי, דעבודות תמות הן, וי"ל דאינן עבודות גמורות וחשובות כמו תרומת הדשן, שאינה באה לנקות המקום שיהיה ראוי לעבודה אחרת, אלא מצות המקום היא... ע"ע בריטב"א.

לשונות רש"י - תוספות, ועוד ראשונים נוספים, מוכיחים, ש"לכל דבר המזבח" הנדרש, ריבוי הוא בעלמא, אשר תרומת הדשן אינה אלא תוצאה הימנו, וממילא מקשים "מה ראית" ושאר קושיות.
אמנם, בלשון רבינו חננאל: ולוי אמר, אף זה שהרים תרומת הדשן חייב מיתה, שנא' דבר המזבח. ואפי' זה... הנה נשמע מעט, אשר דרש מיוחד ספציפי הוא לתרומת הדשן, לפי ש"דבר המזבח" רומז דייקא לתרומת הדשן. נמצא אפוא א"כ, כי אין מקום לקושיות מה ראית וכו' מאחר שהדרש מיוחד הוא לתרומת הדשן.

סמל אישי של המשתמש
מיללער
הודעות: 6339
הצטרף: ה' נובמבר 04, 2010 4:14 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי מיללער » ה' מאי 06, 2021 3:38 pm

כד:
זר שסידר את המנורה ליחייב, איכא נתינת פתילה, נתן פתילה ליחייב איכא נתינת שמן, נתן שמן ליחייב איכא הדלקה, הדליק ליחייב הדלקה לאו עבודה.

ונתינת פתילה ושמן עבודה היא יותר מהדלקת המנורה?

סמל אישי של המשתמש
מיללער
הודעות: 6339
הצטרף: ה' נובמבר 04, 2010 4:14 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי מיללער » ה' מאי 06, 2021 3:41 pm

באמונתו כתב:בגמרא: אמר רב: ארבע עבודות זר חייב עליהן מיתה: זריקה, והקטרה, וניסוך המים, וניסוך היין. ולוי אמר: אף תרומת הדשן. וכן תני לוי במתניתיה: אף תרומת הדשן. מאי טעמא דרב - דכתיב ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם, לכל דבר המזבח, ולמבית לפרכת, ועבדתם, עבדת מתנה אתן את כהנתכם, והזר הקרב יומת. עבדת מתנה - ולא עבודת סילוק, ועבדתם - עבודה תמה, ולא עבודה שיש אחריה עבודה. - ולוי: רבי רחמנא לכל דבר המזבח...
רש"י: לכל דבר המזבח - לרבות עבודת סילוק, אם עבודה תמה היא, כגון תרומת הדשן.
תוספות: ולוי רבי רחמנא לכל דבר המזבח - הכא לא הוה מצי למיפרך ומה ראית לרבות עבודת סילוק - ולמעוטי עבודה שאינה תמה, דיש לומר דעבודת סילוק דבר המזבח היא, אבל עבודה שאין תמה אינה במזבח, אבל קשה לי, אם כן ליחייב אסידור מערכה נמי, דהא עבודת מזבח נמי היא, ומה ראית למעט אותה ולרבות עבודת סילוק, אלא יש לומר תרומת הדשן עדיפא שקודמת לכל.
תוספות הרא"ש: וא"ת, אמאי לא מוקי לה לקרא לרבות הוצאת כף ומחתה, ודישון מזבח הפנימי, דעבודות תמות הן, וי"ל דאינן עבודות גמורות וחשובות כמו תרומת הדשן, שאינה באה לנקות המקום שיהיה ראוי לעבודה אחרת, אלא מצות המקום היא... ע"ע בריטב"א.

לשונות רש"י - תוספות, ועוד ראשונים נוספים, מוכיחים, ש"לכל דבר המזבח" הנדרש, ריבוי הוא בעלמא, אשר תרומת הדשן אינה אלא תוצאה הימנו, וממילא מקשים "מה ראית" ושאר קושיות.
אמנם, בלשון רבינו חננאל: ולוי אמר, אף זה שהרים תרומת הדשן חייב מיתה, שנא' דבר המזבח. ואפי' זה... הנה נשמע מעט, אשר דרש מיוחד ספציפי הוא לתרומת הדשן, לפי ש"דבר המזבח" רומז דייקא לתרומת הדשן. נמצא אפוא א"כ, כי אין מקום לקושיות מה ראית וכו' מאחר שהדרש מיוחד הוא לתרומת הדשן.

נראה דפליגי הראשונים כאן אם תרומת הדשן הוא מצוה ממצות העולה (כמש"כ והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה) או שהוא ממצות המזבח ולפי זה יכולין למילף ישר מהכ' לכל דבר המזבח.

כמדומה שבחי' הגרי"ז ובבית בריסק האריכו בזה במצוות תרומת הדשן ומהותה.

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' מאי 06, 2021 5:12 pm

מיללער כתב:כד:
זר שסידר את המנורה ליחייב, איכא נתינת פתילה, נתן פתילה ליחייב איכא נתינת שמן, נתן שמן ליחייב איכא הדלקה, הדליק ליחייב הדלקה לאו עבודה.

ונתינת פתילה ושמן עבודה היא יותר מהדלקת המנורה?

אכן, הכלל ש"הדלקה לאו עבודה", הוא עניין נפלא. אמנם, בחדושי הריטב"א: ופרקינן, הצתת אליתא עבודה, והדלקה לאו עבודה, ופרש"י ז"ל הצתת אליתא, עבודה שיש בה טורח, שצריך להצית האור בעצי המערכה, אבל הדלקת נרות לאו עבודה היא דלאו כלום עביד, דהא כיון שהדליק ברוב היוצא, השלהבת עולה מאיליה. וכן העתיק כסף משנה.
לפנינו ברש"י ליתא, אך כן הוא בתוספות ישנים, ר"פ ורא"ש.
בבית הבחירה למאירי: ואף בהדלקה אינו חייב, שהדלקה אינה עבודה, שאינו נותן דבר שיש בו ממש...

