אליהו חיים כתב:
ובפירוש רבינו אליקים כתב דאותו שזכה בשחיטה אומר לכל מי שירצה זכה עמי בעבודת התמיד, ומשמע דזכות הזוכה ראשון [השוחט] לקבוע כל השאר, וכן נראה דמפרש לענין הזוכה בקטורת דאומר לכל מי שרוצה זכה עמי במחתה, (עי' בדבריו ריש עמוד ב' ד"ה זכה עמו במחתה).
טור תלגא כתב:עי' שיח יצחק ומביא הירושלמי שמיבעיא לי' אם לימין אם לשמאל.
טור תלגא כתב:עי' שיח יצחק ומביא הירושלמי שמיבעיא לי' אם לימין אם לשמאל.
אולם ראה רש"י פרק איזהו מקומן: גְּמִירִי, סַנְהֶדְרִין בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה. כְּדִכְתִיב: 'וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו'. והוא מספרי ברכה (שנב). ולאור זה, תשובת רבא צריכה תלמוד.באמונתו כתב:כו, א
מכאן מבואר ש'מחוקק' איננו מי שקובע חוקים, שא"כ אין מובן תירוצם: אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא, ומאי שנא 'יהודה מחוקקי', מ'יורו משפטיך ליעקב' ומ'בני יששכר' וגו'.
קרית מלך כתב: אמנם עדיין צ"ב קצת מפירושו של רש"י על הכתוב הנ"ל שכתב "מחוקק ל' שררה שמחוקק ושולח ספרים ומצוה כמו (בראשי' מ''ט) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו".
אולם בפירושו לספר ישעיה בפסוק 'יי מחוקקנו' כתב וז"ל: הַמּוֹשֵׁל יִקָּרֵא 'מְחוֹקֵק', כְּמוֹ 'וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו', לְפִי שֶׁהוּא מֵשִׂים חֻקִּים בָּעָם.באמונתו כתב:כו, א
כ"כ הרד"ק בשרשים וז"ל: ופי' 'מחוקק מבין רגליו', כי דרך המושל להיות סופר יושב לרגליו.
ביקורת תהיה כתב:אולם בפירושו לספר ישעיה בפסוק 'יי מחוקקנו' כתב וז"ל: הַמּוֹשֵׁל יִקָּרֵא 'מְחוֹקֵק', כְּמוֹ 'וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו', לְפִי שֶׁהוּא מֵשִׂים חֻקִּים בָּעָם.באמונתו כתב:כו, א
כ"כ הרד"ק בשרשים וז"ל: ופי' 'מחוקק מבין רגליו', כי דרך המושל להיות סופר יושב לרגליו.
לא אמר כלום, פשוטו כמשמעו. דמאי מקשי תלמודא 'ואימא נמי יהודה', ומאי משני?באמונתו כתב:מצ"ב עוד תירוץ יפה לרב בעל מרגליות הים.
באמונתו כתב:כו, א
אמר רבא: לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר, לוי - דכתיב יורו משפטיך ליעקב, יששכר דכתב [ומבני] יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. - ואימא יהודה נמי, דכתיב יהודה מחקקי! - אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא. רש"י: דמורי - שמורה הוראות בישראל. אליבא דהילכתא - להורות כדת וכהלכה. עכ"ל.
מכאן מבואר ש"מחוקק" איננו "מי שקובע חוקים" = A legislator (or lawmaker) (וכפי שמקובל בעברית מדוברת), שא"כ לא מובנת תירוצם: אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא, ומאי שנא "יהודה מחוקקי", מ"יורו משפטיך ליעקב" ומבני יששכר וגו'. רק כפירוש רבינו אליקים: מחוקקי, משמע סופר, דהיינו תלמ' חכמ'. ובעץ יוסף (על עין יעקב): וכ"כ הרד"ק באמת בשרשים וז"ל, ופי' מחוקק מבין רגליו, כי דרך המושל להיות סופר יושב לרגליו, ע"ש...
