מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות והארות במסכת יומא

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' יוני 03, 2021 3:49 am

נוטר הכרמים כתב:בגמ', במאי עסקינן אילימא במקדש ראשון מי הוו פרוכת, אלא במקדש שני מי הוה ארון, והתניא משנגנז ארון וכו'.

ובתוס' ישנים:
והתניא משנגנז הארון כו'. הוה מצי לאיתויי ברייתא דלקמן דארון גלה לבבל דס"ל להך משנה כוותה דקתני בה משניטל הארון.

ואולי יש לומר בהקדם דנראה דשינויא דגמ' "לעולם במקדש שני, ומאי הגיע לארון מקום ארון", אינו שהגיע למקום ארון – היכן שהיה הארון בבית ראשון, אלא שישנו 'מקום ארון', ובהקדם מה שמצינו בדברי האחרונים שדנו על ההזאות בזמן בית שני שלא היה ארון היאך נתקיים דין ההזאה בפנים במקומו...
וניתן לומר עוד שהטעם שהעתיק הרמב"ם את מקום הארון, היינו משום שזהו הגורם את דין העבודה של יום הכיפורים, כמו שראיתי מובא בשם פי' קול יהודה על הכוזרי מאמר ג סוף אות לט [ראה בספר בגדי כהונה להגרמ"ל שחור עמ' שפט ואילך].

לכאורה ה"מקום ארון" עכ"פ מצוי היכן שהיה הארון בבית ראשון.
גם חידוש יותר מזה נמצא אפוא, בתירוץ של הגמרא: לעולם במקדש שני, ומאי הגיע לארון - מקום ארון. - והא קתני נתן את המחתה לבין שני הבדים! - אימא: כבין שני הבדים. רש"י: כבין שני הבדים - כאילו היו שם, ונותנה ביניהם. רבי אליקים: כבין שני הבדים, מקום שהיה בין שני הבדים בבית ראשון. אשר מלבד "מקום ארון" הקיים משנגנז שם, אף "כבין שני הבדים" ממש קיים.

לכאורה המשמעות, שהארון נגנז על אותו מיקום מדוקדק דווקא, אשר כפי שהיה למעלה, כן נגנז שם למטה, וגם "בין הבדים" שמצויים למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, כלשון הרמב"ם, מוצבים באותו מקום בדיוק, כאשר בין הבדים למעלה, הינו מכוון לבין הבדים ממש שלמטה. (ועיין תורה מציון ב', עמ' 183 באוצר).

גם נציין לדברי האחרונים (מעשי למלך, כלי חמדה), מהם יש ללמוד, כי העניין הזה המחודש, שגניזתו למטה, נחשבת כאילו מלמעלה הוא במקומו ממש, שייך בארון הקודש בייחוד דווקא, מצד הגמרא לעיל כא, א: והאמר רבי לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון אינו מן המדה... נמצא אפוא שבארון הקודש לא תופס ממד המקום, ולא שייך כלל למעלה ולמטה, והכול אחד.

הבחינה המופלאה הזו, הבלתי מושגת אצלנו, דוגמא אליה נוכל למצוא בסוטה יג, ב: ויקבר אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור - א"ר ברכיה: סימן בתוך סימן, ואפ"ה ולא ידע איש את קבורתו. וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל גסטרא של בית פעור: הראנו היכן משה קבור? עמדו למעלה נדמה להם למטה, למטה - נדמה להם למעלה, נחלקו לשתי כיתות, אותן שעומדים למעלה נדמה להן למטה, למטה - נדמה להן למעלה, לקיים מה שנאמר: ולא ידע איש את קבורתו. ר' חמא בר' חנינא אמר: אף משה רבינו אינו יודע היכן קבור, כתיב הכא: ולא ידע איש את קבורתו, וכתיב התם: וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים.
במפרשים יש, שמשה הוא ארון הברית, כמו בשיר השירים רבה פרשה א: בא וישב לו לפני רגליו של ר' אליעזר, ובית מדרשו של ר"א היה עשוי כמין ריס, ואבן אחת היתה שם, והיתה מיוחדת לו לישיבה, פעם אחת נכנס ר' יהושע, התחיל ונושק אותה האבן ואמר האבן הזאת דומה להר סיני, וזה שישב עליה דומה לארון הברית.
כך ביאר באברבנאל, שקבורתו של משה היא מעין גניזת ארון הקודש ממש. "לא ידע איש קבורתו", מעין המקום ארון הנגנז עצמו, ונעלם מעיני כל החי. "מקום ארון אינו מן המידה", וכך קבורת משה היא בלתי מושגת ונתפסת. "אותן שעומדים למעלה נדמה להן למטה, למטה - נדמה להן למעלה".
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ד' יוני 23, 2021 9:55 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ה' יוני 03, 2021 10:29 pm

מעניין גניזת ארון הקודש, עם יתר כלי המקדש, מעשה נורא מצאנו:
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0004
https://did.li/WzXYH
ראה "הכל לאדון הכל", מצ"ב.
גם מס' מאמר מרדכי, מצ"ב, כולם באותו מעשה.
קבצים מצורפים
הכל לאדון הכל.pdf
(613.3 KiB) הורד 111 פעמים
מאמר מרדכי.pdf
(246.23 KiB) הורד 92 פעמים
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ו' יוני 04, 2021 12:49 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' יוני 03, 2021 11:44 pm

נג, ב

בגמ', אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו, ואחר כך יתן שלום. אמר ליה רב מרדכי כיון שפסע שלש פסיעות לאחוריו התם איבעיא ליה למיקם, משל לתלמיד הנפטר מרבו, אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו.

[א] דברי רב מרדכי אינם בהרבה ראשונים וכתבי יד של התלמוד, ראה בדקדוקי סופרים כאן, ובדברי הראשונים שהובאו דבריו – צוטטו בסוף הסוגיא, ברבינו חננאל כאן וברי"ף וברא"ש סוף פ"ה דברכות.

ובהגהות הב"ח על הרי"ף שם הביא דברי הרשב"א בתשובותיו (ח"א סי' תלו; שם סי' תרעה), וז"ל, דבר זה לא נמצא בגמרא. ומה שאמרת שעיקרו ביומא זה לא נודע לנו ביומא. אלא שהרב אלפסי ז"ל כתבו בפרק אין עומדין שאמרו כן משמי' דרב מרדכי... וזה כמה ששאלוני על אותו לשון שכתב בזה הגאון ז"ל והשבתי להם כן.

ובספר הבתים (תפילה וברכת כהנים שער ח): כתב הרי"ף בשם רב מרדכי גאון. וכן בספר אהל מועד (שער התפילה דרך א נתיב ט): ובשם ר' מרדכי גאון אמרו.

ובארחות חיים (הל' תפילה סי' כה) הובא בזה"ל, ור' עמרם ז"ל כתב שאינו צריך לחזור מיד למקום שהתפלל וליתן שלום ואם עשה כן דומה לכלב שב על קיאו והרי הוא כאלו לא התפלל וכן אם לא נתן שלום אחר תפלתו הרי הוא כאלו לא התפלל.

ובספר האשכול וכן בחי' הרא"ה מודגש "ומשמיה דרב מרדכי אמרי".

ויעוי' עוד בספר דף על הדף כאן.

(אגב, הגריעב"ץ בהגהותיו כאן כתב: נ"ב מלת ליה נ"ל ט"ס [וכן ליתא באור זרוע הלכות תפלה] כי זה ר"מ אמורא בתראה מבבל ואלה ר"א וריב"ל קמאי ומא"י הוו [וגירסא אחרת ברי"ף ורא"ש פ"ה דברכות].

ובאמת מצינו שמו של רב מרדכי "בתראה מבבל" בכמה דוכתי בש"ס בהדי רב אשי חותם התלמוד או רב שימי בנו של רב אשי, (יעויין בברכות לא, א וביבמות סד, ב וביבמות פז, א ובכתובות פז, א ובכתובות קט, ב ובסוטה מו, ב ובגיטין עח, ב ובגיטין פט, ב ובב"ק סב, א, ובב"ק צ, א, ובב"מ עז, ב ועוד כהנה רבות).

ושמעתי מהגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א מת"א שבשמחת הבר מצוה שלו הגיע להשתתף הגרי"א הרצוג זצ"ל, ושאל לשם חתן הבר מצוה, וכאשר אמר מרדכי, אמר שאין אמורא בש"ס רב מרדכי, וילדות היתה בי וקפצתי ואמרתי, הלא בפרק החובל איתא שאמר רב מרדכי לרב אשי.

והנה מצינו גם כאן אמורא רב מרדכי שעסק לו עם רבי יהושע בן לוי, אולם באמת טעות הוא, וכאמור).

[ב] והנה נתקשו רבותינו בביאור מה שאמר רב מרדכי 'אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו', ואמרו כמה דרכים בזה, יעויין בבית יוסף ובפי' מהר"י אבוהב סי' קכג.

ולשון הטור שם "שסופו הוכיח על תחילתו שלא פסע לאחוריו כדי ליפטר מרבו כיון שחוזר אליו מיד הוא".

והב"ח פירש:
ועוד אפשר לומר דהוי ממש ככלב שב על קיאו והוא דהטעם דיעמוד שם ולא יחזור מיד הוא כדי להראות דכבר נפטר מרבו על מה שהיה מבקש על העבר החזירנו בתשובה שלמה לפניך וסלח לנו אבינו וכו' כי ניחם על עוונותיו ולא ישוב עוד לעשות כאשר עשה ועל דעת זה נפטר מרבו והלך לו ואם יחזור מיד נראה דחזר ממחשבה זו ועלה בדעתו לעשות עוד כמעשיו שעשה לשעבר ושעל כן חוזר לפני רבו לחזור ולהתפלל לפניו שימחול לו על הרהורים רעים ומחשבתו הרעה וזה דומה ממש לכלב שב על קיאו שלאחר שהקיא הדברים הנמאסים עליו שב לאכלן וכך מורין מעשיו של זה שלאחר שהיו מאוסין עליו מעשיו הרעים שעשה לשעבר חזר וחשב לעשותן ולשנות באולתו.

ובאמת כפירוש זה מאוד משמע בדברי הרשב"א בתשובה שם "ואולי מפני שהלשון הזה דדומה לכלב שב על קיאו ביומא בעבירות שהתודה עליהן יום הכפורים זה ושנה בהם צריך שיתודה עליהם. ואם לא שנה והתודה עליהם הרי זה ככלב שב על קיאו. ושמא זה בזה נתחלף לך... והפרש יש בין יחיד לשליח צבור. לפי שהיחיד שהתפלל וחוזר מיד למקומו נראה שהוא רוצה להתודו' שנית על עבירות שהתודה עליהן. ועל כן נתן טעם זה רב מרדכי בזה לפי שנראה עושה זה כההיא דאמרו ביומא".

ובמור וקציעה פירש יותר, "לע"ד בחנם נדחקו המפרשים בפירוש דבר זה והוא אמנם פשוט מאד, לפי שהמתפלל עשוי הוא לזכור חטאיו ולבקש כפרת עונות, שהוא עיקר התפלה (כענין שאמר המשורר [תהלים לח, יט] כי עוני אגיד וגו', ואמר [שם נא, ה] וחטאתי נגדי תמיד), כי איך ישא העבד פניו לשאול לשום דבר מן המלך, בידעו בעצמו שעדיין הוא ב"ח אצלו. ומאחר שכבר התפלל והתודה על חטאיו למבראשונה ועתה חוזר עליהן מיד להזכירן, הרי הוא דומה ודאי לשב על קיאו, לעורר באוש עונותיו ולכלוך חטאו, וכדאיתא לקמן בסי' תר"ז לענין עונות שהתודה עליהן יה"כ זה שלא יתודה עליהן יה"כ אחר מטעם זה אליבא דרבנן".

ולפי דבריהם נמצא שעיקר החסרון הוא בכך שממשיך מיד בתחנות ובוידויים.

ועל דרך זה כתב במור וקציעה סי' תרד: בב"י סוף הסימן. ולא נהגו כן אלא גם בהשכמת ערב יה"כ אומרים ג' וידויים. אין מנהגנו כן. ובאמת נראה לי שאפילו בשאר פעמים שאומרים ג' פעמים וידוי תכופים אינו נכון. והוא בעיני ככלב שב על קיאו לד"ה. אף על פי שאומרים קצת תחנה בנתיים כמו אשמנו מכל עם וכו' ואתה צדיק כו'. ואני נמנע לחזור ודוי זה אחר זה כשאומרים סליחות.

[ג] אולם באמת מצינו במנהגי מהרי"ל (הל' תפילה אות ב):
אם היה מסיים שמונה עשרה שלו תיכף שיושב ש"צ לתחינה, וכן במוצאי שבת אם פתח ש"צ ויהי נועם ותכף לו סיים מהר"י סג"ל פסיעותיו דאחר י"ח, אז היה נשאר עומד במקומו שפסע שם וכיסה פניו ואמר תחינה. או במוצאי שבת ויהי נועם טרם חזר לישב במקומו כדי שלא יהא נדמה לכלב שב אל קיאו.

הרי לנו בהדיא שאין חיסרון בעצם תכיפות אמירת תחנון לסיום התפילה, וה'כלב שב אל קיאו' היינו החזרה אל המקום שעמד שם בתפילה. וצריך ביאור.

[ד] ברם, כבר המהרש"א ציין שביאור הענין נמצא בדברי הב"י בסי' צז בביאור דברי הטור שם:
ואסור לו לרוק אם אפשר לו ואם אי אפשר לו שלא לרוק מבליעו בכסותו ואם הוא איסטניס ואינו יכול להבליעו בכסותו זורקו לאחריו או לשמאלו אבל לא לפניו ולא לימינו, וז"ל, וכתבו עוד תלמידי ה"ר יונה ולכאורה נראה דלאו שמאלו דוקא אלא ימינו שהוא שמאלו של הקדוש ברוך הוא כדאמרינן (יומא נג:) גבי שלש פסיעות. ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב דמדברי רבינו לא משמע כן אלא ימין ושמאל דידיה קאמר והוקשה לו מאי שנא מדין שלש פסיעות שחולק כבוד יותר לשמאלו מפני שהיא ימין דשכינה והניח הדבר בצריך עיון.
ומורי אבי מהר"ר אפרים קארו ז"ל כתב שמעתי שהטעם משום דכיון דקיימא לן (סוכה ה.) מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה א"כ אין השכינה כנגד המתפלל ולפיכך חלקו כבוד לימין דידיה ברקיקה שהיא בשעת התפילה, אבל כשפוסע שלש פסיעות האדם מרחיק עצמו ממקום תפילתו והוא כנגד השכינה, ולפיכך נותן שלום לשמאלו תחלה שאז הוא כנגד ימינו של הקדוש ברוך הוא.
[ועי' במעדני יו"ט על הרא"ש פ"ג דברכות אות ה].
ולפי דברי רבי אפרים קארו מבואר היטב שבמקום תליא מילתא, והיינו שבשעת התפילה, ובמקום התפילה, אזי השכינה היא כנגדו, וזה כל יסוד הדין של ג' פסיעות שהוא נפרד ממקום התפילה ומהמצב של 'שכינה כנגדו', ואם הוא חוזר לאלתר – דומה ככלב שב אל קיאו, והיינו שמגלה בזה שאינו מבין כלל את השינוי במצבו שכאשר עומד בתפילה הוא בבחינת שכינה כנגדו, וזהו הדמיון לכלב ששב אל קיאו ושונה באיולתו (משלי כו, יא) שאינו מכיר בכך שלא יועיל לו הפעם השניה אם פעם ראשונה לא עלתה לו כראוי.

