מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות והארות במסכת יומא

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' מאי 09, 2021 3:06 pm

אליהו חיים כתב:אשמח אם תפרט.

בעצם, דבר מבואר ברש"י הוא: ויגש אברהם – מצינו הגשה למלחמה – ויגש יואב, הגשה לפיוס – ויגש אליו יהודה, והגשה לתפילה – ויגש אליהו הנביא. לכל אלה ניגש אברהם: לדבר קשות, {לפיוס}, ולתפילה.

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » א' מאי 09, 2021 3:31 pm

אולי לרש"י אין פלוגתא בין האמוראים אלא צורת תפילתו העמיד על ג' צדדים לכלול כל שלשתם, והכל כרצון השם כן העמיד תפלתו,
אך אולי כפי ה'צורה' של מלחמה, אינו בגדר 'שליח' מצוה כיון דאין רצונו ית' בתפילה ובפיוס, וצריך להיות שליח מצוה לפי רצונו ית' באמת כדי שלא יהא ניזוק.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' מאי 09, 2021 4:46 pm

ביקורת תהיה כתב:
אִיךְ-מֶיְין כתב:הרי זה ודאי שתוספות הבינו שהשכים אברהם בבוקר כדי להתפלל!
וכי אפשר להבין אחרת?! ודאי שהלך אל המקום אשר עמד שם את פני השם בשביל לבקש רחמים על אנשי סדום, מאחר שטרם ידע כי סדום נהפכה.
יש לתקן את הנוסח ולומר: מאחר שסדום לא נהפכה עד שהשמש יצא על הארץ.

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי שמואל דוד » א' מאי 09, 2021 7:23 pm


באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

מקום שכינה

הודעהעל ידי באמונתו » א' מאי 09, 2021 7:27 pm

כו, א
גמרא: הרביעי חדשים עם ישנים וכו'. מתניתין דלא כרבי אליעזר בן יעקב. דתנן, רבי אליעזר בן יעקב אומר: המעלה איברים לכבש הוא מעלה אותן למזבח. במאי קמיפלגי? מר סבר: ברב - עם הדרת מלך, ומר סבר: מקום שכינה לאו אורח ארעא. רש"י: לאו אורח ארעא - למיתחזי כמאן דטריח ליה מילתא.
תוספות: מקום שכינה לאו אורח ארעא - אפילו ראב"י דקסבר הכא דלאו אורח ארעא, נראה דמודה הוא בההיא דתמיד [נשחט] בערב הפסח שחט ישראל וקיבל הכהן נותנו לחבירו וחבירו לחבירו וכו' עד והכהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד, ומפרש בגמרא טעמא משום ברוב עם הדרת מלך, דהתם לא שייך למימר לאו אורח ארעא שהרי כשהיה נותנה לחבירו לא היה הולך לו אלא חוזר ומקבל ומושיט וחוזר ומקבל ומושיט, שהרי רוב פסחים היה להם, אבל היכא שמוליך עד לכבש והולך לו, ההוא ודאי לאו אורח ארעא.
אף בתוספות ישנים: ומר סבר מקום שכינה לאו אורח ארעא. שיניח זה העבודה - וילך לו ויעשה אחרת, אבל ודאי כולי עלמא מודו שהיו מביאין האברים על הכבש כשמלחום, כמו שמפורש במס' תמיד ובכמה דוכתי:

מסתימת רש"י, גם מקושיית תוספות שלנו והישנים מבואר, ש"מקום שכינה" הנזכר כאן, היינו מקום מקדש, ר"ל כל העזרה. אמנם ברבינו יהונתן מלוניל: הרביעי חדשים גם ישנים, שאפי' יצא הפייס להעלות מן הכבש למזבח לאחר שזכו להעלותם על גבי הכבש, אין אנו חוששי' לזה, ויחיד הבא לו הגורל הוא לבדו יעלה כל האיברים למזבח, שאע"פ שהבאת האיברים עד הכבש היו רבים, משום דכתי' ברב עם הדרת מלך, אבל מחצי כבש ולמעלה ולמזבח, לאו אורח ארעא היא, ויותר יש כבוד שכינה במועט מבמרובין.
גם בפירוש רבינו אליקים: במקום שכינה לאו אורח ארעא, הואיל דקרבו האיברים כל כך לגבי המזבח, אין דרך כבוד בכך לפייס עליהן. ט"ן ונהיר', לאו אורח ארעא דהאי ליעביד פלגא והאי ליעביד פלגא.
לפירושם, "מקום שכינה" המכוון כאן, היינו דווקא מזבח, אשר ישנה השראת שכינה על גבי המזבח בייחוד! ממילא לא קשה קושיות שתי התוספות.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ב' מאי 10, 2021 1:13 am

כז, ב
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: זר שסידר את המערכה חייב. כיצד הוא עושה - פורקה וחוזר וסודרה. - מאי אהני ליה - אלא פורקה זר, וסודרה כהן... רש"י: חייב - מיתה. פורקה - הזר, אין צריך כהן לסתור סידורה, אלא הזר בעצמו.

בפשטות משמע זר שסידר מערכה חייב, ו"כיצד הוא עושה" להיפטר מחיובו, וכאן חידוש שלא מצאנו בשאר מקומות, כמו בשבת, מי שבנה את הבית וחזר וסתרו (ולא ע"מ לבנות), אטו סתירתו פוטרת אותו מסקילה?!
ובאמת כבר כתב בחדושי הריטב"א: כיצד הוא עושה. פי' להכשיר את המערכה מיהת, דאילו במיתה כבר נתחייב...
אף בפירוש רבינו אליקים: כיצד עושה, דתיהוי המערכה כשירה.

ומאידך, בתוספות רא"ש: כיצד הוא עושה - פורקה וחוזר וסודרה. נראה לי לפרש, כיצד הוא עושה, להכשיר המערכה להקטיר עליה, אבל ממיתה לא נפטר, כיון שעשה העבודה, או שמא לאו עבודה גמורה היא, כל זמן שלא הקטירו עליה, ומיהו מסתבר כפי' קמא.
אף בס' ערוך השולחן העתיד - הלכות ביאת מקדש סימן מח סעיף יד: וכלל גדול יש בעבודת הזר, שאם הוא דבר שא"א לבטלה אחרי עשייתה, העבודה פסולה, והוא או לוקה או חייב מיתה... אמנם אם אפשר בחזרה, כגון זר שסידר המערכה פורקה וחוזר הכהן וסודרה ונתבטלו מעשיו, ואולי גם אינו לוקה - כיון שנתבטלו מעשיו, וכן כל כיוצא בזה. וכן יראה לי אם סידר לחם הפנים יפרקוהו ויחזור ויסדר הכהן, וכן אם סילקו יחזור ויניחנו ויסלקנו כהן. ומה מקרי אי אפשר בחזרה, כגון קבלה זריקה הזאה, אבל הולכה אפשר לתקנה להוליכה חזרה ויוליכה הכהן...

לענ"ד, מקום יש לבאר צד הפוטר ברא"ש, גם בערוה"ש, שבעצם פשט לשון הגמרא מורה הכי, כמבואר מתוך דברי כל הראשונים שזכרנו, מפני שבאמת ל"ד זר שסידר את המערכה למלאכת שבת ועבירות אחרות, שהם מעשה השלם וגמור, כ"א בפ"ע.
ברם, סידור מערכה לדוגמה, חלק היא ממערכה ומכלול שלם של מעשים, מעין לשון השפת אמת: בגמ' זר שסידר כו' כיצד הוא עושה פורקה וחוזר וסודרה כהן, נראה דדוקא בסידור המערכה הדין כך - שאינה אלא מצוה להכין כדי לסדר ולהבעיר אח"כ, אבל העלאת האיברים דהוא גוף המצוה ומקיים בכך המצוה גופי' בהעלאת האיברים, אין עצה לחזור ולסדרן [כדאי' במנחות (ו ב) דאם קמץ זר פסול, ולא אמרי' דיחזור הכהן ויקמוץ לת"ק דפליג אבן בתירא ע"ש]:
זהו המכוון ג"כ בלשון הרא"ש לעיל: "שמא לאו עבודה גמורה היא, כל זמן שלא הקטירו עליה", וע"כ פורקה נפטר מחיובו, מפני שמעולם לא חובר מעשהו וצורף במערכה השלמה.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ב' מאי 10, 2021 3:19 am

כג, א
תנו רבנן: מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו - נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם, ואמר: אחינו בית ישראל שמעו! הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושפטיך, אנו על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות? געו כל העם בבכיה... וירושלים בת אתויי עגלה ערופה היא? והתניא: עשרה דברים נאמרו בירושלים, וזו אחת מהן: אינה מביאה עגלה ערופה. ועוד: לא נודע מי הכהו כתיב - והא נודע מי הכהו. אלא כדי להרבות בבכיה. רש"י: אינה מביאה עגלה ערופה - דכתיב כי ימצא חלל באדמה וגו' לרשתה - ואין ירושלים ירושה, דקסבר לא נתחלקה לשבטים.
בית הבחירה למאירי: וא"כ זה שאמרו בסוגיא זו... אנו על מי נביא עגלה ערופה... שמשמען של דברים, שאלו נמצא חוץ לעיר, בני העיר היו מביאין אותה, לא על דרך הדקדוק נאמרה... אלא לא אמרה אלא על דרך ההרחבה, להרבות בבכיה:

ויש לשאול, לכאורה, וכי "כדי להרבות בבכייה", הותר, ויש מקום לדרוש שלא כהלכה? ועוד, כי אם דברים אלו לא אמתיים, איך יַרבו בבכייה, והרי הכול יודעים שאינם נכונים, ולא שייך לדין עגלה ערופה, וכיצד מתעוררים בני אדם מעניין לא אמתי? (ראה המהרש"א, בעקידת יצחק דברים שער ק"ה, ובלבוש מרדכי - הקדמות בבא קמא פתיחה).