א"כ, פשט תיבת "מחוקק" לשון "סופר", מפני שהיו רגילים לכתוב בחקיקה, וכינוי הוא אל ת"ח הנקרא סופר, וכך ת"ח רבים מכונים סופרים, ולא שייך כלל לעניין חוקים, משפטים והוראות.
אליהו חיים כתב:בהקדמת הג' הנצי"ב לספרו 'העמק שאלה': וכן פי' הפסוק 'לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו', פי' מבין רגליו של המחוקק, דעיקר המועיל להוציא העיון לאורה הוא דבוק החברים ופלפול התלמידים, ובימיהם היה הרב יושב על הספסל והתלמידים יושבים לפניו בקרקע.
וכבר הערנו במקום אחר, כי אין הפירוש הולם את המלים.משום שהיה המנהג לפנים שהרב היה יושב על הספסל והתלמידים דנים לפניו על הקרקע, וא"כ התלמידים ישבו בין רגליו של הרב, וזהו הביאור שלא יסור מיהודה מחוקק מבין רגליו, היינו ראשי ישיבות שלומדים תורה עם תלמידים היושבים בין רגליהם.
אליהו חיים כתב:כח.
בתוס' ד"ה שנאמר וישכם אברהם בבוקר
"ולא הוה נמי שליח מצוה כי לא היה חפץ הקב"ה שישא בעדם רנה ותפלה".
ביקורת תהיה כתב:אליהו חיים כתב:בהקדמת הג' הנצי"ב לספרו 'העמק שאלה': וכן פי' הפסוק 'לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו', פי' מבין רגליו של המחוקק, דעיקר המועיל להוציא העיון לאורה הוא דבוק החברים ופלפול התלמידים, ובימיהם היה הרב יושב על הספסל והתלמידים יושבים לפניו בקרקע.
וכן כתב בפירושו על התורה:וכבר הערנו במקום אחר, כי אין הרעיון (לא יסור יושב מבין רגליו של המחוקק) הולם את המלים.משום שהיה המנהג לפנים שהרב היה יושב על הספסל והתלמידים דנים לפניו על הקרקע, וא"כ התלמידים ישבו בין רגליו של הרב, וזהו הביאור שלא יסור מיהודה מחוקק מבין רגליו, היינו ראשי ישיבות שלומדים תורה עם תלמידים היושבים בין רגליהם.
ופליג אדרבא, דאמר: מסיקי השמועה כהלכה וכמשפט הם בני לוי ויששכר, ואילו בני יהודה אינם אלא מלמדי תורה (סופרים).אליהו חיים כתב:בהקדמת הג' הנצי"ב לספרו 'העמק שאלה': שבט לוי בסייעתא דשמיא כיוונו להלכה, אבל שבט יהודה כחם להמציא הכרעות עפ"י חקירה ופלפול.
ביקורת תהיה כתב:ופליג אדרבא, דאמר: מסיקי השמועה כהלכה וכמשפט הם בני לוי ויששכר, ואילו בני יהודה אינם אלא מלמדי תורה (סופרים).אליהו חיים כתב:בהקדמת הג' הנצי"ב לספרו 'העמק שאלה': שבט לוי בסייעתא דשמיא כיוונו להלכה, אבל שבט יהודה כחם להמציא הכרעות עפ"י חקירה ופלפול.
דברי רבא עלומים. הלאה! אמר רבי יוחנן: אין מפיסין על תמיד של בין הערבים.
פירוש, אמש, בסיימו את דברי הסנגוריא נסתלק מעליו כבוד השם, רמז כי אין חפצו שישא בעדם רנה ותפלה, דהיינו בקשת רחמים.אליהו חיים כתב:כח. תוס' ד"ה שנאמר: לא הוה שליח מצוה, כי לא היה חפץ הקב"ה שישא בעדם רנה ותפלה.
לא קשי ולא מידי. ראה:אִיךְ-מֶיְין כתב:כח. תוס' ד"ה שנאמר.
קשה, מה שייך שם תפילה, הרי קרא ד'וישכם אברהם בבוקר', נאמר אחר הפיכת סדום.
