מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות והארות במסכת יומא

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מאי 12, 2021 7:37 am

באמונתו כתב:
אליהו חיים כתב:
באמונתו כתב:הביאור יפהפה!
נוכל להוסיף עפ"י גישה הזו: ברר ניב שפתי - כשחר פרוס, "ניב שפתי" היינו דברי הרואה האומר ברקאי... "כשחר פרוס", שהרי מאמר "ברקאי" הזה, הוא במקום ראיית תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן, לפי שתפילה היא תחזינה עינינו בשובך לציון, "ענני ורפא מזבחך ההרוס", שפתח עבודת בית המקדש בכל בוקר, מתחיל באותו מעמד מרומם ונשגב.

אולי תשפר לי קצת ניב שפתיך ואז יאיר לי פתח דבריך כשחר פרוס

אם תיבות "כשחר פרוס" רומז אל "תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן", לפי שכך ידעו זמן השחיטה, ובה התחילו העבודה, הלא בסוף ביטלו זה, וסמכו דווקא על "ניב שפתי", ר"ל על לשון הרואה האומר "ברקאי" ("ברר" ניב שפתי). יוצא ש"ניב שפתי" שימש במקום "שחר פרוס".

אולי לא הסברתי את דברי כראוי, כיוונתי לומר 'שחר פרוס' מתפרש על זמן האיר כל המזרח שאז אור השחר פרוס כשמלה [ולא כזמן הקודם לכך שאורו אינו פרוס אלא מעורב בין הפצלים שקיים רק קצת אור פה וקצת אור שם, ואורו אינו 'ברור' אלא יש עירוב לילה ויום, שמחמת כן טעו לחשוב שאור המפוצל מהשמש והיה מהירח דרך העננים], ואנו מבקשים תברר תפילתי שתהא זכה וברורה לפניך כ'שחר פרוס' שהאיר כל המזרח, ומזכירים כן בפרט להעלות זכות קרבן תמיד של בוקר.
ודוקא הבנתי ע"ד דבריך הראשונים להוסיף, שכמו שבקרבן תמיד היה בירור זה בהזכרת הפה, דרך שאלה ותשובה, עם הוספה של 'עד שבחברון', ולא היה די רק המציאות של האור עד שנאמר כך מפי הרואה בניב שפתיו, כן מבקשים אנו שהתפילה יהא ברורה וזכה בניב שפתי כניב השפתים בהזכרת זמן התמיד שהוא כשחר פרוס.
[הפיוטים שנתייסדו ע"י גאונים וראשונים כמלאכים כל דבריהם כגחלי אש מזוקק שבעתיים, וכללו בתוכם כוונות ע"ג כוונות לכן אין הנ"ל כ"כ רחוק מלהיות בכדי נותן טעם ללשון זה - ורואים שבעל הפייט בכל הג' פיוטים מרחיב על שאר קרבנות ובפרט של יום הכיפורים, וכולם הרי תלויים בהקדמת עולת התמיד אשר לעולת הבוקר - וזה כתשובה לבעל 'ביקורת תהיה'].

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מאי 12, 2021 8:09 am

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:תוס' הרא"ש כ"ז ב': הרמת הדשן מכשרת המערכה להקטרת היום,
כמו תרומה שמכשרת השירים, הלכך חשיבא תחלת עבודה דיממא.
הלשון על פניו מגומגם. ונראה בביאור הדברים:
א. תורת העולה, שלאחר עיכולהּ יהיה אפרהּ צבור ומונח לפניו יתברך.
ב. אלמלי בנו מזבח להקריב עליו עולה אחת בלבד, היו מניחים את אפרהּ צבור ומונח עליו, ולא היו מסלקים אותו ממנו כלל. השווה: 'אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח'.
ג. אך במזבח העולה, שאין ניתן להניח את אפר העולה צבור על המזבח, אמרה תורה: 'והרים את הדשן ושמו אצל המזבח'.
ד. ומתוך הענין אתה למד, שאין במשמע 'והרים את הדשן' שיש להרים את כל אפר העולה ולשומו אצל המזבח, אלא מכלל הדשן ירים תרומה לשׂימהּ אצל המזבח, ומוֹתר הדשן יוּצא אל מחוץ למחנה.
ה. נמצא שיש בהרמת הדשן גם הכשרת המערכה, וגם הכשרת השירים להוצאה.

סידור מערכת 'מחר' על מקום הדשן של קרבנות אתמול היה מביא תערובת למחר בין הדשן של אתמול לדשן של מחר, ומערכת כל יום ביומו מסודר דוקא לקרבנות היום בין שני התמידין להקרבה, ולהקטרה מוקדה על המזבח כל הלילה, ולמחרת צריכם לסדר כל זה מחדש כאתמול. ובכדי להפריד בין קרבנות של אתמול להיום ושלא יתחשב תערובות בין מערכת דאתמול לשל היום בא חיוב תרומת הדשן, אשר בהפרשתה הוכשר והותקן כל הנשאר הרי השיריים באים לסוף תכליתן ותיקונן וכיון דנעשת מצותה בהן והוי כעת כדשן בעלמא , ולכן הוכשר המערכת של מחר ולא יתחשב דשן של אתמול כחלק ממנו. ונמצא דתרומת הדשן אשר מכשרת השירים בתיקונו ע"י ההרמה מכשרת המערכה להקטרת היום [החדש].
[ומבואר כן להדיא בדברי רב מעילה ט' א', דהנהנה מאפר תפוח לאחר הרמתה אין מועלין בה משום דנעשית מצותה, ואף ר' יוחנן דחולק היינו משום דמוטל עליו עדיין לקיים מצוה בגוף הדשן להוציאה כשלבוש בגד"כ לכן עדיין יש בגוף הדשן משום מעילה [דסובר דלא הוי נעשית מצותה אלא כשאין מה לעשות עמו יותר], אבל מודה לעיקר סברת רב דמצד גמר הקרבה נגמרת עם הרמת הדשן עליו].
ואין מהנ"ל סתירה לדבריך, די"ל שהתרומה הוא כתמצית מה שהיה ראוי להיות לכל הדשן שיהא צבור על המזבח ורק דאי אפשר לכן עכ"פ נשארת תרומה ממנו אצל המזבח במקום השאר, ומתוקן שאר הדשן בזה ונגמר מצותו וכשמתמלא על המזבח מוציאים אותו.

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מאי 12, 2021 8:28 am

מיללער כתב:
באמונתו כתב:גמרא: אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי.


אלא אמר רבא רב יוסף הא קא קשיא ליה וכו' מאי קושיא דעלמא כותלי ביהמ"ק משחרי בשש ומחצה א"נ שאני אברהם דאצגנינות גדולה היתה לבו (פי' וידע לכוין השעות בדיוק) א"נ משום דזקן ויושב בישיבה הוו וכו'

רש"י לא פי' דבר על זה שזקן ויושב בישיבה היה ומה מתורץ בזה קושית רב יוסף, ובפיר"ח כתב ע"ז כלומר שכינה עמהם.

א. מהו השייכות של ישיבה בישיבה עם השראת השכינה?
ב. האם בבית המקדש לא שרתה שכינה?

פירוש מעניין בתירוצו של הגמ' בפירוש רבינו אליקים [בתקופת רש"י] זקן שקנה חכמה ויושב בישיבה, שאדם היושב בישיבה במקום אחד יכול לכוון את השעות שיש לו יישוב הדעת יותר, אבל כהנים שבעזרה היו עוסקין כל היום בעבודה והולכין אנה ואנה ולא היו יודעין כל כך, ו[ל]כך היו מאחרין עד ו' ומחצה עכ"ל.
ונראה ביאורו דהצירוף בין זה שהוא קנה חכמה עם זה שהוא יושב בישיבה ביישוב הדעת מביא לידי דקדוק עמידה על השעה המדוייקת, משא"כ הכהנים שלא היה להם לא יישוב ולא ידיעת החכמה.
ובאמת היה מן הראוי לפי זה דלבעלי חכמה היושבים בישיבה ביישוב הדעת ראוי להם להתפלל תיכף עם תחילת שעה ז', אך י"ל דנקבע זמן תפילה לפי זמן הקרבת התמיד, או די"ל דמשום לא פלוג תיקנו לכתחילה משעה ו' ומחצה דוקא.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 12, 2021 10:15 am

מיללער כתב:
באמונתו כתב:גמרא: אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי.


אלא אמר רבא רב יוסף הא קא קשיא ליה וכו' מאי קושיא דעלמא כותלי ביהמ"ק משחרי בשש ומחצה א"נ שאני אברהם דאצגנינות גדולה היתה לבו (פי' וידע לכוין השעות בדיוק) א"נ משום דזקן ויושב בישיבה הוו וכו'

רש"י לא פי' דבר על זה שזקן ויושב בישיבה היה ומה מתורץ בזה קושית רב יוסף, ובפיר"ח כתב ע"ז כלומר שכינה עמהם.

א. מהו השייכות של ישיבה בישיבה עם השראת השכינה?
ב. האם בבית המקדש לא שרתה שכינה?

ב. על אחרון ראשון. השראת שכינה בבהמ"ק לא תועיל כאן, לפי שהמתפלל צריך לשכינה, היינו רוח הקודש, לדעת שעה המדוקדקת, כמו באברהם אבינו, ושכינת מקדש לא אומר שכינת כוהנים.
ועוד, הלא בבית שני מדובר, שכבר מפורש לעיל כא, ב: אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים.

