מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות והארות במסכת יומא

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
סמל אישי של המשתמש
אהרן תאומים
הודעות: 2563
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: בארא פארק
שם מלא: אהרן פרנקל תאומים
יצירת קשר:

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אהרן תאומים » ב' יוני 28, 2021 6:26 am

באמונתו כתב:עח, א
מכאן ואילך היה מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד, כיון שמגיע לפתח בית דוד - נעשה כנחל שוטף, שבו רוחצין זבין וזבות נדות ויולדות, שנאמר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד ולישבי ירושלים לחטאת ולנדה
.

זה מה שכתבתי במחזור הלימוד הקודם https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=25999

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' יוני 28, 2021 8:44 am

ויש כאן עוד נקודה עמוקה, שהמקור הנפתח ככל שהוא קרוב לבית קדשי הקדשים הוא קטן יותר, ממש כקרני חגבים, ורק בהמשך הוא מתרחב,
מעורר מחשבה.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ב' יוני 28, 2021 3:42 pm

אהרן תאומים כתב:זה מה שכתבתי במחזור הלימוד הקודם https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=25999

תודה!
חדושי ר' אלעזר משה הורוויץ: גמ' מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עצ"ב. נ' משום דבעמידה א"א, דסכנתא היא בנחל לכ"ע. וע"ז רמז קרא וכתב וליושבי ירושלים:
לפניו, בפירוש רבינו אליקים: מיכן רמז, מדכת' וליושבי ירושלם. שצריכה לישב, כשהיא יושבת, יהו המים עמוקין כל כך שיגיעו עד צוארה, ולא שיהו המים נמוכין ותשטח עצמה במים, דהא מהכא רמזא דדרך טבילה בישיבה...

למעשה, נמצאו מקראות מפורשות, מעניין רחיצת טהרת טומאת נדה לפתח בית דוד, ככתוב בספר שמואל: וַיְהִ֣י׀ לְעֵ֣ת הָעֶ֗רֶב, וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד מֵעַ֤ל מִשְׁכָּבוֹ֙, וַיִּתְהַלֵּךְ֙ עַל־גַּ֣ג בֵּית־הַמֶּ֔לֶךְ - וַיַּ֥רְא אִשָּׁ֛ה רֹחֶ֖צֶת מֵעַ֣ל הַגָּ֑ג... וְהִ֥יא מִתְקַדֶּ֖שֶׁת מִטֻּמְאָתָ֑הּ...
וברד"ק: מתקדשת מטומאתה - להודיע כי לא שכב עמה והיא נידה, כי כבר התקדשה מטומאתה, כמו שאמר "רוחצת"; והודיע כי הרחיצה ההיא, להתקדש מהנדות היתה... וכן נמצא בשאר מפרשים.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ב' יוני 28, 2021 4:16 pm

נוטר הכרמים כתב:ויש כאן עוד נקודה עמוקה, שהמקור הנפתח ככל שהוא קרוב לבית קדשי הקדשים הוא קטן יותר, ממש כקרני חגבים, ורק בהמשך הוא מתרחב,
מעורר מחשבה.

אולי הרמז של כקרני חגבים, מובן עפ"י משנה פסחים ג, ה: איזהו שיאור - כקרני חגבים, אשר שאור תופח בטבעו, ואף כאן נחל מקור נפתח - נתפח הוא יותר ויותר, כי גאו המים וגו'.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ב' יוני 28, 2021 6:57 pm

עה, ב
דק מחספס, אמר ריש לקיש: דבר שנימוח על פיסת היד. רבי יוחנן אמר: דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים. - מחוספס - טובא הוי! - אמר רב נחמן בר יצחק מחספס כתיב.
רש"י: נימח על פיסת היד - מחוספס נוטריקון.
לכאורה, הנוטריקון הוא מחספס - מח פס, ר"ל נימוח בפס של היד, מפני שנו"ן - נימוח היא יסוד נופל, ששורשה העיקרי "מחה", ואף מחספס חסר כתיב שייך גם לזה, ובכ"ז עדיין קשה מהו ס' ראשונה, והיה לו לומר "מחֻפס".
אולי יש לומר שאות כפולה היא, אשר שייכת אל ס' שנייה, וע"ד המופיע במקרא במילים רבות.
אף יש לומר שס' ראשונה הזאת, תתחלף בנו"ן סמוכה - נמח.
אמנם, ראה המצורף, עניין חדש בזה.
קבצים מצורפים
נמוקי רשי.pdf
(781.82 KiB) הורד 123 פעמים

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ב' יוני 28, 2021 8:51 pm

עד, ב
כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים, רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: כל הנותן עינו בכוסו - עריות כולן דומות עליו כמישור. וחד אמר: כל הנותן עינו בכוסו - כל העולם כולו דומה עליו כמישור.
רש"י: עינו בכוסו - אוהב שכרות. כל העולם דומה עליו כמישור - ממון אחרים, דומה לו היתר.
מהרש"א [חדושי אגדות]: כל העולם כולו דומה כו'. פרש"י ממון אחרים כו' ע"ש, ר"ל דאחר שאכל ממונו, מבקש לימודו בממון אחרים, ועוד נראה דלפי זה יש לגרוס נותן עיניו "בכיסו", שהוא הכתיב ביו"ד, ור"ל שעינו רעה בכיסו, בא לידי חימוד ממון של אחרים:
אף בתוספת יום הכיפורים: כי יתן בכוס עינו ר' אמי ור' אסי כו', נראה דק"ל וכי מי שהוא שותה יין יתהלך במישרים אדרבה יבואו עליו כמה נזיקין כדמפרשי קראי משלי סי' כ"ג, ותו באו לדרוש קרי וכתיב, דכתיב בכיס וקרינן בכוס, ולכן ח"א כל הנותן עיניו בכוסו עריות כו', ולכן כתיב בכיס ביו"ד לשון נקיה, ודריש מקרא ומסורת, כי יתן בכוס עינו, דהיינו כוס היין, [יגרום] שיתן בכיס עינו, להזדווג עם העריות, שיהיו דומות עליו כמישור, וח"א כל הנותן עיניו בכוסו, דהיינו כוס היין, יגרום שיתן עינו בכיס אחרים, לגזול ממונם, שכל העולם דומה לו כמישור, ודוק:

גרסת נותן עיניו "בכיסו", מצאנו בכ"י אנלאו 270: כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים, ר' אמי ור' אסי, חד אמ', כל הנותן עיניו בכיסו - כל עבירות שבתו' דומות עליו כמישור.
אף בפירוש רבינו אליקים (בכ"י צילום 210): כל הנותן עיניו בכיסו, שהוא מקמץ על מעותיו, ומוציאן בקושי. כל העולם דומה עליו כמישור, שכל הגזילות שהוא עושה, דומות עליו כהיתר, שקשה לו לחזור ולשלם הגזילה. כל הנותן עיניו בכוסו, שאוהב יין יותר מידי. כל עריות דומות עליו כמישור, מתוך שכרות.

שם: דאגה בלב איש ישחנה, רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: ישחנה מדעתו, וחד אמר: ישיחנה לאחרים.
רש"י:
ישיחנה לאחרים - שמא ישיאוהו עצה. דאגה - פחד, שדואג על הפסד שום דבר פן יבואהו. פירוש רבינו אליקים: ישחנה, מדעתו לש' היסח הדעת.
אך פירוש אחר, כתב בעל הערוך - ערך שח ו: "דאגה בלב איש ישחנה", רבי אמי ורבי אסי, חד אמר ישחנה מדעתו, וחד אמר ישיחנה לאחרים - פירוש כדי שיבקשו עליו רחמים.
אף בשבת סז, א: כדתניא: וטמא טמא יקרא - צריך להודיע צערו לרבים, ורבים יבקשו עליו רחמים... ובשאר מקומות.

לכאורה, הדרש "ישחנה" מדעתו, יותר קרובה, היות וא"צ להוסיף יו"ד, כבדרש "ישיחנה" לאחרים.
ברם, מסתבר שאף בדרש ישיחנה, הכוונה היא אך לקרוא ישִחנה, השׂין חרוקה, ולא להוסיף יו"ד כלל, אלא שבגמרא רגיל לכתוב מלא, עיין עבודה זרה ט, א: וסימניך: ספרא בצירא, תנא תוספאה, ועכ"פ, בכ"י מצאנו נוסחאות שונות כאן.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' יוני 28, 2021 11:18 pm

באמונתו כתב:
אהרן תאומים כתב:זה מה שכתבתי במחזור הלימוד הקודם https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=25999

תודה!
חדושי ר' אלעזר משה הורוויץ: גמ' מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עצ"ב. נ' משום דבעמידה א"א, דסכנתא היא בנחל לכ"ע. וע"ז רמז קרא וכתב וליושבי ירושלים:
לפניו, בפירוש רבינו אליקים: מיכן רמז, מדכת' וליושבי ירושלם. שצריכה לישב, כשהיא יושבת, יהו המים עמוקין כל כך שיגיעו עד צוארה, ולא שיהו המים נמוכין ותשטח עצמה במים, דהא מהכא רמזא דדרך טבילה בישיבה...

וכבר קדמו המאירי כאן: ולמדת מ"מ שאינה צריכה למים עמוקים כל כך שתהא יכולה לעמוד בהם עד צוארה במים.

ובמרומי שדה כאן:
בהע"ש פ' אחרי סי' צ"ו אות י"ג ביארנו שמחולק בזה הרמב"ם עם ר"ת ז"ל. דהרמב"ם מפרש לישב ממש, עי' בפי' המשניות נגעים פ"ב מ"ו, ובפ"ט מטומאת צרעת. והגמ' שפסק ולית הלכתא כוותי' דרב יוסף, היינו בתרי מילי מה שאמר לישב ומה שאמר עד צווארה. ור"ת מפרש לישב דהיינו עמידה. ע' בספר הישר לר"ת סי' תרכ"ב. ותליא בנוסחא בפרק תנוקת דף ס"ז א'. עיין שם בהע"ש בארוכה בע"ה.

ובגליוני הש"ס:
נ"ב משמע דנדה רשאה לטבול מיושב וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ק"ו דכ' לאסור, ע"ש. וצע"ג מכאן דמפורש להיפוך. וע"ע לעיל ל"א א' תוד"ה עין עיטם.

ובהערות מהגריש"א כתב ליישב:
ובפשטות לשון זו לאו דוקא דלשון תשב היינו לשון שהייה, ואפילו נאמר דלשון זו דוקא, הרי מבואר דלית הלכתא כוותיה, א"כ אפשר דה"נ לית הלכתא כוותיה בהא דיכולה לישב.

ועי' עוד בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' לה.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' יוני 28, 2021 11:19 pm

בגמ', רבה מצטנן בינוקא.

כתב הרש"ש:
יל"פ בענף כמו ראש יניקותיו (יחזקאל יז) ועוד רבות. אך בטוש"ע איתא בתינוק ובטלה דעתי.

אולם באמת מצינו פירוש נוסף ל'ינוקא' בדברי הגאונים, בהלכות רי"ץ גיאת (הלכות יום הכפורים עמוד עג) מובא:
הכי אמר רבינו האיי יש שגורסין מצטנן בינוקא ומפרשים כי התינוק הקטן גו בשרו מקבל מן האויר את החום ואת הקור ולאלתר וכשאתה ממעכו על גוף אחר יוצא חומו. ויש שגורסין מצטנן בינוקא ומפרשים קיתון של חרס שינק מים ומניחו על לבו ועל כריסו ועל פניו להצטנן בו כדרך שעושין לעין שמרדה לצנן אותה.

ובשו"ת מן השמים (סימן פב) כתב:
ועוד שאלתי על הא דאמר רבנן רבא מצטנן בינוקא כו' אפילו בשום דבר, מה איכפת לן בינוקא, ומה בינוקא, מפני כי יש מפרשים בינוקא ממש וי"א קיתון חדש שינק מים, מהו הענין.
והשיבו: אוי לפתאים אשר עברו ונאלחו ודעת אין להם עם אדם, והלוא דבר זה ביום התענית הוא, וביום התענית צריך לבקש התשובה, ודבר התשובה להתקרר דעתו ולשוב לקונו, דהא אמרו לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר רע, ואי אזיל מוטב עד יזכיר יום המיתה, וכשיזכיר לו יום המיתה אז מתקרר ומצטנן בדעתו ע"י שנקפא דמו ונשפך על קיר המזבח.
ואחר שעה השיבו: רבא דמתנהג בחסידות נמצה דמו ומצטנן בדינא דמטטרון נער היושב על יד המלאך. האיך יוכל לשבת על גב מעלה בהר הבית שלו וכל החסידים וצבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו ואזי מצטנן ומתקרר כהאי ינוקא לשוב לבוראו, וההוא יום שהשיבו זה שמחנו על התשובה.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' יוני 28, 2021 11:22 pm

עח, ב

בגמ', סנדל לא אפשר דמאתמול עבדי ליה, דאמר שמואל האי מאן דבעי למיטעם טעמא דמיתותא ליסים מסאני וליגני.


כתב בהגהות הרש"ש:
מזה אני תמה על ספר התרומות שהביא הב"י באו"ח סי' שי"ז והגר"א שם בסק"ו שת"ח ישנים כל ימות השבוע במנעליהם ומסאני היינו מנעלים כדמוכח לעיל.