[ה] ובהגהות הרש"ש ציין לדברי הגמ' בסנהדרין (כב, א), ואלו הם דברי הגמ' שם:
אלא מה אני מקיים את משנה התורה הזאת [הפסוק האמור לגבי המלך] לשתי תורות, אחת שיוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו. אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע, ותולה בזרועו, שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד. ואידך, האי שויתי מאי דריש ביה, ההוא מיבעי ליה כדרב חנה בר ביזנא. דאמר רב חנה בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו, שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד.

והנה סיפיה דהאי קרא ד'שויתי ד' לנגדי תמיד' היינו "כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט" (תהילים טז, ח), ומה מאוד נפלא אליבא דהאי פירושא דרבינו אפרים קארו, שהמכוון הוא שהמתפלל שרואה עצמו כאילו שכינה כנגדו – בתחתונים למטה מעשרה, נאמר בו 'כי מימיני בל אמוט', היינו שימינו הוא ימין של הקב"ה, ואינו סר ומט מן הימין, ואין זה כמו בכל היום כולו שהשכינה היא מלמעלה, ואזי ימינו היא משמאל הקב"ה.

ובזה מיושב היטב קושיית המפרשים שם (עי' מהרש"א וערוך לנר), דדרשה דתולה בזרועו אתיא מימיני בל אמוט ודרשה דשכינה כנגדו משויתי ה' לנגדי תמיד וא"כ אכתי קושית הגמרא ד"ואידך" לא מתורצת. ולפי דברינו מבואר היטב דה'מימיני בל אמוט' היינו דימינו היינו ימין ד', וכמש"נ. [שוב ראיתי שכבר זכה בזה הגר"י ענגיל בגליוני הש"ס על אתר].

ברם לאידך מ"ד, האי קא דשויתי ד' לנגדי תמיד מיתוקם על המלך שהס"ת אינה זזה מימינו, ונראה שבחינה זו של שויתי ד' לנגדי תמיד, מצינו בדברי הרמ"א בתחילת השו"ע, "שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך".


[ו] ושמעתי מידידי הרה"ג ר' עזריאל שלמה הכהן דיאמנט שליט"א להוסיף ולפרש לפי"ז, דהנה מהרש"א כאן הוסיף לציין לדבריו בסנהדרין צו, א, וכה כתב בח"א שם: ואמר רהט בתריה ד' כו'. ובילקוט ג' פסיעות כו' וכ"ה במדרשות ג' פסיעות פסעת בשביל כבודי חייך שאני מעמיד ג' מלכים ממך כו' וכן אמרו הרמז אחר ג' פסיעות שאחר י"ח אומרים יהי רצון שיבנה בה"מ כו' לפי שע"י ג' פסיעות של נבוכדנצר נחרב הבית.

ויש לומר הביאור שהמעשה של נבוכדנצר היה כדאיתא שם: נבוכדנאצר ספריה דבלאדן הוה, ההיא שעתא לא הוה התם. כי אתא אמר להו היכי כתביתו אמרו ליה הכי כתבינן. אמר להו: קריתו ליה אלהא רבא וכתביתו ליה לבסוף. אמר אלא הכי כתובו שלם לאלהא רבא, שלם לקרתא דירושלם, שלם למלכא חזקיה. אמרי ליה קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא. רהט בתריה.

הדרגה של נבוכדנצר בג' פסיעות אלו היינו שהשכיל להבין שהמלכות של חזקיה בטלה ומבוטלת כלפי מלכותא דרקיעא ואינה עומדת בפני עצמה, אלא בבחינת 'שויתי ד' לנגדי תמיד', המלכות והממשלה הם של הקב"ה, והמלכות היא במקום המלך ממש.

ובכח דרגה זו הצליח להחריב את בית המקדש, מקום השראת השכינה בתחתונים, והתיקון של ג' פסיעות שלנו אחר התפילה היא להעמיק את ההכרה בבחינה זו של 'שכינה כנגדו'.

[ז] ובאמת מצינו גם בחינה של 'שכינה כנגדו' בלימוד התורה, איתא בתמיד (לב, ב): תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה'. ועי' בספר משך חכמה פרשת ויקרא (ג, ב) ובכתבי הגרי"ז עה"ת סי' קפה, והדברים ארוכים.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ו' יוני 04, 2021 12:03 am

נוטר הכרמים כתב:נג, ב
נתקשו רבותינו בביאור מה שאמר רב מרדכי 'אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו', ואמרו כמה דרכים בזה.
ועדנה מְשָׁלוֹ של רב מרדכי בגדר חידה.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' יוני 04, 2021 12:06 am

ביקורת תהיה כתב:
נוטר הכרמים כתב:נג, ב
נתקשו רבותינו בביאור מה שאמר רב מרדכי 'אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו', ואמרו כמה דרכים בזה.
ועדנה מְשָׁלוֹ של רב מרדכי בגדר חידה.

ובכל זאת, כמדומני שיש כאן כמה מילי מעלייתא...
והבוחר יבחר.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ו' יוני 04, 2021 12:39 am

נוטר הכרמים כתב:יש כאן כמה מילי מעלייתא...
כמה וכמה!
ובלחישה: זאת היא לי סנגוריה על 'עמך' שאין זהירים לעמוד על עמדם עד שתנתן הרשות לחזור למקומם, לפי שהלכה זו הלכה עמומה היא, ומשום כך לא השתרשה בנפשותם.

טור תלגא
הודעות: 453
הצטרף: ו' אוגוסט 26, 2016 11:16 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי טור תלגא » ו' יוני 04, 2021 2:04 am

נד.
ר' יהודה אומר חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר (ירמיהו ט, ט) על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עובר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו בהמה בגימטריא חמשין ושתים הוו

בפסיקתא דר"כ פסקא י"ג איתא בשינוי לשון קצת:
א"ר יוסי בן חלפתא חמשים ושתים שנים לא נראה עוף כנף על ארץ ישראל, לקיים מה שנ' מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו

ובהערות מהר"ש בובר שם (אות עג) הביא מהקרבן העדה שמפני הגפרית ומלח לא היו יכולים לעוף שם. וכתב שגירסא זו נכונה שהרי מצאנו שלא נתבטל הישוב בזמן הגלות כדכתיב בנחמיה.

וכן פי' ר' יוסף שוורץ בפרי תבואה:

פרי תבואה.png
פרי תבואה.png (427.49 KiB) נצפה 3436 פעמים

אבל בהוספות שם הוכיח מגמ' דידן שאי אפשר לפרש כן והניח בצ"ע

פרי תבואה הוספה.png
פרי תבואה הוספה.png (132.17 KiB) נצפה 3436 פעמים

ועי' בדברי תורה להאדמו"ר ממונקטש ח"ו כ"א

דברי תורה.png
דברי תורה.png (179.18 KiB) נצפה 3436 פעמים

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' יוני 04, 2021 2:57 am

נוטר הכרמים כתב:נג, ב

בגמ', אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו, ואחר כך יתן שלום. אמר ליה רב מרדכי כיון שפסע שלש פסיעות לאחוריו התם איבעיא ליה למיקם, משל לתלמיד הנפטר מרבו, אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו.

[ב] והנה נתקשו רבותינו בביאור מה שאמר רב מרדכי 'אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו', ואמרו כמה דרכים בזה, יעויין בבית יוסף ובפי' מהר"י אבוהב סי' קכג.

ולשון הטור שם "שסופו הוכיח על תחילתו שלא פסע לאחוריו כדי ליפטר מרבו כיון שחוזר אליו מיד הוא".

והב"ח פירש:
ועוד אפשר לומר דהוי ממש ככלב שב על קיאו והוא דהטעם דיעמוד שם ולא יחזור מיד הוא כדי להראות דכבר נפטר מרבו על מה שהיה מבקש על העבר החזירנו בתשובה שלמה לפניך וסלח לנו אבינו וכו' כי ניחם על עוונותיו ולא ישוב עוד לעשות כאשר עשה ועל דעת זה נפטר מרבו והלך לו ואם יחזור מיד נראה דחזר ממחשבה זו ועלה בדעתו לעשות עוד כמעשיו שעשה לשעבר ושעל כן חוזר לפני רבו לחזור ולהתפלל לפניו שימחול לו על הרהורים רעים ומחשבתו הרעה וזה דומה ממש לכלב שב על קיאו שלאחר שהקיא הדברים הנמאסים עליו שב לאכלן וכך מורין מעשיו של זה שלאחר שהיו מאוסין עליו מעשיו הרעים שעשה לשעבר חזר וחשב לעשותן ולשנות באולתו.


מעין לשון הב"ח ז"ל, מצאנו באחד הראשונים, בעל המאורות: ונראה לפרש האי משל דכלב שב על קיאו, לפי שבתפלה הזכיר עונותיו והשליך אותם מעליו, שהם דבר מגונה, כגון "סלח לנו אבינו כי חטאנו". וכיון שחזר תכף אחר שנפטר מאותה תפלה, לאו אורח ארעא.
בסדר רב עמרם - מהדו' סץ, ציין המהדיר כמקור דברי המאורות, מלשון הרשב"א ז"ל. אך כמדומני ששגגה היא בידו, מפני שהמאורות קדם לרשב"א בדור, ומחברי הרמב"ן היה, ואינו מזכיר את הרשב"א אף פעם.

בעצם, למעיין, חלוקים דברי המאורות מן ההסבר של הרשב"א ז"ל לגמרי, שכתב (שו"ת הרשב"א חלק א סימן תלו, ושם סימן תרעה) וז"ל: לפי שהיחיד שהתפלל וחוזר מיד למקומו, נראה שהוא רוצה להתודו' שנית על עבירות שהתודה עליהן. ועל כן נתן טעם זה רב מרדכי בזה, לפי שנראה עושה זה כההיא דאמרו ביומא... ע"ש.
להרשב"א, יסוד ועניין זהה הוא, לההיא דאמרו ביומא, בעבירות שהתודה עליהן יום הכפורים זה ושנה בהם, צריך שיתוודה עליהם. ואם לא שנה והתודה עליהם, הרי זה ככלב שב על קיאו.

ברם למאורות, אין כאן כוונה ודמיון להתוודות שנית כלל, אלא לפי שכבר סיים להתוודות, ו"הזכיר עונותיו, והשליך אותם מעליו, שהם דבר מגונה, כגון סלח לנו אבינו כי חטאנו", הלא עליו לסגת אחור בבושה (ע"ד תהלים פרקים לה, מ, ע, קכט, ישעיהו פרק מב), וזה חוזר תכף אחר שנפטר מאותה תפלה, לאו אורח ארעא, מעין לשון הב"ח הנ"ל: וזה דומה ממש לכלב שב על קיאו, שלאחר שהקיא הדברים הנמאסים עליו, שב לאכלן, וכך מורין מעשיו של זה, שלאחר שהיו מאוסין עליו מעשיו הרעים שעשה לשעבר, חזר וחשב לעשותן ולשנות באולתו...

בלשון הנ"ל במור וקציעה, סימן קכג: לפי שהמתפלל עשוי הוא לזכור חטאיו ולבקש כפרת עונות, שהוא עיקר התפלה (כענין שאמר המשורר כי עוני אגיד וגו', ואמר וחטאתי נגדי תמיד), כי איך ישא העבד פניו לשאול לשום דבר מן המלך, בידעו בעצמו שעדיין הוא ב"ח אצלו... עכ"ל.
נציין לגמרא לעיל כא, א: אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שישראל עולין לרגל עומדין צפופין, ומשתחוים רווחים... רש"י: שלא ישמע איש וידוי של חבירו, שלא יכלם.
לכאורה, "וידוי" מאן דכר שמיה, ועיין לשונות שאר ראשונים. מ"מ, מכאן סמך ליעב"ץ זצ"ל: "שהוא עיקר התפילה".

עכ"פ, יש לציין ראשון המפרשים מאמר זה, ואין איש שם על לב, שהוא רש"י כאן: התם מיבעי ליה למיקם - במקום שהפסיעות כלות, ולא לחזור לאלתר. ואם לא עשה כן - נראה כמו שלא נטל רשות להיפטר...
ברבי אברהם מן ההר: בפירוש רבנו שלמה נמצא "התם מיבעיא ליה למיקם", במקום שהפסיעות כלות, ולא לחזור לאלתר [ע"כ]. ובפרק אין עומדין הביא זה הרי"ף, והביא משמיה דרב מרדכי אמרו... זה לא נמצא בספרינו, האי "איבעי ליה למיקם", והא מילתא דרב מרדכי. ומיהו רבנו שלמה הביא מזה "התם איבעי ליה למיקם", נראה דגריס ליה. גם הרי"ף והר"ם גרסי ליה...
לשון הטור: שסופו הוכיח על תחילתו, שלא פסע לאחוריו כדי ליפטר מרבו, כיון שחוזר אליו מיד... מן האפשר שיסודם בפירוש רש"י הזה.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ו' יוני 04, 2021 4:07 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ו' יוני 04, 2021 4:24 am

טור תלגא כתב:נד.
ר' יהודה אומר חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר (ירמיהו ט, ט) על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עובר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו בהמה בגימטריא חמשין ושתים הוו

בפסיקתא דר"כ פסקא י"ג איתא בשינוי לשון קצת:
א"ר יוסי בן חלפתא חמשים ושתים שנים לא נראה עוף כנף על ארץ ישראל, לקיים מה שנ' מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו

ובהערות מהר"ש בובר שם (אות עג) הביא מהקרבן העדה שמפני הגפרית ומלח לא היו יכולים לעוף שם. וכתב שגירסא זו נכונה שהרי מצאנו שלא נתבטל הישוב בזמן הגלות כדכתיב בנחמיה.
וכן פי' ר' יוסף שוורץ בפרי תבואה:
אבל בהוספות שם הוכיח מגמ' דידן שאי אפשר לפרש כן והניח בצ"ע
ועי' בדברי תורה להאדמו"ר ממונקטש ח"ו כ"א

ראה הוספת ר"י שוורץ זצ"ל, מצ"ב.
בפשטות אפשר בכוונת אותו מדרש, שבעצם ירושלמי הוא, בתענית פרק ד הלכה ה: "תני, רבי יוסי אומר, חמשים ושתים שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל, מה טעמא, מעוף ועד בהמה נדדו הלכו", ר"ל אפילו עוף לא נראה טס בא"י, כ"ש איש, שלא עבר שם.
לשון רבי יהודה: "חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה, שנאמר על ההרים אשא בכי ונהי, ועל נאות מדבר קינה, כי נצתו מבלי איש עבר, ולא שמעו קול מקנה, מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו". הלא אינו אלא העתק לשון הכתוב: "מבלי איש עובר". ר"י אינו בא לחדש אלא מניין נ"ב שנים מגימטרייה.
הקושיה מן המפרש לכתוב בנחמיה: וַיָּבֹ֨א חֲנָ֜נִי אֶחָ֧ד מֵאַחַ֛י ה֥וּא וַאֲנָשִׁ֖ים מִֽיהוּדָ֑ה, וָאֶשְׁאָלֵ֞ם עַל־הַיְּהוּדִ֧ים הַפְּלֵיטָ֛ה אֲשֶֽׁר־נִשְׁאֲר֥וּ מִן־הַשֶּׁ֖בִי וְעַל־ יְרוּשָׁלִָֽם: ואשאלם על היהודים וגו' - שאלתי להם על ענין פליטת היהודים אשר נשארו בירושלים מן השבי של בבל. הפליטה - על שם שנצולו מגלות בבל... יש לציין הדבר שאינו מרש"י, כי הפירוש המיוחס לו לספרים עזרא, נחמיה ודברי הימים, לא חוברו על ידו.
מאידך, דבר מפורש ברש"י האמתי - ראש השנה ג, ב: ויבא חנני - מירושלים בא, שכבר עלו בני הגולה מימות כורש, והיו שם בימיו ובימי אחשורוש, וארתחשסתא - זהו דריוש שאחר אחשורוש, שנבנה הבית בשנת שתים לדריוש, והרבה נשארו בבבל, ונחמיה בן חכליה היה שר המשקים למלך בשושן הבירה.
ועיין ספר שער החצר, מצ"ב.