א. לענ"ד, עניין עמוק כאן;
הרב אליהו חיים מראה לפי' רבינו אליקים, אשר "ישיבה" הוראתה יישוב הדעת, כעין המפורש בסוף משנת קינים ג, ו: אבל זקני תורה אינן כן - אלא כל זמן שמזקינין - דעתן מתישבת עליהן...
המסתבר שהשראת שכינה, נתלית ומתלוית אל מידה הזאת דווקא:
בברכות לא, א: תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצוה...
ושם לב, ב: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת. מנא הני מילי? אמר רבי יהושע בן לוי: אמר קרא אשרי יושבי ביתך. בתוספות: ולפיכך תקנו לומר זה הפסוק, קודם תהלה לדוד...
ובשבת ל, ב: ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. אמר רב יהודה: וכן לדבר הלכה. אמר רבא: וכן לחלום טוב... רש"י: שחוק - שחוק ממש, שאין דעת שוחק מיושבת עליו, ואפילו אינו של לצון - מכל מקום אין בו יישוב.
גם ברש"י פרשת דברים: ויהי כאשר תמו וגומ'. וידבר י"י אלי וגומ' – אבל משילוח מרגלים עד כאן לא נאמר: 'וידבר' כפרשה זו, אלא: 'ויאמר'. ללמדך: שכל שלשים ושמנה שנה שהיו ישראל נזופין, לא נתייחד עמו הדיבור בלשון חיבת פנים אל פנים ויישוב [הדעת], ללמדך שאין שכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל.
כן רש"י פרשת כי תשא מצאנו: דעת – רוח הקודש.
עניין הזה נמצא בקדמונים, שטעם סילוק הנבואה היום בגלות, אינו אלא מצד הטרדה העולמית והפרטית, שיסוד השראת שכינה חסר בזמן הזה. ההפרעה והטרדה היא לא רק גשמית, אלא בעיקר רוחנית, ר"ל טרדת היצר וחייליו, ובתחילת אמונה ובטחון לחזון האיש: אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאווני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם...
נמצאת אומר, שמצב בו מצוי האדם ביישוב הדעת אמתית, דומה וקרוב ומקביל אל מעלת שמחה של מצווה, וזוהי מפתח השראת שכינה!
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ד' מאי 12, 2021 11:52 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: זקנים ויושבים בישיבה

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' מאי 12, 2021 11:42 am

באמונתו כתב:כח ע"ב: אי נמי משום דזקן ויושב בישיבה הוה.
להעיר, פשוטו של תואר 'זקן ויושב בישיבה' בכל מקום הוא 'חבר הסנהדרין'.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: זקנים ויושבים בישיבה

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 12, 2021 12:38 pm

הסבר זה נמצא לקמן עח, א: שאלו את רבי אלעזר: זקן ויושב בישיבה - צריך ליטול רשות להתיר בכורות - או אינו צריך?... ברם אצלנו: מימיהן של אבותינו - לא פרשה ישיבה מהם... אברהם אבינו - זקן ויושב בישיבה היה... לא מצאתי פירוש זה, ועכ"פ, במידה והכוונה לבית דין - סנהדרין, הנה ודאי א"ש שייכות של שכינה לכאן, לפי שהלא א-לוהים ניצב בעדת א-ל כתיב, ובסנהדרין ז, א: כל דיין שדן דין אמת לאמיתו - משרה שכינה בישראל, שנאמר אלהים נצב בעדת אל - בקרב אלהים ישפט.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: זקנים ויושבים בישיבה

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' מאי 12, 2021 12:55 pm

באמונתו כתב:במידה והכוונה לסנהדרין, הנה ודאי א"ש שייכות שכינה לכאן, לפי שהלא א-לוהים ניצב בעדת א-ל כתיב.
בבית מדרשנו נטו מקצת חכמים לומר דטעמא דרבנו חננאל באמרו 'כלומר, שכינה עמהם' הוא מקרא ד'אלקים נצב בעדת אל'; אמנם לכלל הכרעה לא הגענו, משום דהלשון 'כלומר' מורה קצת דמשמעו אינו כפשוטו.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: זקנים ויושבים בישיבה

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 12, 2021 1:49 pm

ביקורת תהיה כתב:
באמונתו כתב:במידה והכוונה לסנהדרין, הנה ודאי א"ש שייכות שכינה לכאן, לפי שהלא א-לוהים ניצב בעדת א-ל כתיב.
בבית מדרשנו נטו מקצת חכמים לומר דטעמא דרבנו חננאל באמרו 'כלומר, שכינה עמהם' הוא מקרא ד'אלקים נצב בעדת אל'; אמנם לכלל הכרעה לא הגענו, משום דהלשון 'כלומר' מורה קצת דמשמעו אינו כפשוטו.

הכלל ש"כלומר" ר"ל לא לפי פשוטו, הוא קיים דווקא בפירושי רש"י.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 12, 2021 5:25 pm

ל, ב
אמר ליה אביי לרב יוסף: טבילה זו חוצץ או אינו חוצץ? - אמר ליה: כל דתקון רבנן - כעין דאורייתא תקון. רש"י: חוצץ או אינו חוצץ - לר' יהודה, דאמר מפני סרך טבילה בעלמא היא, פסלה בה חציצה כשאר טבילות, או דילמא כיון דאינה באה אלא להזכירו על הטומאה ישנה, ולא לטהר בה היא באה, לא פסלה בה חציצה?
קשה לי, הא לכאורה חציצה היא לא עניין נפרד (עכ"פ בחציצה דאורייתא). הטובל בחציצה, הלא לא בא במים אלא מקצתו, וחסר בעצם טבילתו. הגע בעצמך, בטובל עטוף כולו בניילון, עד כי יצא יבש בעלותו, בדיוק כפי שירד ונכנס, אטו טבילה היא זו?!

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מאי 12, 2021 6:08 pm

באמונתו כתב:ל, ב
אמר ליה אביי לרב יוסף: טבילה זו חוצץ או אינו חוצץ? - אמר ליה: כל דתקון רבנן - כעין דאורייתא תקון. רש"י: חוצץ או אינו חוצץ - לר' יהודה, דאמר מפני סרך טבילה בעלמא היא, פסלה בה חציצה כשאר טבילות, או דילמא כיון דאינה באה אלא להזכירו על הטומאה ישנה, ולא לטהר בה היא באה, לא פסלה בה חציצה?
קשה לי, הא לכאורה חציצה היא לא עניין נפרד (עכ"פ בחציצה דאורייתא). הטובל בחציצה, הלא לא בא במים אלא מקצתו, וחסר בעצם טבילתו. הגע בעצמך, בטובל עטוף כולו בניילון, עד כי יצא יבש בעלותו, בדיוק כפי שירד ונכנס, אטו טבילה היא זו?!

נטיתי ללמוד האיבעיא של הסוגיא במיעוט המקפיד או רוב שאינו מקפיד דדבר תורה אינה חציצה ובטל לגופו, ואולי מדוקדק כן מלשון רבינו אליקים בשאלת הגמ', 'מי צריך שלא יהא עליו שום חציצה כבשאר טבילה דאורייתא או לא', אך סתימת המפרשים לא נראה כך.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 12, 2021 8:43 pm

כט, א
מהרש"א [חדושי אגדות]: הרהורי עבירה קשים מעבירה כו'. רש"י פירש בזה דהרהור עבירה הוא קשה לגוף אדם שאינו ממלא תאותו יותר מאותו מעשה העבירה, ועי' במפרשים דרכים אחרים, ועי"ל ע"פ מ"ש בהוריות ובנזיר, משל לוט וב' בנותיו, הם שנתכוונו לשם מצוה, צדיקים ילכו בם, לוט שנתכוין לשם עבירה, ופושעים יכשלו גו', ואפי' הרהור בלא עבירה, כגון נתכוין להעלות בידו בשר חזיר, ועלה בידו בשר טלה, טעון סליחה וכפרה, כדקאמר התם במס' נזיר, וק"ל:

לכאורה, הדברים סתומים ותמוהים, והלא "חידוש מיוחד" דרשו מקרא שם, נזיר כג, א, ת"ר: אישה הפרם, וה' יסלח לה - באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר, שהיא צריכה כפרה וסליחה. וכשהיה מגיע ר"ע אצל פסוק זה היה בוכה, ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה - טעון כפרה וסליחה, המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר - על אחת כמה וכמה!
ועכשיו יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא? שלפי מהרש"א הרהור כזה, קשה הוא יותר מעבירה עצמה?!

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 12, 2021 9:21 pm

גמרא: אמר רב זירא: למה נמשלה אסתר לאילה - לומר לך: מה אילה רחמה צר, וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה - אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה.

יש לעיין, מה העניין לדעת כמה הייתה אסתר חביבה על אחשורוש? מה התועלת אלינו בזה?
ויש לומר שדברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר, במגילה יג, א: ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת - ירח שנהנה גוף מן הגוף. ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים - ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות. אמר רב: ביקש לטעום טעם בתולה - טעם, טעם בעולה - טעם. (ועיין רבינו אליקים אצלנו).
ושם ברש"י: שהגוף נהנה מן הגוף - מפני הצינה, והעיד לך הכתוב שהיו מתכונין מן השמים לחבבה על בעלה. ביקש לטעום כו' - לכך נאמר מכל הנשים ומכל הבתולות.
ושם דף יג, ב: אמר רבי יוחנן: בגתן ותרש שני טרסיים הוו, והיו מספרין בלשון טורסי, ואומרים: מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו, בא ונטיל ארס בספל כדי שימות. רש"י: לא ראינו שינה - מתוך שהיתה חביבה עליו, היה מרבה בתשמיש, וצמא לשתות.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ה' מאי 13, 2021 1:03 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 12, 2021 10:22 pm

גמרא: אמר רב אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה - אף אסתר סוף כל הנסים. - והא איכא חנוכה! - ניתנה לכתוב קא אמרינן. - הניחא למאן דאמר אסתר ניתנה לכתוב, אלא למאן דאמר אסתר לא ניתנה לכתוב מאי איכא למימר? - מוקים לה כרבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר. דאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: למה נמשלו תפלתן של צדיקים כאילת - לומר לך: מה אילה זו, כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים - כל זמן שמרבין בתפלה תפלתן נשמעת...