מ"מ, יסוד זה, הרי אומר דרשני:
כ"כ רש"ר הירש בפרשת תצוה: "את - בני ישראל", וכן בפסוק כא: "מאת בני ישראל": לימוד התורה יהיה עניינה הכללי של האומה כולה, ולא עניין מיוחד של כת כהנים. "שמן" האומה כולה יוקרב למאור התורה, והמנורה מסמלת את עץ החיים של רוח האומה כולה, ולא של רוח הכהנים. תדע: רק הטבת הנרות היא עבודת כהונה, כלומר אספקת צורכי המאור יום יום, והדאגה למצבם התקין של הנרות, למען יאירו באור בהיר וצלול; ואילו ההדלקה עצמה "לאו עבודה היא", ובשעת הצורך יכולה להיעשות גם על - ידי "זר" (יומא כד ע"ב, רמב"ם הל' ביאת המקדש פ"ט ה"ז):

ובמשך חכמה - פרשת נשא: ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וכו'. מדבר אליו מעל הכפורת וכו' וידבר אליו. הנה מבואר שהדיבור מעל הכפורת היה נתיחד אל משה בזכותם של ישראל, וכמו שאמרו בריש מכילתא: צא ואמור להם שבזכותם הוא מדבר עמי, שכל ל"ח שנה שהיה כועס על ישראל לא היה מדבר עמו, שנאמר "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות - וידבר ה' אלי לאמר", אף שלא הודלקו הנרות, דאחרי זה דבר אליו "בהעלותך את הנרות", על ההדלקה. ולכן אמרו בפרק ב דיומא דההדלקה לאו עבודה הוי וכשרה בזר, שבזכות העבודה השכינה שורה בישראל. והדיבור היה מעל הכפורת (סוף נשא) - טרם ההדלקה (ריש בהעלותך). וזה להראות שאין בההדלקה עצמה חשיבות עבודה, שלא לאורה הוא צריך...

לענ"ד, מקום יש לכיוון הפוך ג"כ. בספר מסילת ישרים פרק כו: ענין הקדושה כפול הוא, דהיינו: תחלתו עבודה וסופו גמול, תחלתו השתדלות וסופו מתנה. והיינו: שתחלתו הוא מה שהאדם מקדש עצמו, וסופו מה שמקדשים אותו, והוא משז"ל: אדם מקדש עצמו מעט - מקדשים אותו הרבה. מלמטה - מקדשים אותו מלמעלה. ההשתדלות הוא שיהיה האדם נבדל ונעתק מן החומריות לגמרי ומתדבק תמיד בכל עת ובכל שעה באלהיו, ועל דרך זה נקראו הנביאים מלאכים... ואפילו בשעת התעסקו במעשים הגשמיים המוכרחים לו מפאת גופו, הנה לא תזוז נפשו מדביקותה העליון, וכענין שנאמר: דבקה נפשי אחריך - בי תמכה ימינך.
ואמנם, לפי שאי אפשר לאדם שישים הוא את עצמו במצב הזה, כי כבד הוא ממנו, כי סוף סוף חומרו הוא בשר ודם, על כן אמרתי שסוף הקדושה מתנה, כי מה שיוכל האדם לעשות הוא ההשתדלות ברדיפת הידיעה האמתית, והתמדת ההשכלה בקדושת המעשה, אך הסוף הוא שהקב"ה ידריכהו בדרך הזה שהוא חפץ ללכת בה, וישרה עליו קדושתו ויקדשהו, ואז יצלח בידו זה הדבר, שיוכל להיות בדביקות הזה עמו יתברך בתמידות, כי מה שהטבע מונע ממנו, יעזרהו יתברך וסיועו יתן לו, וכענין שנאמר: לא ימנע טוב להולכים בתמים, ועל כן אמרו במאמר שזכרתי: אדם מקדש עצמו מעט - שהוא מה שיוכל האדם לקנות בהשתדלותו. מקדשים אותו הרבה - שהוא העזר שעוזר אותו השי"ת, וכמו שכתבנו...

הדלקת מנורה, הנה היא עניין השראת שכינה, וכמפורש בספרא אמור פרשה יג סוף פרק יז אות ט: העדות. עדות לכל באי העולם שהשכינה בישראל. וכי צריכים לנר, והלא כל ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר לא צרכו לנר, שנאמר כי ענן ה' על המשכן ואש תהיה לילה בו, אם כן למה נאמר העדות, עדות לכל באי העולם שהשכינה בישראל.
ממילא, קדושת שכינה הזאת, מתנה היא, בגמול עבודת כוהנים, וחלף עבודת כל בני ישראל. לכן, "הדלקה לאו עבודה היא", שבה הרי כבר שכר גמול עבודתם תמיד.

עכ"פ, בשפת אמת: והי' נ"ל דהשתא דמשני דהדלקה לאו עבודה היא - כ"ש דנתינת פתילה ושמן לאו עבודה הם...
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ה' מאי 06, 2021 6:08 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' מאי 06, 2021 5:37 pm

מיללער כתב:נראה דפליגי הראשונים כאן אם תרומת הדשן הוא מצוה ממצות העולה (כמש"כ והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה) או שהוא ממצות המזבח ולפי זה יכולין למילף ישר מהכ' לכל דבר המזבח.

כמדומה שבחי' הגרי"ז ובבית בריסק האריכו בזה במצוות תרומת הדשן ומהותה.