עוד נלע"ד, כי כוונת רז"ל: "לא נראה עוף טס בארץ ישראל, מה טעמא, מעוף ועד בהמה נדדו הלכו", "עוף טס" דווקא אמרו (ולא למעט בני אדם, אלא להדגיש תופעה הייחודית שנבאר תיכף), מהפסוק של "מעוף ועד בהמה נדדו" דווקא, אשר כוונתם לא ל"ציפור בודד" דווקא (אעפ"י שציפור בודד גם לא היה), אלא לעניין נפלא ידוע:
נדידת עופות היא תופעה זואולוגית, המתרחשת בעיקר בעונות המעבר, כאשר מיני עופות רבים נודדים, עם התקרב החורף, מאתרי הקינון שלהם למעונות-חורף באזורים חמים יותר, ושבים, עם התקרב הקיץ, לאתרי הקינון שלהם. העופות נודדים בין אירופה ואפריקה, בין אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית ואף בין הקטבים. העופות הנודדים מאירופה עוברים ברובם דרך ארץ ישראל, ואף שוהים בה לילה אחד או יותר, ומיעוטם, כמו השלווים, חוצים את הים התיכון ונוחתים בחופה הצפוני של אפריקה...
צפרות, תצפית אנושית ויזואלית בעופות, היא השיטה העתיקה והפשוטה ביותר, ברם הנפוצה ביותר, שהפכה לכלי בידי חובבי העופות והמומחים כאחד. הגודל, הצבע, השירה וצורת המעוף הם עזרים בזיהוי העוף ולימוד הנדידה. נתיבי הנדידה הגדולים, שתועדו בסוף המאה ה-19, רוכזו מאלפי תצפיות באזור אחד, במהלך העונה הקצרה יחסית של הנדידה...
בתנ"ך מוזכרת הנדידה העונתית במספר אופנים: "המבינתך יאבר נץ, יפרש כנפו לתימן" (איוב, ל"ט, כ"ו), "גם חסידה בשמים ידעה מועדיה - ותור וסיס ועגור שמרו את עת בואנה" (ירמיהו, ח', ז')...

הרי התופעה הזאת מושרשת עמוק היטב בטבע, אפשר מששת ימי בראשית, כאשר מסלול נדידת העופות קבוע הוא, בלתי משתנה לעולם, בעוד כאן אירע דבר מופלא משך נ"ב שנה, והשתנה המסלול של נדידת עופות, שמצאו "מסלול עוקף", בהוציאם את א"י מחוץ לתחום נדידתם.
מסתבר שזוהי משמעות אמתית של לשונם: "לא נראה עוף טס בארץ ישראל, מה טעמא, מעוף ועד בהמ"ה [= נ"ב שנה] נדדו - הלכו".
הלשון "לא נראה" עוף טס בארץ ישראל, במקום נוסח פשוט "לא טס עוף בא"י", מכוונת כמו"כ לביאור זה, היות והנדידה ניכרת עיקרה דרך תצפית דווקא, ע"ד המובאה הנ"ל.

מן העניין לציין גם מדרש תהלים מזמור יא: נודי הרכם צפור, אמר ר' אחא, בשעה שגלו ישראל היו אומות העולם אומרים להגלותן ממקומן, אמרו כנוד נדדו הרב ותלמידו, נודו כתיב נודי קרי, כלפי מעלה וכלפי מטה אמרו, כלפי מעלה כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו, ואין איש אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר ה' איש מלחמה, ואין מקומו אלא בית המקדש, שנאמר זאת מנוחתי עדי עד.
ושם מזמור פד: אמרו ישראל, עד מתי יהיו שונאין אותנו ואומרים כצפור נודדת [מן קנה] כן איש נודד ממקומו, וכן הוא אומר נודי הרכם צפור, לא אמר כיונה, אלא כצפור, היונה היו נוטלין גוזליה והיא חוזרת למקומה, שנאמר כיונה פותה אין לב, אבל הצפור הזה אינו כן, אלא ילדה במקומה, וכשנוטלין גוזליה אינה חוזרת למקומה, כך משלו הרשעים הקדוש ברוך הוא וישראל כצפור, אמר להם גם צפור מצאה בית ודרור קן לה.
ובשמות רבה - פרשת בשלח פרשה כ סימן ו: וכיון שיצאו ישראל ממצרים, נשרף פרעה באש שנא' תשלח חרונך יאכלמו כקש, ישבו להם ישראל במקום אחר, שנאמר ואהיה כצפור בודד על גג, ואח"כ ברחו כצפור ממקום למקום, שנא' כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו, וכשבאו לא"י מצאו להם קן, שנאמר גם צפור מצאה בית, וכן דוד אמר עד אמצא מקום לה' - משכנות לאביר יעקב, לכך נאמר נפשנו כצפור נמלטה...
קבצים מצורפים
שער החצר.pdf
(676.83 KiB) הורד 136 פעמים
אהל צבי.pdf
(496.6 KiB) הורד 165 פעמים
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב ו' יוני 04, 2021 4:22 pm, נערך 3 פעמים בסך הכל.

סמל אישי של המשתמש
אהרן תאומים
הודעות: 2563
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: בארא פארק
שם מלא: אהרן פרנקל תאומים
יצירת קשר:

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אהרן תאומים » ו' יוני 04, 2021 8:41 am

הדרש מהפסוק ככלב שב על קיאו נאמר במסכת יומא דף פו ע"ב שלוש פעמים היחידים בש"ס נקבצו למסכת יומא בה נאמר ביטוי זה ממשלי כלב שב על קיאו ולמעשה חמש פעמים מדובר בענין כלב במסכת יומא!! ואפשר שהכל נשזר ומסביר מאחד על השני.
הראשון בדף כ"א ע"ב והתניא א''ר חנינא סגן הכהנים אני ראיתיה ורבוצה ככלב לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני ובמקדש שני,
השני (שעליו נסוב דיון לעיל) בדף נג ע"ב אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום אמר ליה רב מרדכי כיון שפסע שלש פסיעות לאחוריו התם איבעיא ליה למיקם משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו תניא נמי הכי המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום ואם לא עשה כן ראוי לו שלא התפלל,
השלישי בדף פג במשנה ואח"כ גמרא וברייתא בענין זה בדף פד, מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ור' מתיא בן חרש מתיר,
ועוד פעמיים בדף פו ע"ב בשני דרכים ללמוד הפסוק הנ"ל, ת''ר עבירות שהתודה עליהן יוה''כ זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר ואם שנה בהן צריך להתודות יוה''כ אחר ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן עליו הכתוב אומר {משלי כו-יא} ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו
רבי אליעזר בן יעקב אומר כ''ש שהוא משובח שנאמר {תהילים נא-ה} כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו וגו' כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר,
ונראה (וכעין דברי הב"ח) שדברי רב מרדכי נסובו אכן על זה שאחר שפוסע לאחוריו עושה שלום בסיום שמונה עשרה לא יחזור למקומו לאותו מקום שהתפלל שמו"ע לומר את הוידוי אשמנו בגדנו כי הרי בשמונה עשרה אומר סלח לנו אבינו כי חטאנו, וזה היה המחלוקת בפירוש הפסוק כלב שב על קיאו כסיל שונה וגו', האם ראוי לחזור ולהתוודות וזה הוא כעין נשיכת הכלב השוטה (הכסיל) שחוזר ולקח כבד הכלב לרפואתו, כך השב ומתוודה וכראב"י שהוא משובח, או שאין ראוי לשוב ולהתוודות וזה הרמז בבית שני שנצבר מהקרבנות על המזבח כצורת כלב מפני שחטאו והביאו קרבנו ושוב חטאו וכפי שנדרש הפסוק הוקר רגלך מבית רעך בחגיגה דף ה ועיין בתוספתא כאן פ"ד, וזה הוא כפי רב הונא שנעשית לו כהיתר.

.השוחט
הודעות: 988
הצטרף: א' פברואר 17, 2019 7:23 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי .השוחט » ו' יוני 04, 2021 12:19 pm

שיעור בענין "מעלה עשן בקטורת"
שנמסר לפני כמה ימים על ידי אדמו"ר ממודז'יץ שליט"א.
שלחו לי במייל.
קבצים מצורפים
שיעור בדין 'חיוב מעלה עשן בקטורת כ סיוון תשפא.pdf
(700.43 KiB) הורד 73 פעמים

אִיךְ-מֶיְין
הודעות: 295
הצטרף: א' יוני 26, 2016 10:26 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אִיךְ-מֶיְין » ו' יוני 04, 2021 12:31 pm

נ.
בגמרא "ושעירי עבודת כוכבים" – הנה בפרשת שלח (במדבר טו כב) ציבור שחטאו בשוגג בע"ז מביאים פר לעולה ושעיר אחד לחטאת: "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת" וא"כ קשה מהו 'שעירי' לשון רבים.

וברבנו אליקים כאן כתב: "לאו תרויהו שעירי נינהו אלא פר ושעיר".

והתוס' תרצו: דס"ל כמ"ד בהוריות דכל שבט ושבט מביא שעיר בע"ז, ולכך נקט 'שעירי', ויעויי"ש למה בפרים לא נקט 'פָּרֵי', ויעויין גם בתוס' ישנים.

אִיךְ-מֶיְין
הודעות: 295
הצטרף: א' יוני 26, 2016 10:26 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אִיךְ-מֶיְין » ו' יוני 04, 2021 1:25 pm

נד.
בגמרא: "במאי עסקינן? אי נימא במקדש ראשון - מי הואי פרוכת? אלא במקדש שני - מי הוו כרובים? - לעולם במקדש ראשון, ומאי פרוכת - פרוכת דבבי. רב אחא בר יעקב אמר: לעולם במקדש שני, וכרובים דצורתא הוו קיימי".

והר"ח כתב: "סוגיא דשמעתא במקדש ראשון, היה בו הארון והיה כותל, ולא היה בו פרוכת, ובמקדש שני היה בו פרוכת ולא היה בו ארון וכו'".

ובקונטרס חידושי מרן רי"ז הלוי ליומא: הבין דרבינו חננאל מפרש דלא היה כלל פרוכת במקדש ראשון, אף בדבבי, וכתב דהר"ח מפרש, דלשינויא דרב אחא בר יעקב, דמשני לעולם במקדש שני, באמת לא היה כלל פרוכת במקדש ראשון.

והקשה ממקרא מפורש: דעשה שלמה פרוכת בבית ראשון, "וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ וַיַּעַל עָלָיו כְּרוּבִים" (דה"י ב' ג' י"ד) .

ויעויין עוד בברכת הזבח מנחות צח. ויעויין בספר עמודי שש, (תולדות הגרש"ש קרליץ), מה ששאל את הרב מבריסק בעניין זה, ומה שענה, (וכפי הנראה מעשה זה היה לפני שנכתב הקונטרס ליומא, ששם נכתב באופן אחר, ודו"ק).

עמודי שש.jpg
עמודי שש.jpg (149.7 KiB) נצפה 3375 פעמים
נערך לאחרונה על ידי אִיךְ-מֶיְין ב ו' יוני 04, 2021 5:19 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

.השוחט
הודעות: 988
הצטרף: א' פברואר 17, 2019 7:23 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא - מדף נב עד דף ס

הודעהעל ידי .השוחט » ו' יוני 04, 2021 3:11 pm

המשך הערות מהמחזור הקודם.

נב.
א. תדע דכל היכא דקא חשיב כותלים וכו'. אף דמתני' איירי בבית שני ואנן איירינן על המקרא המדבר בבית ראשון, מ"מ סבירא ליה לרבינא דבכגון דא זה סגי כדי לבאר שגם כוונת המקרא בבית ראשון הוא על דרך כוונת המשנה בבית שני.
ב. בעי יוסף איש הוצל וכו'. קצ"ב דבסמוך מסיים הבעיא בלשון איבעיא להו, והיה צריך לסיים ואיבעי ליה כלומר ליוסף איש הוצל. ואי הוי איתמר אמר יוסף איש הוצל היינו מפרשים דהוא אמר דחכמים כך איבעיא להו, והיה זה תואם למה שאמר רבי נתן דלא הכריעו בו חכמים. אבל השתא דאיתמר בעי יוסף איבעיא להו קצ"ב.
נב:
ג. והתניא הוא יוסף וכו'. עי' תוס' דבנדה מנו רק מה שדומה לאסי. ולכאורה עדיין צ"ב מדוע לא מנו כאן אסי. וביותר תמוה דרב אסי אמורא ורשימה זו היא ברייתא במכילתא. א"כ בלאו הכי רב אסי רק התכוון לומר על עצמו שהוא כמו אותו קדמון. ולפ"ז יש לומר דקושיית התוס' מדוע רב אסי לא אמר על עצמו את כל הרשימה, והשיבו כי מנה רק מה שדומה לאסי. אבל על כאן לא שייך כלל להקשות מדוע לא מנה אסי. ויל"ע.
ד. ויעלו עולות כבשים. יושם לב שכבשים אינו לשון המקרא, אלא זו הצעת הצד הראשון, דפרים קאי רק על השלמים אבל העולות לא נתפרשו מה הם וייתכן שהיו כבשים. ופשוט. וראה כאן ברש"י דנפ"מ לפיסוק הטעמים. (יש לברר מה מתכוון רש"י גרש, ושמעתי שהכוונה קדמא ואזלא על ויעלו עולות, וה"ה אפשר זקף קטון, והאתנחתא תהיה על תיבת לה' ודוק). ולכאורה גם בחמשת המקראות חלקם טעמם מוכיח עליהם, וכגון עקרו שור הוא סוף פסוק. ורחוק שרש"י יפרש שם דבאמת הטעם שלנו בכל מקום הוא לאחד הצדדים, אבל להצד השני גם הטעם באמת ישתנה. ועדיין צ"ב. ושמעתי שבריטב"א כתב דהספק הוא לולא הטעמים אבל באמת הטעמים מכריעים בכל הה' מקומות ועדיין יל"ע.
ה. שלא להבעית. יש ללמוד מכאן החשיבות במניעת בהלה מחבירו. שויתרו על תפילה מועילה שכזו (זמן כזה, איש כזה, מקום כזה, עת רצון שכזו מיד אחרי ההקטרה), הכל כדי שלא להבעית את ישראל.
וכתב לי רד"כ; וַיִּשְׁלַח שָׁמָּה סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד וַיָּבֹאוּ לַיְלָה וַיַּקִּפוּ עַל הָעִיר. וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם וַיֵּצֵא וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה. וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם. וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר ה' פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע. פירש הרד"ק "הראה לו האל כן לחזק לבו שלא יפחד". מכאן מוסר השכל, מה מעלתה של הרגעת אדם מישראל, שהרי לא התפלל אלישע לנס אלא כדי להרגיע את אותו נער. עכ"ד.

