מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות והארות במסכת יומא

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
פלתי
הודעות: 2323
הצטרף: ד' נובמבר 07, 2012 1:14 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא דף עג:

הודעהעל ידי פלתי » ד' יוני 23, 2021 6:57 pm

ביקורת תהיה כתב:
.השוחט כתב:אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור. ברש"י משמע דמיירי דוקא באכל חצי שיעור.

ולא הבנתי התחבטותו של מר על מה ולמה.


לא להגזים. בודאי שיש כאן התחבטות. עי׳ שפ״א. ועי׳ קה״י סוף סימן יט שכתב דמדברי התוספות בחולין מבואר שגם כשאכל כזית חייב אחצי זית הראשון. ושלכאורה משמע התם שהוא הדין אפילו אם אכל הכזית בבת אחת.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' יוני 24, 2021 7:01 pm

סט, ב
ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול, מאי גדול? אמר רב יוסף אמר רב: שגדלו בשם המפורש. רב גידל אמר: ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. אמר ליה אביי לרב דימי: ודילמא שגידלו בשם המפורש? - אמר ליה: אין אומרים שם המפורש בגבולים. - ולא? והכתיב ויעמד עזרא הספר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ואמר רב גידל: שגדלו בשם המפורש! - הוראת שעה היתה.

ויצעקו אל ה' אלהים בקול גדול מאי אמור? - אמר רב ואיתימא רבי יוחנן: בייא, בייא! היינו האי דאחרביה למקדשא, וקליה להיכליה, וקטלינהו לכולהו צדיקי, ואגלינהו לישראל מארעהון, ועדיין מרקד בינן. כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא - לא איהו בעינן. ולא אגריה בעינן. נפל להו פיתקא מרקיעא, דהוה כתב בה אמת. אמר רב חנינא, שמע מינה: חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא, מסרוהו ניהליהו. נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים. אמר להו נביא לישראל: היינו יצרא דעבודה זרה, שנאמר ויאמר זאת הרשעה. בהדי דתפסוה ליה אשתמיט ביניתא ממזייא, ורמא קלא, ואזל קליה ארבע מאה פרסי. אמרו: היכי נעביד? דילמא חס ושלום מרחמי עליה מן שמיא. אמר להו נביא: שדיוהו בדודא דאברא, וחפיוהו לפומיה באברא, דאברא משאב שאיב קלא, שנאמר ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה. אמרו: הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה. בעו רחמי ואמסר בידייהו. אמר להו: חזו דאי קטליתו ליה לההוא - כליא עלמא. חבשוהו תלתא יומי, ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח. אמרי: היכי נעביד? נקטליה - כליא עלמא! ניבעי רחמי אפלגא - פלגא ברקיעא לא יהבי. כחלינהו לעיניה, ושבקוהו. ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה.

במערבא מתנו הכי: רב גידל אמר: גדול שגדלו בשם המפורש, ורב מתנא אמר: האל הגדול הגבור והנורא. והא דרב מתנא מטייא לדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה - שהחזירו עטרה ליושנה. אתא משה אמר האל הגדל הגבר והנורא, אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקרין בהיכלו, איה נוראותיו? לא אמר נורא. אתא דניאל, אמר: נכרים משתעבדים בבניו, איה גבורותיו? לא אמר גבור. אתו אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים. ואלו הן נוראותיו - שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות? ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה! - אמר רבי אלעזר: מתוך שיודעין בהקדוש ברוך הוא שאמתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו.

רש"י: אמת - כלומר, מסכים אני עמכם... שהוא אמתי - מסכים על האמת ושונא את השקר.

דרך כל שני לשונות שיש בש"ס, שהלשון השני שב וחוזר בעצם על עניין לשון הראשון, רק שיש שינויים ביניהם, לפעמים אפילו הפכים, בין הלכה ובין האגדה.
המסתבר שאף פה, המאמר "מתוך שיודעין בהקדוש ברוך הוא שאמתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו", המופיע "במערבא מתנו הכי", הרי הוא במקום "נפל להו פיתקא מרקיעא, דהוה כתב בה אמת"... אשר בלישנא קמא.
אף בפירושי רש"י: "אמת כלומר מסכים", או "מסכים על האמת", דמיון ניכר בין העניינים.

מ"מ, יסוד דרוש "אמת" כאן, נלע"ד כי הוא עפ"י הכתוב שם בנחמיה: וְאַתָּ֣ה צַדִּ֔יק עַ֖ל כָּל־הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ - כִּֽי־אֱמֶ֥ת עָשִׂ֖יתָ וַאֲנַ֥חְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ: מקרא זה הנה נדרש לכל לשון ע"פ עניינו, והבן.
נוסח רבינו חננאל: ושני רבי יצחק, מתוך שיודעין בהקב"ה שהוא אמת, לא כיזבו: וכן נמצא בשני כ"י. אין הבדל משמעותי אם "אמת" או "אמתי", אך גרסת "אמת" מתאימה יותר כאן, לפי מדרשו זו מן הכתוב, ודמיון לשון הראשון הנ"ל.

בלשון: נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים, מחלוקת ראשונים אם ר"ל כרש"י סנהדרין סד, א: כגוריא - ארי קטן. גם ביד רמ"ה: נפק כי גוריא דנורא - צורת ארי גור אריה של אש מבית קדשי הקדשים...
אך לפי פירוש רבינו אליקים: כי גוריא, ככלב קטן של אש. ע"כ. כן הערוך ערך גר יא: נפק כי גוריא דנורא מבית קדש הקדשים - פירוש כלב קטן.
לכאורה, הדימוי של ע"ז אל ארי או אל כלב, שייך לגמרא מגילה טו, ב: ותעמד בחצר בית המלך הפנימית. אמר רבי לוי: כיון שהגיעה לבית הצלמים - נסתלקה הימנה שכינה, אמרה: אלי אלי למה עזבתני, שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון? או שמא על שקראתיו כלב, שנאמר הצילה מחרב נפשי - מיד כלב יחידתי. חזרה וקראתו אריה, שנאמר הושיעני מפי אריה.
המפרשים נתקשו בקשר שבין "הגיעה לבית הצלמים" וכו', ובין "קראתיו כלב... חזרה וקראתו אריה", אמנם ייתכן עפ"י הגמרא אצלנו, השאלה על גדר הכינוי של ע"ז, וכמוהם יהיו עושיהם - כל אשר בוטח בהם, אשר גם אחשורוש ממילא מיקרי כן.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' יוני 24, 2021 10:52 pm

ע, ב
תנו רבנן: ובא אהרן אל אהל מועד, למה הוא בא - להוציא את הכף ואת המחתה, שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר, חוץ מפסוק זה...
המפרשים מתקשים, מדוע באמת כל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה, ועיין המצורף ביאור כל עניין הוצאת כף ומחתה, וטעם סדרו, ועדיין לא ידוע לדבריו, סיבת שינוי הסדר במקרא.

אמנם מצאנו בס' אמרי אמת - פרשת אחרי מות שנה תרצ:
איתא במשנה יומא היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת וכו' מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שהוא מגיע לארון וכו' נותן וכו' בין שני הבדים ומקשה בגמ' במקדש שני מי הוה ארון והתניא משנגנז ארון וכו' ומשני ומאי הגיע לארון מקום ארון וכו', הכה"ג יצא מהתלבשות הטבע וראה מקום הגניזה של הארון... באותו היום כיפר הכהן על כל ישראל, וכתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה וגו', ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד, ואיתא בגמ' שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה, וזה הוא מפני שהיה צריך אז לבוא במחתרת, אז היה גמר הכפרה, וכתיב לאל גומר עלי, והיינו ופשט את בגדי הבד, שיצא מהתלבשות הטבע להיות כולו להקב"ה, לאל גומר עלי.
שם שנה תרצב:
בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר וגו', ובמדרש זש"ה כי בתחבולות תעשה לך מלחמה וכו' בפר בן בקר זה אברהם וכו' ואיל לעולה זה יצחק וכו' עז בזכותו של יעקב וכו', איתא חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי, וזה היה הכח של הכהן גדול לקשר בקדושת האבות, איתא במשנה עירה דם הפר לתוך דם השעיר היינו אברהם ויעקב, ונמנעו מלערב את יצחק כדי שלא תהיה אחיזה לעשו... שכדי לנצח את עשו והשר שלו צריכים תחבולות, ולילך עמו בעקמניות, ועל זה נאמר ויעקבני זה פעמים ברישא וסופא, את בכורתי לקח זה ברישא והנה עתה לקח ברכתי זה בסופא, זה הוא והסר שטן מלפנינו ומאחרינו, אצל הכהן גדול היה ג"כ כך, זו היא אותה המלחמה, כתיב בזאת יבא אהרן אל הקודש וגו' ובכל הפרשה עד לבסוף לא נזכר יוה"כ, וכתיב ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד, ואיתא (רש"י מגמ' יומא לב א) שאין זה מקומו של מקרא זה וכו' כל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה, ואיתא ברמב"ן שהמקרא הזה אומר דרשני, דלמה באמת לא נכתב במקומו, אולם זה הוא כדי שהמקטרג לא ירגיש, זה הוא ג"כ עקמניות, זה הוא בסופא, ועוד מקשה הרמב"ן, מה ופשט את בגדי הבד, וכי נשאר הכהן מופשט וערום בלי בגדים בקדש הקדשים, אולם הכה"ג, קדוש עליון, היתה לו התפשטות הגשמיות, נבואה, כמו דכתיב בשאול כשהיה בנוית ברמה, ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא, כששילחו את השעיר, והתקיים ונשא השעיר עליו את כל עונותם, אז בא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד...