רש"י: מוקים לה כר' בנימין בר יפת - כלומר: דריש להאי שחר כרבי בנימין בר יפת. למה נמשלה תפלתן של צדיקים כו' - דהאי שחר לשון תפלה הוא דריש ליה, כמו רוחי בקרבי אשחרך, למנצח על התפלה שהיא כאילת, שכל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, בכל שנה ושנה נוסף בה פיצול אחד.

מהרש"א [חדושי אגדות]: למה נמשלה תפלתן של צדיקים לאילה כו'. לכאורה קשה, דהא למה נמשלה לשחר קאמר, ואהא פריך למ"ד לא ניתן ליכתב הא איכא חנוכה, וא"כ מאי משני ליה כדר' בנימין כו' למה נמשלה כו' לאילה כו', דאכתי תקשי לך למה נמשלה לשחר, וי"ל דה"ק דמה"ט דנמשלה לאילה לענין תפלה כדר' בנימין דכל זמן שמגדלת קרניה מפצילות כו', ה"נ נמשלה לשחר דבכל יום מתחדש ומפציל לכאן ולכאן:

לא מובן לענ"ד, מדוע מתעלם מהרש"א ז"ל מפירוש רש"י, המתייחס אל קושייתו בפירוש!

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' מאי 12, 2021 10:44 pm

רש"י: אילה זו - לאו דווקא נקט, שהרי אין קרנים לנקיבה, [אלא מין אילה קאמר].
בהגהות יעבץ: נ"ב, דומה כשגגה שיוצא מלפני השליט, כסבור שהאילה היא נקבת האיל מן הצאן, (ואם יש לה - מום הוי), ואינו, כי היא קרויה רחל, אבל זו היא נקבת איל, בא מן חיה היא. כמו איל וצבי, ונקבתו אילה, והן שוין בקרנים, כמ"ש בלח"ש ריש כלאים במהדורא בס"ד:
למעשה המסתבר שזוהי כשגגה שיוצא מלפני השליט - יעב"ץ ז"ל, עיין https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=25132

פי האתון
הודעות: 692
הצטרף: ה' יוני 25, 2015 12:27 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי פי האתון » ד' מאי 12, 2021 11:54 pm

מהרש"א חידושי אגדות יומא כט.
אף אסתר סוף כל הנסים כו'. לכאורה דהצרות נמשלו בכ"מ ללילה והגאולה ליום וא"כ בהיפך הל"ל דאסתר נמשלה לערב מה ערב סוף כל היום אף אסתר סוף כל הנסים שנמשלו ליום וי"ל כלפי מ"ש דהנסים המפורסמים בעוה"ז התחילו בחצות לילה כמו שייסד הפייט אז רוב נסים הפלאת בלילה כו' ומסיים בו שנאה נטר אגגי וכתב ספרים בלילה כו' והשתא ניחא דקאמר דאסתר סוף כל הנסים שבעוה"ז הנעשים בלילה גם שהנסים נמשלו ליום. ומקשה והאיכא חנוכה שהנס ההוא בנרות דחנוכה היה נמי בלילה ומשני לא ניתן ליכתב כו' ולכך הפייט נמי לא הזכירו:

יש להעיר ע"ד מהרש"א: שנס פך השמן לא נזכר במדרשי א"י ולא בשום פייט מפייטני א"י, וכבר נכתב ע"ז בפורום בעבר.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: זקנים ויושבים בישיבה

הודעהעל ידי באמונתו » ה' מאי 13, 2021 3:04 am

ביקורת תהיה כתב:
באמונתו כתב:כח ע"ב: אי נמי משום דזקן ויושב בישיבה הוה.
להעיר, פשוטו של תואר 'זקן ויושב בישיבה' בכל מקום הוא 'חבר הסנהדרין'.

הנה נמצא בס"ד מקור גדול לזה הפירוש אצלנו בגמרא, ממדרש שכל טוב - פרשת וירא, על הכתוב באברהם אבינו: ויטע אשל: ר' יודן אומר אשל זה סנהדרין, כדכתיב ושאול יושב בגבעה תחת האשל [ברמה], והכי אמרי רבנן במסכתא יומא, לא פסקת ישיבה מאבותינו מעולם, אברהם זקן יושב בישיבה היה, שנאמר ואברהם זקן, וכן יצחק ויהי כי זקן יצחק, וכן יעקב דכתיב ועיני ישראל כבדו מזוקן, וכן אבותינו במצרים דכתיב לך ואספת את זקני ישראל, וכן במדבר דכתיב אספו לי שבעים איש מזקני ישראל:
שם פרשת שמות: לך ואספת את זקני ישראל. זה ששנו מעולם לא פסקה זקנה מאבותינו, דכתיב ואברהם זקן, ויהי כי זקן יצחק, ועיני ישראל כבדו מזוקן, וכן במצרים, וכן במדבר שבעים הזקנים, וכן בכל דור ודור שבעים סנהדראות קבועים בישראל:
גם בפסיקתא זוטרתא שם: [מעולם לא פסקה זקנה מאבותינו, ואברהם זקן, ויהי כי זקן יצחק, כי בן זקונים הוא, ועיני ישראל כבדו מזוקן. לך ואספת את זקני ישראל], במדבר כתיב שבעים איש מזקני ישראל:

מציאה חשובה היא זו בפרט לעניינינו, מפני שהסתפקנו הלא בכוונת ר"ח ז"ל, כאשר מדרש שכל טוב (שאינו מזכיר את רש"י) אמנם נוסד על מסורת דברי ר"ח, עיין ה"מבוא" אליו. ובשם הגדולים - מערכת ספרים אות ש [סו] שכל טוב, פי' קדמון על התורה כ"י, מהרב מנחם בר שלמה, חיברו שנת ד' אלפים תת"ץ - ומזכיר פירושי רבי חננאל...

סמל אישי של המשתמש
מיללער
הודעות: 6308
הצטרף: ה' נובמבר 04, 2010 4:14 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי מיללער » ה' מאי 13, 2021 3:11 pm

באמונתו כתב:כט, א
מהרש"א [חדושי אגדות]: הרהורי עבירה קשים מעבירה כו'. רש"י פירש בזה דהרהור עבירה הוא קשה לגוף אדם שאינו ממלא תאותו יותר מאותו מעשה העבירה, ועי' במפרשים דרכים אחרים, ועי"ל ע"פ מ"ש בהוריות ובנזיר, משל לוט וב' בנותיו, הם שנתכוונו לשם מצוה, צדיקים ילכו בם, לוט שנתכוין לשם עבירה, ופושעים יכשלו גו', ואפי' הרהור בלא עבירה, כגון נתכוין להעלות בידו בשר חזיר, ועלה בידו בשר טלה, טעון סליחה וכפרה, כדקאמר התם במס' נזיר, וק"ל:

לכאורה, הדברים סתומים ותמוהים, והלא "חידוש מיוחד" דרשו מקרא שם, נזיר כג, א, ת"ר: אישה הפרם, וה' יסלח לה - באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר, שהיא צריכה כפרה וסליחה. וכשהיה מגיע ר"ע אצל פסוק זה היה בוכה, ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה - טעון כפרה וסליחה, המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר - על אחת כמה וכמה!
ועכשיו יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא? שלפי מהרש"א הרהור כזה, קשה הוא יותר מעבירה עצמה?!



לפי' רש"י הרהורי עבירה קשים מעבירה הכוונה לעולם הגשמי, דהיינו שבעבירה עצמה הרי לכה"פ מילא תאוותו אבל בהרהור בלא עבירה מעשית לא די שמגיע לו עונש בעוה"ב הרי גם בעוה"ז לא נהנה, ונמצא קרח מכאן ומכאן.

לפי' המהרש"א כוונת הגמרא הוא מצד חומר העוון שיש בהרהור עבירה, שכשעבר עבירה בפועל הרי בע"כ גם היה לו הרהור ונמצא שעבר בין במחשבה ובין במעשה, משא"כ בהרהור אפשר לעבור עליה אף בלי מעשה ולא רק מצד ההרהור בעבירה גופה שעובר על לא תתורו אלא אפי' רק אם 'חישב' לעבור עבירה ולבסוף לא היה בה שום עבירה צריך כפרה על הרצון והמחשבה לבדה.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' מאי 13, 2021 5:02 pm

מיללער כתב:לפי' המהרש"א כוונת הגמרא הוא מצד חומר העוון שיש בהרהור עבירה, שכשעבר עבירה בפועל הרי בע"כ גם היה לו הרהור ונמצא שעבר בין במחשבה ובין במעשה, משא"כ בהרהור אפשר לעבור עליה אף בלי מעשה ולא רק מצד ההרהור בעבירה גופה שעובר על לא תתורו אלא אפי' רק אם 'חישב' לעבור עבירה ולבסוף לא היה בה שום עבירה צריך כפרה על הרצון והמחשבה לבדה.

עדיין לא הבנתי, כיצד הרהורי עבירה קשים מעבירה, לפי המהרש"א?