נג.
א. להוציא מליבן של צדוקים. אין הכוונה רק להוציא, שהרי באמת צריך לידע הדין, ובפרט שיש לכאורה משמעות הפוכה, וצריך לומר את הדין ומקורו, אלא כלומר דבר זה הוא שלא כהצדוקים שלא היו מודים בזה. (יש לפעמים נפ"מ לדינא לדעת במה אין הצדוקים מודים כגון בהורו ב"ד או זקן ממרא). ומצינו במובן זה במכות ה: לגבי עובדא דיהודה בן טבאי שהרג עד זומם להוציא מליבן של צדוקים. ויש עוד כהנה.
ב. או שחיסר אחת מכל סמניה. לכאורה הכוונה בקל וחומר אם על מעלה עשן חייב מיתה כל שכן על עיקר סממניה ויל"ע. וכמדומה שדעת הר"מ שמה שאמרו להלן בשאר קטורת הכוונה לקטורת שהיה אהרן יכול להכניס בכל עת שרצונו לבוא אל הקודש מלבד יום הכפורים, אבל לדורות בקטורת דהיכל באמת חייב מיתה רק על יא סממנין ולא על מעלה עשן שאינו מרכיב בקטורת עצמה רק דבר חיצוני לצורך העלאת תמרתו ויל"ע בכל זה.
ג. שתי הקטרות. זח"ג לדינא דהיה מקום להבין דאף אם חייב על קטורת חסירה, היינו כשהחסיר מהקטורת שחייב בה, אבל קמ"ל דאף על קטורת שאין חייב בה, אם מקטירה חסירה חייב מיתה.
ד. כיון שהגיע לשמי קורה וכו'. לפי זה לכאורה מאי דתנן ונתמלא כל הבית עשן ויצא. היינו שהיה עליו להמתין מעט עד שיתמלא ורק אז לצאת. ואם כנים אנו בזה לכאורה קצת יש לתמוה מדוע לא התפלל אז את התפילה הקצרה לפני ולפנים. ויל"ע.
ה. שהורו הלכה בפני רבן. יש כאן חידוש שהרי על חיסור סממנין אע"פ שנצטוו לא מסתבר שנענשו לפי שלא נתפרש עדיין עונש, ולכאורה על הורייה בפני הרב לא נתפרש כלל לא האיסור ולא עונשו ואעפ"כ על זה לא קשיא לן שנתחייבו מיתה לשמים. ומכאן הערה מוסרית שעל ענייני דרך ארץ אדם נתבע ונענש על כך שלא הבין לבד.
וכתב רד"כ בזה"ל; כמו כן קשה הכיצד היה ראוי שמואל להענש כמורה הלכה בפני רבו והלא היה צעיר לימים וטרם היה בר חיובא בדיני אדם ושמים. ועוד, למה חמורה כל כך הוראה בפני רבו יותר משאר עוונות החמורים, ואין לומר משום שמזלזל ברבו שהרי אין הדין כן בשאר זלזולים. ועוד, מנין אזהרה לעוון זה. אלא שחומרת מורה הלכה בפני רבו היא מדין 'רודף' בעצם ההיררכיה של פסיקת ההלכה בישראל. ודומה לזקן ממרא. וקיים צורך להצלה גם כשאין החוטא בר עונשין. בדומה לכך שקיים דין רודף גם בתינוק.
נג:
ו. דתירום רישך אכולא כרכא. רש"י פירש שיהא ראש הישיבה. ובר"ח מביא עוד פירוש שתהא הלכה כמותו.
ז. אמר ליה רב מרדכי כיון שפסע. לא בא לחלוק אלא להוסיף. והא דתניא נמי הכי קאי אעיקר דברי רבי אלכסנדרי.
ח. ולא תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים. בעלי מוסר העירו מכאן, בוא וראה כמה גדול כחה של תפילה מעומק הלב, שהרי אותו עובר דרכים מבקש לצרכו הפרטי נגד טובת העולם, ובכל זאת כדי לבטל בקשה שאינה הוגנת זו יש להפעיל את הכהן גדול ביום הכיפורים בהיכל רגע אחרי ההקטרה, בזמן שחסכו כל מילה כדי שלא להבעית.
ט. אל תהי רגיל לעשות כן שלא להבעית. כבר הבאנו לעיל במתני' אודות ענין זה שלא להבעית. ורואים אנו כאן שאפילו תפילת אדם גדול כשמעון הצדיק שבו היה מעשה כדאי' בתו"י בשם ירושלמי, והוא באמת היה סבור שהתפילה עדיפה ואעפ"כ לא צדק ולא הסכימו לו חביריו. ובנותן ענין לציין המעשה הידוע שרבי ישראל מסלנט הקדיש את לילו האחרון לחייו להרגיע את הבחור ששימשו, שלא יפחד לשהות עם גופו הטהור לאחר פטירתו לפנות בוקר עד שייפתחו השערים ויוכל לקרוא לאנשים.
י. גבוה מן הארץ ג' אצבעות. לכאורה מכאן ראיה שאין זו האבן המקודשת למוסלמים ואכמ"ל. (כי לכאורה אבן זו היא ראש ההר הטבעי שסביבו בנה הורדוס את רחבת הר הבית המיושרת ומורחבת באופן מלאכותי וא"כ בימי בית ראשון היה המפלס הרבה יותר נמוך וודאי לא לאבן זו הכוונה).
יא. כן הזהב שבהיכל. לכאורה היה זה כלי שהביאו לצורך זה ולא היה קבוע שם.
יב. שניה מאי היא. לכאורה פלא מדוע לא אמרו שהשניה היא זו שייחסו מקודם לר' שמעון דהיינו לא יוותר דבר. והעירוני שאולי גם זה מדברי ר' מתיא שכך קיבל.

נד.
א. אתה מאי אתה אומר. לכאורה מדוע עסק רבי מתיא בענייני הארון בהיותו ברומי. אפשר דחשב על כך שחלק מכלי בית שני ברומי הם ומתוך זה בא לעסוק בענין הארון שודאי אינו ברומי אבל אולי הוא בבבל. ואפשר עוד שכחיזוק נגד טומאת ארץ העמים חשב מחשבות על מקור הקדושה של עם ישראל בית קדשי הקדשים והנמצא בו. ואפשר בראותו עיר רומי וכל המונה על תילה בנויה זכר את עיר האלוקים המושפלת עד שאול תחתיה, שתיבנה בב"א. העירוני עוד שמשיח ישוב בשערי רומי (וזה נתגלה ע"י אליהו בפתח מערת רשב"י) ונזכרו בו ובבנין הבית שאז יוצרכו לארון.
ב. הכי נמי דלא גלו והתניא. כדרך חז"ל שבמקום לומר והא עינינו רואות שהיבוסי אינו יושב היום בירושלים העדיפו להביא ראיה מהמקראות ופירושי חז"ל. וכן להלן לגבי בני שמעון בשעיר. ואגב פשוט שאין כוונת רבה שהיבוסי גלו בזמן החורבן, אלא הורישום באיזשהו שלב אחרי כתיבת ספר שופטים, אלא שאם עדיין היו שם בזמן החורבן והם לא גלו א"כ אי אפשר לומר שלא עבר אדם ביהודה ושהיתה הארץ גפרית ומלח, וע"כ שאז כבר לא היו שם ובגלות ישראל ממקומם שממה בזה הארץ. והעירוני דאפשר שכוונת הפסוק שהיבוסי ישבו עם בני בנימין וכלומר דגם בנימין ישבו שם עד היום הזה והראיה היא מכך שבנימין גלו. ויל"ע.
ג. וחכמים אומרים ארון בלשכת העצים. כלומר לא כדברי ר"א דאמר במקומו ולא כדברי ר"י שאמר גלה לבבל, אלא מכריעים דנגנז במקומו.
ד. אמר רנב"י אף אנן וכו'. מכאן ראיה נוספת לשיטת תוס' בכ"מ דסתם רב נחמן אינו ר"נ בר יצחק אלא רב נחמן בר יעקב, ודלא כרש"י, שהרי ר"נ לגירסתנו הוא דאמר תנא וכו' ואמר עלה רנ"ב יצחק דא"צ לברייתא אלא תנן לה במשנתינו. וראה בסמוך כמה ראיות ואת רובן הביאו התוס' בעצמם.
כתב רד"כ; אמנם סתם רב נחמן הוא רב נחמן בר יעקב מוזכר בשם אביו במקומות שנצרכו לבדלו מרב נחמן אחר המוזכר שם. כתובות דף קד ע"ב: שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב" . גיטין דף לא ע"ב: רבא ורב נחמן בר יצחק הוו יתבי, הוה חליף ואזיל רב נחמן בר יעקב דיתיב בגוהרקא דדהבא ופריס עליה סרבלא דכרתי, רבא אזל לגביה, רב נחמן בר יצחק לא אזל לגביה, אמר: דלמא מאינשי דבי ריש גלותא נינהו, רבא צריך להו, אנא לא צריכנא להו". בבא בתרא דף נב ע"א: אמר רב נחמן בר יצחק, אישתעי לי רב חייא מהורמיז ארדשיד דאישתעי ליה רב אחא בר יעקב משמיה דרב נחמן בר יעקב". סנהדרין דף ח ע"א: שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב" . סנהדרין דף כד ע"ב: שלח ליה רב נחמן בר רב (חסדא) /מסורת הש"ס: רב יצחק/ לרב נחמן בר יעקב".
ה. עד שיצתה נשמתו. מוכח להלן דלא משום שעמד לגלות הסוד אלא משום שעמד לזון עיניו בכלי המקדש בזמן שאין רשות ונתחייב משום ולא יראו כבלע את הקדש ומתו. וקצ"ב דלכאורה חיוב מיתה לא חל עד שיראה. ואפשר שכבר הספיק לראות. ובזה יתבאר וידעו ביחוד, כלומר כשראו ריצפה משונה היתה זו רק השערה אבל כשיצתה נשמתו או יצאה אש ושרפתו ידעו בוודאות שהציץ וראה ארון ולכן נתחייב מיתה. ונצטרך להוסיף שבשעה שהציץ כבר היה מזיד.
ו. נתגרשה קאמרת. בס' המקנה כתב דבאישות דילן ע"י גירושין מתבטלת גם דרגת האירוסין, אבל כלפי שמיא, יש מצב של גירושין רק מהנישואין ולעולם לא ירדו ישראל מחיבת אירוסין.
ז. שלוש עשרה פרוכות. מה שסיים רש"י הכי נמי במקדש ראשון, אין כוונתו הכי נמי שהיו שתי פרוכות בדביר אלא כשם שבשני היו פרוכות בפתחים כך היה בראשון ולעולם אחת היתה שם וכן משמע לשונו לעיל ד"ה ויוצאין.
ח. וכרובים דצורתא הוו קיימי. קצת משמע דאותן שהיו בראשון נשמרו לשני. וזה יתכן רק לפי' השני ברש"י שהיו חקוקים בעץ אבל אם היו מצויירים בסממנין לכאורה לא שייך. ונפרש הוו קיימי שם אבל צויירו מחדש. ולהלן בעמ' ב' פירש"י שבחורבן בית שני קילפום מהקירות. וא"כ שפיר אולי שייך גם בסממנין. ואגב ידועה הקושיא איך יתכן שהיו מעורין בזמן החורבן והוא אין לך אין עושין רצונו של מקום גדול מאותה שעה. ויש שרוצים ליישב דזה היה מעשה בבית שני וכדמשמע מרש"י שהוצרך לפרש שקילפום כי לא היו כרובים דשלמה ממש להוציאם, ולגבי צורתא הזה לא נאמר שהיו תלויים בעשיית רצונו ית' אלא חקוקין או מצויירים היו מעורין תמיד.

נד:
ט. שברכתן ברכה וכו'. בתו"י פי' שהמברכם מתברך והמקללם מתקלל. ולכאורה מה הכריחו לזה. ואפשר שלא מצינו מקור שיש לישראל כח לברך ולקלל. ועוד אפשר דזה לא מראה כל כך על חשיבותן כמו שמשמיא חפצים בברכתן ומענישין על קללתן.
י. גשם מטר וגשם מטרות. מרש"י קצת משמע שהדיוק מד' לשונות; גשם, מטר, גשם, מטרות. ולו"ד אפשר דשלג הוא חדא, וגשם מטר אחד, ומטרות שנים.
יא. ירה בים, לכאורה מהלשון ירה לא מוכח כלל שירה בים. ואפשר דדייק לה מלשון הטבעו שטובעה בים.
יב. וחכמים אומרים אלו ואלו מציון. בפשטות הכוונה תולדות השמים והארץ. ותוס' פירשו אמצע העולם וצדדיו. ומהרש"א בח"א תמה מאד מה ראו על ככה. אמנם בתו"י רואים שגירסתם להני חכמים בסוף הברייתא הקודמת, וגרסו שם כמו בילקוט ר"י אומר מציון, וחכמים אומרים וכו' כלומר כמו ר"א ור"י דנבראו מאמצע או מצדדין אלא דגם אלו גופן נבראו מציון.