אולם לענ"ד, מקום יש לפרש, שאם אמנם למעשה, ודאי אין עגלה ערופה נוהגת שם, בכ"ז "צד דין עגלה ערופה" הייתה, והיינו דרשת רבי צדוק;
"ירושלים לא נתחלקה לשבטים", טעמו, מפני שירושלים משמשת כעיר של שלום, וע"ד תלמוד ירושלמי - מסכת חגיגה פרק ג הלכה ו: אמר רבי יהושע בן לוי, ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו - עיר שהיא עושה כל ישראל חברים... אמר רבי זעורה, ובלבד בשעה ששם עלו שבטים. בפנים יפות - פרשת פינחס: ויש לפרש מ"ש [ירושלים הבנויה] כעיר שחוברה לה יחדיו, פירוש, שלא נתחלקה לשבטים, ואין לשום שבט חלק בה, שהוא מקום שהוא אחדות... בן איש חי - שנה ראשונה פרשת מסעי הקדמה: וכן מקום הקבוע והמיוחד לכל ישראל הוא ירושלים, דלא נתחלקה לשבטים לחד מ"ד, לכך גם ירושלים יש לה ע' שמות, וכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו...
ממילא, בעת שבירושלים נשפך דם נקי, היפוך גמור בתכלית אל שלום ואחדות, שוב אין סיבה וטעם, ועניין "לא נתחלקה לשבטים" בטל, שממילא אין לפטור ירושלים מעגלה ערופה.
לגבי הקושיה השנייה: ועוד: לא נודע מי הכהו כתיב - והא נודע מי הכהו, הרי קטע זה חסר בכ"י מינכן הנודע, חסר בעין יעקב הראשון, גם חסר בכ"י אחרים מהגמרא, עיין ס' דק"ס ועוד, וצריך לעיין.

נציין עוד מעניין לעניין, הגמרא לעיל כב, ב: וירב בנחל, אמר רבי מני: על עסקי נחל. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול לך והכית את עמלק, אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה...
וברבינו חננאל: וירב בנחל, על עסקי נחל, כלומר, כבדה עליו גזירת שמים, והיה אומר, אם נמצא חלל במחנה [באדמה] - מביאין עגלה ערופה, כל הנפשות הללו שהרגנו, עאכ"ו שצריכין להקריב כדי להתכפר, לכן השאיר מיטב בהמה!, יצתה ב"ק ואמרה לו אל תהי צדיק הרבה...

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

כדאמרינן

הודעהעל ידי באמונתו » ב' מאי 10, 2021 4:06 am

כח, א
אלא; אי אתמר - הכי אתמר, אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: זר שסידר שני גזירי עצים - חייב, הואיל ועבודה תמה היא. - מתקיף לה רבא: אלא מעתה תבעי פייס! - ולא בעיא פייס? והתניא: מי שזכה בתרומת הדשן - יזכה בסידור שני גזירי עצים! - הכי קאמר: יפייסו לה בפני עצמה, כדאמרינן.
לא ברור מהי "כדאמרינן" הזה.

ובמהרש"א: גמרא, ה"ק, יפייסו לה בפני עצמה, אלא כדאמרי' כו' כצ"ל, וכן נראה להגיה מדברי התוס', דמכח קושיא זו דיפייסו לה בפני עצמה, חזר התלמוד מאיכא דאמרי, וקאמר אלא כדאמרינן ללישנא קמא דזר שסידר ב' גזרי עצים חייב מפני שהיא עבודה, דהשתא לא תקשי יפייסו לה בפני עצמה, כמ"ש התוס', וק"ל: גם במסוה"ש ציין להגהה הזו.

ברם, בבדיקת כל עדי הנוסח, הנה לא מצאנו נוסח "אלא כדאמרינן", רק "כדאמרינן" לחודיה נמצא אצל מקצתם. לכך ייתכן לו"ד להציע פשוטו בדרך רבינו חננאל: ותריצנא לר' יוחנן הכי, זר שסידר ב' גזירין חייב - הואיל ועבודה תמה היא. אי הכי תיבעי פייס בפ"ע, ופרקינן, האי כבר שנינן לה כדאמרינן בתחלת הפרק, כיון דתקינו פייס לתרומת הדשן - לא הוו אתו, שהיה כבד עליהן להניח השינה ולעמוד, דהוו אמרי - מי יימר דמיתרמי לי, הדר תקינו, מי שזכה בתרומת הדשן - יזכה בסידור המערכה ובשני גזירין, כלומר, הוסיפו אלו העבודות כדי שיבואו...

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

מי האיר ממזרח צדק

הודעהעל ידי באמונתו » ב' מאי 10, 2021 4:46 am

כח, ב
רש"י: ומצינו בתלמוד ירושלמי: כדי להזכיר זכות אבות - מזכירין חברון.
גם רבינו חננאל: ירושלמי... ולמה עד שבחברון - כדי להזכיר זכות אבות - שהן ישנים בחברון.
לא ברור, מדוע דווקא בזה המעשה, נתקן להזכיר זכות אבות.

אמנם, יש ליישב ע"פ בבא בתרא טו, א: וליחשוב נמי איתן האזרחי! אמר רב: איתן האזרחי זה הוא אברהם, כתיב הכא: איתן האזרחי, וכתיב התם: מי העיר ממזרח צדק [וגו'].
ושם טז, ב: כתנאי: וה' ברך את אברהם בכל - מאי בכל?... רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם - תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה. אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: אידלי יומא אידלי קצירא. רש"י: אידלי יומא - הוגבה שמש כשהחמה זורחת. אידלי קצירא - מיקל החולי.
אף בבראשית רבה - פרשת בראשית פרשה ב: [והארץ היתה תהו וגו'] ר' יודה בר' סימון פתר קרייה בדורות, והארץ היתה תהו זה אדם הראשון ללמה ולא כלום, ובהו זה קין שביקש להחזיר העולם לתהו ובהו, וחשך זה דור אנוש והיה במחשך מעשיהם, על פני תהום זה דור המבול ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום, ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ויעבר אלהים רוח על הארץ, אמר הקדוש ברוך הוא, עד מתי יתנהג העולם באפילה, יבוא האור, ויאמר אלהים יהי אור - זה אברהם, הה"ד מי העיר ממזרח צדק, [אל תקרא העיר - אלא האיר], ויקרא אלהים לאור יום - זה יעקב, ולחשך קרא לילה זה עשו, ויהי ערב זה עשו, ויהי בקר זה יעקב, יום אחד שנתן לו הקדוש ברוך הוא יום [אחד ואי זה זה יום] הכיפורים.

מכ"ז נלמד, כי אם יש בנפשות דמיון לזריחת שמש, קיומו ומימושו באברהם אבינו הוא. אל תקרי מי "העיר" ממזרח צדק - אלא מי "האיר" ממזרח צדק. לכן הזכירו זכות אבות דווקא בלשון הרואה: האיר פני כל המזרח עד שבחברון!
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ג' מאי 11, 2021 11:52 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

זקנים ויושבים בישיבה

הודעהעל ידי באמונתו » ב' מאי 10, 2021 5:17 am

גמרא: אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי. אמר רב יוסף: אנן מאברהם ניקום וניגמר?... אי נמי: שאני אברהם... משום דזקן ויושב בישיבה הוה.
דאמר רבי חמא ברבי חנינא: מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם. היו במצרים - ישיבה עמהם, שנאמר לך ואספת את זקני ישראל, היו במדבר - ישיבה עמהם, שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים, יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ויהי כי זקן יצחק, יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ועיני ישראל כבדו מזקן. אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו, אמר רבי אלעזר: שמושל בתורת רבו. הוא דמשק אליעזר - אמר רבי אלעזר: שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים...
רבינו חננאל: אי נמי זקנים יושבין בישיבה היו, כלומר, שכינה עמהם כו'. משם לערוך ערך אסטגנין: אי נמי זקן ויושב בישיבה היה, דאמר מר מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהן - כלומר, זקנים ויושבים בישיבה - ושכינה ביניהן.
לפי ר"ח, הרי מפורש, שהמשמעות שבישיבה היא מקום שכינה.

והנה נמצא מאמר דומה לגמרא יומא שלנו, במגילה כט, א: תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. שבכל מקום שגלו - שכינה עמהן. גלו למצרים - שכינה עמהן, שנאמר: הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו', גלו לבבל - שכינה עמהן, שנאמר: למענכם שלחתי בבלה. ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר: ושב ה' אלהיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגליות...