סמל אישי של המשתמש
אהרן תאומים
הודעות: 2563
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: בארא פארק
שם מלא: אהרן פרנקל תאומים
יצירת קשר:

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אהרן תאומים » ה' מאי 13, 2021 7:22 pm

אפשר שהרהור עבירה קשה כי אין חרטה אחריו כל כך משא"כ בעבירה עצמה שמאחר שעשה עבירה האדם מרגיש חרטה

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' מאי 13, 2021 7:56 pm

אהרן תאומים כתב:אפשר שהרהור עבירה קשה כי אין חרטה אחריו כל כך משא"כ בעבירה עצמה שמאחר שעשה עבירה האדם מרגיש חרטה

נכון. סברה הזו, הזכירה הרמב"ם פרק ד מהלכות תשובה: ומהן חמישה דברים, העושה אותן, אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהן דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא, והוא ידמה שאין זה חטא; ואלו הן:... (ג) והמסתכל בעריות--מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי; והוא אינו יודע שראיית העיניים עוון גדול, שהיא גורמת לגופן של עריות, שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם"... ומהן חמישה דברים, העושה אותן, יימשך אחריהן תמיד, והן קשים לפרוש מהן; לפיכך צריך אדם להיזהר מהן, שמא יידבק בהן, והן כולן דעות רעות עד מאוד; ואלו הן:... (ד) ובעל מחשבה רעה...
ושם פ"ז: ואל תאמר שאין התשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה. כשם שצריך אדם לשוב מאלו--כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מהן: מן הכעס, ומן האיבה, ומן הקנאה, ומן התחרות, ומן ההתל, ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות, וכיוצא בהן--מן הכול צריך לחזור בתשובה. ואלו העוונות, קשים מאותן שיש בהן מעשה, שבזמן שאדם נשקע באלו, קשה הוא לפרוש. וכן הוא אומר "יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו".
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ו' מאי 14, 2021 12:51 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.

י. אברהם
הודעות: 2767
הצטרף: ש' ינואר 30, 2016 10:05 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי י. אברהם » ה' מאי 13, 2021 8:13 pm


אִיךְ-מֶיְין
הודעות: 295
הצטרף: א' יוני 26, 2016 10:26 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אִיךְ-מֶיְין » ו' מאי 14, 2021 12:52 pm

לב.
בגמרא "תנו רבנן: ובא אהרן אל אהל מועד, למה הוא בא? אינו בא אלא להוציא את הכף ואת המחתה" והתוספות ישנים (ד"ה למה הוא בא) הקשה: למה לא נימא דבא שם כדי לפשוט בגדיו, ותירץ: דאין לומר כן דהא ודאי מסתמא, אין מצוה להניח בגדיו ולפשטם בפנים וכו', יעויי"ש.
והחשק שלמה הקשה: מדוע התו"י הוכיח מסברא שלא פשט הכהן גדול את בגדיו בתוך קדה"ק, הרי יכל להוכיח מפסוק (יחזקאל מ"ד י"ז-י"ט) וְהָיָה בְּבוֹאָם אֶל שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר (ע"כ איירי ביוה"כ, כי בשאר ימות השנה לובש כה"ג בגדי זהב שיש בהם צמר – רש"י לקמן לה: ריש העמ', ויעויין רש"י יחזקאל שם) בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית (היינו קדש הקדשים – רש"י יחזקאל שם) וָבָיְתָה: וכו' וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם יִפְשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְלֹא יְקַדְּשׁוּ אֶת הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם:
הרי שפשיטת הבגדי לבן היתה בחוץ (בחצר החיצונה).
ויש לעיין: מדוע לא שאל זאת החשק שלמה על תוספות ד"ה ואי, שכתבו שהיה צד לומר כן, שפשט הכהן את בגדיו בפנים, אילו היו רק ג' טבילות והחלפות בגדים, ("וי"ל דהו"א גזיה"כ וכו' ושוב חוזר לפנים ופושט בגדי הבד").

ומעודי תמהתי: האיך יש הו"א בתוס' ותו"י שיכנס הכה"ג לקה"ק ויפשוט שם בגדיו!!! דהיינו שיעמוד ללא בגדים, ביוה"כ, בקודש הקדשים!!!...

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' מאי 14, 2021 2:34 pm

אִיךְ-מֶיְין כתב:לב.
בגמרא "תנו רבנן: ובא אהרן אל אהל מועד, למה הוא בא? אינו בא אלא להוציא את הכף ואת המחתה" והתוספות ישנים (ד"ה למה הוא בא) הקשה: למה לא נימא דבא שם כדי לפשוט בגדיו, ותירץ: דאין לומר כן דהא ודאי מסתמא, אין מצוה להניח בגדיו ולפשטם בפנים וכו', יעויי"ש.
והחשק שלמה הקשה: מדוע התו"י הוכיח מסברא שלא פשט הכהן גדול את בגדיו בתוך קדה"ק, הרי יכל להוכיח מפסוק (יחזקאל מ"ד י"ז-י"ט) וְהָיָה בְּבוֹאָם אֶל שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר (ע"כ איירי ביוה"כ, כי בשאר ימות השנה לובש כה"ג בגדי זהב שיש בהם צמר – רש"י לקמן לה: ריש העמ', ויעויין רש"י יחזקאל שם) בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית (היינו קדש הקדשים – רש"י יחזקאל שם) וָבָיְתָה: וכו' וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם יִפְשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְלֹא יְקַדְּשׁוּ אֶת הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם:
הרי שפשיטת הבגדי לבן היתה בחוץ (בחצר החיצונה).

לכאורה: וּ֠בְצֵאתָם אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַחִיצוֹנָ֜ה... וגו', הרי יכול להתפרש "בשעת צאתם" (לקראת צאתם), ולאו דווקא "אחר צאתם". נדמה לי שישנם מקראות רבות כיו"ב.
ומעודי תמהתי: האיך יש הו"א בתוס' ותו"י שיכנס הכה"ג לקה"ק ויפשוט שם בגדיו!!! דהיינו שיעמוד ללא בגדים, ביוה"כ, בקודש הקדשים!!!...

אפשר שלפי הו"א זו, "ובא אהרן אל אהל מועד" היינו בהיכל, לא קה"ק.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

עבורי דרעא אטוטפתא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' מאי 14, 2021 5:04 pm

לג, ב
בית יוסף אורח חיים סימן כח: אהא דאמר רבא עבורי דרעא אטוטפתא אסור משום דאין מעבירין על המצות, פירש רש"י כשפוגע בתפילין של יד תחלה אסור להעבירו ולהניח של ראש, וכתבו הרא"ש והמרדכי בהלכות תפילין שקשה על פירושו דאטו לית ביה איסור אלא משום דאין מעבירין על המצות, והלא משנה הוא סדר הנחתן האמור בפסוק, ופירש ר"ת בשם ר"ח שאמר בשם רב האי עבורי דרעא אטוטפתא אסור להעביר ולהקדים ולתת של זרוע בתיק תחלה ולתת עליה של ראש, כי אז יהיה זקוק להעביר על המצות כשיניח תפילין, כי יצטרך להסיר של ראש שפוגע תחלה בהם ולהניח של יד קודם של ראש, הילכך צריך להניח בתיק תחלה של ראש ועליה של יד, וכן כתבו התוספות בסוף פרק הקומץ ובפרק שלישי דיומא, ולפי זה אם אירע שפגע בשל ראש תחלה צריך להעביר על אותה מצוה ויניח של יד תחלה, וכן כתב הרא"ש בהדיא בתשובה, וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל, ודלא כנמוקי יוסף שכתב שיניח של ראש תחלה ולא יעביר על המצות...
דברי הנמוקי יוסף מופיעים אף בפי' רבי יהונתן מלוניל, (אשר י"א שפירוש אחד הוא).

אף בספר המנהיג - הלכות תפילין: צא ולמד חליצתן, ביומא פרק אמ' להן הממונה, אמ' ריש לקיש אין מעבירי' על המצות, אמ' רבא השתא דאמ' ריש לקיש אין מעבירי' על המצו' עבורי דרעא אטוטפתא אסיר היכי עביד מנח דרעא והדר טוטפתא. ופי' ר"ש, שאין לו להקדים את שלראש משום דביד פגע ברישא. ואין נראה דקרא בהדייא כתי' והיו לאות על ידכה והדר לטוטפות, אלא נרא' כפר"ח דאהנחתם בנרתקם קפיד, והכי קאמ' להקדים ולתת שלזרוע תחילה בכיס לשלראש אסור, דאם יניח את שלראש למעלה, נמצא כשיבוא להניחם, ימצא את של ראש תחילה, ויש לו להניח משום דאין מעבירי' על המצות, ויעבור על המקראו' מוהיו לאות על ידכה וגו', תחילה והיו לטוטפות, כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, אלא היכי עביד, מנח דרעא אטוטפתא, יניח את שלזרוע על הטוטפו' שלראש וימצא את שליד תחילה...
דין הנחתם בנרתקם, כי בשעה שנותן התפלין בנרתק שלהן, צריך שיתן את של ראש למטה ואת של יד למעלה, שאם יתן את של יד למטה בכיס שלהן ושל ראש למעלה, כשיבא להניחן - יצטרך להניח את של ראש שימצא תחלה, דאין מעבירין על המצו', ויעבור על הכתו' שצריך להניח את של יד תחלה כדאמרן, והינו דאמרי' ביומ' פ' אמ' להן הממונה עבורי דרעא אטוטפתא אסור, היכי עביד מנח דרעא אטוטפת. פי' עבורי אקדומי, להקדים וליתן [של] זרוע תחלה בכיס שלהם ואחר כך של ראש אסור, שלא יבא לידי העברת המצות, שהרי יצטרך להניח את של ראש הנמצא לו תחלה, והוא עובר על המצות. על כן צריך דליהוי מנח דדרעא על הטוטפות. פי' את של זרוע על הטוטפות של ראש, כדי שימצא תחלה את של יד כדכתי' קראי. [כפר"ח].

אך כאן חידוש גדול בלשון סופו: "להקדים וליתן של זרוע תחלה בכיס שלהם ואחר כך של ראש אסור, שלא יבא לידי העברת המצות, שהרי יצטרך להניח את של ראש הנמצא לו תחלה, והוא עובר על המצות"...
כאן נהפכה והוחלפה ההעברה על המצוות, מזה העובר על של ראש שלפניו מלמעלה, ע"מ להקדים של יד המונח למטה, להיפך, בזה הנצרך להניח את של ראש שנמצא לו בתחילה, ובזה עצמו עובר על המצוות מיקרי, שעובר על מקראות: והיו לאות על ידכה וגו', תחילה והיו לטוטפות, כל זמן שבין עיניך יהיו שתים!