ובספר חשוקי חמד כאן הביא שבביאור תועפות ראם (על ספר יראים עמוד ז איסורים שאינם נעשים רע לבריות הערה פד) כתב לתרץ על פי הלשון המבואר בסמ"ג בשם ר"י שכתב וז"ל: ואין חולצין מנעליהם מרגליהם אלא בליל שבת, לפי שלומדים בכל הלילות של חול, ושוכבים מעט במלבושיהם, עכ"ל, אין לחוש לטעם מיתה לזמן מועט שכזה.

ונראה לבאר עוד ע"פ דברי הזוה"ק פר' ויגש (רז א), וז"ל, ודוד מלכא הוה נטיר כל יומוי דלא יטעם טעם מיתה בגין דשינתא חד משתין במיתה איהו ודוד בגין דוכתיה דאיהו חי לא הוה נאים אלא שיתין נשמי דעד שתין נשמי חסר חד איהו חי מתמן ולהלאה טעים ב"נ טעמא דמותא ושליט ביה סטרא דרוח מסאבא ודא הוה נטיר דוד מלכא דלא יטעם טעמא דמותא ושליט (ס"א ולא ישליט) ביה סטרא דרוחא אחרא בגין דשתין נשמי חסר חד איהו רזא דחיים דלעילא.

הרי שבשינה מועטת ליכא טעם מיתה כלל, ופשוט שהטעם המיוחד של 'מאן דבעי למיטעם' קאי על אותו טעם מיתה הבסיסי בשינה.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ב' יוני 28, 2021 11:40 pm

נוטר הכרמים כתב:עח, ב
בגמ', סנדל לא אפשר דמאתמול עבדי ליה, דאמר שמואל האי מאן דבעי למיטעם טעמא דמיתותא ליסים מסאני וליגני.

כתב בהגהות הרש"ש:
מזה אני תמה על ספר התרומות שהביא הב"י באו"ח סי' שי"ז והגר"א שם בסק"ו שת"ח ישנים כל ימות השבוע במנעליהם ומסאני היינו מנעלים כדמוכח לעיל.

ובספר חשוקי חמד כאן הביא שבביאור תועפות ראם (על ספר יראים עמוד ז איסורים שאינם נעשים רע לבריות הערה פד) כתב לתרץ על פי הלשון המבואר בסמ"ג בשם ר"י שכתב וז"ל: ואין חולצין מנעליהם מרגליהם אלא בליל שבת, לפי שלומדים בכל הלילות של חול, ושוכבים מעט במלבושיהם, עכ"ל, אין לחוש לטעם מיתה לזמן מועט שכזה.
ונראה לבאר עוד ע"פ דברי הזוה"ק פר' ויגש (רז א), וז"ל, ודוד מלכא הוה נטיר כל יומוי דלא יטעם טעם מיתה בגין דשינתא חד משתין במיתה איהו ודוד בגין דוכתיה דאיהו חי לא הוה נאים אלא שיתין נשמי דעד שתין נשמי חסר חד איהו חי מתמן ולהלאה טעים ב"נ טעמא דמותא ושליט ביה סטרא דרוח מסאבא ודא הוה נטיר דוד מלכא דלא יטעם טעמא דמותא ושליט (ס"א ולא ישליט) ביה סטרא דרוחא אחרא בגין דשתין נשמי חסר חד איהו רזא דחיים דלעילא.
הרי שבשינה מועטת ליכא טעם מיתה כלל, ופשוט שהטעם המיוחד של 'מאן דבעי למיטעם' קאי על אותו טעם מיתה הבסיסי בשינה.

לענ"ד ליישב, שלעולם אין הכי נמי, אשר ת"ח ישנים כל ימות השבוע במנעליהם, ואע"ג שטועמים "טעמא דמיתותא", מקיימים בנפשם מאמרם בגיטין נז, ב: כי עליך הורגנו כל היום - נחשבנו כצאן טבחה... ר' שמעון בן לקיש אמר: אלו ת"ח שמראין הלכות שחיטה בעצמן; דאמר רבא: כל מילי ליחזי איניש בנפשיה, בר משחיטה ודבר אחר. רב נחמן בר יצחק אמר: אלו תלמידי חכמים שממיתין עצמן על דברי תורה, כדר' שמעון בן לקיש, דאמר ר"ש בן לקיש: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם, שנאמר: זאת התורה - אדם כי ימות באהל וגו'.

סמל אישי של המשתמש
אהרן תאומים
הודעות: 2563
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: בארא פארק
שם מלא: אהרן פרנקל תאומים
יצירת קשר:

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אהרן תאומים » ב' יוני 28, 2021 11:51 pm

באמונתו כתב:
אהרן תאומים כתב:זה מה שכתבתי במחזור הלימוד הקודם https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=25999

תודה!
חדושי ר' אלעזר משה הורוויץ: גמ' מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עצ"ב. נ' משום דבעמידה א"א, דסכנתא היא בנחל לכ"ע. וע"ז רמז קרא וכתב וליושבי ירושלים:
לפניו, בפירוש רבינו אליקים: מיכן רמז, מדכת' וליושבי ירושלם. שצריכה לישב, כשהיא יושבת, יהו המים עמוקין כל כך שיגיעו עד צוארה, ולא שיהו המים נמוכין ותשטח עצמה במים, דהא מהכא רמזא דדרך טבילה בישיבה...

וכבר קדמו המאירי כאן: ולמדת מ"מ שאינה צריכה למים עמוקים כל כך שתהא יכולה לעמוד בהם עד צוארה במים.

[/quote]
חשבתי להוסיף לימוד מעניין בנידה דף ס: רב מתנה ונקתה לארץ תישב

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 29, 2021 1:07 am

נוטר הכרמים כתב:בגמ', רבה מצטנן בינוקא.
כתב הרש"ש:
יל"פ בענף כמו ראש יניקותיו (יחזקאל יז) ועוד רבות. אך בטוש"ע איתא בתינוק ובטלה דעתי.

אולם באמת מצינו פירוש נוסף ל'ינוקא' בדברי הגאונים, בהלכות רי"ץ גיאת (הלכות יום הכפורים עמוד עג) מובא:
הכי אמר רבינו האיי יש שגורסין מצטנן בינוקא ומפרשים כי התינוק הקטן גו בשרו מקבל מן האויר את החום ואת הקור ולאלתר וכשאתה ממעכו על גוף אחר יוצא חומו. ויש שגורסין מצטנן בינוקא ומפרשים קיתון של חרס שינק מים ומניחו על לבו ועל כריסו ועל פניו להצטנן בו כדרך שעושין לעין שמרדה לצנן אותה.

ובשו"ת מן השמים (סימן פב) כתב:
ועוד שאלתי על הא דאמר רבנן רבא מצטנן בינוקא כו' אפילו בשום דבר, מה איכפת לן בינוקא, ומה בינוקא, מפני כי יש מפרשים בינוקא ממש וי"א קיתון חדש שינק מים, מהו הענין.
והשיבו: אוי לפתאים אשר עברו ונאלחו ודעת אין להם עם אדם, והלוא דבר זה ביום התענית הוא, וביום התענית צריך לבקש התשובה, ודבר התשובה להתקרר דעתו ולשוב לקונו, דהא אמרו לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר רע, ואי אזיל מוטב עד יזכיר יום המיתה, וכשיזכיר לו יום המיתה אז מתקרר ומצטנן בדעתו ע"י שנקפא דמו ונשפך על קיר המזבח.
ואחר שעה השיבו: רבא דמתנהג בחסידות נמצה דמו ומצטנן בדינא דמטטרון נער היושב על יד המלאך. האיך יוכל לשבת על גב מעלה בהר הבית שלו וכל החסידים וצבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו ואזי מצטנן ומתקרר כהאי ינוקא לשוב לבוראו, וההוא יום שהשיבו זה שמחנו על התשובה.

לפנינו בגמרא: רב יהודה מצטנן בקרא. רבה מצטנן בינוקא.
אמנם, בכ"י מינכן הנודע: רב יהודה מצטנן בקרא, רבה מצטנן בבוציני...
מסתבר שלגרסה ההיא, "ינוקא" ר"ל ינוקא של קרא עצמו הנ"ל, שנקרא בוציני, כברש"י כתובות פג, ב: בוצינא טב מקרא - בוצינא דלעת קטנה, קרא דלעת גדולה... ושם תמורה ט, א: בוצינא דהשתא טב מקרא דלמחר - בוצינא דלעת קטנה, קרא דלעת גדולה... ובמגילה יב, א: היינו דאמר אינשי: איהו בקרי - ואתתיה בבוציני. רש"י: בוציני - דלועין קטנות, כלומר, דבאותו מין עצמו... ועוד.
הוי אומר, שרב יהודה ורבה הצטננו באותו מין, רק רב יהודה בקרא, רבה בינוקא שלו, דהיינו בוציני.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 29, 2021 1:38 am

נוטר הכרמים כתב:וכבר קדמו המאירי כאן: ולמדת מ"מ שאינה צריכה למים עמוקים כל כך שתהא יכולה לעמוד בהם עד צוארה במים.
ובמרומי שדה כאן:
בהע"ש פ' אחרי סי' צ"ו אות י"ג ביארנו שמחולק בזה הרמב"ם עם ר"ת ז"ל. דהרמב"ם מפרש לישב ממש, עי' בפי' המשניות נגעים פ"ב מ"ו, ובפ"ט מטומאת צרעת. והגמ' שפסק ולית הלכתא כוותי' דרב יוסף, היינו בתרי מילי מה שאמר לישב ומה שאמר עד צווארה. ור"ת מפרש לישב דהיינו עמידה. ע' בספר הישר לר"ת סי' תרכ"ב. ותליא בנוסחא בפרק תנוקת דף ס"ז א'. עיין שם בהע"ש בארוכה בע"ה.

ובגליוני הש"ס:
נ"ב משמע דנדה רשאה לטבול מיושב וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ק"ו דכ' לאסור, ע"ש. וצע"ג מכאן דמפורש להיפוך. וע"ע לעיל ל"א א' תוד"ה עין עיטם.

ובהערות מהגריש"א כתב ליישב:
ובפשטות לשון זו לאו דוקא דלשון תשב היינו לשון שהייה, ואפילו נאמר דלשון זו דוקא, הרי מבואר דלית הלכתא כוותיה, א"כ אפשר דה"נ לית הלכתא כוותיה בהא דיכולה לישב.

ועי' עוד בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' לה.

יש להעיר שגם ביבמות מז, א: תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה... אשה, נשים מושיבות אותה במים עד צוארה... וכן העתיקו הפוסקים, מלבד ספר הלכות גדולות סימן ח - הלכות מילה עמוד קנג: נשים מעמידות אותה במים עד צוארה, וכן ספר האסופות מכת"י סימן שפ"ט.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 29, 2021 2:23 am

אהרן תאומים כתב:
באמונתו כתב:
אהרן תאומים כתב:זה מה שכתבתי במחזור הלימוד הקודם https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=25999

תודה!
חדושי ר' אלעזר משה הורוויץ: גמ' מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עצ"ב. נ' משום דבעמידה א"א, דסכנתא היא בנחל לכ"ע. וע"ז רמז קרא וכתב וליושבי ירושלים:
לפניו, בפירוש רבינו אליקים: מיכן רמז, מדכת' וליושבי ירושלם. שצריכה לישב, כשהיא יושבת, יהו המים עמוקין כל כך שיגיעו עד צוארה, ולא שיהו המים נמוכין ותשטח עצמה במים, דהא מהכא רמזא דדרך טבילה בישיבה...
...
חשבתי להוסיף לימוד מעניין בנידה דף ס: רב מתנה ונקתה לארץ תישב

עיין ס' אדרת אליהו - ריקי שם, ס' ערוך לנר שם. בחולין סג, א: וגמירי, דאי יתיב אארעא ושריק - אתא משיחא...

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא הערות מדף עו עד דף פ

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 29, 2021 3:32 am

.השוחט כתב:עו.
עו:
ב. אפילו נהמי דחיטי דכייתא לא אכל. נראה דכוונתו לא מיבעיא שלא אכל כל מיני מעדנים, אלא אפילו לחם שהוכרח לאכול כדי חייו, מ"מ מלחם נקי נמנע. והבן.

רבי' אליקים: אפי' נהמא, כלומ', אפי' הנאה זאת לא עשיתי לעצמי, שהייתי אוכל לחם חם. חיטי דכייתא, מתרגמ' החמודות, שדרך כל אדם לעשות בביתו.
ובילקוט שמעוני - דניאל רמז תתרסו: לחם חמודות לא אכלתי, אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, לחמא חמימא דחיטי דכיתא לא אכל.
לא גרס "אפילו", וכהערת תוספת יום הכיפורים.
אף מוסיפים: חמימא. לכאורה, נוטריקון הינו דורש, שכן "חמודות" = חמימא - דכיתא. (עיין "האשל" 49).
אמנם, ביבין שמועה טריפות כד - נחמרו בני מעיה שינוי איברים: נפלה לאור ונחמרו בני מעיה... ויש גורסים נחמדו בדל"ת, משום לחם חמודות לא אכלתי - דמתרגמינן נהמא חמימא מחטי דכיתא, כמו שאמרו במסכת יומא, הרכיבו בו שתי לשונות, חמימות מלשון [נחמדו] בני מעיה, ודכיאתא מלשון בגדי עשו החמודות דמתרגמינן דכיאתא... בכנסת הגדולה הגהות טור יורה דעה סימן נב. מחזיק ברכה יורה דעה סימן נב ס"ק א.

