פורום אוצר החכמה

האם יש דין שפיכת שיריים במתנה שלא במקומו (למ"ד שלא במקומו כמקומו)?

למ"ד זריקה שלב"מ כמקומה דמי, היינו כמקומה ממש, ולמה לא יהא דין ש"ש?
רק לעניין אכילת הבשר, יש דין שנלמד מקרא שבעלים נתכפרו אבל פסול הבשר (על המזבח לכפר).

א. אף למ"ד כמקומו דמי לא הוי ממש כזריקה במקומה שהרי לא נאמרו בכה"ג חילוק מתנות, ובמתנה אחת כיפר (מהגר"ח וכן בקר"א זבחים סד. תוד"ה מפני).
ב. לא הוי כמקומו ממש דאי הוי כמקומו ממש היה הבשר מותר באכילה ע"כ לא הוי ממש.
ג. לגבי שפיכת שיריים ישנם שיטות (שפשוט איני זוכרם) שהדבר תלוי בחילוק מתנות, כלומר בקרבן שאין בו חילוק מתנות אין שפיכת שיריים - הדברים אמורים לגבי פסח שהוא בשפיכה. הנידון שלי הוא לגבי זריקה שלא במקומה שאין בה חילוק מתנות אי דמי לפסח לגבי שפיכת שיריים. אם יש הזוכרים מי הם בעלי השיטה הנ"ל הדבר יעזור לי מאד. (כמדומני שהשיטות הללו מובאות לגבי דברי רש"י ריש בית שמאי לז. ד"ה מנין)

שמר כתב:א. אף למ"ד כמקומו דמי לא הוי ממש כזריקה במקומה שהרי לא נאמרו בכה"ג חילוק מתנות, ובמתנה אחת כיפר (מהגר"ח).
ב. לא הוי כמקומו ממש דאי הוי כמקומו ממש היה הבשר מותר באכילה ע"כ לא הוי ממש.

א. אודה לך אם תעלה/תציין, דברי הגר"ח.
ב. אדרבה מזה שהגמרא (זבחים כו:) כתבה שרק אכילת הבשר אסורה, משמע שזו הבעיה היחידית בזריקה שלב"מ, ושאר שלבי הקרבן מתקיימים כסדרן (שו"ר שכ"כ הגרא"ק - משנת ר' אהרן יב, ז, - ויעויין שם עוד ראיה נפלאה שיש שפיכת שיריים בזריקה שלב"מ) - אמנם ראיתי מציינים שהחזו"א ס"ל שאין ש"ש בזריקה שלב"מ.

בחזו"א ר"ס יב כ' דלכאו' ליכא ש"ש, דהא כ' תוס' מג ע"א ד"ה הקומץ דהמתנות הם מתיר כלפי הש"ש, וא"כ כי היכי דלענין הקטרת אימורין זריקה שלב"מ אינה מתירה הקטרתן ה"נ לענין ש"ש, יעו"ש.
ובמשנת ר"א קדשים סי' יב אות ז האריך בזה, ודעתו דאפי' לפי"ד התוס' הנ"ל איכא ש"ש בזריקה שלב"מ.
וכ"נ בשטמ"ק כז ע"א אות ג, עש"ה.
וכ"כ בקר"א פא ע"א ד"ה ר"י ואי תימא.
ובעיקר דברי התוס' הנ"ל, יעויין להגרי"ז במנחות יד ע"א שפי' דבריהם באופ"א, דהמתנות ל"ה מתיר כלפי ש"ש, וכוונתם דכל מעשה שמעכב מלעשות מעשה אחר מיקרי מתיר לענין פגול, ומש"ה חשובין המתנות כמתיר והיינו הואיל דלא מצי למיעבד ש"ש קודם זריקה, אבל אין המתנות מתיר לש"ש, יעוש"ה. ולפ"ז איכא ש"ש בזריקה שלב"מ, כיון דש"ש לא בעו להיתר.
וסיעתא לדבריו מרבינו אפרים בתוס' לד ע"ב ד"ה פסול דס"ל דבזריקת טמא חל שם שירים להשפך ליסוד, ואי ש"ש בעו היתר זריקה היאך חייל היתר זריקה בזריקת פסול, אע"כ דש"ש חל ע"י עצם מעשה הזריקה בלבד ולא בעי היתר.