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' מאי 14, 2021 6:40 pm

תוספות ד"ה עבורי דרעא אטוטפתא : ורבי אליהו זצ"ל מפרש, דלענין משמוש איירי, דחייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ק"ו מציץ, והשתא קאמר דבשל יד ממשמש תחילה, משום דפגע בהן ברישא, ואח"כ ממשמש בשל ראש.
יש לעיין לפירושו, האם "מצוות" שאין מעבירין עליהן הנזכרים פה, היינו התפילין של יד גופם, שהם "חפצא של מצווה", ואילו המשמוש לא בשם "מצווה" נקרא אלא בהשאלה, ולכאורה הלא עניינו הוא "מניעת איסור" של היסח הדעת, כמפורש ק"ו מציץ, שלילת איסור, ולא מצווה חיובית, או דילמא בכ"ז נחשב משמוש למצווה, והיא זאת שאין מעבירין עליה.
ועיין לעיל בדף ח, א בתוספות: ונ"ל דאינו ק"ו גמור דאורייתא - אלא מדרבנן, וה"ק נהי נמי דאיכא חומרא טפי בציץ כדמפרש, מ"מ כיון דאיכא בתפילין צד חשיבות זה טפי, שיש בהן אזכרות הרבה, סברא הוא שמן הדין יש לחכמים לתקן למשמש בהן כל שעה.

עניין נוסף בפירושו הוא עצם דעתו המפורשת, שחיוב משמוש שייך גם בשל יד, דבר בלתי מובן מאליו;
במדרש שכל טוב - פרשת בא: וצריך למשמש בהן בכל שעה, שמא יפלו מעליו, ויתבזו, וק"ו מציץ, ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד, שלא תסיח דעתו הימנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה ומעניינים שבתורה, על אחת כמה וכמה:
חידוש, שכל עניין המשמוש, מחשש "שמא יפלו מעליו" הוא. א"כ, גם בציץ, "שלא יסיח דעתו הימנו", היינו משום חשש "שמא יפלו מעליו" (ואע"ג שכתוב: וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת - וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת...). ממילא, מקום יש להבין החשש בשל ראש לבדו.

ובספר יראים סימן שצ"ט: אמר רבא בר רב חנא חייב אדם למשמש בתפליו בכל שעה ק"ו מציץ... ואף על גב דאמרינן בפ' במה אשה יוצאה, שקמיעין כיון דמחופין עור מותרין להכניסן בבית הכסא, ותפילין ה"ט דאסירי, משום שי"ן ודל"ת ויו"ד, אלמא אזכרות שבפנים מהני להו חיפוי עור, וא"כ ליכא ק"ו, דהא בתפילין נמי חדא אזכרה איכא, הא לא קשיא, דלענין הכנסת בה"כ הוא דמהני חיפוי עור, אבל לענין דריסת רגלים דאתי ע"י היסח הדעת, לא מהני חפוי עור, הלכך איתא לק"ו, ותדע דציץ חמור מתפילין לענין בזיון, דלא דמי לדריסת רגלים, דתנן במס' תמיד ובסוטה פ' אלו נאמרין, במקדש כהנים נושאין כפיהם למעלה מראשיהם, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ, אבל בשאר ראשי כהנים, משום תפילין לא חיישינן. ע"כ.

באמת, כל הדמיון לציץ, שייך בשל ראש בייחוד, ובזבחים יט, א: תנא: שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניחין תפילין. ערכין ג, ב. גם מצאנו בספר דברות משה למס' שבת, שדן על נושא זה, האם חובת משמוש קיימת אף בשל יד.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

פרווה אמגושא

הודעהעל ידי באמונתו » ש' מאי 15, 2021 11:55 pm

לה, א
גמרא. מאי פרוה? אמר רב יוסף: פרוה אמגושא.

רש"י: פרווה אמגושא - מכשף אחד בנאה, ושמו פרווה.
ובתוספות: פרווה אמגושא - פי' בערוך וזה לשונו, יש מן החכמים שאומרים, כי חפר מחילה תחת הקרקע בקדש, עד שיראה עבודת כהן גדול, והרגישו הכהנים בחפירה ומצאוהו, וקראו אותה הלשכה על שמו.
מקור בעל הערוך בפי' רבינו חננאל כדרכו: פי' פרוה, שם אדם מגושי, ויש מן החכמים שאומרים, כי חפר מחילה תחת הקרקע בקודש, עד שיראה עבודת כ"ג ביו"כ, והרגישו הכהנים בחפירה באותו מקום, וחפרו ומצאוהו, ונקראת אותה הלשכה על שמו:
ובתוספות רא"ש: פרוה אמגושא. פר"ח, יש מן החכמים אומרים, שהיה רוצה לראות קודש הקדשים, ועשה מחילות תחת הר הבית, ובאותה לשכה הרגישו בו.

ברם, ברמב"ם ישנה הוספה, וז"ל בפירוש משנת מידות פרק ד משנה ח: ופרוה, שם איש אמגושי, חתר את העזרה מן הלשכה הזו, כדי שיראה את העבודה, והרגוהו, ונקראה לשכת הפרוה על שמו.
וכ"כ בחדושי הריטב"א לעיל יט, א: לשכת הפרוה. פי' אמגוש אחד היה שמו פרוה, והיה חופר מחילות תחת המקדש, שיראה עבודת יום הכפורים לפני ולפנים, והרגישו בו כשהיה חופר בעזרה, והרגוהו שם, ועשו שם לשכה שקראוה על שמו.
בנוסח אחר מופיע, בבית הבחירה למאירי מידות ה': שניה, לשכת הפרוה, והוא שם אדם שחתר פעם אחת בקיר העזרה בלשכה, כדי לראות העבודה, ונעשה להם נס ומת לשם, ונקראת לשכת הפרוה על שמו...

מ"מ, להרמב"ם והריטב"א יש לעיין, הריגה הזו, מאיזה דין הוא. אולי יש לדמותו מעין המשנה סנהדרין ט, ו: הגונב את הקסוה... קנאין פוגעין בו... ועוד מצאנו מחלוקת ראשונים להלכה, האם מוזהרים ב"נ על הכישוף.
ברם, לרבינו אליקים: פרוה אמגושא, כהן אחד עשאו ששמו פרוה, והיה מכשף, והיתה נקראת על שמו. להכי קרי ליה פרוה אמגושה, שהיו מנגשין את כהן גדול לטבול בה, אמגושא כמ' נוגש, כלומ' - כשוטר זה שמנגש את בני אדם.
א"כ, לא בגוי מדובר, כ"א בכהן המכשף!

באנציקלופדיה "המכלול" מצאתי: הסורֵג היה מחיצת אבנים נמוכה שניצבה סביב אזור בית המקדש, בבית המקדש השני, ושובצו בה כתובות אזהרה - איסור כניסה בשפות שונות לגויים שביקשו להיכנס אל התחום המקודש. פנימה לסורג עבר החיל - חומת העזר לחומת העזרה במקדש. מכל הכתובות שרדו רק שתיים - אחת שלמה, שהתגלתה על ידי שארל קלרמון-גנו ומוצגת במוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול, ואחת שבורה במוזיאון ישראל בירושלים.

הסורג נועד לסמל את הגבול בין אזור הר הבית, שאליו מותר לטמאי מת וללא-יהודים להיכנס, לבין אזור החיל, שאליו אסור להם להיכנס. על מנת לאכוף חוקים אלו, הוצבו סביב הסורג עמודים ועליהם כתובות בלטינית ויוונית, המודיעות שאין ללא-יהודים להיכנס למקדש, ודינו של הנכנס הוא מוות.

הידיעות על כתובות אלה מגיעות מספרי יוסף בן מתתיהו, אשר מדבריו גם עולה כי הרומים איפשרו לקיים גזר דין זה הלכה למעשה. כך מובא בנאומו של טיטוס, מעט לפני חורבן בית שני: וטיטוס כעס מאוד על הדבר הזה, והרבה לדבר קשות אל אנשי יוחנן, בקראו אליהם לאמור: הוי נבלים טמאים, האם לא הקימו ידיכם את הסורג הזה מסביב לקודש? האם לא העמדתם בסורג את העמודים האלה אשר נחרט עליהם בכתב יווני ובכתבנו, כי לא יהין איש זר לעבור את המחיצה הזאת? והאם לא מילאנו אנו את ידיכם להמית את כל העובר על הדבר הזה, אף אם יהיה אזרח רומא?... — מלחמות היהודים ו, ב, ד

בעבר, פקפקו החוקרים בנכונותו של מידע זה, אך בשנת 1871 גילה המלומד הצרפתי שארל קלרמון-גנו אבן מעין זו שסיפר עליה יוסף. על האבן יש כתובת ביוונית, האומרת: "איש נוכרי לא ייכנס לפנים מן המחיצה המקיפה את המקדש ולחצר המוקפה, ומי שייתפס יתחייב בנפשו ודינו למיתה". קטע מלוח נוסף מעין זה נמצא בשנת 1935, אגב סלילת כביש בירושלים...

בברכה המשולשת
הודעות: 14118
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » א' מאי 16, 2021 7:15 am

הרב באמונתו שליט"א!
נפלא מאוד
אולם, היכן מצא הדר"ג שליט"א שמדובר בגוי?

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: פרווה אמגושא

הודעהעל ידי אליהו חיים » א' מאי 16, 2021 8:10 am

באמונתו כתב:לה, א
גמרא. מאי פרוה? אמר רב יוסף: פרוה אמגושא.

רש"י: פרווה אמגושא - מכשף אחד בנאה, ושמו פרווה.