מאמר זה, הרי מזכיר את דבריהם אצלנו ביומא, אלא שביומא אמרו: מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם... ובמגילה נאמר שבכל מקום שגלו - שכינה עמהם... אמנם לפי ר"ח, הרי שבאמת דבר אחד הוא, ישיבה היא מקום שכינה, ושכינה היא במקום ישיבה!

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ב' מאי 10, 2021 7:58 am

מיללער כתב:
באמונתו כתב:בגמרא: אמר רב: ארבע עבודות זר חייב עליהן מיתה: זריקה, והקטרה, וניסוך המים, וניסוך היין. ולוי אמר: אף תרומת הדשן. וכן תני לוי במתניתיה: אף תרומת הדשן. מאי טעמא דרב - דכתיב ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם, לכל דבר המזבח, ולמבית לפרכת, ועבדתם, עבדת מתנה אתן את כהנתכם, והזר הקרב יומת. עבדת מתנה - ולא עבודת סילוק, ועבדתם - עבודה תמה, ולא עבודה שיש אחריה עבודה. - ולוי: רבי רחמנא לכל דבר המזבח...
רש"י: לכל דבר המזבח - לרבות עבודת סילוק, אם עבודה תמה היא, כגון תרומת הדשן.
תוספות: ולוי רבי רחמנא לכל דבר המזבח - הכא לא הוה מצי למיפרך ומה ראית לרבות עבודת סילוק - ולמעוטי עבודה שאינה תמה, דיש לומר דעבודת סילוק דבר המזבח היא, אבל עבודה שאין תמה אינה במזבח, אבל קשה לי, אם כן ליחייב אסידור מערכה נמי, דהא עבודת מזבח נמי היא, ומה ראית למעט אותה ולרבות עבודת סילוק, אלא יש לומר תרומת הדשן עדיפא שקודמת לכל.
תוספות הרא"ש: וא"ת, אמאי לא מוקי לה לקרא לרבות הוצאת כף ומחתה, ודישון מזבח הפנימי, דעבודות תמות הן, וי"ל דאינן עבודות גמורות וחשובות כמו תרומת הדשן, שאינה באה לנקות המקום שיהיה ראוי לעבודה אחרת, אלא מצות המקום היא... ע"ע בריטב"א.

לשונות רש"י - תוספות, ועוד ראשונים נוספים, מוכיחים, ש"לכל דבר המזבח" הנדרש, ריבוי הוא בעלמא, אשר תרומת הדשן אינה אלא תוצאה הימנו, וממילא מקשים "מה ראית" ושאר קושיות.
אמנם, בלשון רבינו חננאל: ולוי אמר, אף זה שהרים תרומת הדשן חייב מיתה, שנא' דבר המזבח. ואפי' זה... הנה נשמע מעט, אשר דרש מיוחד ספציפי הוא לתרומת הדשן, לפי ש"דבר המזבח" רומז דייקא לתרומת הדשן. נמצא אפוא א"כ, כי אין מקום לקושיות מה ראית וכו' מאחר שהדרש מיוחד הוא לתרומת הדשן.

נראה דפליגי הראשונים כאן אם תרומת הדשן הוא מצוה ממצות העולה (כמש"כ והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה) או שהוא ממצות המזבח ולפי זה יכולין למילף ישר מהכ' לכל דבר המזבח.

כמדומה שבחי' הגרי"ז ובבית בריסק האריכו בזה במצוות תרומת הדשן ומהותה.

ולפי זה התוס' הרא"ש דלא לומד 'ישר' מ'לכל דבר המזבח' אלא בתורת ריבוי ולפי סברא בלבד, היינו משום דסובר דאינה עבודת המזבח אלא עבודה בדשן, וכדמשמע גם מלשונו שהובא דכתב שאינה באה לנקות המקום שיהיה ראוי לעבודה אחרת [והיינו דלא בא לתקן המזבח] אלא מצות המקום היא.
ועתה באתי על שראיתי כעת דברי תוס' הרא"ש כ"ז ב' אבל תרומת הדשן לא שייכא ליום שלפניו והיא תחלת עבודה לצורך היום והרמת הדשן מכשרת המערכה להקטרת היום כמו תרומה שמכשרת השירים הלכך חשיבא תחלת עבודה דיממא. מבואר דהוי תיקון בדשן דאילולי הרמה א"א להקטיר קרבנות של מחר על המערכה שהוקטר קרבנות של יום הקודם ורק אחרי דהיה תיקון לדשן הקודם ע"י הרמה אפשר להקטיר על דשן קרבנות של אתמול לערבב דשנו עם קרבנות היום, ולהנ"ל דבריו הם לשיטתו.
וייש"כ לרבנים 'באמנותו' ו'מיללער' שליט"א אשר בזכות 'הזורעים בדמעה' ביגיעת התורה שלהם באתי כעת לידי הרגשת 'ברנה יקצורו'.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' מאי 10, 2021 8:54 am

הרב באמונתו,
פלאי פלאים.

המשך להביא לנו דבר יום ביומו.

.השוחט
הודעות: 988
הצטרף: א' פברואר 17, 2019 7:23 pm

Re: כדאמרינן

הודעהעל ידי .השוחט » ב' מאי 10, 2021 9:47 am

באמונתו כתב:[size=150]כח, א
[/size....
ברם, בבדיקת כל עדי הנוסח, הנה לא מצאנו נוסח "אלא כדאמרינן", רק "כדאמרינן" לחודיה נמצא אצל מקצתם. לכך ייתכן לו"ד להציע פשוטו בדרך רבינו חננאל: ותריצנא לר' יוחנן הכי, זר שסידר ב' גזירין חייב - הואיל ועבודה תמה היא. אי הכי תיבעי פייס בפ"ע, ופרקינן, האי כבר שנינן לה כדאמרינן בתחלת הפרק, כיון דתקינו פייס לתרומת הדשן - לא הוו אתו, שהיה כבד עליהן להניח השינה ולעמוד, דהוו אמרי - מי יימר דמיתרמי לי, הדר תקינו, מי שזכה בתרומת הדשן - יזכה בסידור המערכה ובשני גזירין, כלומר, הוסיפו אלו העבודות כדי שיבואו...


וכן פירש הרש"ש מדנפשיה.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ב' מאי 10, 2021 3:35 pm

אליהו חיים כתב:ועתה באתי על שראיתי כעת דברי תוס' הרא"ש כ"ז ב' אבל תרומת הדשן לא שייכא ליום שלפניו והיא תחלת עבודה לצורך היום והרמת הדשן מכשרת המערכה להקטרת היום כמו תרומה שמכשרת השירים הלכך חשיבא תחלת עבודה דיממא. מבואר דהוי תיקון בדשן דאילולי הרמה א"א להקטיר קרבנות של מחר על המערכה שהוקטר קרבנות של יום הקודם ורק אחרי דהיה תיקון לדשן הקודם ע"י הרמה אפשר להקטיר על דשן קרבנות של אתמול לערבב דשנו עם קרבנות היום, ולהנ"ל דבריו הם לשיטתו.
וייש"כ לרבנים 'באמנותו' ו'מיללער' שליט"א אשר בזכות 'הזורעים בדמעה' ביגיעת התורה שלהם באתי כעת לידי הרגשת 'ברנה יקצורו'.

באמת, לשון הרא"ש שגיליתם: "והרמת הדשן מכשרת המערכה להקטרת היום - כמו תרומה שמכשרת השירים", מציאה נפלאה היא, ביסוד ועיקר מהות תרומת הדשן.
סמך לשיטתו בגמרא לעיל כד, א: בעי רבי אבין: תרומת הדשן בכמה? מתרומת מעשר ילפינן לה או מתרומת מדין ילפינן לה? - תא שמע, דתני רבי חייא: נאמר כאן והרים ונאמר להלן והרים, מה להלן בקומצו - אף כאן בקומצו.
הרי שהתרומה היא ממש שמכשרת שיריים, דומיא דתרומת מעשר והרמת קומץ.

סמל אישי של המשתמש
מיללער
הודעות: 6310
הצטרף: ה' נובמבר 04, 2010 4:14 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי מיללער » ב' מאי 10, 2021 5:50 pm

שמעתי שבמשנת רבי אהרן האריך נפלאות ביסוד וגדר תרומת הדשן לכל מה שנידון פה.

אולי יכול אחד להעלות את הסימן הנ"ל

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ב' מאי 10, 2021 6:26 pm

כנראה כוונתכם לסי' זה בחלק קדשים (סוגיות), מצורף כאן

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ב' מאי 10, 2021 6:32 pm

אליהו חיים כתב:כנראה כוונתכם לסי' זה בחלק קדשים (סוגיות), מצורף כאן
קבצים מצורפים
תרומת הדשן ראק.PDF
(2.24 MiB) הורד 121 פעמים

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ב' מאי 10, 2021 6:45 pm

גמרא: אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי. אמר רב יוסף: אנן מאברהם ניקום וניגמר? - אמר רבא: תנא גמר מאברהם, ואנן לא גמרינן מיניה? דתניא: וביום השמיני ימול בשר ערלתו - מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזין מקדימין למצות, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבש וגו'.
רש"י: אנן מאברהם ניקום ונגמר - באת ללמדנו להיות זריזין כאברהם?
אמנם מפורסם לשון התנא דבי אליהו רבה פרשה כג: לפיכך [יהיו] אומרים כל אחד ואחד, מתי יגיעו מעשיי למעשה אברהם יצחק ויעקב, שלא קנו העולם הזה והעולם הבא אלא בשביל מעשיהם הטובים ותלמוד תורה. הרי שחובה היא ללמוד ממעשה האבות.