נה.
א. מצדד ידו למטה. מצינו לשון צד גם על מעלה ומטה, כדאמרינן בצד העליון וכדומה, וזו גופה הצידוד שלוקח ידו לצד מטה ומשם מזה כלפי מעלה ואח"כ להיפך. והנה רש"י כתב כאן דיורד והולך, ולהלן בתו"י (נדפס נח.) ד"ה שלא כסדרן כתבו דבז' תחתונות אינן צריכין להיות בסדר, ובלבד שיהיו כולן למטה מעליונה. ועוד יש להעיר דהסדר גם לרש"י הוא בכנגד עובי הכפורת אבל ודאי לא הוצרך לכוון שיפלו ברצפה כסדר.
ב. חידה. היכן מצינו חמש פעמים את המילה "אחת" בזו אחר זו ברציפות.
ג. דברי ר' מאיר. זה א"ש כסתם מתני'. ובמסוה"ש דבילקוט הגירסה להיפך, וכמדו' שכן נראה ברש"י ודוק.
נה:
ד. כי אתא רב דימי וכו'. כלומר דרב יוסף איתותב, כיון דרבי יהודה אית ליה כתיבה א"כ אם נפרש תערובות חובה בנדבה, נכתוב, וע"כ תערובות היינו בחטאת שמתו בעליה ולזה לא מהני כתיבה. ולהלן נו: פריך אם רב יוסף איתותב א"כ מה התשובה מדוע לא כתבו על הכנים שבהיכל.

נז.
א. אני ראיתיה ברומי. בתו"י (נדפס עוד כמה דפים ושייך לכאן) כתבו שבא לחלוק על מתני'. ותמהו הרי גם המשנה אומרת אם נגעו נגעו ועי"ש. ועדיין יל"ע מדוע באמת לא נפרש שלא בא לחלוק על המשנה אלא רק לציין שאכן לפעמים נגעו.
ב. שם. יש כאן הערה מוסרית. הוא נמצא באוצר המלך, צריך לבחור איגרות ולקורען וכדומה, מתרגש למראה כלי המקדש, ובכל זאת מיישב את דעתו לעיין בפרוכת עיון הלכתי. ומסתבר שהיה בזה גם מהלך של ניצחון הרוח היהודית על החומר הרומאי. באותו מקום בו בא לידי ביטוי הכי גדול נפילת יהודה, שם ממש, על רקע הכלים השבויים, ממשיכים לעיין בדברי תורה, הנצח של עם ישראל.
נז:
ג. נתערבו כוסות בכוסות. הב"ח מקשה הא זה מרובה ואדום, אלא משום חולשא דכה"ג. ויל"ע הא תינח דכה"ג עלול לטעות ולאו אדעתיה שטעה, אבל כאן הוא בא לימלך בנו או בעצמו מה לעשות, והוא מסתפק, אם כן הוא יודע שנתערבו לו הכוסות, יבקש מאחד מאחיו שאינו במצב של חולשה שיבדוק עבורו.

נח.
א. מאי לאו הושיב מזרק מלא בתוך ריקן. יתכן שהמזרק של הפר היה רחב יותר משום דדמו של פר מרובה משל שעיר ושפיר היה יכול להיכנס של השעיר בשל הפר. ואתי שפיר מדוע הכניס בדוקא את דם הפר לתוך המזרק שבו דם השעיר כדי לרוקן את מזרק הפר שיוכלו להכניס בו את המזרק השני הצר. (העירוני דאם היו המזרקים בצורת חרוט, הרי הם יכולים ליכנס זה בזה אף כשהם באותו הגודל). אבל לא נתבאר בגמרא מה הענין בכלל בהכנסה זו. וקצת משמע דיש טעם לדבר שהרי למאי דדחינן עירה וכו', שואלים הא תנא רישא וכו' כלומר ומה ענין בכך לחזור ולערות משמע דכאן לא קשיא להו. ואפשר דהרי היה שם לבדו ואחר שעירב את הדמים יישאר בידו כלי ריק באין כהן אחר למסור לו ויצטרך להניחו על הרצפה ואין זה דרך כבוד או להחזיקו בשמאלו בשעת העבודה בימין והוי טירחה ואולי גם לא דרך כבוד להחזיק כלי ריק בעת עבודה. ולפ"ז למסק' דעירה באמת יל"ע מה עשה בכלי הריק.
ב. לא עירה וכו'. לכאורה איו זו מסקנה ממש אלא דחייה אם נרצה לומר דפסול אבל אם כשר שפיר יש לפרש מתני' כדס"ד דרב חסדא. וכמדו' שהרמב"ם פסק דכשר, (הן מצד דלאיכא דאמרי הכוונה דמצד מין במינו ל"ח, ומצד דרך שירות הא תנא דבי רי"ש בסמוך דכשר, ויותר מכך, שהרי בדברי תנא דרי"ש כלול דסו"ס כשר למעשה אופן זה), וא"כ יל"פ מתני' הושיב מלא בתוך ריקן, ומנין לרש"י (וכמדו' שכך גם הר"מ ובעלי סדרי העבודה) לפרש עירה.
ג. כדי לערבן יפה. כמדו' דכך נוהגים בשבע ברכות, לשתות מכוס ברהמ"ז, ואז לערות לתוכה מכוס הברכות, ושוב לערות לכוס הראשונה. אבל דומה ששם הענין לא כדי לערות יפה אלא כדי שבשתי הכוסות יהיו משתי היינות ואינו ענין להכא. וכאן האי עירוי הוא רק דחייה וכנ"ל אלא שפסקוהו, וגם אינו דומה כאן דהיה דין נתינת דם בהמשך העבודה משני הדמים ויש לחשוש שאם לא יתערבו יפה נמצא שנותן רק מדם אחד, ולכן אע"פ שיש בילה בלח בלא עירוי מ"מ מהדרינן בזה, משא"כ שם כדי לקיים שתיה משני היינות סגי לסמוך על בילה כל דהו.
ד. שאני רגל דלא מצי מבטיל ליה. עי' רש"י ומשמע קצת דכוונתו באופן טכני דיקשה על חבירו לבטל שם רגלו זמן רב כל כך. אמנם אולי יל"פ דזו סברא יותר מהותית, דלא שייך לומר על רגל של אדם שמבטלין אותה למקום מסויים אפילו לזמן קצר. ויל"ע.
ה. איכא דאמרי דרך שירות וכו'. כלומר הא פשיטא ליה דמין במינו אינו חוצץ. וקצ"ב איך משמע לתנא דבי רי"ש מהפסוק דהיינו שרות אחת ואכ"מ.
נח:
ו. אמר לך רבי עקיבא מדינא בההוא קרן וכו'. יל"ע אי השתא הדר ביה ממאי דאמר דר"ע לא יליף פנים מחוץ, ולעולם הוי יליף רק משום האי עניינא לחזור לקרן שפגע, זה מבטל ענין הפנייה לימין. או דאי הוי יליף פנים מחוץ היה דין פנייה לימין גובר על האי עניינא, ותירוץ זה מתבסס על המשך התי' הקודם דר"ע לא יליף פנים מחוץ ואין דין ימין, ומאי דקשיא לך מאי דבעי ליעביד, על זה מטעימים משום לחזור לקרן שהזניחה. ועי' מש"כ להלן נט עמ' א'.

נט.
א. אי הקפה ברגל ילפי' פנים מחוץ. מכאן משמע להדיא כהצד השני שכתבתי מקודם, כלמר דאי ילפי' פנים מחוץ הרי ר"ע היה מודה ולא היה כדי דחייה מצד לחזור לקרן שעזבה. ודוק.
ב. הקפה ביד. לכאורה הסברא בזה דהקפת יד גריעא מהקפת רגל היא דזה לא נחשב פנייה כלל מה שמטה את ידו ואנן ילפינן דפניות יהו לימין. ויל"ע דהא המקור מהבקר של ים שעשה שלמה מראה על פנייה לימין בדבר עומד במקומו. אמנם להלן (לגירסת הגר"א דזה לא תי' בפני עצמו) אי' הסברא משום דכולה מזבח כחדא קרן דחיצון ולא ילפי' מיניה משמע דודאי לא הוי פנייה או דעכ"פ הלימוד במקורו הוא רק בחיצון וכל הנידון הוא למילף פנים מחוץ. ואכמ"ל.
ג. רבה בר רב שילא וכו' טהר טיהרא והוי פלגא דיומא. מענין שזה הוא האמורא הראשון הנזכר בש"ס וגם שם דבריו על טהר יומא.
נט:
ד. עד כאן לא פליגי אלא מדרבנן. לכ' הייינו דלר"מ ור"ש משלם קרן מדרבנן כדפירש"י משא"כ לרבנן פטור מלשלם, אבל גם חכמים מודים דאסרו רבנן ליהנות בלא ליתן דמיהן.

ס.
א. לרבי דוסא דאמר ראויין לכהן הדיוט מאי איכא למימר. לכאורה כוונתו פשוטה דלר"ד אין הפירוש והניחם שם לשון גניזה ואיסור הנאה אלא לאסור לשמש בהם לכה"ג ביום הכיפורים אחר, וא"כ לא מצינו כאן כלל איסור אחר שנעשית מצוותו. ולכאורה קצת ייפלא על רש"י שהוצרך להביא כאן הא דבגד"כ דהדיוט אין בהן מעילה, ומשמע שפירש דכיון דלר"ד מותרין לכהן הדיוט ע"כ אין בהן מעילה. ומשמע דהיה מקום להבין דנעשית מצותן העיקרית לכה"ג, למרות שמותרין לכהן הדיוט, ואף אם לא נאמר בהן והניחם לשון איסור, מ"מ מהיכי תיתי שבאמת לא אסורין בהנאה שנלמד מזה לשאר מקומות, ועל זה הביא דכיון דכה"ד משתמש בהן ע"כ כאילו נתפרש בזה דמותרין בהנאה ויל"ע.
ב. ועגלה ערופה. לכאורה שם לא שייך מעילה כלל. ומוכח דמדמין איסור הנאה לאחר שנעשית מצותו לדין מעילה. ובאמת מבואר דהנשרפים אפרן מותר משום דכבר נעשית מצותן ואע"פ שרוב הנשרפין אינם קדשים. ולפ"ז צ"ב על רש"י לעיל סוף עמ' ב' שהוצרך לומר לגבי תרוה"ד דכיון דיש איסור מחמת קדושה ממילא יש מעילה.
ג. הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. מתבאר בסוגיא דהיינו מי שדינו מעכב, כלומר בגדי לבן לר"י בפנים ולר"נ אף בחוץ, גורם שזה שהוקדם לו נפסל ודוק.
ד. בגדי לבן בחוץ, רש"י הזכיר שפיכת שיריים. אמנם ר"נ מודה בזה כמבואר להלן אבל מכח מיעוט מיוחד. ומש"כ רש"י דבשחיטה וחפינה מודה ר"י, שחיטה מפורש בסוף עמ' ב' וחפינה לכאורה הסיק רש"י מעצמו דהוי דומיא דשחיטה וצ"ב.
ס:
ה. אלא היינו טעמיה דרבי יהודה. אין הכוונה לדחות את דברי ריו"ח ולומר מהלך אחר, אלא זה ביאור בכוונת ריו"ח דלזה נתכוון מקרא אחד דחוקה שנאמר בו ב' מיעוטי, וכדמוכח להלן בסוגיא להדיא. עי"ש ברש"י ד"ה ומי אמר ריו"ח.
ו. דברי ר' עקיבא רי"א וכו'. ראה במסוה"ש גירסה אחרת. אמנם סוגייתנו גורסת בהכרח שהתנא השני הוא רבי יהודה. וגם מוכח דלא הוי ר' נחמיה, דהא סוגייתנו סוברת בדעתו דס"ל שפיכת שיריים לא מעכבי כפרה ולכן יש מקום למעטם בשונה משאר בגדי לבן. ומה שאמרו כדתניא הכוונה לההוא חד דאמר שפיכת שיריים איכא בינייהו. וקצ"ב לפ"ז אמאי לא תסתיים דריו"ח הוא דאמר כן ודוק.
ז. ואם איתא יחזור ויחפון. רש"י פירש על הפר, והיינו משום דעל שחיטת שעיר לק"מ דהא באמת זמנו אחר הקטורת.

טור תלגא
הודעות: 453
הצטרף: ו' אוגוסט 26, 2016 11:16 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי טור תלגא » ו' יוני 04, 2021 4:56 pm

באמונתו כתב:
טור תלגא כתב:נד.
ר' יהודה אומר חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה
וכן פי' ר' יוסף שוורץ בפרי תבואה:
אבל בהוספות שם הוכיח מגמ' דידן שאי אפשר לפרש כן והניח בצ"ע

ראה הוספת ר"י שוורץ זצ"ל, מצ"ב.

יש"כ גדול על המציאה באהל צבי ומי יתן ששאר כתבי הגר"י שוורץ יראו אור.

י. אברהם
הודעות: 2767
הצטרף: ש' ינואר 30, 2016 10:05 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי י. אברהם » ו' יוני 04, 2021 5:23 pm

נג.
ת"ר ונתן את הקטרת על האש לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניס להוציא מלבן של צדוקים. ובכלי חמדה (ויקרא קונטרס אחרון אות כד) תמה דהלשון שייך בדבר אשר גם לדידן כשר כמו שעושין הצדוקים רק להוציא מלבן שהחמירו עשו להיפוך כמו בריש יומא, אבל הכא לחכמים אם יתקן מבחוץ אינו מקיים מצות קטורת כלל.
(בספרא איתא שהרי צדוקים אומרים, וכתב בפי' לבעל הח"ח פי' אף דדבר פשוט הוא מ"מ הוצרך ללמדנו לאפוקי מטעות הצדוקים).

ראה באשכול לשון אחד בגמרא על כוונותו מתחלפות

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

כלי חמדת בית ה'

הודעהעל ידי באמונתו » ו' יוני 04, 2021 6:51 pm

נג, ב
גמרא. דתניא, רבי אליעזר אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלֵי חמדת בית ה'...
רש"י: עם כלי חמדת - הוא ארון.
גם בתוספתא מפורש: אילו הן כלֵי חמדת בית ה' - זה ארון. ע"כ.

לא מצאנו במפרשים, מהיכן נדרש ש"כלי חמדת בית ה'", היינו הארון.
רק ראינו בפירוש רבי אליקים: כלי חמד[ת] בית ה', זה ארון שהיתה בו תורה. שהיא כלי חמדה. עכ"ל.
מקורו במשנת אבות ג, יד: חביבין ישראל - שניתן להם כלי חמדה, חבה יתירה נודעת להם - שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם - תורתי אל תעזובו:
ברם, מסתבר שהמקור אל כינוי "כלי חמדה" לתורה, הוא אמנם ממקרא זה ומדרשו בעצמו: ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' - הוא ארון הקודש.
מהמשנה נוכל ללמוד עוד משמעות כינוי ה"כלי" שבה, "שבו נברא העולם", מעין המפורש בריש בראשית רבה - פרשת בראשית פרשה א: [ד"א], אמון - אומן, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא, בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין ואינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעתו אלא דיפטראות ופינקסות יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים ופשפשים, כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא העולם, והתורה א' בראשית ברא אלהים, ואין ראשית אלא תורה, היך מה דאת אמר י"י קנני ראשית דרכו וגו'. וכן נמצא במפרשים ראשונים.
אולי מכאן נדרש ש"כלי חמדת בית ה'" על הארון, היינו התורה, היות ורק תורה נקראת "כלי" אומנותו של הקב"ה, ובכ"ז, עדיין לא מפורש שתורה - חמדה היא.

