מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות והארות במסכת יומא

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
הארי החי
הודעות: 224
הצטרף: ד' פברואר 03, 2021 9:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי הארי החי » ה' מאי 27, 2021 5:27 pm

ר"פ הוציאו לו
רש"י כתב בד"ה מחתה דקטורת. לחפון מתוכה. כוונתו הוא לבאר מהו מחתה דקטורת שנאמר כאן - אולם מלשונו שכתב לחפון מתוכה משמע קצת דבאמת יש דין לחפון מתוך המחתה, ולכאו' היינו כמו שמצינו במנחות שצריך לקמוץ מכלי שרת (ולא רק משום שהוא בזיון להניח דבר שכבר נתקדש בכלי קודש לכלי חול). וצ"ע מנ"ל האי מילתא ולכאו' תליא אי ילפינן מלא מלא מקמיצה וצ"ע.

הארי החי
הודעות: 224
הצטרף: ד' פברואר 03, 2021 9:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא - מדף מה עד מט.

הודעהעל ידי הארי החי » ה' מאי 27, 2021 5:38 pm

.השוחט כתב:מה.


א. הוציאו לו. פירש"י מלשכת הכלים. והיינו את הכף, כי את המחתה יבואר להלן שהוציאו מלאה קטורת מלשכת בית אבטינס.

בפשטות כוונתו אשניהם - בין אכף ובין אמחתה דגחלים - וכההו"א דגמ' דמחתה הכוונה למחתת הגחלים, וכדרך רש"י בכ"מ לפרש במשנה כפי ההו"א. (אלא דיש להעיר דהרע"ב דדרכו לפרש כמסקנת הגמ' כתב גם כדברי רש"י)

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' מאי 28, 2021 5:07 pm

אִיךְ-מֶיְין כתב:יש בגמרא שם ב' ילפותות מהמילה 'ויצא':
א. ויצא אל המזבח היכן היה (קודם!)? לפנים מן המזבח - ומכאן אדרבה ראיה לדברי הגר"ח, דהיה קודם באיזור הפרוכת, ואח"כ 'ויצא אל המזבח'.
ב. הילפותא השניה היא: שהכהן צריך לעבור לצד מזרחי של מזבח ואז להתחיל בהזאות, ומכאן אכן אין ראיה.
בספר 'עבודת ישראל' מכנה את הילפותא הב' 'מפורסמת' ואילו הילפותא הא' היא 'בנעלמות'...
עכ"פ כפי הנראה כיון שאין כאן ראיה מוחלטת, לכן לא חקקה מרן הגר"ח הלוי עלי ספר...

אך לכאורה, הרי גם לפי "ילפותא ראשונה", "ויצא אל המזבח" אינו ר"ל יציאה מן הפרוכת אל מקום מזבח, אלא לפי שהיה "לפנים מן המזבח" היינו במערבו, ויצא "חוץ למזבח" היינו במזרחו, הכול מסביב מקום מזבח, בלא שייכות אל מקום פרוכת כלל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא - מדף מה עד מט.

הודעהעל ידי באמונתו » ו' מאי 28, 2021 5:29 pm

הארי החי כתב:
.השוחט כתב:מה.


א. הוציאו לו. פירש"י מלשכת הכלים. והיינו את הכף, כי את המחתה יבואר להלן שהוציאו מלאה קטורת מלשכת בית אבטינס.

בפשטות כוונתו אשניהם - בין אכף ובין אמחתה דגחלים - וכההו"א דגמ' דמחתה הכוונה למחתת הגחלים, וכדרך רש"י בכ"מ לפרש במשנה כפי ההו"א. (אלא דיש להעיר דהרע"ב דדרכו לפרש כמסקנת הגמ' כתב גם כדברי רש"י)

אפשר שרש"י התחכם לכתוב בלשון סתם, דמשתמע לתרי אנפי, הוה אמינא ומסקנא.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' מאי 30, 2021 7:31 pm

מח, א

בעי רב פפא מלא חפניו שאמרו מחוקות או גדושות. אמר לו רבי אבא לרב אשי, תא שמע מלא חפניו שאמרו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות.

מתוך דברי הראשונים למדנו ג' פירושים ל'טפופות', וכמו שיתבאר אי"ה.

דבר צף בגובה מעט

[א] פירש"י: טפופות - לשון דבר צף בגובה מעט, כמו על דאטפת אטפוך. [עי' רש"י בסוכה נג, א ד"ה אמר לה ובפירוש מגן אבות לרשב"ץ לאבות פ"ב מ"ו].

וכך פירש במסכת שבת (סב, ב) את דברי הגמ' שם: דרש רבא בריה דרב עילאי מאי דכתיב ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון... ותלכנה נטויות גרון... הלוך וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה, וז"ל, הלוך וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה - שתראה צפה על ראש חברתה, והוא נוי לה, ונשואות היו, לפיכך מספר בגנותן. וטפוף - כמו על דאטפת אטפוך.

ובפירושו לישעיהו על פסוק זה בפירוש הראשון (ג, טז): הלוך וטפוף תלכנה - לשון דבר צף על גבי חבירו כמו (דברים יא) אשר הציף ומתרגמינן דאטיף כד היתה ארוכה מהלכת בין שתי קצרות כדי שתהא נראית צפה למעלה מהם.

[כפירוש זה מבואר להדיא בדברי חז"ל במדרשיהם, ראה ויקרא רבה פרשת מצורע טז, א, וכהנה רבות].

לפי פירוש זה עלה בדעתי לפרש שזהו הטעם שנקראו תפילין שבראש בלשון המקרא 'טוטפות', שכן מקומם הוא בגובה הראש, וכן מצאתי בפענח רזא פרשת ואתחנן "והיו לטוטפות פי' להגביה וליתרון כמו הלוך וטפוף דישעיה".



בנין שווה שאין תוספת ומגרעת בזה ובזה


[ב] בתשובות הגאונים (הרכבי סי' לו): הא דאמר ר' שמעון בן לקיש עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלם אלף טפף גינאות וכול'. כך אנו מפרשין. אלף גנות טפופות שבנויות בנין משווה שאין בו תוספה ולא גרעון זה מזה. כי כן לשון טפיפה שנ' הלוך וטפוף תלכנה.

וכן הוא בספר הערוך (ערך טפף).
כפירוש זה מבואר בדברי התוס' בב"ב (עה, ב): טפף גינאות - פי' גינות שוות שבנויות בנין שוה שאין תוספת ומגרעת בזה ובזה כמו הלוך וטפוף תלכנה (ישעיה ג) וכמו (יומא דף מח.) מדה לא מחוקה ולא גדושה שנקראת טפופה.

וכך מפרש מהרש"א בח"א את דברי הגמ' בשבת הנ"ל, "והלוך וטפוף שהיו מהלכות עקב בצד גודל דהיינו שהיתה מכוונת פסיעותיה במדה ישרה כמו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות דפ' הוציאו לו".

מלא ודחוס

[ג] רש"י בפירושו לישעיהו שם כתב פירוש נוסף: ויונתן תירגם ובפתהן מקפן, היו קושרות פיאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות.

בהמשך דבריו שם להלן (פסוק כד) הוא משלים פירוש זה: ותחת מעשה מקשה - מקום שהיו עושות בו המעשה האמור למעלה הלוך וטפוף תלכנה והקוא בגובה הראש שם תהיה מקשה קרחה מכה המקרחת את הראש מקשה ל' דא לדא נקשן.

נראה מן הדברים פירוש שלישי ש"טפופות" היינו מלאות ודחוסות, ובניגוד ל'גדושות' שזה יתר על המידה, כאן הדחיסה היא בתוך המידה רק בכדי שלא יהיה השער נראה דליל ומקורח.

-----

ועכ"פ לכאורה נפק"מ בין הפירושים, שלפי הפירוש הראשון הקומץ היה צף מעט מן הכלי, ואילו לפי שני הפירושים האחרים היה במידה שווה ומכוונת לפי שיעור הכלי בדיוק ממש. וכך כתב הח"ח בפי' זבח תודה שבספר ליקוטי הלכות כאן.

[להשלמת היריעה, ראה עוד לשון רש"י במנחות (ז, א): טפופה - פישל"א שאינה גדושה. ולשון רש"י בחולין (נא, ב): קיטמא נהילא - מרוקד בנפה נכבש ונעשה קשה. לא נהילא - אינו נכבש וכל שעה הוא טפוף ואינו קשה. וצריך תלמוד].

-----
על דברי הגמ' בבבא בתרא אין בנמצא פירוש רש"י, רשב"ם שם מפרש "קפל וגינאות באלף פעמים טפף כל הני גימטריאות הן", וכן פירשו רבינו גרשם ועוד מן הראשונים.

אולם מהר"ל בחידושי אגדות שם מטעים את הדברים ומתאימם לשיטת רש"י בביאור 'טפופות', "נראה כי אצל גינאות נקט סימן השייך לגינאות כי טפף הוא גובה כמו הלוך וטפוף וכן עשו כגון זה שאינו גובה גדול כי מדה לא גדושה ולא מחוקה נקראת טפופה וענין זה שייך לגינאות וכן אצל כל אחד ואחד עשה סי' השייך לאותו דבר".

הגדיל והפליג הפירוש בצפנת פענח (הל' כלאים פ"ג ה"א): ועיין ב"ב דף ע"ה ע"ב דהקב"ה יוסיף על ירושלים טפף גינאות ר"ל דהגינאות יהא בהאויר ר"ל במה שעתיד להוסיף על ירושלים בגובה וכמבואר בספרי פ' דברים פסקא א' כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה ע"ש ור"ל דבמקומה שהי' כבר אסור שיהי' גינות רק באויר שיוסיף.

עליך עיננו
הודעות: 816
הצטרף: ג' יוני 16, 2020 9:54 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי עליך עיננו » א' מאי 30, 2021 8:47 pm

דף מז' ברש"י ד"ה לא ראו קורות ביתי,כ' בשם הירושלמי כל כבודה בת מלך פנימה וכו' ממשבצות זהב.
שמעתי לבאר בד"א עפי"ז,
שמוכח שקימחית השתמשה ביופי החיצוני רק לבעלה שאפי' קירות ביתה לא ראו יופי זה כלל.והשכילה להשתמש עם היופי רק לפנימיות.
ולכן זכתה שבניה ישמשו לפני ולפנים.