לכאורה, נוכל לדייק לשון משנתנו, פרק א משנה ח: בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר...
בפרק ב משנה א: בראשונה, כל מי שרוצה לתרום את המזבח, תורם...
שם משנה ב: וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה, התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס...
רז"ל מכנים תרומת הדשן: "לתרום את המזבח"!

אליהו חיים
הודעות: 960
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ה' מאי 06, 2021 5:54 pm

מיללער כתב:כד:
זר שסידר את המנורה ליחייב, איכא נתינת פתילה, נתן פתילה ליחייב איכא נתינת שמן, נתן שמן ליחייב איכא הדלקה, הדליק ליחייב הדלקה לאו עבודה.

ונתינת פתילה ושמן עבודה היא יותר מהדלקת המנורה?

רואים דזה שיש עבודה אחריה אף אם היא עבודה פחותה 'ולאו עבודה היא' לחייב על עצמה משום זרות אך שם עבודה עלה לפטור הקודם לו מחמת עבודה שיש אחריה עבודה.
ודמיון לזה יש בתוס' ישנים, לענין זריקת הדם דהיה ראוי להיות נחשב עבודה שיש אחריה עבודה מחמת שפיכת שיריים וכן תרומת הדשן היה ראוי להיות כיו"ב מחמת הוצאת הדשן שאחריה [אלא רק משום דאינו באותו דם עצמו ובאותו דשן עצמו הוא דלא הוי עבודה שיש אחריה עבודה], אע"פ דשפיכת שיריים אינו חשוב לחייב עלה משום זרות, וכיו"ב הוצאת הדשן אינו נחשב עבודה חשובה ת לחייב עלה משום זרות [וכדכתב התו"י עצמו בד"ה הא בחוץ].
ועצם הדבר דהדלקה לאו עבודה ונתינת שמן והפתילה עבודה כבר ביאר מרן הגר"ח זצ"ל בספרו פ"ט מהל' ביאת מקדש [וכיו"ב בחזו"א קדשים סי' ל"א סק"ח] וז"ל הגר"ח 'דעיקר המצוה שיהא דלוק ולא מעשה הדלקה ולכן לענין עבודה דינן חלוק דהדישון ונתינת שמן דינם הוא דעצם מעשיהם שייך לקיום מצוה זו ע"כ הרי הן חשובין עבודה, משא"כ בהדלקה דלאו בעצם מעשה ההדלקה הוא שמיקיימא המצוה ע"כ אינה בכלל עבודה, דדין עבודה חלותה רק על עצם המעשה ובמקום שעצם המעשה הוא הכשר דין קיומה משא"כ הדלקה דמעשה ההדלקה אינו מוסיף כלל בהכשר דין קיומה'.

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' מאי 06, 2021 6:23 pm

אליהו חיים כתב:רואים דזה שיש עבודה אחריה אף אם היא עבודה פחותה 'ולאו עבודה היא' לחייב על עצמה משום זרות אך שם עבודה עלה לפטור הקודם לו מחמת עבודה שיש אחריה עבודה.
ודמיון לזה יש בתוס' ישנים, לענין זריקת הדם דהיה ראוי להיות נחשב עבודה שיש אחריה עבודה מחמת שפיכת שיריים וכן תרומת הדשן היה ראוי להיות כיו"ב מחמת הוצאת הדשן שאחריה [אלא רק משום דאינו באותו דם עצמו ובאותו דשן עצמו הוא דלא הוי עבודה שיש אחריה עבודה], אע"פ דשפיכת שיריים אינו חשוב לחייב עלה משום זרות, וכיו"ב הוצאת הדשן אינו נחשב עבודה חשובה ת לחייב עלה משום זרות [וכדכתב התו"י עצמו בד"ה הא בחוץ].

יש להעיר מלשון התוספות ישנים: וא"ת, לפי' הקונטרס נמי אינה עבודה תמה, שההנחה היתה אח"כ, י"ל שזהו הכל עבודה אחת, א"נ הנחה היתה כשרה בזר...

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' מאי 06, 2021 6:39 pm

אליהו חיים כתב:ועצם הדבר דהדלקה לאו עבודה ונתינת שמן והפתילה עבודה כבר ביאר מרן הגר"ח זצ"ל בספרו פ"ט מהל' ביאת מקדש [וכיו"ב בחזו"א קדשים סי' ל"א סק"ח] וז"ל הגר"ח 'דעיקר המצוה שיהא דלוק ולא מעשה הדלקה ולכן לענין עבודה דינן חלוק דהדישון ונתינת שמן דינם הוא דעצם מעשיהם שייך לקיום מצוה זו ע"כ הרי הן חשובין עבודה, משא"כ בהדלקה דלאו בעצם מעשה ההדלקה הוא שמיקיימא המצוה ע"כ אינה בכלל עבודה, דדין עבודה חלותה רק על עצם המעשה ובמקום שעצם המעשה הוא הכשר דין קיומה משא"כ הדלקה דמעשה ההדלקה אינו מוסיף כלל בהכשר דין קיומה'.

לכאורה, הדבר תלוי, אי הדלקה עושה מצווה או הנחה, וכדברי שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן תקג: ונראה דדומיא דמנורה תקנוה, שהי' תחילה הנחת שמן ופתילה, ואחר כך הדלקה. ועל כן למאן דאמר הנחה עושה מצוה, סבירא ליה דתיקנו כנגד הנחת שמן ופתילה במנורה, שהי' עבודה, ופסולה בזר. אבל הדלקה לאו עבודה היא. וכתב הרמב"ם שכשירה בזר. ועל כן כיון דבמנורה הנחה חמורה טפי דעבודה היא. גם בנר חנוכה תיקנו עיקר מצוותה הנחה. ומאן דאמר הדלקה עושה מצוה, סבירא ליה דאדרבה, מהאי טעמא גופי' תיקנו רק הדלקה...
ושם סימן תקה: ובזה יתיישב הקושיא ממנורה לעיל... דהנה צריך לומר לשיטת רש"י הנחה עושה מצוה, מניח תחילה, וזה עיקר מצוה, והדלקה שאחר כך סגי אפילו בחרש שוטה וקטן, דלאו מצוה היא כולי האי. ומשמע דילפינן לה ממנורה, דהנחה עבודה, והדלקה שאחר כך לאו עבודה, וכשירה [ובמקום אחר ביארתי בטוב טעם טעמא דקיימא לן הדלקה עושה מצוה] בזר...