מבואר כי הערבוב בפרשה הוא בעצם, לערבב שטן המקטרג שלא ירגיש! שצריך אז "לבוא במחתרת", מפני שאז היה גמר הכפרה.
נוסיף עפ"י מהלכו, מלשון התוספות יום טוב ז, ג: וטעם קדימת התמיד ואיחור הוצאת כף, נ"ל דסבר דמצוה שישארו כלי הקטרת בדביר, כל כמה שיוכל לאחרו ולשהותו שם.
אשר יש לומר, שלפי הפשט, לעולם מקרא במקומו הוא, שזמן הוצאת כף ומחתה, הרי אמורה להיות, אף מבחינה הגיונית, כשמסיים עבודות פנימיות שבבגדי הלבן, רק שכאן האהבה מקלקלת כל שורה וסדר: "שיישארו כלי הקטרת בדביר, כל כמה שיוכל לאחרו ולשהותו שם" אחר שעתו וזמנו הראוי, מצד קושי הפרידה עלינו, והנה הוא בגדר "מחטף", כעניין לבוא במחתרת שנקט באמרי אמת.
קבצים מצורפים
הוצאת כף ומחתה ביום הכיפורים.pdf
(137.4 KiB) הורד 145 פעמים

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' יוני 25, 2021 2:38 am

עב, א
[ואמר] רבי חמא בר חנינא: מאי דכתיב את בגדי השרד לשרת בקדש. אלמלא בגדי כהונה - לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.
רש"י: שרד - לשון שריד. אלמלא בגדי כהונה - שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל.
רבינו חננאל: בגדי שרד, אלו בגדי כהונה שמכפרין על עונות ישראל, כמו שכתבנו למעלה, לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.
בפירוש רבינו אליקים: אילמלי בגדי כהונה, שהיו מכפרין על יש', לא נשתייר משונאיהם של יש' שריד, והיינו בגדי השרד. ע"א ומפי' ח"ע בגדי שרד, אילמלי בגדי כהונה שנשתיירו, שעדיין הן קיימין ברומי, ומכפרין עדיין על יש'(!), והיינו בגדי השרד.

המפרשים מתקשים בפירוש רש"י, מדוע פירש על הקרבנות, ולא על כפרתם של בגדי כהונה עצמם, ע"ד רבי אליקים (בלשון הראשון) עם ר"ח ז"ל.
בפתח עינים: פירש"י אלמלא בגדי כהונה שע"י מקריבין קרבנות המכפרים על ישראל עכ"ל, וק"ק דא"כ אלמלא קרבנות מיבעי ליה.
פני דוד - פרשת בראשית אות לב: ופירש"י שע"י בגדי כהונה מקריבין קרבנות המכפרים. והוא דחוק, דא"כ קרבנות מיבעי לי', כי הם המכפרים.
רש"ש: ל"י מדוע לא פירש כפשוטו, דעצם בג"כ מכפרין, וכדמשמע בזבחים ס"פ המזבח ובערכין (טז), מה קרבנות מכפרין אף בג"כ מכפרין, כתונת מכפרת כו', וכ"נ שפי' התוס' במו"ק (ר"ד כח):
עיון יעקב (על עין יעקב): הא דלא פרש"י על בגדי כהונה עצמן שמכפרין כדאיתא בערכין, על כמה עבירות החמורות, י"ל דהרגיש רש"י דא"כ מהאי טעמא ה"ל לקרות גם לקרבנות שרד, אלא דלכך נקראים הבגדי כהונה שרד, דאית בהו תרתי, שהם עצמן מכפרין ועל ידן, מקריבים קרבנות:
תורה תמימה - הערות שמות פרק כט הערה ד: והנה פשטות הענין מורה שבגדי כהונה עצמן מכפרים, אבל לפי"ז צ"ע ברש"י יומא ע"ב ריש ע"ב שפירש במ"ש שם אלמלא בגדי כהונה לא נשתיירו משונאיהם של ישראל וכו', כתב הוא, אלמלא בגדי כהונה שעל ידיהם מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל, עכ"ל, ולמה לא פירש בפשיטות שבגדי כהונה עצמן מכפרים כפשטות הלשון הכא, וצ"ל דס"ל דרק אז מכפרין הבגדים, כשעושין בהם עבודת הקודש מעשה הקרבנות, לא הלבישה עצמה:
ושם פרק לה הערה י: ולכאורה קשה, למה לא פירש פשוט, דבגדי כהונה עצמן מכפרין כדאיתא בזבחים, וי"ל דהוכרח לפרש כן, משום דקשה ליה מה שאמר אלמלא בגדי כהונה וכו', דמה בכך אלמלא הבגדים, הא הקרבנות עצמן מכפרין, ולכן פירש משום התכלית הבא ע"י בגדי כהונה, דהיינו הקרבנות:

אמנם בפשוטו, מאחר שבכל מקום מפורש, שעיקר כפרתם של ישראל בקרבנות דווקא, ע"כ קשה לרש"י הפירוש שעל כפרת בגדי כהונה נאמר שאלמלי הם, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט.
בפרט, יש במגילה לא, ב: אמר רבי אמי: אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, וכתיב ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? - אמר לו: לאו. - אמר לפניו: רבונו של עולם, במה אדע? - אמר לו: קחה לי עגלה משלשת וגו'. - אמר לפניו: רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? - אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם. תענית כז, ב.
רש"י: במה אדע - מה תאמר לי ללמדן דבר שיתכפרו בו עונותיהן. קחה לי עגלה משולשת - כלומר: הקרבנות יכפרו עליהן.
הלא: אלמלא מעמדות, ר"ל עבודת קרבנות, לא נתקיימו שמים וארץ, דומה הוא אל "אלמלא ב"כ - לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט". לרש"י אכן הכול אחד.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ו' יוני 25, 2021 1:14 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' יוני 25, 2021 4:19 am

עד, ב
תניא אידך: תענו את נפשתיכם, יכול ישב בחמה ובצנה ויצטער - תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו, מה מלאכה - דבר שחייבין עליו במקום אחר, אף ענוי נפש - שחייבין עליו במקום אחר. ואי זה זה - זה פגול ונותר. אביא פגול ונותר שהן בכרת, ולא אביא את הטבל שאינו בכרת - תלמוד לומר, תענו ועניתם את נפשתיכם ריבה... ואם נפשך לומר: הרי הוא אומר והאבדתי את הנפש ההיא - ענוי שהוא אבידת הנפש, ואיזה זה - זה אכילה ושתיה...
רש"י: ואם נפשך לומר - ואם יש בידך להשיב על זה, הרי ראיה אחרת, דקרא של תענו את נפשותיכם, עינוי שהוא אבידת הנפש בתוך חלל הגוף מיירי.
תוספות ישנים: איזה דבר שיש בו איבוד נשמה כו'. מדכתיב ל' איבוד, ולא כתיב היכרת:
תוספות רא"ש: איזה דבר שיש בו איבוד נפש. מדכתב לשון איבוד קדריש, ולא כתב והכרתי.

צ"ב בפשוטו, היאך לומד ודורש מעונש שבכתוב "והאבדתי את הנפש ההיא", לאזהרה ולגדר דין העינוי המפורש בתורה.
ובפירוש רבינו אליקים: ואם נפשך לומר, להקשות זה על זה, הרי הוא א'... [כי] כל הנפש... [אשר] לא תעונה - והאבדתי, עינוי שיש בו איבוד נפש, דהכי משמ', אם אי אתה עושה... [דבר של] איבוד נפש - אני אאבד את נפשך.
כלומר, שעונש זה הינו מתפרש ע"ד מדה כנגד מדה, וממילא למדנו באיזה עינוי מדובר, ר"ל עינוי שיש בו איבוד נפש.
אך אכתי קשה, שהלא לשון הכתוב שם בפרשת אמור: כִּ֤י כָל־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְעֻנֶּ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה - וְנִכְרְתָ֖ה מֵֽעַמֶּֽיהָ: וְכָל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר תַּעֲשֶׂה֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה - וְהַֽאֲבַדְתִּ֛י אֶת־הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ:
הרי כתוב "והאבדתי" אצל מלאכה, ולא אצל "נפש אשר לא תעונה", ושם אכן נכתב "ונכרתה".