טור תלגא
הודעות: 453
הצטרף: ו' אוגוסט 26, 2016 11:16 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי טור תלגא » א' מאי 30, 2021 9:06 pm

מז.
ת"ר שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי אמרו לה הרבה עשו כן ולא הועילו

דבר נאה מר' ראובן מרגליות על בני קמחית בלחקר שמות וכינויים בתלמוד

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' מאי 30, 2021 10:59 pm

מט, א

בגמ', בעי רב פפא חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו? מלא חפניו בעינן והא איכא, או דילמא ולקח והביא בעינן והא ליכא, תיקו.


יעויין בתוס' ד"ה בעי שביארו בתוך דבריהם צדדי האיבעיא, "מי אמרינן אף על גב דלאו איהו חפן, מ"מ כיון דמכח גברא קאתי שפיר דמי ושפיר קרינן ביה ולקח הלוקח מי שהוא, וישים בחפניו של כ"ג והדר נעייל הוא וקרי ביה מלא חפניו והביא, או דילמא ולקח והביא בעינן שהלוקח יביא".

ולפי דברי התוס' נמצא דהא מיהת ברירא שכאשר אדם אחר מניח לתוך ידו אין כאן מעשה לקיחה מצד המקבל, אלא דמיבעיא לן דחשיב ולקח מצד מעשה הלוקח שנתן לתוך ידיו.
ומכח דברי הגמ' הללו רצו האחרונים להביא ראיה לנידון הידוע בדין ארבעת המינים, יעויין ביכורי יעקב לבעל ערוך לנר (תוספת ביכורים סי' תרנב ס"ק א):
הבאתי ספק במי שנטל לולב קודם שעלה עמוד השחר ועדיין הוא בידו אחר עליית עה"ש, אם יוצא, אם נימא לקיחה מקרי מה שהוא בידו, או הגבהה דוקא... אלא דלכאורה יש להביא ראי' אפכא, ממה דאמרינן יומא (דף מט ע"א) בעי רב פפא חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו, מלא חפניו בעינן והא איכא, או דלמא ולקח והביא בעינן והא ליכא, תיקו. ועיין בתוס' (ד"ה בעי רב פפא וכו') שהאיבעיא היא אי נימא דולקח והביא בעינן בחד, שהלוקח הוא יביא, או די שאחד יקח ואחר יביא, ע"ש. ואי ס"ד דמה שהוא בידו מקרי לקיחה מה מבעי' לר"פ, הרי הכה"ג שנושא בחפניו מקרי ג"כ לוקח. אלא ע"כ מוכח דלקיחה לא מקרי רק שיעשה מעשה הגבהה, וזו לענ"ד ראי' גדולה היא.

ובספר דף על הדף כאן הביא עוד מדברי האחרונים בזה, משו"ת ערוגת הבשם ושו"ת מהרש"ג (ח"ד סי' עד), ויעו"ש עוד באריכות. ועי' בשו"ת אבני נזר או"ח סי' תצ.

אכן כבר השיבו אל נכון לחלק בזה, ונביא הדברים בלשונו של רבינו האור שמח (הל' עבודת יוה"כ פ"ה הכ"ח):
הרי דמה שהוא בידו אין זה לקיחה, הוא דוקא משום דכתיב המקום איפוא יקח, דכתיב ולקח מן הדם, וכן כתיב כאן לקיחה בב"א על הגחלים, והאי ולקח קאי אתרווייהו, ובגחלים כתיב שיקח מן המזבח, הרי דהלקיחה קאי על תחלת הלקיחה. אבל בכל מקום שכתוב לקיחה קאי על מה שבידו, כמו גבי אתרוג, ובודאי אם הגביה האתרוג קודם עמוד השחר והוא בידו לאחר עמוד השחר אין צריך להניח מידו ולחזור וליטול, וז"ב.

וכן כתב בשו"ת בנין שלמה סי' מח, ובדומה לזה בתשובת הגאון הנצי"ב לבנו הגר"ח ברלין זצוק"ל בשו"ת משיב דבר ח"א סי' מ.

י. אברהם
הודעות: 2766
הצטרף: ש' ינואר 30, 2016 10:05 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי י. אברהם » א' מאי 30, 2021 11:17 pm

מח.

ברש"י ד"ה חישב בחפינת קטורת, על מנת להקטירה למחר.
י"ל דנקט חוץ לזמנו אף דה"ה חוץ למקומו (כמש"כ הריטב"א) משום דמשמע מהגמ' לקמן דמיירי בכך, דקאמר ומדלינה פסלה פסלה נמי מחשבה ופירש"י פסלה נמי מחשבת לינה.

י. אברהם
הודעות: 2766
הצטרף: ש' ינואר 30, 2016 10:05 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי י. אברהם » א' מאי 30, 2021 11:23 pm

מח.

דבקיה לקומץ בדופני' דמנא. רש"י פי' על נתינת הקומץ לכלי אחר כדמשמע מלשון הגמ', והרמב"ם כתב הדביק הקומץ לדופן הכלי וקמץ, ובמרומי שדה כתב דמפרש האיבעיא על מאי דכתיב וקמץ משם, ולא על מתן כלי דלא נזכר בתורה כלל (ר"ל ומה שייך לשאול אי תוך כלי בעינן וכו').

וצ"ע דהדביק הקומץ משמע שכבר קמץ וא"כ מאי קאמר שוב וקמץ. ואולי יש לפרש דברי הרמב"ם שתוך כדי מעשה הקמיצה הדביק הקומץ לדופן הכלי בתחתית הכלי (ר"ל בדופן שליד תחתיתו) ושם פשט אצבעותיו על פס ידו וסיים מעשה הקמיצה (ועשה כן כדי להקל על עשיית הקמיצה), וא"ש לשון הרמב"ם היטב.
(ואילו היה קומץ כשגב ידו למעלה נמצא שעושה הקמיצה בפעולה אחת ולא שייך לומר פי' הנ"ל). ואילו היה רק כונסו לצד הדופן לא הוה קמיבעיא לן דעדיין מונח על קרקע הכלי אבל כשהדביקו קמיבעיא לן.

HaimL
הודעות: 767
הצטרף: ה' נובמבר 05, 2020 2:33 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי HaimL » ב' מאי 31, 2021 8:06 am

י. אברהם כתב:מח.
[/size]


לא הבנתי

1. בתמיהה על פירש"י, שלא נזכר בתורה קידוש בכלי, ומה שייך לשאול אי בעינן תוך כלי. לא ברור לי. מאחר וחכמים למדו שהקומץ טעון קידוש בכלי, ובמנחה שייכת המציאות שידביק לדופניו, א"כ שייך טובא לשאול אם כלי מקדש רק מתוכו, או גם מדופניו.

2. לא ברורים צדי הבעיא, לפי פירושך ברמב"ם, שהרי קמיצה היא לקיחת הקומץ מתוך המנחה, וזהו מה שעשה. ומה הבעיא אם עשה כן בעוד שהקומץ דבוק לדופן, ואיך זה מתיישב עם לשון הגמרא, תוך כלי בעינן וכו'.

3. איך תפרש, לפי זה, את הבעיא דמר בר רב אשי, אפכיה למנא ודבקיה לקומץ בארעיתיה דמנא וכו', כיצד עשה שם, ולצורך מה.

י. אברהם
הודעות: 2766
הצטרף: ש' ינואר 30, 2016 10:05 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי י. אברהם » ב' מאי 31, 2021 9:53 pm

HaimL כתב:2. לא ברורים צדי הבעיא, לפי פירושך ברמב"ם, שהרי קמיצה היא לקיחת הקומץ מתוך המנחה, וזהו מה שעשה. ומה הבעיא אם עשה כן בעוד שהקומץ דבוק לדופן, ואיך זה מתיישב עם לשון הגמרא, תוך כלי בעינן וכו'.

אה"נ, אך לפי כל פי' ברמב"ם אינו מתיישב בלשון הגמ' (ואולי לא גרס את צדדי הבעיא). ולא באתי אלא לפרש ל' הרמב"ם הקומץ כו' וקמץ.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 01, 2021 3:03 am

נוטר הכרמים כתב:מח, א

בעי רב פפא מלא חפניו שאמרו מחוקות או גדושות. אמר לו רבי אבא לרב אשי, תא שמע מלא חפניו שאמרו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות.

מתוך דברי הראשונים למדנו ג' פירושים ל'טפופות', וכמו שיתבאר אי"ה.

דבר צף בגובה מעט

[א] פירש"י: טפופות - לשון דבר צף בגובה מעט, כמו על דאטפת אטפוך. [עי' רש"י בסוכה נג, א ד"ה אמר לה ובפירוש מגן אבות לרשב"ץ לאבות פ"ב מ"ו].

וכך פירש במסכת שבת (סב, ב) את דברי הגמ' שם: דרש רבא בריה דרב עילאי מאי דכתיב ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון... ותלכנה נטויות גרון... הלוך וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה, וז"ל, הלוך וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה - שתראה צפה על ראש חברתה, והוא נוי לה, ונשואות היו, לפיכך מספר בגנותן. וטפוף - כמו על דאטפת אטפוך.

ובפירושו לישעיהו על פסוק זה בפירוש הראשון (ג, טז): הלוך וטפוף תלכנה - לשון דבר צף על גבי חבירו כמו (דברים יא) אשר הציף ומתרגמינן דאטיף כד היתה ארוכה מהלכת בין שתי קצרות כדי שתהא נראית צפה למעלה מהם.

[כפירוש זה מבואר להדיא בדברי חז"ל במדרשיהם, ראה ויקרא רבה פרשת מצורע טז, א, וכהנה רבות].