מ"מ, בערוך ערך שחר א: ניקום ונגמור - כלומר, אברהם קיים המצות, ועדיין לא ניתנה התורה, ואין לנו ללמוד אלא ממנהג הנביאים, כגון דניאל וכיוצא בו, מפני שנהגו [כהלכה] למשה מסיני. הובאו דבריו במסוה"ש.
מוצאו בפי' ר"ח ז"ל כדרכו [מוגה עפ"י הערוך לעיל]: אמר רב יוסף אנן מאברהם נגמור, כלומר, אברהם קיים המצות, ועדיין לא נתנה התורה, ואין לנו ללמוד [אלא] ממנהג הנביאים, כגון דניאל וכיוצא בו, מפני שנהגו כהלכה למשה מסיני, אחרי שנתנה התורה.
הגדרת דניאל כנביא, לשיטתו במגילה יד, נגד רש"י שם: ועל דניאל אמרינן לעיל אינהו נביאי ואיהו לאו נביא, אלא אפיק דניאל ועייל שמעיה... ועכ"פ, כוונתו בהזכרת דניאל, ללמוד ממנהגו, היא אולי אל ברכות לא, א: אמר רבי חייא בר אבא: לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות, שנאמר: וכוין פתיחן ליה וגו'. יכול יתפלל אדם כל היום כלו - כבר מפורש על ידי דניאל: וזמנין תלתא וגו'. יכול משבא לגולה הוחלה? - כבר נאמר: די הוא עבד מן קדמת דנא. יכול יתפלל אדם לכל רוח שירצה? - תלמוד לומר [נגד] ירושלם.

מ"מ, ר"ח ז"ל מוסיף פירוש שלא מובא בערוך: א"ל רבה, והא תנא גמר מאברהם, דתניא וביום השמיני וגו', כלומר, שאברהם היה מקיים המצות כהלכתן. גם בתוספות ישנים: ור"ת פי'... ואמר רבא, תנא מאברהם גמר, שבקי בהלכה היה, ואף על פי שקודם מתן תורה היה... וכן הוא בתוספות רא"ש. מוצאם מפורש בספר הישר. מסתבר שר"ת מקור דבריו בפי' ר"ח.
נמצא א"כ, כי הדיון התלמודי כאן הוא על איכות מצוות שקיים אברהם מקודם מתן התורה, האם תאמו דקדוקי "הלכה למשה מסיני" שניתנו במתן התורה א"ל. מסקנתם "שאברהם היה מקיים המצות כהלכתן", נוגדת לכאורה הכתוב ברמב"ן על האבות שקיימו מצוות אך בא"י. אף בס' נפש החיים מבואר, שהאבות שינו מעשה המצוות לפעמים, לפי גובה השגת רוח קודשם, בתיקוני העולמות העליונים.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ש' מאי 15, 2021 10:22 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ב' מאי 10, 2021 7:22 pm

אליהו חיים כתב:תוס' הרא"ש כ"ז ב': הרמת הדשן מכשרת המערכה להקטרת היום,
כמו תרומה שמכשרת השירים, הלכך חשיבא תחלת עבודה דיממא.
הלשון על פניו מגומגם. ונראה בביאור הדברים:
א. תורת העולה, שלאחר עיכולהּ יהיה אפרהּ צבור ומונח לפניו יתברך.
ב. אלמלי בנו מזבח להקריב עליו עולה אחת בלבד, היו מניחים את אפרהּ צבור ומונח עליו, ולא היו מסלקים אותו ממנו כלל. השווה: 'אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח'.
ג. אך במזבח העולה, שאין ניתן להניח את אפר העולה צבור על המזבח, אמרה תורה: 'והרים את הדשן ושמו אצל המזבח'.
ד. ומתוך הענין אתה למד, שאין במשמע 'והרים את הדשן' שיש להרים את כל אפר העולה ולשומו אצל המזבח, אלא מכלל הדשן ירים תרומה לשׂימהּ אצל המזבח, ומוֹתר הדשן יוּצא אל מחוץ למחנה.
ה. נמצא שיש בהרמת הדשן גם הכשרת המערכה, וגם הכשרת השירים להוצאה.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

אפילו עירובי תבשילין

הודעהעל ידי באמונתו » ב' מאי 10, 2021 8:32 pm

גמרא: אמר [רבא] ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר תורתי - אחת דברי תורה ואחת דברי סופרים. רש"י: אפילו עירובי תבשילין - שאינו הלכה למשה מסיני, אלא תקנת סופרים שעתידין לתקן.

מאמר זה הידוע, דיברו בו המפרשים באריכות, כשהשאלה המרכזית, מפורשת כבר בראשונים, וכלשון התוספות ישנים: אפילו עירובי תבשילין. לא ידע רבי אמאי נקט הך מצוה - אמאי קילא ליה טפי מכולהו:
ובר' אברהם מן ההר: ואפילו עירובי תבשילין... זה רמז שהשיג תכלית כונת כל התורה! וקיים את כולה:

הסבר אפשרי אחד, לייחודיות שבעירובי תבשילין, נוכל להציע עפ"י הידוע עניין ע"ת, שהם מתירים להכין מיו"ט לשבת. אף ידוע במצב שלהפך, כשחל להיות יו"ט במוצ"ש, צריך להבדיל "בין קודש לקודש", ע"ד נוסחת ותודיענו: בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת... אף ע"ת מיוסד על הבדלת שתי קדושת אלו, רק באופן הפוך, כנ"ל.

אברהם אבינו הרי קיים תורה ומצוות קודם מ"ת, מליבו ושכלו בלבד, כבראשית רבה - פרשת חיי שרה פרשה סא: ובתורתו יהגה יומם ולילה, אמר ר' שמעון בן יוחי, אב לא למדו, רב לא היה לו, מאיכן למד את התורה [אברהם], אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כשני רבנן, והיו נובעות ומלמדות לו חכמה, הה"ד אברך את י"י אשר יעצני - אף לילות יסרוני כיליותיי.
שם פרשת ויגש פרשה צה: מהיכן למד תורה אברהם, ר' שמעון בן יוחי א', נעשו כיליותיו כשני כדין שלמים, והיו נובעות תורה, ומנין שכן אמ' אברך את י"י אשר יעצני - [אף לילות יסרוני כליותי], ר' לוי אמ', מעצמו למד תורה, שנ' מדרכיו ישבע סוג לב - ומעליו איש טוב [מעליו - מאליו דרש], אמ' ר' שמואל בר נחמ' בש' ר' יונתן בן אלעזר איש הבירה, אפילו עירובי תבשילין היה אברהם אבינו יודע, שנ' עקב אשר שמע אברהם בקולי...

אשר ממילא, להרגיש קדושת שבת מעצמו ומאליו, ולהבדיל בינו ובין החול, שמשולל הקדושה לגמרי, "ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת", אינו רבותא מיוחדת אצל אברהם אבינו, (וכפי הידוע אף בצדיקי אלה הדורות, שהרגישו בקדושת שבת מאליהם).
ברם, להבחין לבדו ומעצמו בין קודש לקודש, ר"ל בין קדושת שבת לקדושת יו"ט, אשר שתיהם מקודשות, כבר דורשת רגישות רוחנית מוגברת מאוד, דקה מן הדקה, וזוהי! מעלת אברהם אבינו ומדריגתו.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: אפילו עירובי תבשילין

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ב' מאי 10, 2021 9:41 pm

באמונתו כתב:הסבר אפשרי אחד לייחודיות שבעירובי תבשילין נוכל להציע.
ההבחנה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב מתבטאת בשביתה מכל מלאכה בשבת ובעשיית מלאכת אוכל נפש ביום טוב, ומאי שייטיה דערוב תבשילין?

סמל אישי של המשתמש
מיללער
הודעות: 6310
הצטרף: ה' נובמבר 04, 2010 4:14 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי מיללער » ג' מאי 11, 2021 12:15 am

אליהו חיים כתב:כנראה כוונתכם לסי' זה בחלק קדשים (סוגיות), מצורף כאן

תודה רבה

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: אפילו עירובי תבשילין

הודעהעל ידי באמונתו » ג' מאי 11, 2021 1:59 am

ביקורת תהיה כתב:
באמונתו כתב:הסבר אפשרי אחד לייחודיות שבעירובי תבשילין נוכל להציע.
ההבחנה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב מתבטאת בשביתה מכל מלאכה בשבת ובעשיית מלאכת אוכל נפש ביום טוב, ומאי שייטיה דערוב תבשילין?