אליהו חיים
הודעות: 960
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ה' מאי 06, 2021 6:46 pm

באמונתו כתב:
אליהו חיים כתב:רואים דזה שיש עבודה אחריה אף אם היא עבודה פחותה 'ולאו עבודה היא' לחייב על עצמה משום זרות אך שם עבודה עלה לפטור הקודם לו מחמת עבודה שיש אחריה עבודה.
ודמיון לזה יש בתוס' ישנים, לענין זריקת הדם דהיה ראוי להיות נחשב עבודה שיש אחריה עבודה מחמת שפיכת שיריים וכן תרומת הדשן היה ראוי להיות כיו"ב מחמת הוצאת הדשן שאחריה [אלא רק משום דאינו באותו דם עצמו ובאותו דשן עצמו הוא דלא הוי עבודה שיש אחריה עבודה], אע"פ דשפיכת שיריים אינו חשוב לחייב עלה משום זרות, וכיו"ב הוצאת הדשן אינו נחשב עבודה חשובה ת לחייב עלה משום זרות [וכדכתב התו"י עצמו בד"ה הא בחוץ].

יש להעיר מלשון התוספות ישנים: וא"ת, לפי' הקונטרס נמי אינה עבודה תמה, שההנחה היתה אח"כ, י"ל שזהו הכל עבודה אחת, א"נ הנחה היתה כשרה בזר...

רואים עכ"פ מתי' הב' של התו"י דעבודה דכשרה לכתחילה בזר לא נחשב 'יש אחריה עבודה' אמנם שפיכת שיריים והוצאת הדשן דמצותו בכהן אף דאין חיוב זרות, הוי בכלל 'יש אחריה עבודה'. וע"כ דאף הדלקת מנורה אפילו אם לאו עבודה מצותו לכתחילה לדעתו בכהן וכדברי הריטב"א.
אך צ"ע דהתו"י בשם הר"ר יוסף הקשה אמאי כתיב בה כהן אם לא הוי עבודה [ואולי דעיקר קושייתו בפשר הדבר שהציווי יהא דוקא לכהנים והוא רק מצוה לכתחילה בכהן וכשר בזר].
ונראה כעת דלא קשה, דלא הוי הכשר הנחה בזר סיבה לומר דלא הוי עבודה, אלא כוונת התו"י דהוי 'סימן' דמצות ההרמה נגמרה לגמרי בעצם מעשה הרמה [ובפרט להצד דהוי 'מצוות המזבח' אך אף להצד דהוי הרמה משאר הדשן י"ל בהחלט כן] והנחת הדשן אינה חלק מהמצוה והוא ענין בפנ"ע , ולכן אין אחרי ההרמה עבודה כלל, משא"כ בדישון המנורה ואח"כ הדלקתה אף אם לא צריך כהן אפילו לכתחילה והוי כנתקיים מאיליה ועיקר המצוה שתהא דלוקה [וכהגר"ח או כטעמים אחרים] ברור דהדלקה הוי המשך מצותה ועיקר הדישון הוא כהכנה להדלקה, ואם הטיבו ולא הדליקו מה פעלו, פשוט דשם לא יועיל הכשר זר להיות כסימן לומר דהוי מצוה בפנ"ע.
ונמצא דאף כשההמשך בעבודה שכשירה בזר לכתחילה נחשבת לעבודה שיש אחריה עבודה אם עכ"פ הוי המשך לעבודה הא'.

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' מאי 06, 2021 8:04 pm

אליהו חיים כתב:רואים עכ"פ מתי' הב' של התו"י דעבודה דכשרה לכתחילה בזר לא נחשב 'יש אחריה עבודה' אמנם שפיכת שיריים והוצאת הדשן דמצותו בכהן אף דאין חיוב זרות, הוי בכלל 'יש אחריה עבודה'. וע"כ דאף הדלקת מנורה אפילו אם לאו עבודה מצותו לכתחילה לדעתו בכהן וכדברי הריטב"א. אך צ"ע דהתו"י בשם הר"ר יוסף הקשה אמאי כתיב בה כהן אם לא הוי עבודה [ואולי דעיקר קושייתו בפשר הדבר שהציווי יהא דוקא לכהנים והוא רק מצוה לכתחילה בכהן וכשר בזר].

אמנם לענ"ד, מקום חילוק אחר יש בדבר, כי הנחה ודאי המשך להרמה היא, לא עניין נפרד, (ואעפ"י שלתירוץ זה, הלא אין הכול עבודה אחת ממש). אשר ממילא, אם בזר כשר, שוב אינו נמנה עבודה עצמאית כלל, ע"ד המשך לשון התו"י מיד: וא"ת, ואם צריך על המזבח בכהן, למה חושבה עבודת סילוק, כיון שיש הנחה אחריה, י"ל כי העיקר הוא הסילוק: שהלא אין היא מצווה נפרדת, ואף כהן לא בעינן.
עבודות אחרות מאידך, גם כאשר זר כשר בהם, נחשבות כיש אחריה עבודה, לפי שמ"מ אינם נמשכות וטפלות לעבודה שלפניהם, אלא מעשים בפנ"ע הם בהחלט.