אמנם, במחזור ויטרי סימן תכו: כלי חמדה. תורה שהיא כלי חמדה. שנאמר ויקר מכלי חמדה. ואומר לא יערכנה זהב וזכוכית. אבל לא מצאנו פסוק כזה. ונראה הכוונה לכתוב במשלי: יֵ֣שׁ זָ֭הָב וְרָב־פְּנִינִ֑ים - וּכְלִ֥י יְ֝קָ֗ר שִׂפְתֵי־דָֽעַת: ראה הפי' רבי יעקב בן רבי שמשון, המופיע ב"משנת ראובן". נמצא ששם חמדה עדיין לא מפורש בתורה.
לבד ראה זה הפי' רבינו בחיי - אבות: כלי חמדה, על שם שכתוב: "הנחמדים מזהב ומפז רב". וכן רשב"ץ שם.
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב א' יוני 06, 2021 2:56 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

טור תלגא
הודעות: 453
הצטרף: ו' אוגוסט 26, 2016 11:16 pm

Re: כלי חמדת בית ה'

הודעהעל ידי טור תלגא » ו' יוני 04, 2021 7:39 pm

באמונתו כתב:נג, ב
גמרא. דתניא, רבי אליעזר אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלֵי חמדת בית ה'...
רש"י: עם כלי חמדת - הוא ארון.
גם בתוספתא מפורש: אילו הן כלֵי חמדת בית ה' - זה ארון. ע"כ.

לא מצאנו במפרשים, מהיכן נדרש ש"כלי חמדת בית ה'", היינו הארון.
רק ראינו בפירוש רבי אליקים: כלי חמד[ת] בית ה', זה ארון שהיתה בו תורה. שהיא כלי חמדה. עכ"ל.


מקורו במלכים א' כ' ו'

והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו
וברש"י שם
והלא כל הראשונים דברי חמדה הם אלא מהו מחמד עיניך חמדה מתוך חמדה זה ספר תורה שנאמר בו הנחמדים מזהב ומפז רב.

טור תלגא
הודעות: 453
הצטרף: ו' אוגוסט 26, 2016 11:16 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי טור תלגא » ו' יוני 04, 2021 8:28 pm

אִיךְ-מֶיְין כתב:נד.
בגמרא: "במאי עסקינן? אי נימא במקדש ראשון - מי הואי פרוכת? אלא במקדש שני - מי הוו כרובים? - לעולם במקדש ראשון, ומאי פרוכת - פרוכת דבבי. רב אחא בר יעקב אמר: לעולם במקדש שני, וכרובים דצורתא הוו קיימי".

והר"ח כתב: "סוגיא דשמעתא במקדש ראשון, היה בו הארון והיה כותל, ולא היה בו פרוכת, ובמקדש שני היה בו פרוכת ולא היה בו ארון וכו'".

ובקונטרס חידושי מרן רי"ז הלוי ליומא: הבין דרבינו חננאל מפרש דלא היה כלל פרוכת במקדש ראשון, אף בדבבי, וכתב דהר"ח מפרש, דלשינויא דרב אחא בר יעקב, דמשני לעולם במקדש שני, באמת לא היה כלל פרוכת במקדש ראשון.

והקשה ממקרא מפורש: דעשה שלמה פרוכת בבית ראשון, "וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ וַיַּעַל עָלָיו כְּרוּבִים" (דה"י ב' ג' י"ד) .

ויעויין עוד בברכת הזבח מנחות צח. ויעויין בספר עמודי שש, (תולדות הגרש"ש קרליץ), מה ששאל את הרב מבריסק בעניין זה, ומה שענה, (וכפי הנראה מעשה זה היה לפני שנכתב הקונטרס ליומא, ששם נכתב באופן אחר, ודו"ק).

עמודי שש.jpg


עי' שיח יצחק ועי' מה שכתב בדף נב: ברש"י ד"ה מי הוו פרוכת

סמל אישי של המשתמש
נהר שלום
הודעות: 3042
הצטרף: ב' יוני 09, 2014 6:56 pm
מיקום: דע מאין באת ולאן אתה הולך

Re: הערות והארות במסכת יומא - מדף מה עד מט.

הודעהעל ידי נהר שלום » ו' יוני 04, 2021 10:26 pm

.השוחט כתב:ורבא אמר דוחה את הטומאה ואינו דוחה את השבת. במסוה"ש הגיה רבה על פי תוס'. ומסתמא נימוקו עמו דרבא אינו בר פלוגתיה דרב חסדא חמיו ורבו המובהק, כי אם רבה בר פלוגתיה. ויש להוסיף שכאן יש נימוק נוסף ומכריח להגהה זו, שהרי מאי דאמרינן לעיל דרב הונא פליגא, פירש"י על בר קפרא ורבא לעיל דאמרי דאיברי תמיד דערב שבת דוחין שבת, ובכל יום דתנן הוא בדוקא, ומבאר בתו"י, וזה פשוט, דהיינו רבה אליבא דרב הונא, דלר"ח אליבא דר"ה לא פליגא כלל. ואם נגרוס כאן רבא א"כ דברי רבא סיתראי נינהו ודוק.

אני דוקא חשבתי שמסתבר לגרוס רבא, ככה מובן למה הגמ' אומרת בסתם שרב הונא פליג - והיינו מפני שכן פירושו של רבא גופיה.

מח:
ד. חישב בחתיית גחלים. התוס' הביאו קושיא בשם רש"י. ואמנם רש"י לא נקט לה בלשון קשיא לי אבל היא נרמזה בדבריו בסוד"ה כמצוה.

גם התירוץ כתוב ברש"י, וכנראה שלפני התוס' היה גירסא אחרת אבל ראיתי (בתוספות המבואר) שהביאו שי"ג בתוס' ונראה לו (היינו רש"י) במקום ולי נראה

סמל אישי של המשתמש
נהר שלום
הודעות: 3042
הצטרף: ב' יוני 09, 2014 6:56 pm
מיקום: דע מאין באת ולאן אתה הולך

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי נהר שלום » ו' יוני 04, 2021 10:28 pm

י. אברהם כתב:מח.

ברש"י ד"ה חישב בחפינת קטורת, על מנת להקטירה למחר.
י"ל דנקט חוץ לזמנו אף דה"ה חוץ למקומו (כמש"כ הריטב"א) משום דמשמע מהגמ' לקמן דמיירי בכך, דקאמר ומדלינה פסלה פסלה נמי מחשבה ופירש"י פסלה נמי מחשבת לינה.

ייש"כ
בגחלים בע"ב יותר מסתבר לומר שחישב חוץ למקומו, חוץ לזמנו קצת פחות מציאותי

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ש' יוני 05, 2021 9:40 pm

אִיךְ-מֶיְין כתב:נד.
בגמרא: "במאי עסקינן? אי נימא במקדש ראשון - מי הואי פרוכת? אלא במקדש שני - מי הוו כרובים? - לעולם במקדש ראשון, ומאי פרוכת - פרוכת דבבי. רב אחא בר יעקב אמר: לעולם במקדש שני, וכרובים דצורתא הוו קיימי".

והר"ח כתב: "סוגיא דשמעתא במקדש ראשון, היה בו הארון והיה כותל, ולא היה בו פרוכת, ובמקדש שני היה בו פרוכת ולא היה בו ארון וכו'".

ובקונטרס חידושי מרן רי"ז הלוי ליומא: הבין דרבינו חננאל מפרש דלא היה כלל פרוכת במקדש ראשון, אף בדבבי, וכתב דהר"ח מפרש, דלשינויא דרב אחא בר יעקב, דמשני לעולם במקדש שני, באמת לא היה כלל פרוכת במקדש ראשון.

והקשה ממקרא מפורש: דעשה שלמה פרוכת בבית ראשון, "וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ וַיַּעַל עָלָיו כְּרוּבִים" (דה"י ב' ג' י"ד) .

ויעויין עוד בברכת הזבח מנחות צח. ויעויין בספר עמודי שש, (תולדות הגרש"ש קרליץ), מה ששאל את הרב מבריסק בעניין זה, ומה שענה, (וכפי הנראה מעשה זה היה לפני שנכתב הקונטרס ליומא, ששם נכתב באופן אחר, ודו"ק).

אכן נבדק כעת כתבי היד, ובדף נ"ב ב', כולם "פרכות" או "פרוכות", וכן הוא בדפוס ספרדי קדום, מלבד London - BL Harl. 5508 (400): "פרוכת", New York - JTS Rab. 1623/2 (EMC 271): "פרכת".
וכן הוא לשון רבים בכולם, בדף נ"ד א', מלבד: Munich 95, Oxford Opp. Add. fol. 23, New York - JTS Rab. 1623/2 (EMC 271)

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: כלי חמדת בית ה'

הודעהעל ידי באמונתו » ש' יוני 05, 2021 10:13 pm

טור תלגא כתב:
באמונתו כתב:נג, ב
גמרא. דתניא, רבי אליעזר אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלֵי חמדת בית ה'...
רש"י: עם כלי חמדת - הוא ארון.
גם בתוספתא מפורש: אילו הן כלֵי חמדת בית ה' - זה ארון. ע"כ.

לא מצאנו במפרשים, מהיכן נדרש ש"כלי חמדת בית ה'", היינו הארון.
רק ראינו בפירוש רבי אליקים: כלי חמד[ת] בית ה', זה ארון שהיתה בו תורה. שהיא כלי חמדה. עכ"ל.


מקורו במלכים א' כ' ו'

והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו
וברש"י שם
והלא כל הראשונים דברי חמדה הם אלא מהו מחמד עיניך חמדה מתוך חמדה זה ספר תורה שנאמר בו הנחמדים מזהב ומפז רב.

כוונתך כפי הנראה, היא לא לכתוב במלכים, מפני שהא גופא קשיא, מניין לדרוש "מחמד עיניך" בס"ת דווקא, אלא ללשון רש"י שהעתקת: שנאמר בו הנחמדים מזהב ומפז רב. שהוא אמת ויציב, וכן הבאנו מרבינו בחיי - אבות.

שוב מצאנו מקורו בחז"ל, מדרש תנחומא - פרשת שמות סימן כט: תדע לך, כששלח בן הדד אצל מלך ישראל, כה אמר בן הדד, כספך וזהבך לי הם, ונשיך ובניך הטובים לי תתן, שלח לו מלך ישראל, כדברך אדוני המלך, לך אני וכל אשר לי, שלח לו פעם שניה, כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך, והיה כל מחמד עיניך ישיטו בידם ולקחו, [וכי] כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה? בקש כסף וזהב והן חמדה - שנא' ובאו חמדת כל הגוים, בקש נשים והן חמדה - שנאמר בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה, בקש בנים והן חמדה - שנאמר והמתי מחמדי בטנם, הוי כל מה שתבע בראשונה חמדה, ומה הוא והיה כל מחמד עיניך, דבר שהוא חמדה מתוך חמדה, ואיזו - זו התורה, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב...
פשט דרשה הזו היא "חמדה מתוך חמדה" דווקא, שנאמר "הנחמדים מזהב ומפז רב", באשר כסף וזהב ופז רב, גם "חמדה" הם, וכמפורש לעיל שם, אלא שהתורה נחמדה היא יותר מהם: "חמדה מתוך חמדה".

וגם בשבת פח, ב: ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה [נ"א: חמדה] גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?... ושם פט, א: ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא, בא שטן ואמר לפניו: רבונו של עולם, תורה היכן היא? אמר לו... לך אצל בן עמרם. הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא? אמר לו: וכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, בדאי אתה? - אמר לפניו: רבונו של עולם, חמודה [נ"א: חמדה] גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום. אני אחזיק טובה לעצמי?...
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב א' יוני 06, 2021 12:20 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » ש' יוני 05, 2021 11:54 pm

אהרן תאומים כתב:הדרש מהפסוק ככלב שב על קיאו נאמר במסכת יומא דף פו ע"ב שלוש פעמים היחידים בש"ס נקבצו למסכת יומא בה נאמר ביטוי זה ממשלי כלב שב על קיאו ולמעשה חמש פעמים מדובר בענין כלב במסכת יומא!! ואפשר שהכל נשזר ומסביר מאחד על השני.
הראשון בדף כ"א ע"ב והתניא א''ר חנינא סגן הכהנים אני ראיתיה ורבוצה ככלב לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני ובמקדש שני,
השני (שעליו נסוב דיון לעיל) בדף נג ע"ב אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום אמר ליה רב מרדכי כיון שפסע שלש פסיעות לאחוריו התם איבעיא ליה למיקם משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו תניא נמי הכי המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום ואם לא עשה כן ראוי לו שלא התפלל,
השלישי בדף פג במשנה ואח"כ גמרא וברייתא בענין זה בדף פד, מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ור' מתיא בן חרש מתיר,
ועוד פעמיים בדף פו ע"ב בשני דרכים ללמוד הפסוק הנ"ל, ת''ר עבירות שהתודה עליהן יוה''כ זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר ואם שנה בהן צריך להתודות יוה''כ אחר ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן עליו הכתוב אומר {משלי כו-יא} ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו
רבי אליעזר בן יעקב אומר כ''ש שהוא משובח שנאמר {תהילים נא-ה} כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו וגו' כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר,
ונראה (וכעין דברי הב"ח) שדברי רב מרדכי נסובו אכן על זה שאחר שפוסע לאחוריו עושה שלום בסיום שמונה עשרה לא יחזור למקומו לאותו מקום שהתפלל שמו"ע לומר את הוידוי אשמנו בגדנו כי הרי בשמונה עשרה אומר סלח לנו אבינו כי חטאנו, וזה היה המחלוקת בפירוש הפסוק כלב שב על קיאו כסיל שונה וגו', האם ראוי לחזור ולהתוודות וזה הוא כעין נשיכת הכלב השוטה (הכסיל) שחוזר ולקח כבד הכלב לרפואתו, כך השב ומתוודה וכראב"י שהוא משובח, או שאין ראוי לשוב ולהתוודות וזה הרמז בבית שני שנצבר מהקרבנות על המזבח כצורת כלב מפני שחטאו והביאו קרבנו ושוב חטאו וכפי שנדרש הפסוק הוקר רגלך מבית רעך בחגיגה דף ה ועיין בתוספתא כאן פ"ד, וזה הוא כפי רב הונא שנעשית לו כהיתר.