ביקורת תהיה כתב:לא אמר כלום, פשוטו כמשמעו. דמאי מקשי תלמודא 'ואימא נמי יהודה', ומאי משני?באמונתו כתב:מצ"ב עוד תירוץ יפה לרב בעל מרגליות הים.
אהרן תאומים כתב:בענין זה בפרה"ש בחוקותי, אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה, מובא בליקו"ש שהעמל נגזר לא מהמילה תלכו בלבד אלא בצירוף המילה חוקים שמשמעותו חקיקה שהיא יותר עמל מכתיבה גרידה, אמנם ראיתי בדרך שיחה להגרשי"ח שליט"א שאמר שהתלכו משמע עמל
אם רבא דיבר בבחורי שבט לוי ושבט יששכר, מאי מקשינן ליה 'אימא יהודה נמי דכתיב יהודה מחוקקי'? וכי היכן רמוז בקרא שמחוקקי יהודה היו בחורים?באמונתו כתב:קושייתך לא הבנתי.
אליהו חיים כתב:כח.
חידוש גדול בתוס' ד"ה שנאמר וישכם אברהם בבוקר... ועוד קשיא כיון דשלוחי מצוה אינן נזוקין למה נמנע מלהשכים בלילה מתוך דת"ח אל יצא יחידי בלילה ותירצו [בהקדמה דהך פסוק הוא בתפילתו על סדום]...ולא הוה נמי שליח מצוה כי לא היה חפץ הקב"ה שישא בעדם רנה ותפלה.
ובפשטות תמוה הרי 'חסד לאברהם' מדת חסדו וטובו להתפלל אף על רשעי הדור וכדהאריכו הספרים על זה בפרשת וירא, והרי לא ידע שהם רשעים עד כדי כך שלא יועיל תפילה בעדם וגם אינו ראוי לכ' לגרע ממצוות תפילה וחסד מפני כך. ורואים שגדר שליח מצוה אינן ניזוקין אינו תלוי במעשה המצווה אלא בזכות של המצוה הנעשית ואם אין ריצוי לפני הקב"ה אין בזה הזכות להגן, והוא בהחלט חידוש גדול מאוד לענ"ד.
מה דעת שאר הראשונים והאחרונים בענין זה?
ביקורת תהיה כתב:אם רבא דיבר בבחורי שבט לוי ושבט יששכר, מאי מקשינן ליה 'אימא יהודה נמי דכתיב יהודה מחוקקי'? וכי היכן רמוז בקרא שמחוקקי יהודה היו בחורים?באמונתו כתב:קושייתך לא הבנתי.
ביקורת תהיה כתב:פירוש, אמש, בסיימו את דברי הסנגוריא נסתלק מעליו כבוד השם, רמז כי אין חפצו שישא בעדם רנה ותפלה, דהיינו בקשת רחמים.אליהו חיים כתב:כח. תוס' ד"ה שנאמר: לא הוה שליח מצוה, כי לא היה חפץ הקב"ה שישא בעדם רנה ותפלה.
הלכך, שיבתו היום אל המקום אשר עמד שם את פני השם לשאת בעדם רנה ותפלה, אינה נחשבת שליחות מצוה.
באמונתו כתב:אליהו חיים כתב:כח.
חידוש גדול בתוס' ד"ה שנאמר וישכם אברהם בבוקר... ועוד קשיא כיון דשלוחי מצוה אינן נזוקין למה נמנע מלהשכים בלילה מתוך דת"ח אל יצא יחידי בלילה ותירצו [בהקדמה דהך פסוק הוא בתפילתו על סדום]...ולא הוה נמי שליח מצוה כי לא היה חפץ הקב"ה שישא בעדם רנה ותפלה.