עכ"פ, מצאתי שו"ת הר צבי אורח חיים ב סימן צד: והנה כעין קושיתו על המל"מ, לכאורה יש להקשות ג"כ על התוס' [ישנים] ביומא (דף כד ד"ה ואימא) שכתב בחד תירוצא דה"ט דתרומת הדשן חשיב עבודה תמה דאחר ההרמה, אף על גב דבעי הנחה אצל המזבח, תירצו דהנחה כשרה בזר, וא"כ יקשה מהא דפריך נתן שמן ליחייב, ומשני איכא הדלקה, הא פסק הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש דהדלקה כשרה בזר, וא"כ כמו דהרמה הוי עבודה תמה משום דהנחה כשרה בזר, וא"כ נתן שמן נמי ליחייב דהא הדלקה שאחריה כשרה בזר, ומוכרח לומר דאה"נ דכל היכא דלאחריה כשרה בזר, או דלא הוי עבודה, הדין נותן דזו שלפניה תחשב עבודה תמה, ונתינת שמן בנר שאני, דעיקר הוא ההדלקה, ואי לא אדליק, גם בנתינת השמן לא עביד מצוה, ואינה דומה להרמה, דהיא הוי מצוה בפני עצמה.

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' מאי 06, 2021 11:33 pm

כה, א

אמר רב ששת: מנא אמינא לה - דתניא: לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה, פייס במזרחה, וזקן יושב במערבה. והכהנים מוקפין ועומדין כמין [כוכליאר], והממונה בא ונוטל מצנפת מראשו של אחד מהן, ויודעין שממנו פייס מתחיל...
רש"י: לשכת הגזית - ששם היו מפיסין... פייס במזרחה - קבוצת היקף המפייסין במזרחה היתה, וזקן - של בית דין, המורה להן סדר הפייסין, יושב במערבה...
ובתוספות: והא בעינן בית אלהים נהלך ברגש - תימה, כיון דבעינן פייס בקודש, אמאי לא היו מפייסין בעזרה עצמה דקדיש טפי, ואור"ת כיון דנוטל מצנפתו של אחד מהן גנאי היה לעמוד בלא מצנפת בעזרה, והר"ר יצחק בר ברוך פי' משום דהוי קיימי כבכולייאר, ואם היו מפייסים בעזרה היה אחוריהם אל היכל ה'.

לכאורה, נוכל ללמוד מרש"י טעם פשוט אחר בזה, לפי המבואר שאחד מהזקנים מבית דין, ר"ל לשכת הגזית, תקנה היא שיושב שם ו"מורה להם סדר הפייסין", היינו דין להיותו משגיח על הפייס ומפקח עליו, ולכן נעשה הפייס שם בלשכת הגזית דווקא, מקום מושב ב"ד!
כן נמצא שוב בתפארת ישראל [הלכתא גבירתא] יומא ב, א: ולאאמ"ו ע"ר זצוק"ל בגי' הש"ס שלו, להכי לא היה אלא בלשכת הגזית, ששם מושב הסנהדרין, והרי הזקן היה יושב שם במערב, והוא מדרך המוסר, שיבאו השואלים אצלו, כמ"ש וקמת ועלית וגו'.

טעם נוסף יש להציע, עפ"י מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה יא: ואלה המשפטים אשר תשים. נמצינו למדין שסנהדרין באין בצד מזבח, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנ' וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח. שם משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה ד: מעם מזבחי תקחנו למות. נמצינו למדין שסנהדרין בצד המזבח; אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, וינס יואב אל אהל ה' ויחזק וגו'. ובמקבילות.
כל הפייסות, לעבודת מזבח היו. דין הוא שייעשו בלשכת הגזית אצל מזבח. (ע"ע לקמן נימוק נוסף).
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ד' מאי 12, 2021 12:07 pm, נערך 3 פעמים בסך הכל.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' מאי 07, 2021 12:01 am

עונג ושמחה לקרוא כאן את הדברים,
גם בלי יכולת להוסיף ולהעיר.
יאושר חילם של כל הרבנים הגאונים שחברתם נעימה,
ובפרט להרב 'באמונתו' שדבריו בבחינת 'מתוק האור'.

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

התנאה לפניו במצוות

הודעהעל ידי באמונתו » ו' מאי 07, 2021 1:00 am

כה, א

רש"י: כדקתני רב שמואל בר יהודה - לקמן בפרק שלישי , שהיו אמותיהן של כהנים עושות לבניהם משלהם כמין בגדי כהונה, להראות תפארת עושרן, ונוי מלאכתן, וכמה הן מהדרות מצות, דקתני: כהן שעשתה לו אמו כתונת, לובשה ועובד בה עבודת יחיד.
המשמעות שכ"ז ראוי הוא, ללא חשש יוהרה והתנשאות, אלא אדרבה, הדבר משובח.
אף בלשון רש"י יומא ע, א: [ואחר כך כל אחד ואחד מביא ספר תורה מביתו, וקורא בו כדי] להראות חזותו לרבים - להראות נויו של ספר תורה, ותפארת בעליה, שטרח להתנאות במצוה, שנאמר, זה אלי ואנוהו - התנאה לפניו במצות, לולב נאה, ספר תורה נאה, בקלף נאה, בדיו נאה, בלבלר אומן, ומערב יום הכפורים הביאום שם.

מכאן נשמע חידוש גדול, שמצד זה א-לי ואנוֵהו, מצווה היא להתפאר ברבים דווקא, בנוי מצוותיו ותפארתן. "התנאה לפניו במצוות", ר"ל כפשוטו וכמשמעו, דהיינו מצווה להתנָאות, ולהראות חזות תפארת מצוותיו בפרהסיה!


באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

ברגש או בשקט

הודעהעל ידי באמונתו » ו' מאי 07, 2021 2:40 am

כד, ב

למה מפיסין? למה מפיסין? - כדאמרן! אלא: למה מפיסין וחוזרין ומפיסין. - אמר רבי יוחנן: כדי להרגיש כל העזרה, שנאמר אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש... להרגיש - להשמיע קול המון עם רב, כמה פעמים, שהוא כבוד למלך, שנאמר בבית אלהים וגו'.
פירש "רגש", מעין לשון "רעש" בשפתינו.

מכאן הערה על לשון המופיע ב"איגרת אריסטיאס", מימי הבית שני:
ועבודת הכהנים, אין למעלה ממנה לזרירות, ואף לערך יפיה ודממתה: באמת עובדים הם כולם מתוך רצון נפשם ויגיעה גדולה, וכל אחד דואג לאשר הוטל עליו: הם עובדים בלי הפסק: אלה בעצים, ואלה בשמן, ואלה בקמח סולת, ואלה בבשמים: ואחרים מעלים עולת הבשר, והם עושים זאת בכוח עצום:
אוחזים הם בשתי ידיים את שוקי הפרים, כל אחת מהן יותר מכפי כיכריים משקלה, וזורקים בשתי ידיים במהירות נפלאה לגובה הגון, ומבלי להחטיא את המקום: כמו כן של הכבשים והעיזים במשקל ובחלב: וכל הממונים על זה בוחרים בהמות בלי מום, הנפלאות והמצוינות במשמנן, ואחרי־כן יעשו כאמור למעלה:
למרגוע נקבע להם מקום אשר שם ישבו הנחים: בשעה ההיא יתעוררו בזריזות אחדים מן הנחים, אם גם אין איש מפקד עליהם לעשות בעבודה:
ושקט גמור ישור, עד שאפשר לחשוב כי אין איש במקום, אף על פי שהמשרתים הם כשבע מאות, ואף המביאים קרבנות הם המון רב, כי הכול נעשה ביראה, וכראוי לאלוהות גדולה...
באמת ראוי הוא לכל זה בעבודה: מראה כל הדברים האלה, עושה יראה ופחד, ונראה [לאדם] כאילו בא לעולם אחר, מחוץ לעולם הזה: ומבטיח אני, שכל אדם הקָרֵב אל המראה המתואר למעלה, בא לידי השתוממות והתפלאות בלתי מתוארת, כי יצא לבו מקדושת כל דבר ודבר: (ראה: אנציקלופדיה תלמודית:פיס – ויקישיבה).

ובעצם, מכאן נימוק נוסף בפייסות, שתיקנו מקומם בלשכת הגזית דווקא, אשר כבר רבותינו בעלי התוספות נתקשו בו. מ"כ במאמר אחד: 'עשרת הדיברות הן הן גופה של שמע': ק. מביא ראיה לעיקרון שימור הדממה בעזרה, ממשנתנו בתמיד ד, ג, כאשר כוהנים שרצו לקרות שמע, נאלצו להתנתק ממעשה קרבן התמיד, ולצאת מהעזרה כדי להתכנס בלשכת הגזית, הממוקם בקצה התחום המקודש... ע"ש באורך.
גם ראה לקמן לג, ב: הניחא לריש לקיש דאמר: למה מטיבין וחוזרים ומטיבין - כדי להרגיש כל העזרה כולה... וברש"י: הניחא לר' שמעון בן לקיש דאמר, אין הפסקתן אלא להרבות הרגש - מהלך פסיעות, וקול תחילת עבודות בעזרה...
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ה' מאי 13, 2021 11:44 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

אליהו חיים
הודעות: 960
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ו' מאי 07, 2021 7:30 am

כו א
מתני' הפייס השלישי חדשים לקטורת
ובגמ' מפני שמעשרת וכו' אילימא משום דכתיב ישימו קטורה באפך וכתיב בתריה ברך ה' חילו אי הכי עולה נמי הכתיב וכליל על מזבחך אמר ליה הא שכיחא והא לא שכיחא

וברש"י מסתברא דכי כתיב עושר אדלא שכיחא דאם לא כן נמצאו הכל עשירים [ובתוס' ישנים ותוס' מנחות נ' א' מפרשים בענין אחר].
ובפי' רבינו אליקים כתב טעם אחר להא דדוקא מה שלא שכיח מעשר 'אבל קטורת אין מקריבין אלא פעמים ביום ואין הברכה מצויה אלא בדבר שאינו מצוי'.
האם אכן יש כלל כזה בש"ס או בראשונים אחרים לומר 'שאין הברכה מצויה אלא בדבר שאינו מצוי'.

עובדיה חן
הודעות: 1833
הצטרף: א' מאי 21, 2017 7:27 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי עובדיה חן » ו' מאי 07, 2021 8:31 am

יט ע"א בית הפרווה מבואר שזה היה מקום שבו מולחים הכהנים את העורות שקיבלו,וצ"ע המלח מהיכן היה לכאורה מבדק הבית וא"כ האיך מותר להם להשתמש בזה

אליהו חיים
הודעות: 960
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ו' מאי 07, 2021 8:37 am

עובדיה חן כתב:יט ע"א בית הפרווה מבואר שזה היה מקום שבו מולחים הכהנים את העורות שקיבלו,וצ"ע המלח מהיכן היה לכאורה מבדק הבית וא"כ האיך מותר להם להשתמש בזה

עי' מנחות כ"א ב' [משנה שקלים פ"ז מ"ז].

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' מאי 07, 2021 10:40 am

יהודי רגיל כתב:http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=25295#p302936

כבר בראשונים מצאנו במושב זקנים - פרשת בראשית: אל תבאני רגל גאוה - ראשי תיבות אתרג... ע"ש. אף כיו"ב מופיע בשאר מקורות.