פלאי פלאות!

הנני העני בא אחר הרב ארופאי יצ"ו להעיר שעיקר הנדון שבו פתחתי את האשכול הגיע מספק שנולד אצלי לאחר שראיתי שי' הראשונים (רש"י לז. ע"פ הגר"א, וכן הרמב"ם ע"פ הבנת השפ"א לז) שכתבו שרק במי שנאמר בו חילוק מתנות בעי שפיכת שיריים (ולא במי שבשפיכה פסח מעשר ובכור), והמקובל להסביר בזה ששפיכת שיריים הינה המשך הזריקה ובכה"ג שאין המשכיות להזריקה - כלומר אין חילוק מתנות אין שפיכת שיריים, והתעוררתי לדון מה הדין זריקה שלב"מ אי דמי לניתנים בשפיכה או לא.

ותבט עיני בס' אילת השחר (נג:) שכתב שהטעם שאין בניתנים בשפיכה שפיכת שיריים אין הוא משום דליכא בהם חילוק מתנות וכמש"נ, אלא הוא עניין פרקטי שלא ניכר מה השפיכה בתורת זריקה ומה היא השפיכה בתורת שפיכת שירים להכי ליכא בהם ש"ש, ולפי"ז אין דמיון כלל לזריקה שלב"מ ובעי ש"ש.

יש הוכחה ברורה מרש"י שסבר [כתוס', ודלא כראב"ד] שיש דין שפיכת שיריים גם בבכור ומעשר ופסח [ששלשתם בזריקה או בשפיכה אחת].
דהנה פירש רש"י בזבחים (נב. ד"ה מי) את הסוגיא דשם, שאם קרא ד'אל יסוד מזבח העולה' מרבה בכל הקרבנות דין שפיכת שיריים, ניחא מה שנאמר בקרא 'מזבח' שהרי כן הדין בכל הנקרבים בו. אך אילו קרא אייתי לדין תחילת דמים שצריכים להיות מעל יסוד, מילת 'מזבח' לא אתיא שפיר. שהרי יש דמים שניתנים במזבח ולא מעל היסוד וכחטאת. וע"ז תי' בגמ' שם דמתיבת 'מזבח' ילפי' גג יסוד, יעו"ש. והנה אחר שלמדו דין גג יסוד ותחילת דמים מעל יסוד מק"ו משיריים, הדרן להא דקרא אתיא לשפיכת שיריים לכל הקרבנות, ומדכתיב 'מזבח' מוכח שהדין כן בכל הנקרבים שם ובכללם בכור מעשר ופסח.
אלא שיש להוסיף בזה, דהנה שיטת רש"י בכמה מקומות (לז. ד"ה מנין, מיוחס לרש"י מעילה ח: ד"ה להכי, ועוד) שאין מצוה לשייר דם לשיריים. והיינו שמהות מצוות השיריים היא, שאם נותר לו מן הדם ואין לו מה שיעשה בו, דינו להינתן בזריקה טפילה [לעומת הזריקה העיקרית] למזבח.
והנה באלו שניתנין בשפיכה, כיון שנותן הדם בשפיכה אחת מה ימנע ממנו לסיים כל הדם בשפיכה זו. דבשלמא בניזרקין, אין בידו לכוין כ"כ שיזרק כל הדם, אך בדמים הנשפכים, הרי בידו לסיים השפיכה. וצ"ל בכוונת רש"י, שאם נתן שפיכה אחת ולא דקדק ונותר לו מן הדם, תו א"א לתת שאריתו על הקיר כיון שעובר בזה על בל תוסיף, והרי עתה מחויב הוא מן הדין לתיתו בשפיכה על היסוד.