הנה נמצא יסוד דברינו בס"ד מפורש, בספר החיים (מרבי חיים בן בצלאל, אחיו הגדול של המהר"ל מפראג) בחלק זכיות: וכמו שיש לו לאדם להניח כל מאכל בטעם הראוי לו, כגון החומץ, שאין לערבו עם הדבש, וכן הדגים עם הבשר, וכל כיוצא בו, ולפעמים שיש לערב מין בשאינו מינו, כגון שהמאכל אינו מתוקן רק על ידי תערובת, כך יש לכל מצוה ומצוה טעם בפני עצמה, ואין לערב המצוות זה בזה, אם לא לצורך קדושתן.
וכדי שלא לערב קדושת יום טוב בקדושת שבת, עשו רבותינו ז"ל היכר על ידי הערוב, שמניח קודם יום טוב, וקראו אותו "עירובי תבשילין" לומר, שעירוב הקדושות באופן זה הוא דבר נכון, כדרך שעירובי תבשילין גם כן לפעמים ענין נכון לצורך תקון המאכל.
וזהו גם כן כוונת רבותינו זכרונם לברכה, שאמרו שאברהם אבינו קיים כל התורה כולה - ואפילו מצות עירובי תבשילין, וזה מבואר ממה שכתבתי: עכ"ל.

אבאר קצת, כפי הנראה לענ"ד. המבוקש בזה הוא לא: מה בין יו"ט לשבת - אלא אוכל נפש בלבד, כי אם מעשה, פעולה ו"חפצא אחת מובחנת", שמבטאת שוֹנוּתם, ומסמלת נבדלוּת מדרגותיהם:
בביצה טו, ב: /משנה/. יום טוב שחל להיות ערב שבת, לא יבשל בתחלה מיום טוב לשבת... ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת... גמרא. מנא הני מילי? - אמר שמואל: דאמר קרא זכור את יום השבת לקדשו - זכרהו מאחר שבא להשכיחו. מאי טעמא? - אמר רבא: כדי שיברור מנה יפה לשבת, ומנה יפה ליום טוב. רב אשי אמר: כדי שיאמרו: אין אופין מיום טוב לשבת, קל וחומר מיום טוב לחול...
ברש"י: מנא הני מילי - לאו דוקא מקראי יליף, דערובי תבשילין דרבנן, והכי קא מבעיא ליה: אהיכא אסמכוה רבנן? זכור - אין זכירה אלא בדבר המשתכח. זכרהו מאחר שבא להשכיחו - כשבא יום טוב בערב שבת - קרוב שבת להשתכח מחמת יום טוב, שמרבה בסעודת היום, ואינו מניח לשבת כדי כבודו, והזהירך הכתוב לזכרו, וכשמערב ערובי תבשילין - נמצא שזוכרו, שהרי אינו עושה אלא מחמת שבת...
רבינו חננאל: מנא לן, שעושה תבשיל וסומך עליו לשבת, אמר שמואל, מדכתיב זכור את יום השבת, כלומר, זכרהו מקודם יום טוב שבא להשכיחו...
ובמס' עירובין לח, ב: אמר רבה: התם - משום הכנה. דתניא: והיה ביום הששי והכינו - חול מכין לשבת, וחול מכין ליום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת, ואין שבת מכינה ליום טוב. ביצה ב, ב.

מכאן נוכל להבין עניין ע"ת, שנסמך בגמרא על מקרא זכור את יום השבת לקדשו דייקא - זכרהו מאחר [מקודם יום טוב] שבא להשכיחו, הוי אומר שהוא להדגיש קדושת שבת, תוך ימי החג דווקא. זכור שבת לקדשו - ביו"ט בייחוד.
"כדי שיאמרו: אין אופין מיום טוב לשבת" כמו"כ, ר"ל להבדיל בין הקדושות.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ג' מאי 11, 2021 2:43 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: אפילו עירובי תבשילין

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ג' מאי 11, 2021 2:38 am

באמונתו כתב:ספר החיים: וכדי שלא לערב קדושת יו"ט בקדושת שבת, עשו רבותינו ז"ל היכר על ידי הערוב, לומר שעירוב הקדושות באופן זה הוא דבר נכון.
האי פתגם דברי חידות, לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

יום מעוּנן היה

הודעהעל ידי באמונתו » ג' מאי 11, 2021 4:58 am

פיסקא: ולמה הוצרכו לכך [שפעם אחת עלה מאור הלבנה, ודימו שהאיר מזרח...] וכו' ומי מיחליף? והתניא, רבי אומר: אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה, תימור של לבנה - מתמר ועולה כמקל, תימור של חמה - מפציע לכאן ולכאן. תנא דבי רבי ישמעאל: יום המעונן היה, ומפציע לכאן ולכאן. אמר רב פפא, שמע מינה: יומא דעיבא - כוליה שמשא.

רש"י: ומי מיחלף - צימוח תימור חמה, בצימוח תימור לבנה. תימור של חמה - עלות השחר, שנבקע ונראה כתמר זקוף, לשון ותמרות עשן, על שם שזוקף ועולה. יום המעונן - הרקיע קשור בעבים, ואין התימור נראה בעד ערפל, אלא במקום פיזור העבים במקומות הרבה, בין עב לעב. שמע מינה - מדקאמר ביום המעונן נבקע במקומות הרבה. יומא דעיבא כוליה שימשא - אפילו במקום צל, שהחמה בוקעת בכל מקום, ואינה יוצאת דרך חלון כנגד חלונה, שהעבים עומדים בפניה, והיא מתפשטת עליהם, ובוקעת בכל פיסוק שבהן.

רבינו חננאל: ומי מחלף, מאור הלבנה מתמר ועולה כמקל. ותימור של חמה פוסה על פני כל המזרח. ואוקימנא למתניתין, יום המעונן הוה, והיה אור הלבנה מפצע לכאן ולכאן, כלומר, היה פוסה על פני כל המזרח. ש"מ, מדקתני כי היה אור הלבנה מפצע בכל מקום - כך השמש ביום המעונן, אורו וכוחו בכל מקום, ואפילו במקום שאילו היתה החמה בעולם, בזה המקום זו העת צל הוא, ואין בו חמה, עכשיו ביום המעונן, אפילו במקום הצל, כח חמה וחמות גם באותו המקום היא...

לשון הגמרא לפנינו, מוקשה;
הרי מתחיל ש"תימור של חמה - מפציע לכאן ולכאן", לכן הקשו "ומי מיחליף" בתימור של לבנה, ומשַני: יום המעונן היה, ומפציע לכאן ולכאן. סתם בלא לפרש אם מפציע חמה, וזה קשה, שהרי החמה עכ"פ מפציע לכאן ולכאן. גם במשנה, הרי מפורש שעלה המאור של לבנה ולא חמה, וזו הייתה הטעות שלהם. אלא אולי יש לפרש מפציע לבנה, היינו דבר מחודש, שעד כאן לא אמרו מפציע אלא בחמה, וכל כה"ג הו"ל לפרושי. הדר קאמרי: שמע מינה: יומא דעיבא - כוליה שמשא, רישא וסיפא חמה ומציעתא לבנה, ואף מייתי ש"מ מלבנה ולחמה.

והנה נחלקו בפתרונו;
ר"ח ז"ל באמת מפרש ע"ד צד השני, שיום המעונן היה, "והיה אור הלבנה מפצע לכאן ולכאן". גם ש"מ ר"ל "מדקתני כי היה אור הלבנה מפצע בכל מקום - כך השמש ביום המעונן"...
מן האפשר שכך גרס ר"ח ז"ל להדיא, שכן נמצא במדרש הגדול לפרשת אחרי מות: תניא, ר' שמואל(!) אומר, יום המעונן היה, והיה אור הלבנה מפצע לכאן ולכאן. ע"ע בריטב"א, רבינו אליקים.
אף בלשון התוספתא א, טו: מהו אומ', על פני כל המזרח עד שבחברון, פעמים שתימור חמה עולה כדרכו - תימור לבנה פוצה על פני כל המזרח...
ברם, ברש"י המשמעות, שיום המעונן היה, הכול בשמש עוסק, אשר ממילא א"ש ש"מ שאמר רב פפא, אלא שא"כ לא מובן התנא דבי רי"ש גופיה, המתרץ שיום מעונן היה, וכנ"ל.

לכן נראה לענ"ד, כי אולי אין נוסחת רש"י כמו בגמרא שלנו: יום המעונן היה - "ומפציע לכאן ולכאן", רק כמפורש בכ"י אחד,
St. Petersburg - RNL Yevr. II A 293.1 [א]: "יום המעונן הוה", ותל"מ.
מעתה הפירוש, שביום מעונן, הלא "אין התימור נראה בעד ערפל" כלל, לא מתמר ועולה כמקל, גם לא מפציע לכאן ולכאן! רק נראה התימור כלשונו: "במקום פיזור העבים במקומות הרבה, בין עב לעב". שהוא תיאור מצב שונה ומיוחד, ולא שייך למפציע לכאן ולכאן, הרגיל בחמה.
הרי מעתה התירוץ, שיום מעונן היה, וממילא לא ביקשו ולא חיפשו מראה התימור של חמה המפציע לכאן ולכאן, לכן טעו ודימו שהאיר מזרח בגלל מאור הלבנה.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ג' מאי 11, 2021 9:56 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' מאי 11, 2021 2:38 pm

גמרא: והתניא, רבי אומר: אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה, תימור של לבנה - מתמר ועולה כמקל, תימור של חמה - מפציע לכאן ולכאן... אמר רבי אבהו: מאי טעמא דרבי - דכתיב למנצח על אילת השחר, מה אילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן - אף שחר זה מפציע לכאן ולכאן. רש"י: מאי טעמא דרבי - דאמר תימור של חמה מפצע [לרש"י, הדרש מאילת השחר מלמד רק שתימור של חמה מפצע, אך לא על תימור של לבנה - מתמר ועולה כמקל. אך לו"ד לכאורה נוכל לומר, שאם שחר משול לאילה לפי שמפציע, אלמא משמע אשר תימור של לבנה לפניו בלילה, לא מפציע אלא עולה, דאי לאו הכי, מה המיוחד לגבי שחר דווקא שמשול לאילה].