אגב, בחדושי הריטב"א: גירסת רש"י ז"ל נהמא דחיטי דכייתא. ופי' ז"ל דמתרגמינן את בגדי עשו החמודות דכייתא, והיינו לחם חמודות, ויש גורסים נהמא חמימא דחיטי בְזֶיתֵי, ולחם חמודות דרשינן לשון חימום - כדאמרינן נחמרו בני מעיה, והוא כמו נחמדו.
וכן נוסח הזה ובס"א: "בזיתא", מופיע בעוד מקורות רבים.
פירושו, ראה הערות שעל הריטב"א שם בשם רבי יוסף אשכנזי ז"ל (ע"ע באוצר: מאמרים - הגהותיהם שלרבי בצלאל אשכנזי ורבי יהוסף אשכנזי עמ' פ"ט).
עכ"פ, מכאן נראה הרגילות שלהם לאכול לחם בזיתים, ולא חששו מגדר "רגיל בזיתים", ראה הוריות יג, ב.
אולי כשהזיתים טפילים לפת, אינם משכחים את הלימוד, ודווקא ברגיל בזיתים לשמָם, משכחים.

עז.
אייתוה לדוביאל שרא דפרסאי. מה מאד יתאים עם מה שאמרו דהני פרסאי אוכלין כדוב ומסורבלין בשר כדוב וכו'. ושר שלהן נקרא על שם עניינם, או דעניינם נובע משרש השר שלהם.

בספר השם לרוקח ז"ל: אבל כשכבר גלו לבבל, אז נתמעט רוח נבואה, וצריכין לשאול בשם, אשר הוא שם שמות, הקדוש ברוך הוא הוא שם שמות, לכולם בשם יקרא, לכולם שמות יקרא, שם שמות משם... מתוך אותות - אותיות, מתוך אותות - והוא פלא, מתוך פלא נקרא השם, שהרי מצינו ותקרא שם ה' הדובר אליה - אתה אל רואי, ולא מצינו אלא מלאך - הרי כנגד האות השם, וכן כשהאש על המזבח כארי קורא אריאל, וארו חיוא אחרי תיניינא דמיא לדוב - והשר של פרס דוביאל...
עט.
א. אושלא מיקרי (או חושלא). צ"ב הא חושלא היא מילה ארמית, ולא מצינו מילה עברית לשעורה קלופה, א"כ מה הראיה מכך שהמשנה אמרה כשעורה על קלופה ולא השתמשה בביטוי הארמי כחושלא. ואפשר דאם בארמית יש לזה מילה מיוחדת, הרי שזו מציאות בפני עצמה, וא"כ בלה"ק יש להקפיד ולומר שעורה קלופה. ויל"ע.

ברש"י - יחזקאל: בחיטי מנית... [(תר"ש = תוספות רב שמעיה:) אני שמעיה מצאתי במקרא תרגום ירושלמי בחיטי מנית ופנג: "דחושלא וקילויא" - שׂערי דחושלא, שבתלמוד (יומא עט, א, לפי הערוך: 'חשל' 1, ע' 515) אנו שונים: שׂעורים קלופים...].
א"כ, כבר מצאנו מילה עברית לשעורה קלופה.
וברבינו מיוחס - פרשת כי תצא: הנחשלים. הטרוחים ומיוגעים, ובלשון תלמוד ביעי חשלתא, וכן שעורים הכתושים בעלי' קרויים חושלא, כלומ' היגעים הנשארים אחריך מן המחנה.
נמצא א"כ, כי היא בשורש לשון הקודש, לא ארמית דווקא.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ג' יוני 29, 2021 11:04 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

מחולת המחנים
הודעות: 3246
הצטרף: ה' דצמבר 13, 2012 12:49 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי מחולת המחנים » ג' יוני 29, 2021 9:02 pm

יומא דף ע"ח ע"ב "אמר רבה בר בר חנה אני ראיתי את רבי אלעזר דמן ננוה שיצא בסנדל של שעם בתענית צבור", ולכאורה היה בבבל, ויש לעיין קצת, הרי אמרו בגמ' (פסחים דף נ"ד ע"ב וכן תענית דף י"א ע"ב) "אין תענית צבור בבבל", ויש ליישב בכמה אופנים, ואולי היה ר"א בא"י ונקרא על שם המקום שהגיע משם.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 29, 2021 10:39 pm

עז, א
בעידנא דבעו למיחתם עמד גבריאל מאחורי הפרגוד, ואמר שוא לכם, משכימי קום, מאחרי שבת, אכלי לחם העצבים - כן יתן לידידו שנא. מאי כן יתן לידידו שנא? אמר רבי יצחק: אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה [מעיניהם] בעולם הזה, וזוכות לעולם הבא. אף בכתובות סב, א.
רש"י: שוא לכם וכו' - כלומר, כלום הגונים האומות להיות החכמים מסורים בידם, והלא המקרא משבחן, שאף נשותיהם מנדדות שינה מעיניהן, שוא לכם, בעלי אומנות, המשכימים ומאחרים למלאכתם, אוכלי לחם בעצב וביגיעה, כן יתן, הזן את העולם מזונות ופרנסה, לידידו שנא - למי שנדד שינה בשבילו.
וברש"י כתובות סב, א: כן יתן הקדוש ברוך הוא לידידו שנא, למי שמנדד לכבודו ולמצותו שינה. מנדדות שינה - ממתינות את בעליהן, שהן בבית רבם, ושונים פרקם...

יש לשאול, אם דרשו מ"לידידו שנא" עניין נדוד השינה, היכן נרמז עניין "נשותיהם" דווקא. לכאורה, "נשותיהם" מאן דכר שמייהו. ואמנם בגמרא בבא בתרא י, א: מאי אשבעה בהקיץ תמונתך? אמר רב נחמן בר יצחק: אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם בעולם הזה, והקב"ה משביען מזיו השכינה לעולם הבא.
אלו ת"ח עצמם, לא נשותיהם.
אגב, בכ"י אנלאו 271: מאי כן יתן לידודו שינה, אמר רב יצח.., ............... ..ן שלתלמידי חכמים, שמנדדות שינה מעיניהן בעולם הזה, ה'קב'ה' משביען מזיו שכ.. .......... ה?עול?ם הבא... אין ספק, כי הוא עפ"י מאמרם בב"ב שם.

מ"מ, נוסח חדש מצאנו במדרש גדול לפרשת קרח: בעו למיחתם ליה. פתח גבריאל מאחורי הפרגוד ואמר, שוא לכם משכימי קום... כן יתן לידידו שנא. אמר רבי יצחק, אלו עיניהן שלתלמידי חכמים, שמנדדות שינה בעולם הזה, וזוכות לחיי העולם הבא.
במקום "נשותיהן" גרס "עיניהם", שמנדדים שינה מעיניהם, (וממילא א"ש שחסר "מעיניהם" לפנינו בהמשך). ברם, יש לעיין על גמרא בכתובות שם לנוסח זה.

ובבתי מדרשות חלק ב - מדרש חסרות ויתרות תהלים: כל שינה שבמקרא כתיב בה' בר מן אחד, שנאמר כן יתן לידידו שנא, ולמה בא', אלא תלמידי חכמים שמשכימין ומעריבין ועוסקין בתורה בעולם הזה, הק' נותן להם נחת רוח לחיי העולם הבא, וישינים שינה אחת, וממנה מקיצין לחיי העולם הבא, שנאמר על זאת הקיצותי ואראה ושנתי ערבה לי:
אין נשותיהם מוזכרות כאן, רק יש להדגיש שזהו דרש שונה, ולמה בא', באשר ישנים שינה אחת וכו'

ושם - מדרש אלפא ביתות מסכתא שטן: ואף נשותיהם באין עמהן לעולם הבא, שנאמר כן יתן לידידו שנא, ואין ידידים אלא נשים, שנאמר מה לידידי בביתי... מסתמא ר"ל משום ביתו זו אשתו, ובשבת קיח, ב: אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי... אלא: לאשתי ביתי... גיטין נב, א.
מ"מ, דבר גדול לעניינינו מופיע בזה: ואין ידידים אלא נשים...

לענ"ד ע"פ פשוטו, הדרש מלשון הכתוב "שנא" שהוא משונה, והרי: כל שינה שבמקרא כתיב בה' - בר מן אחד הזה, ודריש שנא - נְשָׁא, שפי' בל"א אשה, בֵּי נָשָׁא פי' בית אשה, היינו בית חמיו של איש... עיין ס' ערוך שלם.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' יוני 29, 2021 11:20 pm

עו, ב

בתוד"ה גמר שכר. ואם תאמר כי גמרינן שכר שכר מנזיר דשכר חמרא הוא מנלן דשתיה בכלל אכילה היא דילמא ביין קרוש הבא משניר להכי כתב ואכלת... ויש לומר דילמא לא חזי לאכילה אלא שורין אותו במים ושותין.


יש לדון ביין קרוש זה, בעודו קרוש, אי חשיב כאוכל לגבי קבלת טומאה, וכפי הנראה שנחלקו בזה הראשונים, הר"ש בטהרות (פ"ג מ"ב) כתב: וצריך להוסיף על דברי ר"ת ולומר דבקרש וחזר ונמחה איירי דבתוספתא משמע דכ"ז שהוא קרוש אינו לא אוכל ולא משקה. אולם בדעת התוס' כאן הוכיחו כמה אחרונים דסבר דאית ליה דין אוכל, וכך פירשו כוונת קושייתו, יעויין בשו"ת יד אליהו מלובלין סי' כו, ובשו"ת חת"ס או"ח סי' מה.

והנה בסוטה (מח, ב) איתא: משחרב מקדש ראשון בטלה שירא פרנדא, וזכוכית לבנה, ורכב ברזל; וי"א: אף יין קרוש הבא משניר, הדומה כעיגולי דבילה. ונראה שהוא ענין מעליותא.

וביאר בהערות מהגריש"א שם: וצ"ל דה"נ כל האי מעליותא דיין הבא משניר אינו כשהוא עדיין קרוש, דבכה"ג אין ראוי לאכילה, ולית ביה שום מעליותא, אלא כשהיו שורין אותו במים ושותים, אז הוה מעלה גדולה.

ובפשוטו נראה שענין יין קרוש היינו סגולת הקפאה מחמת קור, שהרי הוא בא משניר, והיו שורים אותו במים ושותים את המים ולא את היין הקפוא, וזו סגולת 'שניר' שזהו הר חרמון כמפורש בתורה בפרשת דברים (ג, ט): צִידֹנִ֛ים יִקְרְא֥וּ לְחֶרְמ֖וֹן שִׂרְיֹ֑ן וְהָ֣אֱמֹרִ֔י יִקְרְאוּ־ל֖וֹ שְׂנִֽיר. ופירש"י: צידנים יקראו לחרמון וגו' - ובמקום אחר הוא אומר (דברים ד, מח) ועד הר שיאון הוא חרמון, הרי לו ארבעה שמות למה הוצרכו ליכתב, להגיד שבח ארץ ישראל, שהיו ארבעה מלכיות מתפארות בכך, זו אומרת על שמי יקרא, וזו אומרת על שמי יקרא: שניר - הוא שלג בלשון אשכנז [שנעע] ובלשון כנען.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ג' יוני 29, 2021 11:40 pm

מחולת המחנים כתב:יומא דף ע"ח ע"ב "אמר רבה בר בר חנה אני ראיתי את רבי אלעזר דמן ננוה שיצא בסנדל של שעם בתענית צבור", ולכאורה היה בבבל, ויש לעיין קצת, הרי אמרו בגמ' (פסחים דף נ"ד ע"ב וכן תענית דף י"א ע"ב) "אין תענית צבור בבבל", ויש ליישב בכמה אופנים, ואולי היה ר"א בא"י ונקרא על שם המקום שהגיע משם.

באמת, אין "ננוה" הנזכרת כאן, נוגעת אל נינוה "היא העיר הגדולה" האשורית כלל, כ"א לבירת הבשן - "נווה", היינו בעבר הירדן המזרחי של ארץ ישראל, עיין המצורף בזה ליד הערה 15.
קבצים מצורפים
al-atar4-5_rozenfeld.pdf
(1.28 MiB) הורד 240 פעמים

טור תלגא
הודעות: 453
הצטרף: ו' אוגוסט 26, 2016 11:16 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי טור תלגא » ד' יוני 30, 2021 3:15 am

מחולת המחנים כתב:יומא דף ע"ח ע"ב "אמר רבה בר בר חנה אני ראיתי את רבי אלעזר דמן ננוה שיצא בסנדל של שעם בתענית צבור", ולכאורה היה בבבל, ויש לעיין קצת, הרי אמרו בגמ' (פסחים דף נ"ד ע"ב וכן תענית דף י"א ע"ב) "אין תענית צבור בבבל", ויש ליישב בכמה אופנים, ואולי היה ר"א בא"י ונקרא על שם המקום שהגיע משם.


