חולין ח. מותר לשחוט בסכין של איסוה"נ

[עושה חדשות]

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה סכין של עבודת כוכבים מותר לשחוט בה ואסור לחתוך בה בשר מותר לשחוט בה מקלקל הוא ואסור לחתוך בה בשר מתקן הוא
רש"י - מקלקל הוא; ואין זו הנאה שבחייה היו דמיה מרובין מלאחר שחיטה שבחייה היא עומדת לג' דברים לגדל ולדות ולחרישה ולאכילה.

לא הבנתי, האם איסור הנאה כולל רק הנאה שיש בה ריוח ממוני מוכח? הרי מדובר שנצרך לו בשר בהמה שחוטה והוא נהנה ומשתמש בסכין האסורה בהנאה לצורך זה.

[ארופאי]

איסו"ה מע"ז שאני משאר איסו"ה-
יעויין ביראים (רעד) דתי' לקו' תוס' אמאי חשיב מקלקל והלא השוחט בשבת מתקן הוא ולא מקלקל משום דנהנה שמכשיר הבשר לאכילה, ותי' היראים דאף דבעלמא שחיטה חשובה תקון והנאה, אבל בע"ז אסרה תורה רווח ממון כדכתי' 'ולא ידבק בידך מאומה מן החרם', והרי בשחיטת הבהמה לא נתרבה ממונו אלא נתמעט.
ויעויין בתוס' בשבת קו. דנר' שלזה כוונתם. וכ"כ באבנ"ז או"ח קיז, והוכיח כן מהט"ז בהל' נדרים.
והיראים כ' להוכיח כן עוד מהא דתנן לענין ע"ז יוליך הנאה לים המלח. וכוונתו-
דתנן בע"ז מט פת שאפאה בעצי אשרה ובגד שארגו בכרכר של ע"ז דאסורים בהנא, ואי נתערבו באחרים רא"א יוליך הנאה לים המלח. ופליגי בזה הראשונים, דשי' בעה"מ (שם ובפסחים כד) דיוליך הנאה לים המלח אינו אלא בע"ז ולא בשאר איסו"ה, וכגון שאפה פת בקליפי ערלה, משום דמצינו בע"ז שתופסת דמיה, וכדילפי' בע"ז נד מוהיית חרם כמוהו דכל מה שאתה מהיה ממנו הרי הוא כמוהו ולכך חליפיה ודמיה אסורין, משא"כ בשאר איסו"ה דאי עבר ומכרם הדמים מותרים עכ"פ לאחרים. והראשונים בע"ז ובפסחים מייתו לרשב"ם דפליג, והצדיקו שיטתו דאדרבה ע"ז חמירא טפי דאף דמיה אסורים, אבל ודאי לא יצאה הע"ז מאיסורה ע"י החלפתה ומכירתה, והיאך יליף מינה הבעה"מ להקל בע"ז יותר משאר איסו"ה דרק בע"ז מהני להוליך הנאה לים המלח משא"כ בשאר איסו"ה.
אבל כוונת בעה"מ כהיראים, דגדר איסו"ה דע"ז הוא שלא יתרבה ממונו מחמת הע"ז, והיינו דדוקא בע"ז איכא להיתרא דיוליך הנאה לים המלח, משום דבזה מאבד את הרווח, משא"כ בשאר איסו"ה דלא אכפ"ל אי הורווח אי לאו, ועצם ההנאה אסורה. וזהו שהוכיח מהא דע"ז תופסת דמיה וחליפיה, משום דכל שאתה מהיה ממנו הרי הוא כמוהו, והיינו דנתרבה ממונו מהע"ז. משא"כ בשאר איסו"ה.
והיינו דמחמת דנשתנה גדר האיסו"ה דע"ז משאר איסו"ה, נמצא בו קולא וחומרא;
חומרא- דתופסת דמיה וחליפיה. קולא- יוליך הנאה לים המלח. שחיטת מסוכנת בסכין של ע"ז.
יש עוד להאריך הרבה. אבל המלכה בפתח---

[סעדיה]

עי' בחי' ר' שמואל פסחים אות ק"פ, ובחי' רבינו הגרי"מ פר' ואתחנן.

[עושה חדשות]

תוס' במס' ע"ז דף סו: הביא מהדין הזה מקור להתיר גם איסור אכילה בכה"ג, (כך לפי פשוטו, ועי"ש מהר"ם ומהרש"א וכו'). ז"ל "וטעמא דרבא דלא חשיב ליה כשותה לפי שהריח נכנס בפניו ומזיקו והקלקול רבה על התקון ושרי כדאמרינן פ"ק דחולין גבי סכין של עבודת כוכבים מותר לשחוט בו משום דקלקולו רבה על תקונו". ויל"פ.

ועכ"פ משמע דלא ס"ל כהיראים הנ"ל.

ז"ל היראים - בשלהי אלו דברים בפסחים [ע"ג א'] אמרינן היאך יצא שוחט מכלל מקלקל שהרי הבהמה חיה יקרה מן השחוטה טובא כדאמרינן בחולין פ"א [ח' א'] אמר רבא סכין של עבודת כוכבים מותר לשחוט בה ואסור לחתוך בה בשר מותר לשחוט בה מקלקל הוא ובפסחים מתרצינן למה חייב לענין שבת דאמרינן בשילהי אלו דברים השוחט בשבת בחוץ לעובדת כוכבים חייב ג' חטאות מאי תיקן תיקן להוציאו מידי אבר מן החי וההיא דחולין לא קשיא דלענין עבודת כוכבים דכתיב לא ידבק בידך מאומה ריוח ממון יותר הקפידה תורה ומאחר שפיחתו דמיו בשחיטה לא דבק והיינו דתנן לענין עובד כוכבים בפ' כל הצלמים [מ"ט ב'] יוליך הנאה לים המלח. אבל לענין שבת כיון שנעשה מלאכה כדרך עושה מלאכה אף על פי שפחתו מדמים מתקן קרינן ביה לענין שבת שרוב מלאכות דשבת כך הם חתך ועשאו חלוק פיחתו דמיו וכמה מלאכות יש בחתיכת בגד לעשותו חלוק ופי' כל המקלקלים כך הם כל המקלקלין מלאכתם שלא עשאוה משפט עושה מלאכה כזאת ואין פי' כל הפוחתים מלאכה דמיה דבר הנעשה. לענין עבודת כוכבים פי' מקלקל כל עושה הוא פוחת דבר הנעשה אפי' מדמיו הראשונים.