יישר כוח! חיפשנו סמך לשייכות שבין "הוקר רגלך" דווקא לבית שני, אף מצאנו ברד"ק לספר זכריה: ויש מפרשים... "אדר היקר אשר יקרתי מעליהם" - הדר הכבוד שסלקתי מעליהם; בעבור כי בבית שני לא שרתה שכינה. "אשר יקרתי" - אשר מנעתי, מן "הוקר רגלך".
נערך לאחרונה על ידי באמונתו ב א' יוני 06, 2021 1:26 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: כלי חמדת בית ה'

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' יוני 06, 2021 12:19 am

באמונתו כתב:מנין לדרוש 'מחמד עיניך' בס"ת דווקא?
דבר הלמד מענינו הוא, שהרי כל שאר מחמדי עולם (נשים ובנים, כסף וזהב) לא מנע ממנו,
ומהו אפוא אותו מחמד־העינים שמאן מלך ישראל לתיתו למלך ארם? אין זאת כי אם התורה.
וכן מפורש בפרק חלק:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה זָכָה אַחְאָב לְמַלְכוּת כ"ב שָׁנָה? מִפְּנֵי שֶׁכִּבֵּד אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִתְּנָה בְּכ"ב אוֹתִיּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־אַחְאָב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל, כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת־עֲבָדַי אֵלֶיךָ, וְהָיָה כָּל־מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ; וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן־הֲדַד, אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כֹּל אֲשֶׁר־שָׁלַחְתָּ לְעַבְדְּךָ בָרִאשׁוֹנָה אֶעֱשֶׂה, וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת'. מַאי 'מַחְמַד עֵינֶיךָ', לָאו סֵפֶר תּוֹרָה?! דִּלְמָא עֲבוֹדָה זָרָה? לָא סָלְקָא דַעְתָּךְ, דִּכְתִיב: 'וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל־הַזְּקֵנִים וְכָל־הָעָם, לֹא תֹאבֶה וְלֹא תִשְׁמַע'.
ומקרא ד'הנחמדים' אינו משמש כי אם סמך שהתורה נקראת 'מחמד'.

אִיךְ-מֶיְין
הודעות: 295
הצטרף: א' יוני 26, 2016 10:26 am

Re: כלי חמדת בית ה'

הודעהעל ידי אִיךְ-מֶיְין » א' יוני 06, 2021 12:27 am

באמונתו כתב:נג, ב
גמרא. דתניא, רבי אליעזר אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלֵי חמדת בית ה'...
רש"י: עם כלי חמדת - הוא ארון.
גם בתוספתא מפורש: אילו הן כלֵי חמדת בית ה' - זה ארון. ע"כ.

לא מצאנו במפרשים, מהיכן נדרש ש"כלי חמדת בית ה'", היינו הארון.
רק ראינו בפירוש רבי אליקים: כלי חמד[ת] בית ה', זה ארון שהיתה בו תורה. שהיא כלי חמדה. עכ"ל.


ברנת יצחק לדברי הימים שם כתב להעיר: דבקרא כתיב לשון רבים - "וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה' וַיַּמְלֵךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם". ואיך יתכן לומר דהוא ארון, ואף למ"ד שהיו ב' ארונות, מ"מ הארון השני לא היה בבית ה', ובקרא כתיב כלי חמדת בית ה'.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: כלי חמדת בית ה'

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 06, 2021 12:44 am

ביקורת תהיה כתב:
באמונתו כתב:מנין לדרוש 'מחמד עיניך' בס"ת דווקא?
דבר הלמד מענינו הוא, שהרי כל שאר מחמדי עולם (נשים ובנים, כסף וזהב) לא מנע ממנו,
ומהו אפוא אותו מחמד־העינים שמאן מלך ישראל לתיתו למלך ארם? אין זאת כי אם התורה.
וכן מפורש בפרק חלק:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה זָכָה אַחְאָב לְמַלְכוּת כ"ב שָׁנָה? מִפְּנֵי שֶׁכִּבֵּד אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִתְּנָה בְּכ"ב אוֹתִיּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־אַחְאָב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל, כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת־עֲבָדַי אֵלֶיךָ, וְהָיָה כָּל־מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ; וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן־הֲדַד, אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כֹּל אֲשֶׁר־שָׁלַחְתָּ לְעַבְדְּךָ בָרִאשׁוֹנָה אֶעֱשֶׂה, וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת'. מַאי 'מַחְמַד עֵינֶיךָ', לָאו סֵפֶר תּוֹרָה?! דִּלְמָא עֲבוֹדָה זָרָה? לָא סָלְקָא דַעְתָּךְ, דִּכְתִיב: 'וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל־הַזְּקֵנִים וְכָל־הָעָם, לֹא תֹאבֶה וְלֹא תִשְׁמַע'.
ומקרא ד'הנחמדים' אינו משמש כי אם סמך שהתורה נקראת 'מחמד'.

הרי פשוטו של מקרא אינו מדבר בס"ת כלל, אלא מדובר בדרש גמור, ראה הרד"ק. כעת מסתבר שהדרש גם מסתמך על מקרא אחר, בו התורה "חמדה" נקראת, מעין גזירה שווה.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: כלי חמדת בית ה'

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' יוני 06, 2021 1:45 am

באמונתו כתב:מסתבר שהדרש גם מסתמך על מקרא אחר, בו התורה "חמדה" נקראת, מעין גזירה שווה.
ועל מה מסתמך המקשה 'דלמא עבודה זרה'?

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: כלי חמדת בית ה'

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 06, 2021 2:04 am

אִיךְ-מֶיְין כתב:
באמונתו כתב:נג, ב
גמרא. דתניא, רבי אליעזר אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלֵי חמדת בית ה'...
רש"י: עם כלי חמדת - הוא ארון.
גם בתוספתא מפורש: אילו הן כלֵי חמדת בית ה' - זה ארון. ע"כ.

לא מצאנו במפרשים, מהיכן נדרש ש"כלי חמדת בית ה'", היינו הארון.
רק ראינו בפירוש רבי אליקים: כלי חמד[ת] בית ה', זה ארון שהיתה בו תורה. שהיא כלי חמדה. עכ"ל.


ברנת יצחק לדברי הימים שם כתב להעיר: דבקרא כתיב לשון רבים - "וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה' וַיַּמְלֵךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם". ואיך יתכן לומר דהוא ארון, ואף למ"ד שהיו ב' ארונות, מ"מ הארון השני לא היה בבית ה', ובקרא כתיב כלי חמדת בית ה'.

נלע"ד, עפ"י הגמרא סוטה מג, א: וכלֵי הקודש - זה ארון ולוחות שבו... ושם מהרש"א [חדושי אגדות]: ואמר וכלי הקודש זה הארון והלוחות כו'. ולשון וכלֵי בלשון רבים, קאי על הארון והלוחות...
אף בספרי פרשת קרח פיסקא קטז: אך אל כלֵי הקדש, זה הארון, וכה"א ולא יבאו לראות כבלע את הקודש.
"כלֵי" מופיע אפוא בלשון רבים, מפני הלוחות שבו, מלבד הארון גופו, דבר שתואם פי' ר"א שזכרנו: "זה ארון שהייתה בו תורה. שהיא כלי חמדה".

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: כלי חמדת בית ה'

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 06, 2021 2:31 am

ביקורת תהיה כתב:
באמונתו כתב:מסתבר שהדרש גם מסתמך על מקרא אחר, בו התורה "חמדה" נקראת, מעין גזירה שווה.
ועל מה מסתמך המקשה 'דלמא עבודה זרה'?

נכון. גם בעבודה זרה נמצא מפורש לשון "חמדה", וכבפרשת עקב: פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֑שׁ - לֹֽא־תַחְמֹד֩ כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙ וְלָקַחְתָּ֣ לָ֔ךְ פֶּ֚ן תִּוָּקֵ֣שׁ בּ֔וֹ - כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְיָ֥ אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא: עבודה זרה נב, א: דשמואל רמי, כתיב: לא תחמוד כסף וזהב עליהם, וכתיב: ולקחת לך, הא כיצד? פסלו לאלוה - לא תחמוד, פסלו מאלוה - ולקחת לך.
גם בנ"ך, לדוגמא בישעיהו פרק א פסוק כט: כִּ֣י יֵבֹ֔שׁוּ מֵאֵילִ֖ים אֲשֶׁ֣ר חֲמַדְתֶּ֑ם - וְתַ֨חְפְּר֔וּ מֵהַגַּנּ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּֽם:
שם פרק מד פסוק ט: יֹֽצְרֵי־פֶ֤סֶל כֻּלָּם֙ תֹּ֔הוּ - וַחֲמוּדֵיהֶ֖ם בַּל־יוֹעִ֑ילוּ - וְעֵדֵיהֶ֣ם הֵ֗מָּה בַּל־יִרְא֛וּ - וּבַל־יֵדְע֖וּ לְמַ֥עַן יֵבֹֽשׁוּ:

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 06, 2021 3:14 am

י. אברהם כתב:נג.
ת"ר ונתן את הקטרת על האש לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניס להוציא מלבן של צדוקים. ובכלי חמדה (ויקרא קונטרס אחרון אות כד) תמה דהלשון שייך בדבר אשר גם לדידן כשר כמו שעושין הצדוקים רק להוציא מלבן שהחמירו עשו להיפוך כמו בריש יומא, אבל הכא לחכמים אם יתקן מבחוץ אינו מקיים מצות קטורת כלל.
(בספרא איתא שהרי צדוקים אומרים, וכתב בפי' לבעל הח"ח פי' אף דדבר פשוט הוא מ"מ הוצרך ללמדנו לאפוקי מטעות הצדוקים).

ראה באשכול לשון אחד בגמרא על כוונותו מתחלפות

אף במכות ה, ב: תניא, אמר רבי יהודה בן טבאי: אראה בנחמה, אם לא הרגתי עד זומם, להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים: אין העדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנדון. אמר לו שמעון בן שטח: אראה בנחמה, אם לא שפכת דם נקי, שהרי אמרו חכמים: אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם... חגיגה טז, ב.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 06, 2021 3:37 am

אִיךְ-מֶיְין כתב:נ.
בגמרא "ושעירי עבודת כוכבים" – הנה בפרשת שלח (במדבר טו כב) ציבור שחטאו בשוגג בע"ז מביאים פר לעולה ושעיר אחד לחטאת: "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת" וא"כ קשה מהו 'שעירי' לשון רבים.

וברבנו אליקים כאן כתב: "לאו תרויהו שעירי נינהו אלא פר ושעיר".

והתוס' תרצו: דס"ל כמ"ד בהוריות דכל שבט ושבט מביא שעיר בע"ז, ולכך נקט 'שעירי', ויעויי"ש למה בפרים לא נקט 'פָּרֵי', ויעויין גם בתוס' ישנים.

אף בהקדמת הרמב"ם לסדר קדשים: אם היתה שגגת עבודה זרה, חייבין פר בן בקר לעולה ושעיר עזים לחטאת, ופר ושעיר אלו חובה על כל שבט ושבט כמו שביארנו בהוריות... ושעירי חטאת אלו - הן הנקראין שעירי עבודה זרה. מפני שבית דין מביאים אותם על שגגת עבודה זרה.
וכ"כ בהלכות מעשה הקרבנות פרק א: וכן אם שגגו בית דין, והורו בעבודה זרה--מביא כל שבט ושבט פר ושעיר, הפר עולה והשעיר חטאת; ואלו השעירים - הן הנקראין שעירי עבודה זרה.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא - מדף מה עד מט.

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 06, 2021 3:54 am

נהר שלום כתב:
.השוחט כתב:ורבא אמר דוחה את הטומאה ואינו דוחה את השבת. במסוה"ש הגיה רבה על פי תוס'. ומסתמא נימוקו עמו דרבא אינו בר פלוגתיה דרב חסדא חמיו ורבו המובהק, כי אם רבה בר פלוגתיה. ויש להוסיף שכאן יש נימוק נוסף ומכריח להגהה זו, שהרי מאי דאמרינן לעיל דרב הונא פליגא, פירש"י על בר קפרא ורבא לעיל דאמרי דאיברי תמיד דערב שבת דוחין שבת, ובכל יום דתנן הוא בדוקא, ומבאר בתו"י, וזה פשוט, דהיינו רבה אליבא דרב הונא, דלר"ח אליבא דר"ה לא פליגא כלל. ואם נגרוס כאן רבא א"כ דברי רבא סיתראי נינהו ודוק.

אני דוקא חשבתי שמסתבר לגרוס רבא, ככה מובן למה הגמ' אומרת בסתם שרב הונא פליג - והיינו מפני שכן פירושו של רבא גופיה.

עדי הנוסח חלוקים בדבר ג"כ. ברוב כ"י: רבא. Munich 6, Bologna - Archivio di Stato Fr. ebr. 592: רבה.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא - מדף מה עד מט.

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 06, 2021 4:32 am

נהר שלום כתב:
.השוחט כתב:מח:
ד. חישב בחתיית גחלים. התוס' הביאו קושיא בשם רש"י. ואמנם רש"י לא נקט לה בלשון קשיא לי אבל היא נרמזה בדבריו בסוד"ה כמצוה.

גם התירוץ כתוב ברש"י, וכנראה שלפני התוס' היה גירסא אחרת אבל ראיתי (בתוספות המבואר) שהביאו שי"ג בתוס' ונראה לו (היינו רש"י) במקום ולי נראה

וע"ע בריטב"א, מאירי, התוספות ישנים ותוספות רא"ש.
לכאורה, נ"מ רבה היא לעניין לינה, האם פוסלת אצל גחלים, לפי צד הספק, שאין מחשבה פוסלת בחתיית גחלים.

אִיךְ-מֶיְין
הודעות: 295
הצטרף: א' יוני 26, 2016 10:26 am

Re: כלי חמדת בית ה'

הודעהעל ידי אִיךְ-מֶיְין » א' יוני 06, 2021 9:38 am

באמונתו כתב:
אִיךְ-מֶיְין כתב:
באמונתו כתב:נג, ב
גמרא. דתניא, רבי אליעזר אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלֵי חמדת בית ה'...
רש"י: עם כלי חמדת - הוא ארון.
גם בתוספתא מפורש: אילו הן כלֵי חמדת בית ה' - זה ארון. ע"כ.

לא מצאנו במפרשים, מהיכן נדרש ש"כלי חמדת בית ה'", היינו הארון.
רק ראינו בפירוש רבי אליקים: כלי חמד[ת] בית ה', זה ארון שהיתה בו תורה. שהיא כלי חמדה. עכ"ל.


ברנת יצחק לדברי הימים שם כתב להעיר: דבקרא כתיב לשון רבים - "וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה' וַיַּמְלֵךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם". ואיך יתכן לומר דהוא ארון, ואף למ"ד שהיו ב' ארונות, מ"מ הארון השני לא היה בבית ה', ובקרא כתיב כלי חמדת בית ה'.