הא דאמרינן אין תענית ציבור בבבל היינו כפי' התוס' שם בתענית יא: "שהיה להם הרבה גשמים" אבל נינוה הי' מקום הצריך לגשמים כדאיתא בתענית יד:
שלחו ליה בני נינוה לרבי כגון אנן דאפילו בתקופת תמוז בעינן מטרא היכי נעביד כיחידים דמינן או כרבים דמינן כיחידים דמינן ובשומע תפלה או כרבים דמינן ובברכת השנים שלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה


וכן איתא בירושלמי ברכות פ"ה ה"ב
בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פסחא אתון שיילון לרבי אמר לון רבי לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' יוני 30, 2021 3:26 am

נוטר הכרמים כתב:עו, ב
בתוד"ה גמר שכר. ואם תאמר כי גמרינן שכר שכר מנזיר דשכר חמרא הוא מנלן דשתיה בכלל אכילה היא דילמא ביין קרוש הבא משניר להכי כתב ואכלת... ויש לומר דילמא לא חזי לאכילה אלא שורין אותו במים ושותין.

יש לדון ביין קרוש זה, בעודו קרוש, אי חשיב כאוכל לגבי קבלת טומאה, וכפי הנראה שנחלקו בזה הראשונים, הר"ש בטהרות (פ"ג מ"ב) כתב: וצריך להוסיף על דברי ר"ת ולומר דבקרש וחזר ונמחה איירי דבתוספתא משמע דכ"ז שהוא קרוש אינו לא אוכל ולא משקה. אולם בדעת התוס' כאן הוכיחו כמה אחרונים דסבר דאית ליה דין אוכל, וכך פירשו כוונת קושייתו, יעויין בשו"ת יד אליהו מלובלין סי' כו, ובשו"ת חת"ס או"ח סי' מה.
והנה בסוטה (מח, ב) איתא: משחרב מקדש ראשון בטלה שירא פרנדא, וזכוכית לבנה, ורכב ברזל; וי"א: אף יין קרוש הבא משניר, הדומה כעיגולי דבילה. ונראה שהוא ענין מעליותא.
וביאר בהערות מהגריש"א שם: וצ"ל דה"נ כל האי מעליותא דיין הבא משניר אינו כשהוא עדיין קרוש, דבכה"ג אין ראוי לאכילה, ולית ביה שום מעליותא, אלא כשהיו שורין אותו במים ושותים, אז הוה מעלה גדולה.
ובפשוטו נראה שענין יין קרוש היינו סגולת הקפאה מחמת קור, שהרי הוא בא משניר, והיו שורים אותו במים ושותים את המים ולא את היין הקפוא, וזו סגולת 'שניר' שזהו הר חרמון כמפורש בתורה בפרשת דברים (ג, ט): צִידֹנִ֛ים יִקְרְא֥וּ לְחֶרְמ֖וֹן שִׂרְיֹ֑ן וְהָ֣אֱמֹרִ֔י יִקְרְאוּ־ל֖וֹ שְׂנִֽיר. ופירש"י: צידנים יקראו לחרמון וגו' - ובמקום אחר הוא אומר (דברים ד, מח) ועד הר שיאון הוא חרמון, הרי לו ארבעה שמות למה הוצרכו ליכתב, להגיד שבח ארץ ישראל, שהיו ארבעה מלכיות מתפארות בכך, זו אומרת על שמי יקרא, וזו אומרת על שמי יקרא: שניר - הוא שלג בלשון אשכנז [שנעע] ובלשון כנען.

כעין העניין, נמצא אף במחקר (רק שלא את המים שותים, אלא את יין הקפוא). ראה המצורף "כשלג בקיץ" עמוד 53, "גפנים בחרמון" עמוד 193.
האמת, שכבר בסוכה יב, א: מתקיף לה רבי ירמיה: ואימא יין קרוש הבא משניר, שהוא דומה לעיגולי דבילה, וברש"י: קרוש - קפוי.
אף מהדיר רש"י המוגה למס' סוכה, הראה התרגום מיוחס ליונתן - פרשת ויצא, על הפסוק: הָיִ֧יתִי בַיּ֛וֹם אֲכָלַ֥נִי חֹ֖רֶב וְקֶ֣רַח בַּלָּ֑יְלָה... הֲוֵיתִי בִּימָמָא בְּחַקְלָא אֲכָלָנִי שְׁרִיבָא וּקְרוּשָׁא בְּלֵילְיָא...
קבצים מצורפים
גפנים בחרמון.pdf
(149.51 KiB) הורד 122 פעמים
כשלג בקיץ.pdf
(1.2 MiB) הורד 155 פעמים
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ד' יוני 30, 2021 11:08 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.

טור תלגא
הודעות: 453
הצטרף: ו' אוגוסט 26, 2016 11:16 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא הערות מדף עו עד דף פ

הודעהעל ידי טור תלגא » ד' יוני 30, 2021 3:49 am

.השוחט כתב:עז.
אייתוה לדוביאל שרא דפרסאי. מה מאד יתאים עם מה שאמרו דהני פרסאי אוכלין כדוב ומסורבלין בשר כדוב וכו'. ושר שלהן נקרא על שם עניינם, או דעניינם נובע משרש השר שלהם.

עי' מלאכי עליון ערך דוביאל

.השוחט
הודעות: 988
הצטרף: א' פברואר 17, 2019 7:23 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא - מדף פא עד פה

הודעהעל ידי .השוחט » ד' יוני 30, 2021 11:42 am

המשך הערות מהמחזור הקודם

פא.

א. שבלע שזיפין של תרומה והקיאן. היינו לאחר עיכול מסויים ולכן אינן ראויין אלא להסקה, אבל אם הקיאן מיד אחר שבלען והם שלמים לגמרי מסתמא חשיבי ראויין לאכילה ומשלם השני דמי הפרי, (ויל"ע למי משלם). ובר"ח פירש דהקיאן דרך בית הרעי, וא"כ פשיטא דהן מעוכלין.
ב. לא טומאתו לא שיעורו. רש"י סתם, ומובן מתוך דבריו דהיינו כגון שרץ ומת, דזה בכעדשה וטומאת ערב, וזה בכזית וטומאת שבעה.
ג. מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי. יל"ע לר"ל האם כוונתו דזה נחשב אזהרה מכיון שברור לנו שחוסר אפשרות לכתוב היא הגורמת, או דסו"ס אין אזהרה. ולכ' לכרת אין זה נפ"מ דעונשי שמים א"צ אזהרה, אבל נפ"מ להלקות. ויל"ע.
ד. מופנה. לכ' היינו כדי שלא נשיב, אבל הרי מופנה מצד אחד הוא ומשיבין עליו. ומה שאמרו בסמוך איכא למיפרך כבר פירש"י דאינו פירכא על הגז"ש הזו, אלא על הק"ו שגרם לעונש דמלאכה להיות מיותר. אמנם להלן בדברי רבינא באמת צ"ב דהוא קאמר על הגז"ש דעצם עצם דהוא מופנה וכדי שלא נפרוך, והרי לכ' שם זה ג"כ מופנה רק מצד א'.
פא:
ה. תשבתו שבתכם. עי' רש"י ודבריו צ"ב איך יתכן דמנוחה הוא גם לשון נקיבה וגם לשון זכר. ולכ' היה אפשר להגיה בדבריו דהיכא דכתיב הוא לשון זכר קאי על המרגוע, והיכא דכתיב היא לשון נקיבה קאי על המנוחה. או דהוא קאי על מנוחה בצורתה "מנוח".
ו. ת"ל שבתכם. לפי ההגהה בגליון מכאן נלמד יו"ט. וסברא הוא להקדים שבת ליו"ט. ויש לציין שכך מוכח מרש"י לעיל ד"ה מיבעיא שפירש דתיבת שבתכם לשאר ימים טובים. דהרי עיקר הדרשא לעיל דיומא איקרי שבת הוא בתיבת שבתכם, דתשבתו היא פעולה, ועל שבתכם קאמר דמיבעי ליה לכדתניא. ודוק.
ז. כל האוכל ושותה בתשיעי. עי' רש"י דמשמע ליה ועיניתם, תתכוננו לעינוי. וזה כא' הטעמים שבס' שערי תשובה כידוע.

פב.

א. תוחבין לה כוש ברוטב. רש"י פירש שמוצצת ממנו. ולכ' קצ"ב מה זה עדיף מהרוטב עצמו. הרי זה רוטב בלוע בכוש בן יומו וכשמוצצת את הכוש הרי זה כשותה את הרוטב עצמו ממש ומדוע זה בבחינת הקל לגבי הרוטב. ויל"פ בכמה אופנים.
ב. עבודה זרה מנלן וכו'. לא נתפרש להדיא מדוע ברור לרבותינו ז"ל שאהבת ה' מתייחדת ומסתיימת בענין עבודה זרה. ועוד צ"ב מדוע הוצרכו לברייתא דר"א גבי הצריכותא של נפשך ומאודך הרי הראיה היא מהמקרא עצמו של בכל נפשך. על השאלה הראשונה כתב ר' ש"ש;
ראיתי בדברי [רבינו] בחיי דברים פרק ו שכתב
וכן דרשו בספרי: (לג) ואהבת את ה' אלהיך, איני יודע כיצד אוהב האדם את המקום, תלמוד לומר "והיו הדברים האלה". ואהבת את ה' אלהיך, אהבתו לפני הבריות כדרך שעשה אברהם שקראו הקדוש ברוך הוא: (ישעיה מא, ח) "אברהם אוהבי". בארו לנו החכמים ז"ל בדבר זה כי ענין האהבה בשם יתברך הוא מי שמצדיק הרבים ומקרב אותן לחיי העולם הבא, ועל כן הביאו ראיה מאברהם.
כלומר לפי רבינו בחיי חז"ל הבינו על סמך הפסוק בישעיהו לגבי אברהם שנקרא אוהבו של מקום וזה ע"י שקרב רבים לעבודת ה' ולכן ביארו את מצוות ואהבת כמו ואיהבת שתיגרום לאנשים נוספים להתקרב לה'
וכן מצאתי באלשיך שופטים פרק ה שכתב
אהבת את ה' אלקיך (דברים ו ה), ואומר למען אחי ורעי (תהלים קכב ח), עם כל זה מי יערב אל לבו לומר שהוא אוהב את ה', כי מה הוא היתוש הנתוש הבל וריק שיערב אל לבו לומר אהובך אני. ומה גם למסקנת קדמוננו שלא תצדק אהבה אלא בין השווים.
וא"כ לפי דבריו מובן מדוע לא פירשו חז"ל כפשוטו שהכוונה לאהוב את ה' שהרי מושג זה קיים רק בין שווים ולכן ביארו שהכוונה כמו ואיהבת שתיגרום לאחרים להכיר בה' וכ'
וכך נראה מדברי המהרש"א חידושי אגדות מסכת יומא דף פו עמוד א שכתב
משום דלגבי מורא אפשר דהשוה מורא רבו כמורא שמים כמפורש שם משא"כ לגבי אהבה דאין להשוות אהבת רבו כאהבת שמים וע"כ דרשו בו ואהבת את ה' דאתי את לרבות שיהא מתאהב ע"י כו':
ג. וכי מה ענין למדנו מרוצח לנערה המאורסה. עי' לשון רש"י. ונראה שבא ליישב דהא באמת בסמוך נערה לומדת מרוצח שייהרג ואל יעבור בג"ע. אלא דהלימוד ההוא אינו לימוד בפרשה זו של רודף אחר הנערה מרצונו, ועל זה שאלו מה בא ללמדינו בפרשתינו. והשיבו שבאמת בפרשה זו הוא נמצא למד, ומ"מ אחר שהקישם הכתוב להדיא אין היקש לחצאין וילמוד נערה מרוצח.

פג.

א. מי שאחזו בולמוס. מכל הסוגיא נראה שזה מה שנקרא בלשונינו נפילת סוכר. זה מתאים לתחושה הזו של "שחור בעיניים" והרפואה היא אכן דבש ומיני מתיקה ופחמימות (סולת או קמח שעורים) כמבואר בעמ' ב'. וגם מובן מה שאמר אביי בסמוך ובטעמא, כי בעת הנפילה מאבדים את תחושת הטעם. אבל מה שאמרו בעמ' ב' דמהני רק לאחר אכילת פת לכ' צ"ב במציאות.
ב. מנין היו יודעים שהאירו עיניו. לכ' צ"ב הא אפשר לשאול אותו. ובלאו הכי בטעמא צריך לשאול אותו וא"כ מיירי שהוא במצב שיכול לדבר ומדוע לא נשאלנו אם אורו עיניו.
פג:
ג. בעציץ שאינו נקוב. לכ' אם רישא דרבה איירי בזה, א"כ גם המשך דבריו טבל ותרומה איירי בטבל דרבנן, ולפ"ז נצטרך לדחוק שגם התרומה הא דרבנן, דאי התרומה דאורייתא ודאי עדיף טבל דרבנן. ויל"ע.
ד. החכמה תחיה בעליה. לכ' כוונתו לחכמת התורה, שממנה ידע ענין מגד תבואות שמש שהצד של השמש ממותק טפי. אמנם להלן פד. בעובדא דרהבדר"י מוכח דזה שייך גם לא על דברי תורה, עי"ש.
ה. ואתה קיפחת את העיר כולה. לכ' יל"ע מה באו חז"ל ללמדינו בעובדה זו. אמנם בעובדה הסמוכה יש ללמוד לדייק בשמא, ושזה רק למיחש ולא לאחזוקי. ואפשר דר' יוסי נענש על שאינה בדברים לר' יהודה.
ו. איתחזי ליה בחלמא. זה ענין נורא למתבונן. אביו בא מעולם האמת לסייעו לפשוע בזה העולם. ובאמת זה צ"ב הייתכן. וכתב על זה רד"כ;
במסכת עירובין דף יט ע"א:
"...אמר רבי שמעון בן לקיש: רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה' שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי וגו' שפשעו לא נאמר, אלא הפשעים - שפושעים והולכין לעולם! - לא קשיא; הא - בפושעי ישראל, הא - בפושעי עובדי כוכבים. הכי נמי מסתברא, דאם כן קשיא דריש לקיש אדריש לקיש. דאמר ריש לקיש: פושעי ישראל אין אור גיהנם שולטת בהן קל וחומר ממזבח הזהב, מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב עמד כמה שנים ולא שלטה בו האור, פושעי ישראל שמליאין מצות כרמון שנאמר כפלח הרמון רקתך".
ולפי זה צ"ל דכידור עובד כוכבים היה, וישראל אינו חשוד אשפיכות דמים חלילה. ודין מים אחרונים שייך גם בנכרי שכן הוא משום סכנה, וגם משום דרך ארץ ונקיות כמשמע בתוספות מסכת ברכות דף נג ע"ב.
אמנם העירו עליו דרש"י פי' חלמא דבי שמשי מתוך המנוחה וכו', משמע דהיה אותו כידור שומר שבת.