לפי פירוש זה עלה בדעתי לפרש שזהו הטעם שנקראו תפילין שבראש בלשון המקרא 'טוטפות', שכן מקומם הוא בגובה הראש, וכן מצאתי בפענח רזא פרשת ואתחנן "והיו לטוטפות פי' להגביה וליתרון כמו הלוך וטפוף דישעיה".



נראה לענ"ד להוסיף מבכור שור בפר' בא: טוטפות: לשון הבטה וראיה, כמו ["שפיל ואזיל בר אווזא] ועינוהי מטייפי" שיראו ויזכרו... וגם נראה ש"הלוך וטפוף" לשון הבטה, שמגביהות צוארם ומביטות לכאן ולכאן. גם שם פרשת ואתחנן.
גם בשאר מקורות מצאנו דברים מפורשים יותר.
מסתבר אפוא שלשון הטפה הוא עניין הצפה, לפי הכלל שהבטה היא מלמעלה, ולכן הצפה היא לשון ראייה. נמצא ש"טוטפות" מעניין הצפה וראייה, הכול אחד, כי הראייה היא בצף מלמעלה, היינו הצפייה.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ג' יוני 01, 2021 11:34 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 01, 2021 3:37 am

עליך עיננו כתב:דף מז' ברש"י ד"ה לא ראו קורות ביתי, כ' בשם הירושלמי כל כבודה בת מלך פנימה וכו' ממשבצות זהב.
שמעתי לבאר בד"א עפי"ז, שמוכח שקימחית השתמשה ביופי החיצוני רק לבעלה שאפי' קירות ביתה לא ראו יופי זה כלל. והשכילה להשתמש עם היופי רק לפנימיות. ולכן זכתה שבניה ישמשו לפני ולפנים.

יש להעיר שלשון רש"י: ראיתי בתלמוד ירושלמי: כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש משבצות זהב. עכ"ל.
הלא בגדי זהב, אין כהן גדול נכנס בהן לפני ולפנים.

לענ"ד, מדה כנגד מידה, נגד מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. קלעי שׂער מכונים בנביא: וַיִּקָּחֵ֖נִי בְּצִיצִ֣ת רֹאשִׁ֑י. אף ציץ של כוהן גדול מלשון ההוא, ע"ד רש"י - ירמיהו, בפירוש: תנו ציץ למואב - תנו כנף למואב. כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם והבהמה קרוי 'ציץ', כמו "והיה לכם לציצית"; "ויקחני בציצת ראשי". כיו"ב בשאר ראשונים.
ממילא, בזכות מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי - ציצית ראשה, הרי ראויה היא לבנים בעלי ציץ זהב על מצחם תמיד.

משבצות זהב, גם מפורש בהם שרשות - מעשה עבות זהב טהור, שם פרשת תצוה: וְעָשִׂ֥יתָ מִשְׁבְּצֹ֖ת זָהָֽב: וּשְׁתֵּ֤י שַׁרְשְׁרֹת֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִגְבָּלֹ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת - וְנָתַתָּ֛ה אֶת־שַׁרְשְׁרֹ֥ת הָעֲבֹתֹ֖ת עַל־ הַֽמִּשְׁבְּצֹֽת... וְעָשִׂ֧יתָ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַֽׁרְשֹׁ֥ת גַּבְלֻ֖ת - מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר... וְנָתַתָּ֗ה אֶת־שְׁתֵּי֙ עֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת אֶל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן: וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָעֲבֹתֹ֔ת - תִּתֵּ֖ן עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצ֑וֹת... אף בפרשת פקודי: וַיַּעֲשׂ֧וּ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַׁרְשְׁרֹ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר: וַֽיַּעֲשׂ֗וּ שְׁתֵּי֙ מִשְׁבְּצֹ֣ת זָהָ֔ב וּשְׁתֵּ֖י טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב - וַֽיִּתְּנ֗וּ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּעֹ֔ת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן: וַֽיִּתְּנ֗וּ שְׁתֵּי֙ הָעֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת עַל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן: וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָֽעֲבֹתֹ֔ת נָתְנ֖וּ עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצֹ֑ת...
רש"י: תעשה אותם מעשה עבות – מעשה קליעת חוטין... מעשה קליעה.
הרי שבמשבצות זהב של כהן גדול, מעשה קליעת חוטים מזהב טהור, כנגד צניעות קלעי השער ממש.

מידידי הגאון רמ"ק שליט"א שמעתי יותר בדרך פשט, לפי שכתוב כל כבודה בת מלך פנימה, הרי שכל כבוד האמתי של בת מלך - פנימה, היינו בצניעותה, ולכן "ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש משבצות זהב", שהם "לכבוד ולתפארת", אשר כולם מלבושי מלכים בניהם ובנותיהם, ראה המפורש שם ברמב"ן:
שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים... כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה, כמו שמצינו בכתנת ועשה לו כתנת פסים... והיא כתונת תשבץ כמו שפירשתי, והלבישו כבן מלכי קדם.
וכן הדרך במעיל וכתנת, וכתוב ועליה כתנת פסים - כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים, ופירושו כי עליה כתנת פסים נראית ונגלית, כי המנהג ללבוש בנות המלך הבתולות מעילים שתתעלפנה בהן...
והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים... שהם פאר ושבח למכתירים בהם.
והאפוד והחשן לבוש מלכות... והציץ נזר המלכים הוא... והם זהב וארגמן ותכלת, וכתיב כל כבודה בת מלך פנימה - ממשבצות זהב לבושה! וכתיב ארגוונא תלבש - והמניכא די דהבא על צוארך.
והתכלת גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים, וכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והתכריך הוא המעיל שיעטף בו
:
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ד' יוני 02, 2021 2:48 pm, נערך 4 פעמים בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 01, 2021 4:08 am

טור תלגא כתב:מז.
ת"ר שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי אמרו לה הרבה עשו כן ולא הועילו

דבר נאה מר' ראובן מרגליות על בני קמחית בלחקר שמות וכינויים בתלמוד

מצאתי שם שהקשה: הנה ייפלא מדוע נכנס בכל פעם אח אחר... שם מאריך ליישב, ע"ש.
לענ"ד, הלא לעיל בדף כו, א: משנה. הפייס השלישי: חדשים לקטרת באו והפיסו... גמרא. תנא: מעולם לא שנה אדם בה. מאי טעמא? - אמר רבי חנינא: מפני שמעשרת.
ממילא, לכאורה ק"ו בעבודת כ"ג ביוה"כ, בו מקטיר קטורת לפני ולפנים, ואין עבודת קטורת ואף עבודה אחרת מעולם, מעולה וקדושה הימנה, ודאי שמעשרת מאוד, והלא "מעולם לא שנה אדם בה", ולכן נכנס בכל פעם אח אחר.
גם לעיל בדף יח, א: והתניא: והכהן הגדול מאחיו - שיהא גדול מאחיו בכח, בנוי, בחכמה, ובעושר. אחרים אומרים: מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו - תלמוד לומר והכהן הגדול מאחיו, גדלהו משל אחיו.
הרי שהיו אחיו הכוהנים מעשירים אותו, ואשר ממילא לא שנה אדם בה, וכעניין "חדשים לקטורת" ממש.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 01, 2021 4:29 am

נוטר הכרמים כתב:מט, א

בגמ', בעי רב פפא חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו? מלא חפניו בעינן והא איכא, או דילמא ולקח והביא בעינן והא ליכא, תיקו.


יעויין בתוס' ד"ה בעי שביארו בתוך דבריהם צדדי האיבעיא, "מי אמרינן אף על גב דלאו איהו חפן, מ"מ כיון דמכח גברא קאתי שפיר דמי ושפיר קרינן ביה ולקח הלוקח מי שהוא, וישים בחפניו של כ"ג והדר נעייל הוא וקרי ביה מלא חפניו והביא, או דילמא ולקח והביא בעינן שהלוקח יביא".

ולפי דברי התוס' נמצא דהא מיהת ברירא שכאשר אדם אחר מניח לתוך ידו אין כאן מעשה לקיחה מצד המקבל, אלא דמיבעיא לן דחשיב ולקח מצד מעשה הלוקח שנתן לתוך ידיו.
ומכח דברי הגמ' הללו רצו האחרונים להביא ראיה לנידון הידוע בדין ארבעת המינים, יעויין ביכורי יעקב לבעל ערוך לנר (תוספת ביכורים סי' תרנב ס"ק א):
הבאתי ספק במי שנטל לולב קודם שעלה עמוד השחר ועדיין הוא בידו אחר עליית עה"ש, אם יוצא, אם נימא לקיחה מקרי מה שהוא בידו, או הגבהה דוקא... אלא דלכאורה יש להביא ראי' אפכא, ממה דאמרינן יומא (דף מט ע"א) בעי רב פפא חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו, מלא חפניו בעינן והא איכא, או דלמא ולקח והביא בעינן והא ליכא, תיקו. ועיין בתוס' (ד"ה בעי רב פפא וכו') שהאיבעיא היא אי נימא דולקח והביא בעינן בחד, שהלוקח הוא יביא, או די שאחד יקח ואחר יביא, ע"ש. ואי ס"ד דמה שהוא בידו מקרי לקיחה מה מבעי' לר"פ, הרי הכה"ג שנושא בחפניו מקרי ג"כ לוקח. אלא ע"כ מוכח דלקיחה לא מקרי רק שיעשה מעשה הגבהה, וזו לענ"ד ראי' גדולה היא.

ובספר דף על הדף כאן הביא עוד מדברי האחרונים בזה, משו"ת ערוגת הבשם ושו"ת מהרש"ג (ח"ד סי' עד), ויעו"ש עוד באריכות. ועי' בשו"ת אבני נזר או"ח סי' תצ.

אכן כבר השיבו אל נכון לחלק בזה, ונביא הדברים בלשונו של רבינו האור שמח (הל' עבודת יוה"כ פ"ה הכ"ח):
הרי דמה שהוא בידו אין זה לקיחה, הוא דוקא משום דכתיב המקום איפוא יקח, דכתיב ולקח מן הדם, וכן כתיב כאן לקיחה בב"א על הגחלים, והאי ולקח קאי אתרווייהו, ובגחלים כתיב שיקח מן המזבח, הרי דהלקיחה קאי על תחלת הלקיחה. אבל בכל מקום שכתוב לקיחה קאי על מה שבידו, כמו גבי אתרוג, ובודאי אם הגביה האתרוג קודם עמוד השחר והוא בידו לאחר עמוד השחר אין צריך להניח מידו ולחזור וליטול, וז"ב.