לכאורה, הגמרא בזו, המחפשת מקור, בדבר ברור של מציאות כל בוקר! מזכירה הגמרא בבא בתרא כה, ב: ומנא לן דבבל לצפונה דארץ ישראל קיימא? דכתיב: מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ. גיטין ו, א. אף מצאנו דוגמאות נוספות כיו"ב.

כ"כ ב"חפץ חיים חייו ופעלו" א' עמ' רפ"ח: החפץ חיים היה מציין תמיד, כי התורה היא מקור האמת. לפי השקפתו, אין התורה זקוקה לחפש אישורים על אמיתותה מצד מדעים כלליים. אדרבא, אנשי המדע זקוקים לאישור על הנחותיהם מצד התורה. כה הרחיק לכת באמונתו, עד שפעם התבטא: "מהיכן יודעים אנו שמחר תזרח השמש? משום שכך כתוב בתורה - ויום ולילה לא ישבותו", ושם חלק ג' עמ' תתתי"ד, חפץ חיים על התורה עמ' מ"ט. מחשבת זקנים בעמוד קכ"ד, קנ"ג. עוד.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ג' מאי 11, 2021 4:59 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' מאי 11, 2021 4:27 pm

כט, א
גמרא: מיגמר בעתיקתא קשיא מחדתא, וסימניך: טינא בר טינא.
רש"י: מיגמר בעתיקתא קשה מחדתא - מי שלמד, והסיח דעתו ושכח - קשה לחזור וללמוד מה ששכח, יותר משאם לא למד. וסימניך טינא בר טינא - טיט שגובלים אותו מטיט חומר כותל ישן, קשה לגבלו יותר מטיט של עפר חדש.

ראיתי מקשים מכאן על ביאור מובא בעץ יוסף (על עין יעקב) נדה פרק ג - המפלת חתיכה דף ל עמוד ב אות יד: ומלמדין אותו כל התורה כולה כו'. ולכאורה מה התועלת בלימוד כיון שמשכחין אותו. אך יבואר ע"פ מה שכתב האלשיך על מה שאנו אומרים ותן חלקנו בתורתך, לפי שכל הנשמות עמדו על הר סיני, וקבלו כל אחד חלקו בתורה. ולזה אמר בגמרא יגעת ומצאת תאמין, כאדם שמוצא אבידתו, לפי שהוא חלקו. ולכך אלו לא היו מלמדין אותו במעי אמו - לא היה יכול להגיע חלקו בתורתו אף ע"י יגיעותיו (כמו שכתב אפלטון שלא יבין האדם כלל בדברים אשר לא קדמה בהם שום ידיעה או מחשבה. אבל מה ששמע או ראה כבר מעניניהם - באיזה רמז או הרהור ישוב ויזכרם) ואם לא היה שוכח לא היה צריך להתייגע וא"כ בטל שכר ועונש... לכך מלמדין אותו את חלקו במעי אמו. וזה נקרא כל התורה, ר"ל כל חלקי תורתו, ובצאתו לאויר העולם ישכח. ואח"כ ע"י יגיעותיו יכול למצוא אבידתו. שמה שראה ושמע שם, יעשה רושם בקרב אדם בכח, אף על פי שאינו בפועל. ולכן אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין שזה מהנמנע.

אמנם מצאנו פירוש סימן הגמרא, באופן הפוך! לביאור רש"י, ראה התשובות הגאונים - הרכבי סימן לא: מיגמר בעתיקא. וסימניך טינא אבר [במקום: בר] טינא. כשיחזיר אדם תלמוד ששכחו ועבר מלבו, קשה עליו מלחדש לימוד לכתחלה. וסימן טינא אבר טינא. אבר בלשון פרסי הוא, ופירושו, על גב אדמה שהיא מגובלת טין - לא קשה לדבקה. על גב אדמה יבשה, ואין [אין] מתחברין, ואין הווין אחדים, ואם מתחלה הושמו - נח הדברי':
הוי אומר ש"לחדש לימוד לכתחילה", נדמה הוא לטיט ע"ג טיט, לפי שטבעו מוכן לכך, בעוד "כשיחזיר אדם תלמוד ששכחו ועבר מלבו", דומה הוא לטיט על גב אדמה היבשה, הבלתי מתחברים להיות אחדים, מעין המפורש במשנת אבות ד: הלומד ילד למה הוא דומה - לדיו כתובה על נייר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה - לדיו כתובה על נייר מחוק.
א"כ יוצא אפוא מכאן סמך דווקא, לביאור שהבאנו בטעם מלמדים אותו כל התורה כולה, ושוב משכיחו הכול, מעין הטיט ע"ג טיט, לפי שלימוד ההוא, משמעו ועניינו, הכנת תולדתו וטבעו מיצירת אדם, להיות כלי מוכן לחכמת תורה, והשכחת מלאך כשבא לאוויר העולם, אינה דומה לשכחת אדם, בה נמשל לאדמה היבשה ונייר מחוק.

אגב, בשפת אמת: וגם בהא דאמרי' דמיגמר בעתיקא קשה מחדתא, פי' הפשוט נראה דלחזור את מה שלמד כבר, קשה טפי מללמוד דבר חדש, ורש"י לא פי' כן:
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ד' מאי 12, 2021 10:10 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' מאי 11, 2021 6:43 pm

פיסקא: שחטו את התמיד, ובהגהות וציונים: בכ"י איתא וכו' וקאי אהמשך דמתני' הורידו כ"ג לבית הטבילה: אימת? אילימא בשאר ימות השנה - לא סגיא דלאו כהן גדול? אלא ביום הכפורים - מאור הלבנה מי איכא? - הכי קאמר: וביום הכפורים, כי אמר ברק ברקאי הורידו כהן גדול לבית הטבילה.
האמת שישנם שינויים בכ"י שונים בזה, וגם אם נֶאמר: וכו', הלא לא ברור שהכוונה היא ל"הורידו" דווקא. אך בעיקר שביאור זה נוגד דברי רש"י: אימת אילימא כו' - קא סלקא דעתיה הורידו כהן גדול לבית הטבילה, סיפא דמתניתין הוא, וביום שטעו לשחוט את התמיד בלילה קאמר הורידו כהן גדול לבית הטבילה לשחוט תמיד אחרי הטבילה, אימת הוה האי טעות?
אם "אימת" שבגמרא ר"ל "אימת הוה האי טעות", א"כ לא על "הורידו" דווקא קאי, כ"א בפרט על "שחטו את התמיד".

ושם: תני אבוה דרבי אבין: לא זו בלבד אמרו, אלא אף מליקת העוף וקמיצת מנחה בלילה תשרף. בשלמא עולת העוף - מאי דהוה הוה, אלא קומץ, נהדרה, ונהדר ונקמצה ביממא! - הוא תני לה והוא אמר לה: כלי שרת מקדשין אפילו שלא בזמנו. מיתיבי, זה הכלל: כל הקרב ביום - קדוש ביום, וכל הקרב בלילה - קדוש בלילה, וכל הקרב בין ביום ובין בלילה - קדוש בין ביום ובין בלילה. קתני מיהת: כל הקרב ביום - קדוש ביום; ביום - אין, בלילה - לא...
תיבות: קתני מיהת: כל הקרב ביום - קדוש ביום, חסר בעדי הנוסח, אך י"ג: כל הקרב ביום - קדוש ביום לבד, ויש של"ג שורה הזאת כל עיקר. כפי הנראה, השתרבבו מילים מפירוש רש"י אל תוך לשון הגמרא, שהיא תופעה המוכרת אצלנו בדפוסי הגמרא.

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ג' מאי 11, 2021 7:40 pm

באמונתו כתב:פיסקא: שחטו את התמיד, ובהגהות וציונים: בכ"י איתא וכו' וקאי אהמשך דמתני' הורידו כ"ג לבית הטבילה: אימת? אילימא בשאר ימות השנה - לא סגיא דלאו כהן גדול? אלא ביום הכפורים - מאור הלבנה מי איכא? - הכי קאמר: וביום הכפורים, כי אמר ברק ברקאי הורידו כהן גדול לבית הטבילה.
האמת שישנם שינויים בכ"י שונים בזה, וגם אם נֶאמר: וכו', הלא לא ברור שהכוונה היא ל"הורידו" דווקא. אך בעיקר שביאור זה נוגד דברי רש"י: אימת אילימא כו' - קא סלקא דעתיה הורידו כהן גדול לבית הטבילה, סיפא דמתניתין הוא, וביום שטעו לשחוט את התמיד בלילה קאמר הורידו כהן גדול לבית הטבילה לשחוט תמיד אחרי הטבילה, אימת הוה האי טעות?
אם "אימת" שבגמרא ר"ל "אימת הוה האי טעות", א"כ לא על "הורידו" דווקא קאי, כ"א בפרט על "שחטו את התמיד".