ברם, לרבינו אליקים: פרוה אמגושא, כהן אחד עשאו ששמו פרוה, והיה מכשף, והיתה נקראת על שמו. להכי קרי ליה פרוה אמגושה, שהיו מנגשין את כהן גדול לטבול בה, אמגושא כמ' נוגש, כלומ' - כשוטר זה שמנגש את בני אדם.
א"כ, לא בגוי מדובר, כ"א בכהן המכשף!

קשה לומר דקראוהו ע"ש כהן ממש וביותר אם היה כהן גדול, ואינו מבואר מנליה דהיה כהן, ולכן היה נראה לפרש דהיה גוי ומתפרש כלשון 'כהן מדין' (שמות ב' טז) ורש"י שם פירש רב שבהן, אך בבראשית מז כב מפרש מלשון לשון כומר לע"ז וכ"ה ברמב"ן (שם מא מה), ובמכילתא ריש יתרו מחלוקת תנאים אם מתפרש שר או כומר. אמנם הרא"ש מדות פ"ה מ"ג כתב דהיה ישראל, ומוכיח כן דע"כ לא היה גוי דלא ניתנו להם לבנות בבית ד' כלום וכדכתיב בעזרא ד' [ועי' ערכין ו' ב' דאף בגמר הבנייה לא מקבלין ממנו כשהוא דבר מסויים ככאן,] ובפסקי תוספות מדות סי' כ"ב כתב דגוי אינו בונה שום דבר בהר הבית [וכנראה דהיה לפני בעל הפסקי תוס' דיבור בתוס' כדברי הרא"ש הנ"ל], ועי' ברש"ש שם. אמנם במאירי כאן כתב ד'מתוך שבנאה מכשף קראו אחר שחזר בו על שמו' משמע דהיה ישראל שחזר בתשובה אחרי שבנאו, ולכ' גם על דבריו קשה דבפשטות אין מקבלין גם מישראל מומר [ואולי בנאו ותיכף חזר בו וצ"ע].

והנה מה שכתב רבינו אליקים בהמשך להכי קרי ליה פרוה אמגושה שהיו מנגשין את כהן גדול לטבול בה וכו', הדברים סתומים ולא נראה לפרש בהם כפשטות משמעות דבריו לומר שעמדו שוטרים בהר הבית לנוגשו לטבול, שדבר זה כזר יחשב. וגם אם יתפרש כן נראים הדברים כסותרים תחילת דבריו שכהן אחד עשאו ששמו כך וצ"ע.
ויש אולי להציע דמבאר הר"א הטעם דנקראת הלשכה על שם מכשף שהוא דבר תמוה ביותר, לכן הוסיף משום דיש תועלת בקריאת שמו כך כ'לשון שנופל על לשון' דכשיזכר דצריך ללכת ללשכת ה'אמגושי' יהא ממילא תזכורת לפניו להזדרז בעשיית חובת היום, על שיזכר כעת מהשוטר שתפקידו לזרז לאנשים בתשלום חובתם, וישים לב אף שעל שם כך נקרא כן, הכל כדי לזרזו.
ומצאנו מפורש בקדמונים דדוקא כעת ראוי לזרזו, דהנה בפיוט 'אתה כוננת' 'יבא מיד לבית הפרוה ויפרשו לו סדין כבראשונה', ושם בפירוש וזאת ליהודה (למהר"י עייאש) הטעם בזה 'לפי שכל העבודות היה כה"ג עושה אותן בנחיצות ובזריזות בלי הפסק כלל לפי שעיני כל הקהל תלויות לו'.
ולכן י"ל דאילולי זה שתזכורת השם יזרז אותו פשוט דלא היו קוראים כך בבית המקדש ע"ש מכשף [וכ"ש אם היה מכשף כהן] אך כעת דדוקא יש תועלת לזירוז העבודה בקראו כך הכריעו חז"ל לקרותו על שמו דאם יש רק צד דיזדרז הכה"ג לעבודתו בכך כדאי וראוי, ומבואר דבריו כמין חומר ואין כאן סתירה בין רישא לסיפא שבפירושו.
ואם כנים הדברים יש ליישב מה דהקשו האחרונים למה לא ביאר הגמ' כן כשהוזכר במשנה לראשונה לעיל ל' א', אך להמבואר י"ל דדוקא כאן ראוי לשנותו כיון דעומד כעת לפני הטבילה ומזרז ע"י שנקראת כך בטבילתו וכנ"ל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: פרווה אמגושא

הודעהעל ידי באמונתו » א' מאי 16, 2021 3:19 pm

אליהו חיים כתב:אמנם הרא"ש מדות פ"ה מ"ג כתב דהיה ישראל, ומוכיח כן דע"כ לא היה גוי דלא ניתנו להם לבנות בבית ד' כלום וכדכתיב בעזרא ד' [ועי' ערכין ו' ב' דאף בגמר הבנייה לא מקבלין ממנו כשהוא דבר מסויים ככאן,] ובפסקי תוספות מדות סי' כ"ב כתב דגוי אינו בונה שום דבר בהר הבית [וכנראה דהיה לפני בעל הפסקי תוס' דיבור בתוס' כדברי הרא"ש הנ"ל], ועי' ברש"ש שם. אמנם במאירי כאן כתב ד'מתוך שבנאה מכשף קראו אחר שחזר בו על שמו' משמע דהיה ישראל שחזר בתשובה אחרי שבנאו, ולכ' גם על דבריו קשה דבפשטות אין מקבלין גם מישראל מומר [ואולי בנאו ותיכף חזר בו וצ"ע].

אבל לפי רוב ראשונים בסוגיין, לא פרוה אמגושא בנה הלשכה כל עיקר! רק ששם תפסוהו, וכיו"ב פירושים אחרים, אשר ממילא לשיטתם, לעולם אימא לך גוי היה, והרי כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב - וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כתיב.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: פרווה אמגושא

הודעהעל ידי באמונתו » א' מאי 16, 2021 4:34 pm

אליהו חיים כתב:והנה מה שכתב רבינו אליקים בהמשך להכי קרי ליה פרוה אמגושה שהיו מנגשין את כהן גדול לטבול בה וכו'.. וגם אם יתפרש כן נראים הדברים כסותרים תחילת דבריו שכהן אחד עשאו ששמו כך וצ"ע.

בלא לסתור דבריו הנחמדים, לענ"ד מסתבר, שרבינו אלקים בלשונו: פרוה אמגושא, כהן אחד עשאו ששמו פרוה, והיה מכשף, והיתה נקראת על שמו. להכי קרי ליה פרוה אמגושה, שהיו מנגשין את כהן גדול לטבול בה, אמגושא כמ' נוגש... מתכוון להציג שני פירושים שונים לגמרי, כאילו הפסיק דבריו והקדים: "לשון אחר", להכי קרי ליה פרוה אמגושה... וגם מהדיר ר"א ביאר כן. נציין עוד, כי אם "אמגושׁא" לפירוש קמא, בשׁין הימנית תיקרא, לפירוש שני, הלא "אמגושׂא" בשׂין השמאלית תיקרא: אמגוסא, מלשון נוגשׂ.

יש לציין גם לשון המשנה: הביאוהו לבית הפרווה, "הביאוהו" בעל כורחו משמע. אולי יש לפרש, שאם אמנם מכשף עשהו, פחד היה לטבול שם מצד הכשפים, וע"כ "כשוטר זה שמנגש את בני אדם - מנגשין את כהן גדול לטבול בה", ו"הביאוהו" בעל כורחו בית הפרווה.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ג' מאי 18, 2021 7:12 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' מאי 16, 2021 5:39 pm

לה, ב
אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו, וסיכוהו, והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת.

"כדי שישמע דברי א-להים חיים" לשון נדיר, בלתי שכיח בחז"ל. "כדי שישמע דברי תורה" הול"ל.
אך יש לומר, שדברי הצדקה הם, למעשה הלל שסיכן נפשו, וכברכות סא, ב: תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה כי הוא חייך וארך ימיך - כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה - על אחת כמה וכמה.

"עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג", רמז רמזו רז"ל שיעור מקווה, לעיל לא, א: ותניא: ורחץ בשרו במים - במי מקוה, כל בשרו - מים שכל גופו עולה בהן. וכמה הן - אמה על אמה ברום שלש אמות. ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה.
המוסר עצמו, מאודו ונפשו, ולומד כהלל, הנה נטהר כל גופו, ומתקדש קודש קדשים ממש.

בפתח עינים (חיד"א): ראוי זה לחלל עליו השבת, יש להבין, מה החידוש הזה, והלא פקוח נפש דוחה שבת. ועוד, דכשמצאוהו קודם שפירקוהו וכו' הול"ל ראוי זה לחלל את השבת, ואח"ך יאמר פרקוהו וכו' ולא אחר שנעשו כל המעשים. ואפשר דהן אמת דלכל אדם מישראל מותר לחלל שבת. אמנם אפשר דאח"ך זה האדם שחיללו שבת בעבורו, יגדיל עונות מאד, וטוב לו אם לא חיללו עליו שבת, והיה מת(!). ברם, אם הוא צדיק גמור מריש ועד כען, לזה מצוה גדולה להצילו. וז"ש אחר שכבר פירקו וכו' ראוי זה לחלל וכו' כלומר, זה צדיק גמור, חזו גברא שלו, ראוי ונאות לחלל עליו השבת, דהוא מסר עצמו למיתה בשביל התורה, ונתקדש כל גופו, ודוק:

לענ"ד, מכאן נבין הגמרא בשבת קנו, א: האי מאן דבשבתא יהי - בשבתא ימות, על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא. אמר רבא בר רב שילא: וקדישא רבא יתקרי. רש"י: וקדישא רבה יתקרי - שיהא פרוש וקדוש, דכתיב ויקדשהו.
הדברים סותרים לכאורה. הלא "בשבתא ימות", כמין קללה היא, "על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא", בעוד "קדישא רבא יתקרי" הרי היא ברכה, וודאי אינו ראוי אל קללה.
אך לחיד"א יש לומר, שאם אינו מוכיח את עצמו, ומצדיק חילול שבת שחיללו עליו, והופך לפרוש קדוש, אכן ראוי הוא לקללה "על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא". אבל אם "קדישא רבא יתקרי", הרי "ראוי ונאות לחלל עליו השבת", ולברכה ולא לקללה ח"ו.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' מאי 16, 2021 6:30 pm

לד, א
תנו רבנן: ונסכו רביעת ההין. ילמד של שחרית משל ערבית. בשלמא לרבנן - האי בתמיד של בין הערבים כתיב, אלא רבי מאי טעמא? - אמר רבה בר עולא: אמר קרא לכבש האחד, איזהו כבש שנאמר בו אחד - הוי אומר זה תמיד של שחר. ורבנן: מאי אחד - מיוחד שבעדרו. - ורבי: מומבחר נדריך נפקא. ורבנן: חד בחובה וחד בנדבה, וצריכי.