וכן כתב בשו"ת בנין שלמה סי' מח, ובדומה לזה בתשובת הגאון הנצי"ב לבנו הגר"ח ברלין זצוק"ל בשו"ת משיב דבר ח"א סי' מ.

לענ"ד, כאן חילוק גדול אחר, שהרי מפורש בכל הסוגיה, המצווה והעבודה המחויבת כאן, היא "חפינה", וכעין "קמיצה".
נמצא אפוא, ש"לקיחה" הזאת, שונה היא משאר סתם לקיחות שבתורה, וכאן הכוונה היא ל"מעשה חפינה", ולכן, גם אם בעלמא סגי שבידו הוא להיחשב כ"לקיחה", הא "מעשה חפינה" ודאי שלא עשה! וכמו אם אחר יקמוץ קמיצה, וישים לתוך קמיצתו, הרי צריך למעשה העבודה המעכב ועיקר.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ג' יוני 01, 2021 10:30 am

באמונתו כתב:לכאורה ק"ו בעבודת כ"ג ביוה"כ, בו מקטיר קטורת לפני ולפנים, ודאי שמעשרת מאוד.
קל וחומר פריכא הוא, דכי כתיב 'בָּרֵךְ יְיָ חֵילוֹ', אקטורת דעבידא לריחא, כדכתיב: 'יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ'; אבל קטורת דלפני ולפנים, לכיסוי הכפורת היא דעבידא, ככתוב: 'וְנָתַן אֶת־הַקְּטֹרֶת עַל־הָאֵשׁ לִפְנֵי יְיָ, וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת־הַכַּפֹּרֶת'.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 01, 2021 11:43 am

ביקורת תהיה כתב:
באמונתו כתב:לכאורה ק"ו בעבודת כ"ג ביוה"כ, בו מקטיר קטורת לפני ולפנים, ודאי שמעשרת מאוד.
קל וחומר פריכא הוא, דכי כתיב 'בָּרֵךְ יְיָ חֵילוֹ', אקטורת דעבידא לריחא, כדכתיב: 'יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ'; אבל קטורת דלפני ולפנים, לכיסוי הכפורת היא דעבידא, ככתוב: 'וְנָתַן אֶת־הַקְּטֹרֶת עַל־הָאֵשׁ לִפְנֵי יְיָ, וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת־הַכַּפֹּרֶת'.

ראה הספרי פרשת וזאת הברכה פיסקא שנא: ישימו קטורה באפך, זו קטורת שלפני לפנים, וכליל על מזבחך זו מנחת כהן שנאמר וכל מנחת כהן כליל תהיה. דבר אחר ישימו קטורה באפך, זו קטורת שלפני לפנים. וכליל על מזבחך, אלו איברי עולה.
הפירוש של באפֶך = בפניך.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ג' יוני 01, 2021 2:28 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 01, 2021 12:04 pm

י. אברהם כתב:מח.

ברש"י ד"ה חישב בחפינת קטורת, על מנת להקטירה למחר.
י"ל דנקט חוץ לזמנו אף דה"ה חוץ למקומו (כמש"כ הריטב"א) משום דמשמע מהגמ' לקמן דמיירי בכך, דקאמר ומדלינה פסלה פסלה נמי מחשבה ופירש"י פסלה נמי מחשבת לינה.

לא הבנתי הראיה מהריטב"א לרש"י.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ג' יוני 01, 2021 12:11 pm

באמונתו כתב:ספרי פרשת וזאת הברכה: ישימו קטורה באפך, זו קטורת שלפני לפנים.
מציאה גדולה! ברם לאור זה נתייתר הק"ו.

י. אברהם
הודעות: 2766
הצטרף: ש' ינואר 30, 2016 10:05 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי י. אברהם » ג' יוני 01, 2021 12:27 pm

באמונתו כתב:
י. אברהם כתב:מח.
ברש"י ד"ה חישב בחפינת קטורת, על מנת להקטירה למחר.
י"ל דנקט חוץ לזמנו אף דה"ה חוץ למקומו (כמש"כ הריטב"א) משום דמשמע מהגמ' לקמן דמיירי בכך, דקאמר ומדלינה פסלה פסלה נמי מחשבה ופירש"י פסלה נמי מחשבת לינה.

לא הבנתי הראיה מהריטב"א לרש"י.

לא כתבתי שיש ראיה מריטב"א לרש"י. אלא דמש"כ בגמ' דין חישב בחפינה, מתפרש גם בחוץ למקומו, (ורש"י כדרכו מפ' כפי המשמע בגמ').

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 01, 2021 12:31 pm

י. אברהם כתב:מח.

דבקיה לקומץ בדופני' דמנא. רש"י פי' על נתינת הקומץ לכלי אחר כדמשמע מלשון הגמ', והרמב"ם כתב הדביק הקומץ לדופן הכלי וקמץ, ובמרומי שדה כתב דמפרש האיבעיא על מאי דכתיב וקמץ משם, ולא על מתן כלי דלא נזכר בתורה כלל (ר"ל ומה שייך לשאול אי תוך כלי בעינן וכו').

וצ"ע דהדביק הקומץ משמע שכבר קמץ וא"כ מאי קאמר שוב וקמץ. ואולי יש לפרש דברי הרמב"ם שתוך כדי מעשה הקמיצה הדביק הקומץ לדופן הכלי בתחתית הכלי (ר"ל בדופן שליד תחתיתו) ושם פשט אצבעותיו על פס ידו וסיים מעשה הקמיצה (ועשה כן כדי להקל על עשיית הקמיצה), וא"ש לשון הרמב"ם היטב.
(ואילו היה קומץ כשגב ידו למעלה נמצא שעושה הקמיצה בפעולה אחת ולא שייך לומר פי' הנ"ל). ואילו היה רק כונסו לצד הדופן לא הוה קמיבעיא לן דעדיין מונח על קרקע הכלי אבל כשהדביקו קמיבעיא לן.

לפנינו הנוסח: דבקיה לקומץ בדופניה דמנא מאי?
אמנם בכ"י London - BL Harl. 5508 (400): דבקיה לקומץ מדפניה דמנא מהו...
New York - JTS Rab. 1623/2 (EMC 271): דבקיה לקומץ מדפניה דמאנא מאי...
St. Petersburg - RNL Yevr. II A 293.1 [א]: דבקיה לקומץ מדפניה דמנא מהו...

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 01, 2021 12:42 pm

ביקורת תהיה כתב:
באמונתו כתב:ספרי פרשת וזאת הברכה: ישימו קטורה באפך, זו קטורת שלפני לפנים.
מציאה גדולה! ברם לאור זה נתייתר הק"ו.

בגמרא לעיל כו, א: מאי טעמא? - אמר רבי חנינא: מפני שמעשרת. אמר ליה רב פפא לאביי: מאי טעמא? אילימא משום דכתיב ישימו קטרה באפך וכתיב בתריה ברך ה' חילו... הלא מדובר בקטורת של מזבח הקטורת, ובספרי הלא אין עניין העשירות מוזכרת.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 01, 2021 1:19 pm

י. אברהם כתב:
באמונתו כתב:
י. אברהם כתב:מח.
ברש"י ד"ה חישב בחפינת קטורת, על מנת להקטירה למחר.
י"ל דנקט חוץ לזמנו אף דה"ה חוץ למקומו (כמש"כ הריטב"א) משום דמשמע מהגמ' לקמן דמיירי בכך, דקאמר ומדלינה פסלה פסלה נמי מחשבה ופירש"י פסלה נמי מחשבת לינה.

לא הבנתי הראיה מהריטב"א לרש"י.

לא כתבתי שיש ראיה מריטב"א לרש"י. אלא דמש"כ בגמ' דין חישב בחפינה, מתפרש גם בחוץ למקומו, (ורש"י כדרכו מפ' כפי המשמע בגמ').

אך בפשטות, אין רש"י מסכים לריטב"א, אלא "ע"מ להקטירה למחר" דווקא.

י. אברהם
הודעות: 2766
הצטרף: ש' ינואר 30, 2016 10:05 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי י. אברהם » ג' יוני 01, 2021 1:39 pm

באמונתו כתב:אך בפשטות, אין רש"י מסכים לריטב"א, אלא "ע"מ להקטירה למחר" דווקא.