פד.

א. שלחינהו למאניה וכו' ואמר החכמה תחיה בעליה. לכאורה כאן מוכח דגם על ידיעת דבר חכמה בעלמא שאין מקורה בתורה שייך ענין זה. ואולי הדברים הללו הם חלק מברייתא (שהובאה לעיל) ועדיין כוונתו שחכמת התורה תחייה בעליה.
ב. גובתא דדהבא, מסתמא הכוונה שעשה כל הסגולה אלא שבמקום גובתא דנחושת עבדא ליה דדהבא. (והוא דף היומי דעש"ק פ' זהב וכסף ונחושת).
ג. ורבי יוחנן היכי עביד הכי וכו'. אין זו הקושיא ששואלו רחב"א בסמוך, דכאן מקשה איך עשה רפואה בשבת בכלל, ועל זה מיישב דזה באופן המותר, ומסתמא כוונתו דזה נחשב מכה של חלל כיון שגומרת בבני מעיים, ושוב הקשה לו רבי חייא ב"א דאף כשמותר רפואה לא הותרה אלא רפואה בדוקה וכאן לכ' לרבנן דר' מתיא אינה בדוקה.
פד:
ד. דתני רבה בר שמואל. יש לציין שרש"י העתיק דתני רב יוסף.
ה. ולא שבת זו בלבד וכו' ולא ספק שבת זו בלבד. כמדו' דתרי מילי נינהו. בתחילה מתיר לחלל שבת זו בשביל סכנת נפש ודאית אף דהסכנה רק לשבת אחרת, ושוב חוזר ומוסיף להתיר לחלל שבת אף כשהוא רק ספק סכנה וגם ספק זה אינו אלא לשבת אחרת.
ו. גדולי ישראל. העירוני להסתפק בפירוש המילות. וכתבתי; בשו"ע שכח, יב כתב משתדלין שלא לעשות ע"י אינם יהודים וקטנים וכו', אלא ע"י ישראל גדולים ובני דעת. הרי שאת פירוש המילה גדולי ישראל פירשו הפוסקים במובן של ההיפך מקטנים. אבל המ"ב אכן מביא את דברי פירוש המשנה שהועתק בריא"ז ותשב"ץ שעדיף על ידי חכמים אם ישנם באותו מעמד. ועדיין יל"ע באמת אי הר"מ הוציא זאת מתוך שכך פירש גדולי ישראל, או זו הוספה משלו.
ז. מכבין ומפסיקין וכו'. לפנינו זו פיסקא וכמדו' דט"ס הוא ואינו אלא המשך הצריכותא שהוא עוסק בה. ודוק.

פה.

א. רוב כותיים כותי למאי הילכתא. רש"י פי' דלשמואל כיון דמפקחין כ"ש להחיות. וטעמו דלפקח הוא חילול שבת וכ"ש שיש להחיות שלא כרוך בזה שום איסור. ותוס' ד"ה להאכילו כתבו להיפך דאפי' במחצה אין להחיותו. ולכאורה סברתם, דפיקוח הוא הצלת נפש ממש, אבל להחיותו, הוא רק לרווחא דמילתא ואינה סכנת נפשות ממש אם לא יפרנסוהו. אמנם בתוס' ד"ה להחזיר הם הולכים בשיטת רש"י ונראה קצת ששני דיבורים אלו לא מבטן אחת יצאו. ויל"ע.
ב. דאפילו לחיי שעה. לא נתפרש בסוגייתנו המקור לזה. ולכ' לפי המסק' דשמואל להלן שהמקור לפיקו"נ דוחה שבת וכל התורה הוא מוחי בהם, וזה כולל גם ספק וכמו דפירש"י בסוף הסוגיא איך זה משמע מהפסוק, ה"ה והוא הטעם לחיי שעה, דהמצוות ניתנו על מנת שייצא מהם חיים בלבד, ואם הם מונעים חיי שעה כבר לא נחשב וחי בהם. ויל"ע.
ג. וכבר היה רבי ישמעאל וכו'. זה סגנון המכילתא והספרי כמו שהובא כ"פ. ואכן כאן זו מכילתא. וצ"ב לשם מה הביאו שלוי הסדר ור' ישמעאל בנו של ראב"ע הלכו אחריהן, שהרי לא הוסיפו כלום בנידון. ואולי הם אלו ששימרו בזכרונם את הדברים ומסרום לדורות וזה על דרך שאומרים בש"ס אמר פלוני בשם פלוני. ושאר החכמים בעמ' ב' שהוסיפו דברים יל"ע אם זה מופיע במכילתא וא"כ ע"כ לא היו באותו מעמד ונוספו דבריהם אח"כ.
ושמעתי להעיר דלכ' איך ר"ע מביא מדברי ריו"ח. ולדידי ל"ק דלנו זה ידוע מדברי ריו"ח, אבל היתה דרשה זו ידועה כבר בימי ר"ע וכדאי' כעי"ז בכ"מ.
פה:
ד. אשריכם ישראל. לכאורה מדוע לא הביא ר"ע מהמקרא לפני ה' תטהרו. אמנם לדרשת ראב"ע אין שום הכרח דהא הכוונה חטאות שהם לפני ה' מהם תטהרו, ולא נאמר כאן שהטהרה היא על ידי העמידה לפני ה'.
ה. נימא דלא כרבי. לס"ד כוונת המשנה ריעותא ביוהכ"פ דאינה מכפרת בלא תשובה כרבנן דרבי, ומסקי' דיל"פ ריעותא בתשובה דהיא אינה מכפרת ללא יוהכ"פ. אמנם הרמב"ם פוסק כרבנן דרבי והמשנה מתפרשת כפשוטה. וידועים דברי המשך חכמה שכתב שלפ"ז מי שלא שב ביוהכ"פ מלבד שביטל עשה דתשובה, ומלבד שהפסיד כפרת היום, עוד זאת גרם לעצמו להכפיל את כל עוונותיו, על פי דברי הגר"א מהו דין ומהו חשבון, דדין הוא על עצם החטא וחשבון הוא על מה שהיה מרויח לולא חטא, וכאן לולא חטא במניעת התשובה כבר היו נמחקים עוונותיו, והרי הוא כאילו שב וחטא אותם. ומסיים שם שעל דבר זה תסמרנה שערות הראש.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' יוני 30, 2021 1:02 pm

פ, א
טומאת אוכלין כביצה מנלן? אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: דאמר קרא מכל האכל אשר יאכל - אוכל הבא מחמת אוכל, ואיזה זה - ביצת תרנגולת. - ואימא גדי! - מחוסר שחיטה, - ואימא בן פקועה! - טעון קריעה. - ואימא ביצת בר יוכני! - תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט - תפסת. ואימא ביעתא דציפורתא, דזוטר טובא! רבי אבהו דידיה אמר: מכל האכל אשר יאכל - אוכל שאתה אוכלו בבת אחת, ושיערו חכמים: אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת.
יש לשאול, מאי משמע בכתוב "מכל האכל - אשר יאכל", שהוא אוכל אשר אוכלו בבת אחת דווקא?! בפרט לאחר שמפורש בברייתא שלעיל, אשר "בטומאת אוכלין, ששינה הכתוב במשמען - ושינו חכמים בשיעורן", לא ברור איזו "במשמען" נמצא בזה?

לענ"ד, הביאור בפשוטו הוא, מפני שיֵאָכֵל בלשון נפעל, מאיליו משמע, ע"ד רש"י פרשת תרומה: תיעשה המנורה – מלא. לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר הקב"ה: השלך הככר לאור, והיא נעשית מאיליה. לכך לא נכתב: תעשה. ובמדרש גדול שם: מקשה תעשה, תַעֲשֶׂה לא נאמר אלא תֵעָשֶׂה, מלמד שנעשית מאיליה. ובמלבי"ם - פרשת בהעלותך: לכך נכתב תיעשה בלשון נפעל...
מכל האׂכל אשר יֵאכל משמע אפוא, מכל האוכל אשר יוכל להֵיאכל מאיליו, והיינו באוכלו בבת אחת דווקא, שבולע את כולו ביחד, ושיערו חכמים: אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת. אך ביותר מכן, הנה אין נאכל מאיליו, מפני שאין נבלע בבת אחת, אלא ע"כ יש צורך לאכול בפועל, לא בנפעל!

במשך חכמה לפרשת בחקותי: (כל חרם) אשר יחרם מן האדם. בתורת כהנים: יכול אפילו שלא נגמר דינו, ת"ל "אשר יחרם מן האדם (לא יפדה", ולא עד שלא נגמר דינו). ופירש בהתורה והמצוה, ד"אשר יחרם" משמע העומד לכך ומתוקן לכך בלא הכנה. ויפה פירש, שכן בפרק יום הכיפורים (יומא פ, א) "מכל האוכל אשר יאכל" - זה ביצת תרנגולת...... ואימא בן פקועה - מחוסר קריעה. הרי ד"אשר יאכל" מורה שעומד להיאכל בלא שום תיקון.
הדברים אמנם מתייחסים לדעת רבי אבהו אמר רבי אלעזר: דאמר קרא מכל האכל אשר יאכל - אוכל הבא מחמת אוכל, ואיזה זה - ביצת תרנגולת... אבל מ"מ ייתכן ללמוד משם, אף כלפי שיטת "רבי אבהו דידיה" האומר: מכל האכל אשר יאכל - אוכל שאתה אוכלו בבת אחת, ושיערו חכמים: אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת.

שאלת: "ואימא בן פקועה" צ"ב, שהלא עוסקים בשיעורים, וכי יש שיעור בן פקועה?

חיים סגל
הודעות: 485
הצטרף: ב' ספטמבר 11, 2017 2:12 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי חיים סגל » ד' יוני 30, 2021 1:34 pm

באמונתו כתב:[size=150]פ, א
שאלת: "ואימא בן פקועה" צ"ב, שהלא עוסקים בשיעורים, וכי יש שיעור בן פקועה?

פשוט שזה המשך הקושיא 'ואימא גדי', ששייך שיהא אוכל הראוי כשהוא בן פקועה
ויתכן שיש באמת גם הבדל בשיעור, כי גדי בינוני גודל מעט יותר מגדי הנמצא במעי אמו

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ד' יוני 30, 2021 2:10 pm

חיים סגל כתב:
באמונתו כתב:[size=150]פ, א
שאלת: "ואימא בן פקועה" צ"ב, שהלא עוסקים בשיעורים, וכי יש שיעור בן פקועה?

פשוט שזה המשך הקושיא 'ואימא גדי', ששייך שיהא אוכל הראוי כשהוא בן פקועה
ויתכן שיש באמת גם הבדל בשיעור, כי גדי בינוני גודל מעט יותר מגדי הנמצא במעי אמו

הלא אמרו: דאמר קרא מכל האכל אשר יאכל - אוכל הבא מחמת אוכל, ואיזה זה - ביצת תרנגולת. - ואימא גדי... ואימא בן פקועה... ואימא ביצת בר יוכני... ואימא ביעתא דציפורתא...
אלה ההצעות כולם: ואימא, ואימא... מתייחסות ודאי אל משמעות של "אוכל הבא מחמת אוכל" בפסוק דווקא. יוצא ש"אימא בן פקועה", הצעה היא לפרש שזהו ה"אוכל הבא מחמת אוכל" שבקרא, ר"ל שצריך "כשיעור בן פקועה"?!

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' יולי 01, 2021 4:53 am

פ, א
טומאת אוכלין כביצה מנלן? אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: דאמר קרא מכל האכל אשר יאכל - אוכל הבא מחמת אוכל, ואיזה זה - ביצת תרנגולת. - ואימא גדי! - מחוסר שחיטה, - ואימא בן פקועה! - טעון קריעה. - ואימא ביצת בר יוכני! - תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט - תפסת. ואימא ביעתא דציפורתא, דזוטר טובא!
רש"י: זוטר טובא לא גרסינן, אלא הכי גרסינן: [ואימא] כביעותא דציפרתא.