רש"י: וצריכי - יש צד נוטה שהנדבה צריך לייפותה, כדי שתתרצה לדורון והקבלת פנים, ויש צד נוטה לומר שהחובה המוטלת, צריך לפרוע חובו משלם.
חדושי הריטב"א: חד בחובה וחד בנדבה וצריכי. פי', דאי כתב רחמנא בחובה בלחוד, הוה אמינא דוקא בחובה יש לו לפרוע מן המובחר, אבל נדבה אין לנו בו אלא נדבתו, דאינו אלא דורון בעלמא, ואי כתב רחמנא נדבה, הוה אמינא דרך השולח דורון להביא מן המובחר, אבל כשאינו מביא אלא לחובתו, אין עליו חובתו אלא במה שאפשר לו...
רבינו אליקים: וצריכי, דאי כת' בחובה, הוה אמינא מש' דלכפרה, אבל נדבה דלא מיחייב, אימא כל דהא [= דהו] לַיתי, ואי כת' בנדבה, הוה אמינא דבעי מבחר, מש' דמלבו התנדב אותו, אבל חובה דבעל כורחו לא...

בכ"י מינכן הנודע, נמצאה הוספה: וצריכ' [דאי תנא חובה, משו' דאיתה בעל כורחיה, ואי תנא נדבה, משום דלית לה קצבה].
הרי כאן, היות שחובה היא בעל כורחו, סיבה וסברה היא להיפך, להחמיר בה.
הרב בעל דקדוקי סופרים מאריך בכוונת: ואי תנא נדבה, משום דלית לה קצבה, ולענ"ד הכוונה היא שחובה אית לה קצבה, ואינו יכול להביא יותר בהמות, אבל נדבה ל"ל קצבה, והלא "אלף עולות יעלה שלמה", ומין חומר ב"שם נדבה" היא מאשר בחובה.

סמל אישי של המשתמש
מיללער
הודעות: 6308
הצטרף: ה' נובמבר 04, 2010 4:14 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי מיללער » א' מאי 16, 2021 6:44 pm

לה: הלל ור"א בן חרסום מחייבין את העשירים והעניים ללימוד התורה, אבל יוסף הצדיק לכאורה מחייב את הרשעים על מה שלא יכלו לעמוד בנסיון העבירה, ולמה נקטו חז"ל גם אצל הרשעים הנידון למה לא עסקו בתורה?

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » א' מאי 16, 2021 6:48 pm

באמונתו כתב:לה, ב
אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו, וסיכוהו, והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת.

"כדי שישמע דברי א-להים חיים" לשון נדיר, בלתי שכיח בחז"ל. "כדי שישמע דברי תורה" הול"ל.
אך יש לומר, שדברי הצדקה הם, למעשה הלל שסיכן נפשו, וכברכות סא, ב: תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה כי הוא חייך וארך ימיך - כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה - על אחת כמה וכמה.

"עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג", רמז רמזו רז"ל שיעור מקווה, לעיל לא, א: ותניא: ורחץ בשרו במים - במי מקוה, כל בשרו - מים שכל גופו עולה בהן. וכמה הן - אמה על אמה ברום שלש אמות. ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה.
המוסר עצמו, מאודו ונפשו, ולומד כהלל, הנה נטהר כל גופו, ומתקדש קודש קדשים ממש.


הזמן קצר מאוד ועוד כמה רגעים מתקדש החג...
אך כזה חיזוק לקבל מדברים חוצבים להבת אש הן כמובן מדברי חז"ל הידועים והן ב'דברי אלקים חיים' בדיוק כעת ערב שבועות באמצע ימי ושעות של אזעקות...
אי אפשר לעבור בלי להביא הערכה מיוחדת לבעל 'אמונתו' בכלל ובפרט...

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » א' מאי 16, 2021 6:52 pm

מיללער כתב:לה: הלל ור"א בן חרסום מחייבין את העשירים והעניים ללימוד התורה, אבל יוסף הצדיק לכאורה מחייב את הרשעים על מה שלא יכלו לעמוד בנסיון העבירה, ולמה נקטו חז"ל גם אצל הרשעים הנידון למה לא עסקו בתורה?

ברגעים ספורות לפני החג, לפום ריהטא כפשוטו, בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין, עומדים בנסיון כנגד היצה"ר ע"י עסק התורה [עכ"פ מזמן שניתנה תורה] ואם לא עוסקים לא עומדים בנסיונות, ועי' בחתימת ספר מעלת התורה (לאחי הגר"א) שכתב וז"ל 'שהמפתח של כל המעשים טובים ושבירת היצר ושבירת התאוות הגוף הכל על ידי התורה ואז בא ממילא על ידה לכל המעשים טובים והמצות כולם ואז טוב לו כל הימים בזה ובבא', והאריך עוד בכמה מקומות בספרו בזה.
נערך לאחרונה על ידי אליהו חיים ב ג' מאי 18, 2021 11:37 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' מאי 16, 2021 7:22 pm

גמרא: אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה, וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא. אמר להן: בבקשה מכם, הניחוני ואלך ללמוד תורה! אמרו לו: חיי רבי אלעזר בן חרסום שאין מניחין אותך! ומימיו לא הלך וראה אותן, אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה.

ובמהרש"א [חדושי אגדות]: א"ל חיי ר"א כו'. ומה שלא הודיע אותן שהוא ר"א בן חרסום, דליכא למימר הכא כההיא דנדרים, דהיה ר"ט מצטער על שהודיע להם שהוא ר"ט והציל עצמו בתורתו, דהכא לא היה מציל עצמו בתורה, אלא במה שהכל שלו, והן עבדיו, ואפשר שלא היו מאמינין לו, ומפני ביטול תורה לא רצה להתעכב שם עד שיודיעם, כדקאמר ומימיו לא הלך וראה אותן:

חידוש מצאנו באחד מעדי הנוסח בס"ד, כ"י Oxford Opp. Add. fol. 23: אומ' לו כלום אתה עשיר יותר מאלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים וכל יום היה נוטל משואי על כתפיו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ולא הלך לראותם מעולם אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא אמ' להן הניחו לי שאני הולך ללמוד תורה אמרו לו חיי אלעזר בן חרסום אין אנו מניחין אותך, אמ' להם - אני הוא(!), ומימיו לא ראה אותם אלא יושב ועוסק בתורה.

ובעדי הנוסח אחרים: פעם אחת פגעו בו עבדיו, ועשו בו אנגריא, אמ' להם, בבקשה מכם - הניחו לי, אמרו לו, בחיי ר' אלעזר בן הרסו?ס? אדוננו - אין אנו מניחין אותך, ולא בקש לגלות להם שהוא אדוניהם.

או: פעם אחת מצאוהו עבדיו, ולא היו מניחין אותו לילך, אמ' להם, הניחו אותי, אמרו לו, בחיי ר' אלעז' בן חרסום אדונינו - אין אנו מניחין אותך, ולא רצה לומר להם דבר.

בגמרא שם: נמצא, הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים.
סימן לדבר, בקהלת: ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל־בֵּֽית־אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל־בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כָּל־הָאָדָ֑ם - וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל־לִבּֽוֹ: והח"י: הלל, ר"א בן חרסום, יוסף - "ייתן אל לבו", דוגמאות דמויות אלה, וינהג כמותם בכל מצב ומקום.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ג' מאי 18, 2021 3:56 am, נערך 3 פעמים בסך הכל.

סמל אישי של המשתמש
מיללער
הודעות: 6308
הצטרף: ה' נובמבר 04, 2010 4:14 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי מיללער » א' מאי 16, 2021 9:02 pm

אליהו חיים כתב:
מיללער כתב:לה: הלל ור"א בן חרסום מחייבין את העשירים והעניים ללימוד התורה, אבל יוסף הצדיק לכאורה מחייב את הרשעים על מה שלא יכלו לעמוד בנסיון העבירה, ולמה נקטו חז"ל גם אצל הרשעים הנידון למה לא עסקו בתורה?

ברגעים ספורות לפני החג, לפום ריהטא כפשוטו, בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין, עומדים בנסיון כנגד היצה"ר ע"י עסק התורה [עכ"פ מזמן שניתנה תורה] ואם לא עוסקים לא עומדים בנסיונות, ועי' בהקדמת מעלת התורה (לאחי הגר"א) שעפ"י יסוד כזה נכתב כל ספרו.

תודה רבה יום טוב שמח.