אמנם, בגליוני הש"ס: שם הרי הוא אומר והאבדתי את הנפש - עינוי שהוא אבידת הנפש, נ"ב ע' תורת כהנים אחרי פרק ז' בריתא ג', דשם נאמר תענו את נפשותיכם - עינוי שהוא בבית נפשותיכם, ואיזו, זו אכילה ושתי', וע"ש בפי' הראב"ד, ובמסורת התלמוד שם פי' שהביא בשם רבי יצחק בן מלכי צדק, ולענ"ד י"ל הפי' עוד, דתענו את נפשותיכם היינו עינוי שהוא בדבר הנכנס בנפש ואיזו זו אכילה ושתי', דכזה ממש מצינו גם בסנהדרין נ"ב א' ומאי בנפשותם שנתחייבו שריפה על עיסקי נפשותם, וברש"י על חנופת אכילה ושתי' הנכנסת בנפשותם, הרי דאכילה ושתי' קרוים עיסקי נפש, ומפרשי' עלייהו מש"ה קרא דבנפשותם, וע"כ גם כאן דרשי' כן תענו את נפשותיכם, שיהי' העינוי בדבר שהוא עיסקי הנפש, דהיינו אכילה ושתי', ול' בבית נפשותיכם דת"כ, כאילו אמר בתוך נפשותיכם, ואיזו, זו אכילה ושתי' הנכנסים תוך הנפש, כן י"ל, וכן הא דאמרי' כאן מאן דאית לי' סעודתא לא ליכלה אלא ביממא, ומייתי עלה קרא דטוב מראה עינים מהלך נפש, והיינו ג"כ דטוב אכילה עם מראה עינים עמה, מהלך נפש היינו אכילה לחוד בלי מראה עינים עמה, והיינו אכילה בלילה שאין רואה, וקרינן לאכילה מהלך נפש, והוא ג"כ בשביל שנכנס תוך הנפש וכנ"ל, או עניין הדרש, טוב מראה עינים עם מהלך נפש, היינו דטוב שיהי' מראה עינים עם האכילה המהלכת בנפש, והיינו דמאן דאית לי' סעודתא ליכלה ביממא:
באמת מפורש בלשון רבי אליקים: מהל(ו)ך נפש, מאכילה שהיא אבית נפש...
מ"מ, אף בירושלמי מפורש: דבר אחר, תענו את נפשותיכם, דבר שהוא עינוי (אב בית) [אבית] נפש, ואי זו זו, זו אכילה ושתייה...

נוסח זה, הנה נמצא אף בכ"י אחד כאן (הספריה הבריטית 400), הנה הנוסחה: ואם נפשך לומ', הרי הוא אומ' תענו - עינוי שהוא אבית הנפש, אי זה זה, זה אכילה ושתייה, מאי אם נפשך לומ', וכי תימ' בעריות קא משתעי קרא, הרי הוא [אומ'] תענו - עינוי שהוא אבית הנפש...

לענ"ד, מן האפשר שכן נוסח המקורי שבגמרא, ע"ד המפורש בתורת כוהנים ובירושלמי, גם מצד עצמו וכנ"ל, אלא שמילות "אבית נפש" משונות קצת, ולא שכיחות כלל בגמרא, על כן השתרבבו מ"אבית נפש" ל"איבוד נפש", או "אבידת נפש", שלכאורה הרי גם בירושלמי שהעתקנו השתבשו, וממילא אף פסוק "תענו" הוחלף בכתוב "והאבדתי". גם בדפוסים ראשונים, ניכר שיירי הגרסה הישנה.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ו' יוני 25, 2021 1:23 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

.השוחט
הודעות: 988
הצטרף: א' פברואר 17, 2019 7:23 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי .השוחט » ו' יוני 25, 2021 11:38 am

באמונתו כתב:סט, ב

בלשון: נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים, מחלוקת ראשונים אם ר"ל כרש"י סנהדרין סד, א: כגוריא - ארי קטן. גם ביד רמ"ה: נפק כי גוריא דנורא - צורת ארי גור אריה של אש מבית קדשי הקדשים...
אך לפי פירוש רבינו אליקים: כי גוריא, ככלב קטן של אש. ע"כ. כן הערוך ערך גר יא: נפק כי גוריא דנורא מבית קדש הקדשים - פירוש כלב קטן.
לכאורה, הדימוי של ע"ז אל ארי או אל כלב, שייך לגמרא מגילה טו, ב: ותעמד בחצר בית המלך הפנימית. אמר רבי לוי: כיון שהגיעה לבית הצלמים - נסתלקה הימנה שכינה, אמרה: אלי אלי למה עזבתני, שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון? או שמא על שקראתיו כלב, שנאמר הצילה מחרב נפשי - מיד כלב יחידתי. חזרה וקראתו אריה, שנאמר הושיעני מפי אריה.
המפרשים נתקשו בקשר שבין "הגיעה לבית הצלמים" וכו', ובין "קראתיו כלב... חזרה וקראתו אריה", אמנם ייתכן עפ"י הגמרא אצלנו, השאלה על גדר הכינוי של ע"ז, וכמוהם יהיו עושיהם - כל אשר בוטח בהם, אשר גם אחשורוש ממילא מיקרי כן.


דומני שיש פלוגתא אי האש הרבוצה על המזבח היתה ככלב או כארי. ולא עיינתי כעת. וכהמשך לאמירת דברים ללא עיון, דומה עוד שזה מן הדברים שנחסרו בבית שני. ואולי מותר לומר שמשעה זו נגרם החיסרון, וזה הגוריא דנפק, וכידוע מהספרים בענין זה לעומת זה, דכל עוד היה יצרא דע"ז היתה נבואה, וכשבטל האי יצרא, לא נצרך החיזוק של הנבואה וממילא בטלה, ויתכן דגילוי זה של אש משמים הרבוצה אף היא בכלל מערכת הנבואה, הקשר והחיבור בין העליונים לתחתונים, בסוד וזה שער השמים, מקום עליית התפילות וירידת השפע. הארי או הכלב דקדושה מול ארי או כלב דע"ז, וזה מחזק את דברי הרב לגבי הסוגיא המופלאה דמגילה הנזכרת. ובפרט דע"ז עניינה עזיבת האיש והליכה אחר אחר רח"ל, ניתוק הקשר לגבוה, והאש דהקרבנות היא היא המעבירה את המנחה דילן לבחינת לחם אשה לגבוה כביכול. והיא העזות דקדושה (הקשר בין עזות לאש ראה ביצה כה:, וכמ"ש מהר"ל באבות ה,כ), לקבל עזות דע"ז, ועל זה וכגון זה נאמר העזת פניך ככלב, ודוק מעט בכל זה.

ואף אם שגינו, מ"מ יהא זה כהכנת הלב לקראת שבועות האבילות על חורבן בית מקדשינו.

ובהזדמנות מודינא מאד להרב באמונתו על דבריו הנפלאים והמתוקים שבכל עת.

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ו' יוני 25, 2021 12:32 pm

.השוחט כתב:
באמונתו כתב:סט, ב

בלשון: נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים, מחלוקת ראשונים אם ר"ל כרש"י סנהדרין סד, א: כגוריא - ארי קטן. גם ביד רמ"ה: נפק כי גוריא דנורא - צורת ארי גור אריה של אש מבית קדשי הקדשים...
אך לפי פירוש רבינו אליקים: כי גוריא, ככלב קטן של אש. ע"כ. כן הערוך ערך גר יא: נפק כי גוריא דנורא מבית קדש הקדשים - פירוש כלב קטן.
לכאורה, הדימוי של ע"ז אל ארי או אל כלב, שייך לגמרא מגילה טו, ב: ותעמד בחצר בית המלך הפנימית. אמר רבי לוי: כיון שהגיעה לבית הצלמים - נסתלקה הימנה שכינה, אמרה: אלי אלי למה עזבתני, שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון? או שמא על שקראתיו כלב, שנאמר הצילה מחרב נפשי - מיד כלב יחידתי. חזרה וקראתו אריה, שנאמר הושיעני מפי אריה.
המפרשים נתקשו בקשר שבין "הגיעה לבית הצלמים" וכו', ובין "קראתיו כלב... חזרה וקראתו אריה", אמנם ייתכן עפ"י הגמרא אצלנו, השאלה על גדר הכינוי של ע"ז, וכמוהם יהיו עושיהם - כל אשר בוטח בהם, אשר גם אחשורוש ממילא מיקרי כן.


דומני שיש פלוגתא אי האש הרבוצה על המזבח היתה ככלב או כארי. ולא עיינתי כעת.

גמ' יומא כא: רבוצה כארי והתניא אר"ח סגן הכהנים אני ראיתיה ורבוצה ככלב לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני

.השוחט
הודעות: 988
הצטרף: א' פברואר 17, 2019 7:23 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא הערות מדף עו עד דף פ

הודעהעל ידי .השוחט » ו' יוני 25, 2021 1:06 pm

עו.
א. וכבר היה רבי טרפון. זו לשון מאד אופיינית למדרשי ההלכה, המכילתא והספרי. למשל בקידושין י: וכבר שלח יוחנן בן בג אצל רבי יהודה בן בתירא. או בסנהדרין וכבר היו משה ואהרן מהלכין ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן, וכן בכמה מקומות שהצד השווה שבהן שמקורן במדרשים הנ"ל.
עו:
ב. אפילו נהמי דחיטי דכייתא לא אכל. נראה דכוונתו לא מיבעיא שלא אכל כל מיני מעדנים, אלא אפילו לחם שהוכרח לאכול כדי חייו מ"מ מלחם נקי נמנע. והבן.

עז.
אייתוה לדוביאל שרא דפרסאי. מה מאד יתאים עם מה שאמרו דהני פרסאי אוכלין כדוב ומסורבלין בשר כדוב וכו'. ושר שלהן נקרא על שם עניינם, או דעניינם נובע משרש השר שלהם.