לא הבנתי כוונת רש"י, מדוע אומר אלא ה"ג, כאילו זה או זה. הרי רש"י מוחק שתי מילים, דהיינו "זוטר טובא", שהם תשובה על שאלת: "ואימא כביעותא דציפרתא", אבל אותם מילות שאלה, נשארות אותו דבר ממש. אשר ממילא, לא היה לו לומר אלא "זוטר טובא לא גרסינן" לבד. גם בכ"י פרוש התלמוד לרש"י Parma 2903, מצאתי כרש"י שלפנינו.
ראה http://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=26009

לענ"ד, מפני שיש שתי גרסאות, שרש"י מתכוון להוציא מהם;
אחד "זוטר טובא": תשובה על שאלת "ואימא כביעותא דציפרתא", ע"ד המפורש ברבי' אליקים.
אך כבר רש"י מיד מפרש עוד: רבי אבהו דידיה אמר וכו' - פירש במשמעו של מקרא פירוש אחר, שלא פירש בו רבי אלעזר רבו, ואין להשיב עליו. הוי אומר שעל הפירוש שפירש בו רבי אלעזר רבו, השיבו.
זהו לשון רש"י הפותח: זוטר טובא לא גרסינן.
נוסח השני הינו, "דזוטר טובא", ע"ד דפוס שלנו, וא"כ דבר אחד הוא: אימא ביעתא דציפורתא - דזוטר טובא.
אך לישנא יתירה היא, ע"כ רש"י מוחקו, ולכן סיים אלא הכי גרסינן: ואימא כביעותא דציפרתא, מפני שבלשונו: זוטר טובא לא גרסינן, עדיין ניתן לחשוב שיש לגרוס: דזוטר טובא.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא - מדף פא עד פה

הודעהעל ידי באמונתו » ה' יולי 01, 2021 12:26 pm

.השוחט כתב:...פא.
א. שבלע שזיפין של תרומה והקיאן. היינו לאחר עיכול מסויים ולכן אינן ראויין אלא להסקה, אבל אם הקיאן מיד אחר שבלען והם שלמים לגמרי מסתמא חשיבי ראויין לאכילה ומשלם השני דמי הפרי, (ויל"ע למי משלם). ובר"ח פירש דהקיאן דרך בית הרעי, וא"כ פשיטא דהן מעוכלין.

עיין מנחות סט, א: בעי רמי בר חמא: פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי, מהו? למאי? אילימא למבטל טומאתה, תנינא: כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה, ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה! לא צריכא, דבלע הוצין ועבדינהו כפיפה מצרית, מי הוה עיכול, הוה ליה ככלי גללים ככלי אדמה ואין מקבלין טומאה, דאמר מר: כלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה - אין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, או דלמא לא הוי עיכול? תפשוט ליה מהא, דאמר עולא משום ר"ש בר יהוצדק: מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן, ובא מעשה לפני חכמים וטהרו את הבשר! שאני בשר, דרכיך. ולפשוט מסיפא: וטמאו את העצמות! שאני עצמות, דאקושי טפי.
ג. מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי. יל"ע לר"ל האם כוונתו דזה נחשב אזהרה מכיון שברור לנו שחוסר אפשרות לכתוב היא הגורמת, או דסו"ס אין אזהרה. ולכ' לכרת אין זה נפ"מ דעונשי שמים א"צ אזהרה, אבל נפ"מ להלקות. ויל"ע.

לענ"ד מסתבר ודאי כצד הראשון, לפי שבכולא תלמודא "ותנא/והאי תנא מייתי לה מהכא", מורה הלא על מחלוקת שנחלקו בילפותא, בלימוד ובדרשה, וכאן הרי ממשיך תכף: ותנא מייתי לה מהכא...
ד. מופנה. לכ' היינו כדי שלא נשיב, אבל הרי מופנה מצד אחד הוא ומשיבין עליו. ומה שאמרו בסמוך איכא למיפרך כבר פירש"י דאינו פירכא על הגז"ש הזו, אלא על הק"ו שגרם לעונש דמלאכה להיות מיותר. אמנם להלן בדברי רבינא באמת צ"ב דהוא קאמר על הגז"ש דעצם עצם דהוא מופנה וכדי שלא נפרוך, והרי לכ' שם זה ג"כ מופנה רק מצד א'.

בירושלמי - הלכה ג: תני רבי חייה, לא יאמר עונש במלאכה שאינו צריך, הייתי למד מן העינוי, מה אם העינוי הקל חייבין כרת, מלאכה החמורה אינו דין שיהו חייבין עליה כרת, הא לא נאמר עונש במלאכה אלא ליתן אזהרה לפניו, מה עונש שנאמ' במלאכה - אזהרה לפניו, אף עונש שנאמר בעינוי - אזהרה לפניו, א"ר זעורה, הדא אמרה למידין גזירה שוה אפי' מופנה מצד אחד, א"ר יודן, ולא דר' עקיבה היא, דר' עקיבה אמר למדין מגזירה שוה אף על פי שאינה מופנה... וע"ע בתוספת יוה"כ, גבורת ארי.
פא:
ה. תשבתו שבתכם. עי' רש"י ודבריו צ"ב איך יתכן דמנוחה הוא גם לשון נקיבה וגם לשון זכר. ולכ' היה אפשר להגיה בדבריו דהיכא דכתיב הוא לשון זכר קאי על המרגוע, והיכא דכתיב היא לשון נקיבה קאי על המנוחה. או דהוא קאי על מנוחה בצורתה "מנוח".

עיין "הגהות וציונים". ברש"י כ"י פרמה 2903 (240ב): והכא [לפנינו: והיכא] נמי דכתיב שבת שבתון הוא לשון זכר, אף הוא לשון מנוח שהוא לשון זכר...
בספרים שלנו מופיע פעמיים "שבת שבתון הוא" ביוה"כ: בפרשת אחרי הניקוד "הוִא" בחיריק, אך בפרשת אמׂר מנוקד "הוּא" מלאפום.
ז. כל האוכל ושותה בתשיעי. עי' רש"י דמשמע ליה ועיניתם, תתכוננו לעינוי. וזה כא' הטעמים שבס' שערי תשובה כידוע.

אוסיף בפשטות כוונת רש"י, ש"הרי הוא כאילו מתענה בתשעה", היינו מהאי טעמא עצמו, מפני שמתקין עצמו בתשעה שיוכל להתענות בעשרה, וע"ד לעיל מח, ב: מכשירי מצוה - כמצוה דמו... וכן נמצא במפרשים.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ו' יולי 02, 2021 2:40 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

סמל אישי של המשתמש
מיללער
הודעות: 6308
הצטרף: ה' נובמבר 04, 2010 4:14 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא - מדף פא עד פה

הודעהעל ידי מיללער » ה' יולי 01, 2021 3:23 pm

באמונתו כתב:
.השוחט כתב:...פא.
א. שבלע שזיפין של תרומה והקיאן. היינו לאחר עיכול מסויים ולכן אינן ראויין אלא להסקה, אבל אם הקיאן מיד אחר שבלען והם שלמים לגמרי מסתמא חשיבי ראויין לאכילה ומשלם השני דמי הפרי, (ויל"ע למי משלם). ובר"ח פירש דהקיאן דרך בית הרעי, וא"כ פשיטא דהן מעוכלין.

עיין מנחות סט, א: בעי רמי בר חמא: פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי, מהו? למאי? אילימא למבטל טומאתה, תנינא: כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה, ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה! לא צריכא, דבלע הוצין ועבדינהו כפיפה מצרית, מי הוה עיכול, הוה ליה ככלי גללים ככלי אדמה ואין מקבלין טומאה, דאמר מר: כלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה - אין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, או דלמא לא הוי עיכול? תפשוט ליה מהא, דאמר עולא משום ר"ש בר יהוצדק: מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן, ובא מעשה לפני חכמים וטהרו את הבשר! שאני בשר, דרכיך. ולפשוט מסיפא: וטמאו את העצמות! שאני עצמות, דאקושי טפי.



על הערת הרב השוחט עי' בתוס' ישנים כאן הקשו על מה שהשני אינו משלם אלא דמי עצים משום דלא חזו אלא להסקה מגמ' בחולין שמצינו שאף לאחר ההקאה מיקרי מאכל הראוי, ותירצו בשני אופנים.

א. אם הקיאן שלא בפניו ואין האוכל יודע מזה הוי ראוי (וכאן היה חייב קרן וחומש כמו שאר אוכל תרומה בשוגג) אלא דהכא מיירי שהקיאן בפניו לפיכך נמאסו ולא חזי אלא לעצים והאוכלים משלם רק דמי עצים ופטור מחומש דלא מיקרי אכילה.

ב. אה"נ דמצד ראוי למאכל הוי ראוי, והפטור כאן מחומש הוא משום שכבר נתחללה מקדושת תרומה דכת' ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת - אולם הקשה 'רבי' על זה דא"כ למה אינו משלם רק דמי עצים ולא דמי כל הפרי, ועוד דהכא הרי איירינן באכל דברים שאינם ראוין לאכילה ומאי שייטיה לכאן מדיני תרומה. עכתדה"ק

ונראה דלעצם היסוד שקדושת תרומה מתחללת ע"י אכילה מודה לזה גם 'רבי' וכן כתב רבינו חיים בתוס' מנחות שם (סט. ד"ה דבלע הוצין - בסוגיא דפיל שבלע כפיפה מצרית שהובא ע"י הרב באמונתו) דבקושיית התוס' שם ס"ל דמיירי כאן שהשזפין הקיאן דרך הרעי ולכן ירדו מקדושתן משום "דהוו עיכול" וע"ז כתב ה"ר חיים "דהתם לאו משום עיכול אלא לפי שכבר נתחללה התרומה כדאשכחן בפ"ק דכריתות כהן שסך בתרומה, בן בתו מתעגל בה ואינו חושש ומפ' התם טעמא משום דמחוללת כבר".

נמצא למסקנא שיש כאן ג' מהלכים להבין למה השני פטור מחומש

א. שאכל דברים שאינם ראוין לאכילה (ומיירי שהקיאן בפניו)
ב. שכבר נתחללה מקדושת תרומה (ע"י שכבר נאכל פע"א ונעשית מצוותה)
ג. שהקיאן דרך רעי ונעשה עיכול (דהיינו שאינם עוד שזפין בכלל אלא כלי גללים)

וצ"ע על קושית התו"י שהקשו מתחלה מחולין (קג:) שאם אכל חצי זית והקיאו וחזר ובלעו דחייב שהרי נהנה בגרונו, למה לא חילקו דהכא מיירי שהקיאן דרך רעי ולכן מיקרי אינו ראוי לאכילה יותר משהקיאן דרך פיו.

ונפק"מ לכאורה במי שאכל תרומה והקיאן באופן שעדיין ראויה לאכילה ובא שני ואכלן במזיד אם חייב משום אכילת תרומה, ובשוגג אם משלם קרן וחומש ומה שמשלם נעשים תרומה וצריך לשלם דבר הראוי להיות קודש וכל דיני תשלומי תרומה עליה - ואולי אף על הראשון שאכלן והקיאן באופן שעדיין הם ראוין לאכילה אם יפטור מתשלומי חומש בזה ובמזיד אין עליו חיוב מיתה בידי שמים וצ"ע.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא - מדף פא עד פה

הודעהעל ידי באמונתו » ה' יולי 01, 2021 4:41 pm

מיללער כתב:... על הערת הרב השוחט עי' בתוס' ישנים כאן הקשו על מה שהשני אינו משלם אלא דמי עצים משום דלא חזו אלא להסקה מגמ' בחולין שמצינו שאף לאחר ההקאה מיקרי מאכל הראוי, ותירצו בשני אופנים.
א. אם הקיאן שלא בפניו ואין האוכל יודע מזה הוי ראוי (וכאן היה חייב קרן וחומש כמו שאר אוכל תרומה בשוגג) אלא דהכא מיירי שהקיאן בפניו לפיכך נמאסו ולא חזי אלא לעצים והאוכלים משלם רק דמי עצים ופטור מחומש דלא מיקרי אכילה.
ב. אה"נ דמצד ראוי למאכל הוי ראוי, והפטור כאן מחומש הוא משום שכבר נתחללה מקדושת תרומה דכת' ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת - אולם הקשה 'רבי' על זה דא"כ למה אינו משלם רק דמי עצים ולא דמי כל הפרי, ועוד דהכא הרי איירינן באכל דברים שאינם ראוין לאכילה ומאי שייטיה לכאן מדיני תרומה. עכתדה"ק
ונראה דלעצם היסוד שקדושת תרומה מתחללת ע"י אכילה מודה לזה גם 'רבי' וכן כתב רבינו חיים בתוס' מנחות שם (סט. ד"ה דבלע הוצין - בסוגיא דפיל שבלע כפיפה מצרית שהובא ע"י הרב באמונתו) דבקושיית התוס' שם ס"ל דמיירי כאן שהשזפין הקיאן דרך הרעי ולכן ירדו מקדושתן משום "דהוו עיכול" וע"ז כתב ה"ר חיים "דהתם לאו משום עיכול אלא לפי שכבר נתחללה התרומה כדאשכחן בפ"ק דכריתות כהן שסך בתרומה, בן בתו מתעגל בה ואינו חושש ומפ' התם טעמא משום דמחוללת כבר".