נלע"ד, עפ"י הגמרא סוטה מג, א: וכלֵי הקודש - זה ארון ולוחות שבו... ושם מהרש"א [חדושי אגדות]: ואמר וכלי הקודש זה הארון והלוחות כו'. ולשון וכלֵי בלשון רבים, קאי על הארון והלוחות...
אף בספרי פרשת קרח פיסקא קטז: אך אל כלֵי הקדש, זה הארון, וכה"א ולא יבאו לראות כבלע את הקודש.
"כלֵי" מופיע אפוא בלשון רבים, מפני הלוחות שבו, מלבד הארון גופו, דבר שתואם פי' ר"א שזכרנו: "זה ארון שהייתה בו תורה. שהיא כלי חמדה".

יש"כ.
נפלא ביותר!

אִיךְ-מֶיְין
הודעות: 295
הצטרף: א' יוני 26, 2016 10:26 am

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי אִיךְ-מֶיְין » א' יוני 06, 2021 10:22 am

באמונתו כתב:
אִיךְ-מֶיְין כתב:נ.
בגמרא "ושעירי עבודת כוכבים" – הנה בפרשת שלח (במדבר טו כב) ציבור שחטאו בשוגג בע"ז מביאים פר לעולה ושעיר אחד לחטאת: "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת" וא"כ קשה מהו 'שעירי' לשון רבים.

וברבנו אליקים כאן כתב: "לאו תרויהו שעירי נינהו אלא פר ושעיר".

והתוס' תרצו: דס"ל כמ"ד בהוריות דכל שבט ושבט מביא שעיר בע"ז, ולכך נקט 'שעירי', ויעויי"ש למה בפרים לא נקט 'פָּרֵי', ויעויין גם בתוס' ישנים.

אף בהקדמת הרמב"ם לסדר קדשים: אם היתה שגגת עבודה זרה, חייבין פר בן בקר לעולה ושעיר עזים לחטאת, ופר ושעיר אלו חובה על כל שבט ושבט כמו שביארנו בהוריות... ושעירי חטאת אלו - הן הנקראין שעירי עבודה זרה. מפני שבית דין מביאים אותם על שגגת עבודה זרה.
וכ"כ בהלכות מעשה הקרבנות פרק א: וכן אם שגגו בית דין, והורו בעבודה זרה--מביא כל שבט ושבט פר ושעיר, הפר עולה והשעיר חטאת; ואלו השעירים - הן הנקראין שעירי עבודה זרה.

מעניין אם יש מי שעמד על זה שהרמב"ם כהתוספות...

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 06, 2021 10:58 am

.השוחט כתב:שיעור בענין "מעלה עשן בקטורת"
שנמסר לפני כמה ימים על ידי אדמו"ר ממודז'יץ שליט"א.

ע"ש לגבי קושיית תוספות ישנים: ה"ג בספרים ישנים ובכמה ספרים, ומה ראית ונזכרת, מעלה העשן כנגדו. פי' אותו עשב שמעלה עשן כנגדו, ואינו מפצע לכאן ולכאן, אלא מתמר ועולה כמקל ראיתי, שלא היה שום אדם מכיר אלא הם, אבל עשב אחר ששמו מעלה עשן היו מכירין אנשי אלכסנדריא, שאם חיסר בקטורת חייב מיתה... ובאמת, כל המפרשים מאריכים בעניין.

לענ"ד, מן האפשר, שחיוב מיתה הנאמר באם חיסר מעלה עשן, נקבע אמנם בעקבות אותו מעשה עם אומני אלכסנדריה! וכפי שנבאר תיכף, ע"כ לא שייך להקשות משם:

מסתבר, שמצד עיקר דין התורה, הלא א"צ לעשב "מעלה עשן" הידוע להם דווקא, אשר אינו נזכר בתורה, ואינו מי"א סממני הקטורת, ואף באם ימצא אדם מין עשב אחר, שגורם לעשן לעלות זקוף כמקל, או ימציא איזו דרך כל שהיא אחרת, תחבולה ושיטה, המגיעה ומשגת אותה התוצאה, ודאי כשר גמור מדאורייתא, לכתחילה ובלי פקפוק.
אבל מאחר מעשה ההוא באומני אלכסנדריה, היותר מומחים מכל העולם, ולא יימצאו בעולם בקיאים טפי מהם, למדו החכמים למעשה המציאות, שלא קיים תחליף כ"ש בעולם, אל עשב "מעלה עשן" הידוע, על כן נקבעה הלכה הזאת, שאם חיסר מעלה עשן - חייב מיתה, הכול מניסיון הנכשל שעם אומני אלכסנדריה.

ובמשנה למלך בהלכות כלי המקדש פרק ב הלכה ג: והרב בעל שער אפרים ס' ט"ז... הן אמת, שהראיה שהביא הרב הנזכר, מאותה שאמרו בסוף פרק אמר להם הממונה, וכששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו בראו כו' וחזרו בית אבטינס למקומן כו', משמע דלא חזרו כי אם משום כבוד ה', ואי אמרת דאם חיסר מעלה עשן חייב מיתה, תיפוק ליה דחזרו משום מצות הקטרת, דאי אפשר לקיימה כי אם ע"י בית אבטינס, שהיו מכירים בעשב שהוא מעלה עשן, ראיה זו היא נכונה בעיני...

יש להעיר שלשון הברייתא: וכששמעו חכמים בדבר אמרו: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו בראו, שנאמר כל פעל ה' למענהו, יחזרו בית אבטינס למקומן. שלחו להם חכמים ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו. בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה, והיום עשרים וארבעה. רבי יהודה אומר: בכל יום עשרים וארבעה והיום ארבעים ושמונה. רש"י: כפלו להם שכרם - מתרומת הלשכה. היינו מכספי הציבור.

בכן, סברה היא, אשר מצד קיום מצוות קטורת, שהיא מצוות עשה, הלא מסתמא אין חייבים להוציא ממון רב כ"כ, כי הרי מדובר בהון תועפות, כשמצד הדין לא חייבים יותר מחומש או י"א שליש מנכסיו, ויש לעיין היאך לשער במצוות של ציבור, ומ"מ מסתבר ודאי שאין חייבים בסכום עצום אשר מפורש שם, אלא מצד כבוד השם, אשר "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא - לכבודו בראו", ר"ל שאֵלו דברים שאין להם שיעור, מאחר שכל העולם לכבודו בראו, ממילא יש לתת כל לכבודו, בלי גבול כלל.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' יוני 06, 2021 11:59 am

פרק הוציאו לו
מתני' אֶבֶן הָיְתָה שָּׁם מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים, וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת.
גמ' תָּנָא, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם.
תימה, דאם כן, מששת ימי בראשית היתה שם. ואין לומר דתנא דברייתא פליג אתנא דמתניתין, דמשמע דלפרושי מתניתין ('ושתיה היתה נקראת') קאתי. וכן פירש רש"י להדיא בפרק זה בורר.

טור תלגא
הודעות: 453
הצטרף: ו' אוגוסט 26, 2016 11:16 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי טור תלגא » א' יוני 06, 2021 1:08 pm

ביקורת תהיה כתב:פרק הוציאו לו
מתני' אֶבֶן הָיְתָה שָּׁם מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים, וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת.
גמ' תָּנָא, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם.
תימה, דאם כן, מששת ימי בראשית היתה שם. ואין לומר דתנא דברייתא פליג אתנא דמתניתין, דמשמע דלפרושי מתניתין ('ושתיה היתה נקראת') קאתי. וכן פירש רש"י להדיא בפרק זה בורר.

עי' הון עשיר לר' עמנואל חי ריקי

מימות נביאים ראשונים. לא ידענא מאי קאמר, דכיון דממנה הושתת העולם שמשום הכי נקראת שתיה וארז"ל שהעולם מציון נברא כדאיתא בש"ס (דף נד:), א"כ מששת ימי בראשית היתה צריכה להיות שם, וא"כ אמאי תנן מימות נביאים ראשונים שהם שמואל דוד ושלמה כדאיתא בפ"ט דסוטה דף מ"ח ע"ב. אחר זה ראיתי בזהר פרשת נח דף ע"ב ע"א דמקשה כזה על פסוק (בראשית כח, כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. ומתרץ ע"ד הסוד ע"ש. ועל פי הפשט י"ל דמימות נביאים ראשונים אגבוה מן הארץ ג' אצבעות קאי דאז נגבהת, מה שלא היתה כן מימי קדם שהיתה טמונה בארץ ונכסית מעיני כל, ולישנא דמתניתין נמי דייקא דלא קתני אבן היתה שם גבוה מן הארץ ג' אצבעות מימות נביאים ראשונים או מימות נביאים ראשונים אבן היתה שם גבוה מן הארץ ג' אצבעות, אלא הפסיק במימות נביאים ראשונים בין אבן היתה שם לגבוה מן הארץ, להורות מאי דאמרן.אבל עדיין לא מתיישב לישנא דמתניתין שפיר, דאי הכי הכי הוה ליה למימר אבן היתה שם ושתיה היתה נקראת מימות נביאים ראשונים גבוה וכו', אם לא שנאמר דהואיל והיתה מכוסה לא נקראת בפי הכל בשמה כי לא ידעו ממנה עד שנתגלתה, נמצא שאף שמה לא נתגלה אלא מימות נביאים ראשונים, ואמת הוא שהויו של ושתיה לפי פירוש זה היתה ראויה להיות על מימות, ולימא הכי ומימות נביאים ראשונים שתיה היתה נקראת וגבוה וכו', אלא דאיכא למימר דשינה התנא מקומה וסמכה לשתיה לאשמועינן אגב ארחיה למה נקראת כן, והוא מפני שממנה הושתת העולם הנברא בוו ימים כדכתיב (שמות כ, י. לא, יז) כי ששת ימים עשה ה' את את השמים ואת הארץ.ועוד על פי דרכנו יש לפרש לישנא דמתניתין כפשוטו, כי באמת לא היתה האבן הזאת שם על הארץ אלא מימות נביאים ראשונים, אבל מימי קדם לא היתה שם אלא במקום אחר והוא תחת הארץ ולא על פניה שהוא מקום עמידת הארון הנזכר, ודוק כי זה הוא אמיתות פירוש כוונת התנא לע"ד, דהא יסוד העגול הוא המרכז כדאיתא בתקוני זהר והמרכז באמצעו עומד, ואם כן האבן הזאת שממנה הושתת העולם העגול ככדור היתה צריכה להיות באמצעית עובי הארץ כמרכז בעגולה, ע"ד שתתפשט כל עובי האדמה סביב סביב לה, אלא שהתחיל להתפשט כנגד נקודת ציון וזה יהיה מאי דאמור רבנן העולם מציון נברא אלא דקמפלגי אי מאמצעיתו נברא או מסביבו (יומא שם), כלומר אי נתפשט שארית כדור הארץ אחר שנתפשט כנגד נקודת ציון מהאבן עצמה סביב סביב לה וזהו מאמצעיתו, או אי נתפשט אח"כ מנקודת ציון סביב סביב האבן, אבל לעולם עד גמר כדור הארץ היתה האבן אשר היא המרכז כי ממנה הושתת הכדור ההוא באמצעיתו מכוסת בעובי האדמה ולא על פניה, אלא שאח"כ היתה עולה מעט מעט עד שבימות נביאים הראשונים ישבה לה על פניה ועלתה עד ג' אצבעות, כנגד השלשה מלכים ראשונים שמלכו על ישראל כי מצא מין את מינו ונעור, והם שמואל שהמליך את שאול, ולא נזכר שאול בעצמו על כי עליו נאמר (שמואל א' טו, יא) נחמתי כי המלכתי את שאול. ודוד ושלמה, ולא עלתה עוד כי שלמה היה מלוי הלבנה ועליה בנה את בית המקדש ואח"כ היתה הלבנה הולכת וחסרה, שלא היו למלכים משלמה ואילך עליה כי אם ירידה עד שנחרב הבית, ולכן אף האבן הזאת לא עלתה עוד, וסודה ידוע ליודעי חן:


ובככר לאדן כתב
אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת וכו' ובגמ' דממנה הושתת העולם פירוש דנביאים ראשונים גילו דזו אבן השתייה אשר ממנה הושתת העולם וקודם נביאים ראשונים לא נודע ובפרט דהיה גורן ארונה וזה פשוט והתימא על מ"ש הרב בית דוד ז"ל והרב שושנים לדוד ז"ל.

באמונתו
הודעות: 3239
הצטרף: ג' מרץ 03, 2015 6:52 pm

Re: הערות והארות במסכת יומא

הודעהעל ידי באמונתו » א' יוני 06, 2021 9:58 pm

ביקורת תהיה כתב:פרק הוציאו לו
מתני' אֶבֶן הָיְתָה שָּׁם מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים, וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת.
גמ' תָּנָא, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם.
תימה, דאם כן, מששת ימי בראשית היתה שם. ואין לומר דתנא דברייתא פליג אתנא דמתניתין, דמשמע דלפרושי מתניתין ('ושתיה היתה נקראת') קאתי. וכן פירש רש"י להדיא בפרק זה בורר.

אמנם לענ"ד נוכל ליישב, שבסוכה נג, א: בשעה שכרה דוד שיתין... רש"י: בשעה שכרה דוד שיתין - ולא סבירא ליה שמששת ימי בראשית נבראו, ואי סבירא ליה, שמא נתמלאו עפר או צרורות, וצריך לכרותן. גם במכות יא, א.

רגילים ללמוד כי ה"שתיה" וה"שיתין" לא שייכי אהדדי, אך ישנם מקורות מקשרים ביניהם, לדוגמא;
במדרש אגדה - פרשת בראשית: ד"א בראשית. ברא שית, משיתין של מזבח ברא העולם: דבר שמפורש אצלנו באבן השתייה!
וגם מדרש הגדול בפרשת בראשית: תנא דבי רבי ישמעאל, אל תקרא בראשית אלא ברא שית, שממקום השיתין נברא העולם...
באורחות חיים חלק א הלכות תשעה באב אות ד: ירושלמי, א"ר ישמעאל, אילין נשיא דנהגי דלא למשתי חמרא מדעליל אב, מנהגא, שבו פסקו אבן שתיה, שנאמר כי השתות יהרסון, ונ"ב, אבן שתייה - שהיתה שם שתיית יין הנסוך, ע"כ...
ביוסף תהילות תהלים פרק קכ פסוק א: וכנגד ט"ו תיבות שבפ' ויפגע במקום ויקח מאבני המקום, שמהאבן ההיא נעשו שיתין - והיא אבן השתיה...
ובספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן צז: רצה משה ליכנס לארץ ישראל, לפי ששם אבן שתיה שממנו הושתת העולם, וראה ברוח הקודש שדוד יתקן השיתין, שנבראו בו' ימי בראשית, כמ"ש בסוכה שיתין בו' ימי בראשית נבראו, שנאמר בראשית בר"א שי"ת...

מעתה, הרי יש לומר ש"אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים - ושתייה היתה נקראת"... מכוון לכריית דוד השיתין, היינו מימות נביאים ראשונים, לרש"י כאן: נביאים הראשונים - דוד ושמואל...


חזור אל “בית התלמוד”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 44 אורחים