עט.
א. אושלא מיקרי (או חושלא). צ"ב הא חושלא היא מילה ארמית ולא מצינו מילה עברית לשעורה קלופה, א"כ מה הראיה מכך שהמשנה אמרה כשעורה על קלופה ולא השתמשה בביטוי הארמי כחושלא. ואפשר דאם בארמית יש לזה מילה מיוחדת, הרי שזו מציאות בפני עצמה, וא"כ בלה"ק יש להקפיד ולומר שעורה קלופה. ויל"ע.
ב. כותבת הגסה יתירה מכביצה. יש לציין שבעמוד הבא פליג רב זביד והלכה כמותו דהיינו פחותה מכביצה.
ג. שתי כותבות. משמע קצת להלן דס"ד שהביאו לו פת בשיעור שתי כותבות ומזה מביא ראיה בסמוך. ורבא דחה דהוי פירות ממש ובזה אין חיוב סוכה אף ביותר מכביצה. אמנם יתכן דהס"ד דפירות דינם כפת וחייבין בסוכה בכביצה. וכך משמע טפי להלן כשאמרו לימא מסייע ליה עי"ש.
ד. פחות מכביצה. משמע להו דמה שנקט פחות מכביצה בעובדא דר' צדוק הוא בגלל כל א' מג' הקולות, כלומר דפטור מנט"י משום פחות מכביצה ודוקא בשיעור זה פטור מסוכה ודוקא בשיעור זה פטור מברכהמ"ז. ולא משמע להו דנקט שיעור זה משום חדא מתלת.
עט:
ה. וסריח. עי' רש"י והוא מקרא בפ' השבוע.

פ.
א. ואימא בן פקועה. כלומר בגדי פירש"י דלא האם ולא הולד נקראים אוכל כל עוד הם מחוסרים שחיטה, אבל כאן האם שחוטה והולד אינו צריך שחיטה.
ב. טעון קריעה. רש"י מביא כאן את המשנה בחולין. ויל"ע שם היטב אם זה חיוב דאורייתא הקריעה הזו, שאל"כ תישאר הקושיא ואימא בן פקועה.
ג. לא שב מידיעתו. לכ' צ"ב מדוע אם היו אומרים לו שזה חלב והיה נמנע מלאכול, חשיב שב מידיעתו, ואילו אם היו אומרים לו שכזית קטן זהו כזית, הרי גם היה נמנע מלאכול ומדוע זה לא שב מידיעתו. וע"כ משום דאין כזו מציאות שיאמרו לו, שהרי בדור ההוא ההלכה באמת בכזית בינוני, וכל עוד הב"ד לא חזרו בהם אין מצב שישוב מידיעתו. ודוק.
ד. שכחום וחזרו ויסדום. לכ' בזה גופא פליג ת"ק וס"ל שמעולם לא נשתכחו. ומה שנקטו יעבץ, הוא ע"פ מאי דאי' בכ"מ שאלפי הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו. וקצ"ב איך אפשר לחדש הלכות למשה מסיני שאין להן שורש במקרא אחר שנשתכחו.
ה. כל שאילו יסלקנו לצד אחד. מדידה זו קצת קשה כידוע. והגרש"ז היה נותן עצה למלא את כל פיו ולחלק לחצי. וקצ"ב דלכ' צד אחד הוא בלי האמצע וכשממלא כל פיו מתמלא גם באמצע. גם צ"ב אם אין לו שיניים האם זה נמדד לפי כשהיה שיניים. דהא לא מסתברא דיתובי דעתיה ישתנה לפי חלל פיו עם שיניים או בלעדיהן. ואי נימא כך, מה הדין כשיש לו תותבות. ודומני שדנו בכל זה רבני הזמן.
פ:
ו. וכותבת בכדי אכילת פרס. נמצא דשונה במהותו שיעור אכיל"פ דיוכ"פ מכל התורה. דבשאר דוכתי האיסור הוא אכילה, ואין אכילה פחות מכזית, ואין כזית מצטרף ונחשב אכילה אלא כשנאכל כולו תוך שיעור זה. אבל ביוכ"פ יסודו שונה לגמרי, ששיערו שיישוב הדעת אינו אלא בנאכל כותבת בכדי אכיל"פ ללא כל קשר לגדרי צירוף ואכילה.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' יוני 25, 2021 1:52 pm

.השוחט כתב:... ואולי מותר לומר שמשעה זו נגרם החיסרון, וזה הגוריא דנפק, וכידוע מהספרים בענין זה לעומת זה, דכל עוד היה יצרא דע"ז היתה נבואה, וכשבטל האי יצרא, לא נצרך החיזוק של הנבואה וממילא בטלה, ויתכן דגילוי זה של אש משמים הרבוצה אף היא בכלל מערכת הנבואה, הקשר והחיבור בין העליונים לתחתונים, בסוד וזה שער השמים, מקום עליית התפילות וירידת השפע. הארי או הכלב דקדושה מול ארי או כלב דע"ז, וזה מחזק את דברי הרב לגבי הסוגיא המופלאה דמגילה הנזכרת. ובפרט דע"ז עניינה עזיבת האיש והליכה אחר אחר רח"ל, ניתוק הקשר לגבוה, והאש דהקרבנות היא היא המעבירה את המנחה דילן לבחינת לחם אשה לגבוה כביכול. והיא העזות דקדושה (הקשר בין עזות לאש ראה ביצה כה:, וכמ"ש מהר"ל באבות ה,כ), לקבל עזות דע"ז, ועל זה וכגון זה נאמר העזת פניך ככלב, ודוק מעט בכל זה.
ואף אם שגינו, מ"מ יהא זה כהכנת הלב לקראת שבועות האבילות על חורבן בית מקדשינו...

יישר כוח!

נוכל להוסיף בס"ד, עפ"י הידוע בנדרים כג, ב: ת"ש, דתנן: האומר לחבירו קונם שאיני נהנה לך אם אי אתה נוטל לבנך כור של חיטין ושתי חביות של יין, הרי זה יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכם, שיכול לומר לו כלום אמרת אלא בשביל כבודי, זה הוא כבודי; טעמא דאמר זה הוא כבודי, הא לאו הכי - נדר הוא, מני? אי רבי אליעזר בן יעקב, נדרי זירוזין הוי! אלא שמע מינה: פליגי רבנן עליה. לעולם רבי אליעזר בן יעקב היא, ומודה רבי אליעזר בן יעקב בהאי דנדרא הוי, דאמר ליה: לא כלבא אנא - דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי.
ת"ש: האומר לחבירו קונם שאתה נהנית לי אם אי אתה נותן לבני כור של חיטין ושתי חביות של יין, ר' מאיר אומר: עד שיתן, וחכ"א: אף זה יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכם, שיכול לומר הריני כאילו התקבלתי; טעמא דאמר הריני כאילו התקבלתי, הא לאו הכי - נדר הוא, מני? אי ר' אליעזר בן יעקב, נדרי זירוזין הוי! אלא לאו רבנן ופליגי! לא, לעולם רבי אליעזר בן יעקב, ומודה רבי אליעזר בהאי דנדרא הוי, משום דאמר ליה: לאו מלכא אנא - דמהנינא לך ואת לא מהנית לי.

יוצא שכלב ואריה, הוא מלך כידוע, הפכים מוחלטים בטבעם: אריה הוא מלכא, משפיע - עצמאי, אך כלב עבדא, מקבל, שתלוי הוא בטובות אחרים וחסדיהם, וכן ההבדל בדיוק! שבין המעמד והמצב של בני ישראל בבית ראשון לבית שני, כדרשות הר"ן דרוש ז: ואין ממלכי חשמונאי על זה קושיא כלל, כי לא יבטיחו הכתוב ליהודה, רק כל ימי היות הממשלה לישראל מצד עצמם, לא תיכרת משבט יהודה, והממשלה לעולם תהיה בשבטו, כל זמן שתהיה בישראל. אבל לא הבטיח שלא יתמנה אדם בשררה מן השררות, אם אינו משבט יהודה. והמלכים אשר מלכו בבית שני, לא היתה מלכותם מצד עצמם כלל, אבל הם כפקידים למלך פרס ורומי, גם לזולתם מן המלכים...
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ג' יוני 29, 2021 2:30 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

אִיךְ-מֶיְין
הודעות: 295
הצטרף: א' יוני 26, 2016 10:26 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אִיךְ-מֶיְין » ו' יוני 25, 2021 3:13 pm

עד:

בגמרא "הרי הוא אומר והאבדתי את הנפש ההיא, ענוי שהוא אבידת הנפש, ואי זה זה זה אכילה ושתיה".

הקשו הראשונים: (הר"ש משאנץ והראב"ד בפירוש התורת כהנים אחרי מות פ"ז) דהאי קרא דוהאבדתי גבי מלאכה כתיב, אבל בעינוי לא כתיב כן, (ויקרא כג, כט–ל) "כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ: וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ".

ותרצו:
דכיון שלעיל בגמרא הוקשו מלאכה לאכילה ושתיה להדדי, אפשר ללמוד מקרא דמלאכה גם על עינוי.