נמצא למסקנא שיש כאן ג' מהלכים להבין למה השני פטור מחומש
א. שאכל דברים שאינם ראוין לאכילה (ומיירי שהקיאן בפניו)
ב. שכבר נתחללה מקדושת תרומה (ע"י שכבר נאכל פע"א ונעשית מצוותה)
ג. שהקיאן דרך רעי ונעשה עיכול (דהיינו שאינם עוד שזפין בכלל אלא כלי גללים)

וצ"ע על קושית התו"י שהקשו מתחלה מחולין (קג:) שאם אכל חצי זית והקיאו וחזר ובלעו דחייב שהרי נהנה בגרונו, למה לא חילקו דהכא מיירי שהקיאן דרך רעי ולכן מיקרי אינו ראוי לאכילה יותר משהקיאן דרך פיו.

ונפק"מ לכאורה במי שאכל תרומה והקיאן באופן שעדיין ראויה לאכילה ובא שני ואכלן במזיד אם חייב משום אכילת תרומה, ובשוגג אם משלם קרן וחומש ומה שמשלם נעשים תרומה וצריך לשלם דבר הראוי להיות קודש וכל דיני תשלומי תרומה עליה - ואולי אף על הראשון שאכלן והקיאן באופן שעדיין הם ראוין לאכילה אם יפטור מתשלומי חומש בזה ובמזיד אין עליו חיוב מיתה בידי שמים וצ"ע.

לענ"ד ל"ק, כי אפשר בדעת תו"י, ש"הקיאן" סתם, דרך פיו משמע, לא בדרך בית רעי, כ"ש שדבר זר רחיקא טובא, לאוקים שהקיאן דרך בית רעי, ובא אחר ואכלן.

.השוחט
הודעות: 988
הצטרף: א' פברואר 17, 2019 7:23 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי .השוחט » ה' יולי 01, 2021 9:20 pm

ייש"כ לרבותינו אלופי המגן שתלו את שלטי גבורתם על דבריי הדלים הנחפזים והשטחיים, ואני איני כדאי לזה.
והעתקתי דבריהם הנכוחים לקונטרסי הקטן.
צא ולמד יופיה של תורה שהגדולים דנים בדברי הקטנים, ולפיכך דברי קטן שבביהמ"ד בכחם להנביע מים רבים מבארות השרים.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' יולי 02, 2021 12:56 am

פא, ב

בגמ', דתני חייא בר רב מדפתי ועניתם את נפשתיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין, והלא בעשור מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.

כתב בשפ"א:
לכאורה עשירי מיותר דהא באמת מתענה בעשירי, לכן נראה דאכילת תשיעי עצמו הוי כתענית ט' וי' לבד תענית עשירי שמתענה באמת, ונלע"ד דמה"ט מתודין בעיו"כ במנחה דלכאורה תמוה הטעם דלקמן (פז ב) דקאמר שמא תטרף דעתו בסעודה והיא גופא קשיא דמ"מ מה מועיל וידוי דיום ט' [דהוידוי היא מצוה בעשירי שהוא יום העינוי], והיה אפ"ל דכיון שהוא מתודה שוב לא ישתכר כלל, אך לא משמע הכי מהא דאמרינן התם הטעם דמתודה ערבית שמא אירע דבר קלקלה בסעודה דמשמע דבלא"ה היה די בוידוי דקודם הסעודה וקשה כנ"ל, ולמ"ש א"ש דאכילת תשיעי הוי כתענית עשירי באמת.

[יסוד הרעיון דאכילת תשיעי הויא כתענית תשיעי ועשירי יחד מבואר גם בדברי ר"צ הכהן ב'פרי צדיק', ופירשו באופ"א לפי מה דאיתא בכתבי האריז"ל דתענית שני ימים רצופין חשיב כעשרים ושבע תעניות, יעו"ש].

ונראה לבאר ע"פ פשוטו ממש, דהנה בלשון הטור איתא "פירוש כאילו נצטוה להתענות בשניהם", וכן מבואר בלשון התוס' בריש ברכות (ח, ב ד"ה כאילו), ובלשון רבינו יונה בספר שערי תשובה שער ד אות ח נראה שהיתה לפניו גירסא כזאת בעצם דברי הגמ'.

והיינו שאין לזה סתם גדר של תענית נדבה או סתם מצוה בעלמא, אלא זה בבחינת תענית של תשיעי כאילו נצטוו להתענות תענית יוה"כ ביום התשיעי, ובזה מבואר היטב הלשון 'כאילו התענה תשיעי ועשירי', היינו שהאוכל בתשיעי ומתענה בעשירי כאילו התענה פעמיים עשירי, ולא סתם תוספת תענית בעלמא.

ועוד יש לפרש בדרך החידוד, דיש לדון במי שמוכרח לאכול בעשירי כהרגלו מחמת דהוי פיקו"נ, ואינו בכלל התענית כלל, אם הוא בכלל מצות אכילת ערב יוה"כ, ויש לדון בזה לפי הטעמים השונים בדברי הראשונים למצוה זו. ובשו"ת כתב סופר או"ח סי' קיב הכריע שעכ"פ האנשים ולא הנשים הוו בכלל מצוה זו גם מי שאינו מתענה, יעו"ש.

ומעתה י"ל דזהו דקאמר כאילו התענה תשיעי ועשירי, שאינו מותנה בקיום תענית העשירי.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' יולי 02, 2021 1:00 am

ומשהו מענינא דההפטרה בשב"ק הבעל"ט,
בתפילה ובתחינה שיבוא משיח צדקנו ונקרא בנחמתא בכפליים.


פב, ב

בגמ', ההיא עוברה דארחא, אתו לקמיה דרבי, אמר להו זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא. לחושו לה ואילחישא. קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו'. נפק מינה רבי יוחנן.


לכאורה צ"ב, הרי משמעות הכתוב 'טרם אצרך בבטן ידעתיך' היינו על ידיעת ד' את העובר ולא על ידיעת העובר את ד'.

ואמנם בירושלמי (ה"ד) מובא בנוסח אחר:
שתי עוברות באו לפני ר' טרפון שלח לגבון תרין תלמידים אמר לון אזלון ואמרון לון צומא רבה הוא אמרין לקדמייא ושדך וקרוי עלוי [תהילים כב יא] מבטן אמי אלי אתה אמרין לתיניינא ולא שדך וקרון עלוי [שם נח ד] זרו רשעים מרחם תעו מבטן דברי כזב.

ולפי"ז מובן שמביאים סימוכין על דרגת העובר.

איברא, בנוסח הגמ' איתא 'וגו'. ואמנם בלשון רבינו חננאל איתא המשך הכתוב בריש ספר ירמיהו: וקרו עליה טרם תצא מרחם הקדשתיך.

ובתוס' יוה"כ כתב:
נראה דעיקר הקריאה דקרי עליה הוא סיפא דקרא ובטרם תצא מרחם הקדשתיך כדאמרינן בפרק קמא דתעניות כל היושב בתענית נקרא קדוש יע"ש ורמיזת הפסוק הוא לומר דהעובר העתיד להיות צדיק הקדוש ברוך הוא מקדישו טרם יצא מרחם אמו שיוכל להתענות ויקרא קדוש ונפיק מינה רבי יוחנן דהוה קדוש לה' כדאשכחן פ"ג דברכות דרבי יוחנן הוה יתיב בשערי טבילה כו' דכל הגדור מן הערוה ואין יצה"ר שולט בו נקרא קדוש ודוק.


ואולי יש לבאר עוד, ובהקדם דברי המאירי כאן, וז"ל, כשלוחשין לעוברה להודיע חומר האיסור מצרפין בדבריהם הבטחה על העובר שאם תתישב דעתה תהא בטוחה על העובר שתהא יראת שמים מצויה בו. והובאו דבריו בשעה"צ סי' תריז ס"ק ג.

וצ"ב מה גדרה של הבטחה זו. ואולי יש לומר שהגדר הוא שלחישה זו היא כמין מעשה הקדשה לד' שיוכל להתענות, וכדברי מהר"ם חביב, ועד כמה שהעובר מושפע מן ההקדשה, המשמעות היא שההקדשה חלה עליו, וממילא יש כאן בטחון וערבון על העובר שתהא יראת שמים מצויה בו.

ובספר יראים (סי' תב): [אשר קידש ידיד] מבטן, כל הצדיקים נועדים ומקודשים קודם לידתן כדכתיב בטרם תצא מרחם הקדשתיך ואמרינן נמי ביומא לחישו לה ואילחישא נפק ר' יוחנן קרי עליה בטרם תצא מרחם הקדשתיך. ובדומה לזה בשבלי הלקט הל' מילה סי' ד.

[להשלמת היריעה יצויין למנהג קדמון המובא ב"ספר חוקי התורה בעניני חינוך וסדר הלימוד מחכמי צרפת הראשונים", (הוהדרו ע"י הרב שמחה חסידה, קובץ מוריה שמט - שנ, תשס"ט, עמ' ג – יא), לפיו "על הכהנים והלוים להבדיל אחד מבניהם להקדישו לתלמוד תורה ואפילו בעודו ברחם אמו, כי כן מצותו מהר סיני, כלומר מבטן אמם"].

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' יולי 02, 2021 1:07 am

בגמ', ההיא עוברה דארחא, אתו לקמיה דרבי, אמר להו זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא. לחושו לה ואילחישא. קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו'. נפק מינה רבי יוחנן. ההיא עוברה דארחא, אתו לקמיה דרבי חנינא, אמר להו לחושו לה, ולא אילחישא. קרי עליה זרו רשעים מרחם, נפק מיניה שבתאי אצר פירי.

עומק הענין של 'זורו רשעים מרחם' נראה לבאר בהקדם דברי מהרש"א בח"א שם, וז"ל,
חוש הריח הוא כח הנשמה כדאמרי' בברכות כל הנשמה תהלל וגו' איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו הוי אומר זה הריח, אבל חוש הטעם הוא כח גופני, ומזה הותר ביוה"כ הרוחני שהוא הריח, ונאסר כח טעם שהוא גופני, כי יוה"כ הוא כעין עוה"ב כדאמרי' בברכות עוה"ב אין בו אכילה ולא שתיה כו', ולזה ההיא עוברה דארחא ואלחישא הוי סגי לה ולולדה בריח שהוא כח הנשמה ומותר ביוה"כ נפק מיניה ר"י, וההיא דלא אלחישא לא הוה סגי לה בדבר היתר דהיינו הריח שהוא כח הנשמה, והיתה מתאוה לדבר האסור ביוה"כ שהוא חוש הטעם כח גופני.

והעולה מדבריו, דהענין של 'זורו רשעים מרחם' היינו דכח הנשמה שבאדם והחלק הרוחני שבו הוא הניכר באדם מתחילת יצירתו, עוד בעודו ברחם אמו טרם צאתו לאויר העולם, ולכן מי שנטיית רוחו לקדושה מתחילתו אינו מתאווה לדבר האסור, ורק נפש הרשע תתאוה לרע.

אמנם באמת הרי שני הדוגמאות שנקטה הגמ' הינם רבי יוחנן ושבתאי אצר פירי, ואמנם רבי יוחנן באמת קדוש מרחם היה, וקדוש נשאר לעולם, אולם מהו ענין רשעותו של 'שבתי אצר פירי', מפורש ברש"י שעשה כן להפקיע שערים ותניא (בבא בתרא צא, ב): אין אוצרין פירות בארץ ישראל, וכל דבר שהוא חיי נפש, לפי שמפקיעין את השערים.שעשה כן על מנת להפקיע שערים.

והנה הפקעת שערים אינו חטא של בין אדם למקום אלא של בין אדם לחבירו, ורואים אנו שאין להפריד בין הענינים, ומי שמתחילת יצירתו הוא לקוי בכח הנשמה שבו הרי הוא מקולקל גם בבין אדם לחבירו, וזה שלא הרגיש קדושת יוה"כ הגיע להשחתה נוראה בבין אדם לחבירו לאצור פירות ולמכור ביוקר בשעת הדחק, וללחוץ ולדכא את העני בשער.

ומדה טובה מרובה, כמו שציין מהר"ם חביב בתוספת יום הכיפורים ביומא שם, וז"ל,
קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך כו' נפק מינה רבי יוחנן נראה דעיקר הקריאה דקרי עליה הוא סיפא דקרא ובטרם תצא מרחם הקדשתיך כדאמרינן בפרק קמא דתעניות כל היושב בתענית נקרא קדוש יע"ש, ורמיזת הפסוק הוא לומר דהעובר העתיד להיות צדיק הקדוש ברוך הוא מקדישו טרם יצא מרחם אמו שיוכל להתענות ויקרא קדוש, ונפיק מינה רבי יוחנן דהוה קדוש לה' כדאשכחן פ"ג דברכות דרבי יוחנן הוה יתיב בשערי טבילה כו', דכל הגדור מן הערוה ואין יצה"ר שולט בו נקרא קדוש ודוק.


פיסגת הקדושה של ר"י הוא להיות מושלם בדרגה עילאה בבין אדם לחבירו ובמידת ההטבה עם הבריות, להתאמץ לזכות את הנשים שהולכות לטבילה בבנים שפירי כוותיה. וזה נפלא.

(ע"פ הגרמ"מ הלוי שולזינגר זצ"ל, שיעורי משמר הלוי עמ"ס ברכות עמ' קכד, בשם הג"ר יעקב ניימן זצ"ל, ראש ישיבת אור ישראל).