ובס' עלי תמר [ירושלמי] מסכת ברכות פרק ט הלכה ה: פרוש שכמי - טעון מצוותא על כיתפא. פירש רש"ס והפנ"מ כגון עצי סוכה וכיו"ב ליוהרא, וכ"ה בערוך ערך פרש. אבל אם טוען עצי סוכה על כתפו מתוך חיבוב מצוה הר"ז משובח, והרי ר"ע בא לבית הכנסת ואתרוג על כתיפו כמ"ש בסוכה ל"ו ובירושלמי שם. ויראי ה' בשבע קהלות בהונגריה שלפני החורבן נהגו לשאת תיק הטלית והתפלין על שכמם מתוך חיבוב מצוה. וכזה ביומא ע וכ"א מביא ס"ת מביתו להראות חזותו לרבים והיינו מתוך חביבות המצוה איך שהוא נאה ויפה לקיים זה אלי ואנוהו. וכן להראות בחג האתרוג שלו לרבים, הדבר מסור ללבו של האדם, אם הוא עושה כן מתוך שמחה פנימית על חיבוב מצות הדר ואנוהו, הר"ז משובח, אבל אם עושה כן מתוך יוהרא, הר"ז בכלל פרוש שכמי. וספרי מוסר מצאו רמז מהפסוק אל תביאני רגל גאוה ר"ח אתרוג... ועיין חגיגה פ"ב ה"ב במרים ברת עלי בצלים דצירא דתרעא דגיהנום קביע באודנה משום דהוות ציימה ומפרסמת, וכפי המבואר היא היתה פרושה שכמית. ולפי דרכנו למדנו שפרוש שכמי איננו רק פרוש צבוע, אלא שגם ענשו שמור לו לעוה"ב...

שם מסכת יומא פרק ז הלכה א: והנה רש"י פירש, להראות חזותו לרבים, להראות נויו של ספר התורה ותפארת בעליה שטרחו להתנאות במצוה, שנאמר זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות. לולב נאה, ספר תורה נאה, ובקלף נאה ובדיו נאה ובלבלר אומן. וראיתי בשו"ת עטרת שלמה להרב ר"ש האלצברג ז"ל, או"ח ס"ט, העיר על מה שנהוג, שבסוכות כל אחד מראה חזותו של האתרוג והלולב לחבירו, שיראה איך הוא נאה, ומתפאר בזה, ויש שמפקפקין ע"ז שמגונה הדבר להתפאר במצוה שהוא עושה לפני רבים. וע"ד הרמז שמלת אתרוג נוטריקון שלו, 'אל תביאני רגל גאוה'. והמחבר כתב שמנהג יפה הוא, כדי שאחרים ילמדו ממנו להתנאות במצוה, וכמ"ש כאן שכאו"א מביא ס"ת מביתו, כדי להראות חזותו לרבים, ואף יש מצוה בדבר, עיין שם. והנה בנוגע להראות האתרוג והלולב להתפאר ולהתנאות בו שעולה על אחרים שאין להם אתרוג הדר כזה, בוודאי שאינו נכון כלל, שמלבד הגאוה והכבוד שהוא נלכד בו, וכמ"ש הנוטריקון שלו, הרי הוא מתכבד בקלון חבירו, וגורם לו הלבנת פנים, שלא השיגה ידו לקנות הדר כזה. והביא מנחת עני, שהוא מעבירות החמורות, ונמצא סניגורו קטיגורו, וכמ"ש בירושלמי ר"פ לולב הגזול. ואינו דומה לכאן שכל ישראל כותבים ס"ת נאה בלבלר אומן ובדיו נאה ובכתיבה תמה ויפה, אז מצוה היא להראות חזותו של הספר תורה ונויו, דאמר מר התנאה לפניו במצוות ספר תורה נאה וכו'. וכן הוא בחידושי המאירי כאן, ולהראות יפיו והדרו, ותו לא. אלא אין כאן התפארות ששלי יפה משלך, שזהו בוודאי אסור ומגונה.

היסוד והעיקר מפורש, שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן אלף כג: ולמדנו אין בין גיהנם לג"ע אלא קיר קטנה ודקה כמין עובי דינר... מקורו בקהלת רבה פרשה ז: גם את זה לעומת זה זה - גיהנם וגן עדן, כמה ביניהם, טפח, ר' יוחנן אמר כותל, ורבנן אמרי שתיהן שוות, כדי שיהיו מציצות זו מזו...
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ד' מאי 12, 2021 3:58 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' מאי 07, 2021 1:12 pm

כה, א

דתניא: לשכת הגזית - כמין בסילקי גדולה היתה... וברש"י: בסילקי - בית גבוה שעל עלייה.

לכאורה, היות לשכת הגזית "כמין בסילקי גדולה", הינו יסוד דרשתם, ברש"י שיר השירים פרק ד פסוק ד: כמגדל דוד צוארך... והדוגמא, כמגדל דוד, הוא מצודת ציון, שהוא מקום חוזק ועופל ומבצר, כך הוא צוארך - זו לשכת הגזית, שהיתה חזקן ומבצרן של ישראל, ואותו המגדל בנוי לתלפיות... שם פרק ז פסוק ה: צוארך - ההיכל והמזבח שהם זקופים וגבוהים, ולשכת הגזית גם היא שם, עשויה לחוזק ולמגן כמגדל השן:

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' מאי 07, 2021 2:04 pm

גמרא. איבעיא להו: כשהן מפייסין, לעבודה אחת מפייסין, או דילמא לכל עבודה ועבודה הן מפייסין?... תא שמע, רבי יהודה אומר: לא היה פייס למחתה, אלא כהן שזכה בקטרת אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה!
וברש"י: לעבודה אחת מפייסין - כגון מי שוחט, ולכשיזכה מי שזכה לשחיטה - שוב אין פייס לשאר שתים עשרה עבודות, אלא כהנים שמוקפין לימינו נמשכין אחריו כפי סדר משנתנו: שני לזריקה, שלישי לדישון מזבח הפנימי, רביעי למנורה, וכן כולן... לא היה פייס למחתה... וקאמר רבי יהודה לא היו מפיסין מי שזוכה במחתה, אלא מי יזכה בקטורת, ומי שזכה בה אומר לזה שבימינו - זכה עמי במחתה...

