פורום אוצר החכמה

בספר דרכי שמואל למו"ר זצוק"ל (פרק כל הכלים סי' ב) הביא מספר מהרי"ל, וז"ל,

בן מהר"ש שאל מאתו על חלון בחדרו שהיה סגור מפני הרוח שלא יכבה הנר ועדיין הדף שם, ומתיירא מרוח סערה יכנס דרך הסדק ויכבה הנר, אם רשאי לפרוס בגד בשבת בפניו, ואסר לו.

וכתב ע"ז רבינו זצוק"ל,

ותימה דהרי מחיצה שאינה מתרת שרי לכו"ע, וכ"ה ברמ"א דשרי להעמיד מחיצה שלא יכבה הנר [ולא משמע דהיינו בדרך פריסת גג לאהל], וכן מפורש שם בסמוך לזה דאמהר"י סג"ל פסק ראבי"ה שנהגו להתיר בשבת בשעת הדרשה לפרוס טלית לחצוץ בין אנשים ונשים לצניעותא ע"ש [שו"ר בא"ר שעמד בזה והניח בצ"ע], ואולי ס"ל דדוקא לצניעותא בעלמא שרי, אבל לחצוץ מפני הרוח שלא יכבה הנר שפיר חשיב אהל, וזה מחודש מאד וצ"ע.

והנה ראה זה מצאתי שהקשה קושיא זו בהגהות שיירי כנסת הגדולה על הב"י ריש סי' שטו, וביאר בזה"ל,

ואולי מה שאסר שם, מפני שלא היה בריא שהרוח הנכנס באותו סדק יכבה הנר, ונמצא המחיצה נעשית על מגן.

והדברים פלאיים, שנראה מדבריו שאחד שיעמיד מחיצה ללא שום תכלית ומטרה יאסר מטעם אוהל, ואילו השימושים של 'לצניעות' או לתכלית אחרת זה סיבת היתר להעמיד מחיצה, אתמהה.

עי' בפמ"ג שם משב"ז סק"א, ובמאמ"ר שם סק"ב.