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' יולי 02, 2021 2:36 am

נוטר הכרמים כתב:פא, ב
בגמ', דתני חייא בר רב מדפתי ועניתם את נפשתיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין, והלא בעשור מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.
כתב בשפ"א:
לכאורה עשירי מיותר דהא באמת מתענה בעשירי, לכן נראה דאכילת תשיעי עצמו הוי כתענית ט' וי' לבד תענית עשירי שמתענה באמת, ונלע"ד דמה"ט מתודין בעיו"כ במנחה דלכאורה תמוה הטעם דלקמן (פז ב) דקאמר שמא תטרף דעתו בסעודה והיא גופא קשיא דמ"מ מה מועיל וידוי דיום ט' [דהוידוי היא מצוה בעשירי שהוא יום העינוי], והיה אפ"ל דכיון שהוא מתודה שוב לא ישתכר כלל, אך לא משמע הכי מהא דאמרינן התם הטעם דמתודה ערבית שמא אירע דבר קלקלה בסעודה דמשמע דבלא"ה היה די בוידוי דקודם הסעודה וקשה כנ"ל, ולמ"ש א"ש דאכילת תשיעי הוי כתענית עשירי באמת.

[יסוד הרעיון דאכילת תשיעי הויא כתענית תשיעי ועשירי יחד מבואר גם בדברי ר"צ הכהן ב'פרי צדיק', ופירשו באופ"א לפי מה דאיתא בכתבי האריז"ל דתענית שני ימים רצופין חשיב כעשרים ושבע תעניות, יעו"ש].
ונראה לבאר ע"פ פשוטו ממש, דהנה בלשון הטור איתא "פירוש כאילו נצטוה להתענות בשניהם", וכן מבואר בלשון התוס' בריש ברכות (ח, ב ד"ה כאילו), ובלשון רבינו יונה בספר שערי תשובה שער ד אות ח נראה שהיתה לפניו גירסא כזאת בעצם דברי הגמ'.
והיינו שאין לזה סתם גדר של תענית נדבה או סתם מצוה בעלמא, אלא זה בבחינת תענית של תשיעי כאילו נצטוו להתענות תענית יוה"כ ביום התשיעי, ובזה מבואר היטב הלשון 'כאילו התענה תשיעי ועשירי', היינו שהאוכל בתשיעי ומתענה בעשירי כאילו התענה פעמיים עשירי, ולא סתם תוספת תענית בעלמא.
ועוד יש לפרש בדרך החידוד, דיש לדון במי שמוכרח לאכול בעשירי כהרגלו מחמת דהוי פיקו"נ, ואינו בכלל התענית כלל, אם הוא בכלל מצות אכילת ערב יוה"כ, ויש לדון בזה לפי הטעמים השונים בדברי הראשונים למצוה זו. ובשו"ת כתב סופר או"ח סי' קיב הכריע שעכ"פ האנשים ולא הנשים הוו בכלל מצוה זו גם מי שאינו מתענה, יעו"ש.
ומעתה י"ל דזהו דקאמר כאילו התענה תשיעי ועשירי, שאינו מותנה בקיום תענית העשירי.

יש לציין נוסחת שאילתות דרב אחאי - פרשת וזאת הברכה שאילתא קסז: ת"ר, תענו את נפשותיכם בתשעה, וכי בט' מתעני', והלא בעשירי מתענין, אלא לומר לך, כל האוכל ושותה בתשעה, ומתענה בעשירי, מעלה עליו הכתו' כאילו נתענה תשיעי ועשירי.
גם מגיד משנה - הלכות שביתת עשור פרק א הלכה ו: ושם אמרו דאיכא מאן דמוקים לה להאי קרא לדרשא אחריתא, והיא ידועה בגמרא, שכל האוכל ושותה בתשיעי ונתענה בעשירי, מעלה עליו הכתוב כאילו נצטוה להתענות ט' ועשירי והתענה...

ההסבר "כאילו נצטווה" המופיע בראשונים, מכוון עפ"י התוספות ישנים: מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. אם נצטוה, אבל עכשיו שלא נצטוה - אסור הוא בכך:

לענ"ד, מעומק רעיון הזה הוא, אשר צום מלא שלם באמת, מתקיים בג' ימי צום דווקא, ע"ד הכתוב באסתר: לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם - גַּם־ אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן...
נמצא אפוא שכל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. מלבד העשירי ממש, להיחשב כצום של שלושת ימים, לילה ויום!

.השוחט
הודעות: 988
הצטרף: א' פברואר 17, 2019 7:23 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי .השוחט » ו' יולי 02, 2021 2:46 am

בענין אכילה בתשיעי.

האדמור מביאלה רמת אהרן זצ"ל היה רגיל לומר תמיד בעיוכ"פ בעת הטעימה הציבורית לאחר התפילה, ווארט בשם איזה צדיק, דומני ר' יהושע מבעלז אבל איני בטוח, שמכיון שהתענית הוא מיעוט חלב ודם, ונחשב למקריב חלבו ודמו על המזבח לנח"ר לבוי"ת, והמתמעט היינו בעיקר החלב ודם שנוצר באכילת היום לפני התענית, ורצה הקב"ה לזכות את ישראל שיהא זה חלב ודם של מצוה ולא של רשות, ובזה קרבנו ייחשב טפי.

מן הסתם הלומדים כאן יוכלו להראות מקורו טהור של רעיון זה.

סמל אישי של המשתמש
מיללער
הודעות: 6308
הצטרף: ה' נובמבר 04, 2010 4:14 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא - מדף פא עד פה

הודעהעל ידי מיללער » ו' יולי 02, 2021 3:10 am

מיללער כתב:
נמצא למסקנא שיש כאן ג' מהלכים להבין למה השני פטור מחומש

א. שאכל דברים שאינם ראוין לאכילה (ומיירי שהקיאן בפניו)
ב. שכבר נתחללה מקדושת תרומה (ע"י שכבר נאכל פע"א ונעשית מצוותה)
ג. שהקיאן דרך רעי ונעשה עיכול (דהיינו שאינם עוד שזפין בכלל אלא כלי גללים)

ונפק"מ לכאורה במי שאכל תרומה והקיאן באופן שעדיין ראויה לאכילה ובא שני ואכלן במזיד אם חייב משום אכילת תרומה, ובשוגג אם משלם קרן וחומש ומה שמשלם נעשים תרומה וצריך לשלם דבר הראוי להיות קודש וכל דיני תשלומי תרומה עליה - ואולי אף על הראשון שאכלן והקיאן באופן שעדיין הם ראוין לאכילה אם יפטור מתשלומי חומש בזה ובמזיד אין עליו חיוב מיתה בידי שמים וצ"ע.


מה שכתבתי לשאול על מי שאכל תרומה והקיאן באופן שעדיין הם ראוים לאכילה אם חייב מיתה במזיד וחומש בשוגג, בוודאי שחייב שהרי על קאמר ר' יוחנן 'ראשון משלם קרן וחומש' דבוודאי על הנאת גרונו קפיד רחמנא (כמו בחולין קג:) והרי נהנה.

אולם לכאורה אם הפירות ראוים לאכילה ולא נחסרו משוויותן נמצא שא"צ לשלם קרן, והשני שאכלם אח"כ משלם ג"כ קרן וחומש בשוגג להשיטות שהתרומה לא נתחללה מקדושתה, ונמצא שיש היכי תימצי של תשלומי קרן ושני חומשים על אותו כזית של תרומה, ואם שניהם אכלוהו במזיד יתחייבו שנים מיתה על אותו כזית (והוא הדין באכל כזית חלב והקיאו ואכלו השני שלא בפני המקיא, יתחייבו שני בני אדם חטאת על אכילת כזית אחד).

אבל באמת מאי דקאמר ר' יוחנן אכל "שזפין של תרומה" הרי שזפין הם פירות האילן ותרומתן רק מדרבנן ממילא אין כאן מיתה במזיד, ובדגן תירוש ויצהר שמחויב בתרומה מה"ת לכאורה לא שייך ההיכי תימצי. ועי' ברש"ש שציין שהתוס' במנחות העתיקו דברי הגמרא כאן זר שאכל "שופין" של תרומה - וא"כ במיירי בא' מחמשת מיני דגן שמחויב בתרומה מן התורה.

ברוך שבחר בהם ובמשנתם
נערך לאחרונה על ידי מיללער ב ו' יולי 02, 2021 5:31 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' יולי 02, 2021 3:51 am

.השוחט כתב:בענין אכילה בתשיעי.
האדמור מביאלה רמת אהרן זצ"ל היה רגיל לומר תמיד בעיוכ"פ בעת הטעימה הציבורית לאחר התפילה, ווארט בשם איזה צדיק, דומני ר' יהושע מבעלז אבל איני בטוח, שמכיון שהתענית הוא מיעוט חלב ודם, ונחשב למקריב חלבו ודמו על המזבח לנח"ר לבוי"ת, והמתמעט היינו בעיקר החלב ודם שנוצר באכילת היום לפני התענית, ורצה הקב"ה לזכות את ישראל שיהא זה חלב ודם של מצוה ולא של רשות, ובזה קרבנו ייחשב טפי.
מן הסתם הלומדים כאן יוכלו להראות מקורו טהור של רעיון זה.

עיין המצורף.
יש להוסיף עפ"י מהלכו ולומר, שמצוות אכילת תשיעי היא לקיים "מבחר נדריך", כי המגיע ליוה"כ כחוש, רזה ודל, אין קרבנו מן המובחר.
קבצים מצורפים
באר החיים.pdf
(506.42 KiB) הורד 118 פעמים

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא - מדף פא עד פה

הודעהעל ידי באמונתו » ו' יולי 02, 2021 4:09 am

מיללער כתב:
מיללער כתב:נמצא למסקנא שיש כאן ג' מהלכים להבין למה השני פטור מחומש
א. שאכל דברים שאינם ראוין לאכילה (ומיירי שהקיאן בפניו)
ב. שכבר נתחללה מקדושת תרומה (ע"י שכבר נאכל פע"א ונעשית מצוותה)
ג. שהקיאן דרך רעי ונעשה עיכול (דהיינו שאינם עוד שזפין בכלל אלא כלי גללים)
ונפק"מ לכאורה במי שאכל תרומה והקיאן באופן שעדיין ראויה לאכילה ובא שני ואכלן במזיד אם חייב משום אכילת תרומה, ובשוגג אם משלם קרן וחומש ומה שמשלם נעשים תרומה וצריך לשלם דבר הראוי להיות קודש וכל דיני תשלומי תרומה עליה - ואולי אף על הראשון שאכלן והקיאן באופן שעדיין הם ראוין לאכילה אם יפטור מתשלומי חומש בזה ובמזיד אין עליו חיוב מיתה בידי שמים וצ"ע.

מה שכתבתי לשאול על מי שאכל תרומה והקיאן באופן שעדיין הם ראוים לאכילה אם חייב מיתה במזיד וחומש בשוגג, בוודאי שחייב שהרי על קאמר ר' יוחנן 'ראשון משלם קרן וחומש' דבוודאי על הנאת גרונו קפיד רחמנא (כמו בחולין קג:) והרי נהנה.
אולם לכאורה אם הפירות ראוים לאכילה ולא נחסרו משוויותן נמצא שא"צ לשלם קרן, והשני שאכלם אח"כ משלם ג"כ קרן וחומש בשוגג להשיטות שהתרומה לא נתחללה מקדושתה, ונמצא שיש היכי תימצי של תשלומי קרן ושני חומשים על אותו כזית של תרומה, ואם שניהם אכלוהו במזיד יתחייבו שנים מיתה על אותו כזית (והוא הדין באכל כזית חלב והקיאו ואכלו השני שלא בפני המקיא, יתחייבו שני בני אדם חטאת על אכילת כזית אחד).
אבל באמת מאי דקאמר ר' יוחנן אכל "שזפין של תרומה" הרי שזפין הם פירות האילן ותרומתן רק מדרבנן ממילא אין כאן מיתה במזיד, ובדגן תירוש ויצהר שמחויב בתרומה מה"ת לכאורה לא שייך ההיכי תימצי.
ברוך שבחר בהם ובמשנתם

יש להוסיף מתוספות רא"ש: זר שבלע שזפין של תרומה והקיאן... וקשה לי דאפילו לתירוץ קמא כיון דחזו לראשון למוכרן למי שאינו יודע א"כ למה אין משלם אלא דמי עצים, הילכך נראה לי כמו שתרצו דילמא שזפין שאני דלא חזו לאכילה כשהקיאן, ויש ספרים שכתוב בהן והקיאן דרך בית הרעי, ויש לחלק בין הקיאן דרך בית הרעי ובין הקיאן דרך הפה.

חיפשנו בכתבי יד, ומצאנו נוסח עתיק שמן הגניזה, Yevr. III B 503: אמ' רב שזבי אמ'ר' יוחנן, זר שבלע שזפין שלתרומה, והקיאן דרך בית ?ה?רעי ובא אחר ובלען, רא?שו?ן משלם קרן וחומש והשני אינו משלם אלא דמי עצים לראשון.
ר"ח ז"ל ג"כ, כפי הנראה, היינו נוסחתו.
מכאן סיוע לטענתנו הנ"ל, שהקיאן סתם, מפיו דווקא משמע, אא"כ פירש שהקיאן דרך בית הרעי.

סמל אישי של המשתמש
מיללער
הודעות: 6308
הצטרף: ה' נובמבר 04, 2010 4:14 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי מיללער » ו' יולי 02, 2021 4:52 am

תודה רבה!


חזור אל “בית התלמוד”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 66 אורחים