אמנם בביאור מהר"י פערלא לרס"ג (ח"ג, עונשין, עונש נ"ז) הקשה על דבריהם: היאך יתכן ללמוד משם מה הוא העינוי, כיון דבמלאכה גופא לא שייך זה כלל, ולא שייך היקשא אלא כדי להשוות דינו של הלמד למלמד במאי דמבואר בקרא אצל המלמד ולא נתבאר בלמד, אבל כאן כיון דבמלמד גופיה לא שייך עינוי כלל, איך יתכן למילף מיניה לאכילה ושתיה?

ויעויין שם מה שיישב שב' הפסוקים הם המשך אחד לשני, ונקראים כביכול כאחד, ויעויין בתורה תמימה אחרי מות, ובמהרי"ל דיסקין על התורה פרשת אמור, מה שישבו בזה, ויעויין גם בשיח יצחק.

הוספה: שו"ר מש"כ הרב (הגאון!) 'באמונתו' בהודעה לעיל, שיש גירסא אחרת בגמרא (כת"י הספריה הבריטית).
וכי תימ' בעריות קא משתעי קרא הרי הוא תענו עינוי שהוא אבית הנפש.

ולפי זה מיושב הכל כמין חומר...
נערך לאחרונה על ידי אִיךְ-מֶיְין ב ו' יוני 25, 2021 3:50 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

אִיךְ-מֶיְין
הודעות: 295
הצטרף: א' יוני 26, 2016 10:26 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אִיךְ-מֶיְין » ו' יוני 25, 2021 3:36 pm

עה.

א) בגמרא: "תניא אר"י בא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם, קלל את כנען, אוכל מה שרבו אוכל".

ואינו מובן: הא בפסוק מפורש שנח קילל את כנען, ולא הקב"ה, "וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (בראשית ט, כד-כה) ומצוה ליישב (לפלגות ראובן ב' -להגרז"ר בנגיס).


ב) בגמרא: "והנשאים הביאו את אבני השוהם תנא: נשיאים ממש, וכן הוא אומר נשיאים ורוח וגשם אין".

יש לעיין למ"ד זה שנשיאים היינו עננים, והא כתיב קחו מאתכם?.

"קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים: וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים: וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים: וְאַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן", (שמות לה, ה-ט).

י. אברהם
הודעות: 2768
הצטרף: ש' ינואר 30, 2016 10:05 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי י. אברהם » ו' יוני 25, 2021 3:42 pm

נט.

כדאמרי אינשי טהר טיהרא והוי פלגי' דיומא.
מצינו כדאמרי אינשי כאן לענין חצות היום, ולענין יציאת השמש בבוקר בב"ב טז, ב דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירא, ובריש ברכות על סוף היום כדאמרי אינשי איערב שמשא ואידכי יומא.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' יוני 25, 2021 7:35 pm

אִיךְ-מֶיְין כתב:עה.
א) בגמרא: "תניא אר"י בא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם, קלל את כנען, אוכל מה שרבו אוכל".
ואינו מובן: הא בפסוק מפורש שנח קילל את כנען, ולא הקב"ה, "וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (בראשית ט, כד-כה) ומצוה ליישב (לפלגות ראובן ב' -להגרז"ר בנגיס).
ב) בגמרא: "והנשאים הביאו את אבני השוהם תנא: נשיאים ממש, וכן הוא אומר נשיאים ורוח וגשם אין".
יש לעיין למ"ד זה שנשיאים היינו עננים, והא כתיב קחו מאתכם?.
"קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים: וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים: וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים: וְאַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן", (שמות לה, ה-ט).

על אחרון ראשון: רש"י הרי מפרש: שירדו להן אבנים טובות - הביאו נדבה ממה שהיו מוצאין בבקר בבקר כשיוצאין ללקוט את המן, שנאמר וילקטו אותו בבקר בבקר.
אלו מציאות שלו, וודאי הם "מאתכם".

לגבי קושיית "קלל את כנען", עיין רד"ק - פרשת נח: ויאמר ארור כנען - קלל כנען על ידי נבואה, כי נתקיימה בו קללתו, והאבות היו נזהרים מלהתחתן בכנען מפני שהי' מקולל.
אמנם לענ"ד דרך פשט, אף מקלל בעלמא, ל"ד כלל למדת בשר ודם: "מקניט את חבירו - יורד עמו לחייו", מפני שהמקלל לא עושה הרי שום דבר, רק שמבקש מהשם שיֵרע לפלוני, כי השם אמר לו קלל! כלומר, קללתו בידי שמים לגמרי.
אמנם, בגמרא בבא בתרא פח, ב: ואמר רבי לוי: בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם; הקדוש ברוך הוא ברך ישראל בעשרים ושתים וקללן בשמנה, ברכן בעשרים ושתים - מאם בחקותי עד קוממיות, וקללן בשמונה - מואם בחקותי תמאסו עד ואת חקותי געלה נפשם; ואילו משה רבינו ברכן בשמונה וקללן בעשרים ושתים, ברכן בשמונה - מוהיה אם שמוע תשמע ועד לעבדם, וקללן בעשרים ושתים - מוהיה אם לא תשמע עד ואין קונה. רשב"ם: שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם - שהקב"ה רחמן וברכתו מרובה מקללתו, אבל אדם קללתו מרובה מברכתו... ויש ליישב.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ש' יוני 26, 2021 10:41 pm

י. אברהם כתב:נט.
כדאמרי אינשי טהר טיהרא והוי פלגי' דיומא.
מצינו כדאמרי אינשי כאן לענין חצות היום, ולענין יציאת השמש בבוקר בב"ב טז, ב דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירא, ובריש ברכות על סוף היום כדאמרי אינשי איערב שמשא ואידכי יומא.

אולי כאן המאמר: כדאמרי אינשי טהר טיהרא - והוי פלגי' דיומא, עם מאמרם בברכות: כדאמרי אינשי איערב שמשא - ואידכי יומא, יסודם אחד, כי הרי גם שם אמרו: מאי וטהר - טהר יומא. כדאמרי אינשי איערב שמשא ואדכי יומא. שניהם בנוסח "טהרה".

חיים סגל
הודעות: 485
הצטרף: ב' ספטמבר 11, 2017 2:12 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא הערות מדף עו עד דף פ

הודעהעל ידי חיים סגל » א' יוני 27, 2021 12:58 am

.השוחט כתב:עו.
א. וכבר היה רבי טרפון. זו לשון מאד אופיינית למדרשי ההלכה, המכילתא והספרי. למשל בקידושין י: וכבר שלח יוחנן בן בג אצל רבי יהודה בן בתירא. או בסנהדרין וכבר היו משה ואהרן מהלכין ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן, וכן בכמה מקומות שהצד השווה שבהן שמקורן במדרשים הנ"ל.
עו:
ב. אפילו נהמי דחיטי דכייתא לא אכל. נראה דכוונתו לא מיבעיא שלא אכל כל מיני מעדנים, אלא אפילו לחם שהוכרח לאכול כדי חייו מ"מ מלחם נקי נמנע. והבן.
כן הוא בהג' ר"ש מדעסוי

עז.
אייתוה לדוביאל שרא דפרסאי. מה מאד יתאים עם מה שאמרו דהני פרסאי אוכלין כדוב ומסורבלין בשר כדוב וכו'. ושר שלהן נקרא על שם עניינם, או דעניינם נובע משרש השר שלהם.
כן הוא במהרש"א

עט.
א. אושלא מיקרי (או חושלא). צ"ב הא חושלא היא מילה ארמית ולא מצינו מילה עברית לשעורה קלופה, א"כ מה הראיה מכך שהמשנה אמרה כשעורה על קלופה ולא השתמשה בביטוי הארמי כחושלא. ואפשר דאם בארמית יש לזה מילה מיוחדת, הרי שזו מציאות בפני עצמה, וא"כ בלה"ק יש להקפיד ולומר שעורה קלופה. ויל"ע.
ב. כותבת הגסה יתירה מכביצה. יש לציין שבעמוד הבא פליג רב זביד והלכה כמותו דהיינו פחותה מכביצה.
ג. שתי כותבות. משמע קצת להלן דס"ד שהביאו לו פת בשיעור שתי כותבות ומזה מביא ראיה בסמוך. ורבא דחה דהוי פירות ממש ובזה אין חיוב סוכה אף ביותר מכביצה. אמנם יתכן דהס"ד דפירות דינם כפת וחייבין בסוכה בכביצה. וכך משמע טפי להלן כשאמרו לימא מסייע ליה עי"ש.
ד. פחות מכביצה. משמע להו דמה שנקט פחות מכביצה בעובדא דר' צדוק הוא בגלל כל א' מג' הקולות, כלומר דפטור מנט"י משום פחות מכביצה ודוקא בשיעור זה פטור מסוכה ודוקא בשיעור זה פטור מברכהמ"ז. ולא משמע להו דנקט שיעור זה משום חדא מתלת.
עט:
ה. וסריח. עי' רש"י והוא מקרא בפ' השבוע.