הפשטות ידוע. כתבתי מה שאינו נראה לעין אבל כך הוא דרך רש"י. והבוחר יבחר.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 01, 2021 11:23 pm

נב, ב
תוספות: שאת משוקדים מחר ארור וקם - תימה הוא דלא נקטינהו כסדר שהן כתובים בתורה, והכי הוה ליה למימר, שאת ארור מחר משוקדים וקם...
סדר שבגמרא לפנינו מופיע אף בכתבי היד, ובמפרשים מצאנו דרכים שונות ליישב טעם סדר זה.
לענ"ד, מעין סימן הוא לסייע בזיכרון המקראות:
מתחיל ב"שאת" כראוי, שכן הסדר שהם בתורה, ומשם "משוקדים" מפני שבשתיהם לבד האות ש' (שמאלית וימנית).
משם "מחר" שתחילתה האות מ', אות שמסיימת מקרא "משוקדים" שלפניו, (וע"ד מאמרם בברכות טו, ב: תני רב עובדיה קמיה דרבא: ולמדתם - שיהא למודך תם, שיתן ריוח בין הדבקים. עני רבא בתריה: כגון על לבבך, על לבבכם, בכל לבבך, בכל לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ. רש"י: בין הדבקים - תיבות המדובקות זו בזו, אם אינך מפרידן, כשהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה שמלפניה נגמרת, הוא קורא אותן שתי אותיות באות אחת, אם אינו מתעסק ליתן ריוח ביניהן...).
המקרא "ארור" דומה ל"מחר", מלבד הסדר שהוא קודם "וקם" בתורה, ומ"מ אין לסיים ב"ארור", רק יש לסיים "וקם".
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ג' יוני 01, 2021 11:33 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

אִיךְ-מֶיְין
הודעות: 295
הצטרף: א' יוני 26, 2016 10:26 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אִיךְ-מֶיְין » ג' יוני 01, 2021 11:31 pm

נ.
בגמרא ותיפוק ליה (דפר יו"כ ששחטו ומת הכה"ג) דחטאת שמתו בעליה היא, וחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא! - אמר ליה רבין בר רב אדא לרבא, אמרי תלמידיך, אמר רב עמרם: חטאת צבור היא, ולא למיתה אזלא.
והתוספות הקשו: תימה לי: אכתי תיקשה ליה, נהי דלא אזלא למיתה הא רועה היא, דהא ר"ש דאמר לקמן דאין חטאת צבור מתה קאמר ירעו עד שיסתאבו. ונראה לי דיש לומר, דההיא רעייה דרבנן היא ולא גזור אלא כעין ההיא דלקמן דנתכפרו בעליה באחר לגמרי, כיון דכיוצא בה בחטאת יחיד מתה, אבל הכא דלא מתו כל בעליה לגמרי שהרי אחיו הכהנים קיימין. ועוד דכהן גדול אחר ממונה תחתיו דלא דמו למתו בעליה דחטאת יחיד לא גזרו.

והנה יש לחקור: האם מאי דבעינן דפר יהיה של כהן גדול הוא של 'האדם המכהן' או של 'המשרה' דהיינו 'כהונה גדולה'.
ולכאורה מתרוצו השני של תוספות מוכח דתליא במשרה, ועד כמה שכהן גדול אחר נכנס למשרה, א"כ לא חשיב מתו בעליה של החטאת.
ולא מצאתי כעת מי שעמד בזה.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' יוני 02, 2021 12:38 am

אִיךְ-מֶיְין כתב:נ.
בגמרא ותיפוק ליה (דפר יו"כ ששחטו ומת הכה"ג) דחטאת שמתו בעליה היא, וחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא! - אמר ליה רבין בר רב אדא לרבא, אמרי תלמידיך, אמר רב עמרם: חטאת צבור היא, ולא למיתה אזלא.
והתוספות הקשו: תימה לי: אכתי תיקשה ליה, נהי דלא אזלא למיתה הא רועה היא, דהא ר"ש דאמר לקמן דאין חטאת צבור מתה קאמר ירעו עד שיסתאבו. ונראה לי דיש לומר, דההיא רעייה דרבנן היא ולא גזור אלא כעין ההיא דלקמן דנתכפרו בעליה באחר לגמרי, כיון דכיוצא בה בחטאת יחיד מתה, אבל הכא דלא מתו כל בעליה לגמרי שהרי אחיו הכהנים קיימין. ועוד דכהן גדול אחר ממונה תחתיו דלא דמו למתו בעליה דחטאת יחיד לא גזרו.

והנה יש לחקור: האם מאי דבעינן דפר יהיה של כהן גדול הוא של 'האדם המכהן' או של 'המשרה' דהיינו 'כהונה גדולה'.
ולכאורה מתרוצו השני של תוספות מוכח דתליא במשרה, ועד כמה שכהן גדול אחר נכנס למשרה, א"כ לא חשיב מתו בעליה של החטאת.

לענ"ד, ראיה הפוכה היא, שהלא בתוספות מבואר, שוודאי מצד עיקר דינו, זה "חטאת שמתו בעליה", ולא מהני שום ממונה אחר תחתיו! ודווקא לר"ש, שרעייה דרבנן היא בעלמא, לא גזרו אלא ב"מתו כל בעליה לגמרי", אבל בכהן גדול אחר ממונה תחתיו, דלא דמו ממש למתו בעליה דחטאת יחיד, לא גזרו.
הוי אומר שחילוק הוא אך להקל בדרבנן, לפי ש"לא גזור אלא כעין ההיא דלקמן דנתכפרו בעליה באחר לגמרי", אבל עיקר דינו מן התורה, ודאי ש"חטאת שמתו בעליה" היא.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' יוני 02, 2021 2:00 am

נוטר הכרמים כתב:מח, א

בעי רב פפא מלא חפניו שאמרו מחוקות או גדושות. אמר לו רבי אבא לרב אשי, תא שמע מלא חפניו שאמרו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות.

מתוך דברי הראשונים למדנו ג' פירושים ל'טפופות', וכמו שיתבאר אי"ה.

דבר צף בגובה מעט

[א] פירש"י: טפופות - לשון דבר צף בגובה מעט, כמו על דאטפת אטפוך. [עי' רש"י בסוכה נג, א ד"ה אמר לה ובפירוש מגן אבות לרשב"ץ לאבות פ"ב מ"ו].

וכך פירש במסכת שבת (סב, ב) את דברי הגמ' שם: דרש רבא בריה דרב עילאי מאי דכתיב ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון... ותלכנה נטויות גרון... הלוך וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה, וז"ל, הלוך וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה - שתראה צפה על ראש חברתה, והוא נוי לה, ונשואות היו, לפיכך מספר בגנותן. וטפוף - כמו על דאטפת אטפוך.

ובפירושו לישעיהו על פסוק זה בפירוש הראשון (ג, טז): הלוך וטפוף תלכנה - לשון דבר צף על גבי חבירו כמו (דברים יא) אשר הציף ומתרגמינן דאטיף כד היתה ארוכה מהלכת בין שתי קצרות כדי שתהא נראית צפה למעלה מהם.

[כפירוש זה מבואר להדיא בדברי חז"ל במדרשיהם, ראה ויקרא רבה פרשת מצורע טז, א, וכהנה רבות].

מלא ודחוס

[ג] רש"י בפירושו לישעיהו שם כתב פירוש נוסף: ויונתן תירגם ובפתהן מקפן, היו קושרות פיאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות.

בהמשך דבריו שם להלן (פסוק כד) הוא משלים פירוש זה: ותחת מעשה מקשה - מקום שהיו עושות בו המעשה האמור למעלה הלוך וטפוף תלכנה והקוא בגובה הראש שם תהיה מקשה קרחה מכה המקרחת את הראש מקשה ל' דא לדא נקשן.

נראה מן הדברים פירוש שלישי ש"טפופות" היינו מלאות ודחוסות, ובניגוד ל'גדושות' שזה יתר על המידה, כאן הדחיסה היא בתוך המידה רק בכדי שלא יהיה השער נראה דליל ומקורח.

-----

ועכ"פ לכאורה נפק"מ בין הפירושים, שלפי הפירוש הראשון הקומץ היה צף מעט מן הכלי, ואילו לפי שני הפירושים האחרים היה במידה שווה ומכוונת לפי שיעור הכלי בדיוק ממש. וכך כתב הח"ח בפי' זבח תודה שבספר ליקוטי הלכות כאן.

[להשלמת היריעה, ראה עוד לשון רש"י במנחות (ז, א): טפופה - פישל"א שאינה גדושה. ולשון רש"י בחולין (נא, ב): קיטמא נהילא - מרוקד בנפה נכבש ונעשה קשה. לא נהילא - אינו נכבש וכל שעה הוא טפוף ואינו קשה. וצריך תלמוד].

-----

לענ"ד, כמדומני שישנם שני פירושים בלבד, ופירוש שלישי שציינתם, לא קיים.
אינו מסתבר שרש"י - ישעיהו, משנה הפירוש תוך כדי דיבור, ואע"ג שכותב פירוש שני שם במקרא, בשם תרגום יונתן: הלוך וטפוף תלכנה - לשון דבר צף על גבי חבירו, כמו "אשר הציף", ומתרגמינן: "דאטיף"... ויונתן תירגם: "ובפוותהון מקפן" - היו קושרות פאות נכריות, קליעת שערות תלושין כרוכות עם קליעותיהן, שיראו גסות וטפופות... אין לשון רש"י מורה על שינוי כ"ש, לעניין עיקר ביאור שורש של "טפף", והמחלוקת מסתכמת אך במה היו הן עושות למעשה.
לשון רש"י: שיראו "גסות וטפופות", ר"ל "גסות וצפות", לא "גסות ומלאות ודחוסות".
אין אני רואה איזו הוכחה לפירוש שלישי, אלא להיפך, כי רש"י הקדים מראש מהו לשון "טפוף", כמבוא לשני המהלכים בפסוק כאחד.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

חביבין ישראל

הודעהעל ידי באמונתו » ד' יוני 02, 2021 3:44 am

נב, א
רש"י: ור' יוסי אמר לך חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח - אלא כל אחד ואחד מתפלל על עצמו, שנאמר אשר ידעון איש נגע לבבו - ופרש כפיו אל הבית הזה, הלכך חביב הוא שלוחן ליכנס לפומבי.

אך בתוספות ישנים: ואין נראה דאדרבה, בהא כתיב חביבותא טפי גבי נכרים, דכתיב ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי... כיו"ב בתוספות רא"ש, ריטב"א ע"ש.

אמנם במשנת רבי אליעזר פרשה יב: מניין שכוללין עמהן גירי הצדק. שכן שלמה אומ' בתפלתו, וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, ואתה תשמע השמים, ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי.
א"כ, לא בגויים מדובר שם, אלא בגירי הצדק. אך דוחק לומר שלכך כיוון רש"י.