יישר כח על הערות והארות הנפלאות מכל החברים החשובים שיחיו, מלאים זיו ומפיקים נוגה.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' מאי 18, 2021 2:14 am

לו, א
תנו רבנן: כיצד סומך? הזבח עומד בצפון ופניו למערב, והסומך עומד במזרח ופניו למערב, ומניח שתי ידיו בין שתי קרנות של זבח, ובלבד שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח, ומתודה; על חטאת עון חטאת, ועל אשם עון אשם, ועל עולה עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני...
רש"י: כיצד סומך - כל סמיכת קדשי קדשים... ועל עולה עון לקט שכחה ופאה - שאין להן וידוי, הכי גרסינן לה בתוספתא דמנחות, ולא גרסינן בה מעשר עני, דהא יש לו וידוי, וגם נתתיו ללוי - זה מעשר ראשון, ליתום ולאלמנה - זה מעשר עני.

כאן חידוש גדול, ש"ווידוי מעשרות", דבר אחד הוא עם "וידוי" הידוע על עוונותיו, בסדר סמיכת קרבנות, ובדרכי מצוות תשובה.
המפרשים במשנת מעשר שני, מנסים להסביר, מדוע וידוי מעשרות נקרא בשם וידוי כלל, עיין הון עשיר - מעשר שני ה, י: המתודה ומודה מה שעשה הן טוב הן רע נקרא ודוי. ולא ידענא מי הכריחו לתי"ט להזכיר בשם הר' עובדיה [ספורנו] עוונות וחטאות בלשון זה: (ועיין עוד השגת רד"צ הופמן).

גם תוספות כאן הקשו: ועוד דוידוי דהתם, היינו כשעשה כדין, והכא מתודה עון מעשר עני.
יותר מפורט בתוספות ישנים: ועוד קשה, מאי שייך וידוי דהכא להני דמעשר שני, התם מיירי [בוודוי] שעשה כהלכה, כדכתיב לא עברתי ממצותיך וגו', אבל כאן אינו מתוודה אלא על מה שעבר עליהם, ולא עשאם כדין, ותנן נמי לא אכלתי באוני ממנו - אכלו באנינות אינו יכול להתוודות, ואיך יתכפר לו אם לא יתוודה על חטאתו, ע"כ נראה דל"ג שאין להם וידוי בתוספתא, דלא שייך מידי הכא, וכן פי' ה"ר יוסף: בתוספות רא"ש, תוספות רי"ד, ריטב"א.

אולי יש ליישב, עפ"י המפורש שם ב"משנה ראשונה": היו מתודין. מ"ש תוי"ט בשם ר"ע ספורנו, שהוידוי היא שהוצרכנו לבער לבלתי תת אותם לבכורות וכו', לא נהירא... אלא הוידוי היא למי שהשהה המתנות אצלו ולא הפרישן, או הפרישן ולא נתנם לבעליהן מיד, ומעשר שני וביכורים שלא העלן לבית הבחירה...
הביאור כבר מופיע בשפתי כהן לפרשת כי תבוא: ואמרת לפני ה', זה קראוהו חז"ל וידוי מעשר, לפי שאיחר מעשרותיו, שהיה מן הראוי שמיד שנדר יתן, שנאמר מוצא שפתיך תשמור ועשית, ואמר בערתי הקודש מן הבית, כי אין לקודש להיותו בחול, לזה היה מתודה שלא עשה כהוגן.
רק יש להעיר מלשון רש"י גופו בפסוק שם: ואמרת לפני י"י אלהיך – התודה שנתת מעשרותיך.

לכאורה, היוצא מכאן הוא, שווידוי אמתי משמעו בעוזב חטאו, ובקבלה על העתיד, ובתענית טז, א: אמר רב אדא בר אהבה: אדם שיש בידו עבירה, ומתודה, ואינו חוזר בה, למה הוא דומה - לאדם שתופס שרץ בידו, שאפילו טובל בכל מימות שבעולם - לא עלתה לו טבילה. זרקו מידו, כיון שטבל בארבעים סאה - מיד עלתה לו טבילה, שנאמר ומודה ועזב ירחם, ואומר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים.
ממילא, וידוי שעבר עבירה, ווידוי שנהג כדין, יסודם אחד, היינו התחייבות אישית אל עזיבת מעשה הרע, לטובת קיום מעשה הטוב.

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ג' מאי 18, 2021 7:29 am

באמונתו כתב:לו, א
ועל עולה עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני[/b]...
רש"י: כיצד סומך - כל סמיכת קדשי קדשים... ועל עולה עון לקט שכחה ופאה - שאין להן וידוי, הכי גרסינן לה בתוספתא דמנחות, ולא גרסינן בה מעשר עני, דהא יש לו וידוי, וגם נתתיו ללוי - זה מעשר ראשון, ליתום ולאלמנה - זה מעשר עני.

כאן חידוש גדול, ש"ווידוי מעשרות", דבר אחד הוא עם "וידוי" הידוע על עוונותיו, בסדר סמיכת קרבנות, ובדרכי מצוות תשובה.
המפרשים במשנת מעשר שני, מנסים להסביר, מדוע וידוי מעשרות נקרא בשם וידוי כלל, עיין הון עשיר - מעשר שני ה, י: המתודה ומודה מה שעשה הן טוב הן רע נקרא ודוי. ולא ידענא מי הכריחו לתי"ט להזכיר בשם הר' עובדיה [ספורנו] עוונות וחטאות בלשון זה: (ועיין עוד השגת רד"צ הופמן).

גם תוספות כאן הקשו: ועוד דוידוי דהתם, היינו כשעשה כדין, והכא מתודה עון מעשר עני.
יותר מפורט בתוספות ישנים: ועוד קשה, מאי שייך וידוי דהכא להני דמעשר שני, התם מיירי [בוודוי] שעשה כהלכה, כדכתיב לא עברתי ממצותיך וגו', אבל כאן אינו מתוודה אלא על מה שעבר עליהם, ולא עשאם כדין, ותנן נמי לא אכלתי באוני ממנו - אכלו באנינות אינו יכול להתוודות, ואיך יתכפר לו אם לא יתוודה על חטאתו, ע"כ נראה דל"ג שאין להם וידוי בתוספתא, דלא שייך מידי הכא, וכן פי' ה"ר יוסף: בתוספות רא"ש, תוספות רי"ד, ריטב"א.

יש מהלך יפה ליישב עיקר הענין בשפת אמת על אתר, ואעתיק לשונו 'ולכאורה תמוה מה ענין וידוי זה שהוא על עון לוידוי מעשר שעשה כדין וכן תמהו בתוס', אבל נראה כוונת רש"י די"ל דהאי וידוי דהכא [נ.ב. בהקרבת עולה] אפילו אינו זוכר משום עון אעפ"כ כל המביא עולה דמכפר אחיובי עשה מתודה מספק שמא חטא פעם אחת בביטול מ"ע דלקט שכחה ופאה, ולהכי בהני דאית בהו וידוי כגון מעשר כיון שהעיד על עצמו שעשה ככל אשר נצטוה לא שייך שוב להתודות מספק שחטא בהם ולכן אין להתודות ב[הקרבת] עולה על מעשר כיון דמתודה עליו במקדש כנ"ל ברור עכ"ל.
וקצת חידוש יש בדבריו דהרי אינו מתוודה על המעשרות אלא אחרי ג' שנים, ולמה מחמת שעתיד לומר דעשה ככל אשר נצטווה כבר כעת מעוכב מלומר וידוי על קרבנו. ובשלמא להשיטות (עי' ר"ה ד' א' בתוס' וראשונים ואכמ"ל) דאינו עובר במתנות עניים אלא לאחר זמן וידוי מעשרות י"ל דבתוך הזמן אין על מה להתוודות דעדיין יכול לתקן מעשיו כעת אבל להראשונים דאינן תלויין זה בזה ועובר גם בתוך הזמן על בל תאחר, וביותר להראשונים שעוברים בעשה ברגל אחת אף במתנות עניים (עי' ברמב"ם הל' מעשה הקרבנות פי"ד הי"ג) למה לא יתוודה תיכף על חטאו. ואולי באמת לפי דרכו כן יתוודה בכי האי גוונא על הקרבן, ובפרט דנראה דכשיגיע לזמן וידוי מעשרות תו לא יכול להתוודות כיון דכבר עבר על עיקר דינם ואינו יכול לומר עשיתי ככל אשר ציוותני.
ובהמשך דבריו כתב השפ"א ליישב הא דמתוודה בעולתו על עוון לקט שכחה ופאה אף דגם הם נכללין בוידוי מעשרות, וכתב דכיון דעכ"פ אין הוידוי עליהם מעכב לעיקר הוידוי מעשרות לכן מתוודה עליהם בקרבנו. ומדבריו יוצא חידוש [לצד ההיפוך מהנ"ל] דמשמעות סתימת הברייתא דבכל ענין מתוודה עליהם בקרבנו אפילו אם כבר אמר ווידוי מעשרות וכלל לשו"פ בתוך ווידיו באומרו עשיתי ככל אשר צויתני, ולכ' נהי דאינו מחוייב לעיכובא בוידוי, אך כיון שמקיים עיקר המצוה לכתחילה בכך נמצא דגם בהם כבר העיד על עצמו שעשה ככל אשר נצטוה לא שייך שוב להתוודות מספק (וכלשון השפ"א לעיל), ואולי כוונתו רק כשלא התוודה עליהם עדיין כגון בתוך ג' או שבזמן וידוי מעשרות לא כלל אותם.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' מאי 18, 2021 8:19 am

לה, ב

יוסף הצדיק מחייב את הרשעים וכו'.


הטענה על הרשע היא למה לא עסק בתורה,
שיש לו תירוץ 'טרוד ביצרי',
וע"ז מביאים לו מיוסף הצדיק.
ולכאורה אין בעובדה של יוסף הצדיק מאומה על לימוד התורה,
אלא על עמידה בנסיון קשה והתגברות על היצר.

אני מחפש ביאור כמה שיותר קרוב לפשט.


חזור אל “בית התלמוד”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 73 אורחים