לא הבנתי, הובא המשך לשון המשנה ב'פיסקא' דרק מכח תיבות אלו דתנן הורידו כהן גדול ס"ד דהטעות היה ביוה"כ וכדפרש"י בתחילת הדיבור.

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ג' מאי 11, 2021 8:22 pm

כ"ח ב', ומי מיחלף וכו' תנא דבי רבי ישמעאל יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן.
ביום כיפור קטן
ברר ניב שפתי כשחר פרוס, ענני ורפא מזבחך ההרוס, חלקת לשוני תערב כשמן לרוס את העולה ואת המנחה.

יש לעיין בלשון הפייט דנקט 'שחר פרוס', מה כוונתו 'שחר פרוס' ואיזה ענין יש להזכירו בתפילה זו.
אולי בא לרמז על התמיד של שחר הקרב בשעה שהשחר פרוס על פני כל המזרח, דאמנם בתחילה סמכו על הכרת עליית עמוד השחר ע"י פיצולו לכאן ולכאן, אך אחרי שטעו ביום המעונן שהלבנה היה מפציע לכאן ולכאן, תיקנו שיעלו לגג ויראה הרואה שהאיר פני כל המזרח, שא"א לטעות באור הלבנה.
ולזה אנו מבקשים לפני הקב"ה ברר ניב שפתי כשחר פרוס, ברר תפילתי שתהא תפילה זכה ומאיר כמו השחר כשהוא פרוס בהארת כל המזרח בלי בלבול אור אחר כשהוא פצוע ופיצול, ובזכות זכירת שעת הקרבת התמיד הנקרב ב'שחר פרוס' כן יתברר נא ויתקבל תפילתי בשלימות במקומו. [ואילו היה לי האפשרות כעת להקריב התמיד היה מתברר ע"י הקרבתו, אך כעת אין לי האפשרות להקריב דהרי אין מזבח ולכן תחינתי ענני ורפא מזבחך ההרוס ונחנך המזבח שוב בתמיד של שחר, אך בינתיים כל זמן שעדיין לא נבנה ולא נתחנך בשחר שאנוסים אנו שא"א לנו להקריב גם בזמן מנחה אנא לפחות קבל נא חלקת לשוני שתערב כשמן מנחת התמיד].

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' מאי 11, 2021 8:33 pm

אליהו חיים כתב:
באמונתו כתב:פיסקא: שחטו את התמיד, ובהגהות וציונים: בכ"י איתא וכו' וקאי אהמשך דמתני' הורידו כ"ג לבית הטבילה: אימת? אילימא בשאר ימות השנה - לא סגיא דלאו כהן גדול? אלא ביום הכפורים - מאור הלבנה מי איכא? - הכי קאמר: וביום הכפורים, כי אמר ברק ברקאי הורידו כהן גדול לבית הטבילה.
האמת שישנם שינויים בכ"י שונים בזה, וגם אם נֶאמר: וכו', הלא לא ברור שהכוונה היא ל"הורידו" דווקא. אך בעיקר שביאור זה נוגד דברי רש"י: אימת אילימא כו' - קא סלקא דעתיה הורידו כהן גדול לבית הטבילה, סיפא דמתניתין הוא, וביום שטעו לשחוט את התמיד בלילה קאמר הורידו כהן גדול לבית הטבילה לשחוט תמיד אחרי הטבילה, אימת הוה האי טעות?
אם "אימת" שבגמרא ר"ל "אימת הוה האי טעות", א"כ לא על "הורידו" דווקא קאי, כ"א בפרט על "שחטו את התמיד".

לא הבנתי, הובא המשך לשון המשנה ב'פיסקא' דרק מכח תיבות אלו דתנן הורידו כהן גדול ס"ד דהטעות היה ביוה"כ וכדפרש"י בתחילת הדיבור.

אה"נ. רק השאלה היא ע"א שאלת "אימת" שבגמרא, אמאי קאי.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' מאי 11, 2021 9:47 pm

אליהו חיים כתב:כ"ח ב', ומי מיחלף וכו' תנא דבי רבי ישמעאל יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן.
ביום כיפור קטן
ברר ניב שפתי כשחר פרוס, ענני ורפא מזבחך ההרוס, חלקת לשוני תערב כשמן לרוס את העולה ואת המנחה.

יש לעיין בלשון הפייט דנקט 'שחר פרוס', מה כוונתו 'שחר פרוס' ואיזה ענין יש להזכירו בתפילה זו.
אולי בא לרמז על התמיד של שחר הקרב בשעה שהשחר פרוס על פני כל המזרח, דאמנם בתחילה סמכו על הכרת עליית עמוד השחר ע"י פיצולו לכאן ולכאן, אך אחרי שטעו ביום המעונן שהלבנה היה מפציע לכאן ולכאן, תיקנו שיעלו לגג ויראה הרואה שהאיר פני כל המזרח, שא"א לטעות באור הלבנה.
ולזה אנו מבקשים לפני הקב"ה ברר ניב שפתי כשחר פרוס, ברר תפילתי שתהא תפילה זכה ומאיר כמו השחר כשהוא פרוס בהארת כל המזרח בלי בלבול אור אחר כשהוא פצוע ופיצול, ובזכות זכירת שעת הקרבת התמיד הנקרב ב'שחר פרוס' כן יתברר נא ויתקבל תפילתי בשלימות במקומו. [ואילו היה לי האפשרות כעת להקריב התמיד היה מתברר ע"י הקרבתו, אך כעת אין לי האפשרות להקריב דהרי אין מזבח ולכן תחינתי ענני ורפא מזבחך ההרוס ונחנך המזבח שוב בתמיד של שחר, אך בינתיים כל זמן שעדיין לא נבנה ולא נתחנך בשחר שאנוסים אנו שא"א לנו להקריב גם בזמן מנחה אנא לפחות קבל נא חלקת לשוני שתערב כשמן מנחת התמיד].

הביאור יפהפה!
נוכל להוסיף עפ"י גישה הזו: ברר ניב שפתי - כשחר פרוס, "ניב שפתי" היינו דברי הרואה האומר ברקאי... "כשחר פרוס", שהרי מאמר "ברקאי" הזה, הוא במקום ראיית תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן, לפי שתפילה היא תחזינה עינינו בשובך לציון, "ענני ורפא מזבחך ההרוס", שפתח עבודת בית המקדש בכל בוקר, מתחיל באותו מעמד מרומם ונשגב.

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ג' מאי 11, 2021 10:20 pm

באמונתו כתב:הביאור יפהפה!
נוכל להוסיף עפ"י גישה הזו: ברר ניב שפתי - כשחר פרוס, "ניב שפתי" היינו דברי הרואה האומר ברקאי... "כשחר פרוס", שהרי מאמר "ברקאי" הזה, הוא במקום ראיית תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן, לפי שתפילה היא תחזינה עינינו בשובך לציון, "ענני ורפא מזבחך ההרוס", שפתח עבודת בית המקדש בכל בוקר, מתחיל באותו מעמד מרומם ונשגב.

אולי תשפר לי קצת ניב שפתיך ואז יאיר לי פתח דבריך כשחר פרוס

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ג' מאי 11, 2021 10:46 pm

אליהו חיים כתב:מתוך סליחה 'אלהי בשר עמך' ליום כיפור קטן: בָּרֵר נִיב שְׂפָתַי כְּשַׁחַר פָּרוּס.
הביטוי 'שחר פרוס' לקוח מדברי יואל: 'כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים'.
לאחר שהחזן מתאר את עצמו 'כְּבַד־פֶּה וַעֲרַל שָׂפָה', הוא מתחנן: זכך דיבורי (=תפלתי) כזוֹך השחר.
ולהעיר, החזן מרוכז בשעה זו במנחת הערב, ורחוק קצת שלעת כזאת יזכיר את זכרון שעתהּ של שחיטת תמיד השחר.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' מאי 11, 2021 11:30 pm

באמונתו כתב:
אליהו חיים כתב:כ"ח ב', ומי מיחלף וכו' תנא דבי רבי ישמעאל יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן.
ביום כיפור קטן
ברר ניב שפתי כשחר פרוס, ענני ורפא מזבחך ההרוס, חלקת לשוני תערב כשמן לרוס את העולה ואת המנחה.