אבל מצאנו במדרש תנחומא (ורשא) פרשת תרומה סימן ט: ולא תאמר במשכן, אלא אף בבית המקדש היה יפה להם (לאומות), מנין, שכן שלמה היה מסדר בתפלתו ואומר, וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא - ובא מארץ רחוקה למען שמך, כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה - ובא והתפלל אל הבית הזה, אתה תשמע השמים מכון שבתך - ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי - למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל - ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי, אבל ישראל כשהוא מתפלל לפניך בבית הזה - ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו - כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם, אם הוא תובע בנים ואתה יודע שיהיו מכעיסין לפניך אל תתן לו, וכן אם תבע נכסים ואתה יודע שעתיד לבעט בהן אל תתן לו, אבל נכרי ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעון וגו', אבל ישראל מכירין שמך וכבודך, ואתה צופה מראש מה יהיה בסוף, כי אתה ה' כאשר חפצת עשית... (מדרש הגדול בפרשת ואתחנן: וישראל שהן מכירין שבחך ותפארתך וכבודך, ואתה צופה בראש מה יהיה בסוף, לפיכך ונתת לאיש ככל דרכיו...).
הרי שדווקא משם נלמדת מעלתם של ישראל על נכרים, אשר ישראל "מכירים שמך וכבודך"...

יותר מזה נמצא באסתר רבה פרשה ז סימן יג: ולא עוד אלא שכל העו"ג נקראו נכרים לפני הקדוש ברוך הוא, הה"ד וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, וישראל נקראו קרובים, הה"ד לבני ישראל עם קרובו, ולא עוד אלא שנקראו בנים, הה"ד בני בכורי ישראל, בנים אתם לה' אלהיכם, והקב"ה נקרא קרוב לישראל, הה"ד קרוב ה' לכל קוראיו - לכל אשר יקראוהו באמת, ואין אומה קרובה להקב"ה אלא ישראל, שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו...
הרי שמכל המקרא, לא מצאו רז"ל מקור אחר שהגויים נקראים "נכרים" ורחוקים, מלבד דווקא מתפילת שלמה ההיא, (אשר זוהי ידיעה נכבדה בפני עצמה!).

עומק כוונת רש"י, מאידך, כמדומני שמתברר בס"ד, דווקא ממספר מילים סתומות, אשר כאן נמצאו בפירוש רבי אליקים (דף 287 בסריקת כ"י), שכידוע פירושיו משקפים רבות ממסורות רבותיו של רש"י:
שלא הצריכן הכת' לשליח, כמ' שאמ' שלמה, אשר יבא להתפלל בעדם, אלא כל אדם על עצמו, כך כהן גדול היה יכול ליכנס לאלתר, דכל מה דבעו מצו עבדי.

הלא בתפילת שלמה, המילים "אשר יבא להתפלל בעדם" לא מופיעות, ולא שום מילים שמזכירות אותם, אלא מסתבר שלפנינו הבנה חדשה, לפרש עניין הכתוב שם:
וְגַם֙ אֶל־הַנָּכְרִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹא־מֵעַמְּךָ֥ יִשְׂרָאֵ֖ל ה֑וּא - וּבָ֛א מֵאֶ֥רֶץ רְחוֹקָ֖ה לְמַ֥עַן שְׁמֶֽךָ: כִּ֤י יִשְׁמְעוּן֙ אֶת־שִׁמְךָ֣ הַגָּד֔וֹל וְאֶת־יָֽדְךָ֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וּֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה - וּבָ֥א וְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה: אַתָּ֞ה תִּשְׁמַ֤ע הַשָּׁמַ֙יִם֙ מְכ֣וֹן שִׁבְתֶּ֔ךָ - וְעָשִׂ֕יתָ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֵלֶ֖יךָ הַנָּכְרִ֑י - לְמַ֣עַן יֵדְעוּן֩ כָּל־עַמֵּ֨י הָאָ֜רֶץ אֶת־ שְׁמֶ֗ךָ לְיִרְאָ֤ה אֹֽתְךָ֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל - וְלָדַ֕עַת כִּי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי:

כפי הנראה, המדובר שם אינו ב"גוי פרטי", שבא להתפלל על צרכי עצמו. מדובר ב"נציג" של עם שלם, "שגריר" של אומתו, הבא להתפלל על עמו וצרכיהם.
לכך פתח בלשון היחיד, וסיים בלשון רבים: וגם אל הנכרי... כי ישמעון... ובא והתפלל אל הבית הזה... ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי... למען ידעון כל עמי הארץ... שכן נוכרי הזה, הוא רק שליח של אומתו, ובני אומתו הם אשר שמעו את שמך הגדול... לכן הם שלחוהו, ועשיתָ תפילת שליח זה, למען ידעו - העומדים מאחורי שליחותו - את שמך...
(יש לציין חילוק אחד המופיע בדברי הימים בזה: וְגַ֣ם אֶל־הַנָּכְרִ֗י אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘ הוּא֒ - וּבָ֣א׀ מֵאֶ֣רֶץ רְחוֹקָ֗ה לְמַ֨עַן שִׁמְךָ֤ הַגָּדוֹל֙ וְיָדְךָ֣ הַחֲזָקָ֔ה וּֽזְרוֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה - וּבָ֥אוּ וְהִֽתְפַּלְל֖וּ אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה... החליפו בלשון רבים).

מ"מ, יוצא מכ"ז, שלשונות רש"י - רבי אליקים, משלימים. ר"א מראה ומציין השליחות של גויים שם: "אשר יבא להתפלל בעדם", בעוד רש"י מראה ההבדל בישראל שם, "שלא הצריכן הכתוב לשליח, אלא כל אחד ואחד מתפלל על עצמו, שנאמר אשר ידעון איש נגע לבבו - ופרש כפיו אל הבית הזה", ובזה ניכרת רוב חביבותם של ישראל.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ו' יוני 04, 2021 4:31 pm, נערך 4 פעמים בסך הכל.

אִיךְ-מֶיְין
הודעות: 295
הצטרף: א' יוני 26, 2016 10:26 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אִיךְ-מֶיְין » ד' יוני 02, 2021 10:16 am

באמונתו כתב:
אִיךְ-מֶיְין כתב:נ.
בגמרא ותיפוק ליה (דפר יו"כ ששחטו ומת הכה"ג) דחטאת שמתו בעליה היא, וחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא! - אמר ליה רבין בר רב אדא לרבא, אמרי תלמידיך, אמר רב עמרם: חטאת צבור היא, ולא למיתה אזלא.
והתוספות הקשו: תימה לי: אכתי תיקשה ליה, נהי דלא אזלא למיתה הא רועה היא, דהא ר"ש דאמר לקמן דאין חטאת צבור מתה קאמר ירעו עד שיסתאבו. ונראה לי דיש לומר, דההיא רעייה דרבנן היא ולא גזור אלא כעין ההיא דלקמן דנתכפרו בעליה באחר לגמרי, כיון דכיוצא בה בחטאת יחיד מתה, אבל הכא דלא מתו כל בעליה לגמרי שהרי אחיו הכהנים קיימין. ועוד דכהן גדול אחר ממונה תחתיו דלא דמו למתו בעליה דחטאת יחיד לא גזרו.

והנה יש לחקור: האם מאי דבעינן דפר יהיה של כהן גדול הוא של 'האדם המכהן' או של 'המשרה' דהיינו 'כהונה גדולה'.
ולכאורה מתרוצו השני של תוספות מוכח דתליא במשרה, ועד כמה שכהן גדול אחר נכנס למשרה, א"כ לא חשיב מתו בעליה של החטאת.

לענ"ד, ראיה הפוכה היא, שהלא בתוספות מבואר, שוודאי מצד עיקר דינו, זה "חטאת שמתו בעליה", ולא מהני שום ממונה אחר תחתיו! ודווקא לר"ש, שרעייה דרבנן היא בעלמא, לא גזרו אלא ב"מתו כל בעליה לגמרי", אבל בכהן גדול אחר ממונה תחתיו, דלא דמו ממש למתו בעליה דחטאת יחיד, לא גזרו.
הוי אומר שחילוק הוא אך להקל בדרבנן, לפי ש"לא גזור אלא כעין ההיא דלקמן דנתכפרו בעליה באחר לגמרי", אבל עיקר דינו מן התורה, ודאי ש"חטאת שמתו בעליה" היא.

אתה צודק לגמרי, טעיתי.
היה לי ויכוח עם מאן דהו מה יותר קשה לאדם לומר: האם 'אתה צודק' או 'טעיתי' - אז כתבתי שניהם להכנעת האגו...

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' יוני 02, 2021 10:17 am

באמונתו כתב:לשון רש"י 'שיראו גסות וטפופות', ר"ל גסות וצפות.

אמת! שכן תרגום 'מְקַפָּן' – מציפות. כדלקמן בפרקין:
בְּקֻפְיָא מִתְכַּפְּרִי. כְּלוֹמַר, אֵין כַּפָּרָתָן קְבוּעָה בּוֹ, אֶלָּא צָפָה עַל גַּב כַּפָּרַת כֹּהֵן גָּדוֹל כְּדָבָר הַצָּף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. 'וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל' מְתַרְגְּמָא 'וּקְפָא פַּרְזְלָא':

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' יוני 02, 2021 11:34 am

חזק! יש להוסיף בפשטות, ש"טף" ו"צף" יתחלפו בא"ב של אי"ק בכ"ר (מ"ק). אף "צף" ו"קף" יתחלפו משום אותיות שהן סמוכות, ראה המצורף.
קבצים מצורפים
חילופי צ-ק.pdf
(804.86 KiB) הורד 98 פעמים

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' יוני 02, 2021 6:06 pm

נב, ב
גמרא: תני חדא: צוברה פנימה, שהיא חוצה לו. ותניא אידך: צוברה חוצה, שהיא פנימה לו. אמר אביי: תנאי היא. ואמר אביי: מסתברא כמאן דאמר פנימה שהיא חוצה לו, דתנן: מלמדין אותו: הזהר שלא תתחיל מפניך שמא תכוה.
תוספות: שלא תתחיל מפניך שמא תכוה - לא ידענא מאי קאמר, מסתברא כמאן דאמר, מדתניא הכא כוותיה, דילמא הא ברייתא איהו נמי תני לה כמו ההיא דלעיל, ואי מייתי ראיה מן הטעם המפורש בה שלא תכוה, ולהכי קא מסתברא כמאן דאמר, בלא ברייתא נמי הוי מצי למימר האי טעמא, ונימא דמהאי טעמא מסתברא כוותיה, ושמא י"ל דאי לאו ברייתא לא הוה אמרינן אותה סברא למיחש לשעה קלה כל כך שמא יכוה, אי נמי י"ל הנך תרי ברייתות דמייתי מעיקרא לא מיתני בי רבי חייא ורבי אושעיא, ומייתי מהא דמיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא.

