חומש בשבועת הפקדון - שמין כשעת הפקדון, שעת השבועה או שעת ההודאה?

[מיללער]

אולי זה שאלת תם, אבל לא מצאתי כעת דבר מפורש בענין הזה.

בגזל ונשבע ואח"כ הודה, או אם כיחש בפקדון ונשבע ואח"כ הודה, שחייב לשלם קרן וחומש ומביא אשם גזילות, איך משערין החומש, כפי שיווי הגזילה בשעת הגזילה והפקדון כשעת הפקדון, או דלמא כשעת השבועה או אולי כשעת ההודאה, ואולי יש בזה חילוקים בין גזל לפקדון או אם הגזילה/הפקדון קיימת?

יש לי ראיות לכאן ולכאן וגם סברות, אבל טרם כל שיח אולי זה דבר מפורש בש"ס או ברמב"ם, אשמח אם אחד יאיר את עיני בזה.

ברמב"ם הל' גזלה ואבדה פ"ז ה"ז, כמה הוא החומש, אחד מארבעה בקרן שאם גזל שוה ארבעה ונשבע משלם חמשה, ואם היתה הגזלה קיימת מחזיר אותה ונותן דמי רביע עליה, עכ"ל. סתם ולא פירש כשהגזילה קיימת שמוסיף דמי רביע, אי רביע מהשוויות של עכשיו או של שעת הגזילה, ובספר המפתח לא מצאתי שם ציון על זה.

[יושב ירושלים]

בגזל כשעת הגזילה [ב"ק סה:].

[מיללער]

בגזל כשעת הגזילה [ב"ק סה:].

תודה רבה! זו אכן ראיה מוכרחת וז"ל הגמרא שם: אילימא דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא זוזא, דכפילא זוזא וחומשיה זוזא אלמא קרן כעין שגנב תשלומי כפל ד' וה' כשעת העמדה בדין.

ופירש רש"י בד"ה דכפילא זוזא. דחומש בתר קרנא שיימינן וקרן משלם כעין שגנב

ומשמע מפירוש רש"י שמשלם החומש מהקרן מתשלומי הקרן וכיון שמשלם קרן כעין שגנב ממילא יתחייב גם החומש כפי שיווי החפץ בשעת הגניבה. אבל לפי זה כשהגזילה קיימת ומחזירה בעין אף אם כבר הוזלה משעת הגזילה (עי' ב"ק סה. ובתוד"ה גופא) אז תשלומי החומש יהי' רק כפי שיווי החפץ בשעת התשלומין?

ובגזל חמץ ונשבע עליה ועבר הפסח שיכול לומר לו הרי שלך לפניך, מה יהי' תשלומי החומש?