לכאורה, הצד "דילמא לכל עבודה ועבודה הן מפייסין", הוא ע"ד הגמרא לעיל: למה מפיסין וחוזרין ומפיסין... כדי להרגיש כל העזרה...
ועכ"פ, ברש"י פעמיים מפורש, שאם לעבודה אחת מפייסין, הנה הכוהנים שמוקפים "לימינו" דווקא, אלה נמשכים אחריו, וכיו"ב בדברי ר"י: מי שזכה בה אומר לזה "שבימינו" דווקא - זכה עמי במחתה... ויש לעיין על מקור רש"י כאן, הלא בגמרא אין הדבר מוזכר, ורש"י החליף מאומר לזה "שעמו" ולאומר לזה "שבימינו", ואולי הוא מסברה, ומצד כל פינות וכו'
מ"מ, ברמב"ם, אין נזכר דבר זה: וז"ל בהלכות תמידין ומוספין פרק ד: הפייס השני, זוכין בו שלשה עשר על סדר עמידתן, כיצד, הממונה אומר להם הצביעו, ומונה כדרך שביארנו, וזה שיצא בפייס ראשון הוא שוחט תמיד של שחר, והשני שעומד בצדו הוא מקבל את דם התמיד והוא זורקו, והשלישי הסמוך לשני מדשן המזבח הפנימי שהוא מזבח הקטורת, והרביעי שבצדו מדשן את המנורה ומטיב את הנרות...

באמונתו
הודעות: 3243
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' מאי 07, 2021 3:50 pm

אליהו חיים כתב:כו א
מתני' הפייס השלישי חדשים לקטורת
ובגמ' מפני שמעשרת וכו' אילימא משום דכתיב ישימו קטורה באפך וכתיב בתריה ברך ה' חילו אי הכי עולה נמי הכתיב וכליל על מזבחך אמר ליה הא שכיחא והא לא שכיחא

וברש"י מסתברא דכי כתיב עושר אדלא שכיחא דאם לא כן נמצאו הכל עשירים [ובתוס' ישנים ותוס' מנחות נ' א' מפרשים בענין אחר].
ובפי' רבינו אליקים כתב טעם אחר להא דדוקא מה שלא שכיח מעשר 'אבל קטורת אין מקריבין אלא פעמים ביום ואין הברכה מצויה אלא בדבר שאינו מצוי'.
האם אכן יש כלל כזה בש"ס או בראשונים אחרים לומר 'שאין הברכה מצויה אלא בדבר שאינו מצוי'.

כלל "לא מצוי". אולי הביאור, כלשון החיד"א בפתח עינים: אפשר לומר דלפי חיבת עשיית המצוה - כן הוא העושר, ועולה כיון דשכיחא, אין כאן חשק גדול וחיבה יתירה בעשייתה, ואין העושר כ"כ, משא"כ הקטרת דמעשרת הרבה לפי חיבתה.
ועיין גיטין ל, ב: ורבנן, מאי שנא למיתה דעבוד תקנתא, ומאי שנא לעשירות דלא עבוד תקנתא? מיתה שכיחא, עשירות לא שכיחא. אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: חברך מית - אשר, איתעשר - לא תאשר.

אליהו חיים
הודעות: 960
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ו' מאי 07, 2021 4:32 pm

באמונתו כתב:גמרא. איבעיא להו: כשהן מפייסין, לעבודה אחת מפייסין, או דילמא לכל עבודה ועבודה הן מפייסין?... תא שמע, רבי יהודה אומר: לא היה פייס למחתה, אלא כהן שזכה בקטרת אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה!

ועכ"פ, ברש"י פעמיים מפורש, שאם לעבודה אחת מפייסין, הנה הכוהנים שמוקפים "לימינו" דווקא, אלה נמשכים אחריו, וכיו"ב בדברי ר"י: מי שזכה בה אומר לזה "שבימינו" דווקא - זכה עמי במחתה... ויש לעיין על מקור רש"י כאן, הלא בגמרא אין הדבר מוזכר, ורש"י החליף מאומר לזה "שעמו" ולאומר לזה "שבימינו", ואולי הוא מסברה, ומצד כל פינות וכו'
מ"מ, ברמב"ם, אין נזכר דבר זה: וז"ל בהלכות תמידין ומוספין פרק ד: הפייס השני, זוכין בו שלשה עשר על סדר עמידתן, כיצד, הממונה אומר להם הצביעו, ומונה כדרך שביארנו, וזה שיצא בפייס ראשון הוא שוחט תמיד של שחר, והשני שעומד בצדו הוא מקבל את דם התמיד והוא זורקו, והשלישי הסמוך לשני מדשן המזבח הפנימי שהוא מזבח הקטורת, והרביעי שבצדו מדשן את המנורה ומטיב את הנרות...

ובפירוש רבינו אליקים כתב דאותו שזכה בשחיטה אומר לכל מי שירצה זכה עמי בעבודת התמיד, ומשמע דזכות הזוכה ראשון [השוחט] לקבוע כל השאר, וכן נראה דמפרש לענין הזוכה בקטורת דאומר לכל מי שרוצה זכה עמי במחתה, (עי' בדבריו ריש עמוד ב' ד"ה זכה עמו במחתה).


חזור אל “בית התלמוד”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 69 אורחים