בתוספות יום טוב תמיד ו, ג: ולתוס' דהתם אשתמיט דהך דהזהר שלא תתחיל מלפניך כו' משנה היא. וסברו שהיא ברייתא ונדחקו מאד ללא צורך:
כיו"ב, שו"ת חכם צבי סימן קנה: פ' הוציאו לו ס"ג ע"א ד"ה שלא תתחיל לא ידענא מאי קאמר וכו' דילמא האי ברייתא איהו נמי תני לה וכו' א"נ י"ל הנך תרי ברייתות לא מיתניא בי ר"ח ור"א ומייתי מהא דמיתני' בי ר' חייא עכ"ל ותימא לי דאישתמיט להו דמשנה היא בפ' ששי דמס' תמיד, ובזה אין צורך לכל מה שכתבו בדיבור זה, וצ"ע: /רי"ש נתנזון/ +כבר קדמו בתויו"ט בתמיד שם+
ראה קרבן נתנאל, מצ"ב.

אמנם, בכל כ"י כאן, לבד Munich 6, מופיע: "דתניא" מלמדין אותו... במקום "דתנן", המפורש אצלנו ובדפוסים ראשונים.
קבצים מצורפים
קרבן נתנאל.pdf
(558.06 KiB) הורד 79 פעמים

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' יוני 02, 2021 7:19 pm

נג, ב
[פיסקא: ולא היה מאריך בתפלתו]: תנו רבנן: מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפלתו, ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו. התחילו הם נכנסין והוא יוצא. [אמר להם: מפני מה אתם נכנסין?] אמרו לו: מפני מה הארכת בתפלתך? אמר להם: קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם, ועל בית המקדש שלא יחרב. - אמרו לו: אל תהי רגיל לעשות כן, שהרי שנינו: לא היה מאריך בתפלתו, כדי שלא להבעית את ישראל.
נוסח אחר בתוספתא ב, יג: מעשה בכהן גדול שהאריך, אמרו לו מה ראית להאריך, אמ' להן מתפלל אני עליכם ועל מקדש אבותיכם שלא יחרב, אמרו לו, אף על פי כן - אין אתה רשיי לשנות.
מ"מ, בתוספות ישנים: מעשה בכהן אחד שהאריך בתפלתו. בירושלמי אמר שמעון הצדיק היה: וכ"כ תוספות רא"ש.

שפת אמת: ולכאורה קשה לומר דלא ידע המשנה דאין להאריך בתפלה שלא להבעית את ישראל, ונ"ל שהי' בשנה אחרונה שלו, שהי' לו סימן רע שנכנס עמו זקן לבוש שחורים כו', ולכן האריך בתפלתו, ומה"ט גופא פחדו [כל כך שנכנסו אחריו] כשהאריך בתפלתו, שהבינו שראה סימן רע, לכן מאריך בתפלה:

הערות הגרי"ש אלישיב: ולכאורה צ"ב א"כ היאך בא לידי שמעון הצדיק ליכשל בהלכה מפורשת. ונראה לומר דהרי כל מה שהיו מקצרין שלא יהו נבעתים והיינו דיחשבו דכיון דמשתהה שם מסתמא הוא שהוא צדוקי ולא הקטיר הקטורת כדין ומת שם מיד כדאיתא לעיל, ושמעון הצדיק ידע שמכירים בו כלל ישראל שהוא אינו צדוקי ומהפרושים הוא (והרי היה ג"כ ג' דורות קודם הצדוקים) וא"כ אפילו ישתהה שם לא יחשבוהו למת ולא יהיו נבעתים. וסמך על עצמו בזה. ואעפ"כ אמרו לו שאין לעשות כן. עכ"ל.
אך ק"ל מברכות כט, א: והא תנן: אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי!
הלא לכאורה, הדבר שאירע ליוחנן כ"ג, גם יכול לקרות אצל שמעון הצדיק חס ושלום.
אף מצאנו בתלמיד הרשב"א: לא היה מאריך בתפילה זו, שלא להבעית את ישראל, שמת שם מרוב קדושת הארון. עכ"ל. לשיטתו, החשש שמת אינו מצד צדוקי או בלתי ראוי כלל.
נוסיף עוד תמיהה, מה ראו החכמים לגלות ששמעון הצדיק היה?

לענ"ד, הלא שמעון הצדיק עצמו הסביר ואמר להם: קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם, ועל בית המקדש שלא יחרב. ר"ל, מחובת תפילה היא מסירות נפש, ע"ד תענית ח, א: אמר רבי אמי: אין תפלתו של אדם נשמעת - אלא אם כן משים נפשו בכפו, שנאמר נשא לבבנו אל כפים.
ובברכות לב, א: ויחל משה את פני ה' - אמר רבי אלעזר: מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שהחלהו... ושמואל אמר מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם, שנאמר ואם אין מחני נא מספרך... ויחל משה את פני ה'. תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שאחזתו אחילו. מאי אחילו? אמר רבי אלעזר: אש של עצמות. מאי אש של עצמות? אמר אביי: אשתא דגרמי.
שם לד, א: תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר, והיה מאריך יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו: רבינו, כמה ארכן הוא זה! - אמר להם: כלום מאריך יותר ממשה רבינו? דכתיב ביה: את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו'...
ושם יב, ב: ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש - נקרא חוטא... אמר רבא: אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו. מאי טעמא? אילימא משום דכתיב ואין חלה מכם עלי [וגולה] את אזני - דילמא מלך שאני? - אלא, מהכא: ואני בחלותם לבושי וגו'.
האי "שיחלה עצמו עליו" אולי פירושו בתפילה, ע"ד ויחל משה הנ"ל, עיין עיון יעקב על עין יעקב, ועוד.

מכאן לשמעון הצדיק שאמר: "קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם"... אשר צריכים אתם למסירות נפש בתפילה עבורכם, ו"להבעית את ישראל" מחמת תפילתו הארוכה, היא מכלל מסירות נפשם, לפי שהוא שלוחם בעבודתו ובתפילתו, ואעפ"י כן נאמר לו "אל תהי רגיל לעשות כן"... לפי שעבודה קיצונית כזאת של מסירות נפש, לא שייך כ"א בזמנים רחוקים מיוחדים, "משום דלאו כל יומא מתרחיש ניסא" (פסחים נ, ב), או "לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא" (מגילה ז, ב).
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ד' יוני 02, 2021 10:34 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 02, 2021 9:59 pm

נב, ב

במתני', יצא ובא לו בדרך בית כניסתו.


בספר אפיקי ים (ח"ב סי' ל) כתב לבאר דיוק הלשון בית כניסתו (ראה בגליון הש"ס עוד והדר אות ג), וז"ל:
ועכ"פ מדברי שניהם, הקדושת יום טוב והשאג"א ז"ל נלמד, דהבאת הקטורת לפנים, אסור בדרך משופש [משובש. עי' מנחות כז, ב], ולולא דמיסתפינא הייתי אומר, דד"ז רמזה לנו המשנה דנ"ב: צבר את הקטורת ע"ג גחלים, ונתמלא כל הבית כולו עשן, יצא ובא לו בדרך בית כניסתו ופרש"י ז"ל, כשם שנכנס כשהולך לדרום, עד שהגיע לארון, פני' כלפי דרום, כך כשיצא לא היסב את פני' לצאת, אלא יוצא דרך אחורי' ופני' לארון, ומוקשה לכאורה לשון המשנה בדרך "בית" כניסתו, דאם לזה לחוד אתי, שלא יסב פני' לצאת, הו"ל לומר יצא ובא דרך כניסתו, ותיבת "בית" לכאורה אין לה מקום כלל, ובאמת ברש"י והרע"ב ז"ל, הגירסא דרך כניסתו, [א"ה, וכן בגמ' לקמן ובחולין ובירושלמי ובראשונים ליתא 'בית'], אבל אצלינו הגירסא, בדרך בית כניסתו, ואף שהוא דקדוק קל, בכ"ז הי' נראה דאולי אפשר לתרץ ברווחא.
דהנה בחולין ד"י: דבעי לומר, דיציאה דרך אחורי' לאו שמה יציאה, א"ר כה"ג ביוה"כ יוכיח, דכתיב בי' יציאה ותנן, יצא ובא לו בדרך בית כניסתו, ולכאורה צ"ע, הלא משנתנו מיירי ביציאה דאחר הקטורת, שהלך להביא הדמים של פר ושעיר, וע"ז לא נכתב בקרא לשון יציאה כלל, וקרא דויצא קאי אחר כל ההזאות כולן בקודש הקדשים, עי' ברש"י שם ומש"ש ברש"ש, ומנלן להוכיח מזה דיציאה דרך אחורי' שמה יציאה, וע"כ היה נראה, דלכאורה קשה עוד, דע"כ הא דכתבה המשנה האי דינא, דצריך לצאת דרך אחורי' כאן, ולא במס' תמיד ששנינו שם, כל הדברים הנעשים בהיכל, והו"ל לשנות שם ד"ז, וצ"ל כמ"ש הגבו"א ז"ל, דבא להשמיענו באמת גם ד"ז, דיציאה דרך אחורי' שמה יציאה, ואף דכתיבא יציאה ביוה"כ, בכ"ז יוצא דרך אחורי', ולפי"ז באמת יקשה, א"כ הו"ל לשנות דין זה לקמן, אחרי שכלה כל ההזאות שבפנים, דאז בעי לקיים יציאה דקרא, ולהשמיענו דיציאה דרך אחורי' שמה יציאה, וצ"ל דלשוי יצא ובא לו דקתני, אכל יציאות קאי, מראש ועד סוף, ואחרי שיציאה זו שאחר הקטורת, היא ראשונה לכולם, הקדים לשנות בה הדין, דאסור להסב את פני' אבל על כל יציאות קאי, ועיקר חידושא, דאף ביציאה אחר ההזאות דכתיב בה יציאה, מ"מ יציאה דרך אחורי' שמה יציאה, וא"ש דמדייק רבא מזה, דיציאה דרך אחורי' שמה יציאה, ואפ"ל עוד, דס"ל להש"ס, דכיון דכתיב יציאה בחדא, ממילא בכולן אחר כל עבודה בעינן יציאה, וע"כ דשמה יציאה:
ועתה נראה, דאולי אפ"ל, דהמשנה באה להשמיענו עוד, דהיציאה וכן הביאה אח"כ, הי' דוקא בדרך "בית" כניסתו, היינו לאפוקי דרך משופש, דאף דיציאה דרך אחורי' שמה יציאה, אבל עכ"פ דרך משופש לאו שמה יציאה, ומכל שכן הבאה דרך משופש, דגם בדם והביא כתיב, לאפוקי דרך משופש, ומדויק עוד לשון המשנה, יצא "ובא לו" דלא הו"ל לומר רק יצא בדרך בית כניסתו, אבל לפי"ז אתי שפיר, דאתי לאשמועינן, דין היציאות ודין הביאות, שבכולן בעינן דוקא בדרך "בית" כניסתו, דהוא דרך הפתח, ולא דרך משופש, ועי' בזבחים כ"ז: בתוס' שם, במאי שרצו לחלק בין הבאת דם לביאת אדם, ובפמ"א דפ"ב: כ' דלהאמת ממעטינן דרך משופש לעולם יעוי"ש.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 02, 2021 10:01 pm