פ.
א. ואימא בן פקועה. כלומר בגדי פירש"י דלא האם ולא הולד נקראים אוכל כל עוד הם מחוסרים שחיטה, אבל כאן האם שחוטה והולד אינו צריך שחיטה.
ועיין רש"ש שביאר עפי"ז מדוע בביצה א"ש
ב. טעון קריעה. רש"י מביא כאן את המשנה בחולין. ויל"ע שם היטב אם זה חיוב דאורייתא הקריעה הזו, שאל"כ תישאר הקושיא ואימא בן פקועה.
ג. לא שב מידיעתו. לכ' צ"ב מדוע אם היו אומרים לו שזה חלב והיה נמנע מלאכול, חשיב שב מידיעתו, ואילו אם היו אומרים לו שכזית קטן זהו כזית, הרי גם היה נמנע מלאכול ומדוע זה לא שב מידיעתו. וע"כ משום דאין כזו מציאות שיאמרו לו, שהרי בדור ההוא ההלכה באמת בכזית בינוני, וכל עוד הב"ד לא חזרו בהם אין מצב שישוב מידיעתו. ודוק.
ד. שכחום וחזרו ויסדום. לכ' בזה גופא פליג ת"ק וס"ל שמעולם לא נשתכחו. ומה שנקטו יעבץ, הוא ע"פ מאי דאי' בכ"מ שאלפי הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו. וקצ"ב איך אפשר לחדש הלכות למשה מסיני שאין להן שורש במקרא אחר שנשתכחו.
ה. כל שאילו יסלקנו לצד אחד. מדידה זו קצת קשה כידוע. והגרש"ז היה נותן עצה למלא את כל פיו ולחלק לחצי. וקצ"ב דלכ' צד אחד הוא בלי האמצע וכשממלא כל פיו מתמלא גם באמצע. גם צ"ב אם אין לו שיניים האם זה נמדד לפי כשהיה שיניים. דהא לא מסתברא דיתובי דעתיה ישתנה לפי חלל פיו עם שיניים או בלעדיהן. ואי נימא כך, מה הדין כשיש לו תותבות. ודומני שדנו בכל זה רבני הזמן.
פ:
ו. וכותבת בכדי אכילת פרס. נמצא דשונה במהותו שיעור אכיל"פ דיוכ"פ מכל התורה. דבשאר דוכתי האיסור הוא אכילה, ואין אכילה פחות מכזית, ואין כזית מצטרף ונחשב אכילה אלא כשנאכל כולו תוך שיעור זה. אבל ביוכ"פ יסודו שונה לגמרי, ששיערו שיישוב הדעת אינו אלא בנאכל כותבת בכדי אכיל"פ ללא כל קשר לגדרי צירוף ואכילה.

.השוחט
הודעות: 988
הצטרף: א' פברואר 17, 2019 7:23 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי .השוחט » א' יוני 27, 2021 2:19 am

ייש"כ לר' חיים סגל על מראי המקומות. העתקתים למשמרת בתוך הקובץ שלי.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 27, 2021 5:17 am

עה, ב
דק מחספס, אמר ריש לקיש: דבר שנימוח על פיסת היד. רבי יוחנן אמר: דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים. - מחוספס - טובא הוי! - אמר רב נחמן בר יצחק מחספס כתיב.
תנו רבנן: לחם אבירים אכל איש - לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, דברי רבי עקיבא. וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם: צאו ואמרו לו לעקיבא: עקיבא טעית! וכי מלאכי השרת אוכלין לחם? והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, אלא מה אני מקיים אבירים - לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים. אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזנך - דברים שתגרי אומות העולם מוכרין אותן להם. רבי אלעזר בן פרטא אומר: אף דברים שתגרי אומות העולם מוכרין להן מן מפיגן, אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזנך? לאחר שסרחו, אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי יהיו כמלאכי השרת - עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות, דכתיב ויחנו על הירדן מבית הישימת עד אבל השטים... ועתה נפשנו יבשה אין כל, אמרו: עתיד מן זה שיתפח במעיהם, כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא? ...
רש"י: נימח על פיסת היד - מחוספס נוטריקון. נבלע באיברים - אינו יוצא מן המעיים. לאחר שסרחו - שנתלוננו על כך שאמרו בלחם הקלוקל...
לא ברור מה עניין "נימוח על פיסת היד", וכן "נבלע בתוך רמ"ח איברים" דווקא.

לענ"ד להציע, עפ"י המפורש בספרים, בעניין התחלקות של החושים, ובשיעוריו של הרה"צ א. ד. פרידמן מוסיף: במש"כ התפא"ש שבמתן תורה נתעלו למדרגת אדה"ר קודם החטא, הכוונה בזה שאז לא היה התחלקות החושים, ומסופר בזה על הרה"ק ר' אורי מסטרעליסק זי"ע שכשהיה שותה טיי, לא היה מכניס בו הצוקער, רק לקח הצוקער והחזיקו בידו, וככה נמס בין אצבעותיו.
וכששאלוהו על מנהגו זאת, השיב ה"שרף" מסטרעליסק, שבאמת, קודם חטא אדה"ר לא היה פירוד והתחלקות כלל בין החושים, ובכל אחד מהחמשה חושים היה אפשר להרגיש הכל, ורק אחרי החטא נעשתה פירוד ובחוש המישוש אינו מרגיש רק המישוש, ובחוש הטעם מרגיש טעם בלבד, וכן בכה"ג בכולם, "אמנם מכיון שלא חטאתי", שהיה בבחי' קודם החטא, "אינני צריך דווקא להפה להרגיש בה חוש הטעם, וע"י המישוש בעצמו יכולני כבר להרגיש גם הטעם".
ויש להוסיף שכשמסרו דברים אלו בפני הרה"ק ר' שלום יוסף זי"ע, בנו בכורו של הרה"ק מרוזין זי"ע, ביאר בזה כוונת הכתוב "אין שלום בעצמי - מפני חטאתי", דלכך אין "שלום" בין החושים, ונתפרדו ביניהם, "מפני חטאתי", משא"כ באלו שהם בבחי' קודם החטא. עכ"ל.
מסתבר אפוא שזה עניין "נימוח על פיסת היד", וכן "נבלע בתוך רמ"ח איברים" בפרשת המן, עד לאחר שסרחו, והתלוננו ואמרו:
וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל - בִּלְתִּ֖י אֶל־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ: בלתי אל המן עינינו, ר"ל שמספיק אפילו בחוש ראייה, המסתכל על המן, היות שבכל אחד מהחמשה חושים היה אפשר להרגיש הכול!
עיין המצורף מדרשים נוספים מעניין הזה.
קבצים מצורפים
מחספס.pdf
(757.78 KiB) הורד 116 פעמים
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ב' יוני 28, 2021 5:15 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי שמואל דוד » א' יוני 27, 2021 7:44 am

עו.

דנין איש מאיש ואין דנין איש מוהאיש כו׳ צ״ע קצת מדוע לא המשיך הגמרא ״ומאי נפקא מינה והתנא דבי רבי ישמעאל (ויקרא יד, לט) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה הני מילי היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן״ כמו שמצינו בהרבה מקומות בש״ס (למשל יומא ב:).

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי שמואל דוד » א' יוני 27, 2021 7:45 am

עו.

אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב

עיין מהרש״א מדוע לא חושש לו ולאשתו ע״ש. אולם עדיין ק״ק מדוע נקט הגמרא ארבעה וחמשה בנים (ובספר הכי איתמר העיר דהול״ל ששה משום שילדו ששה בכרס אחד). וצ״ב.

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי שמואל דוד » א' יוני 27, 2021 8:19 am

עו.

דבר אחר שהיו אוכלין אותו כשהוא חם.

לא הבנתי כוונת הגמרא, הרי כל המן היה בנס וא״כ אפשר לשמור החום כל השנה וצ״ע.

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי שמואל דוד » א' יוני 27, 2021 8:48 am

עו.

ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר וגו' מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה

לכאורה מכאן סמך למנהגנו בארה״ב לאכול עיקר הסעודה בערב וקצת פירכא על בני ארץ ישראל ואנגליה וצ״ע.

איקטורין
הודעות: 467
הצטרף: ג' פברואר 14, 2017 12:26 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי איקטורין » א' יוני 27, 2021 12:42 pm

שמואל דוד כתב:עו.

ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר וגו' מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה

לכאורה מכאן סמך למנהגנו בארה״ב לאכול עיקר הסעודה בערב וקצת פירכא על בני ארץ ישראל ואנגליה וצ״ע.

כ"ה במ"ב סי' קנז ס"ק ד'.
וכבר הוע\א\ר כאן: viewtopic.php?f=72&t=54780&p=689223#p689223
שלכאורה אין כן דעת הרש"ש והקיצוש"ע!

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי שמואל דוד » א' יוני 27, 2021 5:10 pm

איקטורין כתב:כ"ה במ"ב סי' קנז ס"ק ד'.
וכבר הוע\א\ר כאן: https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 23#p689223
שלכאורה אין כן דעת הרש"ש והקיצוש"ע!

יישר כח!

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 27, 2021 5:50 pm

שמואל דוד כתב:עו.
אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב
עיין מהרש״א מדוע לא חושש לו ולאשתו ע״ש. אולם עדיין ק״ק מדוע נקט הגמרא ארבעה וחמשה בנים (ובספר הכי איתמר העיר דהול״ל ששה משום שילדו ששה בכרס אחד). וצ״ב.