יש לעיין בלשון הפייט דנקט 'שחר פרוס', מה כוונתו 'שחר פרוס' ואיזה ענין יש להזכירו בתפילה זו.
אולי בא לרמז על התמיד של שחר הקרב בשעה שהשחר פרוס על פני כל המזרח, דאמנם בתחילה סמכו על הכרת עליית עמוד השחר ע"י פיצולו לכאן ולכאן, אך אחרי שטעו ביום המעונן שהלבנה היה מפציע לכאן ולכאן, תיקנו שיעלו לגג ויראה הרואה שהאיר פני כל המזרח, שא"א לטעות באור הלבנה.
ולזה אנו מבקשים לפני הקב"ה ברר ניב שפתי כשחר פרוס, ברר תפילתי שתהא תפילה זכה ומאיר כמו השחר כשהוא פרוס בהארת כל המזרח בלי בלבול אור אחר כשהוא פצוע ופיצול, ובזכות זכירת שעת הקרבת התמיד הנקרב ב'שחר פרוס' כן יתברר נא ויתקבל תפילתי בשלימות במקומו. [ואילו היה לי האפשרות כעת להקריב התמיד היה מתברר ע"י הקרבתו, אך כעת אין לי האפשרות להקריב דהרי אין מזבח ולכן תחינתי ענני ורפא מזבחך ההרוס ונחנך המזבח שוב בתמיד של שחר, אך בינתיים כל זמן שעדיין לא נבנה ולא נתחנך בשחר שאנוסים אנו שא"א לנו להקריב גם בזמן מנחה אנא לפחות קבל נא חלקת לשוני שתערב כשמן מנחת התמיד].

הביאור יפהפה!
נוכל להוסיף עפ"י גישה הזו: ברר ניב שפתי - כשחר פרוס, "ניב שפתי" היינו דברי הרואה האומר ברקאי... "כשחר פרוס", שהרי מאמר "ברקאי" הזה, הוא במקום ראיית תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן, לפי שתפילה היא תחזינה עינינו בשובך לציון, "ענני ורפא מזבחך ההרוס", שפתח עבודת בית המקדש בכל בוקר, מתחיל באותו מעמד מרומם ונשגב.

פלאי פלאים.
התקשיתי בזה היום.
תשואות חן.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' מאי 11, 2021 11:58 pm

ל, א
אמר רב פפא: צואה במקומה - אסור לקרות קריאת שמע...
רש"י: במקומה - בנקב פי הטבעת - אסור זה לקרות קריאת שמע.
פירוש רבינו חננאל: אמר רב פפא, צואה במקומה... אסור לקרות ק"ש כנגדה...
ובהלכות יום ביום מצאתי כתוב: וכן ידוע דהגה"ק המהרי"ל דיסקין זצ"ל החמיר בזה טובא, וי"א דלכן לא התפלל בציבור! דחשש לצואה במקומה של אחרים... שמא לא קינח יפה יפה, אפילו אחד מהציבור. ראה הפוסקים שהאריכו בדין הצואה במקומה של אחרים.

אמנם, לכאורה הכול תלוי פה בנוסח הגמרא. לפנינו מפורש "אסור לקרות קריאת שמע" בלבד, ומשמע דווקא "זה" האיש בעצמו. ברם, ר"ח ז"ל גורס: אסור לקרות ק"ש כנגדה, וא"כ כל אדם אסור בק"ש אצלו. (וע"ע דעת תורה אורח חיים - בהערות סימן פא).
חילוק כזה נמצא אף בעדי הנוסח, אשר רוב כתבי היד כרש"י, אך בשניים מהם מצאתי כגרסת ר"ח. אף בה"ג כן העתיק. כן נמצא בסידור קדמון, נדפס עם סדר ר"ע - סץ (צורף כאן). גם ראה השלמה, וכן האגודה ומהרי"ל.
אף מבחינת תחביר, כמדומני שנוסחת ר"ח עדיפה. לכאורה לפי רש"י, המשפט חסר. כיו"ב ממש בברכות כה, ב: אמר רבא: צואה בעששית - מותר לקרות קריאת שמע כנגדה, ערוה בעששית - אסור לקרות קריאת שמע כנגדה...
קבצים מצורפים
סידור קדמון.pdf
(9.76 MiB) הורד 124 פעמים
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ד' מאי 12, 2021 10:45 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 12, 2021 12:26 am

אליהו חיים כתב:
באמונתו כתב:הביאור יפהפה!
נוכל להוסיף עפ"י גישה הזו: ברר ניב שפתי - כשחר פרוס, "ניב שפתי" היינו דברי הרואה האומר ברקאי... "כשחר פרוס", שהרי מאמר "ברקאי" הזה, הוא במקום ראיית תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן, לפי שתפילה היא תחזינה עינינו בשובך לציון, "ענני ורפא מזבחך ההרוס", שפתח עבודת בית המקדש בכל בוקר, מתחיל באותו מעמד מרומם ונשגב.

אולי תשפר לי קצת ניב שפתיך ואז יאיר לי פתח דבריך כשחר פרוס

אם תיבות "כשחר פרוס" רומז אל "תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן", לפי שכך ידעו זמן השחיטה, ובה התחילו העבודה, הלא בסוף ביטלו זה, וסמכו דווקא על "ניב שפתי", ר"ל על לשון הרואה האומר "ברקאי" ("ברר" ניב שפתי). יוצא ש"ניב שפתי" שימש במקום "שחר פרוס".

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 12, 2021 12:55 am

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:מתוך סליחה 'אלהי בשר עמך' ליום כיפור קטן: בָּרֵר נִיב שְׂפָתַי כְּשַׁחַר פָּרוּס.
הביטוי 'שחר פרוס' לקוח מדברי יואל: 'כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים'.
לאחר שהחזן מתאר את עצמו 'כְּבַד־פֶּה וַעֲרַל שָׂפָה', הוא מתחנן: זכך דיבורי (=תפלתי) כזוֹך השחר.
ולהעיר, החזן מרוכז בשעה זו במנחת הערב, ורחוק קצת שלעת כזאת יזכיר את זכרון שעתהּ של שחיטת תמיד השחר.

אמנם ודאי שהדגש על המנחה, ומאידך גיסא, מזכיר בפירוש שאר סדרי העבודה, וכגון: עוֹרְכֵי שֶׁוַע מְשַׁלְמֵי פָרִים שִֹפְתוֹתָם... יֶעֱרַב עָלֶיךָ שִֹיחָתָם וְרִנָּתָם: כַּחַטָּאת וְכָעוֹלָה וְכַמִּנְחָה: זֵכֶר פַּר פְּנִים וְשָֹעִיר פְּנִימִי וְחִיצוֹן... בָּרֵר נִיב שְֹפָתַי כְּשַּׁחַר פָרוּשֹ, עֲנֵנִי וּרְפָא מִזְבַּחֲךָ הֶהָרוּס, חֶלְקַת לְשׁוֹנִו תֶּעֱרַב כַּשֶּׁמֶן לָרוֹס: אֶת הסלת וְאֶת הַמִּנְחָה: בֵּית תְּפִלָּתָם מְקוֹם צָקוּן לַחֲשָׁם, חֲשׁוֹב כִּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ שָׁם הַכֹּהֲנִים אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָאָשָׁם:... יְצַוֶּה חַסְדּוֹ קוֹמְמִיּוּת הֲשִׁיבֵנִי לְנָוִי, לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי לְחַדֵּשׁ הֲדַר זִיוִי, וְיָשַׁב מְצָרֵף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי.

טור תלגא
הודעות: 453
הצטרף: ו' אוגוסט 26, 2016 11:16 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי טור תלגא » ד' מאי 12, 2021 1:10 am

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:מתוך סליחה 'אלהי בשר עמך' ליום כיפור קטן: בָּרֵר נִיב שְׂפָתַי כְּשַׁחַר פָּרוּס.
הביטוי 'שחר פרוס' לקוח מדברי יואל: 'כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים'.
לאחר שהחזן מתאר את עצמו 'כְּבַד־פֶּה וַעֲרַל שָׂפָה', הוא מתחנן: זכך דיבורי (=תפלתי) כזוֹך השחר.
ולהעיר, החזן מרוכז בשעה זו במנחת הערב, ורחוק קצת שלעת כזאת יזכיר את זכרון שעתהּ של שחיטת תמיד השחר.

כל הסליחה מיירי בתפילת המנחה ובפרט מיד אחר כְּשַׁחַר פָּרוּס אמרי' "ענני ורפא מזבחך ההרוס" שהוא מעשה דאליהו בהר הכרמל בזמן המנחה כדכתיב וַיְרַפֵּ֛א אֶת־מִזְבַּ֥ח ה' הֶֽהָרֽוּס... וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה... עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי...

סמל אישי של המשתמש
מיללער
הודעות: 6310
הצטרף: ה' נובמבר 04, 2010 4:14 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי מיללער » ד' מאי 12, 2021 5:08 am

באמונתו כתב:גמרא: אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי.


אלא אמר רבא רב יוסף הא קא קשיא ליה וכו' מאי קושיא דעלמא כותלי ביהמ"ק משחרי בשש ומחצה א"נ שאני אברהם דאצגנינות גדולה היתה לבו (פי' וידע לכוין השעות בדיוק) א"נ משום דזקן ויושב בישיבה הוו וכו'

רש"י לא פי' דבר על זה שזקן ויושב בישיבה היה ומה מתורץ בזה קושית רב יוסף, ובפיר"ח כתב ע"ז כלומר שכינה עמהם.

א. מהו השייכות של ישיבה בישיבה עם השראת השכינה?
ב. האם בבית המקדש לא שרתה שכינה?


חזור אל “בית התלמוד”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 77 אורחים