בגמ', במאי עסקינן אילימא במקדש ראשון מי הוו פרוכת, אלא במקדש שני מי הוה ארון, והתניא משנגנז ארון וכו'.

ובתוס' ישנים:
והתניא משנגנז הארון כו'. הוה מצי לאיתויי ברייתא דלקמן דארון גלה לבבל דס"ל להך משנה כוותה דקתני בה משניטל הארון.

ולכאורה מרומזים בדבריו שתי קושיות, הא' למה מחזר להביא אריכות שלמה מברייתא אחר שיש כאן משנה מפורשת בסמוך, ועוד, בגמ' מקשה למ"ד משנגנז ארון, ואילו בגמ' בסמוך מוקי המשנה למ"ד משניטל ארון.

ואולי יש לומר בהקדם דנראה דשינויא דגמ' "לעולם במקדש שני, ומאי הגיע לארון מקום ארון", אינו שהגיע למקום ארון – היכן שהיה הארון בבית ראשון, אלא שישנו 'מקום ארון', ובהקדם מה שמצינו בדברי האחרונים שדנו על ההזאות בזמן בית שני שלא היה ארון היאך נתקיים דין ההזאה בפנים במקומו.

ובחידושי הגר"ח (סטנסיל סי' נו) כאן מובאת קושיא זו, וכתב לתרץ בכמה אופנים: "ולכאורה צ"ל כיון דנגנז במקומו לחד מ"ד ע"כ מיקרי שיש ארון. אמנם הרי מחילות של קדשי הקדשים לא נתקדשו, אולם עיין במנחות (כז, ב) מקום המקודש לקודש והיינו דנתקדש המקום בקדושת ארון, ונראה מזה שיש קדושה מיוחדת של מקום ארון. ואמר הגר"ח זצ"ל דזה אתי כמ"ד דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא, ולמ"ד דלא קדשה לע"ל, ע"כ דקיימו הזאות דיוהכ"פ ע"י נתינה שלא במקומו. [ועי' עוד בחידושי רבי אריה לייב מאלין ח"ב סי' כז].

ונראה לבאר יותר, דבאמת יש ג' דעות על מקום המצאו של הארון בבית שני, א' ניטל והוגלה לבבל. ב' במקומו בבית קדשי הקדשים נגנז – היינו בעומק שם. ג' בלשכת דיר העצים כדאיתא לקמן נד, א.

ואמנם יש שרצו להשוות את ב' הדעות, שהיו מחילות שנמשכו מבית קדשי הקדשים שהיה להם פתח בלשכת דיר העיזים, יעוי' בתפארת ישראל שקלים פ"ו. אולם מהרש"א ח"א כאן כתב שזה פלוגתא, יעו"ש.

ועכ"פ נראה דלמ"ד ארון נגנז במקומו בודאי יש כאן קדושה מיוחדת של מקום ארון, באותו המקום, ובהקדם דברי המשך חכמה הנפלאים בהפטרת פרשת פקודי, ונביא הדברים כפי שעולה מלשונו הקצר.

הרמב"ם (פ"ד בית הבחירה ה"א) כתב: אבן היתה בקודש הקדשים במערבו, שעליה היה הארון מונח כו', ובה שבנה שלמה את הבית, וידע שסופו ליחרב, בנו בו מקום לגנוז בו את הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, ויאשי' המלך צוה וגנזו.

ונראה שבעת אשר הכניס שלמה הארון לבית קה"ק, קידש לזה שני מקומות, א' מקומו שעל אבן השתיה, ב' אותה מחילה שבה נגנזה הארון לאחמ"כ גם שם קידש שלמה שהרי הוא כאילו הוא במקומו, ומשום כן מזין ההזאות ביוהכ"פ.

והכי דייקי קראי שנאמר במלכים א (ח, כ כא) "ואבנה הבית וגו' ואשים שם מקום לארון", בניגוד למ"ש בדברי הימים ב (ו א) "ואשים שם הארון", שהמקום לארון, הוא המחילה שמתחת לקה"ק שהוא בשביל הארון ששם נגנז הארון, ושם גם כן קידש אותו שלמה.

וניתן לומר עוד שהטעם שהעתיק הרמב"ם את מקום הארון, היינו משום שזהו הגורם את דין העבודה של יום הכיפורים, כמו שראיתי מובא בשם פי' קול יהודה על הכוזרי מאמר ג סוף אות לט [ראה בספר בגדי כהונה להגרמ"ל שחור עמ' שפט ואילך].

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 02, 2021 10:04 pm

נג, ב

בגמ', רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה.


לכאורה צ"ב, מה נכנסה בקשה זו בתפילתו הקצרה של הכהן הגדול.

ועלה בדעתי לבאר ע"פ דברי הרמב"ן הידועים בפר' ויחי (מט, י):
וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג ב) כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום
.
ומעתה יש לומר שתפילה קצרה זו נתחדשה בימי בית שני, אחר שראו אחרית בני חשמונאי, אזי הוסיפו תפילה זו, שהכהנים הגדולים לא יטו מתפקידם למלוך, ואדרבה, מתפללים על מלכות בית דוד, דלא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה. [ואולי זה כעין תיקון לעוון החשמונאים].

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' יוני 03, 2021 12:25 am

נוטר הכרמים כתב:נב, ב

במתני', יצא ובא לו בדרך בית כניסתו.


בספר אפיקי ים (ח"ב סי' ל) כתב לבאר דיוק הלשון בית כניסתו (ראה בגליון הש"ס עוד והדר אות ג), וז"ל:

אולי יש למקום להוסיף עוד דרך פשט, לפי שמצאנו מספר מקורות שנוסחתם: "יצא ובא לו כנגד בית כניסתו", במקום "דרך בית כניסתו", וכבבית הבחירה למאירי, גם בכי"ק.
א"כ יש לומר שגם "דרך בית כניסתו" ר"ל "כנגד בית כניסתו", והכוונה היא ע"ד הפירוש המשנה לרמב"ם: וענין אמרו ובא לו כדרך בית כניסתו, שיוצא כשהוא מהלך לאחוריו, פניו כלפי קדש הקדשים ואחוריו כלפי הפתח, כבוד והדור למקום.
בכל מקום נקרא קדש הקדשים "בית" קדש הקדשים, אף גם "דרך בית כניסתו", ר"ל בדרך פונה לכיוון הבית קדש הקדשים.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' יוני 03, 2021 2:42 am

נוטר הכרמים כתב:נג, ב

בגמ', רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה.


לכאורה צ"ב, מה נכנסה בקשה זו בתפילתו הקצרה של הכהן הגדול.

ועלה בדעתי לבאר ע"פ דברי הרמב"ן הידועים בפר' ויחי (מט, י):

מעין הסבר זה נמצא אף בכתב עת תורת המועדים 163 - 178, ועיין ספר קרן אורה הסבר אחר.
בגבורת ארי:
שחונה פירש רש"י חמה כמו חמותי ראיתי אור. תרגום יונתן בן עוזיאל שחינת. וקשה לי האיך מתפלל כהן גדול בלשון ארמית, וכן לא יעדי דעביד שולטן, הא ר"י גופיה אמר בפרק ז' דסוטה, כל השואל צרכיו בלשון ארמית - אין מלאכי השרת נזקקים לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמית... והמחוור נראה לי דבמקדש שהשכינה שורה שם שאני, דאפילו [יחיד] יכול להתפלל שם בלשון ארמית, דבמקום שכינה אין צריך למלאכי השרת, כדאמר בפרק קמא דשבת, ר"א כי הוי אזיל למשאל בתפיחא, זימנין אמר רחמנא ידברינך לשלם, ופריך עלה מהא דר"י, ומשני, שאני חולה דשכינה עמו, ואין צריך מלאכי השרת להכניס תפלתו, וכל שכן המתפלל בבית המקדש, שהוא מקום שכינה: (מילואים)

לכאורה, הדבר מפורש בירושלמי כמעט: ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון, וכך היתה תפילתו של כהן גדול ביום הכיפורים בצאתו בשלום מן הקודש... ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל, מעשה באחד שהאריך וגמרו להיכנס אחריו, אמרו שמעון הצדיק היה... ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה, ובשנה האחרונה אמר להן בשנה הזאת אני מת, אמרו לו מאיכן אתה יודע, אמר להן, כל שנה שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים, היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי, ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי, בעון קומי רבי אבהו, והכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקודש עד צאתו, אפילו אותן שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם - לא יהיו באהל מועד, אמר לון, מה אמר לי דהוה בר נש, אני אומר הקדוש ברוך הוא היה!


חזור אל “בית התלמוד”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 45 אורחים