ובפשטות תמוה הרי 'חסד לאברהם' מדת חסדו וטובו להתפלל אף על רשעי הדור וכדהאריכו הספרים על זה בפרשת וירא, והרי לא ידע שהם רשעים עד כדי כך שלא יועיל תפילה בעדם וגם אינו ראוי לכ' לגרע ממצוות תפילה וחסד מפני כך. ורואים שגדר שליח מצוה אינן ניזוקין אינו תלוי במעשה המצווה אלא בזכות של המצוה הנעשית ואם אין ריצוי לפני הקב"ה אין בזה הזכות להגן, והוא בהחלט חידוש גדול מאוד לענ"ד.
מה דעת שאר הראשונים והאחרונים בענין זה?
לענ"ד, מן האפשר בהקדם בראשית רבה פרשת וירא פרשה מט: (כג) [ויגש אברהם] וגו' ר' יודה ור' נחמיה ורבנין ר' יודה אמר הגשה למלחמה היך דאת אמר ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה וגו', ר' נחמיה אמר הגשה לפיוס היך דאת אמר ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו, רבנין אמ' הגשה לתפילה היך דאת אמר ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו וגו', אמר ר' לעזר פשט ליה אם למלחמה אני בא אם לפיוס אני בא אם לתפילה אני בא...
אברהם נערך כ"י למלחמה! ואלמלא מדרש מפורש - אי אפשר לאומרו. ממילא, לא מוגדרת כמצווה אלא מעין "עבירה לשמה", (ויש לכך יסוד מהקדמת אבני מילואים לתלמיד המחבר, שכ"כ להדיא אצל תפילת משה אחר חטא העגל, שאמר ואם אין מחני נא... אף מצאנו מחבר אחד הלומד משם לתפילת אברהם ממש). לכן, ספק רב אי הבטחת שלוחי מצווה אינם ניזוקים נוגעת אצל עבירה לשמה.
אדרבה, נחני באורח מישור.באמונתו כתב:נדמה לי שלא הבנת דבריו.
ביקורת תהיה כתב:פירוש, אמש, בסיימו את דברי הסנגוריא נסתלק מעליו כבוד השם, רמז כי אין חפצו שישא בעדם רנה ותפלה, דהיינו בקשת רחמים.אליהו חיים כתב:כח. תוס' ד"ה שנאמר: לא הוה שליח מצוה, כי לא היה חפץ הקב"ה שישא בעדם רנה ותפלה.
הלכך, שיבתו היום אל המקום אשר עמד שם את פני השם לשאת בעדם רנה ותפלה, אינה נחשבת שליחות מצוה.
ביקורת תהיה כתב:לא קשי ולא מידי. ראה:אִיךְ-מֶיְין כתב:כח. תוס' ד"ה שנאמר.
קשה, מה שייך שם תפילה, הרי קרא ד'וישכם אברהם בבוקר', נאמר אחר הפיכת סדום.
viewtopic.php?f=29&t=45707&p=707127#p707127
אליהו חיים כתב:אם אני מהבנתי כראוי דבריך היקרים, אמנם זה היה תפילה כמבואר בתוס', אך כביכול בצורת 'מלחמה' דהיינו בידיעה תחילה שאין זה רצון השם להתרצות לו אלא כעין 'עבירה לשמה' בתפילה זו, ולכן לא נחשב שליח מצוה בידעו מעיקרא בגישתו לתפילה דאין זה רצון ה' (ורק אם היה נתהפך להתקבל היה למפרע גם נחשב כמצוה) דברים מבהילים!! [מהמפרשים במדרש לא משמע כך, אך פשטות הלשון 'הגשה למלחמה' נראה כן, אך הדבר מחודש]
וכי אפשר להבין אחרת?! ודאי שהלך אל המקום אשר עמד שם את פני השם בשביל לבקש רחמים על אנשי סדום, מאחר שטרם ידע כי סדום נהפכה.אִיךְ-מֶיְין כתב:הרי זה ודאי שתוספות הבינו שהשכים אברהם בבוקר כדי להתפלל!
ביקורת תהיה כתב:[וכי אפשר להבין אחרת?! ודאי שהלך אל המקום אשר עמד שם את פני השם בשביל לבקש רחמים על אנשי סדום, מאחר שטרם ידע כי סדום נהפכה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 24 אורחים