בלשון רבינו חננאל: ולמה לא היה המן יורד להן פעם אחת בשנה. ואסיקנא מפני שיהו מכוונים לבם לאביהם שבשמים בכל יום. שמי שהיה לו כמה בנים היה דואג ואמר אם לא ירד המן למחר, הרי אני ובני מתים ברעב. ונמצא תמיד מכוין לבו לשמים.

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי שמואל דוד » א' יוני 27, 2021 5:57 pm

יישר כח, אולם לשון הגמרא עדיין ק״ק. ואולי י״ל שכן דרך הגמרא לנקוט ארבעה וחמשה כמו שמצינו בכ״מ.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 27, 2021 6:12 pm

שמואל דוד כתב:עו.
דבר אחר שהיו אוכלין אותו כשהוא חם.
לא הבנתי כוונת הגמרא, הרי כל המן היה בנס וא״כ אפשר לשמור החום כל השנה וצ״ע.

לעיל כא, א: דאמר רבי יהושע בן לוי: נס גדול היה נעשה בלחם הפנים, סלוקו כסדורו, שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו.
רש"י: סילוקו כסידורו - כשמסלקין אותו, עדיין הוא חם...
מפורש שזה "נס גדול", לא נס סתם, אפילו משבת לשבת! וברמב"ן לפרשת נח: ועוד עשו אותה [התיבה] גדולה, למעט בנס, כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים, לעשות מה שביד אדם לעשות, והשאר יהיה בידי שמים...
באמת, אף על עיקר ירידת המן, הקשה הספר מנחם ציון לפרשת קרח: יש לפרש זש"ה נאמר על ירידת המן, כי באמת בחקו לא יפלא וימנע לצמוח להם דגן ותירוש וכל הצטרכותם במדבר הזה בעת לכתם אחריו שם, ושיהיה הענין קצת בדרך הטבע, כי קיי"ל דלמעט בניסים עדיף, ולמה הוריד להם לחם מן השמים שהוא נס גדול למעלה מהטבע מאוד... ע"ש.

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי שמואל דוד » א' יוני 27, 2021 6:56 pm

יישר כח! וע״ע בספר מעינה של תורה פרשת אמור בשם ספר אמרי צבי (לא מצאתי ספר הנ״ל) וכעין זה כתב בספר קהלת משה וז״ל:
״וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהר".
ופריך הגמרא טהור מכלל שהוא טמא, והא כלי עץ העשויה לנחת אינו מקבל טומאה אלא מלמד שהיו מגביהין אותו ומראין לעולי רגלים ואומרים: "ראו חיבתכם לפני המקום, שסילוקו כסידורו, דכתיב: לחם חם ביום הלקחו".
נתחבטו כל המפרשים: הלא עשרה נסים היו בבית המקדש, ולא נראה שום חיבה רק בלחם הפנים שהיה חם כל השבוע.
ותירץ מ"ו הגאון מו"ה משה כהן מטיקטין, דאיתא: למה היה מן יורד בכל יום, ולא פעם אחת על כל השבוע.
ותירצו:
א. כדי שיהא להם פת חמה בכל יום.
ב. ואי בעית אימא משל לבן מלך שאהוב לאביו ביותר, אביו קובע לו פרנסה בכל יום, כדי שיראה עמו בכל יום, וזו מחמת אהבה יתידה, והקב"ה חובב ישראל הוא, לכן קבע פרנסתם בכל יום, כדי שיהיו עיניהם תלויות למקום בכל יום.
אבל הגע עצמך איזה טעם הוא אמת, אי משום פת חמה, אי משום חיבה?
וצריך לומר משום חיבה, דאי משום פת חמה, הא לחם הפנים היה חם כל השבוע, ונמצא גם המן היה יכול להיות חם כל השבוע, אלא מסתמא משום חיבה.
וזה מאמר הגמרא: "ראו חיבתכם לפני המקום", שמפני חיבה היה המן יורד בכל יום, דאי משום פת חמה הא הלחם הפנים סילוקו כסידורו, ונמצא גם המן היה יכול להיות כן, אלא בוודאי משום חיבה ודוּק.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 27, 2021 7:07 pm

שמואל דוד כתב:יישר כח, אולם לשון הגמרא עדיין ק״ק. ואולי י״ל שכן דרך הגמרא לנקוט ארבעה וחמשה כמו שמצינו בכ״מ.

בכ"י מינכן 6: אף ישראל כך, מי שהיו לו חמשה בנים - וחמש בנות אומר שמא למחר לא ירד המן... ונמצאו בניו ובנותיו מוטלין ברעב, נמצאו כולן מכוונין את לבם לאביהם שבשמים...
בדפוס ספרדי קדום: אף כך ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים, היה דואג ואומר, שמא למחר אין המן, ונמצאו בניהם ובנותיהם מתים ברעב, ונמצאו כל ישראל מכוונין את לבם לאביהם שבשמים...
אף בכ"י הספרייה הבריטית 400: כך ישראל, מי שהיו לו ארבעה וחמשה בנים, והיה יושב ודואג כל היום, ואומ' חס ושלום, שמא למחר לא ירד המן לישר', ונמצאו בניו ובנותיו טפולין [מוטלין?] ומתין ברעב, ונמצאו כל ישר' מכוונין את ליבן לאביהן שבשמים...
אנלאו 270: אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים, היה דואג ואומ', שמא למחר לא ירד מן, ונמצאו בניו ובנותיו מוטלין ברעב, נמצאו כולם מכוונים את ליבן לאביהן שבשמ'...
אוקספורד 366: ונמצא הוא ובניו מתין ברעב...
רבינו בחיי - פרשת בשלח: ובמסכת יומא ריש פרק יוה"כ: שאלו תלמידיו את ר"ש בן יוחאי: מפני מה לא ירד המן לישראל פעם אחת בשנה, אמר להם כדי שידאג כל אחד מישראל ויאמר, שמא למחר לא ירד המן, ונמצאו בניו ובנותיו מתים ברעב, נמצאו כלן מכוונים לבם לאביהם שבשמים...
בספרי - פרשת בהעלותך פיסקא פט: כך ישראל, היו בביתו של אדם חמש זכרים או חמש נקבות, היה יושב ומצפה ואומר אוי לי שמא לא ירד המן למחר, ונמצינו מתים ברעב... מקבילות.

ר' חיים פלטיאל - לפרשת שמות: ובני ישר' פרו וכו'. פרש"י ששה בכרס אחד. וקצת תימה מ"ל לרש"י... אבל דקדקתי מפי' אבן עזרא דפ' לקמן בפ' תזריע וצ"ע, דיש ז' חדרים באישה ג' לזכר ג' לנקיבה ואחד באמצע לטומטום ואנדרוגינוס, וכיון דברכה היה, לא הולידו לא טומטום ולא אנדרוגינוס, ונשארו ו' חדרים, לכך אמר דהולידו ו' בכרס אחד, ולא ז'. ע"ע צידה לדרך, גיליון הש"ס - ברכות, גור אריה.

ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) - פרשת בשלח: ד"א כדי להכין לבם לאביהם שבשמים, שמי שהיה לו חמשה או יותר בנים, היה אומר שמא למחר לא ירד מן, והיה לבו נכון לשמים:
חיבור התשובה למאירי - משיב נפש מאמר א פרק א: אף ישראל, כל מי שהיו לו עשרה בנים, דאג ואמר, שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כלם מתים ברעב, ומתוך כך היה לבם מסור לאביהם שבשמים...

מסתבר אפוא שאף בגמרא ישנן נוסחאות שונות, וגם לדידן, הנה הבנים לחוד והבנות לחוד.

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי שמואל דוד » א' יוני 27, 2021 7:27 pm

יישר כח גדול!

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי שמואל דוד » א' יוני 27, 2021 9:38 pm

חכם אחד שליט״א ציין לתרגום יונתן עה״פ וחמישים עלו בני ישראל (שמות יג יח) וְכָל חַד עִם חַמְשָׁא טַפְלִין סְלִיקוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 27, 2021 10:05 pm

שמואל דוד כתב:יישר כח! וע״ע בספר מעינה של תורה פרשת אמור בשם ספר אמרי צבי (לא מצאתי ספר הנ״ל) וכעין זה כתב בספר קהלת משה וז״ל:
״וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהר".
ופריך הגמרא טהור מכלל שהוא טמא, והא כלי עץ העשויה לנחת אינו מקבל טומאה אלא מלמד שהיו מגביהין אותו ומראין לעולי רגלים ואומרים: "ראו חיבתכם לפני המקום, שסילוקו כסידורו, דכתיב: לחם חם ביום הלקחו".
נתחבטו כל המפרשים: הלא עשרה נסים היו בבית המקדש, ולא נראה שום חיבה רק בלחם הפנים שהיה חם כל השבוע.
ותירץ מ"ו הגאון מו"ה משה כהן מטיקטין, דאיתא: למה היה מן יורד בכל יום, ולא פעם אחת על כל השבוע.
ותירצו:
א. כדי שיהא להם פת חמה בכל יום.
ב. ואי בעית אימא משל לבן מלך שאהוב לאביו ביותר, אביו קובע לו פרנסה בכל יום, כדי שיראה עמו בכל יום, וזו מחמת אהבה יתידה, והקב"ה חובב ישראל הוא, לכן קבע פרנסתם בכל יום, כדי שיהיו עיניהם תלויות למקום בכל יום.
אבל הגע עצמך איזה טעם הוא אמת, אי משום פת חמה, אי משום חיבה?
וצריך לומר משום חיבה, דאי משום פת חמה, הא לחם הפנים היה חם כל השבוע, ונמצא גם המן היה יכול להיות חם כל השבוע, אלא מסתמא משום חיבה.
וזה מאמר הגמרא: "ראו חיבתכם לפני המקום", שמפני חיבה היה המן יורד בכל יום, דאי משום פת חמה הא הלחם הפנים סילוקו כסידורו, ונמצא גם המן היה יכול להיות כן, אלא בוודאי משום חיבה ודוּק.

ראה המצורף (מספר פנינים יקרים על התורה... [הרב] שמעון בצלאל ניימאן... לבוב: א' סאלאט, תרס"ט):
אמרי צבי.pdf
(1.07 MiB) הורד 143 פעמים
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב א' יוני 27, 2021 10:33 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי שמואל דוד » א' יוני 27, 2021 10:24 pm

אלפי תודות!

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 27, 2021 11:04 pm

שמואל דוד כתב:חכם אחד שליט״א ציין לתרגום יונתן עה״פ וחמשים עלו בני ישראל (שמות יג יח) וְכָל חַד עִם חַמְשָׁא טַפְלִין סְלִיקוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם.

אף בפרשת בא: וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים - לְבַ֥ד מִטָּֽף: בתרגום מיוחס ליונתן נמצא: וְהִינוּן כְּשִׁית מֵאָה אַלְפִין גּוּבְרַיָא וּמְטַיְילִין עַל רִיגְלֵיהוֹן וְלָא רַכְבִין עַל סוּסְוָון - בַּר מִטַּפְלָא חַמְשָׁא לְכָל גַּבְרָא:
אך לכאורה המקור בכתוב וחמֻשים עלו בני ישראל ממצרים דווקא.
מן האפשר, שגם לשון הספרי הנ"ל: כך ישראל, היו בביתו של אדם חמש זכרים או חמש נקבות, היה יושב ומצפה ואומר אוי לי, שמא לא ירד המן למחר... מקורו במדרש זה: וחמֻשים עלו...
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ב' יוני 28, 2021 12:27 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 27, 2021 11:49 pm

שמואל דוד כתב:עו.
דנין איש מאיש ואין דנין איש מוהאיש כו׳ צ״ע קצת מדוע לא המשיך הגמרא ״ומאי נפקא מינה והתנא דבי רבי ישמעאל (ויקרא יד, לט) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה הני מילי היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן״ כמו שמצינו בהרבה מקומות בש״ס (למשל יומא ב:).

במושב זקנים - פרשת מצורע: ותימה לי, אמאי לא פריך פרק בתרא דיומא הכי, דאמרינן התם, לחם אבירים אכל איש - זה יהושע, דכתיב איש אשר רוח בו וגומר, ופריך ונימא זה משה דכתיב והאיש משה, ומשני דנין איש מאיש, ואין דנין איש מהאיש, ואמאי לא פריך והתנא דבי ר' ישמעאל. ונ"ל לר', דהיכא דלא נפקא לן מידי, כי הכא דדרשה בעלמא היא, לא פרכינן הכי, הר' דוד, ורבו דברים על זה, ואין פנאי להאריך ולכתוב כולם...
בחדושי הריטב"א ראש השנה ז, א: דנין שנה שיש עמה חדשים וכו'. ואף על גב דתנא דבי רבי ישמעאל זו הוא שיבה זו היא ביאה בגזירה שוה, כבר פרישו עלה בתלמודא בכמה דוכתי דהני מילי היכא דליכא דדמי ליה, אבל היכא דאיכא דדמי מדמי ליה ילפינן.
ראש יוסף חולין פה, א: ועוד, 'מאי נ"מ זו שיבה זו ביאה' לא שייך בגילוי מלתא - כ"א בגזירה שוה...

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי שמואל דוד » ב' יוני 28, 2021 12:00 am

נפלא ביותר! יישר כח!

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ב' יוני 28, 2021 2:51 am

עח, א
מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד, כיון שמגיע לפתח בית דוד - נעשה כנחל שוטף, שבו רוחצין זבין וזבות נדות ויולדות, שנאמר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד ולישבי ירושלים לחטאת ולנדה
.
מהרש"א [חדושי אגדות]: לפתח בית דוד נעשה כנחל כו'. הוא רמז דלעתיד ימשך מלכותו, כמ"ש בהוריות פ"ג, אין מושחין את המלכים אלא על המעין - כדי שתמשך מלכותן, שנאמר והורדתם אותו אל גיחון וגו':
ועדיין לא מובן, מה עניין רחיצת זבים וזבות נדות ויולדות, לפתח בית דוד?!

לענ"ד להציע, עפ"י הגמרא ברכות ד, א: לדוד שמרה נפשי - כי חסיד אני - לוי ורבי יצחק: חד אמר... ואידך: כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא - כדי לטהר אשה לבעלה...
הנה נתבאר שמחסדי דוד הנאמנים, מידה הזאת של "לטהר אשה לבעלה", ולפיכך: "כיון שמגיע לפתח בית דוד - נעשה כנחל שוטף, שבו רוחצין זבין וזבות נדות ויולדות, שנאמר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד ולישבי ירושלים - לחטאת ולנדה.

ובאמרי אמת - הושענא רבה שנה תרפז: איתא בגמרא (יומא עז ב - עח א) מעין היוצא מבית קדשי הקדשים... כיון שמגיע לפתח בית דוד, נעשה כנחל שוטף שבו רוחצין זבין וזבות נדות ויולדות... היינו שהוא מעביר הפחיתויות, כדכתיב שם ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וכן כתיב על לעתיד וזרקתי עליכם מים טהורים...

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ב' יוני 28, 2021 3:16 am

עז, ב
רב יהודה, ורב שמואל בר רב יהודה, הוו קיימי אגודא דנהר [פרת] אמברא דחצדד, והוה קאי רמי בר פפא מהך גיסא, רמא להו קלא, מהו למיעבר למיתי לגבייכו למשאל שמעתא? אמר ליה רב יהודה: רב ושמואל דאמרי תרוייהו: עובר, ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו.
איכא דאמרי, אמר ליה רב שמואל בר רב יהודה: תנינא, עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו
.

החילוף והחילוק שבין הלשונות כאן הוא, אשר ודאי השמות "רב", "שמואל" עם "יהודה" היו, ולא פליגי אלא שללשון קמא, "אמר ליה רב יהודה: רב ושמואל דאמרי תרוייהו", הוי אומר, שרב יהודה אומר בשם רב ושמואל.
ללשון השני: "אמר ליה רב שמואל בר רב יהודה: תנינא", לא רב יהודה, ולא בשם רב ושמואל, אלא רב שמואל בר רב יהודה, וכולהו איתנהו ביה, והוא עצמו בשם תנינא.

סמל אישי של המשתמש
מיללער
הודעות: 6312
הצטרף: ה' נובמבר 04, 2010 4:14 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי מיללער » ב' יוני 28, 2021 3:24 am

עז:

אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו להאכיל בשתי ידים. ופירש"י שלא רצה להאכיל בידו אחת. אפי' ידו אחת לא היה נוטל לתת פת לבנו קטן ביוהכ"פ (משום רחיצה).

המעשה בשמאי הזקן מובא כאן בתוספתא (פ"ד ה"ב) והגירסא שם, מעשה בשמאי הזקן שלא רצה להאכיל את בנו וגזרו עליו חכמים והאכילוהו בידו. ובנוסחאות כת"י שם יש הוספה כמו שהגירסא שלפנינו שלא רצה להאכילו בידו אחת וגזרו עליו שיאכילוהו בשתי ידיו.

והמנחת ביכורים על התוספתא פי' לפי המשמעות שלא רצה להאכיל את בנו, לא משום חשש רחיצה אלא משום האיסור לספות בידים לקטן דבר איסור עיי"ש בדבריו.

ועי' עוד בענין להאכיל לבנים ביוהכ"פ במה שכתבנו בזה במסכת פסחים (קט.)

viewtopic.php?p=697189#p697189
נערך לאחרונה על ידי מיללער ב ב' יוני 28, 2021 5:34 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

שמואל דוד
הודעות: 6472
הצטרף: ו' אפריל 08, 2016 10:11 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי שמואל דוד » ב' יוני 28, 2021 4:35 am

עיין שפת אמת כאן וע״ע ספר המפתח על הרמב״ם פרק ב שביתת עשור כמה מ״מ בזה.

סמל אישי של המשתמש
מיללער
הודעות: 6312
הצטרף: ה' נובמבר 04, 2010 4:14 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי מיללער » ב' יוני 28, 2021 5:33 am

שמואל דוד כתב:עיין שפת אמת כאן.

יישר כח

מפרש ששמאי הזקן לא רצה להאכיל מחשש שמא יבוא לאכול, וכמו שהביא הב"י בסי' תרט"ז (ס"א) בשם תרומת הדשן.


חזור אל “בית התלמוד”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 31 אורחים